תאונה בדרך למשוך משכורת מהבנק - האם מדובר בתאונת עבודה ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה בדרך לבנק למשוך משכורת - תאונת עבודה: 1. המנוח ז"ל נפגע בתאונת דרכים בתאריך 6.7.09. התאונה אירעה בחנייה הסמוכה לחוף הים, מקום בו עבד המנוח כמציל. המנוח אושפז בביה"ח רמב"ם במחלקת טיפול נמרץ, אולם בתאריך 4.8.09 נפטר. לטענת התובעים, פטירת המנוח אירעה עקב התאונה. לאחר התאונה ופטירת המנוח הגישו אלמנתו של המנוח ובנו, הם התובעים בתיק שלפנינו, תביעת תלויים לנתבע. הנתבע בהחלטתו מ-7.1.10, דחה את התביעה בנימוק שלא הוכח שאירעה למנוח תאונה תוך כדי ועקב העבודה. מאחר והנתבע הגיע למסקנה, כי אין מדובר בתאונת דרכים שהייתה תוך כדי ועקב העבודה, נדחתה גם התביעה לגמלת תלויים. 2. כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. בכתב התביעה טענו התובעים, כי המנוח עבד כ-40 שנה כמציל בחוף הים בחיפה, וכי עבודת המציל בחודשי הקיץ, במהלך עונת הרחצה, הינה משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות, שבעה ימים בשבוע, בלא הפסקות ובלא חופשים. מסיבה זו, לא יכול היה המנוח להגיע למשרדים שונים, לרבות לסניף הבנק, לאחר שעות העבודה, שכן בשעות הלילה סניף הבנק סגור. התובעים טענו בכתב התביעה, כי למנוח מעולם לא היה כרטיס אשראי או פנקס צ'קים, וכי תמיד משך את שכרו החודשי במזומן וכך התנהל. שכרו של המנוח הופקד בחשבון הבנק שלו, ולשם נהג המנוח להגיע מידי חודש על מנת למושכו. מאחר והתאונה אירעה למנוח בעת נסיעתו להוציא את משכורתו, כפי שנהג לעשות משך 40 שנה, ביקשו התובעים כי יקבע שהמדובר בתאונת עבודה. התובעים אף הדגישו כי יציאת המנוח במהלך שעות העבודה לסניף הבנק, על מנת להוציא את שכרו במזומן, נעשתה באישור ובהסכמת המעביד. התובעים הוסיפו כי התאונה אירעה בתחילת החודש, מועד בו נהג המנוח להגיע לסניף הבנק למשוך את שכרו במזומן. התובעים היפנו להוראות סעיף 80(5) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, (להלן-"החוק") וכן, להוראות סעיף 81 לחוק, לעניין ההכרה בנסיבות פגיעתו של המנוח כפגיעה בתאונת עבודה. 3. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחייה וטען, כי בתאריך 6.7.09 לא אירעה למנוח תאונת עבודה בעטיה נפטר. יש להדגיש, כי הנתבע ציין גם בכתב ההגנה, שמכל חומר החקירה עולה, שהמנוח יצא ממקום העבודה לבנק למשוך כספים, במועד בו אירעה התאונה. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי הוראות סעיף 80(5) לחוק, חלות על המקום בו עבד המנוח, ככל שבמקום זה השתלם לו השכר, ואינן חלות על מקרה בו המנוח הגיע לבנק למשוך במזומן את המשכורת שהופקדה בחשבונו. הנתבע הוסיף וטען בכתב ההגנה, כי התובע 2 שהינו יליד 1976 אינו בגדר "תלוי" בהתאם להוראות החוק, ועל כן ממילא, אינו זכאי לקצבת תלויים. בהקשר לכך נציין, כי לא מצאנו בסיכומי התובעים התייחסות לשאלה, כיצד מתקיימת בתובע 2 הגדרת "תלוי" לעניין הזכאות לגמלת תלויים לנפגע בעבודה (התלויים נקבעו בסעיף 130 לחוק, תוך הפניה להגדרת ילד בסעיף 238 לחוק, ולפחות לכאורה, התובע 2 אינו עומד בהגדרה זו). 