האשמת קופאית בגניבה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא האשמת קופאית בגניבה: בפנינו תביעתה של התובעת כנגד מעסיקתה לשעבר חברת שופרסל בע"מ (להלן-הנתבעת) לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע ופיצוי בגין עגמת נפש, לאחר שפוטרה לאלתר על ידי הנתבעת, אשר ייחסה לה גניבה. 1. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כקופאית בסניף שהפעילה הנתבעת בעין המפרץ (להלן- הסניף), מיום 6/4/02 ועד ליום 6/5/10. 2. לציין, כי במעמד הדיון המוקדם בתיק זה, הוסכם בין הצדדים כי שכרה הקובע של התובעת עומד על 2,887.65 ₪ לצורך חישוב שווי ההודעה המוקדמת והמשכורת הקובעת לצורך פיצויי פיטורים וכי ככל שיקבע כי מגיעים לתובעת פיצויי פיטורים, הרי שאלו עומדים על סך של 5,776 ₪. 3. על תנאי העסקתה של התובעת אצל הנתבעת חלות הוראות הסכם קיבוצי מיוחד שבין ההסתדרות הכללית לבין הנתבעת, אשר חלקו צורף כנספח ב' לכתב ההגנה (להלן- ההסכם הקיבוצי). 4. לטענת התובעת בכתב תביעתה, עת הגיעה לעבודתה ביום 6/5/10 בשעה 16:00 היא נקראה בדחיפות לחקירה בה הואשמה על לא עוול בכפה כי עשתה יד אחת עם שתי קופאיות אחרות בסניף על מנת להעביר מוצרי קופה ללא תשלום. לטענתה, למרות שהכחישה כל קשר לאישומים היא פוטרה לאלתר בבושת פנים, לאחר הליך חקירה קצר, ללא שימוע תוך פגיעה בשמה ובכבודה, ועל כן עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת וכן פיצויים בגין אי עריכת שימוע בסך של 70,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪. 5. הנתבעת מנגד, מכחישה את זכאותה של התובעת לסעדים הנתבעים על ידה וטוענת כי הוכח שהתובעת גנבה, כי הפסקת העבודה לאלתר ללא פיצוי ושלילת פיצויי הפיטורים בוצעו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וכי נערך לתובעת שימוע כדין, ועל כן דין תביעותיה להידחות מכל וכל. דיון והכרעה 6. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר שרון דן- מנהל סניף, הגב' אסתי דהן- סגנית מנהלת הסניף, מר שלומי ראובן - קצין בטחון אזורי של הנתבעת ושל הגב' לילי דברי - נציגת ועד העובדים בסניף. לאחר מכן, סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בפנינו בעל פה, ולהלן הכרעתנו. 7. וכך, לטענת הנתבעת בכתב הגנתה ותצהירי עדיה, ביום 6/5/10 פנתה הגב' אסתי דהן- סגנית מנהלת הסניף אל מנהל הסניף וסיפרה לו כי תפסה קופאית אחרת בשם רינת מעבירה לקופאית בשם שירן, חלק מהקניות שלה מבלי לחייב אותה בגינן. בעקבות כך, נערך באותו מועד בירור בסניף לשתי הקופאיות, במעמד מנהל הסניף, הקב"ט ונציגת ועד העובדים. במהלך הבירור, הקופאית שירן הודתה במיוחס לה ואף הפלילה את התובעת, עת מסרה כי דובר בשיטה של שלושת הקופאיות שהן חברות (התובעת, רינת ושירן), לפיה הן היו מעבירות זו לזו מוצרים בקופה מבלי לשלם בגין חלק מהם, לאחר שהיו בודקות שאין קב"ט בסניף. כמו כן, העיד מנהל הסניף בתצהירו, כי עוד לפני שנודע לו על כך ששירן הפלילה את התובעת במפורש, סיפרה לו הגב' דהן, שאחת הקופאיות סיפרה לה ממש באותו הרגע, שיומיים קודם לכן ראתה את שירן מעבירה לתובעת את הקניות שערכה, והגם שדובר בכמות אדירה של מוצרים והיא שילמה בגינם רק 70 ₪, עוד סיפרה לה אותה קופאית, כי התובעת התעקשה לשלם רק בקופה של שירן, ולא אצלה ולא אצל אף אחת אחרת. לדברי מנהל הסניף בתצהירו, הוא העביר את המידע הזה לקב"ט, שבדק את המידע עם שירן וזו, כאמור, הודתה והפלילה גם את התובעת במעשה הגניבה, עת מסרה כי יומיים קודם לכן ביום 4/5/10 בשעה 22:00 לערך הגיעה התובעת לקופתה של שירן, ערכה אצלה את קניותיה, כאשר בהתאם להסכמה בין השתיים, שירן העבירה