התפטרות פועל בניין

התובע טען כי עבודתו באה לידי סיום עקב ביטול רישיונו על ידי הנתבע, וכי יש לראות בכך משום פיטורים. הנתבע לעומתו טען כי התובע חדל להגיע לעבודה ללא הסבר או התראה, ובכך התפטר. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התפטרות פועל בניין: עניינו של תיק זה במחלוקת על נסיבות סיום עבודתו של התובע. מחלוקות נוספות נוגעות לזכאותו לזכויות סוציאליות, ולאמינות הדיווחים שבוצעו בגינו לשירות התעסוקה. מטעם התובע העידו הוא עצמו ואחיו. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: הנתבע הינו קבלן לעבודות בנייה. התובע עבד אצל הנתבע כפועל בניין, החל ממועד המצוי במחלוקת ועד לחודש יולי או אוגוסט 2009. התובע קיבל את שכרו באמצעות שירות התעסוקה/מינהל התשלומים, כאשר לפי תלושי השכר קיבל שכר יומי בגובה שכר המינימום (154 ₪ ליום), ועבד בהיקף ממוצע של כ - 15 ימים בחודש. לטענתו, הדיווחים אינם מדויקים, ובפועל קיבל שכר יומי של 300 ₪ ועבד בהיקף גדול מזה עליו דווח. במסגרת התשלומים לשירות התעסוקה/מינהל התשלומים, בוצעו בגין התובע הפרשות בגין מחלה, חופשה, פנסיה ופיצויים. התובע טען כי עבודתו באה לידי סיום עקב ביטול רישיונו על ידי הנתבע, וכי יש לראות בכך משום פיטורים. הנתבע לעומתו טען כי התובע חדל להגיע לעבודה ללא הסבר או התראה, ובכך התפטר. להלן תפורט התשתית העובדתית ביחס לכל אחת מהמחלוקות, ולאחריה הכרעתנו. תקופת העבודה, גובה השכר והיקף העבודה התשתית העובדתית בכתב התביעה ובתצהיר נטען כי התובע החל לעבוד אצל הנתבע בחודש פברואר 2006. לאחר שהסתבר כי חודש העבודה הראשון לפי דיווחי שירות התעסוקה הינו חודש אוגוסט 2004 - טענה ב"כ התובע כי "התובע התחיל לעבוד אצל הנתבע ב - 1.8.04... הייתה הפסקה בתחילת 2006 בשל נסיעה למכה וכאשר התובע חזר נאמר לו ע"י הנתבע שיתחיל תקופת עבודה חדשה ולכן תבענו רק על התקופה החל מפברואר 2006 ואילך" (עמ' 4, וכן עדות התובע בעמ' 5 בה ציין כי נעדר מעבודתו בגין הנסיעה 19 יום בלבד). התובע עמד על כך שבמהלך השנים 2004 - 2009 עבד רק אצל הנתבע (עמ' 6 לפרוטוקול). התובע העיד כי קיבל שכר יומי של 300 ₪ (סעיף 5 לתצהירו), והדגיש בקשר לכך כי היה בעל מקצוע ("ברזלן, טפסן, בנאי וגם יודע לקרוא תוכניות" - עמ' 6) ולכן אין זה סביר כי קיבל שכר מינימום בדומה לפועלים הפשוטים. לדבריו, קיבל את השכר במזומן בסוף כל שבוע בהתאם למספר ימי העבודה שעבד אותו שבוע ("אם הייתי עובד 5 ימים - הייתי מקבל 1,500 ₪ ואם 6 ימים - 1,800 ₪" - עמ' 8 לפרוטוקול). לדבריו, "בתיק של אחי שנמצא אצלכם יש דפים שמוכיחים שהייתי מקבל 300 ₪ עם החתימה של המעסיק" (עמ' 8) - אך בפועל לא הוגש כל מסמך בקשר לכך. בתצהירו ציין התובע כי עבד 20 ימים בחודש (סעיף 5 לתצהירו), אך בחקירתו הנגדית טען כי "לא עבדתי פחות מ - 22 ימים בחודש אלא אם היו חגים... עבדתי באופן קבוע ראשון עד חמישי ולעיתים גם יום שישי" (עמ' 6). בתצהירו טען התובע כי משך כל תקופת עבודתו לא קיבל תלושי שכר, הודעה על תנאי עבודתו או דו"חות נוכחות, אך בחקירתו הנגדית אישר כי "הייתי מקבל את התלושים דרך הנתבע" (עמ' 6). התובע צירף תלוש שכר בודד, של חודש מרץ 2009, כפי שהונפק בגינו על ידי שירות התעסוקה, ולפיו שכרו היומי עמד על 154 ₪ והוא עבד 17 ימים בחודש. כאשר נשאל מדוע לא עשה דבר לתיקון הרישום בתלושים, השיב כי "הנתבע הסביר לי שמה שהיה רשום בתלוש רק בגלל הרישיון עצמו... הכי חשוב בשבילי היה לקבל את ביטוח הבריאות ולא הסתכלתי מה רשום שקיבלתי" (עמ' 6). אחיו של התובע, מר עז אלדין דעאס, העיד כי עבד אף הוא אצל הנתבע במקביל לתובע, החל מחודש דצמבר 2004 ועד אוקטובר 2008, וכי שניהם התייצבו לעבודתם "בכל יום" (סעיף 3 לתצהירו) וקיבלו שכר יומי של 300 ₪. בחקירתו הנגדית אישר מר דעאס כי עבד אצל הנתבע כמנהל עבודה (עמ' 9), וכי בתקופה האחרונה הוא שהיה מחלק את השכר לעובדים, כולל לאחיו. לדבריו, "בעל מקצוע (דוגמת אחיו - ס.ד.מ) היה מקבל 300 ₪ ליום ועובד פשוט 200 ₪ ליום" (עמ' 10). עוד אישר כי גם הוא עצמו הגיש תביעה כנגד הנתבע, שעודנה מתבררת. הנתבע טען בתצהירו כי התובע החל עבודתו בחודש ינואר 2007, וזאת על סמך דיווחי שירות התעסוקה. לדבריו, ככל שהתובע לא עבד בהיקף מלא בחודש מסוים נבע הדבר מהפוגות בעבודה התלויות בו עצמו, או מאי התייצבות של התובע מחמת נסיעה או מחלה, כאשר "אני משמועות יודע שהתובע עבד גם במקומות אחרים בזמן שהיה על הרישיון שלי, אך לא רוצה לפתח את זה..." (עמ' 12 לפרוטוקול, וכן בסעיף 12 לתצהירו). הנתבע העיד כי התובע עבד עבורו כפועל בניין, וכי "אצלי כולם היו מקצוענים" (עמ' 11). לדבריו, כל התשלומים לתובע בוצעו באמצעות שירות התעסוקה, והוא קיבל שכר יומי של 154 ₪ בלבד (סעיף 18 לתצהירו). הנתבע צירף לתצהירו מסמך "ריכוז נתונים חודשיים" של שירות התעסוקה (נספח 1 לתצהירו), ולפיו התובע עבד אצלו 3 ימים בחודש אוגוסט 2004, ובהמשך החל מחודש ינואר 2007 ועד לחודש יולי 2009, תוך ציון השכר וימי העבודה המדווחים. עוד הגיש הנתבע שומה ודו"ח רווח והפסד לשנת 2007, המלמדים לטענתו כי דיווחי המשכורת כפי שבוצעו לשירות התעסוקה תואמים לדיווחים שביצע לרשויות המס (נספחים 4-5 לתצהירו). הנתבע הגיש בנוסף תשובה שקיבל ממינהל התשלומים בעניינו של התובע, ביום 22.3.11 (נספח 2 לתצהירו), ולפיה התובע עבד במהלך השנים 2007-2009 גם אצל מעסיק אחר. לאור תשובה זו, וכאשר "ריכוז הנתונים החודשיים" משירות התעסוקה כפי שהוגש מתייחס לכאורה רק לעבודת התובע אצל הנתבע - ולא לכל עבודותיו של התובע בישראל - ביקש הנתבע במהלך הדיון המוקדם הוצאת צו לשירות התעסוקה לצורך קבלת דו"חות מלאים בדבר תעסוקת התובע בישראל בשנים הרלוונטיות. בתגובה לכך הצהירה ב"כ התובע כי תפנה למת"ש על מנת לקבל דו"ח מלא על עבודתו של התובע בישראל בין השנים 2004 - 2009 ותדאג להגישו לבית הדין, אך לא עשתה כן. כאשר נשאלה בפתח דיון ההוכחות מדוע, השיבה כי "פנינו למת"ש אך לא נענינו", וכי "כפי הנראה עשינו טעות" בכך שלא פנו לבית הדין בבקשה ליתן צו (עמ' 4 לפרוטוקול). הכרעה לאחר שקילת הראיות שהוצגו בפנינו והעדויות שנשמעו בפנינו, ולמרות שנותר ספק בדבר אמינות הדיווחים לשירות התעסוקה, שוכנענו כי התובע לא עמד בנטל לסתור את הדיווחים ולא הוכיח תקופת עבודה שונה, שכר יומי שונה או היקף עבודה שונה מאלו שדווחו לשירות התעסוקה. באשר לתקופת העבודה - הנתבע כאמור הסתמך על הדיווחים לשירות התעסוקה, לפיהם התובע עבד עבורו 3 ימים בלבד בחודש אוגוסט 2004, ולאחר מכן ברציפות החל מחודש ינואר 2007. התובע לעומתו טען בשלב ראשון - בכתב התביעה ובתצהיר - כי החל לעבוד בחודש פברואר 2006, ורק במעמד ההוכחות שינה את גרסתו והעיד כי עבד ברציפות אצל הנתבע החל מחודש אוגוסט 2004 ואילך (גרסה שנתמכה, אם כי באופן כוללני, בתצהירו של אחיו), למעט היעדרות בת 19 ימים בחודש פברואר 2006. התובע אמנם לא ביקש לתקן את כתב תביעתו ולהגדיל את תקופת העבודה מושא תביעתו, אך גרסתו החדשה פוגעת באופן ממשי באמינותו. לא ניתן כל הסבר מספק מדוע תקופת העבודה המלאה לא צוינה מלכתחילה בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית, ולפיכך הגם שנותרו סימני שאלה רבים לגבי תקופת העבודה המדויקת - בהעדר ראיות מספיקות אין באפשרותנו לקבוע תקופת עבודה שונה מזו שדווחה בזמן אמת לשירות התעסוקה. יצוין בהקשר זה כי התובע יכול היה לפנות למינהל האזרחי ולבקש העתקים מהרישיונות שהוצאו עבורו על ידי הנתבע, וכן לזמן למתן עדות עובדים נוספים שעבדו עימו, אך לא הוצגה על ידו כל ראיה חיצונית מלבד עדותו ותצהירו הסתמי של אחיו. כך גם לגבי היקף עבודתו של התובע, והאם עבד ימים רבים יותר מאלו עליהם דווח לשירות התעסוקה. התובע העיד באופן כוללני כי עבד מדי יום, בין חמישה לשישה ימים בשבוע, אך לא צירף כל רישום שערך בזמן אמת או כל ראיה חיצונית שעשויה ללמד על ימי העבודה המדויקים. דיווחי שירות התעסוקה מלמדים כי היקף העבודה שהוצהר בגין התובע השתנה מאוד מחודש לחודש, מ - 3 ימים לחודש ועד 22 ימים לחודש, באופן שעשוי לתמוך במהימנות הדיווחים. הנתבע הסביר כי לא תמיד הייתה לו עבודה לתובע, ובחלק אחר מהזמן התובע עצמו הוא שבחר שלא להתייצב לעבודה - וככל הנראה עבד במקומות נוספים. גם ממכתב שירות התעסוקה עולה כי התובע עבד