4. ואלה העובדות הצריכות לעניינינו: א. המנוח יליד 1945 עבד שנים רבות באגף החופים של עיריית חיפה כמציל. ב. למנוח ולאשתו, היא התובעת בתיק שלפנינו, היה חשבון בנק משותף בבנק המזרחי, סניף הנביאים, שכונת הדר בחיפה. לחשבון זה הפקידה עיריית חיפה את משכורתו של המנוח. המשכורת הופקדה על פי רוב ב-5 לכל חודש. מלבד חשבון הבנק המשותף, היה לתובעת גם חשבון בנק נוסף, באותו סניף בנק, על שמה בלבד. למרות שהתובעת היתה אף היא בעלת חשבון במשותף עם המנוח, היא העידה, כי לא משכה מכספי משכורתו של המנוח, וכי כך התנהלו בני הזוג לאורך שנים, מאחר והמנוח לא הסכים שהיא תמשוך כסף מחשבונם המשותף. בהקשר לכך, הפנה הנתבע בסיכומיו למשיכה שביצעה התובעת בתאריך 9.4.2008 מהחשבון המשותף שלה ושל המנוח, שהיא משיכה קודמת למועד פגיעתו של המנוח. גם אם אכן משכה התובעת סכום כסף במזומן ב-9.4.2008, הרי עולה, כי על פי רוב, המנוח היה זה שהגיע למשוך כספים במזומן מהחשבון, לאחר שמשכורתו מעיריית חיפה הופקדה לחשבון. ג. בעונת הרחצה עובדים המצילים על פי רוב מהשעה 07:00 ועד השעה 18:00 לערך. (שעת הסיום משתנה בהתאם לחודשים בעונת הרחצה, כאשר בשיא העונה העבודה הסתיימה ב-19:00). עבודתם של המצילים הינה עבודה רצופה, 6 ימים בשבוע, לרבות שבתות וחגים (ולמעט יום כיפור). (עיין לעניין זה גם בעדותו של מר גחלי בעמוד 7 שורות 12-14 לפרוטוקול). יחד עם זאת עולה מכרטיסי הנוכחות, כי בתקופה הקודמת לתאונה, במהלך חודש 5/2009 ו-6/2009, היו מקרים בהם סיים המנוח עבודתו בשעה 17:00. ד. בהתאם לעדויות שלפנינו, המנוח לא ידע קרוא וכתוב והוגדר ע"י העד מר נביאל גחלי כ"אדם פשוט" אשר מעולם לא החזיק כרטיס אשראי או פנקס צ'קים, ואשר תמיד נהג למשוך את שכרו במזומן ועם הכסף המוזמן להתנהל במשך החודש. עדות התובעת, אלמנת המנוח, וכן עדותו של מר גחלי - באשר לאופן התנהלות המנוח, ולכך שתמיד הוציא את השכר במזומן מהבנק, בסמוך לתחילת החודש, וכך התנהל במשך החודש בלא כרטיסי אשראי ובלא פנקסי צ'קים - עשתה עלינו רושם מהימן. נציין, כי הנתבע לא הביא עדים מטעמו, וגם בהודעה לחוקר שצורפה לכתב ההגנה ושנמסרה ע"י סמנכ"ל אגף החופים בעיריית חיפה, יש אזכור לאותו נוהג של המנוח לצאת אחת לחודש לבנק להוציא את שכרו ולחזור למקום העבודה (עיין עמ' 2 שורות 1 ו-2 להודעתו של מר יובל כץ). ה. אופן קבלת השכר של המצילים מעיריית חיפה, בעבר, לפני שנים רבות היה במזומן, עת הגיעו המצילים לעירייה וקיבלו שכרם לפי רשימה שמית מקופת העירייה.