בסורק רק חלק מהקניות, כך שהתובעת לא שילמה בגין חלק מהמוצרים שקנתה. הנתבעת צירפה לתצהיריה את הודעותיה של שירן מאותו יום - ראה: נספחי א' לתצהיר הקב"ט מר ראובן, שאף הוא מסר תצהיר בנדון. וכך, לטענת הנתבעת, כאשר הגיעה התובעת באותו יום (6/5/10) למשמרת שלה, בשעה 15:00 לערך, קרא לה הקב"ט לחדר של מנהל הסניף לבירור, שארך כרבע שעה. כעולה מתצהיר הקב"ט במהלך הבירור בחדרו של מנהל הסניף, הוא ישב עם התובעת וקב"ט נוסף ועם נציגת ועד העובדים, הגב' לילי דביר. התובעת נשאלה שאלות לגבי האירוע שבו היתה מעורבת ביום 4/5/10 אולם סירבה להשיב לשאלות ו/או לשתף פעולה. כאשר הסתיימו כל הבירורים, קרא מנהל הסניף לכל אחת מהבנות לשימוע בנפרד, כאשר השימוע של התובעת נערך בחדר מנהל הסניף, בנוכחות נציגת הועד הגב' לילי דביר. לטענת מנהל הסניף בתצהירו, הוא אמר לתובעת שלאור הממצאים ולאור העובדה שהוא רואה במעשים שלה פגיעה קשה במערכת היחסים שהיתה ביניהם (שכן התובעת היא קרובת משפחה של מנהל הסניף), הוא נאלץ לפטר אותה וביקש את תגובתה. לדבריו, התובעת לא ממש התרשמה ממה שאמר לה וכל מה שהיה לה לומר זה: "אין לי מה להגיד, שיקולך ואני מבינה אותך" (ראה: פרוטוקול השימוע - נספח ה' לכתב ההגנה). בעקבות השימוע נלקחה התובעת ברכבו של קב"ט הנתבעת למשטרה שם הוגשה כנגדה תלונה, והיא נחקרה. בהמשך לשימוע שלח מנהל הסניף אי-מייל למנהל האיזור, בו תיעד את האירועים (ראה: נספח א' לתצהיר המנהל), וביום 7/5/12 הוצא לתובעת מכתב פיטורים. 8. מנגד, לטענת התובעת בתצהירה, ביום 6/5/10 עת הגיעה לעבודתה במשמרת ערב החל משעה 15:00 היא זומנה בדחיפות על-ידי מנהל הסניף לחקירה באשר הואשמה שעשתה "יד אחת" עם קופאיות נוספות בסניף, אשר המנהל ראה בהן "גנבות פוטנציאליות" ונחקרו על ידו, ועל ידי הקב"ט. לטענתה, במהלך חקירת שתי הקופאיות האחרות היא כלל לא נכחה בסניף, אלא ששמה שורבב פנימה על-ידי קציני הביטחון של הסניף ורק כשהגיעה בשעה 15:00 הובהר לה שרואים בה חלק משרשרת של קופאיות שגנבו מהסניף ועושות זאת לטענת המנהל מזה זמן רב. לטענת התובעת בתצהירה, היה בענייננו ניסיון של הנתבעת להכשיר את פיטוריה למפרע באשר הנתבעת "ירתה החץ ורק לאחריו סימנה המטרה", תוך פגיעה בה ושלילת זכויותיה באופן גורף. מוסיפה התובעת וטוענת כי החקירה שנערכה לה, אינה יכולה להיות תחליף לשיחת שימוע, וכי לא ייתכן שהנתבעת שנהנתה מפירות עמלה למעלה משנתיים ימים תשליכה לצד הדרך תוך הפרת חוקי העבודה. עוד טענה התובעת כי הסניף בו עבדה הינו סניף אשר על קהל לקוחותיו נמנים קרוביה ומכריה, והיא נוכחה לגלות לתדהמתה כי לאחר הפיטורים התחוללה חרושת שמועות שהבאישה את ריחה וגרמה לה עוגמת נפש כבירה, שכן שמו הטוב של אדם הוא לעיתים כל עולמו ושמה הושחת על לא עוול בכפה. עוד ציינה התובעת בתצהירה כי שלחה לנתבעת באמצעות בא-כוחה מכתב דרישה לתשלום הכספים המגיעים לה לרבות התנצלות על הפגיעה בשמה הטוב, אולם הנתבעת הכחישה מכל וכל את הטענות, ולא העבירה לה את זכויותיה או את חלקן שאינו שנוי במחלוקת. זאת ועוד, לטענתה גם מזכיר הסתדרות העובדים פנה אל הנתבעת, אך ללא הועיל , התובעת צירפה לתצהירה את מכתב בא כוחה הנ"ל מיום 20/5/10 ואת פנית נציג ההסתדרות הנ"ל מיום 24/5/10, וכן אישור של משטרת ישראל מיום 13/5/10 לפיו תיק החקירה כנגדה נסגר בעילה: "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירתך/העמדתך לדין". על האמור לעיל נוסיף כי מעבר לטענותיה הנ"ל של התובעת בתצהירה, במכתב בא כוחה מיום 20/5/10 נטען כי מנהל הסניף הטיח בפניה האשמות שווא, השמיץ אותה, באוזני כל העובדים והלקוחות בסניף, אשר רבים מהם נמנים עם מכריה, כי קב"ט הסניף