במהלך השנים 2007-2009 אצל מעסיק נוסף, כאשר התובע התחייב - במענה לבקשת הנתבע להוצאת צו לקבלת פרטים מדויקים על כך - להמציא את הדיווחים המלאים משירות התעסוקה, אך לא עשה כן ללא הסבר מספק. לאור זאת, יש לצאת מנקודת הנחה כי הדיווחים המלאים - ככל שהיו מוגשים - פוגעים היו בגרסתו. באשר לשכר היומי - צודק התובע, כי נותר ספק של ממש האמנם השתכר סך של 154 ₪ בלבד ליום, הגם שנחשב כ"בעל מקצוע" ולא כפועל פשוט. עם זאת, התובע לא הציג כל ראיה חיצונית לכך שהשתכר סך של 300 ₪ ליום, לרבות "דפים שמוכיחים שהייתי מקבל 300 ₪ עם החתימה של המעסיק" שלטענתו מצויים בידי אחיו - אך לא הוגשו לתיק בית הדין ללא הסבר. לא שוכנענו כי ניתן להסתפק בעדותם של התובע ואחיו על מנת לסתור את השכר עליו דווח ואשר צוין מדי חודש בתלושי השכר; בהקשר זה לקחנו בחשבון את הודאת התובע בחקירתו הנגדית כי קיבל את התלושים מהנתבע בזמן אמת (בניגוד לטענתו בתצהיר כי לא קיבל תלושים משך כל תקופת עבודתו) ואף שם לב לשכר המצוין בהם. באשר לעדות אחיו של התובע - גם זו העלתה ספק במהימנות גרסתו של התובע שכן האח שימש כמנהל עבודה והיה בעל ותק גדול מזה של התובע, ולמרות זאת נטען כי קיבל את אותו שכר יומי. בהתחשב בכל האמור, ועל אף סימני השאלה הרבים - אין באפשרותנו לקבוע כי התובע השתכר שכר יומי שונה מזה עליו דווח ואת גובהו. נסיבות סיום העבודה התשתית העובדתית התובע העיד כי "פוטרתי מעבודתי בשירות הנתבע בחודש 8/09 ע"י נטילת רישיוני וזאת לבקשת הנתבע. לאחר נטילת הרישיון פוטרתי מעבודתי ע"י הנתבע ולא חודש רישיון העבודה שלי" (סעיף 3 לתצהירו). התובע הוסיף כי פוטר ללא הודעה מוקדמת כלשהי, ולכן הינו זכאי לא רק לפיצויי פיטורים אלא גם לחלף הודעה מוקדמת (סעיף 13). בחקירתו הנגדית הכחיש התובע את טענת הנתבע לפיה עבד ארבעה ימים בלבד בחודש יולי 2009, וטען כי "עד שהוא ביטל את הרישיון עבדתי כל הזמן" (עמ' 6). לדבריו, "אני לא הפסקתי לעבוד. אני ביקשתי תוספת שכר והנתבע סירב לי. יום למחרת במעבר ביטלו לי את הרישיון. הגעתי למעבר אייל ואמרו לי שאני לא יכול להיכנס... לקחו לי את הרישיון מהיד ואמרו לי שאני לא יכול לעבור ושאדבר עם המעסיק שלי" (עמ' 7). התובע אישר כי כלל לא ניסה לדבר עם הנתבע, שכן "אני היחידי שביקשתי תוספת שכר ובגלל זה ביטל לי את הרישיון" (שם). אחיו של התובע, מר עז אלדין דעאס, לא התייחס כלל בתצהירו לנסיבות סיום עבודתו של התובע. כאשר נשאל בקשר לכך בחקירתו הנגדית, טען כי אינו יודע מה הסיבה לסיום העבודה ואינו יודע אם הייתה מריבה בין אחיו לבין הנתבע (עמ' 9). לדבריו, "אח שלי היה שואל אותי למה הוא ביטל לו את רישיון העבודה, שאלתי את המעביד והמעביד אמר לי שאחי סיים את תקופת העבודה שלו" (עמ' 10). הנתבע העיד