בנוסף לשכר, קיבלו המצילים גם בקבוקי שתייה ותשלום נוסף עבור כלכלה ונסיעות. השכר שולם להם ב-5 לכל חודש. (עיין עמ' 7 סיפא ועמ' רישא לפרוטוקול). המנוח לא שינה את התנהלותו, כפי שהייתה לפני 20 שנה, וגם כאשר העירייה עברה להפקיד את השכר בבנק, נהג המנוח בסמוך ל-5 לכל חודש, להגיע לסניף הבנק ולהוציא את כספו במזומן. מעדותו של העד, מר נביאל גחלי, כמו גם מתדפיסי הבנק שהוגשו, עולה כי אכן זו הייתה דרך התנהלות המנוח. יש לציין, כי המנוח הגיע לבנק להוציא כספים מחשבונו, לא בהכרח רק אחת לחודש, אלא לעיתים יותר מפעם אחת בחודש, כך שלא כל המשכורת נמשכה בבת אחת במזומן (עיין סעיפים 15 ו-16 לסיכומי הנתבע). ו. הממונה על המנוח ששימש כמנהל חוף בו עבד המנוח כמציל, אישר בעדותו כי הרשה למנוח לצאת מהעבודה, בשעות בהן לא היה עומס של מתרחצים, על מנת להוציא את שכרו מהבנק וכי בהתייחס ליציאה זו שמטרתה הוצאת המשכורת מהבנק, לא ניכה את זמן ההיעדרות משעות העבודה של המנוח. (עיין עמ' 5 שורה 28 לפרוטוקול). ככלל העיד מר גחלי, כי משך ההיעדרות של המנוח אשר נסע לבנק למשוך את שכרו במזומן, ושב למקום העבודה, הייתה כחצי שעה. אין מחלוקת, כי ההיעדרות לצורך הוצאת כספים מהבנק לא נוכתה משכר המנוח, אולם נראה כי גם ההיעדרויות אחרות לא נוכו, והמנוח קיבל משכורת חודשית קבועה. ז. בתאריך 6.7.2009 ביקש המנוח ממר גחלי לצאת ממקום עבודתו במגדל ההצלה לצורך קבלת משכורתו מהבנק . מר גחלי אישר את יציאתו של התובע ומס' דקות לאחר מתן האישור, נמסרה למר גחלי הודעה כי בכביש הגישה לחוף ולמגדל ההצלה נפגע המנוח מרכב שהתנגש בקטנוע שלו. ח. בעקבות התאונה הובהל המנוח לבית חולים רמב"ם, שם אושפז במחלקת טיפול נמרץ, אולם למרבה הצער הוא נפטר מפגיעתו וזאת בתאריך 4.8.2009. טיעוני התובעים בתמצית: 5. התובעים טוענים, כי יש להכיר בפגיעת המנוח בתאונת הדרכים שארעה לו בדרכו לבנק לשם משיכת משכורתו במזומן כ"תאונת עבודה", מאחר ואלמלא קשר לעבודה, לא היה נמצא המנוח במקום ובזמן שבו ארעה התאונה. 6. לחילופין, וככל שבית הדין יקבע, כי אין מקום ליישם את מבחן האלמלא בנסיבות העניין, טוענים התובעים כי התאונה ארעה תוך כדי נסיעתו של המנוח למקום בו משתלם שכרו, ועל כן המדובר בתאונת עבודה, כאמור בסעיף 80(5) לחוק. התובעים טענו, כי המעביד מטעמי נוחות שלו, הנהיג שהמצילים יקבלו שכרם, בעבר - בבניין העירייה, ובשנים האחרונות - ישירות לחשבון הבנק. בנסיבותיו האישיות של התובע, אשר אינו מחזיק כרטיס אשראי ו/או פנקס שיקים, הרי נסיעתו להוצאת השכר שהופקד בבנק, כך שיוכל להתנהל עם הסכום המזומן, עומדת בדרישות סעיף 80(5) לחוק. 7. התובעים אף טוענים, כי נתינת שיק כשכר, אינה מהווה תשלום השכר, שכן תשלום השכר משמעותו יכולת השימוש של העובד בו, וספציפית לגבי התובע, יכולת השימוש בו הינה רק שהשכר מצוי בידיו במזומן. התובעים מדגישים, כי מעבידו של התובע ידע על אופן התנהלותו הכלכלית של התובע, ועל כך שמוציא את שכרו במזומן ואינו מתנהל עם כרטיס אשראי או פנקס שיקים. מסיבה זו, לא הפחית הממונה על התובע משעות העבודה של התובע, כאשר זה יצא להוציא את שכרו, להבדיל ממקרים בהם התובע, או עובד אחר כלשהו, ביקשו לצאת במהלך יום עבודה לצורכי סידורים, יציאה שהיתה נלקחת בחשבון באשר לרישום שעות עבודתם (הנתבעים צרפו כנספח ב' לסיכומיהם את רישום שעות הנוכחות מהם עולה, כי לעיתים נרשם ברישומי הנוכחות של מציל