מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד כונס נכסים: פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 465,030 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבע. התובעים הם בני זוג שרכשו זכויות במגרש שנמצא בשכונת אורות בקיסריה (להלן: "הנכס"). הנתבע, עו"ד, שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כונס הנכסים של הזכויות בנכס מטעם בנק לאומי למשכנתאות (להלן: "הבנק"). טענות התובעים בכתב התביעה בכתב התביעה נטען כי הנתבע כשל בחובתו על פי הסכם או דין למכור לתובעים זכויות בקרקע כשהן נקיות מכל חבות, כפי שנקבע בצו שיפוטי חלוט של ראש ההוצאה לפועל. התובעים הפנו בעניין זה להחלטתה של כב' הרשמת יוכבד גרינוולד-רנד מיום 7.9.05 (נספח ד' לכתב התביעה) שבו אושר מכר הזכויות בנכס, וזאת לטענת התובעים על יסוד מצג שווא או מצג מטעה של הנתבע שלפיו הזכויות בקרקע בשלות לכאורה למכירה. על פי כתב התביעה, תוך כדי מו"מ שהתנהל בין התובעים, באמצעות בא כוחם עו"ד שי ניצן, לבין בעל הזכויות הקודם בנכס, מר דניאל זמיר, נודע לתובעים כי הנכס מצוי בהליכי כינוס נכסים, ולכן הובאה ההתקשרות בין הצדדים לאישור הנתבע. עוד עולה מכתב התביעה כי בסיומו של התהליך נחתם הסכם בין התובעים לבין מר דניאל זמיר שאותו הגיש הנתבע לראש ההוצאה לפועל, תוך שהבטיח לתובעים כי יפעל להעברת הזכויות בנכס על שמם כשהן משוחררות מכל חבות כלפי צד ג'. כמו כן נטען כי התובעים שילמו את מס הרכישה ואת מלוא התמורה ישירות לנתבע, והמכר אכן אושר כאמור בהחלטה של כב' הרשמת הנ"ל, אולם כאשר פנו למנהל מקרקעי ישראל על מנת לקבל היתר לבניית בית מגוריהם בנכס, נודע להם כי על זכויות בנכס רובצים עיקולים שהטילה "ערים - חברה לפיתוח עירוני בע"מ" (להלן: "חברת ערים") בגין חוב של מר דניאל זמיר, ולכן בקשת התובעים להעברת הזכויות סורבה. בהמשך ישנה התייחסות לתביעה שהגישה חברת ערים נגד התובעים, שבה התברר להם כי החוב הנ"ל של מר דניאל זמיר לחברת ערים עמד על סך של כ- 271,000 ₪. כמו כן מפורטים בכתב התביעה הנזקים שנגרמו לתובעים לטענתם, ובכללם החוב הנ"ל וכן נזקים נוספים אשר נטען כי הנתבע אחראי להם לרבות נזקים בגין עיכוב במתן היתר הבנייה בנכס, קשיים בקבלת הלוואות כנגד שיעבוד הנכס, ריבית והוצאות שונות שנדרשו התובעים לשלם ועוגמת נפש - נזקים המסתכמים בסך של 465,030 ₪. טענות הנתבעים בכתב ההגנה בפתח כתב ההגנה ישנה התייחסות לתביעה שהגישה חברת ערים, ונטען כי צו המניעה הזמני אשר מנע העברת הזכויות בנכס בוטל לאחר 11 יום בלבד, כך שלא ניתן לומר כי נגרם לתובעים כל נזק בעניין זה, ובהמשך גם התביעה הכספית נגד התובעים נמחקה. עוד נטען בהקשר זה כי לטענתם של התובעים עצמם, תביעתה של חברת ערים הייתה מופרכת מעיקרה, ואף מן הטעם הזה לא ברור מדוע נדרש כונס הנכסים לשאת בהוצאות התובעים, כאשר היה על התובעים לתבוע את חברת ערים שלא צייתה לצו בית המשפט. כן נטען בהקשר זה כי התובעים הגישו את התביעה בחוסר תום לב, כאשר לא גילו לבית המשפט כי התביעה של חברת ערים סולקה על הסף וכאשר נמנעו מלצרף בעלי דין ראויים אחרים שאחראים ישירות לנזק הנטען. לעניין אחריותו של הנתבע, נטען כי משנסגר תיק ההוצל"פ ביום 12.9.06 והנתבע שוחרר מתפקידו ביום 9.11.06, הרי שלא ניתן להגיש נגד הנתבע את התביעה והוא מופטר מכל חובותיו. עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבע לא נפגש עם התובעים, לא ניהל עמם מו"מ ולא יצר כלפיהם כל מצג שעליו יכלו להסתמך. לטענת הנתבע, תפקידו היה להביא את העסקה שסוכמה בין התובעים לבין החייב, מר דניאל זמיר, לאישור ראש ההוצאה לפועל, מבלי לנהל קופת כינוס ומבלי לקבל שכר טרחת כונס. בעניין זה הודגש כי בניגוד לטענת התובעים בכתב התביעה, התובעים לא שילמו דבר