מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עורך דין 50 אחוז: התביעה: התובע, עורך דין במקצועו, הגיש כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום שכר טרחה ע"ס 146,706 ₪ עבור שירותים משפטיים שניתנו ע"י עוה"ד (להלן: "התובע") עבור טיפולו בענייניו המשפטיים של הנתבע. התביעה נסמכת על "הסכם שכר טרחה" (להלן: "ההסכם", "החוזה") אשר לפי תוכנו נחתם על ידי הנתבע בתאריך 10-09-10 ועל פיו "שכ"ט ישולם באחוזים בסך 50% מכל עסקה שתיחתם מכל סוג שהוא + מע"מ, לא כולל הוצאות". בהמשך ההסכם כתוב כי "לחלופין ובאם לא תיחתם עסקה עד לתאריך 30-02-11 או תאריך מאוחר יותר שיוחלט ע"י עו"ד יקבל עורך הדין שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים שעבד החל מתאריך 10-09-10 ועד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מהעסקאות." טיעוני הצדדים: טיעוני הנתבע: הנתבע הגיש בקשה בכתב למתן רשות להתגונן (להלן: "הבקשה") הנתמכת בתצהיר. הנתבע טוען כי לא חתם על ההסכם ביום 10-09-10 אלא במועד מאוחר יותר וכי "התאריך שהוסף על גבי ההסכם, נספח א' לכתב התביעה הוסף על ידי התובע או מי מטעמו בדיעבד ובלא רשות של הנתבע ובכל מקרה כאשר אותו תאריך אינו מתאר את המציאות". הנתבע אף צירף לבקשתו את ההסכם ללא התאריך. הנתבע טוען כי הוא דובר עברית אך שפתו העיקרית היא אנגלית. לטענתו, הוא מתקשה בקריאת עברית. וכנטען בבקשה: "אומנם מסוגל במאמץ ובאטיות לקרוא אותיות או מילים ספורות בשפה העברית, אך כאמור הוא מתקשה בכך מאוד ובוודאי אינו יכול לקרוא קטעים שלמים". לטענת הנתבע, באחד הימים, כאשר הנתבע הגיע למשרדו של התובע- למיטב זכרונו היה זה ממש טרם דיון משפטי, הציג בפניו התובע מסמך בעברית שאמר שיש לחתום עליו בדחיפות לצורך הדיון, והוא שהיה בלחץ של זמן חתם עליו כפי שהתבקש על אף שלא קרא אותו. בדיעבד התברר לו לטענתו, כי מדובר בהסכם. עוד הוא מוסיף כי ההסכם היה ללא התאריך שהוסף מאוחר יותר, וכי התובע הסביר לו אז כי מדובר ביפויי כוח לצורך ייצוגו באותו דיון או בדומה לכך. לפיכך, טענתו העיקרית של הנתבע הינה טענת "NON EST FACTUM" ולחלופין ביטול מחמת הטעיה או טעות. הנתבע טוען כי לו היה נדרש לשלם 5,000 דולר לחודש בזמן אמת, היה מפסיק עם התובע מיידית את הקשר, כפי שהוא זכאי לעשות. לטענתו, גם שאר הסעיפים באותו הסכם שכר טרחה כביכול מעלים תמיהה ואינם בגדר סעיפים שהנתבע היה חותם עליהם. "כך למשל, תשלום של 50% מכל עסקה מכל סוג שהוא + מע"מ"; או תשלום חודשי של 1% מהשותף הכללי ועוד 50% מרווחי השותף המוגבל בקרן גידור." עוד הוא טוען כי מהסכם שכר הטרחה לא ברור בגין מה הוא אמור להיות משולם. הנתבע מעלה תמיהה הכיצד כאשר במשך חודשים לא משולם לתובע סכום של 5,000 דולר לחודש אין התובע פונה או שולח מכתב לנתבע או מפסיק את הייצוג עד לתשלום אותו סכום. טענה חלופית של הנתבע הינה כי גם אם הסכם הטרחה תקף, היה על התובע להודיע במועד מסוים כי הוא מבקש לעבור למסלול של תשלום סכום קבוע במקום "אחוזים בעסקאות", אך התובע לא הודיע דבר בעניין זה או בכלל. באשר לשיק -נספח ב' לכתב התביעה (להלן: "השיק"), טוען הנתבע כי מדובר בשיק מחשבון נאמנות-השקעות אשר מיועד לביצוע השקעות בלבד, והשיק לא