לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו הפרשי שכר בעד עמלות, הפרשי פיצויי פיטורים, והפרשי פדיון חופשה. לטענת הנתבעת, שולמו לתובע כל התשלומים המגיעים לו בקשר לעבודתו וסיום עבודתו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרשי שכר בונוסים: רקע:  הנתבעת היא חברה פרטית ועוסקת ביבוא שמנים, תוספים ומוצרים לטיפוח הרכב. התובע עבד בנתבעת מיום 15.12.1996 בתפקיד סוכן מכירות. תנאי עבודתו של התובע הועלו על הכתב בהסכם מיום 7.1.2001 (נספח ד' לתצהיר התובע; להלן - הסכם העבודה). התובע פוטר מעבודתו במכתב מיום 11.8.2008 (נספח ב' לתצהיר התובע). קשר העבודה בין הצדדים הגיע לסיומו ביום 10.9.2009. שכרו של התובע הורכב משכר בסיס ועמלות. (לשיטת חישוב העמלות נתייחס בהמשך). לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו הפרשי שכר בעד עמלות, הפרשי פיצויי פיטורים, והפרשי פדיון חופשה. לטענת הנתבעת, שולמו לתובע כל התשלומים המגיעים לו בקשר לעבודתו וסיום עבודתו. נציין כי הצדדים העלו טענות נוספות, ובכלל זה התובע טען להתנהלות לא ראויה של הממונה עליו בנתבעת וכן העלה טענות בנוגע לפיטוריו, והנתבעת טענה כי נמנעה מלפטר את התובע פרק זמן ממושך למרות התנהגותו הבעייתית ונזקים שגרם לה. לא מצאנו מקום להידרש לטענות אלה, כי אינן דרושות להכרעה בתביעותיו של התובע. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת העיד מר שמחה רשף, מנכ"ל הנתבעת ואחד מבעליה. התביעה להפרשי עמלות: בסעיף 4 להסכם העבודה הוסדר נושא שכרו של התובע, כמפורט להלן: 4 (א) שכרו של העובד יהיה כדלקמן 1. שכר בסיס בסך 9400 ₪ אשר יתעדכן מעת לעת בהתאם לתוספות היוקר שיחולו במשק. אשל בסך 500 ₪ יתווסף לשכר הבסיס. שכר הבסיס יתעדכן מדי שנה בתוספת 5%. 2. עמלות: א. עמלה קבועה בסך 6,600 ₪. ב. שיעור הגידול במכירות מעל 260,000 ₪ יתבטא בשיעור הגידול בעמלות בצורה הבאה. השכר יישאר קבוע בסך מצטבר של 16,500 ₪ ברוטו כאמור בסעיפים 4א1 + 4א 2 (א) עד למכירות בסך 260,000 ₪. במכירות מעבר לסך 260,000 ₪ יתווסף לשכר עמלה באותו שיעור של הגידול במכירות. החישוב ייערך על בסיס חודשי . החברה מתחייבת כי הלקוחות הנמצאים ברשימת הלקוחות של הסוכן וכן לקוחות שיגיעו בעתיד - יישארו בטיפולו שלוש שנים מתאריך חתימת הסכם זה. אחת לחודש תערוך החברה רשימה של החובות מלקוחות העובד שעדיין לא נגבו, במידה ותיווצרנה חובות של לקוחות בפיגור של יותר משוטף + 120 יום מתאריך החשבונית שעדיין לא נגבו, תהיה רשאית החברה לקזז את העמלות המגיעות לעובד בגין המכירות שעבורן לא יתקבל תקבול. כמו"כ תהיה רשאית החברה לקזז עמלות מכירות משיק שחזר מלקוח לאחר שחלפו 14 יום מיום חזרת השיק ועדין לא נגבתה תמורה בעדו. החל מיום 1.2.2003 שכר הבסיס של התובע עמד על סך 9,939 ₪, וכן הופסק תשלום עמלה קבועה בסך 6,600 ₪. אולם, במקביל סכום מכירות הבסיס שאינו מזכה בעמלה נוספת הוקטן מ- 260,000 ₪ ל- 188,000 ₪. במועד סיום עבודתו של התובע שכר הבסיס עמד על סך 10,439 ₪. על פי סעיף 4 להסכם העמלות