לנתבע והכספים הועברו ישירות להלוואת החייב בבנק. כן נטען כי התובעים מושתקים מלהעלות טענות בנוגע לחובות על הנכס, מאחר שהצהירו כי בדקו את הנכס בעצמם. עוד עולה מכתב ההגנה כי הנכס נמכר בעסקת "נטו" שבה הסכים הבנק למחוק את השעבוד כנגד תמורה מוסכמת מראש בסך של 200,000 ₪, אף ששווי הנכס בהתאם לחוות דעת השמאי היה גבוה יותר, כאשר כל תשלום אחר חל על התובעים על פי המוסכם בינם לבין החייב. כמו כן נטען כי בהתאם להסכם המכר, התובעים הפקידו סכום נוסף של 100,000 ₪ בנאמנות אצל עו"ד שי ניצן עד להבטחת מלוא התשלומים המוטלים עליהם, ולא ברור מה היה גורלם של כספים אלו ומדוע לא שימשו להקטנת נזקיהם של התובעים. לגבי הנזק הנתבע נטען בין היתר כי העיכוב בבנייה, ככל שאכן נגרם וככל שאינו סביר בנסיבות של בנייה עצמית והבירוקרטיה הנלווית לה, נגרם עקב מחדליהם והשתהותם של התובעים עצמם בטיפול בענייניהם. תצהירי העדות הראשית תובע 1, מר חיים בוהדנה (להלן: "התובע") ערך תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים שבו חזר על חלק מהטענות בכתב התביעה. התובע אישר בתצהירו לראשונה כי הוסכם שמכר הזכויות בנכס יבוצע תמורת סכום נטו של 203,000 ₪ וכן הפקדת סך של 100,000 ₪ בנאמנות אצל בא כוחם של התובעים, עו"ד שי ניצן, לכיסוי החובות החלים על המוכר. ואולם לטענת התובע בתצהירו, חוות דעת שמאי המקרקעין מטעם הנתבע ובקשת המכר שהגיש התייחסו אך ורק למיסים שונים החלים על הנכס, ואין בהן כל התייחסות לחיוב בהיטלי פיתוח ניכרים לחברת ערים. התובע תיאר בתצהירו את הקשיים הרבים בקבלת היתר בנייה ובחתימה על הסכם חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל, והצהיר כי התובעים קיבלו היתר בניה רק מספר ימים לאחר הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 16.2.06 בעניין תביעתה של חברת ערים, ואילו הסכם החכירה של מנהל מקרקעי ישראל עם התובעים נחתם רק ביום 24.4.09, לאחר פתיחתו מחדש של תיק ההוצאה לפועל, ובעקבות החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 5.2.09. כמו כן מצטט התובע קטע מתוך ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל מיום 5.2.09 הנ"ל שבו נמתחה ביקורת על הנתבע ועל אופן תפקודו ככונס של הנכס. התובע מעלה בתצהירו שורה של טענות נגד הנתבע וביניהן כי כשל בניהול ראוי של הנכס ובבדיקת חובות עבר הרובצים עליו, לא התגונן כראוי מפני תביעת ערים, הציג בפני כב' ראש ההוצאה לפועל מצג כוזב או מטעה בקשר למצב הנכס ובקשר לאי השלמת העברת הזכויות והשתהה רבות בפניה לראש ההוצל"פ לחיוב הרשויות להעביר את הזכויות לתובעים. בהמשך התייחס התובע לסכום הנזק שנגרם לתובעים, וטען כי הוא עומד על 183,709 ₪, וזאת בשונה מהסכום שמופיע בכתב התביעה - 465,030 ₪. נוסף על תצהירו של התובע הנ"ל הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שמעון בוהדנה, אחיו של התובע, אך בפתח דיון ההוכחות משך ב"כ התובעים את התצהיר הנ"ל מהתיק. כמו כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעת של שמאי מקרקעין, אך גם זו נמשכה מהתיק משלא התייצב השמאי לחקירה נגדית. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב ההגנה. בתצהירו התייחס הנתבע לפעולות שביצע בנוגע לנכס. בין היתר הצהיר כי ביום 7.11.02 הופק אישור זכויות של מנהל מקרקעי ישראל שלפיו אין כל מגבלה על זכויות המוכר בנכס, פרט להתחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק, כשבאישור זה לא היה כל זכר לקיומו של חוב לטובת חברת ערים. עוד הצהיר הנתבע כי חוזה הפיתוח הוארך מספר פעמים, כאשר ההארכה האחרונה ניתנה ביום 17.2.05 ולא הותנתה בתנאי כלשהו. לגבי עסקת המכר חזר הנתבע והצהיר כי המשא ומתן וכל תנאי העסקה נדונו וסוכמו בין התובעים ובא כוחם לבין מיופה