בהתאם לסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, תמורה בת ערך לשטר יכול שתהיה חוב או חבות קודמת. לפי ההלכה הפסוקה, קיומה של יתרת חובה ניכרת בחשבון העו"ש של המסב בעת הפקדת השיק מהווה מתן "ערך" ולענין זה ראה ע"א (ת"א) 4048/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ (לא פורסם) וכן ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ,חיפה , פ"ד כה(1) 525, 528 שם נקבע כי: "יתר-על-כן, עצם קיום החוב מהווה תמורה בת-ערך לשיק, כאמור בסעיף 26 (א) (2) לפקודת השטרות, וכבר נאמר שבעת הסיחור הגיע חובו של המשיב לבנק לכדי מאה אלף ל"י." (ראה גם תא (ת"א 5315/05 בנק המזרחי המאוחד נ' קליין יום טוב (11/10/2007), ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז (5) 1, בפיסקה 32 ובאסמכתאות הנזכרות שם) מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תמורה בת ערך: בפני תביעת התובעת - בנק - בגין שלושה שיקים אשר נמשכו על ידי הנתבעת והופקדו לחשבון אשר נוהל על ידו . העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: התובעת הינה בנק (להלן:"הבנק") אשר בסניפו התנהלו שני חשבונות הרלוונטיים לעניינו- האחד חשבון הנתבעת (להלן:"חשבון הנתבעת") והשני חשבון אשר התנהל בתחילה על שם בנה של הנתבעת - דוד בורוכוב ולאחר מכן, צורפו לחשבון שני אחיו לאה ומנחם בורוכוב (להלן:"חשבון הבנק של ילדי הנתבעת"). אין חולק כי הנתבעת משכה שלושה שיקים אשר נמשכו לפקודת :"עצמי" ואשר שלושתם הוסבו על ידי הנתבעת לבנה - דוד בורוכוב והופקדו לחשבון ילדיה של הנתבעת ופרטיהם כדלקמן: שיק מספר 14421719 על סך 11,216 ₪ אשר מועד פרעונו 4/10/08 שיק מספר 14421718 על סך ש10,000 ₪ אשר מועד פרעונו 5/10/08 שיק מספר 14421386 על סך 15,000 ₪ אשר מועד פרעונו 6/10/08. (להלן:"השיקים אשר נמשכו על ידי הנתבעת"). אין חולק כי הנתבעת נתנה הוראת ביטול לשיקים אשר נמשכו על ידה וכי משכך, השיקים הושבו מהסיבה:"נתקבלה הודעת ביטול". הואיל והשיקים חוללו, הוגשו השיקים על ידי הבנק לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל אשר מספרו : 26-11516-08-2 (להלן:"תיק ההוצאה לפועל"). הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים , אשר נקבעה לדיון בפני הרשם צחי אלמוג. במסגרת ההתנגדות טענה הנתבעת כי השיקים נמסרו במסגרת עיסקה לתיקון עיסקת נדל"ן אשר בוצעה על ידה בידיעת הבנק ובהסכמתו. לטענתה, את השיקים רשמה לפקודת "עצמי" והסבה לבנה וכנגד אותם שיקים מסר לה הבן שיקים נגדיים משוכים על חשבון הבנק שברשותו בסך זהה ובמועדי פרעון זהים. עוד טענה הנתבעת כי , מנהלת סניף הבנק ידעה על הפעולות האמורות ובכלל זה ידעה כי אין מדובר בשיקים אשר ניתנו להבטחת חוב בחשבון הבנק של ילדיה של הנתבעת או בפעולה כלשהי לניכיון השיקים. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, ביטול השיקים נעשה בידיעת הבנק ובהסכמתו. לטענת הנתבעת תביעת פירעון השיקים על ידי הבנק הינה חסרת תום לב באשר השיקים אינם להבטחת חבות שנוצרה, אם בכלל, בחשבון הבנק של בנה ובניסיון לגבותם משתמש הבנק בשיקים כבטחון בלתי מוסכם. ביום 24/11/10 התקיים דיון בהתנגדות במסגרתו נחקרו הנתבעת ובנה דוד בדבר ההתנגדות. בעקבות הדיון בהתנגדות, ניתנה על ידי כבוד הרשם אלמוג, ביום 24/11/10, החלטה מפורטת במסגרתה ניתנה על ידי הרשם רשות להתגונן בשתי טענות: האם השיקים בוטלו בהסכמת הבנק ומשכך האם הבנק מנוע מלתבוע את פירעונם. האם הבנק אוחז בעד ערך והאם ניתנה תמורה בעד השיקים וזאת, נוכח טענת הנתבעת ולפיה לא היתה פעולה של ניכיון שיקים וכן, כי השיקים לא ניתנו להבטחת חוב. בהמשך להחלטת כבוד הרשם אלמוג נקבע התיק להוכחות בפני והוגשו על ידי הצדדים תצהירי עדות ראשית - על ידי הבנק הוגש תצהיר הגברת שושנה שנהב (אשר הנתבעת טענה כי התנהלותה היתה מולה) , הנתבעת לא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ותחת זאת נמסרה הודעה ולפיה התצהירים אשר הוגשו במסגרת ההתנגדות- על ידי הנתבעת ובנה - דוד ברוכוב- יהוו תצהירי עדות ראשית בתביעה. בדיון ההוכחות הודיעו הצדדים כי , מבלי שיהא בכך בכדי להודות באילו מהטענות, הם מסכימים שלא לחקור את המצהירים ולסכם בכתב. לאור הודעתם, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. לאחר בחינת הראיות כפי שהוצגו על ידי הצדדים וסיכומיהם ,אדון להלן בטענות הצדדים. האם השיקים בוטלו בהסכמת הבנק ומשכך, האם הבנק מנוע מלתבוע את פירעונם? בהקשר זה טענה הנתבעת כי היא ירשה דירה מאת אמה ונדרשה לשלם שכר טירחה לבא כוחה ואולם, הואיל ולא היה לה חשבון בנק שילם בנה את התשלומים במקומה. לטענתה היא נדרשה להראות כי העניקה תמורה בגין הדירה הנ"ל וכן כי שילמה שכר הטירחה . משכך, משיקולי מס, היא פתחה את חשבונה נשוא התביעה, ערכה את השיקים לפקודת "עצמי" הסבה את השיקים לבנה וכנגד זאת מסר לה בנה שיקים נגדיים בסכומים זהים ובמועדי פירעון זהים. כאמור, לטענת הנתבעת - שושנה- המנהלת מטעם הבנק ידעה על העסקה האמורה, הסכימה לביטול השיקים והראייה - השיקים אמנם בוטלו על ידי הבנק והושבו מהטעם :"ניתנה הוראת ביטול". הבנק מנגד טוען כי להד"ם - לטענתו הוא ביטל את השיקים הואיל וכבנק הוא מחוייב לבצע הנחייה בדבר ביטול השיקים אשר נמסרו לו ואולם, לא ניתן ללמוד מעצם פעולת הביטול אשר בוצעה, לבקשת לקוחתו- הנתבעת, על הסכמתו לביטול אחיזתו בשיקים. טענתו זו של הבנק נתמכה בעדותה הישירה של הגב' שושנה שנהב , אשר טענה כי לא ידעה דבר על אותה עסקה הנטענת על ידי הנתבעת, לא היתה שותפה לה וקל וחומר שלא הסכימה לעסקה האמורה. המצהירה מטעם הבנק מוסיפה ומציינת כי השיקים נשוא התביעה הופקדו בחשבון ילדיה של הנתבעת וכי הנתבעת - כלקוחה של הבנק - נתנה הוראת ביטול, אשר צורפה על ידה ומשכך, כיבד הבנק את ההוראה וחילל את השיקים מפאת הודעת הביטול. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הנני סבורה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי הבנק אמנם ידע על העיסקה הנדונה וכי נוכח ביטול השיקים על ידו, איבד מעמדו כאוחז בהם. אפתח ואציין כי מראשיתה טענתה של הנתבעת , בכל הנוגע לאותה עיסקה אשר בגינה ניתנו השיקים , אינה נהירה בעיני ורב הנסתר , הלא מובן והלא סביר בה על הגלוי - כך - אם אמנם שילם בנה את שכר הטירחה במקומה- מדוע נדרשה למשוך לפקודתו שיקים ולקבל שיקים נגדיים- הרי לכאורה די היה בכך שהיתה משלמת לו את התמורה אשר שילם במקומה שהרי לדידה- זו כבר שולמה. זאת ועוד, בנסיבות אלו, מדוע היתה הפרדה לשלושה שיקים שונים , לתאריכים שונים ולא לתאריך אחד?! זאת אף זאת , הנתבעת לא הראתה , לא הוכיחה ולא הסבירה - מעבר להסבר העלום דלעיל - מדוע נדרשה לאותה עסקת תיקון מלכתחילה- דהיינו, מדוע משכה את השיקים ובסיכומו של דבר, ככל שהיתה מראה מדוע נדרשה לה מלכתחילה- מדוע לא נדרשה לה בסיכומו של דבר- דהיינו, אם אמנם נדרשה באמת לעסקת תיקון - מדוע ביטלה בסיכומו של דבר את השיקים?! בהקשר זה משנשאלה הנתבעת מדוע ביטלה את השיקים, בדיון מיום 24/11/10 היא השיבה כי היא קיבלה טלפון ממנהלת הבנק (שושנה) שאמרה לה שגורמים להם היא כפופה ("מעליה") ביקשו הסבר על החלפות השיקים. נוכח כך, לטענת הנתבעת, ביקשה שושנה את הנתבעת להעלות את הדברים על כתב ולהגיש לה אותם. הנתבעת מוסיפה ומעידה כי :"בעקבות המכתב זה, מייד באותו מעמד , פיקססתי לה בקשה לביטול הצ'קים משני הצדדים, גם וגם. גם באישור המנהלת והסכמתה" (ראה עדותה בעמוד 9 שורות 19-23)- עיון בתשובה האמורה מעלה כי אין בה דבר וחצי דבר ובכלל זה, בפרט, אין בה משום הסבר לשאלה - מדוע תחת להעלות את ההסבר בדבר אותה עיסקת תיקון עלומה, הורתה הנתבעת על ביטול השיקים. יתרה מכך, השיקים אינם באותם סכומים של השיקים הנגדיים כביכול אשר נמסרו על ידי בנה של הנתבעת .בנוסף, השיקים אשר נמשכו על ידי הנתבעת אינם עוקבים - דהיינו לכאורה לא נמשכו באותו מעמד . לענין זה, בדיון מיום 24/11/10 העידה הנתבעת כי את השיקים מסרה לדוד באותו יום ומשנשאלה הנתבעת מדוע השיקים אינם עוקבים השיבה:"זה מה שהיה לי בפנקס השיקים" - תשובה תמוהה לשון המעטה . (ראה עדותה בעמוד 8 שורות 12-16) העדר הסבר המניח את הדעת בכל האמור לעיל, יש בו בכדי להעמיד בספק את כלל גרסתה של הנתבעת בבחינת :"נפל הסוס ונפל רוכבו", במובן זה שאם הנתבעת עצמה אינה מצליחה להסביר מה היתה מהות העסקה מלכתחילה ומה היה הגיונה , ברי כי אין ביכולתה להסביר ולהוכיח כי - לאותה עסקה- אשר היא עצמה לא הצליחה להסביר- הסכים הבנק. לאמור יש להוסיף כי גם במישור הראייתי - כשלה הנתבעת מלהוכיח כי אמנם היתה הסכמת הבנק לביטול השיקים. כך, בתמיכה לטענתה ולפיה הבנק הסכים לביטול, הפנתה הנתבעת ,במסגרת סיכומיה, למסמך מיום 10/10/08 ,המופנה אל הבנק וחתום על ידי בתה של הנתבעת ובמסגרתו , נכתב כדלקמן: "לשוש שלום בהמשך לשיחתנו הטלפונית אבקש לתת הוראת ביטול לשיקים בחש' 178918 שיק מס' 14454119 בסך 15000 ₪ שיק מספר 144544117 בסך 9500 ₪. שיק מס' 14454138 בסך 6420 ₪. ובחש 12142 בורוכוב מזל הוראת ביטול לשיקים שיק מס 14421718 בסך 10000 ₪ שיק מס' 14421719 בסך 17216 ₪ שיק מס' 14421384 בסך 15000 ₪. בתודה מראש בורוכוב לאה" לטענת הנתבעת, המסמך האמור יש בו בכדי לתמוך בטענתה ולפיה הבנק הסכים לביטול השיקים, היה מודע לעסקה כפי שפורטה לעיל וכן, הסכים כי אין לו