המגיעות לתובע חושבו על פי הנוסחה כמפורט להלן: סכום העמלה = שכר הבסיס X 100 X (סכום הבסיס - סכום מכירות ) סכום הבסיס לכל תלוש משכורת שנמסר לתובע צורף דף, ובו פירוט אופן חישוב המשכורת לאותו חודש. בשורה העליונה פורט אופן חישוב המשכורת כמפורט להלן: משכורת מכירות משכורת מכירות החודש קיזוז בונוסים קיזוז גבייה קיזוז מכירות בונוס מיוחד מכירות נטו שינוי* משכורת 9,939 188 *העמודה "שינוי" הופיעה רק בדפי הפירוט לשנת 2007. בדף פורט סכום המכירות של התובע לאותו חודש, וסכומים שקוזזו מסכום המכירות בגין "קיזוז בונוסים" ו"קיזוז גבייה". כן ניתן פירוט של "קיזוז בונוסים", כאשר פורט שמו של כל לקוח וסכום הקיזוז בגין אותו לקוח. העולה מהאמור הוא כי בכל חודש ניתן לתובע פירוט מלא של סכום המכירות באותו חודש, שיעור הסכומים שקוזזו מסכום המכירות בגין בונוסים או העדר גבייה, וסכום המכירות המזכה בעמלה ושיעור המשכורת, אשר כונה בפירוט "מכירות נטו". התובע צירף תלושי שכר ודפי פירוט לתצהירו, אך רובם היו בלתי קריאים. במהלך דיון ההוכחות הוגשו על ידי הנתבעת דפי הפירוט והתלושים לחודשים ינואר 2007 עד אוגוסט 2008. כפי העולה מהעדויות ומהראיות בפנינו, הכללים לחישוב סכום המכירות המזכה את התובע בתשלום עמלה, שכונה בדפי הפירוט שנמסרו לתובע "מכירות נטו", היו כמפורט להלן. תשלום העמלה הותנה בגבייה וסכומים שלא נגבו קוזזו מסכום המכירות: תשלום העמלה בעד עסקה הותנה בכך שנגבו הכספים בעד אותה עסקה. (תצהיר מר רשף סעיף 22(ג); עדות התובע ע' 5 ש' 23 - 24). לאחר שנחתמה עסקה, שולמה לאיש המכירות העמלה בעד ביצוע העסקה על פי מחירה המלא. אם העסקה לא יצאה אל הפועל או אם סכום העסקה לא נגבה בפועל, קוזז הסכום שלא נגבה מסכום המכירות המזכה את התובע בתשלום עמלה בחודשים שלאחר מכן (תצהיר מר שמחה רשף סעיף 23). התובע התחמק תחילה מלאשר עובדה זו (עדות התובע ע' 6 ש' 15), אולם בסופו של דבר אישר כי על פי סעיף 4א(3) להסכם הסכים לקיזוז סכומים שלא נגבו מסכום המכירות לתשלום העמלות (ע' 6 ש' 22-25). כן אישר התובע כי אם הלקוח ביטל את העסקה הוא לא היה זכאי לעמלה (ע' 9 ש' 19). בחישוב סכום המכירה לא נכללו הטבות ובונוסים שניתנו ללקוח: מסכום המכירות המזכה בעמלה קוזזו בונוסים, הטבות והנחות שניתנו ללקוח (תצהיר שמחה רשף סעיף 23(ג)). התובע אישר בעדותו כי לפחות משנת 1999 הוא לא היה זכאי לקבל עמלות על בונוסים והנחות שניתנו ללקוחות, דהיינו שבחישוב סכום המכירה המזכה אותו בעמלה יש להפחית בונוסים והנחות שניתנו ללקוחות (ע' 9 שורות 6-10). תשלום העמלה בעד עסקאות לטווח ארוך: כאשר מדובר בעסקה לטווח ארוך בה מתחייב הלקוח לרכוש כל חודש כמות מסוימת של סחורה, בכל חודש מנפיקה החברה חשבונית בעד הסחורה המסופקת ללקוח באותו חודש. העמלה לסוכן משולמת על בסיס החשבונית שמונפקת בפועל בנפרד באותו חודש (עדות רשף ע' 27 ש' 23-27). כאשר מדובר בעסקה חד פעמית המשולמת בתשלומים בהמחאות דחויות, משולמת העמלה לסוכן על מלוא סכום העסקה, וסכום העסקה המלא נכלל בחישוב סכום המכירה באותו חודש