מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התחייבות אישית או התחייבות תאגיד: רקע 1. תביעה לתשלום סכום של מיליון וחצי דולר ארה"ב ("דולר"), שעילתה היא הסכם שנעשה ביום 17.11.00 ("ההסכם"). התובע ("רום") והנתבע ("זאבי") הם אנשי עסקים, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה התנהל ביניהם שיג ושיח עסקי שהיה קשור לרכישת מניות חברת התקשורת הבולגרית "מובילטל" ("מובילטל"), לרכישת מניות חברת בזק - החברה הישראלית לתקשורת ("בזק") וכן להעמדת אשראי לצורך רכישת מניותיה של בזק. 2. טענתו העיקרית של רום בכתב התביעה היא כי ההסכם משקף התחייבות של זאבי לשלם לו סכום של מיליון וחצי דולר, המהווה את היתרה מתוך סכום כולל של שבעה מיליון דולר שזאבי התחייב לשלם ושמתוכו שילם כבר סכום של חמישה וחצי מיליון דולר. מנגד, טענתו העיקרית של זאבי היא כי ההתחייבות שבהסכם איננה התחייבות אישית שלו, כי אם התחייבות של תאגיד זר ששמו "Zeevi Communications B.V." ("התאגיד"), וכי לרום אין עילת תביעה כלפיו באופן אישי. טענה נוספת של זאבי היא שמכל מקום התביעה התיישנה. 3. לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות, כמו גם בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ולחייב את זאבי בתשלום הסכום של מיליון וחצי דולר, בצירוף ריבית כמפורט להלן בפסק דין זה. בתוך כך ראיתי לדחות את טענותיו של רום בנוגע לאופן שיש לחשב את סכום החיוב של זאבי. 4. כהערת רקע חשובה אציין, שעסקת רכישת מניות בזק בידי זאבי (באמצעות תאגיד שבשליטתו הישירה או העקיפה) עומדת במרכזו של הליך פלילי המתנהל בת"פ 40090-04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מדינת ישראל נ' זאבי ואח' ("ההליך הפלילי"), שבו נאשמים הן רום והן זאבי בעבירות שטיבן לא הוברר בגדר העדויות שנשמעו בהליך זה. בנוסף להם עומדים לדין גם מ' צ'רנוי ("צ'רנוי") ועו"ד מ' קומיסר ("קומיסר") שהעידו בתיק הנוכחי, בנוסף לעדותם של בעלי הדין ולעדותו של עו"ד פ' ג' נשיץ ("נשיץ"). 5. עיון בעדויות שנמסרו, כמו גם בחומר הראיות, הביא אותי למסקנה שעדויותיהם של צ'רנוי ושל נשיץ, ובעיקרו של דבר גם זו של קומיסר, אינן רלוונטיות ואינן דרושות להכרעה במחלוקת שבפניי. דעתי היא שיש ממש בטענתו של זאבי שעדויות צ'רנוי ונשיץ, שהובאו מטעמו של רום, נועדו לבסס את טענתו בדבר קיומה של התחייבות אישית של זאבי - להבדיל מהתחייבות התאגיד - שכביכול ניתנה לרום במועד כלשהו שקדם למועד חתימת ההסכם. בעניין זה טען זאבי כי אפילו כך הדבר, הרי שככל שהתביעה מבוססת על התחייבות אישית כזו יש לדחותה מחמת התיישנות. להלן אסביר כי אף שהגיונה של טענת ההתיישנות מקובל עליי אין היא, כשלעצמה, מועילה להגנתו של זאבי, אולם על כל פנים, מסקנתי היא כי עדויות צ'רנוי, נשיץ וקומיסר אינן דרושות ואינן רלוונטיות להכרעה בתיק זה. 6. אוסיף עוד, שחלק מן הראיות שהוצגו בהליך שבפניי הן ראיות שהוצגו בהליך הפלילי ודברים שאמרו זאבי ורום במהלך עדויותיהם בו, כמשתקף בפרוטוקול הדיון באותו הליך. אציין כבר עתה, כי למרות יריעת הראיות הרחבה שהוצגה בהליך זה, לא מצאתי להיזקק לכל הראיות שהוצגו, מפני שהגעתי לכלל מסקנה שהמחלוקת האמיתית בין הצדדים איננה מחייבת התייחסות לכל הראיות, וחלק ניכר מהן הסתבר כבלתי רלוונטי, או שמשקלן הראייתי הוא שולי בלבד. ההסכם 7. בהסכם, שכאמור נחתם ביום 17.11.00, נאמר שהצדדים לו הם התאגיד הזר (שכונה צד A) מצד אחד, ו-Fontana Management Ltd. ("פונטנה") (שכונתה צד B) מצד שני. ההסכם נושא את חתימותיהם של זאבי ושל רום ונאמר בו: "The parties hereby agree that for the consulting services provided by party (B) to party (A) in respect to transaction consummated between party A cables & wireless dates 6th December 1999. Party B will be entitles to final remuneration of US$ 7 million out of which US$ 5.5 million have been advanced prior to date of this agreement and the balance will be paid on or prior 31st December 2000". 