חקר אותה תוך איומים, והודיע לה כי מוטב שתודה אחרת מצבה יורע, שכנוע העולה כדי עבירת סחיטה ואיומים. עוד הוסיף ב"כ התובעת במכתבו כי התובעת הובהלה לתחנת המשטרה בניידת, שם תושאלה ונחקרה, מסרה גרסתה לפיה אין לה יד ורגל במעשה המעילה או הגניבה ולאחריה שוחררה לביתה תוך המלצה למר דן למשוך את התלונה שכן אין בה ממש. 9. עד כאן מסכת האירועים השנויה במחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לעילה שביסוד פיטוריה של התובעת ואופן פיטוריה. וכך, בסופו של יום, המחלוקות בין הצדדים בתיק זה, מתמצות למעשה בשתי שאלות: מחד, האם הוכח כי התקיימו בפיטוריה של התובעת מהנתבעת, הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מהתובעת. מנגד, האם כטענת התובעת נפלו בפיטוריה פגמים המצדיקים פיצוייה בפיצויים אותם תבעה, בנוסף לפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. הגם שמדובר במחלוקות שמקורן באותה מסכת אירועים, הרי שכל מחלוקת מגלמת שלב שונה בתהליך הפיטורים הכולל. המחלוקת בדבר פגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים מתייחסת לשלב של קבלת ההחלטה על עצם הפיטורים, ואופן קבלתה, ואילו המחלוקת בעניין הזכאות לפיצויי פיטורים מתייחסת לתוצאה הכספית של הפיטורים, דהיינו האם לפיטורים יתלוו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, אם לאו. לא זו אף זו, אלא שגם מבחינה מהותית, המדובר בשתי שאלות שונות המוכרעות על פי הוראות דין שונות, ואף נטלי ההוכחה, משתנים בהתאם לשאלה שבמחלוקת. כך, לעניין זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בנסיבות בהן אין חולק כי התובעת פוטרה מעבודתה, נטל ההוכחה להראות כי התקיימו הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, מוטל כל כולו על שכמה של הנתבעת, ודוק, לאור הטענות הנטענות כלפי התובעת, המדובר בנטל כבד במיוחד. לעומת זאת, באשר להוכחת הטענה כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים, נטל ההוכחה מוטל על שכמה של התובעת, להוכיח את הפגמים ואת זכאותה לסעדים כנתבע על ידיה. משאלו גדרי המחלוקת בין הצדדים, נפנה להלן לדון במחלוקות, ותחילה לשאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת 10. כאמור, אין חולק כי התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת, והשאלה הטעונה הכרעה בחלק זה לפסק הדין היא, האם הוכח כי בנסיבות פיטוריה התקיימו בתובעת התנאים המצדיקים שלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כפי שנעשה על ידי הנתבעת.   סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), קובע:   "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".   סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, קובע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". 11. בענייננו, צירפה הנתבעת שני דפים מתוך ההסכם הקיבוצי החל על יחסי הצדדים וטענתה בדבר חלותו על יחסי הצדדים לא הוכחשה על ידי התובעת. בסעיפים 6-8 לפרק כ"ג להסכם הקיבוצי המיוחד, נקבע: "6. במקרה והפיטורים יבואו בגלל אשמה אשר תוכח אמיתותה כגון: גרימת נזק כספי או מוסרי לחברה, או גרימת נזק לרכוש החברה במזיד, מעילה בכספים, קבלת שלמון, גניבה או שימוש לרעה בתפקיד, (הפרת משמעת או הזנחה בעבודה שעליה ניתנת התראה בכתב) - לא יהיה צורך במתן הודעה מוקדמת, והעובד לא יהיה זכאי לקבלת תשלומי פיצויים כלשהם". 7. במקרה והעובד יואשם על ידי ההנהלה, באחת ההאשמות הנזכרות, רשאית ההנהלה, תוך הודעה לועד העובדים, להפסיק את עבודתו עד בירור האשמה, והיה אם ימצא העובד זכאי, על ההנהלה לשלם לו את משכורתו המלאה עבור כל זמן האבטלה והעובד יוחזר לעבודתו. ההנהלה ונציגי העובדים מקבלים על עצמם הבירור תוך חודש ימים, במידה והנושא אינו נתון בערכאות. 