בו מונפקת החשבונית (עדות רשף ע' 28 ש' 1 - 3). נציין כי בתצהירו (סעיף 23(ד)) העיד מר רשף כי גם בעד עסקה ששולמה בהמחאות דחויות התובע לא היה זכאי לעמלה כל עוד ההמחאות הדחויות לא נגבו. בעניין זה אנו מעדיפים את גרסתו בחקירה נגדית, לפיה כאשר מדובר בעסקה חד פעמית המשולמת בתשלומים, התובע היה זכאי לעמלה מלאה עם הנפקת החשבונית. כאמור, לתובע ניתן כל חודש פירוט מלא על אופן חישוב העמלה המגיעה לו בעד אותו חודש, כך שהכללים לחישוב העמלה כמפורט לעיל היו ידועים לו, וחלקם אף מעוגן בהסכם העבודה. אנו קובעים, כי התובע הסכים הן במפורש בהסכם העבודה והן בהתנהגות לכללים המפורטים לעיל, והוא אינו יכול לטעון כי חישוב העמלה בהתאם לכללים מהווה הפרת הסכם העבודה או פגיעה בזכויותיו. תביעתו של התובע להפרשי עמלות הייתה בת שלושה מרכיבים: הפרשי עמלות בעד סכומים שהנתבעת הפחיתה מסכום המכירה המזכה בעמלות במהלך תקופת עבודתו. סכומים אלה פורטו בטבלה בסעיף 27 לתצהירו של התובע. הפרשי העמלות הנתבעים במרכיב זה עומדים על סך 33,302 ₪. הפרשי עמלות בעד קיזוז סך של 100,000 ₪ מסכום המכירות במועד פיטוריו. הפרשי העמלות הנתבעים במרכיב זה עומדים על סך 5,553 ₪. הפרשי עמלות בעד עסקאות שביצע במהלך תקופת עבודתו ולא קיבל את מלוא העמלה בעבורן. כפי שמשתמע מטענות התובע, טענתו היא שהוא זכאי לעמלות בעד עסקאות ארוכות טווח שביצע במהלך עבודתו גם לאחר סיום קשר העבודה. סכום הפרשי העמלות הנתבעים ברכיב זה הוערך על ידי התובע בסך 100,000 ₪. להלן, נדון בכל אחד ממרכיבי התביעה להפרשי עמלות. הפרשי עמלות בעד סכומים שהנתבעת הפחיתה מסכום המכירות במהלך תקופת העבודה: התובע פירט בתצהירו (ס' 27) סכומי מכירות שהופחתו מסכום המכירות ששימש בסיס לחישוב העמלה ששולמה לו. בסכום זה נכלל לטענת התובע גם הפחתה בסך של 16,000 ₪ מסכום המכירות בגין עובדה שלא התייצב לסדר סחורה אצל הלקוח (עדות התובע, ע' 11 ש' 4). הנתבעת טענה כי הסכומים הופחתו מסכום המכירות המזכה את התובע בעמלות על פי הכללים לתשלום עמלה כמפורט לעיל, דהיינו בגין בונוסים, הטבות והנחות שניתנו ללקוחות. מר רשף הודה בעדותו כי פעם אחת קוזז מסכום המכירות סכום נוסף בשל העובדה שהתובע לא סייע בסידור הסחורה (עדות רשף, ע' 23 ש' 20). כאמור, במצורף לכל תלוש משכורת ניתן לתובע דף פירוט הסכומים שקוזזו מסכום המכירות הן בגין קיזוז בונוסים והן בגין קיזוז גבייה. הסכומים שפורטו בסעיף 27 לתצהירו של התובע זהים לסכומים שקוזזו בגין בונוסים והטבות ללקוחות (למעט סך של 16,000 ₪ אליו נתייחס בנפרד), על פי דפי הפירוט. התובע לא הוכיח כי לא ניתנו ללקוחות הבונוסים שפורטו בדפי הפירוט, או כי הסכומים שקוזזו מסכום המכירות אינם תואמים את סכומי הבונוסים שניתנו ללקוחות. לנוכח העובדה שקבענו כי התובע לא היה זכאי לעמלה על סכום בונוס או הטבה שניתן ללקוח, וכי על פי המוסכם סכומים אלה הופחתו מסכום המכירות החודשי, יש לדחות את התביעה להפרשי עמלות בגין הסכומים שקוזזו מסכום המכירות, למעט קיזוז של 16,000 ₪ בגין אי סידור סחורה. כאמור התובע