8. כאמור, אין מחלוקת שההסכם נושא את חתימותיהם של רום ושל זאבי, והשאלה המצריכה הכרעה היא אם ההתחייבות שבהסכם היא התחייבות של התאגיד, או שמא ניתן לראותה כהתחייבותו של זאבי. גרסאות הצדדים 9. גרסתו של רום היא שההסכם משקף התקשרות בינו לבין זאבי (באמצעות חברות הקשורות אליהם) (סעיף 21 לתצהירו של רום - ת/1). לדבריו, ההתחייבות שבהסכם היא לתשלום יתרת דמי תיווך, לאחר שזאבי, כך הטענה, כבר שילם לו סכום כולל של 5.5 מיליון דולר בשני תשלומים ששולמו מחברות הקשורות לזאבי לחברה הקשורה אליו (סעיפים 17-19 לת/1). 10. מטבע הדברים, גרסתו של זאבי בתצהירי עדותו (נ/16 ו-נ/17) שונה בתכלית השינוי. הוא פרש מסכת עובדתית רחבת יריעה שעניינה ניסיונותיו לרכוש, באמצעות חברות שבשליטתו, את השליטה במובילטל ובבזק, ובתוך כך תיאר גם את המו"מ שניהל עם צ'רנוי בקשר לכך. בקיצור המתבקש ניתן לסכם ולומר כי בשנת 1999, בעקבות היכרות בין רום לבין זאבי, התנהל מו"מ בין זאבי לבין צ'רנוי בקשר לרכישת השליטה במובילטל על ידי התאגיד (סעיף 3 ל-נ/16). מאוחר יותר, ועדיין בשנת 1999, התעניין זאבי באפשרות לרכוש את מניות השליטה בבזק, ובקשר לכך התנהל מו"מ עם צ'רנוי לקבלת הלוואה מתאגיד בשליטתו של האחרון, אשר תאפשר לחברה בשליטת זאבי להעמיד את ההון העצמי שנדרש לשם רכישת מניות אלו (סעיפים 4 ו-5 ל-נ/16). זאבי טוען כי בשתי העסקאות האמורות, היינו עסקת מובילטל ועסקת בזק, דובר על כך שהתאגיד הוא שירכוש את השליטה באותן חברות תקשורת ולכן, כך טענתו, "היה ברור שכל תשלום לתובע (רום, א"ק), בין עמלה ובין תשלום על שירותים, יבוא מחברה זו". בקשר לעסקאות אלו התנהל מו"מ בין זאבי לבין רום אשר הביא לחתימת ההסכם, כשכל אחד מן הצדדים, היינו רום וזאבי, חתם עליו בשם החברה שהוא ייצג (סעיף 10 ל-נ/16). בהמשך העיד זאבי כי "היה ברור לשנינו שאני מדבר בשם חברה עם התובע הפועל בשם חברה מצדו, וכאשר פנינו למיכאל צ'רנוי היה ברור שהוא פועל בשם תאגיד בשליטתו ובניהולו. הדבר היה ברור לכולנו" (סעיף 13 ל-נ/16). זאבי גם הכחיש מכול וכול שהייתה התחייבות אישית שלו לשלם לרום סכום כסף כלשהו, וטען כי ההסכם משקף התחייבות של תאגיד ולא התחייבות אישית שלו (סעיף 22 ל-נ/16). בתצהיר משלים לתצהיר עדותו הראשית (נ/17) העיד זאבי כי ביום 17.11.00, ורק לאחר שסוכם על המשך עסקת מובילטל, "הסכמתי להוציא את ההתחייבות נ/2 בתיק זה (ההתחייבות שבהסכם, א"ק) בשם החברה שהתעתדה לרכוש את מובילטל" (סעיף 10 ל-נ/17). דיון 11. בסעיף 21 של עיקרי טיעון הסיכום של זאבי נטען, כי המחלוקת בתיק זה היא אם הוא התחייב אישית לשלם לרום את הסכום הנתבע או אם פעל כאורגן של התאגיד וההתחייבות היא של האחרון. בסעיף 31 של עיקרי טיעון הסיכום שלו הוסיף זאבי וטען כי שאלה זו היא השאלה היחידה העומדת לדיון, ובמילותיו "מי התחייב לשלם לתובע" (ההדגשה במקור, א"ק). הצגה זו של המחלוקת מקובלת עליי, ואני סבור שאכן כל שיש להכריע בו הוא השאלה אם זאבי הוא שחייב לרום את הסכום שנקבע בהסכם, היינו, 1.5 מיליון דולר. 12. טענתו של זאבי בעניין זה היא שמשנאמר בהסכם שצד A ישלם לצד B את הסכום שנזכר בהסכם, וכאשר נכתב שצד A הוא התאגיד, כי אז ההתחייבות אינה אלא של התאגיד, ובאין ראיה להסכמתו של זאבי להתחייב אישית על פי ההסכם או לערוב לחיובו של התאגיד מכוח ההסכם, אין בסיס לחיובו של זאבי לשלם את הסכום הנתבע. 