עיקר טענת המועצה היא כי התשלום לתובע נכפה עליה וכי מדובר בעצם בתשלום "דמי חסות", על מנת להבטיח העדר פגיעה במבני הגן ובית הספר. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי חסות שמירה על בית ספר: 1. עניינה של תובענה זו לתשלום גמול שעות נוספות, שכר עבודה במנוחה שבועית, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים. 2. הנתבעת הינה המועצה המקומית תל שבע (להלן: "המועצה") המחזיקה ומפעילה גני ילדים ובתי ספר וביניהם בית הספר "אלביאן" וגן הילדים "אל-סנאפר" הסמוך לו, אשר התובע טוען, כי שימש וכי הינו משמש עד עצם היום הזה כשומר בהם. 3. הצדדים חלוקים לגבי קיומה של התקשרות חוזית ביניהם. התובע טוען כי הוסכם שיועסק כשומר בשירות המועצה ואילו המועצה טוענת, כי בינה לבין התובע, לא נתקיימו כל יחסי עובד ומעביד. הנתבעת הבהירה כי מדובר ביחסים של מתן חסות על מבני בית הספר והגן, ולא יחסי עבודה לביצוע עבודת שמירה. טענות התובע: 4. התובע טוען כי עבד כשומר מטעם המועצה בבית הספר "אלביאן" וגן הילדים הסמוך לו "אל-סנאפר", החל מיום 1/8/02 ועד ליום 31/1/10, עת פוטר מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת, בהתאם למכתב פיטורים שניתן לו ביום 31/1/10 (נספח "א" לתצהיר התובע). לדברי התובע, עבד 7 ימים בשבוע: מידי יום משעות הצהריים ועד לבוקר למחרת (משעה 16:00 עד 07:00), ובסופי השבוע משעה 7:00 בבוקר ביום שישי עד ליום ראשון בבוקר (07:00). התובע מוסיף וטוען כי שכרו נפל משכר המינימום, אבל כלל השלמה לשכר המינימום; כי לא קיבל כל תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, גמול עבודה בשבתות וחגים, דמי חגים, חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. מכאן תביעתו לתשלום כל אלה בסך כולל של כ-900,000 ₪. יצויין כי בשלב הסיכומים, הפחית התובע את סכום התביעה ל-386,487 ₪. טענות המועצה 5. המועצה מצידה מציגה תמונה שונה בתכלית. המועצה הבהירה כי בינה לבין התובע, לא נתקיימו כל יחסי עובד ומעביד. לטענת המועצה, אמנם בינה לבין התובע נתקיימו יחסים, אך הללו היו יחסים חוזיים של מתן חסות על מבנה ביה"ס ולא יחסי עבודה לביצוע עבודת שמירה. 6. לטענת המועצה, התובע מעולם לא התקבל לעבוד בשירותה. כנדרש בחוק, הוא לא עבר מכרז ואין לו נחיצות משרה. המועצה לא הכחישה כי התובע אכן קיבל תשלום, אך לדבריה, אין מדובר בשכר עבודה, משלא נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. לטענתה, פעולותיו של התובע לא פוקחו על ידי אף אחד מאורגני המועצה ומנגד גם התובע לא מסר כל דיווח אודות עבודתו. עוד הוסיפה המועצה, כי אין גם במועצות אחרות אדם המועסק כשומר בית ספר לאחר תום שעות הפעילות וכי אין כל תקן למשרה דנן. 7. עיקר טענת המועצה היא כי התשלום לתובע נכפה עליה וכי מדובר בעצם בתשלום "דמי חסות", על מנת להבטיח העדר פגיעה במבני הגן ובית הספר. המועצה הבהירה כי התובע תושב היישוב תל-שבע ומתגורר בסמיכות למבני בית הספר והגן. בפועל התובע לא שמר ולא עבד אלא המשיך בחייו הרגילים וכי די היה בעצם העובדה שהתובע ומשפחתו נתנו חסותם למקום ושכולם ידעו על כך, ובעצם העובדה, כי התגורר במקום, כדי לבטל כל סיכון של פגיעה במבנים ותכולתם. 