טען כי בחודש ספטמבר 2007 קוזז מסכום המכירות סך של 16,000 ₪ "כעונש" על כך שלא התייצב אצל הלקוח לסדר את הסחורה. עובדה זה עולה גם מדף הפירוט לחודש ספטמבר 2007, שם מצוין במפורש כי קוזז סך 16,000 ₪ "בגין אי עזרה בסידור החנות". מקובלת עלינו טענת התובע כי קיזוז סכום זה הוא בעצם הטלת קנס משמעת על התובע, וכי הנתבעת לא הייתה רשאית להטיל עליו חד צדדית קנס משמעת. זאת, לנוכח הוראת סעיף 25(א)(4) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, הקובעת כי מותר לנכות משכר העובד רק "סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק". לכן לסכום המכירות של התובע בחודש ספטמבר 2007 יש להוסיף סך של 16,000 ₪, ובעד סכום זה התובע זכאי להפרשי עמלות בסך של 835 ₪. התביעה לפיצויי הלנה התיישנה התיישנות מהותית, ולכן לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2007 עד למועד התשלום בפועל. כללו של דבר: התביעה להפרשי עמלות בגין קיזוזים מסכום המכירות במהלך תקופת העבודה נדחית ברובה. התובע זכאי להפרשי עמלות בסך של 835 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2007 עד למועד התשלום בפועל. הפרשי עמלות בעד חודש אוגוסט 2008: התובע טען כי במועד פיטוריו הופחת באופן שרירותי מסכום המכירות סך 100,000 ₪. מדף הפירוט של משכורת חודש אוגוסט 2008 עולה כי הופחת מסכום המכירות המזכה בעמלה סך של 81,000 ₪ בגין "קיזוז גבייה". לטענת התובע נתבקש בתקופת ההודעה המוקדמת שלא לעבוד בפועל "ולשבת בבית", כך שלא יתאפשר לו לבצע גבייה ולמרות האמור קוזז סכום הגבייה מסכום המכירה המזכה בעמלה. (עדות התובע, ע' 12 ש' 25 - 27). מר רשף העיד כי לא אמר לתובע לשבת בבית אלא הורה לו שלא לבצע מכירות חדשות אלא רק לגבות כסף (עדות מר רשף, ע' 18, ש' 25 - 28). מתצהירו ומעדותו של מר רשף התרשמנו כי במועד בו פוטר התובע הגיעה הנתבעת למסקנה כי התובע גורם לה נזקים מול הלקוחות ופוגע בעסקיה עקב אופן התנהלותו (ס' 13 לתצהיר רשף). גם לאור האמור, אנו מעדיפים את גרסתו של התובע בעניין זה וקובעים כי הנתבעת ויתרה על עבודתו בפועל של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, מהמועד בו הודע לו פיטוריו ועד למועד סיום קשר העבודה. בכל מקרה, כאמור, מר רשף הודה בעדותו כי ביקש מן התובע שלא לבצע מכירות, ובכך נמנעה מהתובע האפשרות לבצע עסקאות שיזכו אותו בעמלות בעד תקופת ההודעה המוקדמת. כפועל יוצא מכך, התובע זכאי לעמלות בעד תקופת ההודעה המוקדמת בשיעור הממוצע של העמלות ששולם לו במהלך השנה האחרונה לעבודתו [ע"ע (ארצי) 76/06 גימלשטיין - יזמקו בע"מ, מיום 6.5.2008]. ממוצע העמלות בשנת העבודה האחרונה ששולם לתובע עומד על סך של 8,967 ₪. הואיל והתובע העמיד את תביעתו במרכיב זה על סך 5,553 ₪ בלבד, ואין לפסוק לתובע מעבר לתביעתו, התובע זכאי להפרשי עמלה בעד חודש אוגוסט 2008 בסך 5,553 ₪. התביעה לפיצויי הלנה התיישנה התיישנות מהותית, ולכן לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2008 עד למועד התשלום בפועל. הפרשי עמלות בעד עסקאות שביצע