כוחו של המוכר, אחיו מר אריק זמיר, ואילו הנתבע מעולם לא הציג בפני התובעים מצג כלשהו בקשר לנכס. עוד הוצהר כי התובעים ערכו בדיקות רבות בנוגע לנכס ולעסקה, בין בעצמם ובין באמצעות בא כוחם, עו"ד שי ניצן, ומצאו את הנכס והעסקה מתאימים לצורכיהם כפי שנקבע במבוא להסכם המכר. כמו כן חזר הנתבע בתצהירו על הטענה כי התובעים ביצעו עסקת רכישה במחיר נטו, ולכן לקחו על עצמם כל חוב קיים מעבר לחוב המובטח במשכון בדרגה ראשונה, וכך גם הסביר הנתבע לעו"ד שי ניצן. מתצהירו של הנתבע עולה כי על בסיס השמאות וחבויות המיסים שהיו על הנכס, אושר למר זמיר כי אם יציג עסקה בסכום נטו שלא יפחת מסך של 215,000 ₪, יסכים הנתבע להגשת בקשה לאישור מכר, כאשר באותה עת לא ידע על חוב כלשהו לחברת ערים. עם זאת הבהיר הנתבע בתצהירו כי מעבר להודעה הנ"ל בדבר הסכום המינימלי הנדרש לצורך אישור עסקת המכר, לא היה מעורב במו"מ לגיבוש העסקה בין התובעים למוכר, וההסכם הועבר לעיונו של הנתבע רק אחרי שנחתם. לגבי הדרישה להפקדת סך של 100,000 ₪ הוצהר כי הנתבע התייחס לסכום מינימלי שדרש על מנת להראות רצינות, אולם הובהר לעו"ד ניצן שי כי מרשיו יאלצו לשלם כל סכום שיידרש, גם אם יעלה באופן מהותי על הסך של 100,000 ₪. עוד עלה מתצהירו של הנתבע כי לאחר אישור המכר, הגיש בקשה למתן צו פורמאלי להעברת הזכויות לשמם של התובעים לפי סעיף 34א' לחוק המכר תשכ"ח-1968, ומשניתן צו פורמאלי השלים את טיפולו בעניין. לטענת הנתבע, כאשר הגיש את ההסכם בין הצדדים לאישור ראש ההוצל"פ יצא מנקודת הנחה כי התובעים ביצעו אל כל הבדיקות מטעמם וכי הם מכירים בדיוק את כל החובות הרובצים על הנכס. לגבי בקשתו להשתחרר מתפקידו ככונס הצהיר הנתבע כי עשה כן לאחר דחיית הטענות שהעלתה חברת ערים ולאחר הודעתו של מנהל מקרקעי ישראל כי הזכויות הועברו על שם התובעים, ורק לאחר מכן התברר לנתבע כי למרות מצג זה, עדיין דורש המנהל מהתובעים תשלום לחברת ערים לצורך החתימה על חוזה החכירה, ולכן ביקש לפתוח מחדש את תיק ההוצל"פ. נוסף לתצהירו של הנתבע עצמו הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית נוסף של מר אריק יוסף זמיר, אחיו של המוכר דניאל זמיר. מר אריק זמיר הצהיר כי ניהל בשם אחיו את המו"מ עם התובעים אשר לא ניהלו כל מגע עם הנתבע. כמו כן אישר מר אריק זמיר את טענותיו של הנתבע בדבר הבדיקות שערכו התובעים לגבי הנכס, בעצמם ובאמצעות בא כוחם. עוד הצהיר מר אריק זמיר כי הנתבע הודיע לעו"ד שי ניצן באופן מפורש שהוא עומד על תמורה נטו, וכי כל תשלום מכל מין וסוג שהוא שיידרש לצורך השלמת העברת הזכויות יחול אך ורק על התובעים. בהמשך מתייחס מר אריק זמיר לטענות התובעים בנוגע לנזקים שנגרמו להם, כשמדבריו עולה בין היתר כי היתר הבניה והצו הפורמלי להעברת הזכויות התקבלו אצל התובעים במועדים מוקדמים יותר מאלה המצוינים בתצהירו של התובע. הוכחות וסיכומים במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל בחקירות נגדיות. הנתבע הזמין לעדות גם את עו"ד שי ניצן אשר התייצב לדיון, אולם ב"כ התובעים התנגד להסרת חיסיון עו"ד-לקוח ולא הסכים שעו"ד ניצן יעיד לגבי עניינים שהחיסיון חולש עליהם. בהמשך לכך קבע בית המשפט כי אכן קיים חיסיון עו"ד-לקוח אך "... ייתכן שלא היה מקום לעמוד על חיסיון בקשר לאותן נקודות, כאשר התובעים עצמם העידו כי יש לפנות לעוה"ד מטעמם בקשר לנושאים שונים ועל כן ניתן להתייחס לעניין זה בסיכומים בהתאם" (סוף עמוד 44 ותחילת עמוד 45 לפרוטוקול). לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. דיון מהותה של עסקת המכר ותנאיה אין חולק התובעים לא רכשו את הנכס במסגרת הליך התמחרות שערך הנתבע, אלא ניהלו באמצעות בא כוחם מו"מ ישיר עם מר אריק זמיר, אחיו של החייב, מר דניאל זמיר, וחתמו על הסכם המכר (נספח