8. המועצה הוסיפה וטענה כי השוני בין מתן שירותי שמירה למתן שירותי חסות הוא בביצוע העבודה בפועל ובכך כי כאשר מדובר בשומר הרי כי קיים פיקוח על עבודתו אם באמצעות אורגנים ואם באמצעות דיווח נוכחות כנדרש בדין. לשומר ניתנים כלי עבודה, נשק, ביגוד מתאים. ההסכם הינו הסכם אישי ולא ניתן לבצע אותו באמצעות אחרים. השומר מחוייב באופן אישי לדווח על היעדרויות והמעסיק מנגד חייב למצוא לו מחליף ועוד. אליבא דמועצה, כל אלה לא נתקיימו ביחסים עם התובע. 9. המועצה הכחישה את מסגרת שעות העבודה להן טען התובע וטענה כי מדובר בניסיון משולל כל יסוד ואבסורדי, שכן הטענה כי התובע עבד במשך 7 שנים, 7 ימים בשבוע משעה 16:00 ועד השעה 7:00 בבוקר שלמחרת (15 שעות עבודה), היא בלתי מציאותית. מסגרת הדיון 10. מטעם התובע העידו התובע, מר איסמעיל אלעטמין - מנהל בית הספר "אלביאן" ומר עופר קנטור - חשב שכר. 11. מנגד העידו מטעם המועצה, מר מוסא אבו עסא- ראש מועצת תל שבע, מר אמנון שמעוני - חשב מלווה וגב' אבו פרחיה אבסתאם - אחראית כח אדם במועצה. 12. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופי ההסכמה בין הצדדים ומהותה ולעצם ביצוע עבודת השמירה בפועל. האם מדובר בהתקשרות לשם הצבת שומר למבני בית הספר וגן הילדים, בשעות שבהן לא התקיימה פעילות בבית הספר ובגן כטענת התובע, או שמא היתה ההתקשרות לפריסת חסות התובע על ביה"ס והגן תמורת תשלום דמי חסות ("פרוטקשן"), ללא קשר לביצוע עבודת שמירה בפועל. היינו, האם ההתקשרות בין הצדדים חוסה תחת יחסי עובד-מעביד. הכרעה 13. מעדויות הצדדים עולה התמונה כדלקמן: א. התובע מתגורר בסמיכות למבני בית הספר והגן; על כך למדנו מעדות מנהל בית הספר, לפיה המרחק בין בית התובע לביה"ס לא עלה על 150 מ'. (פרוטוקול מיום 4/12/11, עמ' 22, ש' 26-27). ב. מתצהיר עדותו של התובע עולה כי מאז הקמת בית הספר וכבר בתהליך בנייתו על ידי חברת אשטרום, הציע התובע את עצמו "לשמור" על בית הספר (סעיף 37 לתצהיר התובע). בתחילת עדותו סתר התובע את האמור בתצהירו כאשר טען כי: "הם (אשטרום, י.כ.) חיפשו שומר, לא אני באתי אליהם" (עמ' 9, ש' 2-3). אולם לאחר שאומת עם תצהירו, תיקן התובע את עדותו וטען כי הוא הציע עצמו לקבלן (עמ' 9, ש' 12-15, ש' 21-22). עינינו הרואות כי לתובע "בלעדיות" בנושא "השמירה" על מבני בית הספר והגן, מאז בנייתו ועד היום. בעדותו סיפר גם כי כיום ממשיך לשמור על מבנה בית הספר תחת רשת "עמל" (עמ' 9, ש' 4-9). ג. בין התובע לבין המועצה לא נערך כל הסכם בכתב. 14. בפסק דין אל הרינאת - כפר רות, קובצו המבחנים לקביעת יחסי עובד-מעביד. הלכה היא כי אין צורך שיתקיימו המבחנים כולם, אלא די בחלקם על מנת לקבוע את מערכת היחסים בין הצדדים. ראשון למבחנים, הינה מסגרת ההסכמה בין הצדדים. בעניין זה יש להדגיש כי אין בו כשלעצמו כדי להכריע לגבי מעמד