נועד לתשלום שכר טרחה. לטענתו, השיק נמסר לתובע בנאמנות אך ורק לשם ביצוע השקעה מסוימת והנתבע הורה לתובע לאחר מכן להשמיד את השיק וכי הוא מבוטל אלא שהתובע לא עשה כן, תוך כדי הפרת חובת הנאמנות שלו. לטענתו, העובדה כי השיק הופקד רק לאחר הסכסוך בין הצדדים מעידה על כך שידע כי לא מדובר על שיק לצורך תשלום שכר טרחה. הנתבע טוען כי התובע אכן ייצג את הנתבע במספר עניינים וכי היה מדובר בשני נושאים בהיקף כספי קטן בבתי המשפט. עוד הוא טוען, כי התובע קיבל מן הנתבע תשלום מפעם לפעם לפי דרישה. לפי הנתבע, חלק ניכר מן הפעילות עשה התובע לפי יוזמתו, לצרכיו. למשל, כאשר ביקש להתלוות לפגישות עסקיות שונות שכן ראה בכך אמצעי ליצור קשרים ולקחת חלק בכך לצורך קידומו האישי או המקצועי. הנתבע מעלה את טענת הקיזוז כאשר הוא טוען כי עשה עסקה עם אדם בשם חיים ליברמן במסגרתה היה זכאי לקבל 60,000,000 מניות של חברה בשם WHEN. לטענתו, בגין עניין זה הוגשה תביעה נפרדת. לטענת הנתבע, עפ"י הסכם שכר הטרחה שצורף לכתב התביעה אין כל תוספת מע"מ על הסך של 5,000 דולר ובנסיבות האלה המע"מ חל על מי שחב בו על פי דין, דהיינו על העוסק. טיעוני התובע: התובע טוען כי השיק ע"ס 30,000 דולר הופקד בידיו כבטוחה לקיום הסכם שכר הטרחה ומאחר וביום 14-06-11 עודכן ע"י הבנק האמריקאי כי לשיק אין כיסוי, פנה לבית המשפט ביום 27-06-11 בתביעה בגין שכר הטרחה שלא שולם. לטענתו, הצ'ק לא הוצא מחשבון "נאמנות-השקעות" אלא מחשבונה של חברת Offshore, אשר התאגדה בדלוור, ארה"ב, תחת השםSolomon capital , ובה מחזיק הנתבע. לטענתו, אין מניעה שהחברה הנ"ל תוציא, בין היתר, שיקים שאינם למטרת "השקעות". התובע מוסיף וטוען כי, הכיתוב Legal fee 3 month"" אומנם הוסף על ידו אך לא בדיעבד אלא במעמד קבלת הצ'ק מהנתבע, ובהסכמתו המלאה. הנתבע אומר כי משום שהכיתוב נעשה על ידו בחופזה, נפלה טעות סופר שעיקרה הרישום לפיו השיק התקבל עבור שכר טרחה של 3 חודשים, וזאת כאשר הצ'ק אמור להבטיח תשלום שכר טרחה של ששת החודשים שחלפו מיום כריתת הסכם שכר הטרחה ביום 10-09-10 ועד ליום קבלת השיק ביום 15-02-11. לטענת התובע ביום חתימת הסכם שכר הטרחה, נחתמו על ידי הנתבע במשרדו של התובע ובנוכחות עו"ד נוספת (עו"ד עדה גרינבלט) שני העתקים מקוריים של הסכם שכר הטרחה. אחד בו הוסף תאריך בכתב יד ושני עליו לא הוסף תאריך. עוד הוא מוסיף, כי התאריך 10-09-10 מצוין גם ברישת הסכם שכר הטרחה, באותיות מודפסות: "הואיל והלקוח מעוניין להפקיד את מלאכת הטיפול השוטף בענייניו האישיים והעסקיים החל מתאריך 10-09-10 בארץ וחלק בחו"ל...". בנוסף, גם בפסקה החמישית להסכם מצוין, באותיות מודפסות גם כן כי: "יקבל עורך הדין סך שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים החל מתאריך 10-09-10. לפיכך טוען התובע, כי גם אם תתקבל טענת הנתבע לפיה הסכם שכר הטרחה לא נחתם ביום 10-09-10, אין עוררין על כך כי הסכם שכר הטרחה, לאור הכתוב לעיל חל על הצדדים החל מיום 10-09-10. עוד בהקשר זה מעלה התובע את הטענה לפיה ביום 14-09-10 כבר החל הטיפול המשפטי בפועל בענייני הנתבע ולכן זהו לכל המאוחר התאריך בו אמור לחול הסכם שכר הטרחה. בתגובה לטענות ל"דוקטרינת לא נעשה דבר"- , טעות והטעיה", התובע מציין