13. זאבי מוסיף וטוען כי מסך ההתאגדות המפריד בין אחריות חברה לבין אחריות בעלי מניותיה הוא הסדר חיוני לכל התנהלות עסקית באשר היא, והוא מצביע גם על התוקף שניתן לכך במשפט בכלל ובחוק החברות תשנ"ט-1999 ("חוק החברות") בפרט. בקשר לכך הוא טוען כי חוק החברות מאפשר אמנם הרמת מסך והטלת חיוב על בעלי מניות של חברה, כמו גם הטלת חיוב על אורגנים שלה מכוח דינים אחרים, אולם לטענתו רום כלל לא טען - קל וחומר הוכיח - התקיימות נסיבות המאפשרות את הרמת המסך לפי חוק החברות, או את הטלת החיוב על זאבי מתוקף היותו אורגן של התאגיד על פי הדינים הרלוונטיים. 14. טענות אלה אין ביכולתי לקבל, ודעתי היא שעל בסיס התשתית העובדתית שהוכחה ניתן לייחס לזאבי אחריות לתשלום הסכום הקבוע בהסכם, בין על דרך של הרמת מסך הידועה כ"הרמת מסך מדומה" (או "הצצה אל מעבר למסך ההתאגדות") ובין על בסיס היותו אורגן בתאגיד. אחריות בעל מניות לחוב החברה 15. החיץ שיוצר מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה הוא בבחינת מושכלות ראשונים ואין צורך להרבות את הדיבור בו, ודי אם ייאמר כי הדבר מאפשר "ליזמים ליהנות מתוצאות טובות יותר מאלו שהיו יכולים להשיג בקשרים חוזיים רגילים, תחת משטרו של המשפט הפרטי הקלאסי. בפרט, עיקרון האחריות המוגבלת מאפשר ליזמים ליצור חיץ בין עושרם הפרטי לבין מקורות ההון שבחרו להשקיע בחברה" (אירית חביב-סגל, דיני חברות, עמ' 289 (2007) ("חביב-סגל")). 16. בצד זאת, מערכת המשפט שואפת למנוע מצב שבו ינוצל לרעה עיקרון ההפרדה בין חברה לבין בעלי מניותיה, וככלל ניתן לומר שבמקום שבית המשפט נוכח לדעת שנעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות - הורם המסך, ובעל המניות הוחזק כאחראי לחובותיה של החברה (ראו סקירת סוגי העניינים שנחשבו כשימוש לרעה במסך ההתאגדות אצל חביב-סגל, שם, בעמ' 289 הערות שוליים 20-25). מקרה מיוחד של הרמת מסך ההתאגדות הוא המקרה של "הרמת מסך מדומה", אשר בו בית המשפט אמנם אינו מרים את מסך ההתאגדות אלא מתעלם ממנו, וכתוצאה מכך מזוהה בעל המניות עם החברה (בג"ץ 823/90 סיעת בת ים 1 נ' מבקר המדינה, פ"ד מד(2) 692) (1990)("עניין סיעת בת ים"); ע"א 417/79 יעקב מרכוס נ' צבי המר, פ"ד לז(2) 337 (1983)). 17. בנוסף להרמת מסך ההתאגדות, השתמש בית המשפט בדיני השליחות על מנת לייחס את אחריות החברה לבעלי מניותיה, כאשר ניתן היה לקבוע שהחברה שימשה בשליחותם של בעלי המניות (חביב-סגל, שם, 290 ; ע"א 266/73 מפעלי ע' שנפ ושות' בע"מ נ' מפעלי א' הסס בע"מ, פ"מ כח(1) 408 (1974)). אחריותו של זאבי להתחייבות התאגיד הרמת מסך ההתאגדות 18. קביעת אחריותו של זאבי להתחייבות התאגיד אפשרית, אם כן, רק אם קיימות נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות של התאגיד, את החלת העיקרון של הרמת מסך מדומה או את הטלת האחריות עליו מכוחם של דיני השליחות. 19. ההסכם נכרת ביום 17.11.00, ובאותה עת עמד בתוקפו חוק החברות אשר סעיף 6 שלו, בנוסח שקדם לתיקון (מס' 3, משנת 2005), הורה כדלקמן: "6. (א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה: (1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה; (2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה; (ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג); (ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה; (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי של החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה; (ד) ...". 