כל זכויות בשיקים. אלא - שראשית- האמור במסמך אינו מדבר בעד עצמו - כפי שניתן לראות במסגרת המסמך אין תיעוד להסכמה , אלא שיש בו הוראה לביטול שיקים, בהמשך לשיחה טלפונית אשר תוכנה אינו מובא . זאת ועוד, אין במסמך תיעוד לנסיבות במסגרתן נמסרו השיקים ולהסכמת וידיעת הבנק באשר לנסיבות אלו אלא שכאמור, כל שהוא כולל הינו פירוט של ששה שיקים- שלושה אשר נמשכו מחשבון הנתבעת ושלושה נמשכו מחשבון ילדיה, אשר ניתנה הוראה לביטולם. יתרה מכך, אין חולק כי המסמך האמור אינו מסמך אשר נערך על ידי הנתבעת אלא על ידי בתה. אלא שבתה של הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעמה והדברים המובאים במסגרת המסמך האמור וכן, הנסיבות בהן הוצא לא נתמכו בעדותה הישירה של בתה של הנתבעת . נוכח האמור הרי שממילא כל האמור במסמך הינו בגדר עדות מפי השמועה אשר לא נתמכה בראייה כדין. בנסיבות אלו, הרי שהנתבעת לא הביאה כל ראייה בתמיכה לטענתה ולפיה הבנק אמנם הסכים לביטול זכויותיו בשיקים . זאת ועוד, גם לגופם של דברים, אין בידי לקבל טענת הנתבעת ולפיה, מעצם הסכמת הבנק לביטול השיקים ניתן ללמוד על הסכמתו לכך שאין לו זכות תביעה בגין השיקים האמורים והנני סבורה כי אין האחד מלמד על האחר. במה הדברים אמורים?- הבנק הינו בעל שני כובעים במקרה בפני, האחד- כובעו כנותן שירות לנתבעת - לקוחתו- לענין זה , כאשר הנתבעת משכה שיקים , השיקים מהווים הוראה לבנק לשלם תמורתם. במסגרת יחסים אלו, הבנק הוא שלוח של הנתבעת ועושה דברה - נוכח האמור , במסגרת היחסים בין הנתבעת לבין הבנק במישור היחסים - בנק- לקוח- משניתנה הוראת ביטול בגין השיקים על ידי הנתבעת, היה על הבנק לכבד את ההוראה ולא לכבד את השיקים. האמור מוסדר אף בפקודת השטרות, אשר בסעיף 75 קובעת: "חובתו ורשותו של הבנקאי לפרוע שיק שמשך עליו לקוחו חדלות על ידי - (1) ביטול הוראות הפרעון;" דהיינו, משניתנה הוראת ביטול הרי שלבנק אין שיקול דעת בשאלה האם לבטל את השיקים אם לאו ומשכך, לא ניתן ללמוד מעצם ביצוע הנחיית הלקוחה בדבר ביטול משום הסכמה כלשהי של הבנק. יתרה מכך, אין בעצם ההסכמה של הבנק לביטול השיקים - הסכמה אשר לה הוא כאמור מחוייב על פי הדין, בכדי להשליך על כובעו האחר כאוחז בשיקים וזאת, נסיבות בהן גם החשבון אליו הופקדו השיקים - דהיינו החשבון המוטב- מתנהל אצל הבנק. טענתה של הנתבעת ולפיה מתוך הסכמת הבנק להודעת הביטול יש ללמוד על הסכמתו לביטול זכויותיו בהם (מבלי לקבוע בשלב זה מסמרות באשר לטיב הזכויות הואיל וטענה זו תתברר להלן) , יש בה משום עירוב שני התחומים - דהיינו, בין התחום של הבנק כשלוח של הנתבעת לבין התחום שלו כאוחז בשיקים נוכח ניהול חשבון ילדיה של הנתבעת בבנק. משנסמכה הנתבעת על ההסכמה האמורה לביטול השיקים ותו לא - הסכמה אשר כאמור לא ניתן ללמוד ממנה דבר בכל הנוגע למעמדו של הבנק כאוחז- הרי שממילא לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת הטענה ודינה להדחות. האם הבנק אוחז בעד ערך או בעד תמורה בשיקים - הבנק טען - וטענה זו לא הוכחשה ולא נשללה - כי בהתאם לתנאי החשבון של ילדיה של הנתבעת, יש לו זכות חזקה , עיכבון ושעבוד בדרגה ראשונה על כל המסמכים הסחירים ובכלל זה שטרות המגיעים ללקוחותיו. נוכח האמור הרי שמשהופקדו השיקים נשוא התביעה לחשבון הינו אוחז בהם. במאמר מוסגר אציין בהקשר זה כי , במסגרת סיכומיה העלתה הנתבעת טענה ולפיה הבנק לא החתים את ילדיה על טפסי החשבון כפי שנדרש ומשכך, אין לו זכות אחיזה בשיקים-טענה זו - הטעונה בירור עובדתי - נטענה בעלמא, במסגרת הסיכומים, מבלי שנתמכה בתצהירים אשר הוגשו על ידי הנתבעת ובנה וקל וחומר שמבלי שהנתבעת קיבלה רשות להתגונן בגינה. נוכח כך, הרי שהטענה נדחית. אציין עוד כי הנתבעת במסגרת סיכומיה העלתה לראשונה טענה ולפיה הבנק לא חתם על השיקים מאחור בחתימת היסב ומשכך, הבנק אינו אוחז בשיקים- טענה זו הועלתה כאמור לראשונה במסגרת הסיכומים וקל וחומר שלא ניתנה בגינה רשות להתגונן ומשכך, אף דין טענה זו של הנתבעת להדחות על הסף. למעלה מן הצורך אציין כי, כפי העולה מצילום השיקים מאחור (ת/5), השיקים נחתמו מאחור הן על ידי הנתבעת והן על ידי ילדיה בלא שנקבע נסב ספציפי - דהיינו, הוסבו "על החלק" , נוכח האמור הרי שממילא הפכו השיקים לשיקים למוכ"ז (בהתאם לסעיף 33 לפקודת השטרות) ומשכך, על מנת שהבנק יחשב כ"אוחז" בשיקים אלו, לצורך דיני השטרות, די באחיזתו בפועל בשיקים (וזאת, בהתאם לסעיף 30 לפקודת השטרות) ואין כל צורך בחתימה של הבנק עליהם. במאמר מוסגר אציין כי במסגרת סיכומיה טוענת הנתבעת בעלמא (בסעיף 7 לסיכומים) כי גם היא אינה חתומה כמסבה על השיקים, על פניו נראה כי מדובר בטעות קולמוס ואולם, למען הסדר הטוב יובהר כי טענה זו לא עלתה קודם לסיכומים, לא נתמכה בתצהיר הנתבעת וכן, עומדת בסתירה גמורה לת/5. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא לא קיבלה תמורה בגין השיקים - גם בגין טענה זו לא קיבלה הנתבעת רשות להתגונן ומשכך, דינה להדחות על הסף ואולם, גם לגופם של דברים אין ממש בטענה. ראשית, טענתה זו של הנתבעת עומדת בסתירה לטענתה הראשונית ולפיה היה עליה להשיב לבנה תשלומים אשר שולמו על ידו במקומה- דהיינו, לא זו בלבד שקיבלה תמורה בגין השיקים אלא שלדידה אף קיבלה את התמורה עוד קודם למשיכת השיקים. זאת ועוד, גם לטענתה של הנתבעת כנגד השיקים האמורים נמסרו לה שיקים של בנה. בהקשר זה, לו אקבל טענותיה של הנתבעת ולפיה היא משכה שיקים והסבה אותם לבנה ומנגד קיבלה ממנו שיקים - הרי שלכאורה מדובר בשיקים טובה . בהקשר לשיקים טובה נקבע כי בסעיף 27(ב) לפקודת השטרות כי העובדה שמהמסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגעת בזכות הקניין של האוחז. נוכח האמור הרי שגם לו היה ממש בטענת הנתבעת ולפיה נמסרו השיקים כשיקים טובה, לא היה בכך בכדי להוביל למסקנה ולפיה נפגעה זכותו של הבנק בשיקים ובכדי להקים לנתבעת הגנה בפניהם. לאור האמור, הרי שהבנק הינו אוחז בשיקים ומשכך, נשאלת השאלה האם הבנק הינו אוחז בעד ערך או בעד תמורה בשיקים . כפי שיפורט להלן, התשובה לשאלה האמורה , על שני ראשיה הינה חיובית. , ראשית, במקרה בפני הנני סבורה כי הבנק אינו צריך להוכיח אחיזה כשורה אלא די בכך שיוכיח כי הוא אוחז בעד ערך. לענין זה - כפי שמפורט לעיל, אף לדידה של הנתבעת לכל הפחות, מדובר בשיקים של טובה אשר נמסרו על ידה לבנה. כאמור - סעיף 27 (ב) לפקודת השטרות , החל במקרה של שיקים טובה, קובע כי העובדה שהמסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקניין של האוחז , אין הוא צריך להוכיח מעמד של אוחז כשורה וכדי שיוכל להיפרע מן המיטיב, די בכך שהיא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר (ע"א 236/60 - שווירץ נ' ברקליס דיסקונט פדי י"ד 2122). לטענת הנתבעת הואיל ובמועד בו הופקדו השיקים עמד חשבונו של בנה במסגרת האשראי שלו ולא הוקצה לו אשראי נוסף כנגדם, הרי שהבנק אינו אוחז בעד ערך או בעד תמורה בשיקים. לטענת הנתבעת , ראייה לכך שהחשבון עמד במסגרת האשראי שלו הינה כי הבנק השיב את ההמחאות אשר נמשכו על ידי בנה לפקודתה, בגין הוראת הביטול ולא מפאת העדר כיסוי מספיק. בהקשר זה, לטענת הנתבעת - אשר אף היא נטענה במסגרת סיכומיה לראשונה- מן המפורסמות הוא שכאשר חשבון נמצא ביתרת חובה שאינה מאושרה לא יושבו השיקים בגין הוראת ביטול אלא בהעדר כיסוי מספיק. אפתח ואציין כי טענתה זו של הנתבעת טעונה הוכחה ולא הוכחה. כך ראשית- לא הוצגו בפני השיקים אשר הושבו מחשבון הבנק של ילדיה של הנתבעת וזאת, על מנת שאמנם תיתמך הטענה ולפיה הושבו מפאת הוראת ביטול ולא מפאת העדר כיסוי. זאת ועוד, עצם הטענה ולפיה הבנק אינו משיב שיקים בגין הוראת ביטול מקום בו אין כיסוי מספיק לא הוכחה ומשכך, אין בידי לקבלה. יתרה מכך, הטענה מבוססת על טעות בסיסית באשר למועד בו יש ליתן ערך, באשר ההנחה העומדת בבסיסה הינה כי מועד מתן הערך הוא מועד השבת השיקים שכן, לענין מועד זה טוענת הנתבעת כי החשבון לא היה ביתרת חובה. אלא שהנחת בסיס זו הינה שגויה - באשר המועד הרלוונטי למתן הערך הינו מועד שבו קיבל הבנק את השיקים לידיו והפך לאוחז ולא המועד בו הושבו השיקים. נוכח כך, הרי שגם לו היה ממש בטענה ולפיה במועד בו הושבו השיקים לא היתה חריגה ממסגרת האשראי , אין בכך רלוונטיות באשר היה על הנתבעת להוכיח כי בכל המועדים, ממועד תחילת האחיזה ועד למועד השבתם של השיקים לא היתה חריגה ממסגרת האשראי. לגופם של דברים - האם הבנק הוכיח כי הינו אוחז בעד ערך בשטרות? בהקשר זה, אין חולק בין הצדדים כי במועד בו נמסרו השיקים לבנק, עמד יתרת חשבונם של ילדי הנתבעת ביתרת חובה. אציין כי הדבר עולה מדפי החשבון אשר צורפו על ידי הבנק לתצהיריו מהם עולה כי יתרת החובה בחשבון האמור עמדה על כ - 200,000 ₪ ויתרה מכך, אף הנתבעת אינה טוענת כי לא היתה יתרת חובה, אלא שטענתה הינה כי יתרת החובה היתה במסגרת האשראי המאושרת. בהתאם לסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, תמורה בת ערך לשטר יכול שתהיה חוב או חבות קודמת. לפי ההלכה הפסוקה, קיומה של יתרת חובה ניכרת בחשבון העו"ש של המסב בעת הפקדת השיק מהווה מתן "ערך" ולענין זה ראה ע"א (ת"א) 4048/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ (לא פורסם) וכן ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ,חיפה , פ"ד כה(1) 525, 528 שם נקבע כי:   "יתר-על-כן, עצם קיום