את המשפט הרשום בסייפת ההסכם: I certify that the above document translated to me " into English and I signed it voluntarily after understanding the above" לטענתו, הנתבע קרא את הסכם שכר הטרחה בכוחות עצמו ואף לקח חלק פעיל בניסוחו הסופי, ההסכם אף תורגם לו בפועל על ידי התובע לאנגלית. התובע טוען כי כבר ביום 14-09-10 הבהיר לנתבע, באופן חד-משמעי, כי לאור העובדה שהוא עורך דין המחזיק משרד והנושא בהוצאות שוטפות, כמו גם לאור אינטנסיביות הטיפול המשפטי הנדרש בענייניו השונים הוא מודיע לו כי אינו מעוניין ששכר טרחתו ישולם כאחוזים מעסקאות, אלא כ"ריטיינר" חודשי בסך 5,000 דולר + מע"מ, כאמור בהסכם שכר הטרחה. התובע מבהיר כי הודעה זאת ניתנה למרות שאין כל חובה כי תינתן הודעה מצידו בעניין, ודאי לא הודעה פורמאלית. התובע טוען כי ראייה לעצם הכרתו של הנתבע בתשלום שכר הטרחה שלא על בסיס אחוזים מעסקה, ניתן למצוא באותם תשלומים לא קבועים אשר שולמו על ידי הנתבע מעת לעת, כאשר תשלום ראשון על סך 5,800 ₪ שולם על ידי הנתבע ביום 24-10-10, כחודש לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה. בקשר לתוספת המע"מ טוען התובע כי בהסכם נכתב כך: "יקבל עורך הדין שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים שעבד החל מתאריך 10-09-10. לטענתו, משפט זה צריך להיקרא בהקשרו הכולל של הסכם שכר הטרחה בו נכתב "שכ"ט ישולם באחוזים בסך 50% מכל עסקה שתיחתם מכל סוג שהוא+ מע"מ לא כולל הוצאות". לשיטתו, העובדה שבפסקה הבאה לא צוין שוב כי שכר הטרחה ישולם בתוספת מע"מ, אין בה כדי לגרוע מחובת הנתבע לשלם את שכר הטרחה בתוספת מע"מ. עוד הוא מוסיף כי במעמד חתימת ההסכם הנתבע הבין והסכים לכך שתשלום שכר הטרחה אינו כולל מע"מ והוצאות וזה היה אומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם. בנוסף, הוא טוען כי בקבלות שהוצאו לנתבע בגין תשלומים ששולמו ניתן להבחין בפילוח מדויק ועקבי של התשלום שהתקבל לשכר טרחה ולמע"מ. דיון והכרעה: חתימת הסכם שכר הטרחה: הנתבע אינו מכחיש את חתימתו על ההסכם אלא מעלה טענות לגבי תאריך החתימה ובאשר להבנתו את ההסכם. בדיון מיום 09-02-12 (להלן: "הדיון") נשאל הנתבע ע"י ב"כ התובע האם חתם על הסכם שכר הטרחה, תשובתו הינה "כן": ש: "...אתה חתום על הסכם שכר הטרחה שצורף כנספח א' לכתב התביעה, כן או לא? חתמת, כן או לא? ת: "כן" במעמד הדיון, ביהמ"ש מציג לנתבע שאלה: כב' השופט: "אני מציג לך את , ת/ 1 ו-ת/ 2, האם אתה חתום על כל אחד מהמסמכים האלה? זה מקור. זה חתימה שלך, כן או לא?". ת: "זה נראה לי שכן, זה אני לא בטוח, אבל זה נראה לי שכן". (ע"מ 84, שורות 10-18 לפרוטוקול). דהיינו, לגבי אחד מן ההסכמים הנתבע מאשר את חתימתו ולגבי השני הוא לא בטוח.