ו' לתצהיר העדות הראשית של התובעים). בהסכם זה נקבע ב"הואיל" הרביעי כדלקמן: "והקונה מצהיר כי בדק את המגרש, ואת כל הפרטים שיש בהם כדי להשפיע על התקשרותו בהסכם זה וקונה מעוניין לקנות המגרש על מנת לבנות עליו בית-ווילה ..." כמו כן נקבע בסעיף 6 להסכם לאמור: "תמורת התחייבות המוכר לפי הסכם זה ישלם הקונה למוכר שווה ערך בשקלים ל- 200,000 ש"ח ... סכום התמורה הינו סכום נטו. כל המסים כפי יפורט להלן יחולו על הקונה". הנתבע אינו צד להסכם הנ"ל, ואף אין בהסכם זה כל סעיף הקובע כי ביצועו כפוף לאישור ראש ההוצאה לפועל. כך גם אין חולק כי הנתבע לא דרש ולא קיבל שכר טרחה כלשהו בגין פעולותיו בתיק הכינוס, ואף התמורה ששילמו התובעים בגין הנכס לא הועברה דרך הנתבע אלא שולמה ישירות לבנק (ראו עדותו של התובע בעמ' 14 ש' 20-11). מכאן שלפי הסכם המכר אשר הנתבע אינו צד לו ולא קיבל דבר בגינו, התובעים הסכימו לרכוש את הנכס תמורת סכום נטו, לאחר ביצוע כל הבדיקות הנדרשות. נוסף על כך, לא נסתרה גרסתו של הנתבע בתצהיר עדותו הראשית כי הבהיר במפורש לב"כ התובעים, עו"ד שי ניצן, שהוא עומד על תמורה נטו, וכל תשלום מכל מין וסוג שהוא שיידרש לצורך השלמת הזכויות יחול על התובעים (סעיף 31 לתצהיר). יתר על כן, במכתבו של עו"ד שי ניצן לנתבע מיום 28.6.05 אשר צורף כנספח ב' לתצהירים מטעם התובעים, הציג עו"ד שי ניצן את מתווה העסקה המתגבשת וכתב בסעיף 1 כדלקמן: "בעקבות משא ומתן שניהל מר דניאל זמיר עם מרשי דרושה למרשי הסכמתך בכתב לפי כנגד תשלום סך של 194,600 ₪ כסכום נטו שיעבירו מרשי ישירות אליך יבוצע מכר בהסכמה בסכום נטו של הנכס שבנדון לידי מרשי..." מסעיף 2.2 למכתב עולה כי ראש ההוצאה לפועל יתבקש לאשר את "ביצוע המכר בהסכמה בסכום נטו". בעקבות מכתב זה התנהלה התכתבות בין הנתבע לבין עו"ד שי ניצן, אך זאת אך ורק בנוגע לסכום הנדרש לצורך עצירת ההתמחרות בתיק ההוצל"פ ואישור המכר העצמי (ראו נספחים ג-ה לתצהירי התובעים). בהתאם לכך, גם בבקשתו של הנתבע לאישור המכר מיום 5.7.05 (נספח נ/17 לתצהירו של הנתבע) צוין במפורש כי "החייב מצא קונים מטעמו בתמורה לסך נטו של 200,000 ₪". הבקשה להוצאת צו מכר אמנם לאחר אישור המכר וסילוק השעבודים המופיעים באישור הזכויות, הגיש הנתבע ביום 6.9.05 בקשה למתן צו פורמאלי להעברת הזכויות על שם התובעים לפי סעיף 34א' לחוק המכר, התשכ"ח-1968, ובעניין זה לא פעל הנתבע כנדרש. ראו לעניין זה דבריו של כב' הרשם אבי כהן בהחלטתו מיום 5.2.09 (נספח כ' לתצהירי התובעים), בדף 2, פסקה 5: "אציין כבר עתה כי לכאורה ולדעתי, אמור להתעורר ספק בשאלה אם המכר העצמי הנ"ל מהווה "מכר על-ידי רשות" כמובנו בסעיף 34א' לחוק המכר, ועל כן בשאלה האם היה מקום לבקש ולהוציא את צו המכר כפי שהוצא בפועל ע"י ראש ההוצאה לפועל שטיפלה אז בתיק..." החלטתו הנ"ל של כב' הרשם רק מחזקת את המסקנה העולה מהראיות שבפני כי העסקה הייתה במהותה מכר עצמי. לפיכך, אף שהנתבע ביקש להוציא צו מכר לפי סעיף 34א' לחוק המכר, כשכאמור לא היה צריך לעשות כן, הרי שהבקשה והצו שניתן בעקבותיה לא פגעו בתובעים. נהפוך הוא. לא נסתרה עדותו של הנתבע כי הבקשה להוצאת צו המכר הוגשה לבקשתו של בא כוח התובעים, עו"ד שי ניצן (עמ' 36 לפרוטוקול, ש' 26-24), ואף אין חולק כי בסופו של דבר בעקבות צו המכר הנ"ל חויב מנהל מקרקעי ישראל לחתום על הסכם חכירה עם התובעים למרות החוב לחברת ערים. מצגי הנתבע לפני חתימת הסכם המכר יודגש כי אין בעצם הגשת הבקשה מיום 5.2.09 להוצאת צו לפי סעיף 34א' לחוק המכר כדי להוכיח כי מלכתחילה, לפני מועד החתימה על הסכם המכר ולפני אישורו של ההסכם על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל ביום 5.7.05, הציג הנתבע בפני התובעים ובא כוחם מצג שלפיו הוא זה שמבצע את המכירה ואחראי למצב הנכס. יתרה מזאת, כמפורט לעיל, מהראיות שבפני לרבות הוראותיו של הסכם המכר ומכתביו של בא כוח התובעים, עו"ד שי ניצן, עולה בבירור כי התובעים ובא כוחם ידעו שמדובר במכר עצמי בסכום נטו. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית מהי "עסקה נטו" העיד, כעולה מעמ' 5 לפרוטוקול הדיון, ש' 26-20 כדלקמן: "ש. עיסקה נטו" מה זה אומר? ת. אני לא מבין הרבה יש ניצן שי, אמרו לי את המחיר ואני קניתי את המגרש. מי שסיפר לי על המונח בפעם הראשונה היה בין הכונס ואריק זמיר. ש. זה היה עורך הדין שלך שי ניצן גם דיבר על עסקה נטו. ת. פעם הראשונה שמעתי על כך בין זמיר והנתבע 2 ולכן העסקה אושרה. אם לא הייתי עושה כך העסקה לא הייתה מאושרת. ש. הם הציעו נטו או ברוטו? ת. אני לא יודע. מה שעניין אותי היה לקנות את המגרש במחיר טוב". בהמשך העיד התובע כי ידע שהוא "משלם מחיר קבוע על השטח וזהו" (שם, בעמ' 12 ש' 26-24), אך כאמור, לא כך עולה מהסכם המכר שהתובעים חתומים עליו. אם אמנם לא הבין התובע מהי המשמעות של עסקה נטו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהסכם המכר, אין לו להלין בעניין זה אלא על מי שאמור היה לתת לו ייעוץ משפטי, בא כוחו, עו"ד שי ניצן. התובע הודה כי לא היה כל קשר ישיר בינו או בין אשתו לבין הנתבע לפני החתימה הסכם המכר, וכל ההתכתבויות והשיחות התנהלו אך ורק עם בא כוחם, עו"ד שי ניצן. כך העיד התובע כי הנתבע לא נכח בפגישות שהתקיימו עם התובעים לפני החתימה על הסכם המכר, אלא רק התכתב עם עו"ד שי ניצן וניהל עמו שיחות טלפוניות. התובע העיד כי אמנם האזין לשיחות אלה, אך לא שוחח ישירות עם הנתבע ולא שאל אותו דבר (סוף עמ' 5 ותחילת עמ' 6 לפרוטוקול). כאשר נשאל התובע מדוע לא פנה ישירות אל הנתבע, השיב כי "ניצן שי הוא היה מביא לי את הדברים ואת כל האישור והכל וכך הייתי מחליט. מה שסיכמו היה מקובל עלי" (שם בעמ' 6 ש' 15-14). כן ראו עדותו של התובע בהמשך החקירה, כעולה מעמ' 12 ש' 16-13: "ש. איפה אני התחייבתי להעביר לך זכויות כלשהן? ת. אתה היית כל הזמן בקשר עם שי ניצן. ש. איפה קיבלת ממני התחייבות שאני אעביר זכות כלשהי על השם שלך. ת. היה שי ניצן מולך". מכאן שהנתבע לא הציג מצג כלשהו בפני התובעים עצמם אלא לכל היותר הגיע להסכמות עם בא כוחם, עו"ד שי ניצן. ככל שרצו התובעים להוכיח כי הנתבע הציג בפני עו"ד שי ניצן מצג כלשהו המנוגד לאמור בהסכם המכר - היה עליהם להוכיח זאת באמצעות עדותו של עו"ד שי ניצן, אך הם לא עשו כן. יתרה מזאת, דווקא הנתבע הוא שביקש להזמין את עו"ד שי ניצן לחקירה, אך התובעים סירבו לוותר על חיסיון עו"ד לקוח, ובכך מנעו מעו"ד שי ניצן להעיד לגבי הסוגיות הרלוונטיות, ויש לזקוף זאת לחובתם. בהעדר עדות של עו"ד שי ניצן, ועל פי הראיות שבפני, ובכלל זה מכתבו של עו"ד שי ניצן עצמו אשר צורף לתצהירים מטעם התובעים, לא הוכח כי הנתבע הציג בפני בא כוח התובעים מצג שונה מזה שבא לידי ביטוי בהסכם המכר, דהיינו שמדובר בעסקת נטו שבין התובעים לחייב בלבד. בסיכומי התובעים נטען כי אין לקבל את הטענה שמדובר בעסקת נטו, היות שהנתבע היה מעורב בגיבוש ובניסוח ההסכם. ואולם, כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם הנתבע ניסח את הסכם המכר השיב: "ברור שלא" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 23), ומר אריק זמיר העיד בעניין זה כי הניסוח הבסיסי של הסכם המכר היה שלו והתובעים יחד עם עו"ד שי ניצן נתנו את הערותיהם (ראו הנוסח המתוקן של הפרוטוקול בהתאם להחלטה מיום 4.6.10 בעמ' 27 ש' 29-32). עוד עלה מעדותו של מר אריק זמיר כי הנתבע היה מעורב אך ורק בנוגע לסכום המדויק שיש להפקיד בחשבון המשכנתא ובנוגע לתאריך היעד (שם, ש' 30-29 ועמ' 28 ש' 5-4). אמנם הנתבע הוא שדרש להפקיד את הסך של 100,000 ₪ בנאמנות אצל