19. הוראות סעיף 6 לחוק החברות משקפות נורמות שהיו קיימות גם על פי הדין שהיה קיים קודם לכניסת החוק לתוקף (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (טרם פורסם, 16.10.05)), אלא שההסדר החוקי של הרמת מסך ההתאגדות מעורר קושי בענייננו מן הטעם הפשוט שלפי לשונו של סעיף 6(ג), הרמת מסך ההתאגדות מכוחו אפשרית רק במקום שההליך הוא נגד החברה. בענייננו בחר רום שלא להגיש תביעה נגד התאגיד, והוא הסתפק בתובענה נגד זאבי, אולם אני סבור שאין בכך כדי להכשיל את תביעתו, מפני שכפי שיוסבר להלן זאבי עצמו התייחס אל התאגיד ונהג בו כמכשיר לביצוע פעולותיו, והוא לא הביא כל ראיה לכך שלתאגיד היה קיום עצמאי, תוכן כלכלי ופעילות עסקית אשר היו מצדיקים את ההתייחסות אליו כאל ישות נפרדת החייבת בחיוביה. 20. בחומר הראיות ניתן למצוא תמיכה של ממש למסקנתי זו, ואם לא התייחסתי לכל הראיות שהובאו אין זה אלא מפני שלדעתי די במה שיובא להלן כדי להמחיש את הדבר. 21. כבר ציינתי לעיל את דבריו של זאבי בתצהירי עדותו (נ/16 ו-נ/17), שההתחייבות שבהסכם (נ/2) היא תוצאה של פעולתו, כביכול, בשם התאגיד. אלא שהדברים אינם מתיישבים עם ראיות אחרות שהוצגו במהלך המשפט שעיקרן, כאמור, ראיות שהוצגו גם בהליך הפלילי. כזו, למשל, היא הראיה שהוצגה וסומנה ת/10, שהיא חלקים מפרוטוקול עדותו של זאבי במשפט הפלילי. בחקירתו הנגדית בהליך הנוכחי (עמ' 74 לפרוטוקול) הופנה זאבי לעדותו בהליך הפלילי שם הוא אמר, בין היתר, "... ברגע שהתחייבתי להעביר כסף ההתחייבות היא של גד זאבי, הוא מעביר את הכסף יש לו דרך להתחשבן עם החברות שלו, כפי שכבר אמרתי קודם הכסף שמעבירה תקשורת לאלפא (שתי חברות מקבוצת זאבי, א"ק) הוא נרשם ככסף שנלקח על ידי אלפא מתקשורת, הוא צריך להחזיר אותו לתקשורת, וכשמאלפא מעבירים כסף לפלוני אלמוני צריך לתת על זה account צריך להגיד עבור מה זה ולמה זה. ואם לקסל (מקבוצת זאבי, א"ק) שילמה לזאב רום וזאב צריך להיות בספרים של אלפא ואחר כך לתת את הדין וחשבון לתקשורת אז ככה עושים" (עמ' 4596 של ת/10). במאמר מוסגר ייאמר כאן כי רום טען, וזאבי לא הכחיש, שהסכום של 5.5 מיליון דולר שלגביו נאמר בהסכם כי הוא שולם כבר קודם למועד ההסכם, הועבר מן החברות אלפא ולקסל, אשר לדברי זאבי עצמו הן ישויות הנמנות על קבוצת החברות שלו ונשלטות על ידי הנאמנות (trust) המשפחתית שלו (עמ' 73 לפרוטוקול). בקשר לכך נשאל זאבי במשפט הפלילי מדוע סכום של 3.5 מיליון דולר הועבר לרום באמצעות לקסל, שהיא לכאורה חברה שאינה קשורה לעסקה, והוא השיב כי "מה זה שייך לעסקה, זה חברה של גד זאבי. גד זאבי מעביר את הכסף, הוא מעביר את זה לאיזה חברה שהוא רוצה" (עמ' 4594 לת/10); ולמטה מן הדברים הוא השיב, בתשובה לשאלה אחרת, "קודם כל כמו שכבר אמרנו אני מעביר כסף לאלפא ומאלפא אני מעביר כסף לחברות אחרות שלי, ואני מחליט לשלם למי שאני רוצה מתי שאני רוצה ובספרים אצלי ואיפה שצריך רשום עבור מה שולם הכסף. כשעושים בסופו של יום התחשבנות, אז מראים מאיפה שולם הכסף, למי שולם הכסף ואת מי לחייב ואת מי לזכות, ככה עובדים מה לעשות" (עמ' 4594 לת/10). 22. במקום אחר בהליך הפלילי נשאל זאבי מדוע ההסכם עם רום לא נחתם על ידי חברות ישראליות מקבוצתו כי אם על ידי חברה זרה, והוא השיב כי "ככה רציתי. אוקיי, זאת תשובתי" (עמ' 4601 של ת/10). 