זה או אחר, מספר שעות נמוך יותר, כאשר נעדר מעבודתו). טיעוני הנתבע בתמצית: 8. חשבון הבנק אליו הופקד שכרו של המנוח עבור עבודתו כמציל, היה חשבון בנק משותף לו ולאישתו, התובעת. גם התובעת היתה מורשת חתימה בחשבון זה, ואף היא משכה כספים מהחשבון, לדוגמא בתאריך 9.4.08, ואולי גם ב-14.5.09. התנהלותו של המנוח באשר למשיכת השכר במזומן, אין בה כדי להפוך את פגיעתו במהלך נסיעתו לבנק למשוך כסף במזומן, ל"תאונת עבודה". המנוח משך כספים מהבנק לאו דווקא פעם אחת בחודש, ולאו דווקא בתחילת החודש, וכדוגמא לכך מפנה הנתבע לחודש 5/09 ולחודש 6/09. 9. עדותו של הממונה על התובע, מר גחלי, אשר אף היה חברו של התובע, כי לא ניכו משכרו עבור יציאות מהעבודה לצורך משיכת כספי המשכורת, אולם כן ניכו שעות בהתייחס ליציאה לסידורים אחרים, אינה נכונה, מאחר והמדובר במשכורת חודשית קבועה. האישור אשר ניתן לתובע לצאת לבנק לצורך משיכת שכרו, אינה הופכת את פגיעתו של המנוח, בעת הנסיעה להוצאת השכר, ל"תאונת עבודה". 10. אין כל היגיון להכיר ולאבחן דווקא, יציאה אחת מהעבודה לבנק בחודש מסוים, כיציאה לצורך משיכת המשכורת, לעומת יציאות אחרות שנעשו באותו חודש לאותה מטרה, ואין גם מקום להכיר בכל יציאה של המנוח לבנק למשיכת השכר, כיציאה למקום בו משתלם שכרו. הנתבע מבקש להשוות את יציאת המנוח לבנק, ליציאה מאושרת ע"י המעביד, לביצוע בדיקה רפואית או קבלת טיפול רפואי, כאשר המעביד לא מנכה משעות העבודה את היציאה לטיפול. גם פגיעה בעת יציאה כזו, לא תחשב כ"תאונת עבודה". מסקנת הנתבע הינה, שעצם מתן אישור המעסיק ליציאה, ואי הורדת שכר בגלל שעות ההיעדרות, לא הופכת את הפגיעה במהלך יציאה זו, ל"תאונת עבודה". 11. בהתייחס להוראות סעיף 80(5) לחוק, הפנה הנתבע לתקנה 43א(1) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, אשר קובעת, כי תאונה תוכר כ"תאונת עבודה" אם ארעה למבוטח תוך כדי ועקב נסיעתו למקום בו משתלם שכרו, כאשר מקום התשלום והזמן לגבייתו נקבעו ע"י המעביד. לטענת הנתבע, במקרה בו מופקדת המשכורת בחשבון בנק, הרי לא מתמלאים תנאי התקנה, והעובד הוא שבוחר לאיזה בנק תופקד משכורתו, באיזה מועדים יבצע משיכת מזומנים מחשבונו, איזה סכום ימשוך כל פעם וכד'. הנתבע הפנה למספר פסקי דין מהם ניתן ללמוד, כי עובד ההולך לבנק על מנת למשוך את משכורתו שהופקדה ע"י המעביד, ונפגע במהלך הליכתו זו, פגיעתו איננה בגדר "תאונת עבודה". דיון והכרעה: 12. מבחן האלמלא - אינו מבחן אשר על פיו כשלעצמו ניתן לקבוע, כי המדובר בתאונת עבודה. אשר על כן, הטענה כי אלמלא עבודתו של התובע כמציל בחוף הים, הוא לא היה נקלע לתאונת הדרכים במקום בו ארעה, אין די בה על מנת להפוך את התאונה ל"תאונת עבודה". לעניין זה עיין גם בעב"ל 1187/04 מסרי זייד נ' המוסד לביטוח לאומי (28.3.05), פסקה 8 לפסק-הדין. המנוח הוא זה אשר בחר בתאריך ובשעה בהם ייצא מהעבודה, על מנת למשוך את כספי המשכורת שהופקדו לחשבון הבנק שלו, או חלקם, במזומן, ופעולה זו לא נדרשה ממנו על-ידי המעסיק. מן