עו"ד שי ניצן על מנת להבטיח התשלומים הנדרשים לצורך העברת הזכויות, כאשר באותה עת לא ידע על קיומו של החוב הנוסף לחברת ערים, אך לא נסתרה גרסתו של הנתבע כי הבהיר לעו"ד שי ניצן שמרשיו יאלצו לשלם כל סכום שיידרש גם אם יעלה באופן מהותי על הסך של 100,000 ₪ (סעיף 32 לתצהיר). על כל פנים, לא הוכח כי הנתבע הבטיח לתובעים או יצר כלפיהם מצג כלשהו שלפיו לא יחויבו לשלם דבר מעבר לסך של 100,000 ₪ הנ"ל. הנתבע העריך מה סכום החובות שיהיה צורך לשלם על מנת להעביר את הזכויות בנכס לפי הנתונים שהיו בידיו באותה עת, אך בהתאם להסכם המכר, האחריות לבדיקת הנכס ולתשלום כל החובות לצורך העברת הזכויות הייתה מוטלת על התובעים. הנתבע אכן העיד בחקירתו הנגדית כי לו ידע שיש חוב של כ- 300,000 ₪ לחברת ערים היה דואג שהוא יצוין בעסקת המכר, אך אין בכך כדי לשנות את הקביעה כי האחריות לגילוי החוב הייתה מוטלת על הנתבע. לאור האמור לעיל, אין לקבל גם את טענת התובעים בסיכומיהם כי הנתבע אחראי לכך שהסכם המכר לוקה בנתונים שגויים, מטעים וכוזבים באשר ליכולת ביצועו ובאשר למצגים שבו. כאמור לעיל, הסכם המכר נחתם בעקבות מו"מ שהתנהל בין מר אריק זמיר לבין התובעים ובא כוחם, עו"ד שי ניצן. הנתבע לא היה צד להסכם המכר וכלל לא היה מעורב בכל הנוגע לניסוח המצגים וההצהרות מטעם המוכר. לפיכך, ככל שהיו בהסכם מצגים או נתונים מטעים לגבי מצב הזכויות בנכס שהנתבע לא היה מודע להם, הרי שהנתבע איננו אחראי לכך. טענת נוספת של התובעים בסיכומיהם היא כי הסתבר לתובעים שבין הנתבע לבין מר אריק זמיר שררה עוד לפני מכירת הזכויות התקשרות עסקית ענפה, והנתבע הסתיר זאת מהתובעים ומראש ההוצאה לפועל. ואולם, אין בעדותו של מר אריק זמיר שאליה הפנו התובעים בסיכומיהם כדי להוכיח שאכן היה שיתוף פעולה עסקי בינו לבין הנתבע. יתרה מזאת, אותו קטע בחקירה מעיד דווקא על יריבות בין הנתבע לבין מר אריק זמיר, שכן הנתבע מימש שני נכסים קודמים של זמיר שהיו ממושכנים לבנק (עמ' 26, ש' 27-22). מכל מקום, לא הוכח כי הקשרים הקודמים בין הנתבע לבין מר אריק זמיר לא דווחו לראש ההוצל"פ. כך גם לא הוכח כי הנתבע הסתמך על בדיקות שערך מר זמיר שאמנם העיד כי הציג בפני הנתבע אישורים שונים, אך הנתבע הדגיש בחקירתו כי לא הסתמך על הנתונים שהציר מר אריק זמיר אל ערך את כל הבדיקות בעצמו או באמצעות מי מטעם משרדו (ראו למשל עמ' 35 ש' 27-24). החלטתו של כב' הרשם כהן ב"כ התובעים חוזר ומפנה בסיכומיו לקטע מהחלטתו של כב' הרשם אבי כהן מיום 5.2.09 (נספח כ' לתצהירי התובעים) שבו נמתחה ביקורת על התנהלותו של הנתבע. תחילה יצוין כי הדיון בפני כב' הרשם כהן התנהל אך ורק בנוגע לבקשת הנתבע להורות למנהל מקרקעי ישראל לכבד את צו המכר ולחתום על הסכם חכירה עם התובעים. לפיכך, הביקורת שהביע כב' הרשם לגבי התנהלותם של כל הנוגעים בדבר, ובכלל זה של הנתבע, לא הייתה אלא הערת אגב שאינה חיונית לתוצאה הסופית של ההליך שם, ולכן אין בהערה זו כדי ליצור מעשה בית דין. עם זאת, אתייחס לדברי הרשם גם לגופו של עניין. אין לקרוא את הביקורת של כב' הרשם כהן נגד הנתבע במנותק מהביקורת שהופנתה כלפי התובעים עצמם וכלפי כל יתר הגורמים שהיו מעורבים בפרשה. כך קבע כב' הרשם בהחלטתו לגבי התנהלותם של התובעים (הרוכשים): "על הרוכשים - על כך שלא וידאו היעדר חוב בגין הוצאות פיתוח, למרות שהיו מיוצגים ע"י עו"ד במסגרת הסכם המכר ובמיוחד כך בשים לב לסוג המיוחד של הסכם המכר (מכר בתמורה נטו!), שבמסגרתו היה על הרוכשים לבדוק היטב את היקף ועומק החשיפה שלהם לכל התשלומים הכרוכים בביצוע הסכם המכר". דבריו של כב' הרשם כהן הנ"ל עולים בקנה אחד עם הקביעה בפסק דין זה שלפיה התובעים הם שנשאו באחריות לבצע את כל הבדיקות הנדרשות ולוודא כי אין חובות נוספים הקשורים לנכס. לפיכך, אין ללמוד מדבריו של כב' הרשם כהן בהחלטה הנ"ל כי דווקא הנתבע הוא זה שאחראי לנזק שנגרם לתובעים (אם בכלל). ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי אף שכב' הרשם כהן ביקר בהחלטתו גם את התובעים, "הביקורת כלפיהם מתגמדת ובטלה בשישים לעומת הביקורת הקשה והנוקבת שהוטחה כלפי כונס הנכסים, עוזרו החייב דניאל זמיר ואחיו אריק זמיר, שנראה כאילו כרתו ביניהם ברית דמים לכיסוי מחדליהם". דינה של טענה זו להידחות. אין לומר כי הביקורת שהפנה כב' הרשם כלפי התובעים היא מזערית וחסרת חשיבות, כאשר מדבריו של כב' הרשם עלה בבירור שבשל אופי העסקה היה על התובעים ובא כוחם לבדוק היטב ולעומק את כל הפרטים הרלוונטיים. כמו כן ובניגוד לאמור בסיכומי התובעים, אין בהחלטתו של כב' הרשם כהן כל קביעה או רמיזה לקנוניה בין ה"ה זמיר לבין הנתבע. נהפוך הוא. מדבריו של הרשם עולה כי החייב דווקא הסתיר מהנתבע את חוב העבר לחברת ערים. הערותיו של כב' הרשם כהן לגבי התנהלותו של הנתבע נגעו לשלושה עניינים: (1) לכך שהנתבע לא וידא העדר חוב בגין הוצאות פיתוח בעקבות הרישום "חוזה פיתוח אינו בתוקף" באישור הזכויות מיום 9.3.03; (2) לכך שהנתבע ביקש מראש ההוצל"פ לאשר את הסכם המכר כאילו היה מכר על ידי רשות; ו- (3) להשתהות בפנייה לראש ההוצאה לפועל. לגבי העניין הראשון, צוין כי הנתבע לא וידא העדר חוב, כאשר כאמור האחריות הראשונית והעיקרית לביצוע הבדיקות בעסקה מסוג זה של מכר בתמורה נטו הייתה מוטלת על התובעים ועל בא כוחם. מעבר לכך, על פי החלטתו של כב' הרשם, מדובר בחוב שהוסתר הן על ידי החייב והן באישורי הזכויות של ממ"י ובנספח חוזה הפיתוח שעליו החתימה את התובעים. אף אם ניתן היה לגלות את החוב באמצעות בדיקה יסודית ומעמיקה יותר, הרי שלפי הסכם המכר התובעים הם אלה שנשאו באחריות לביצוע אותן בדיקות, ומשלא עשו כן חרף היותם מיוצגים על ידי עו"ד, אין להטיל את האחריות לכך על הנתבע. זאת ועוד, מתצהיר עדותו הראשית של הנתבע עלה ולא נסתר כי לאחר קבלת אישור הזכויות מיום 9.3.03 הנ"ל, פעל הנתבע להארכת תוקפו של חוזה הפיתוח מספר פעמים. כך עולה מהתצהיר כי בפעם האחרונה פנה הנתבע למנהל ביום 15.2.05, וביקש להאריך את חוזה הפיתוח ולציין אלו מסמכים נחוצים לצורך הארכת התוקף (נ/9 לתצהיר), ובסמוך לאחר מכן ביום 17.2.05 אכן הוארך תוקפו של חוזה הפיתוח (נ/10) ללא התניית ההארכה בתנאי כלשהו, מבלי להשיב למכתבו של הנתבע הנ"ל מיום 15.2.05 ומבלי להזכיר כל דרישה של חברת ערים או של כל גורם אחר לצורך הארכת תוקף החוזה. מכאן שהנתבע פעל במיומנות סבירה בכל הנוגע לבדיקת מצב הזכויות בנכס, ומכל מקום כאמור, אין להטיל על הנתבע אחריות מחמירה יותר מזו שקיבלו על עצמם התובעים אשר הצהירו בהסכם המכר כי בדקו את מצב הנכס והסכימו לשלם סכום נטו ולשאת בכל החיובים שיידרשו לצורך העברת הזכויות. לגבי ההערה הנוגעת לאישור הסכם המכר כאילו היה מכר על ידי רשות, אכן כפי שנקבע לעיל, הנתבע לא פעל בעניין זה כנדרש. עם זאת, התנהלותו של הנתבע בעניין זה דווקא סייעה לתובעים. כפי שנקבע לעיל, לא נסתרה עדותו של הנתבע כי הגיש את הבקשה להוצאת צו המכר לפי בקשתו של בא כוח התובעים, עו"ד שי ניצן. כך גם החלטתו של כב' הרשם כהן לחייב את מנהל מקרקעי לחתום על הסכם חכירה עם התובעים ניתנה על יסוד צו המכר שניתן בעקבות בקשת הנתבע מיום 6.9.05. אילו היה הסכם המכר מאושר כמות שהוא כעסקת נטו בלבד בהתאם לבקשה שהגיש הנתבע לראש ההוצאה לפועל ביום 5.7.05, ספק אם הייתה ניתנת ההחלטה המחייבת את המנהל לחתום על הסכם חכירה למרות החוב לחברת ערים. אשר לעניין השלישי שאליו התייחס כב' הרשם כהן בהחלטתו, הנתבע פירט בתצהיר עדותו הראשית כיצד ביקש להשתחרר מתפקידו ככונס רק לאחר שטענותיה של חברת ערים נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, לאחר