החוב מהווה תמורה בת-ערך לשיק, כאמור בסעיף 26 (א) (2) לפקודת השטרות, וכבר נאמר שבעת הסיחור הגיע חובו של המשיב לבנק לכדי מאה אלף ל"י." (ראה גם תא (ת"א 5315/05 בנק המזרחי המאוחד נ' קליין יום טוב (11/10/2007), ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז (5) 1, בפיסקה 32 ובאסמכתאות הנזכרות שם) יתרה מכך, הואיל וכאמור חשבון הבנק של ילדיה של הנתבעת עמד ביתרת חובה הרי שבהתאם לתנאי פתיחת החשבון, אשר לא נשללו, קיימת לבנק זכות לעיכבון בגין השיקים . נוכח כך הרי שחל סעיף 26 (ג) לפקודת השטרות ובהתאם לו : "אוחז שיש לו עיכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עיכבון כנגדו". (ראו רע"א 2115/00 מיה תבליני החים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (1/5/00); וכן , ע"א 4048/98 (ת"א) אשר הוזכר לעיל בעמ' 3 הוא נשוא רע"א, 2115/00 הנ"ל וכן, ראה ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות עמ' 268-269). מן האמור נובע כי לאור העיכבון אשר יש לבנק ממילא הינו אוחז בעד ערך . (ראה גם תא (ת"א) 36338/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קריב דן (28.12.2008)) למעלה מן הצורך אתייחס לטענת הנתבעת ולפיה לבנק מעמד של אוחז כשורה. אציין כי , הואיל וכאמור נקבע על ידי כי די שהבנק יוכיח אחיזה בעד ערך, הרי שאינני נדרשת להכריע בשאלה האם הבנק הינו אוחז כשורה אם לאו, יחד עם זאת, הנני מוצאת לציין בהקשר זה שניים: ראשית, בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות:"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה" . בהקשר זה, אמנם, בנוגע לחזקה האמורה נקבע כי החזקה חלה ככל שאין מחלוקת בשאלת עצם האחיזה בשטר ואולם, משקבעתי במסגרת הדיון בשאלה האם הבנק הסכים לביטול השיקים אם לאו, כי הבנק לא איבד מעמדו כאוחז בשיקים על אף שהסכים להוראת הביטול, הרי שממילא נשללה המחלוקת הנסבה על אחיזת הבנק בשיקים ומשכך- בהעדר מחלוקת - קמה החזקה. זאת ועוד, גם בטענה ולפיה הבנק אינו תם לב הואיל וניתנה הוראת ביטול לשיקים אין ממש באשר גם בהקשר זה טועה הנתבעת בטוענה כי המועד הרלוונטי לענין תום ליבו של הבנק הינו מועד הביטול של השיקים ולא מועד האחיזה. כך, לענין זה קובע סעיף 28(א) לפקודת השטרות מפורשות : " (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה." דהיינו - הואיל והבנק אחז בשיקים במועד בו הופקדו לחשבון ובמועד זה טרם ניתנה הוראת הביטול הרי שאין בהוראת הביטול בכדי לשלול מעמדו של הבנק כאוחז כשורה. בנסיבות אלו, הרי שלו נדרשתי לכך ממילא הייתי קובעת כי לבנק גם מעמד של אוחז כשורה בשיקים. לסיכום: הנני קובעת כי בהסכמתו לביטול השיקים לא הסכים הבנק לביטול מעמדו כאוחז בשיקים ולויתור על זכות תביעה מכוחם , כי הבנק הינו אוחז בעד ערך בשיקים ומשכך, כי דין תביעתו להתקבל. אשר על כן התביעה מתקבלת. הנני מחייבת את הנתבעת בהוצאות הבנק לרבות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ אשר יתווספו לתיק ההוצאה לפועל. ההליכים בתיק הוצאה לפועל אשר מספרו 26-11516-08-2 ישופעלו. תמורה בת ערך