הסתם, כל המצילים, כמו גם כל יתר עובדי עיריית חיפה, ומעסיקים רבים נוספים, מקבלים את שכרם בהפקדה לחשבון הבנק, וכל אחד בוחר באיזה אופן להתנהל, באשר לשימוש בכספי המשכורת. המעביד ממלא חובתו בהתאם לחוזה העבודה, כאשר הוא משלם שכר לעובדו ומפקיד את המשכורת בחשבון הבנק של העובד. מכאן ואילך, כל פעולה שמבצע העובד בחשבון הבנק, לרבות הוצאת המשכורת כולה, או חלקה, במזומן, אינן פעולות שנעשות לצורכי המעסיק, ואינן פעולות שניתן לומר לגביהן שהן פעולות נילוות, במידה סבירה, לעבודה. 13. כאשר מעסיק קובע עבור עובד את המקום והמועד לקבלת השכר, הרי הליכתו של העובד לצורך קבלת המשכורת, הינה חלק מעבודתו, ועל כן תאונה בדרך לקבלת המשכורת או ממנה, תחשב כ"תאונת עבודה". ב- LARSON'S WORKERS' COMPENSALION, DESK EDITION, מהדורה מיוני 2003 בסעיף 26.03 נדונים מספר מקרים שבהם נפגע עובד במהלך הליכתו לקבל את משכורתו. בעיקרון, רואים את העבודה כמשתרעת גם על קבלת השכר (COLLECTING PAY), שכן חוזה העבודה לא מתקיים במלואו, עד שהעובד המועסק לא מקבל את התשלום. אשר על כן, כאשר עובד הולך לקבל ממעסיקו את השכר, או לברר פרטים בקשר לשכרו, כאשר הוא סבור שהשכר ששולם לו הינו שגוי, ונפגע במהלך הליכתו זו, המדובר בתאונת עבודה. בספרו של לארסון קיימת התייחסות לכך, ששאלה נפרדת משאלת ההליכה לקבלת השכר, הינה השאלה - האם כאשר עובד כבר קיבל את שכרו בשיק והלך לפדות את השיק על מנת לקבל מזומנים, ונפגע במהלך הליכתו זו, תחשב פגיעתו כפגיעה בעבודה. בחלק ממדינות ארה"ב (ניו-יורק, הוואי ואלסקה), נחשב עובד הנפגע בדרכו לפדות את שיק המשכורת ולקבל תמורתו במזומן, כנפגע בעבודה, בעוד במדינות אחרות (קליפורניה, מסצ'וסט ומיסיסיפי), אין המדובר בפגיעה בעבודה. אחד השיקולים המנחים את בתי המשפט, בעת מתן הכרעתם בשאלה - האם המדובר בפגיעה בעבודה, הינה האם למעסיק יש רווח כלשהו מכך שהוא משלם לעובד את השכר בשיק במקום במזומן, ומטריח בכך את העובד לפדות את השיק. כאשר המעסיק משלם בשיק, אין הוא צריך להוציא סכומי מזומן גבוהים, אין חשש לשוד, וגם האלמנט ההוכחתי של תשלום משכורת, קל יותר. שיקולים נוספים בהכרה בפגיעה בעת הליכת לפדות שיק משכורת כ"תאונת עבודה", הינם שההליכה בוצעה בעת הפסקת צהריים שקיבל העובד ממעסיקו, או שהעובד קיבל את השיק כאשר עבד באתר עבודה המרוחק ממפעלו של המעסיק. כך או אחרת, באשר להפקדת המשכורת במזומן בחשבון הבנק שבבעלות העובד והליכת העובד למשוך את הכסף מחשבונו, לא התקיים דיון כלל, שכן ככל הנראה, ברור, שהמעביד ממלא חובתו בעת הפקדת מלוא המשכורת לחשבון הבנק האישי של העובד, ופעולות העובד לאחר מכן אינן קשורות למעסיק ו/או לעבודה. 