23. בחקירתו הנגדית בהליך הנוכחי הופנה זאבי גם לתיעוד חקירתו במשטרה ביום 1.5.01 (ת/17), שם הוא התייחס לשאלות שהציג לו החוקר בנוגע להסכם עם רום. הוא נשאל בקשר לכך "מהו תוכן אותו הסכם העסקה שלדבריך נחתם עם זאב רום?" והשיב "מכיוון שההסכם לא בידי איני זוכר פרטים מדויקים אבל בגדול בסך הכול יקבל זאב רום סכומים בגין שירותיו שלא יעלו על 6 מיליון או 7 מיליון דולר"; ובהמשך, כשנשאל מי היא חברת פונטנה ששמה נזכר בהסכם, הוא השיב: "נאמר לי על ידי זאב רום שזאת חברה בבעלותו ולפי בקשתו נעשה ההסכם עם חברה זו." בתשובה לשאלה אחרת השיב זאבי כי מי שהשתתף במשא ומתן לגבי גובה התקבולים לרום היו הוא ורום (עמ' 15 לת/17), וכשנשאל אחר כך "מי הכין והציע את תוכן המסמך הזה (מהקשר הדברים נראה כי מדובר במסמך שאיננו ההסכם [נ/2], א"ק)?" השיב: "כפי שציינתי בעדותי הקודמת, היו דיונים ביני לבין זאב רום מידי פעם במשך תקופה ממושכת על ניסוח ההסכם שבסופו של דבר מתבטא בהסכם החתום הנמצא בידכם. מתוך הסעיפים הנמצאים במסמך זה אינני יכול לזכור בוודאות, אבל חלק מהסעיפים הם על פי דרישות שלי וחלק על פי דרישות של זאב רום. בכל מקרה המסמך לא הפך להסכם מחייב". בסמוך לאחר מכן ציין זאבי כי "בכל מקרה סך כל התקבולים כפי שהוסכם בסופו של דבר נמצאים בהסכם שנמצא בידכם והם 7 מיליון דולר" (עמ' 16 לת/17). 24. בחקירתו הנגדית בהליך הנוכחי אישר זאבי שרום לא הכיר לו את cables ("כייבלס"), ובהתייחסו לכך שכייבלס נזכרת בהסכם (נ/2) הוא הוסיף "המילה לא היא החשובה "שילמת לו" זו החברה שילמה לו לא אני. החברה ששילמה זו זאבי מימון וניהול" (עמ' 78 לפרוטוקול). בהמשך אישר זאבי שהוא היה זה שהכין את ההסכם (נ/2) אשר נשלח לעורך דינו (עו"ד קומיסר, א"ק) לאחר שנחתם, ובסמוך לכך, כשהופנה לדברים שאמר בחקירתו במשטרה (ת/17), הוא שב ואישר שהמו"מ היה בינו לבין רום, והוסיף כי "צ'רנוי הוא זה שדחף אותי לסגור את ההסכם עם התובע (רום, א"ק)". במקום אחר (עמ' 75 לפרוטוקול) הופנה זאבי לדברים שאמר בהליך הפלילי, עת תיאר מקצת מן המבנה של אשכול החברות הקשור בו ואמר, בין השאר, "הבעלים של שתי החברות שמתחת לזאבי תקשורת בינלאומית, שזה זאבי תקשורת אחזקות, הבעלים היחידים זה חברת זאבי תקשורת בינלאומית שאני הבעלים שלה. הבעלים של חברת זאבי תקשורת מימון וניהול, שהיא גם כן חברת בת של זאבי תקשורת בינלאומית, היא זאבי תקשורת בינלאומית שמחזיקה במניותיה. הבעלים למעלה זה גד זאבי כך ש-ultimate beneficiary של כל החברות האלה, הוא גד זאבי היה ונשאר ולכן ה-ultimate beneficiary הוא השולט, ברצונו יעשה מעשה כזה או מעשה אחר" (ת/14). 25. דברים אחרונים אלה משקפים לדעתי את מצב העניינים לאשורו, היינו שהתאגיד, ששמו צוין כצד להסכם, אינו אלא מכשיר שבאמצעותו ניסה זאבי להרחיק עצמו מן ההתחייבות לשלם לרום את הסכום של מיליון וחמש מאות אלף דולר שנקבע בהסכם, באמצעות יצירת חיץ בינו לבין התחייבות שלכאורה הוא נטל על עצמו. כבר ציינתי לעיל שלא נטען ולא הוכח קיומו של תוכן כלכלי או של פעילות עסקית של התאגיד, ובמצב דברים שכזה אמירותיו של זאבי כי לא הוא זה שהתחייב כלפי רום, כי אם התאגיד, הן במידה רבה אמירות חסרות בסיס, בין השאר מפני שלא עלה בידו להראות שהתאגיד (להבדיל מזאבי) הוא זה שניהל מו"מ עם רום, הוא זה ששילם לרום את הסכום של 5.5 מיליון דולר הנזכר בהסכם והוא זה שקיבל על עצמו את ההתחייבות שבהסכם כחלק ממהלך עסקי שהוא צד לו. לכן, מכוחה של הקונסטרוקציה המשפטית של "הרמת מסך מדומה", יש מקום להגיע למסקנה שזאבי אכן חייב בסכום של 1.5 מיליון דולר הקבוע בהסכם, שכן השימוש בקונסטרוקציה זו - המבוססת על הכרה בקיומו של התאגיד כישות נפרדת - דרוש כדי "ליתן תוקף לתכליתה של הנורמה המשפטית (החקיקתית, ההלכתית או החוזית) החלה בעניין וכדי למנוע עקיפתה או סיכולה" (כדברי בית המשפט בעניין סיעת בת ים). בענייננו נדרש השימוש בקונסטרוקציה זו מן הטעם שאלמלא כן, ישמש מסך ההתאגדות של התאגיד כנימוק יחיד ואין בלתו כדי לשלול את אחריותו של זאבי לתשלום