כ"שכיר" או כ"עצמאי", אך יש בו כדי לסייע בהבנת התמונה הכוללת. מבחנים נוספים נוגעים לאופן שבו דיווחו הצדדים על יחסיהם ולאופן שבו בוצעה העבודה. כמו כן כוללים המבחנים בנוסף על מבחן ההשתלבות מבחני משנה כגון מבחן הפיקוח ומבחן הקשר האישי (דב"ע נב/3-142 חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות, פד"ע כד' 535). ההתקשרות והביצוע 15. מחומר הראיות עולה כי התובע לא חתם על כל הסכם בכתב עם המועצה. 16. ראש המועצה - מר מוסא אבו עסא, האחראית על כח האדם במועצה - גב' אבו פרחיה אבסתאם והחשב המלווה של המועצה - מר שמעוני אמנון, הצהירו כי העסקתו של התובע מעולם לא אושרה על ידי המועצה, וכי לא התקיים כל הליך תקין לקליטתו במועצה כעובד מן המניין. 17. עוד הצהירה אחראית כ"א במועצה - גב' אבתסאם, כי לתובע לא היה כרטיס עבודה ומעולם לא דיווח על ימי ושעות פעילותו. עוד ציינה כי במועצה לא מועסקים שומרים בבית ספר לאחר תום שעות הפעילות וכי אין כל תקן למשרה הנ"ל. 18. מעדות התובע עולה, כי הוא התקבל לעבודה על ידי דודו, מר סאלם אבו רקייק ז"ל, אשר כיהן באותה העת כראש המועצה. בעדותו אישר התובע כי קליטתו נעשתה ללא מכרז. מעדותו עולה כי לא סיכם דבר עם המועצה, וכך העיד: "ש. מי קלט אותך לעבודה? ת. ראש המועצה סאלם אבו רקייק. ש. תסביר לבית הדין מה הקשר שלך? ת. הוא הדוד שלי שהיה במועצה ז"ל. ש. הגשת מועמדות במכרז? ת. לא במכרז, אלא דרך הקבלן אשטרום, הוא אמר להם שאני עובד טוב ושומר טוב גם. ואמר לו שיתן לי להמשיך לעבוד איתו, שהוא רוצה לתת לבניין הזה למועצה עד שהם יסיימו שם, שחברת אשטרום תסיים את הבנייה וצריך להמשיך את השמירה על הבניין הזה. הוא אמר לראש המועצה שאני אמשיך לשמור." (עמ' 10, ש' 15-24). מדברים אלה עולה בבירור כי אין ולא היה כל הסכם עבודה בין התובע למועצה. 19. גם יישום מבחן הפיקוח במקרה דנן מוביל למסקנה כי כלל לא היה פיקוח על התובע. 20. כפי שצויין לעיל, התובע לא החתים כרטיס נוכחות ולא העביר למועצה דיווחי נוכחות. מהראיות שנפרסו בפנינו עולה כי כלל לא היה קשר בין התובע לבין המועצה. טענת התובע בדבר קיומו של כרטיס נוכחות בעבר לא הוכחה, שכן לא הוצגה בפנינו כל ראיה בתמיכה לכך. התובע טען כי הקשר שלו עם המועצה נעשה באמצעות מר עטייה אבו טהה, עובד המועצה לשעבר, אשר אישר את חופשותיו. יודגש, כי למועד דיון ההוכחות הראשון שהתקיים ביום 4/12/11 לא הזמין התובע העד הנ"ל, להעיד מטעמו. רק בתום הדיון הנ"ל ביקש התובע להזמין את מר אבו טהה לעדות. בית הדין נעתר לבקשה, אולם בסופו של יום מר אבו טהה לא התייצב להעיד בפני בית הדין. הלכה פסוקה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראה ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פד מ"ד (1) 239, 245). על פי עדותו של מנהל בית הספר - מר איסמעיל אלעטמין, דו"חות הנוכחות נמצאים בבית הספר בו הוא מכהן. תמהנו כיצד התובע לא העלה על ידו כל טענה בדבר דוחות נוכחות ולא ביקש להציגם בפני בית הדין. הימנעות התובע מהצגת ראיות ומהבאת עדות רלוונטית שתתמוך בגרסתו, פועלת לחובתו. 