התובע במהלך תקופת העבודה: התובע טען בתצהירו (ס' 31 - 33) כי הנתבעת נותרה חייבת לו עמלות בסכום מוערך של 100,000 ₪ בעד עסקאות שונות, וצירף לתצהירו (נספח י') אסופת מסמכים המעידים על ביצוע העסקאות, שלטענתו הוא זכאי בעדן לעמלה. התובע טען שחלק מכריע מעסקאות אלו שולמו בהמחאות דחויות ולכן היה זכאי למלוא העמלה בעדן, לרבות לאחר סיום קשר העבודה. הנתבעת טענה כי לאחר סיום קשר העבודה התובע אינו זכאי לעמלות בגין העסקאות שביצע, לנוכח העובדה שתשלום העמלה מותנה בגבייה בפועל, ולאחר סיום קשר העבודה התובע לא עסק בגבייה. כן טענה כי בעד עסקאות שהתמורה בעדן נגבתה שולמה לתובע מלוא העמלה. אנו דוחים את תביעתו של התובע להפרשי עמלות בסך 100,000 ₪, וקובעים כי התובע לא הוכיח את תביעתו, מנימוקים שיפורט להלן. ראשית, התביעה לא פורטה ולא כומתה כראוי על ידי התובע בתצהירו. על התובע היה לפרט בתצהירו כל עסקה בעדה הוא תובע עמלה, ולציין מתי נחתמה, איזה תשלומים ממנה נגבו בפועל ובאיזה מועד, ומה סכום העמלה המגיע בעד עסקה זו. לו נקט התובע בדרך זו ניתן היה לבדוק אם אכן לא שולמה העמלה בעד העסקה בתקופת עבודתו של התובע, אם אכן העסקה שולמה בהמחאות דחויות ואם אכן סכום העסקה נגבה במלואו. בהקשר זה נציין כי לפחות בנוגע לעסקה אחת טען מר רשף בעדותו כי העמלה שולמה לתובע במלואה עוד בחודש דצמבר 2007 (ע' 27, ש' 18 - 20). אולם, כל אשר עשה התובע הוא צירוף אסופת מסמכים לתצהירו, ללא שום פירוט והסבר, כאשר מהמסמכים לא ניתן ללמוד פרטים מהותיים הדרושים כדי לקבוע אם התובע זכאי לעמלה בעד העסקה אם לאו. רק בסיכומי התשובה מטעמו ניתן על ידי התובע פירוט חלקי לתביעה זו. אולם הפירוט וההסברים המלאים היו צריכים להיכלל בתצהירו של התובע, כך שהנתבעת יכלה להגיב להם ולחקור את התובע בחקירה נגדית. בכל מקרה, גם בפירוט חלקי זה אין די כדי להרים את נטל הראייה להוכחת התביעה. בהתייחס לטענת התובע כי לא היו בידיו המסמכים הדרושים למתן פירוט כנדרש, נציין כי התובע יכול היה לנקוט בהליך של בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי, ולעתור לקבלת המסמכים הדרושים לו להוכחת תביעתו. שנית, התובע העמיד את תביעתו במרכיב תביעה זה על סכום משמעותי, 100,000 ₪, אולם לא הובא בתצהירו או אפילו בסיכומים הסבר או פירוט לתחשיב הסכום הנתבע וממה הוא מורכב. יתר על כן, בתצהירו העיד התובע כי מדובר בסכום מוערך. לאור האמור, התובע גם לא הוכיח את סכום הפרשי העמלות הנתבע על ידו. שלישית, בכל הנוגע לעסקאות ארוכות טווח שבוצעו על ידי התובע במהלך עבודתו, שהתמורה בעדן משולמת כנגד חשבונית המונפקת מדי חודש, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לעמלה בעד סכום המכירה החודשי הנובע מעסקאות אלה בתקופה שלאחר סיום קשר העבודה. זאת, הן משום שאין ודאות כי אכן מדי חודש לאחר סיום עבודתו רכש הלקוח סחורה בהתאם לתנאי העסקה, והן משום שהתובע לא עסק בגביית התמורה לאחר סיום קשר העבודה, וכאמור תשלום העמלה מותנה בגבייה בפועל. נציין כי מהמסמכים נספח י' לא בכל מקרה ניתן