לצורך העניין, מספיק שהנתבע חתם על הסכם אחד. מאחר והנתבע מודה כי חתם על ההסכם אך מעלה טענות באשר לנסיבות בהם חתם, מדובר בהודאה והדחה ולכן נטל ההוכחה רובץ על כתפיו של הנתבע. אתייחס כעת לטענתו של הנתבע כי לא חתם על ההסכם ביום 10-09-10 אלא במועד מאוחר וכי התאריך שהוסף על גבי ההסכם, נספח א' לכתב התביעה, הוסף על ידי התובע או מי מטעמו בדיעבד. במהלך הדיון נשאל התובע ע"י ביהמ"ש בנוגע לתאריך בו הוסף התאריך על גבי ההסכם: כב' השופט: "אתה מאשר לנו שאת התאריך בכתב יד הוספת לאחר החתימה"? ת: "ברור, לאחר החתימה, לא באותו רגע שהוא היה אצלי". ולשאלה "מתי הוסף התאריך?" הוא עונה: "יום,יומיים, או באותו יום או יום אחרי הוסף התאריך. אני מאמין באותו יום אפילו". (ע"מ 37 לפרוטוקול, שורות 3-15) מתשובותיו של התובע אי-אפשר ללמוד בוודאות מתי הוסף התאריך, אולם אני לא מוצא לעניין זה חשיבות מיוחדת שכן בהסכם רשום באותיות מודפסות: "הואיל והלקוח מעוניין להפקיד את מלאכת הטיפול השוטף בענייניו האישיים והעסקיים החל מתאריך 10-09-10 בארץ וחלק בחו"ל...". וגם : "יקבל עורך הדין סך שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים החל מתאריך 10-09-10 ועד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מעסקאות". לפיכך, מבחינת חישוב שכר הטרחה גם ללא ציון התאריך בכתב-יד, צוין בגוף החוזה כי הטיפול החל ב-10-09-10 וכי עורך הדין יקבל 5,000 דולר בגין כל החודשים החל מיום 10-09-10. כך שלעניין תחילת הטיפול המקצועי והתאריך מימנו צריך להיגבות שכר הטרחה, גם ללא הוספת התאריך בכתב-יד, אין עוררין כי התאריך הוא 10-09-10. "לא נעשה דבר" - טעות והטעיה: אתייחס כעת לטענת הנתבע לפיה הוא מתקשה בקריאת עברית וכי טרם דיון משפטי הציג בפניו התובע מסמך בעברית שאמר שיש לחתום עליו בדחיפות לצורך הדיון, והוא שהיה בלחץ של זמן חתם עליו כפי שהתבקש על אף שלא קרא אותו. הטענה העיקרית של הנתבע הינה טענת "NON EST FACTUM" ולחלופין בטל מחמת הטעיה או טעות. באשר לטענת הנתבע כי אינו קורא עברית, איני סבור שטענה זו יש בה כדי לפסול את ההסכם מכמה סיבות: ראשית, בהסכם מצוין באנגלית המשפט הבא: I certify that the above document translated to me " into English and I signed it voluntarily after understanding the above" דהיינו, הנתבע אישר בחתימתו כי ההסכם תורגם לו לאנגלית וכי חתם על ההסכם רק אחרי שהבין את תוכנו. כך, שגם אם טענתו של הנתבע כי אינו קורא עברית נכונה, הרי שעצם חתימתו על מסמך הכולל משפט באנגלית אשר מעיד כי המסמך תורגם לו, שפה אשר אין עוררין על כך שהוא מבין וקורא ללא כל בעיה, מייתרת את הדיון בשאלה האם הנתבע יודע לקרוא עברית. שנית, לפי ההלכה הפסוקה, מי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, עליו הנטל להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו, והוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה. באשר לטענת"NON EST FACTUM" או בשמה העברי "הלכת האפסות", טענה זו דינה להידחות. נציין כי הלכת האפסות נקלטה בישראל לפני חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן:"חוק החוזים"). ברם טענות לאפסות התחייבויות נדחו ככלל. הגישה העקרונית של בית-המשפט הייתה, שאין זה ראוי לאפשר לאדם להשתחרר מהתחייבויותיו בעסקה שעל פניה נקשרה כדין". (ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נד(2) 559 (פורסם באתרים משפטיים)). במקרה זה, העסקה נקשרה כדין והנתבע אף חתם מרצונו על ההסכם, כאשר בסיפא שלו אף רשום באנגלית כי המסמך תורגם לו והוא חתם עליו אחרי שהבין את תוכנו. גם במהלך הדיון, כאשר נשאל הנתבע ע"י ביהמ"ש: "חתמת בלי לדעת על מה אתה חותם?". ענה הנתבע: "אמת.". (ע"מ 124, שורות 17-18 לפרוטוקול). בעניין זה אזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה, אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה על אדם שחתם כאות להסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. לכן, המעלה את טענת ה"אפסות" צריך לסתור את החזקה הזו ולהוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. לפי הפסיקה, הטענה בדבר אפסות לא תעמוד למי שחתם על מסמך מתוך אמון בשיקוליו של האדם שביקש את חתימתו. (ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נד(2) 559 (פורסם באתרים משפטיים), ע"א /8084 קאסם נ' קאסם, פד"י לז(3) 60). אני דוחה גם את טענתו החלופית של הנתבע בדבר "טעות" ו"הטעיה". הנתבע טוען שהטעות שלו הינה שלא ידע על מה הוא חותם וחשב שמדובר ביפויי כוח. טענה זו לא הוכחה ומלבד טענתו בע"פ של הנתבע כי התובע רימה אותו אין לה כל ביסוס ראייתי. מעבר לתשלום שכ"ט חודשי: באשר לטענת הנתבע כי היה על התובע להודיע במועד מסוים כי הוא מבקש לעבור למסלול של תשלום סכום קבוע במקום "אחוזים בעסקאות", אך התובע לא הודיע דבר בעניין זה או בכלל. אני לא מוצא ממש בטענה זו שכן מעיון בהסכם איני מוצא כי התובע נדרש להודיע כי הוא מבקש לעבור לתשלום סכום קבוע, הסעיפים הרלוונטיים בהסכם מנוסחים כדלקמן: "שכ"ט ישולם באחוזים בסך 50% מכל עסקה שתיחתם מכל סוג שהוא + מע"מ, לא כולל הוצאות." "לחלופין ובאם לא תיחתם עסקה עד לתאריך 30-02-11 או תאריך מאוחר יותר שיוחלט ע"י עו"ד יקבל עו"ד שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים שעבד החל מתאריך 10-09-10 ועד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מהעסקאות." מנוסח זה אני למד כי אם לא תיחתם עסקה עד לתאריך שנקבע, יהיה מעבר למסלול השני מבלי שיש כל דרישה להודעה על כך. אומנם ראוי כי עורך דין יודיע ללקוחו כי הוא עובר למסלול אחר של תשלום ולפי טענת התובע הוא אכן עשה כך ביום 14-09-10. מאחר ובפועל אכן לא נחתמה עסקה עד התאריך שנקבע לכך (30-02-11), מעבר המסלול המוקדם לא יוצר כל בעיה והוא תואם את מהות ההסכם. טענה נוספת של הנתבע הינה כי דרישת התשלום לא תואמת את לשון החוזה. ואכן ניסוחו של החוזה אינו ברור: "לחלופין ובאם לא תיחתם עסקה עד לתאריך 30-02-11 או תאריך מאוחר יותר שיוחלט ע"י עו"ד יקבל עו"ד שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים שעבד החל מתאריך 10-09-10 ועד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מהעסקאות." הנתבע טוען בבקשת הרשות להתגונן כי "גם על פי האמור בהסכם נספח א' שנוסח על ידי המשיב וככל שיקבע שהוא תקף, המשיב אינו יכול להיות זכאי אלא לתשלום "עד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מעסקאות". ניסוחו של סעיף זה אינו נהיר שכן בעוד התאריך בו מתחיל חיוב התשלומים החודשי הינו חד-משמעי והוא 10-09-10, תאריך הסיום הינו: "עד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מעסקאות". שתי סוגיות עולות מניסוח זה, האם התשלום הוא רק עד ההחלטה לעבור מסלול? ומה לגבי פרק הזמן שמן המעבר ועד סיום ההתקשרות? סוגיה נוספת הינה מתי הוחלט על מעבר המסלול? לפי לשון החוזה, רק מיום 30-02-11 ואילך קיימת האופציה