כי בחודש יולי 2009 עבד התובע 4 ימים בלבד, ולאחריהם "הפסיק התובע להגיע לעבודתו אצלי מיוזמתו ואף בחר שלא להודיע לי על כוונתו לעזוב את עבודתו וזאת חרף ידיעת התובע כי קיים לו רישיון העסקה תקף וחרף ניסיונותיי הבלתי נלאים ליצור קשר טלפוני עם התובע במשך כל החודש שעזב את עבודתו אצלי" (סעיף 6 לתצהירו). הנתבע הכחיש כי התובע ביקש תוספת שכר, אלא "הוא לא הופיע לעבודה והתקשרתי אליו, חבל שלא ביקשנו להוציא תדפיס שיחות שיכול להעיד כמה פעמים התקשרתי ואין תשובה... התובע לא ענה לי לטלפונים אחרי כמה זמן קיבלתי מכתב מביהמ"ש. הוא אפילו לא טרח לדבר איתי לפני כן או לכתוב לי מכתב..." (עמ' 16). הנתבע הוסיף כי "בוודאי ששאלתי את אחיו וגם את שאר הפועלים ואמרתי להם להגיד לו שיענה לי לטלפון אך הוא לא עשה זאת אלא עבד אצל מישהו אחר באותו זמן" (שם). הנתבע צירף "מעקב דיווחים" של שירות התעסוקה (חלק מנספח 1 לתצהירו), בו מפורטים ימי העבודה עליהם דיווח בגין עובדיו בשנת 2009. לפי המסמך, התובע הועסק משך ארבעה ימי עבודה בחודש יולי 2009 ואפס ימי עבודה בחודש אוגוסט 2009, על אף שרשומים לזכותו 17 ימי "רישיון" במהלך חודש אוגוסט. עוד הוגש מכתב מאגף מת"ש ולפיו ביום 17.8.08 הוגשה בקשה לביטול רישיונו של התובע (נספח 2 לתצהירו), וביום 25.4.10 שוחררו לזכות התובע כל הכספים שנצברו לזכותו בשירות התעסוקה, לרבות ברכיב פיצויי הפיטורים, וזאת "בגין עבודתו בישראל בשנים 2004 ו - 2007-2009 (גם אצל מעסיק אחר)". ב"כ הנתבע נשאלה בפתח דיון ההוכחות האם הנתבע פנה לקמ"ט תעסוקה במינהל האזרחי כדי לקבל פרטים בעניין הרישיונות שהונפקו לתובע, והשיבה בשלילה. לגרסתה, "בגלל שהתובע הפסיק להגיע לעבודה, מרשי נאלץ לבטל את הרישיון כדי שיוכל להזמין עובד אחר ועשה זאת במחצית אוגוסט 2009" (עמ' 5 לפרוטוקול). הכרעה לאחר שקילת הראיות שהובאו בפנינו, אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי פוטר. כפי שעולה מהפירוט לעיל, בתצהירו הסתפק התובע בגרסה כוללנית בלבד בנוגע לנסיבות סיום העבודה, והעיד באופן לקוני כי רישיונו "בוטל" ובכך יש לראות פיטורים. רק בחקירתו הנגדית הרחיב את הגרסה, טען כי ביקש מהנתבע תוספת שכר ולכן ככל הנראה ביקש הנתבע לפטרו, וסיפר כי ביטול הרישיון נודע לו מכך שהגיע למחסום ולא התאפשר לו להיכנס. 21. ראוי לציין כי אחיו של התובע, על אף שעבד עימו (לפחות בחלק מהתקופה), לא תמך בגרסתו העובדתית. הגרסה אף מעלה סימני שאלה בפני עצמה, שכן התובע הסתפק בכך שלא ניתן לו להיכנס לישראל יום אחד בלבד - מבלי שניסה לבדוק האם לא מדובר בתקלה טכנית או טעות; מבלי שניסה כלל לשוחח עם הנתבע; ומבלי שניסה פעם נוספת למחרת להיכנס לישראל ולחזור לעבודתו אצל הנתבע. כמפורט לעיל, התובע אף לא המציא לבית הדין את דיווחי שירות התעסוקה לגבי עבודתו בישראל בשנים 2007-2009 - על אף שהתחייב לכך - ויש לפיכך להניח כי דיווחים אלו היו פוגעים בגרסתו (למשל - ככל שמלמדים היו כי עבד בפועל במהלך חודש אוגוסט 2009 אצל מעסיק אחר, בניגוד לטענתו כי המשיך לעבוד אצל הנתבע עד ביטול רישיונו במחצית אותו חודש). 