להבחין בין עסקאות לטווח ארוך ששולמו בהמחאות דחויות לבין עסקאות לטווח ארוך שהיו אמורות להיות משולמות מדי חודש על בסיס חשבונית שהונפקה באותו חודש. כללו של דבר: מהנימוקים המפורטים לעיל, התביעה להפרשי עמלות בסך 100,000 ₪ נדחית. התביעה להפרשי פיצוי פטורים: הנתבעת שלמה לתובע פיצויי פטורים כמפורט להלן. סך 115,437 ₪ על ידי שחרור מרכיב פיצויי הפטורים בפוליסת בטוח המנהלים של התובע בחברת הבטוח מגדל. סך 100,629 ₪ בהמחאה לפקודת התובע. סך 10,000 ₪ על דרך קיזוז יתרת הלוואה שהתובע חייב לה. סך הכול שולמו לתובע פיצויי פטורים בסך 226,066 ₪ התובע טען כי סכום פיצויי הפטורים שהגיע לו עמד על סך 262,612 ₪, ולכן הוא זכאי להפרשי פיצויי פטורים בסך 36,546 ₪. התובע לא פירט בתצהירו את אופן חישוב ההפרש. בחינת תלושי השכר של התובע מעלה כי ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו שולמו לתובע עמלות בסך של 107,613 ₪. לסכום זה יש להוסיף את הפרשי העמלות להם זכאי התובע על פי פסק הדין בסך 6,388 ₪, כך שסכום העמלות ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו של התובע עומד על 114,001 ₪, וממוצע העמלות ב - 12 החודשים האחרונים עומד על 9,500 ₪. כעולה מתלושי השכר, במועד סיום עבודתו של התובע שכר הבסיס עמד על סך 10,439 ₪, ובנוסף שולמה תוספת יוקר בסך 87 ₪, כך שהמשכורת הקבועה עמדה על סך 10,526 ₪. מכאן, משכורתו של התובע לצורך חישוב פיצויי פטורים עמדה על 20,026 ₪ (10,526 + 9,500). לפיכך, סכום פיצויי הפטורים שהגיע לתובע עמד על סך 235,105 ₪ (20,026 X 11.74). כאמור לתובע שולמו פיצויי פיטורים בסך 226,066 ₪, ולכן התובע זכאי להפרשי פיצויי פטורים בסך 9,039 ₪. התובע סיים את עבודתו ביום 10.9.2008 והתביעה הוגשה ביום 2.11.2009, דהיינו למעלה משנה לאחר סיום קשר העבודה. לפיכך, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה התיישנות מהותית, ודין התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים להידחות. לכן, סכום הפרשי פיצויי פיטורים ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום קשר העבודה, 10.9.2008, עד למועד התשלום בפועל. כללו של דבר: התביעה להפרשי פיצויי פיטורים מתקבלת בחלקה, והתובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך 9,039 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.2008 עד למועד התשלום בפועל. התביעה לפדיון חופשה: התובע טען בתצהירו כי בתקופת עבודתו קוזזו ימי חופשה ממכסת החופשה המגיעה לו בדרך של הטלת קנסות. כמו כן, במהלך תקופת עבודתו ניתן לו מכתב לפיו עד יום 30.4.2003 נותרו לזכותו 43 ימי חופשה והוא נדרש לנצלם, אולם הנתבעת לא אפשרה לו לנצל בפועל את ימי החופשה. כן טען כי לעתים הנתבעת הפחיתה ממספר ימי החופשה המגיעים לו בגין קנסות או הפרות משמעת נטענות. התובע תבע פדיון 43 ימי חופשה לא מנוצלים, ולחלופין טען כי צבר 25 ימי חופשה שנתית לא מנוצלים ותבע את פדיונם. בעדותו בחקירה נגדית טען התובע כי לעיתים נרשם כי ניצל יום חופשה רק בשל העובדה שלא ענה