14. הוראות סעיף 80(5) לחוק הביטוח הלאומי, סעיף הדן בחזקת תאונת עבודה, קובעות, כי רואים תאונה כ"תאונת עבודה", גם כאשר "ארעה למבוטח שהוא עובד, במקום שבו משתלם שכרו או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור ועקב נסיעתו או הליכתו זו ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך בתקנות". נדגיש, להבדיל מהרחבת החזקה של תאונת עבודה על פגיעתו של עובד בדרך לעבודה, או בחזרתו, ולהבדיל מעובד שנפגע בהפסקה המיועדת לאכילה בדרכו למקום בו סועדים העובדים או בחזרתו ממנה, ולהבדיל אף ממקרה של חבר ועד עובדים, אשר החוק מתייחס להליכתו או חזרתו למלא תפקידו כחבר ועד [סעיף 80(6)], או למבוטח שנוסע לבצע בחינה הקשורה בחניכות, אשר אף הוא מכוסה בדרכו אל הבחינה ובחזרתו, הרי בהקשר לקבלת השכר, מדגיש החוק את הכיסוי הניתן למבוטח ההולך או נוסע לקבל את שכרו, אולם מתייחס לחזרתו של המבוטח מקבלת השכר, שכן בעת שהעובד קיבל את שכרו מתמלא חוזה העבודה. תקנה 43א' לתקנות הביטוח הלאומי [ביטוח מפני פגיעה בעבודה], קובעת, כי התנאי למקרה בו תחשב התאונה כ"תאונת עבודה", כאשר המדובר בקבלת שכר, הינו שמקום תשלום השכר והזמן לגבייתו נקבעו על-ידי המעביד. בענייננו, וכאשר המעסיק של המנוח העביר את מלוא המשכורת של חשבון הבנק של המנוח, הרי המנוח יכול היה, בכל עת, למשוך את הכספים, והמעסיק לא קבע למנוח באיזה דרך ובאיזה זמן להוציא את כספי המשכורת. ברור, כי כל עובד רשאי להשאיר את המשכורת בחשבונו ולשלם תשלומים שונים באמצעות שיקים/אשראי/הוראות קבע. כל עובד יכול ליתן למיופה כח סמכות למשוך כספים מהחשבון על מנת לקבלם, אם אינו יכול להגיע בעצמו לבנק בשעות פעילות הבנק, וכל עובד, כמובן, יכול למשוך כסף במזומן, בכל שעה משעות היום, ממכשיר המיועד לכך באמצעות כרטיס האשראי. אשר על כן, איננו סבורים, כי נסיעה לבנק שבו הופקד השכר על מנת למשוך את הכסף במזומן, גם אם זו היתה דרכו של התובע מימים ימימה, הופכת את הפגיעה במהלך נסיעה זו, ל"תאונת עבודה". המדובר בהרחבה של החוק, שהמחוקק לא התכוון אליה, ואשר אינה עולה בקנה אחד עם התכלית של הרחבת המונח "תאונת עבודה" גם על פגיעה בעת הליכה לקבל שכר, כאשר המטרה היא לאפשר השלמת מילוי חובות המעסיק, מכח חוזה העבודה - החובה לשלם שכר. 15. בספרו של גולדברג, עוקדן הביטחון הסוציאלי, בעריכת עו"ד רות הורן, מהדורה 31 בעמ' 1.187, קיימת הפניה למספר פסקי דין ישנים, אשר בהם נקבע, כי עובד המקבל שכרו בשיק אינו עושה יותר דרכו למקום שבו משתלם שכרו, בעת שהוא הולך או נוסע לבנק שאליו מכוון השיק, גם אם המדובר בשיק "למותב בלבד". הפסיקה שהוזכרה בעוקדן הביטחון הסוציאלי, אף דומה יותר לפסיקה באותן מדינות בארה"ב שקבעו, כי כאשר העובד נוסע לפרוע את ההמחאה שקיבל כמשכורת, ונפגע במהלך הליכתו/נסיעתו זו, אין המדובר ב"תאונת עבודה". עיין גם בדב"ע לו' 0/26 המוסד לביטוח לאומי נ' עזרא ציון, פד"ע ט' 3 בפסק דינו של בית הדין הארצי הקובע, כי בחוק הגנת השכר נקבע ששיק הינו אחת הדרכים שבהם משתלם שכר, כך שעם מתן השיק, יוצא המעביד ידי חובת תשלום, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק הגנת השכר. בענייננו נפסק כי: "משהגענו למסקנה כי קבלת שיק דוגמת נ/4 כמוה כקבלת שכר עבודה ..., הרי שנסיעתו של העובד לבנק ביום ..., לא היתה נסיעה למקום שבו משתלם