8. נמצא העובד אשם בעבירה פלילית כלפי החברה, לא חלה על ההנהלה חובת תשלום פיצויים למפוטר." הנתבעת לא ידעה להסביר בסיכומיה, כיצד ועל ידי מי ייקבע "אשמו" של העובד על פי סעיף 6 לעיל, אך לאור ההלכה הפסוקה [ראה: ע"ע 300178/98 ביבס - שופר סל בע"מ, פד"ע לו 481 בעמ' 567], נכונים אנו להניח כי למצער כי פיטורי עובד על פי סעיף זה, אינה מותנים בהרשעה בפלילים בהכרח וכי די בהוכחת אמיתות האשמה בהליכי בירור פנימיים. ומכאן לשאלה, האם בענייננו במהלך הבירור והשימוע הנטענים בעניינה של התובעת הוכחה אשמתה של התובעת, וזאת במובחן מחשד, גם אם ממשי, כי התובעת מעורבת במעשה הגניבה. 12. בהינתן כי סעיף זה להסכם הקיבוצי, כמו גם סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, דן בחריג לכלל שנקבע בחוק פיצויי פיטורים, בדבר זכאות לפיצויי פיטורים עקב פיטורים, הלכה היא, כי הטוען לקיום יוצא מהכלל, עליו נטל ההוכחה כי התקיים התנאי לסטייה מהכלל, היינו הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד [ראה: דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' - שושנה שרייר, עבודה ארצי, כרך ג (1), 162; דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303].   לעניין זה נפסק כי מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים משום שפיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה [ראה: דב"ע מז4-3 שלפי - אגד בע"מ, פד"ע י"ט 49]. דהיינו, המדובר בנטל מוגבר המוטל על המעביד [ראה: דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כח(2) 197].   ובדב"ע נג/79-3 לובה יונייב ואח' - חברת וייסמן תמרוקים בע"מ, עבודה ארצי, כרך כו (2) 345], נפסק לעניין זה:  "מידת ההוכחה של אקט פלילי במשפט אזרחי נבחנת על-פי "מאזן ההסתברות, וכי במסגרתה של מידת הוכחה זו על פי מבחנים של שכל ישר, כמות הראיות, שיש בהן כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו ובחומרתו של הנושא" וכי ככל שמבקשים "ליחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עמה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים" זאת ועוד, בהינתן כי סעיף זה, כמו גם סעיף 16 לחוק, דן בחריג לכלל שנקבע בחוק בדבר זכאות לפיצויי פיטורים עקב פיטורים, הלכה היא, כי הטוען לקיום יוצא מהכלל, עליו נטל ההוכחה כי התקיים התנאי לסטייה מהכלל, היינו הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד [ראה: דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' - שושנה שרייר, עבודה ארצי, כרך ג (1), 162; דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303].   לא זו אף זו, אלא שלעניין מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים משום שפיטר את העובד בשל מעשה פלילי, נפסק כי עליו להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה [ראה: דב"ע מז4-3 שלפי - אגד בע"מ, פד"ע י"ט 49], דהיינו, המדובר בנטל מוגבר המוטל על המעביד [ראה: דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כח(2) 197].   ובדב"ע נג/79-3 לובה יונייב ואח' - חברת וייסמן תמרוקים בע"מ, עבודה ארצי, כרך כו (2) 345], נפסק לעניין זה:  "מידת ההוכחה של אקט פלילי במשפט אזרחי נבחנת על-פי "מאזן ההסתברות, וכי במסגרתה של מידת הוכחה זו על פי מבחנים של שכל ישר, כמות הראיות, שיש בהן כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו ובחומרתו של הנושא" וכי ככל שמבקשים "ליחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עמה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים"   13. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כי גם אם לנתבעת היתה סיבה טובה לחשוד בתובעת, על סמך הממצאים שבפניה, כי היא מעורבת בגניבה, הרי שלא שוכנענו כי עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה להוכחת אשמתה של התובעת, ונבאר. כך, הן הגב' דביר מטעם הנתבעת והן הקב"ט מר ראובן מטעם הנתבעת אישרו כי במהלך הבירור מול התובעת הכחישה התובעת קשר לגניבה (ראה: עדות מר ראובן בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 20-21 ועדות הגב' דביר בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 20-21). זאת ועוד, הגם שלטענת הנתבעת והעדה הגב' דהאן מטעמה, היתה עובדת של הסניף שראתה במו עיניה את האירוע מיום 4/5/10 - עדה זו לא הובאה לעדות (הואיל ולטענת הנתבעת חששה מלהיות מעורבת בפרשה). אף אם נקבל גרסה זו של הנתבעת באשר למניעיה של אותה עובדת "עלומה" להמנע מלהעיד, הרי שבסוף כל הסופות, נותרה בפנינו עדות שמיעה של הגב' דהאן על מה שסיפרה לה אותה עובדת, ו"עדות מפלילה" של עובדת נוספת היא העובדת שירן שלא הוזמנה להעיד בפנינו, כך שנותרה בגדר עדות שמיעה בלבד. במילים אחרות, למול הכחשתה של התובעת בזמן אמת את מעורבותה בגניבה, כל שהובא הובא בפנינו, הן אך עדויות שמיעה הקושרות את התובעת לכאורה לאירוע הגניבה מיום 4/5/10. בכך, בכל הכבוד, לא סגי, על מנת לעמוד בנטל המוגבר המוטל על הנתבעת להוכחת "אשמת" התובעת בגניבה, כנדרש על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, לצורך שלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. גם אם לנוכח הממצאים שהיו בפני הנתבעת והתנהגות התובעת בזמן אמת, חשדה הנתבעת בתובעת כי גנבה ממנה ובחרה לסיים את העסקתה אצלה - בכך עדיין לא סגי כדי לעמוד בנטל המשפטי המוגבר בפני ערכאה משפטית, להוכיח את אקט הגניבה עצמו באופן שיצדיק שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת מן התובעת, בעקבות פיטוריה. 14. משקבענו, כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח בראיות בעלות משקל רב וכבד יותר מהדרוש במשפטים אזרחיים רגילים, את אקט הגניבה עצמו, התוצאה היא שלא הוכח בענייננו החריג לכלל לפיו עובד זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בשל פיטוריו, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. משלא היה חולק בין הצדדים באשר לשיעורם של אלו, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הודעה מוקדמת בסך של 2,887 ₪ ופיצויי פיטורים בסך של 5,776 ₪. האם נפלו פגמים בהליך פיטוריה של התובעת 15. עד כאן קביעתנו בשאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ומכאן נפנה לשאלה השנייה נשוא המחלוקת שבין הצדדים, היינו האם כטענת התובעת, פיטוריה בוצעו שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך פגיעה בזכות הטיעון שלה ובשמה הטוב, ולפיכך, יש מקום לפצותה בסעדים כמבוקש על ידה, בשל עילות אלו. בשונה מן המחלוקת נשוא החלק הראשון לפסק הדין, בו נטל ההוכחה כולו רבץ על כתפי הנתבעת להוכחת ביצוע עבירת הגניבה, ודוק המדובר בנטל כבד ביותר, הרי שלעניין המחלוקת בחלק זה לכתב התביעה, נטל ההוכחה רובץ על כתפי התובעת להראות כי פיטוריה אכן לוקים באותם פגמים כנטען על ידיה. על כן נפנה לשאלה, האם עמדה התובעת בנטל להוכיח כי פיטוריה בוצעו בניגוד לדין. 16. נקדים ונבהיר, כי בסופו של יום, מצאנו את עדותה של התובעת בפנינו בכל הנוגע לתיאור של הליך פיטוריה, רצופה בסתירות, ונבאר. כך, במסגרת מכתב בא כוחה מיום 20/5/10, תיאר בא כח התובעת את נסיבות הליך הפיטורים בתיאורים