21. בעדותו ציין התובע וטען כי כאשר נבצר ממנו לשמור היה אחיו נימר, מחליפו, וזאת ללא כל היוועצות בנתבעת או ידיעתה ומבלי שהודיע למועצה על כך (סעיף 15 לתצהיר התובע, עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 29, עמ' 11 ש' 12-16, עמ' 14 ש' 25-28, עמ' 17 ש' 5-8, עמ' 23, ש' 30). כאמור, טענתו כי הודיע על היעדרותו למר אבו טהה, לא נתמכה בכל מסמך, ואף לא בעדותו של מר אבו טהה. משמע, הוכח כי "השירות" שניתן לרשות לא היה אישי, שכן גם משפחתו של התובע נתנה יחד עימו את השרות לרשות. 22. באשר לביצוע העבודה בפועל - לטענת התובע, שימש כשומר על מבנה בית הספר וגן הילדים, בשעות בהן לא התקיימה פעילות בביה"ס ובגן. התובע העיד, כי תפקידו היה לשמור משעה 16:00 עד השעה 07:00 בבוקר למחרת, ובימי שישי ושבת שמר מיום שישי בשעה 07:00 עד ליום ראשון בבוקר (07:00). (48 שעות ברציפות) (סעיף 12 לתצהיר התובע). בעדותו ציין כי תקופה מסויימת שמר ביחד עם אחיו 24 שעות ביממה, וכך העיד: "ש. היית 24 שעות ער? ת. כן. 24 שעות, עזר לי אח שלי בהתחלה אני לא יכול 24 שעות, הוא היה ביום ואני הייתי בלילה". (עמ' 9, ש' 28-30). וכשנשאל בעניין השינה, השיב כדלקמן: "ש. מתי היית ישן, היו לך שעות קבועות? ... ת. אני ישן חצי שעה לא ישן ישן, אני שוכב על המיטה שם ולפעמים חצי שעה משהו כזה, אני לא יכול לעמוד כל הלילה. ש. חצי שעה שאתה טוען שעבדת 15 שעות ובסופי שבוע 48 שעות, אתה רוצה לומר שמתוך 48 שעות ישנת חצי שעה? ת. לא. אני מדבר על כל הלילה בערך חצי שעה. אבל בבוקר אני ישן. ש. לשאלת בית הדין - איך היית ישן בסוף שבוע? ת. בסוף שבוע אני מתחיל לעבוד בשעה 14:00 עד השעה 24:00 אני ישן באמצע חצי שעה, אחרי כן מתעורר וחוזר לשמור. אני נשאר בחדר בחורף יש מצבים שאני לא ישן בכלל, כאשר אני שומע על מקומות שגנבו בהם. ש. אני מפנה אותך לסעיף 12 לתצהירך ת. זה נכון, יש ימים שהם לומדים ביום שישי עד 14:00 או עד 13:00. בזמן הזה אני לא נשאר בבית הספר, אבל יש זמן שאני מתחיל וזה עד יום ראשון. ... יום חמישי אני מתחיל עד יום ראשון. ש. כשאתה ישן מי שומר על בית הספר? ת. אני שומר. ש. חוזרת על השאלה? ת. בחצי שעה לא גנבו בורג אחד". (עמ' 12 ש' 33 - עמ' 13 ש1 10). 23. גרסת התובע באשר להיקף עבודת השמירה וביצועה על ידו, לא הייתה מהימנה עלינו. מעבר לעובדה כי גרסתו לא נתמכה בכל עדות אובייקטיבית שהיא, הרי שגם התגלו סתירות מהותיות בגרסתו. בסעיף 12 לתצהירו ציין התובע כי "בימי שישי עבדתי משעה 7:00 עד יום ראשון בבוקר (07:00)"; לעומת זאת בעדותו בבית הדין ציין כי החל לעבוד ביום שישי בשעה 14:00 ולאחר מכן אף העיד כי החל את תורנות השמירה ביום חמישי וסיים ביום ראשון. התובע ביקש להוכיח את תביעתו לשעות נוספות על בסיס טענה למסגרת קבועה של שעות עבודה. חרף האמור בתצהירו ואף בעדות המומחה מטעמו, בדבר מתכונת עבודה קבועה, הרי שבסכומיו טען כי "לא ברור כמה שעות שמר ביום" (סעיף 30 לסיכומי התובע). גם