לעבור מסלול אך התובע אומר בעצמו, בתצהיר העדות הראשית שלו, כי: "כעבור מספר ימים, ביום 14 בספטמבר, 2010, או בסמוך לכך, ולאחר שנוכחתי כי ההבטחה של מר שרבט כלפיי ל"עסקה גדולה" לא היתה כלל קרובה לצאת אל הפועל ולייצר רווחים, הבהרתי לנתבע, באופן חד-משמעי, כי לאור העובדה שהנני עורך דין המחזיק משרד והנושא בהוצאות שוטפות, כמו גם לאור אינטנסיביות הטיפול המשפטי הנדרש בענייניו השוני, הריני מודיע לו כי אינני מעוניין ששכר טרחתי ישולם כ"אחוזים מעסקאות", אלא כ"ריטיינר" חודשי בסך 5,000 דולר + מע"מ, כאמור בהסכם שכר הטרחה." (ההדגשה הינה במקור). כך שגם לגרסת התובע הוא לא המתין עד ליום 30-02-11 לפני שעבר מסלול אלא הודיע לנתבע על מעבר ל"ריטיינר" מספר ימים אחרי חתימת החוזה. מצד אחד הצדדים אומנם שינו את תנאי החוזה בהסכימם לכאורה (הנתבע מכחיש את העניין) על תאריך חדש, אך לעניין זה אין נפקות לצורך חישוב היום מימנו מגיע לתובע לקבל את שכר טרחתו שכן לפי לשון החוזה גם אם יוחלט ביום 30-02-11 או במועד מאוחר יותר על מעבר מסלול, התשלום יהיה רטרואקטיבית החל מיום 10-09-10 בכל מקרה. לכן, בין אם תאריך מעבר המסלול הוקדם ובין אם לאו, על הנתבע לשלם את אותו התשלום, אשר מחושב, כאמור, החל מיום 10-09-10. באשר לסוגיה הנוספת העולה מניסוח המשפט דלעיל האם התשלום הוא רק עד ההחלטה לעבור מסלול או עד סיום ההתקשרות? לא מכבר נפסק כי מקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם (ע.א /065856 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ רע"א 101452/ מפעל הפיס בע"מ נ' אלחנן טלמור. לא כך במקרה שלפנינו, ניסוחו של החוזה אינו ברור ולפיכך יהא על בית המשפט לפרש את לשון החוזה. הכלל המנחה בפרשנות חוזה מצוי בסעיף 25 לחוק החוזים חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים. (ד) סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו-10 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור." במקרה דנן יש אי-בהירות לגבי המועד בו מסתיימת חובת התשלום ולכן לא ניתן להגיד כי אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה. לכן, יפורש החוזה לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. הלכת אפרופים קבעה כי: "חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ממקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו. שני המקורות - לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו - הם "קבילים". בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים.. אומד הדעת הרלוואנטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על-ידי הצד האחר." (עא 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265). במקרה דנן, הדעת נותנת כי המטרה היתה לנסות להגיע לכדי גיבושן של "עסקאות" ע"י הנתבע, כאשר כל משך הניסיונות הנ"ל מקבל הנתבע מן התובע ליווי משפטי. לפיכך, אין כל היגיון בפרשנות לפיה שכר הטרחה ישולם רק עד מועד ההחלטה לעבור לריטיינר חודשי אלא הדעת נותנת שתשלום זה ישולם עד תום תקופת ההתקשרות בין הצדדים. הפירוש, לפיו ברגע שעוברים למסלול של תשלום חודשי, מסתיימת גם חובת התשלום מצד הנתבע, אינו תואם את סוג ומטרת ההתקשרות