קשים ביותר ולפיהם, ביום 6/5/10 נלקחה התובעת "לחקירה בחדר חקירות" של הסניף תוך שמשמיצים אותה ומאשימים אותה בפני כולם, כי כלאו אותה באותה חדר, איימו עליה והגדיל לעשות מנהל הסניף שקילל אותה בקללות שלא היתה מסוגלת לחזור עליהן במכתב הדרישה. הגם שדברים קשים אלו שביסוד עילת תביעתה לא נזכרו בתצהיר מטעמה, אישרה התובעת בחקירתה הנגדית בפנינו, כי הם נכונים (ראה עדותה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 12-16). דא עקא, שבהמשך חקירתה הנגדית בפנינו התברר כי לא כך הם פני הדברים כלל ועיקר. כך, העידה התובעת בחקירתה הנגדית בפנינו, כי חרף התיאור הקשה בדבר הבהלתה לתחנת המשטרה בניידת משטרתית תוך שהיא מבויישת בפני כל, הרי שהיא לא הובהלה בניידת לתחנת המשטרה, אלא שלבקשתה, היא הוסעה לתחנת המשטרה ברכב הפרטי של הקב"ט, אשר לבקשתה לקח אותך ברכבו הפרטי (ראה עדותה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 19-22). גם הביטוי "חדר החקירות" שנועד להעצים את חומרת התהליך, התברר בעדותה בפנינו כמתייחס לחדרו של מנהל הסניף (ראה עדותה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 6-7). ובאשר לתיאור לפיו הדברים נעשו לעין כל, העידה התובעת בעדותה בפנינו כי אכן כטענת הנתבעת היא הוצאה מהדלת האחורית של הסניף (ראה עדותה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 10-11). 17. עד כאן, לא הותירה עלינו התובעת רושם מהימן, בכל הנוגע לתיאורים הקיצוניים והקשים של הליך הפיטורים, ואין לנו אלא לדחות תיאורים אלו מכל וכל. אלא שבכך לא סגי, טענה נוספת של התובעת היתה כאמור כי כלל לא בוצע לה שימוע. העדים מר דן, מר ראובן והגב' דביר, העידו בתצהיריהם כי תהליך סיום עבודתה של התובעת כלל שני שלבים; תחילה נחקרה התובעת בחדר מנהל הסניף ולאחר חקירה זו, בה לא נכח מנהל הסניף ברצף, התקיים מפגש נוסף בינה לבין מנהל הסניף שבו נכחה גם נציגת הוועד, בחדר המנהל. לציין, כי העד דן נחקר על גרסתו זו בחקירה נגדית והיא לא נסתרה. העד ראובן לא נחקר על כך, ודוק, גם הגב' דביר, נציגת הוועד, שבעדותה בפנינו עירבה בין שמות ההליכים, - היתה עקבית ונחרצת בעניין זה, ולפיו תחילה התקיים לתובעת בירור במעמד הקב"ט בו היא נכחה ורק לאחר מכן התקיים מפגש בין התובעת לבין מנהל הסניף בחדרו של מנהל הסניף (ראה עדותה: בעמ' 17 לפרוטוקול ש': 10-18), אשר גם בו נכחה. בנסיבות אלו, ולנוכח ההגזמות והפרכות בגרסת התובעת באשר לשאר הנסיבות הנוגעות להליך פיטוריה כמבואר לעיל - עדיפה עלינו גרסת הנתבעת באשר לסדר האירועים הנכון, על פני גרסת התובעת, שלא בא זכרה בתצהירה, ואשר הועלתה לראשונה בעדותה בפנינו ולפיה, בסך הכל לאחר תום הליך הבירור היא נקראה אל מנהל הסניף וכי בעומדה בדלת היציאה האחורית של הסניף, אמר לה מר דן כי הוא מפטר אותה (ראה עדותה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 13-17). לא זו אף זו. בעדותה בפנינו, עת תארה התובעת את אותו מפגש בדלת הסניף, טענה כי באותו מעמד נכחו גם שירן וגם רינת (ראה עדותה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 15-16). התובעת גם אישרה בעדותה בפנינו, כי שירן היא חברה שלה, וכי היא נמצאת איתה בקשרי חברות גם נכון למועד זה (ראה עדותה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 14-15 ובעמ' 6 לפרוטוקול ש': 9-10). חרף זאת, ולמרות שגירסת הנתבעת בדבר הליך השימוע שנטען כי התקיים לתובעת בצירוף פרוטוקול השימוע, הועלו כבר בכתב הגנתה של הנתבעת - לא טרחה התובעת לגבות תצהיר או למצער לזמן לעדות את שירן, לביסוס חלק זה לתביעתה, בו הנטל רובץ עליה להוכיח כי השימוע הנטען ע"י הנתבעת היה מפגש חפוז בדלת האחורית של הסניף. 