לממונה עליו בשעה 08:30 לטלפון או כי לא הגיע לפגישה במועד שנקבע (ע' 16, ש' 25 - 27; ע' 17, ש' 1 - 5). כן העיד כי לא היה יכול לצאת לחופשה כי אם היה יוצא לחופשה לא היה עומד ביעד המכירות שנקבע לו (ע' 16, ש' 14 - 16). עם זאת, התובע אישר בעדותו שבמשכורת חודש דצמבר 2006 הופחתו ימי החופשה בגין חופשה שנטל בפועל (ע' 17 ש' 21 - 22). הנתבעת העלתה טענה מקדמית, לפיה זכותו של התובע לפדיון חופשה בעד ימי חופשה המגיעים לתובע לתקופה שקדמה לשלוש שנים להגשת התביעה, ובכלל זה תביעתו בקשר למכתב מיום 30.4.2003, התיישנה. מר רשף טען בתצהירו כי תלושי השכר משקפים את ניצול ימי החופשה בפועל על ידי התובע. כן צירף לתצהירו נספח ג' ובו פירוט ימי החופשה שנוצלו על ידי התובע במהלך תקופת עבודתו. בחקירתו הנגדית העיד מר רשף כי רישום חופשות העובדים מתנהל אצל מזכירת ההנהלה במחשב על פי דיווחים שנמסרים לה על ידי התובע או על ידי הממונה עליו צביקה, וכן אישר כי היעדרות מן העבודה מכל סיבה שהיא נרשמה גם כן כיום חופשה. עוד העיד כי התובע יצא בפועל לחופש ובין היתר היה ברודוס, בפראג, בלאס וגאס ובניו יורק כאשר חלק מהחופשות היו לפרק זמן בין עשרה ימים לשבועיים (ע' 20, ש' 26 - 27; ע' 21, ש' 4 - 5; ע' 22, ש' 26 - 27). לאחר בחינת העדויות וכלל חומר הראיות הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לפדיון חופשה להידחות. בהתאם לפסיקה הרישום בתלושי השכר מהווה ראיה לכאורה לאמור בהם [עדמ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי שי (מיום 25.11.2008]. התובע לא הוכיח כי הרישום בתלושי השכר אינו משקף את ניצול החופשה בפועל על ידו, וכאמור אישר בעדותו כי לפחות בחלק מהמקרים אכן שהה בחופשה בפועל בחודשים בהם נרשם בתלוש השכר כי ניצל חופשה. התובע העיד על רישום לא נכון של ימי חופשה באופן כללי, ולא הביא פירוט של ימי חופשה שנוכו לו למרות שלא שהה בחופשה, או לחלופין פירוט הימים בהם כן שהה בחופשה. התובע תבע באופן סתמי פדיון 43 ימי חופשה ולחלופין פדיון 25 ימי חופשה, ללא כל פירוט והסבר, ולכן לא ניתן לקבל את תביעתו לפדיון חופשה. כללו של דבר: התביעה לפדיון חופשה נדחית. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית והתובע זכאי לסכומים כמפורט להלן: הפרשי עמלות בסך של 835 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2007 עד למועד התשלום בפועל. הפרשי עמלות בסך של 5,553 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2008 עד למועד התשלום בפועל. הפרשי פיצויי פטורים בסך של 9,039 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.2008 עד למועד התשלום בפועל. סכום התביעה עמד על סך 399,329 ₪. נוכח הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע היה מקום לשקול לחייב את התובע בהוצאות. אולם נוכח נסיבותיו האישיות של התובע, כפי שהתבררו בדיון בפנינו, איננו מחייבים את התובע בהוצאות. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעורעל פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. בונוס