בין הצדדים. המדובר בתשלום חודשי עבור שירות משפטי שלפי השכל הישר ולפי הנוהג משולם עד אשר נותן השירות חדל מלספקו. לא יתכן שיהיה פרק זמן (מן ההחלטה לעבור מסלול ועד סיום ההתקשרות) בו יספק צד אחד לצד השני שירות מבלי שהוא מקבל על כך תשלום. הדרך הסבירה לטעמי, לפירוש החוזה על-פי הנסיבות הינה כי התובע יקבל מן הנתבע תשלום רטרואקטיבי של 5,000 דולר לחודש מיום 10-09-10 ועד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מעסקאות, ובהמשך, ימשיך לקבל תשלום זה מידי חודש בחודשו באופן שוטף. מועד הפסקת התשלום בנסיבות הדברים הינו כאשר ההתקשרות בין הצדדים פוסקת והתובע חדל מלספק שירותים משפטיים, ביום 27-05-11, המועד בו התובע שלח לנתבע הודעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים. לפי לשונו של סעיף 25 (ב) לחוק החוזים, במקרה של שתי פרשנויות יש לבחור בזאת אשר הינה לרעת מנסח החוזה, אשר במקרה זה אין ספק כי הוא התובע. עם זאת, בית המשפט צריך לבחון האם לפרשנות זאת יש הגיון שכן לא יתכן שאפשרות אשר אינה מתקבלת על הדעת תתקבל רק משום שהיא פועלת לרעת הצד אשר ניסח אותה. אם נקבל את האפשרות לפיה תשלום שכר הטרחה החודשי הוא רק עד למועד ההחלטה לעבור למסלול של תשלום חודשי קבוע, ייווצר מצב בו תשלום שכר הטרחה ישולם בעבור מספר ימים שכן התובע עצמו אומר שכבר ביום 14.09.10 פנה לנתבע ואמר לו כי הוא מעוניין לעבור למסלול של תשלום ריטיינר חודשי. במסקנה לפיה התובע צריך לקבל שכר טרחה עבור ימים בודדים אין כל היגיון והיא סותרת את נסיבות עריכת העסקה. כוונת הצדדים, כפי שבית המשפט רואה אותה, הינה כי תשלום השכר יהיה על בסיס עסקאות ורק אם לא יהיו עסקאות עד מועד מסוים התשלום יהיה חודשי-שוטף. כעבור פרק זמן קצר, התוודע התובע כי באופק הקרוב לא צפויות עסקאות ולכן הקדים את מועד המעבר למסלול של תשלום על בסיס חודשי. מעבר המסלול טרם המועד שסוכם בחוזה, היה מקובל על הנתבע וזאת ניתן ללמוד מן העובדה שהסכים לשלם לו לפני המועד שנקבע בחוזה. ניסוח הסעיף המסדיר את התשלום החודשי הקבוע הינו בעייתי ואין לו משמעות מעשית. העובדה שהניסוח הוא קלוקל לא משנה את ההחלטה, שכן גם הפרשנות החליפית צריכה להיות הגיונית ותואמת את הנסיבות. לכן, המועד לתשלום הסכום החודשי שנקבע נשאר כפי שקבעתי לעיל גם לאורו של סעיף 25(ב) לחוק החוזים, החל מיום 10-09-10 ועד ליום 27-05-11. באשר לטענה כי 5,000 הדולר הינם בבחינת תשלום גלובלי לגבי כל תקופת ההתקשרות ולא תשלום חודשי, מדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומי הנתבע ומדובר בהרחבת חזית שדינה להידחות על הסף. עם זאת, למעלה מן הצורך, אדון בטענה זאת גם לגופה. הגם שלשונו של החוזה אינה ברורה שכן נכתב: "יקבל עו"ד שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים שעבד החל מתאריך 10-09-10", ניתן להסיק כי מדובר בתשלום בעבור כל חודש שכן המילים " החל מתאריך 10-09-10 ועד להחלטה לקבל שכ"ט ולא אחוזים מהעסקאות " היו מתייתרות לו היה מדובר בתשלום סכום גלובלי שבו אין משמעות לתאריכי ההתחלה והסיום. לכן, אני דוחה טענה זו גם לגופה. טענתו של הנתבע כי השיק שמסר לתובע הינו שיק מחשבון נאמנות-השקעות אשר מיועד לביצוע השקעות בלבד לא