שהמנהל הודיע במכתבו מיום 26.3.06 כי קיבל את הצו המורה לרשום את זכויותיהם של התובעים בנכס (נ/24 לתצהיר) ובעקבות הוצאת פלט מידע מאתר המנהל שבו נרשמו שמותיהם של התובעים כחוכרים (נ/25 לתצהיר). לא נסתר כי רק בשלב מאוחר יותר ובסמוך למועד הגשת תביעה זו נודע לנתבע שהמנהל מסרב לקיים את צו המכר, ולאחר שורה של התכתבויות בין הצדדים, הוגשה הבקשה לחייב את המנהל לציית לצו בחודש יוני 2008. אף אם הנתבע השתהה בפנייה לראש ההוצאה לפועל, אין בכך כדי להטיל עליו את האחריות לנזק שנגרם לתובעים, אם בכלל, שכן לא נסתר שמנהל מקרקעי ישראל הציג בפני הנתבע מצג שלפיו הזכויות הועברו, ורק לאחר ששוחרר מתפקידו ככונס התנה מנהל מקרקעי ישראל את החתימה על חוזה החכירה בקבלת אישור של חברת ערים על העדר חוב. מכל מקום וכפי שפורט לעיל, אחריותם של התובעים לתסבוכת שנוצרה אינה נופלת מזו של הנתבע ואף גדולה ממנה בשל אופי העסקה, כאשר כאמור הנתבע לא אמור היה להיות אחראי לחובות עתידיים שיתגלו ושיידרשו התובעים לשלם לצורך העברת הזכויות. עוד יצוין כי התובעים בחרו שלא להגיש תביעה כספית כנגד כל הגורמים הרלוונטיים האחרים, דהיינו מנהל מקרקעי ישראל, חברת ערים, מר דניאל זמיר, מר אריק זמיר ובא כוחם של התובעים עצמם עו"ד שי ניצן, כאשר וכפי שעולה גם מהחלטתו של כב' הרשם כהן, על פני הדברים כל הגורמים הנ"ל לא פעלו כראוי בנוגע לעסקה שבגינה הוגשה תביעה זו. על כל פנים, מחדליו של הנתבע כפי שבאו לידי ביטוי בפסק דין זה, אינם בגדר ממצאים אשר די בהם על מנת להרים את נטל ההוכחה אשר הוטל על התובעים כדי להוכיח כי הנתבע הוא זה אשר גרם לנזקים הנטענים בתביעה. סיכום והערות בעניין הנזק לאור כל האמור לעיל, דינה של התביעה להידחות ואינני נדרש לדון בעניין הנזקים הנטענים של התובעים. עם זאת ובהערת אגב אציין כי התביעה שהוגשה על סך של 465,030 ₪ צומצמה לפי תצהיר עדותו הראשית של התובע לסך כולל של 183,709 ₪, ואף סכום זה כולל נזקים בסכומים שחלקם אינם מופיעים במלואם בכתב התביעה, וחלקם נטענו באופן סתמי ללא פירוט וללא אסמכתאות כלשהן. כך למשל לא הציגו התובעים ראיות המעידות על סירוב של הבנקים לתת להם אשראי ועל הריבית שהיו יכולים לקבל לטענתם; לא הציגו פירוט כנדרש ואסמכתאות כלשהן לגבי הסך של 10,000 ₪ בגין "אובדן ימי עבודה ואובדן הכנסה" שהופיע לראשונה כראש נזק נפרד בתצהירו של התובע; משכו את חוות דעת השמאי לגבי הנזק של "מניעת שימוש בעלים בנכס"; לא פירטו על סמך מה תבעו סך של 50,000 ₪ בגין "עוגמת נפש, אי נוחות ומטרד"; לא הסבירו כיצד תבעו שכר טרחת עו"ד שכבר שולם לכאורה לבא כוחם עו"ד שי ניצן על ידי חברת ערים בהתאם להחלטה מיום 16.2.10; ולא הציגו הסבר מתקבל על הדעת לתביעת סך של 45,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם לפי הסכם המכר כאשר הנתבע כאמור כלל לא היה צד להסכם זה. התובע אף לא הכחיש בחקירתו הנגדית כי היתר הבניה אושר לתובעים עקרונית עוד בנובמבר 2005 (עמ' 18 החל מש' 22) ולא הוכח כל קשר בין עיכוב החתימה על הסכם חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל לבין עיכובים שחלו בתכנון, בבנייה ובאכלוס של הנכס. כן יודגש כי התובעים לא הציגו כל הסבר ופירוט בכתב התביעה או בתצהירים מטעמם לגבי השימוש שנעשה בסך של 100,000 ₪ שהפקידו בנאמנות אצל עו"ד שי ניצן. התובע העיד כי כלל לא בדק איזה חלק מהסכום הנ"ל שימש לתשלום המיסים בגין הנכס, ולא שלל את האפשרות כי נותרה יתרה בלתי מנוצלת משמעותית שהיה על עו"ד שי ניצן להשיב לתובעים, ובכך לסייע להם בהקטנת נזקיהם, ככל שנגרמו להם. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה, אולם בנסיבות העניין אינני מוצא לנכון לחייב את התובעים לשלם לנתבע בגין שכר טרחת עו"ד. כינוס נכסים