18. בהעדר כל הסבר מניח את הדעת מצד התובעת למחדלה זה ולנוכח חוסר האמון שרחשנו לגרסת התובעת עד כה בכל הנוגע לדרך סיום עבודתה, אין לנו אלא להעדיף את גרסת הנתבעת, ולפיה לאחר שלב הבירור והחקירה ע"י הקבט"ים, התקיים לתובעת הליך נוסף של שימוע בחדרו של מנהל הסניף, בנוכחות נציגת וועד העובדים. בנסיבות אלו, אף אין בידינו לקבל את גרסת התובעת (שהוכחשה מכל וכל ע"י מנהל הסניף בתצהירו וחקירתו בפנינו) לפיה מנהל הסניף קילל אותה נמרצות. רק נזכיר כי לשיטת התובעת, בעדותה בפנינו (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 1-5), את הקללות שמעו גם שירן ורינת. דא עקא, שכאמור, התובעת נמנעה מלהזמין אף אחת מהן לעדות בעניין זה, ללא כל הסבר למחדלה זה. ובאשר לתוכן הפגישה, שהוגדרה על ידי הנתבעת כפגישת "שימוע" כבר נפסק כי דרכי השימוע מגוונות הן: יכול שייעשו בכתב ויכול שייעשו בעל פה, כל עוד ניתנה לנפגע הזדמנות נאותה להציג טענותיו בפני הרשות [ראה: דב"ע נד/3-120 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב יפו ואח', פד"ע כו', 395; ע"ע 3/03 נציב שירות המדינה - יעקב חג'אג', (פסה"ד מיום 12/1/03)]. מכאן שלא ה"טקס" שיוכתר כ"שימוע" הוא הקובע, אלא תוכנו של ההליך, אשר ביסודו אותה הידברות בין המעביד לעובד, במסגרתה יציג המעביד בפני עובדו את הכוונה לפטרו וייתן לעובד הזדמנות הוגנת להתגונן מפני הכוונה לפטרו ולנסות לשכנע את המעביד לחזור בו מכוונתו. בענייננו, הצהיר מנהל הנתבעת בתצהירו ובעדותו בפנינו, כי בעקבות הממצאים שהתבררו בחקירת חברותיה של התובעת, לגבי מעורבותה של התובעת בגניבה הנטענת, ולאחר שהסתיים שלב החקירה ע"י הקבט"ים, נקראה התובעת לחדרו, ובנוכחותו ובנוכחות הגב' דביר בלבד, הוא הבהיר לתובעת כי בנסיבות שהתבררו, הוא יאלץ לסיים את עבודתה והיא נשאלה האם יש לה מה לומר, כי בתגובה לכך התובעת השיבה: "אין לי מה לומר, לשיקולך, אני מבינה אותך" (ראה עדותו: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 26עד עמ' 11 ש': 12). לציין, כי גרסה זו הובהרה במלואה בכתב ההגנה של הנתבעת אליו צורף פרוטוקול השימוע בו פורטו הדברים לרבות דברי התובעת הנ"ל. חרף כל זאת, לא טרחה התובעת להציג גרסה משלה בתצהירה באשר לסדר האירועים שהתרחש לשיטתה, או למצער, להכחיש במפורש את התשובה שיוחסה לה על ידי הנתבעת כאמור לעיל. רק בעדותה בפנינו, נזכרה לראשונה לטעון כי מנהל הסניף משקר בדבריו אלו (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 22-25). לא למותר לציין, כי מנהל הסניף נחקר בחקירה נגדית צולבת על דברים אלו המיוחסים לתובעת וגרסתו בעניין זה לא נסתרה. 19. משכך הם פני הדברים, אנו קובעים כי הוכח להנחת דעתנו שאכן, לאחר הליך הבירור והחקירה שהתקיים לתובעת, קוים מפגש נוסף בחדרו של מנהל הסניף, במעמד התובעת, מנהל הסניף, וחברת הוועד - הגב' דביר, אשר במהלכו הודיע מנהל הסניף לתובעת על כוונתו לפטרה בעקבות הדברים שהתבררו, וביקש את תגובתה, תגובה שהתמצתה במילים: "אין לי מה לומר, לשיקולך, אני מבינה אותך". משזו היתה תגובת התובעת, אין תימה על כך שהמפגש בין הצדדים היה קצר, וכי בעקבותיו הוצאה אל הפועל החלטת הפיטורים. זאת ועוד, משזו היתה תגובת התובעת, אין תימה על הנתבעת שהאמינה בזמן אמת לנוכח דברי הקופאית שירן ותגובתה הנ"ל של התובעת, כי אכן התובעת היתה מעורבת במעשה הגניבה, ועל כן החליטה להפסיק את עבודתה אצלה. 20. סיכומם של דברים. משכך, ולאור כל המבואר לעיל, אין בידינו לקבוע כי התובעת הוכיחה פגמים בהליך הפיטורים שננקט על ידי הנתבעת. על סמך הראיות הנסיבתיות שהיו בידי הנתבעת והתנהלות התובעת