העד מטעמו של התובע, מר אלעטמין, מנהל בית הספר, לא יכול היה לאשר את ביצוע עבודת השמירה, שכן הלה לא שהה בבית הספר, בשעות הרלוונטיות, משהתובע טען כי שמר בשעות בהן לא התקיימה כל פעילות בביה"ס. 24. חוסר מהימנותו של התובע חולש על התביעה כולה. גרסת התובע נסתרה שוב ושוב הן חיצונית - במסמכים ובעדויות של אחרים ובעדותו של התובע עצמו, והן פנימית - במבחני ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים (וראה י' קדמי, "על הראיות", מהדורה משולבת תשס"ד - 2003, בעמ' 1599). נמצאו סתירות בעובדות קרדינאליות, בין עדותו של התובע לבין עדות העד מטעמו - מר אלעטמין; כאשר נשאל התובע באם בית הספר נעול בשעות השמירה, השיב כדלקמן: "השער לא סגור הוא כל הזמן פתוח... לא סוגרים, מאיפה אני אביא מנעול". (עמ' 11, ש' 25-27). לעומת זאת, העיד מנהל ביה"ס - מר אלעטמין, כי שער ביה"ס היה נעול, קיים מנעול לשער ביה"ס ובידי התובע יש מפתח למנעול (עמ' 22 ש' 5-8). קמה ועולה השאלה, אם אכן התובע שמר על ביה"ס כטענתו, כיצד מנהל ביה"ס טוען שלתובע יש מפתח למנעול שער ביה"ס והתובע טוען כי השער כל הזמן פתוח ואין מנעול? לתובע הפתרונים. בהתנהלות זו של התובע ניתן היה להבחין לאורך כל הדרך, ונראה כי הדוגמאות שהובאו לעיל, מובילות למסקנה חד משמעית בדבר חוסר אמינותו המוחלט של התובע. מהות העבודה 25. ראשית, לעניין מהות העבודה, אין חולק כי לא מדובר בשמירה רגילה וסטנדרטית על תלמידי בית הספר כפי שמקובל כיום במוסדות החינוך בארץ, אלא שמדובר על שמירה על מבני בית הספר הגן ומתקניהם, בשעות שמעבר לשעות הלימודים. 26. שנית, מחומר הראיות עולה כי אין המדובר ב"העסקתו" של התובע וכי מדובר בחלק מתופעה נפוצה של "תשלום דמי חסות" בתמורה לאי פגיעה בבתי הספר באזור - על מבניהם ועל תכולתם. וכך העיד ראש המועצה בתצהירו: "התובע התקבל לעבודה ללא מכרז. אין נחיצות למשרה כזו באוגדן השלטון המקומי וגם לא ביתר הרשויות. התובע גר בסמוך לבית הספר ולא שמר בפועל כלל. התובע קיבל על עצמו את משימת החסות על בית הספר כדי למנוע תופעה של הרס וונדליזם. לתובע לא הייתה שום משימה הנוגעת לשמירה על מבנה בית הספר האמור. התפקיד הנדון היה פיקטיבי, חסר כל תוכן ולא בוצע כלל כאמור. ... התובע ניצל את מעמדו ואת קשריו המשפחתיים עם ראש הרשות הקודם ולמעשה המשיך לקבל שכר ללא כל עבודה מצידו רק בשל הרצון לשמור על "שקט תעשייתי" ולמנוע תופעת ונדליזם לא רצויות". (סעיפים 9-19 לתצהיר ראש המועצה). עוד הוסיף ראש המועצה בעדותו - "ש. אתה מעולם לא עשית ביקורת נוכחות לתובע בשעות שהוא עבד? ת. אני יודע שהוא מעולם לא עבד. ש. אתה כותב את זה על רקע מידע שהיה לי ואני שואל אותך מאיפה המידע הזה? ת. אני יודע שעברתי הרבה פעמים בבית הספר ולא מצאתי אותו שם. ש. הרגע אמרת שהיית בבית הספר רק בשעות היום ולא כדי לבדוק אותו ועכשיו אתה אומר שבאת לבדוק אותו אז תחליט. ת. אני בא לבית הספר מתוקף תפקידי ולא נתקלתי בו אף פעם שם. ש. אתה כותב כאן בתצהירך על רקע המידע שהיה לי בסעיף 