22. אנו קובעים לפיכך כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי פוטר, ולפיכך לא הוכיח את זכאותו להפרש פיצויי פיטורים (מעבר לסכום שהופרש לזכותו לשירות התעסוקה/מינהל התשלומים וכבר נמשך על ידו בפועל). עם זאת, גם אין באפשרותנו לקבוע פוזיטיבית כי התובע התפטר - שכן גם הנתבע לא עשה די להוכחת גרסתו העובדתית בקשר לכך, ולא תמך את גרסתו בעדויות נוספות (דוגמת עובדים שעבדו במקביל לתובע) או ראיות חיצוניות (דוגמת תדפיס שיחות הטלפון שיכול היה לתמוך בגרסתו, או תוכן הבקשה שהגיש לביטול רישיונו של התובע). בהעדר ראיות מספיקות בהקשר זה, לא שוכנענו כי הנתבע עמד בנטל, להוכיח כי יש לקזז מזכויותיו הסוציאליות של התובע (שתיפסקנה לזכותו כמפורט להלן) פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידו. זכאות התובע לדמי הבראה, דמי חגים ודמי נסיעות התשתית העובדתית 23. התובע העיד כי לא קיבל דמי הבראה כלשהם במהלך תקופת עבודתו (סעיף 15 לתצהירו), ואף לא דמי חגים - על אף שעבד יום לפני החג ויום לאחריו (סעיף 18). 24. התובע טען בתצהירו כי נדרש להוציא מדי יום סך של 20 ₪ לצורך נסיעה ממקום המגורים למקום העבודה, ולמרות זאת לא קיבל החזר כלשהו בגין דמי נסיעות (סעיף 22). בחקירתו פירט כי "הייתי יוצא מבידיה (מקום מגוריו - ס.ד.מ) למעבר אייל וממעבר אייל לגהה עם רכב הסעות לעובדים (שאינו של המעסיק - ס.ד.מ)... אחר כך הייתי מגיע לת"א או לבת ים לפעמים באוטובוס ולפעמים במוניות שירות ולפעמים המעסיק היה בא לאסוף אותנו" (עמ' 7). 25. הנתבע העיד כי שילם לתובע דמי הבראה באמצעות שירות התעסוקה בסך של 2,878 ₪ (סעיף 25 לתצהירו), אך צירף מכתב משירות התעסוקה בו נרשם במפורש כי "ההפרשות לתנאים סוציאליים בתקופת העסקתם לא כללו את המרכיבים של "דמי הבראה" ו"דמי חגים" אלא רק "דמי חופשה"..." (נספח 2 לתצהירו). בחקירתו הנגדית הסביר כי באת כוחו ביצעה את החישובים, וכי "אין לי טענה ששילמתי במזומן מעבר למה שמופיע בתלוש" (עמ' 12). 