בשיחת השימוע, היתה לנתבעת סיבה טובה לחשוד בזמן אמת בתובעת כי היא מעורבת בגניבה. יש לזכור כי התובעת הועסקה בתפקיד רגיש של קופאית, המחייב מידה מוגברת של אמון בעובד. לנוכח דבריה של שירן שהפלילה את התובעת במפורש במעשה הגניבה, ניתן להבין את רצונה של הנתבעת לסיים את עבודתה של התובעת, משאבד לה האימון בתובעת. התובעת מצידה, על אף שלשיטתה לא היתה מעורבת במעשה הגניבה, לא עשתה דבר כדי להפריך חשד זה, אלא הוסיפה "שמן למדורה", משביכרה להגיב בצורה תמוהה ומעוררת חשד לכוונה לפטרה. תרומתה של התובעת, בהתנהגותה במהלך חקירת המקרה ושיחת השימוע, כפי שקבענו לעיל, הינה תרומה מכרעת ומהותית לתוצאה הסופית של פיטוריה מעבודתה, ולעניין זה אין לה להלין אלא עצמה. 21. מכל מקום, בנסיבות כמבואר לעיל, לא הוכחה טענת התובעת בדבר חוסר תום לב או "סימון המטרה" מצד הנתבעת. לא למותר לציין, כי לאור קביעותינו לעיל, אף לא הוכחה טענת התובעת בדבר פגיעה בזכות הטיעון שלה. לתובעת ניתנה ההזדמנות במעמד מנהל הסניף שהוא קרוב משפחתה ונציגת הוועד לעמוד על טענתה כי לא היתה מעורבת במקרה ולהתנגד לפיטוריה, אך משיקולים השמורים עמה, בחרה התובעת להשיב למנהל הסניף בתגובה מעוררת חשד לכשעצמה, לפיה: "אין לי מה לומר, לשיקולך, אני מבינה אותך" בתגובה זו מיצתה התובעת הלכה למעשה את השימוע, עוד בטרם התחיל. 22. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את טענת התובעת בדבר פגמים שנפלו כביכול בהליך פיטוריה, וכפעל יוצא מכך, אין לנו אלא לדחות את מכלול הסעדים המבוקשים על ידי התובעת, בשל טענותיה לפגמים בהליך פיטוריה. הנה כי כן, יש להבחין בין שאלת תקינות הליך הפיטורים שננקט בעניינה של התובעת, לבין השאלה האם בנסיבות הפיטורים, הוכח במידת הנטל הנדרש אקט הגניבה המיוחס לתובעת שיהיה בו כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מן התובעת. בכל הנוגע להוכחת אקט הגניבה במידת הנטל הנדרש, קבענו כאמור בחלק הראשון לפסק הדין, כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת אקט הגניבה המיוחס לתובעת שיהיה בו כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מן התובעת. עם זאת בכל הנוגע לתקינות הליך הפיטורים, שוכנענו כי הנתבעת האמינה בתום לב, שהתובעת מעורבת במעשה הגניבה. הנתבעת נתנה לתובעת הזדמנות להפריך את הראיות שהיו בידיה, אך התובעת מסיבותיה שלה בחרה שלא לנצלה, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה, אם בסופו של יום איבדה הנתבעת את אימונה בתובעת ובחרה לסיים את עבודתה. 23. סוף דבר - אשר על כן, שתביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי בלבד, ולאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 5,776 ₪. דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,887 ₪. באשר לעתירת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי שלאור קביעותינו לעיל, ברי כי בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת אמיתית, בדבר עצם זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים בנסיבות פיטוריה, ועל כן אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על גובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. משכך, הסכומים הנקובים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/10 ועד לתשלום המלא בפעל. זאת ועוד, בנסיבות העניין, לאור קביעותינו בשתי השאלות שבמחלוקת, ובשים לב לחלק המזערי של התביעה שהתקבל מתוך סכום התביעה הכולל, אנו מחייבים הנתבעת בתשלום הוצאות התובעת בסך של 1,500 ₪ בלבד, וזאת לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. גניבה (בעבודה)