יתרת הסכום שנקבע בהסכם לאחר שמרביתו כבר שולמה. כאן המקום להעיר, שלמעט הטענה שהחיוב הוא של התאגיד ולא שלו אישית, לא נטענה ולא הוכחה כל עובדה שיש בה כדי להטיל ספק בזכותו של רום לקבל את הסכום הקבוע בהסכם, ולמעשה זאבי עצמו אישר את הדבר כשטען, כאמור לעיל, שהעניין היחיד העומד לדיון הוא מי אחראי לתשלום החוב. בעניין אחרון זה ראוי לציין גם שאם היה זאבי מגלה עקביות בטענותיו, צפוי היה שיטען שלא רק שאינו חב בחיובי התאגיד אלא גם שרום אינו התובע הנכון שכן, כזכור, הצד השני להסכם היא חברה בשם פונטנה ולא רום עצמו. מטעמים שניתן רק לשער אותם, החשה זאבי ולא העלה כל טענה בעניין זה, אף שלכאורה הוא יכול היה לטעון שרום כלל אינו התובע הנכון וכי יש לדחות את התביעה על הסף ולו מטעם זה בלבד. גם אם חשייתו של זאבי בעניין זה אינה עולה כדי ראיה שניתן להסיק ממנה ממצא עובדתי כלשהו, יש לה משקל עת באים לבחון את שאר טענותיו של זאבי בנוגע להסכם ולאחריותו על פיו. 26. למעלה מן הדרוש אוסיף, שהמסקנה שאליה הגעתי נתמכת במדיניות השיפוטית המקבלת ביטוי בפסיקה שעניינה הרמת מסך. בהתייחסה לסוגיה זו מציינת חביב-סגל כי "רובריקה נוספת של מקרים היא הרובריקה של חברות הנעדרות כל תשתית כלכלית או עסקית שהיא. בעבר, נהג בית המשפט לראות בחברות מעין אלה את "האני האחר" (alter ego) של בעל המניות, על מנת להטיל אחריות אישית על בעל המניות בחובותיה של החברה הריקה מתוכן. בפסיקה שלאחר חוק החברות, התפתחה הטרמינולוגיה של "קליפה ריקה" על מנת לתאר חברות הנעדרות משאבים כלכליים כלשהם. מכל מקום, המסר הנלמד משני המבחנים הוא זהה: לא ניתן ליהנות מיתרונותיו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אלא אם כן משקיעים בעלי המניות בפיתוח עסק ממשי כלשהו לחברה. כאשר בעלי המניות כושלים מלמלא את החברה בתוכן כלכלי כלשהו, הרי שהדבר יהווה בסיס להרמת מסך ההתאגדות" (שם, בעמ' 311). בחומר הראיות אין כל תמיכה לטענה אפשרית מצד זאבי, וטענה כזו גם לא נטענה, שלתאגיד היה בזמן רלוונטי כלשהו תוכן כלכלי או פעילות עסקית משל עצמו, כי היה לו הון המאפשר קבלת התחייבויות כספיות ועמידה בהן וכי ההתחייבות המקבלת ביטוי בהסכם היא חלק מפעילותו העסקית השוטפת. במצב עניינים זה יש מקום לקבוע שגם מנימוק זה ראוי להטיל על זאבי את החיוב לשלם את הסכום שנקבע בהסכם. דיני השליחות 27. את אחריותו של זאבי ניתן, כאמור, לקבוע גם על בסיס דיני השליחות. מן הדברים שצוטטו לעיל מחומר הראיות, כמו גם מדבריו של זאבי עצמו, ניתן להסיק כי השימוש בתאגיד אינו אלא על דרך שליחות, שבה זאבי הוא השולח והתאגיד הוא השלוח. בסעיף 1 של תצהיר עדותו (נ/16) מציין זאבי בין השאר כי "אני עושה את כל עסקי במסגרות של חברות בעירבון מוגבל או תאגידים אחרים, כמו שותפויות מוגבלות, נאמנויות וכיוצא באלה וזה מתוך כוונה מוצהרת ולגיטימית להגביל את מחויבותי האישית לגבי כל עסקה ועסקה שאני עושה". 28. דעתי היא שאפילו בדבריו אלה של זאבי ניתן למצוא תמיכה למסקנה שבנסיבות העניין שבפנינו יש לראות בתאגיד משום שלוח של זאבי, ולכן להטיל על זאבי את החבות שבהסכם. כמוסבר לעיל, הכוונה - המוצהרת והלגיטימית, כדבריו של זאבי - להגביל את מחויבותו האישית על ידי התקשרות עסקית באמצעות גוף מאוגד, יכולה להתקבל על הדעת במקום שהגבלת האחריות נועדה לקדם סיכון עסקי הכרוך בהתקשרות. אלא שכאמור, לא זה הוא המקרה. אין טענה, ואף לא ראיה, שההתקשרות בהסכם היא חלק ממהלך עסקי כלשהו שעשה התאגיד, ודומה כי ההיפך הוא הנכון. המסקנה המתבקשת מן הראיות היא שההתחייבות הגלומה בו היא הפעולה היחידה שעשה התאגיד, ובמצב עניינים זה איני רואה סיבה שלא לקבוע כי התחייבות התאגיד - ככל שניתן לקבוע את קיומה העצמאי - נעשתה עבור זאבי ובשליחותו, ולכן הוא הנושא בנטל מילויה. 