8 לשאלת בית הדין... מהו הרקע או המידע שהיה לך? ת. קודם כל אני בא לבית הספר ולא רואה אותו שם שנית אני יודע שהוא נמצא שם מתוקף זה שהוא גר ליד בית הספר ורק זה... כל המורים והמנהלים שעובדים בבית הספר גם יודעים את זה". (עמ' 36, ש' 7-23). בהמשך עדותו ציין ראש המועצה כי: "מנהל בית הספר לא צודק הוא מפחד מן התובע... אני מכיר היטב את אנשי תל שבע והדברים שאני אומר, נאמרים מתוך היכרות טובה עם העובדות" (עמ' 37, ש' 14-18). אכן התרשמנו מעדות מנהל בית הספר כי הלה חושש ופוחד מן התובע, וכך העיד: "ש. אני אומר לך, שאם אולי היית כאן היית נותן עדות אחרת, אולי מחר בבוקר היה נגרם נזק לרכוש ביה"ס, מה יש לך להגיד על זה? ת. אני לא רוצה להשיב על השאלה הזאת". (עמ' 24, ש'10-12). כמו כן, ניתן לומר כי פעמים רבות התחמק מנהל ביה"ס ממתן תשובה עניינית (ראה למשל עמ' 21, ש' 9-20). 27. שנית, אין המדובר בשמירה במובן הקלאסי של המילה. התובע לא עבר כל הכשרה מתאימה ואין בידו רישיון להחזקת נשק. אין חולק כי התובע לא קיבל מהנתבע ציוד וכלי עבודה לטובת ביצוע עבודת השמירה: לא נשק, לא טלפון/מכשיר קשר, לא בגדי עבודה, כמו כן בבית הספר לא היתה עמדת שמירה ("בוטקה"). (עמ' 22, ש' 24-33). 28. בעדותו של התובע, הודה התובע שגם כאשר הוא ישן, הוא שומר על ביה"ס וכי "גם המועצה לא יודעת שאני ישן..." וכי "כל העולם יודעים שאני שומר שם..." (עמ' 13, ש' 7-17). מעדות זו נמצאנו למדים כי התובע יכול לישון, להימצא או לא הימצא בביה"ס ועצם הידיעה שהתובע פורס את חסותו על ביה"ס, מספיקה כדי להבטיח שמירה על מבנה ביה"ס ותכולתו. 29. נחזור ונציין כי התובע הוא זה ש"הציע עצמו" לשמור על ביה"ס, כבר בעת בניית ביה"ס על ידי חברת הבנייה "אשטרום" וכך הוא עושה עד עצם היום הזה, כאשר ביה"ס הינו תחת ניהול רשת "עמל". בתחילה טען התובע בתצהירו כי הציע עצמו לאשטרום אשר שכרה אותו לעבודה (סעיף 37 לתצהירו), לאחר מכן ציין בתחילת עדותו כי "הם (אשטרום, י.כ.) חיפשו שומר, לא אני באתי אליהם" (עמ' 9, ש' 2-3). משאומת התובע עם האמור בתצהירו תיקן שוב את עדותו וטען כי הוא הציע עצמו לקבלן (עמ' 9, ש' 12-15). חוסר מהימנותו של התובע צפה ועולה גם בנקודה זו. 30. לאור האמור עד כה ולאחר שקילת גרסאות הצדדים, לא מצאנו כי עלה בידי התובע להוכיח כי ביצע עבודה כלשהי. משלא הוכיח התובע ביצועה של עבודה, שהיא לב ליבה של התביעה - נופלת למעשה התביעה כולה. בשים לב למבחנים הקיימים לקביעת יחסי עובד-מעביד, התחזקה דעתנו, כי התובע העניק לנתבעת שירותי חסות ולא היה בגדר "עובד" של המועצה. מיקום ביתו של התובע 31. הנתבעת טענה כי ביתו של התובע סמוך מאוד לבית הספר, כך שהתובע קיבל את החסות על ביה"ס ומתגורר בסמיכות לו כדי להבטיח שלא יהיו גניבות בביה"ס, בשיטת "כל דאלים גבר". 32. התובע טען שביתו שלו מרוחק מבית הספר "בערך 500 מ'", אולם נוכח עדותו של מנהל בית הספר, עולה כי המרחק בין בית התובע לביה"ס הוא 150 מ', גם בעניין זה יש להעדיף את גרסת הנתבעת בעניין מיקום ביתו של התובע ביחס לבית הספר. 33. התובע אישר בחקירתו הנגדית שלמעשה כל המתחם של בית הספר והגן כולל גם את מתחם הבתים של משפחתו - משפחת אבו רקייק (עמ' 10, ש' 4-14). 