26. הנתבע אישר כי לא שילם לתובע דמי חגים (עמ' 14), והסביר כי אינו יודע אם הינו זכאי לכך מבחינה משפטית. באשר לדמי נסיעות - העיד כי "אני דאגתי להסיע אותם, הם לא נסעו אף פעם על חשבונם... אני דאגתי להסיע אותם מקלקיליה - כלומר מעבר אייל ועד מקום העבודה ובחזרה לקלקיליה ולפעמים הייתה תקופה שההסעה הורידה אותם בכביש הראשי ליד הכפר, רוב התקופה..." (עמ' 14). בהמשך אישר כי התובע נדרש לנסוע על חשבונו מביתו בכפר בידיה ועד למעבר אייל (עמ' 15); בסיכומיו הסכים לשלם בגין כך סך של 10 ₪ ליום (5 ₪ לכל כיוון). הכרעה 27. בכל הנוגע לדמי הבראה - לא הוכח כי שולם סכום כלשהו לתובע במסגרת התשלומים שבוצעו באמצעות שירות התעסוקה, או בכל דרך אחרת. משכך, התובע זכאי לדמי הבראה - בהתחשב בהיקף משרתו וותקו, בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, בסך של 2,774 ₪ (כפי שחישב הנתבע בסיכומיו ולא נסתר). 28. לגבי דמי חגים - התובע, כעובד יומי, זכאי לתשלום דמי חגים עבור 9 ימים בשנה (לפי צו ההרחבה הכללי - שכן כלל לא הפנה לצו הרחבה או הסכם קיבוצי כלשהו). כבר נפסק כי "על המעסיק, שברשותו נמצא כל המידע בעניין נוכחות העובד במקום העבודה, להראות כי העובד לא הגיע יום לפני או יום אחרי" (ע"ע 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ - ארפצ'י זאקי, מיום 1.11.11; ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן (1980) בע"מ, מיום 28.5.07). הנתבע בענייננו לא הגיש דו"חות נוכחות, או את דיווחיו המלאים לשירות התעסוקה, ולכן לא עמד בנטל להוכיח כי התובע לא עבד יום לפני החג ויום לאחריו מטעמים התלויים בתובע. משכך, התובע זכאי לדמי חגים בסך של 3,580 ₪ (לפי 154 ₪ ליום). 29. באשר לדמי נסיעות - ראשית יצוין כי אין חולק כי הנתבע לא שילם לתובע דמי נסיעות כלשהם תוך כדי תקופת העבודה. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי אמנם דאג להסעות לתובע בתחומי ישראל, אך כי התובע נדרש להגיע בכוחות עצמו ועל חשבונו ממקום מגוריו למעבר אייל. התובע העיד כי נדרש לשלם 20 ₪ ליום לצורך נסיעות, אך ביקש החזר של 150 ₪ לכל אחד מחודשי עבודתו - והדבר תואם דרישה של 10 ₪ ליום (בהתחשב בממוצע של 15 ימי עבודה לחודש). הנתבע, בסיכומיו, אישר כי עליו לשלם 10 ₪ לכל יום עבודה, והדבר תואם כאמור את דרישת התובע. התובע זכאי לפיכך לדמי נסיעות לפי דרישתו, בסך של 150 ₪ לחודש עבור תקופת העבודה שנקבעה על ידינו כמפורט לעיל, בסך של 4,650 ₪. סיכום 30. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. דמי הבראה בסך של 2,774 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.8.09 ועד התשלום בפועל; ב. דמי חגים בסך של 3,580 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.5.08 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל; ג. דמי נסיעות בסך של 4,650 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.5.08 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל; ד. שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא סכום זה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. התפטרותבניין