29. זאת ועוד, בסעיף 3 של תצהירו ציין זאבי, בין השאר, כי "כתוצאה מן המפגש הזה התחיל משא ומתן בין מר צ'רנוי וביני, כל אחד בשם תאגיד בשליטתו לגיבוש עסקה שעל פיה תקנה חברה בשליטתי zeevi communication b.v את השליטה ב-mobiltel". ובתצהיר המשלים (נ/17) ציין זאבי שרק לאחר שסוכם על המשך עסקת מובילטל "הסכמתי להוציא את ההתחייבות נ/2 בתיק זה, בשם החברה שהתעתדה לרכוש את מובילטל" (סעיף 10 לתצהיר). 30. אולם דברים אלה אינם מתיישבים עם דבריו של זאבי בחקירתו הנגדית ובעדותו בהליך הפלילי, שמהם עולה שהוא השתמש בישויות משפטיות שונות למטרות שונות ובהקשרים שונים. במצב עניינים זה ניתן היה לצפות שכאשר הוא טוען, וחוזר וטוען, שפעולותיו נעשו בשם תאגיד כזה או אחר, הוא יביא ראיה המתעדת קבלת החלטה על ידי אותו תאגיד לפעול בדרך זו או אחרת והמסמיכה אותו להוציא אל הפועל את ההחלטה. כאמור, פרט לדבריו של זאבי אין בנמצא כל ראיה כזו, ואילו ראיות אחרות, התומכות דווקא במסקנה ההפוכה, פזורות לכל אורכו של תיק זה (חביב - סגל, עמ' 290 והאסמכתאות שם). 31. עוד, ולמעלה מן הדרוש, אני רואה לדחות את טענתו של זאבי שהמסמך ת/11 תומך בטענתו שאין מדובר בחבות אישית שלו כי אם של התאגיד. בקיצור הנדרש ייאמר, שהמוצג ת/11 (שהוגש כראיה בהליך הפלילי, וסומן שם כת/127) הוא טיוטה של מסמך התחייבות שרום רצה שזאבי יחתום עליו, אולם הוא סירב. זאבי טוען שמסמך זה, שהתבקשה בו חתימתו על התחייבות אישית כלפי רום, הוא ראיה לכך שכאשר רום היה מעוניין בהתחייבות אישית של זאבי הוא דאג לציין זאת במפורש, ואילו בהסכם לא נאמר דבר וחצי דבר על התחייבותו האישית של זאבי. 32. טענה זו איני יכול לקבל. העובדה שזאבי סירב לחתום על ההתחייבות שבמסמך ת/11 אינה מלמדת דבר על אי נכונותו להתחייב לשלם לרום את הסכום הנזכר בהסכם (נ/2). המסמך ת/11 הוא טיוטת התחייבות להעביר לרום 0.5% של המניות בחברת בזק, לאחר שהשליטה בחברה זו תירכש על ידי חברה בשליטתו של זאבי, ולסירובו של זאבי לחתום על המסמך יכולים להיות מספר הסברים אשר כל אחד מהם כשלעצמו יכול להיות מבוסס על שיקולים ענייניים, כספיים או אחרים, ואשר אין בהם כדי ללמד שזאבי לא הסכים להתחייב כלפי רום לשלם לו את הסכום הנקוב בהסכם. התיישנות 33. בשולי פסק הדין אציין את טענתו של זאבי, שככל שהתביעה איננה מיוסדת על ההסכם אזי יש לדחותה מחמת התיישנות. בקשר לכך טוען זאבי שבניסיון להימנע מן הצורך להתמודד עם טענת האישיות המשפטית הנפרדת, שלפיה ההתחייבות היא התחייבות של התאגיד ולא של זאבי, טען רום - והביא ראיות לתמוך בטענה - שזאבי התחייב כלפיו אישית עוד קודם למועד חתימת ההסכם. זאבי טוען שהתביעה הוגשה ביום 27.11.2007, מועד אשר כשלעצמו הוא על סף פקיעת עילת התביעה מחמת התיישנות, גם כאשר עילת התביעה היא ההסכם עצמו (נ/2). לכן, כך זאבי, הניסיון לייחס לו התחייבות אישית במועד שקדם למועד ההסכם צריך להביא לחסימת התביעה מחמת התיישנות, מפני שברור שמאז שניתנה התחייבות כזאת, אם בכלל ניתנה, חלפה תקופה ארוכה יותר מתקופת ההתיישנות. אף שהגיונה של טענת זאבי מקובל עליי, איני רואה כיצד יש בה כדי לקדם את עניינו. לדעתי, ומן הנימוקים המפורטים לעיל, אני סבור שההסכם משקף התחייבות לשלם לרום את הסכום האמור בו, היינו 1.5 מיליון דולר, ועל זאבי לשאת בהתחייבות זו. כשאין מחלוקת שהתביעה המיוסדת על ההסכם לא התיישנה, אזי טענת ההתיישנות היא בלתי רלוונטית והדיון בה מתייתר. 