השכר, במובן סעיף 36(4) לחוק, והתאונה שארעה לא היתה תאונת עבודה". במאמר מוסגר נציין, כי קיימת פסיקה של בתי הדין האזוריים (פסיקה הקודמת לפסיקתו של בית הדין הארצי, שהוזכרה לעיל), שקבעה, כי כאשר עובד מקבל שיק, והשיק טעון הצגה לבנקאי, שכן מתן השיק אינו מהווה תשלום חוב אלא על תנאי, שאם יפרע השיק יסולק החוב, הרי עד שהשיק לא נפרע בבנק, לא קיבל העובד את התשלום, ולכן הליכתו של העובד ביום קבלת השיק להפקיד את השיק בבנק, ופגיעתו במהלך הליכה זו מהווה פגיעה בעבודה (עיין בדב"ע לב' 0/84 אבנר קהילה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' עמ' 29, וכן עיין בדב"ע לד' 0/39 אמין סלמה נג'אר ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' עמ' ). 16. ספציפית לגבי הליכה לבנק למשוך את המשכורת, ניתן פסק-דין בעב"ל 36/63 המוסד לביטוח לאומי נ' נג'יב עומר, בו נפסק, כי תאונה שארעה במהלך הליכה זו, לא תוכר כ"תאונת עבודה" (עיין פסקים מחוזיים מ', עמ' 23). באותו עניין נפסק מפי השופט כהן, בבית הדין לערעורים לביטוח לאומי שעל יד בית המשפט המחוזי בירושלים, כי: "אין הצדקה לומר שהמנוח היה חייב ללכת לבנק לגבות "שכרו", כלומר שהסטיה כרוכה במילוי חובותיו כלפי מעבידו ... וגם כאן ברור שהמעביד השלים את חובתו כלפי העובד בהעמידו את המשכורת לרשות הפועל בחשבון פרטי על שם הפועל עם פנקסי שיקים בידו המאפשרים לו למשוך אפילו בלי להופיע בבנק כלל ... השכר כבר שולם לפועל עם זיכוי חשבונו ומאז אין הפועל הולך לקבל שכרו ממעבידו, אלא למשוך כספו, אם הוא בוחר למשוך במזומנים ולהופיע אישית. גם ב"כ המשיבים נאלץ להודות שאם הפועל אינו גובה את כל משכורתו בבת אחת ... אין להכיר בהופעותיו הנוספות לגבות חלקים נוספים כהליכות למטרה הכרוכה במילוי חובו כלפי מעבידו, ואין סיבה הגיונית שתצדיק בין הליכה אחת - הראשונה - לבין הליכות אחרות, שכן אם החלקים הנוספים אינם "שכר" גם הראשון אינו "שכר" ...". פסק הדין בעניין נג'יב עומר ניתן בחודש 2/1964, מועד בו לא היו כרטיסים בהם ניתן למשוך במזומן ממכשירים המיועדים לכך, והדברים שנפסקו לפני כמעט 50 שנה, יפים בקל וחומר לענייננו, כאשר כיום ניתן לבצע כמעט כל פעולה בחשבון בנק, מבלי להגיע לסניף הבנק. 17. לאור האמור לעיל, הננו סבורים, כי אין מנוס מדחיית תביעת התובעים, הגם שהננו מאמינים לתובעים, כי המנוח נהג למשוך השכר שהופקד בחשבון הבנק במזומן (בין בפעם אחת ובין במספר פעמים), ולהתנהל עם המזומנים במשך כל החודש. נדגיש, כי הדחייה הינה בשל הפרשנות המשפטית שיש ליתן להוראות החוק והתקנות, ולא מאחר והננו מטילים ספק כלשהו באמינות התובעת אשר העידה לפנינו. מן הסתם תהא התובעת זכאית לקיצבת שארים, גם אם לא לקיצבת תלויים, וכמו כן, יש להניח, כי מאחר והמדובר בתאונת דרכים, יהיו התובעים או מי מהם, זכאים לפיצויים, מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 18. אין צו להוצאות. 19. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. בנקתאונת עבודהמשכורת