34. בהקשר זה יש לציין כי סוגיה זו - מיקום בית התובע - משליכה לעניין ההתרשמות הכללית מגרסאות הצדדים. קביעת מיקום ביתו של התובע בסמוך ממש לבית הספר כממצא עובדתי, גם מחזקת את גרסת הנתבעת, שלפיה לא נזקק התובע להתייצב פיזית בבית הספר לצורך "עבודתו", ואת ה"שמירה" יכול היה לבצע מבלי לצאת מהבית, וכך אף עשה בפועל. אין המדובר בעבודת שמירה קלאסית, אלא "סימון טריטוריה תלושי שכר 35. לא נעלם מעינינו כי התובע קיבל תשלום מהנתבעת, כי הונפקו לו תלושי שכר ושולמה לו במסגרתם פנסיה, וכי הנתבעת דיווחה על העסקתו לשלטונות המס ולביטוח לאומי. 36. לעניין תלושי השכר מקובלים עלינו הסברי הנתבעת כי פעלה כפי שפעלה משום שהתובע לא היה "עוסק מורשה" ולא היה יכול להנפיק חשבוניות בתמורה לתשלומים שקיבל (סעיף 16 לסיכומי הנתבעת) ולפיכך, הייתה זו הדרך היחידה בה יכולה הייתה להעביר לתובע תשלומים. את תלושי השכר יש לראות בהקשר הכולל של הדברים כפי שהצטיירו עד כה. בעניין זה כבר נקבע כי - "אין בעצם הנפקת התלוש כדי ליצור יש מאין קיומם של יחסי עבודה, מקום בו כלל הנסיבות מצביעות על מערכת יחסים אחרת". (עב' 301024/97 אבו עסה קאסם - א.א.מ נתיבים בע"מ, ניתן ביום 24/11/02). מהות יחסי הצדדים 37. לאור מכלול הדברים, ולאור חוסר המהימנות המוחלט של התובע וחוסר האמינות והסבירות של גירסתו, אין מקום לקבל את גירסתו ומנגד יש לקבל את גירסת הנתבעת, לאמור - התובע כלל לא עבד בפועל; הוא לא נכח בבית הספר; השירות שסיפק היה מתן חסות למבנה בית הספר, הגן ומתקניהם מתוך ביתו הסמוך ממש לבית הספר, תמורת תשלום חודשי, ו"העסקת" התובע נכפתה על המועצה. לאור זאת, מתחזקת המסקנה שעניינה של הפרשה כולה היא אכן גביית דמי חסות, כטענת הנתבעת. יחד עם זאת, להתנהלות זו שותפים שני הצדדים. הצד הדורש והצד המשלם. המועצה בחרה לשלם את "דמי החסות" במקום להתמודד עם התופעה הפסולה והנפשעת. לאור העדויות שנשמעו, בית הדין התרשם כי המועצה ומי שישב בראשה בתקופה הרלוונטית, איפשרו מצב פסול שכזה, לשלם לתובע בניגוד לכל דין סכומים ניכרים וזאת תוך שימוש בכספי ציבור. כמובן שאין בעובדה שהמועצה איפשרה לאורך תקופה ארוכה מצב פסול שכזה, כדי לסייע לתובע בתביעה זו, ודין תביעתו להידחות. אולם מן הראוי כי הרשויות הרלוונטיות היינו, משרד מבקר המדינה, והממונה על הרשויות המקומיות במשרד הפנים, יבחנו היטב את התשלומים המבוצעים לגורמים שונים לכאורה בעבור ביצוע עבודות ו/או מתן שירותים. עותק מפסק הדין יועבר למבקר המדינה ולממונה על הרשויות המקומיות במשרד הפנים. 38. בנסיבות המפורטות, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות המועצה בסך של 12,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 39. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום. דיני חינוךדמי חסותיחסי עובד מעבידבית ספר