34. סיכומו של דבר הוא, אפוא, שאני מקבל את טענתו של רום שזאבי חב כלפיו את הסכום שצוין בהסכם, ובתוך כך אני דוחה את טענתו של זאבי כי החבות היא על התאגיד ולא עליו. סכום החיוב 35. רום טוען שמשנקבע בהסכם המועד לתשלום סכום החוב, היינו 31.12.00, יש להמיר את הסכום של 1.5 מיליון דולר למטבע ישראלי במועד ההפרה, שהוא כנטען מועד היווצרות העילה, ולזכותו בהפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה תשכ"א-1961 ("חוק פסיקת ריבית") מיום 1.1.01 ועד לתשלום בפועל. 36. זאבי טוען, לעומתו, כי בכתב התביעה עתר רום לסעד של חיוב זאבי בתשלום של "מליון וחצי דולר בתוספת ריבית דולרית והפרשי הצמדה כדין...". זאבי מציין, ולא בלי צדק, שעתירה זו היא בבחינת תרתי דסתרי, שהרי אם עתר רום לתשלום הסכום של מיליון וחצי דולר, אין מקום לדבר על הפרשי הצמדה ולהפך. 37. בעניין זה דעתי היא שיש לדחות את טענותיו של רום ויש לאכוף על זאבי את החיוב הקבוע בהסכם, היינו לשלם סכום של מיליון וחצי דולר ארה"ב, כשלסכום זה תיווסף ריבית בהתאם לתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה [קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה] תשס"ג-2003 ("תקנות פסיקת ריבית"). בעיקרו של דבר, אני סבור שמשבחר רום להגיש את תביעתו על סף סיום תקופת ההתיישנות, וכאשר ההליך עצמו התארך במידה רבה בשל מחדליו של רום, אין מקום לאפשר לו לבחור עתה את "הטוב שבעולמות", היינו את החלופה של המרת הסכום הדולרי למטבע ישראלי ביום היוולד עילת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית. העובדה שבדיעבד מסתבר שחלופה זו מעניקה לרום יתרון ניכר ומזכה אותו, במונחי מטבע ישראלי, בסכום גבוה במידה רבה מאשר על פי החישוב של החלופה הדולרית, איננה כשלעצמה עילה המצדיקה את קבלת טענתו בדבר התעשרותו כביכול של זאבי אם ייפסק לחובתו הסכום המבוסס על החלופה האחרת. בעניין זה ש מקום להביא בחשבון את העובדה שהיה זה רום שהשתהה בהגשת תביעתו, כמו גם את העובדה שניתן להשקיף עליה כעל תביעה לאכיפת החיוב שבהסכם, ומשנקבע בהסכם תשלום סכום של מיליון וחצי דולר - ולא נאמר דבר לגבי המרתו או חישוב ערכו במטבע ישראלי - התוצאה צריכה להיות שחיובו של זאבי יהיה כפי שנקבע בהסכם, היינו תשלום הסכום הדולרי, בצירוף ריבית לפי תקנות פסיקת ריבית. 38. לא מצאתי ממש בטענותיו של רום שיש לפסוק ריבית בשיעור של 11%. על שיעור ריבית זה נאמר, כבר לפני קרוב לעשור, כי הוא "רחוק מלהיות סביר" (ע"א 6388/98 DENIZTAS NAKLIYAT VE TICARET A.S נ' CREDIT LYONNAIS S.A. (טרם פורסם, 2.7.03)) והאסמכתאות שאליהן הפנה רום בעניין זה הן מזמנים קודמים ואינן רלבנטיות לענייננו. גם הטענה שלא ניתן להחיל את תקנות פסיקת ריבית מפני שמדובר באכיפת חיוב שנוצר קודם להתקנתן איננה מבוססת די הצורך ובע"א 6388/98 הנ"ל קבע בית המשפט כי הריבית לפי התקנות האמורות ניתנת להחלה גם לגבי מקרים תלויים ועומדים. סיכום 39. על יסוד כל האמור לעיל אני מחייב את זאבי לשלם לרום סכום של מליון וחמש מאות אלף דולר ארה"ב ("סכום החיוב"). סכום החיוב ישא ריבית בהתאם לתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית לתקופה שמיום 1.1.01 ועד לתשלום בפועל. 40. כמו כן ישלם זאבי לרום את הוצאות המשפט ובנוסף, גם שכר טרחת עורך דין בסכום של 250,000 ₪ . 41. רום רשאי להכין ולהגיש לחתימתי פסיקתא אשר תכלול את סכום החיוב וכן את סכום הריבית (שתחושב על בסיס האמור בתקנה 6 של תקנות פסיקת ריבית ובאין פרסום רלבנטי, על בסיס נתוני בנק ישראל) ובנוסף גם סכום שכר טרחת עורך הדין כאמור בסעיף 42 לעיל, ואת סכום אגרת המשפט ששילם (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית). דיני חברותאחריות נושא משרה בתאגידאחריות אישית