הוכחה. אומנם הנתבע אכן הורה לתובע להשמיד את השיק בהודעה מיום 02-06-11 אך דרישה חד-צדדית זו לא מוכיחה את מטרתו של השיק. ליד הרישום FOR"" בשיק כתוב Legal fee 3 month" ". הנתבע טוען כי התובע הוסיף על דעת עצמו ובלא רשות הנתבע כיתוב כאילו השיק הוא שכר טרחה לשלושה חודשים. מנגד, התובע טוען כי אומנם הכיתוב הוסף על ידו, אך היה זה במעמד קבלת הצ'ק מהנתבע, ובהסכמתו המלאה. אומנם, אין זה ראוי שעורך הדין יוסיף את הכיתוב ללא חתימתו של מרשו, המאשרת את התוספת האמורה, ואין בכוחי לדעת מתי בדיוק הוסף הרישום הנ"ל. עם זאת, אין בכך להוריד מזכאותו של התובע לשכר טרחתו, כפי שהוסכם בהסכם החתום. הצ'ק לעיל הוא בבחינת ראיה נוספת לקיומה של התחייבות לתשלום חודשי, כך שגם אם לא הוכח כי מטרתו של הצ'ק היתה לצורך הבטחת תשלום שכר הטרחה, קיומו של הסכם שכר הטרחה מספיק לענייננו. תשלום מס ערך מוסף: בקשר לתוספת המע"מ טוען התובע כי בהסכם נכתב כך: "יקבל עורך הדין שכ"ט בסך 5,000 דולר ארה"ב בגין כל החודשים שעבד החל מתאריך 10-09-10." לטענתו, משפט זה צריך להיקרא בהקשרו הכולל של הסכם שכר הטרחה בו נכתב "שכ"ט ישולם באחוזים בסך 50% מכל עסקה שתיחתם מכל סוג שהוא+ מע"מ לא כולל הוצאות". לשיטתו, העובדה שבפסקה הבאה לא צוין שוב כי שכר הטרחה ישולם בתוספת מע"מ, אין בה כדי לגרוע מחובת הנתבע לשלם את שכר הטרחה בתוספת מע"מ. עוד הוא מוסיף כי במעמד חתימת ההסכם הנתבע הבין והסכים לכך שתשלום שכר הטרחה אינו כולל מע"מ והוצאות וזה היה אומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם. ההלכה הפסוקה פיתחה חזקה אשר לפיה כאשר אין הוראה אחרת בחוזה, יש לראות את מחיר העסקה כמחיר הכולל את רכיב המע"מ. חזקה זו ניתנת לסתירה בהתחשב בנסיבות שבהן נערכה העסקה, ככל שניתן להסיק מהן כוונה אחרת של הצדדים. (ראה: ע"א 091113/, עו"ד אבנר כהן נגד המשביר החדש לצרכן בע"מ, (פורסם באתרים משפטיים) ). בנסיבות דנן, מן העובדה שבמסלול התשלום הראשון נקבע שכ"ט בתוספת מע"מ כשלעצמה לא ניתן ללמוד כי גם גם מסלול הריטיינר החודשי הינו בתוספת מע"מ ואולי ניתן ללמוד בדיוק ההיפך. בעוד שהשכר אשר התבסס על 50% מכל עסקה שתיחתם היה בלתי ידוע במועד חתימת החוזה, השכר ע"ס 5,000 דולר הינו שכר וודאי וידוע מראש לשני הצדדים ולו רצה התובע, עורך דין במקצועו, להוסיף עליו מע"מ, היה עליו להוסיף את דרישת המע"מ בנוסח הסעיף העוסק בתשלום חודשי. משלא עשה כן, ניתן להבין כי גילם בתוך התשלום ע"ס 5,000 דולר את מס הערך המוסף. גם את טענתו של התובע כי הוא זכאי לתוספת מע"מ כיוון ש"בחשבוניות שהוצאו לנתבע בגין תשלומים ששולמו ניתן להבחין בפילוח מדויק ועקבי של התשלום שהתקבל לשכר טרחה ולמע"מ", אני דוחה. זאת מכיוון שמדובר בתשלומים בסכומים משתנים שאין להם כל קשר לשכר הטרחה החודשי שנקבע, ע"ס 5,000 דולר העובדה שהתובע עשה בחשבוניות הפרדה בין שכר הטרחה למע"מ, כמקובל, אינה מלמדת באם הסכום של 5,000 דולר גילם בתוכו את המע"מ או לא. באם היה מדובר בתשלומים ע"ס 5,000 דולר, יתכן והיה ניתן ללמוד מן החשבוניות, למה התכוונו הצדדים, אך לא כך הם פני הדברים ולכן שכר הטרחה יחושב כמגלם בתוכו את המע"מ ומסכום התביעה ינוכה המע"מ שחויב. לגבי טענת הקיזוז, אותה העלה הנתבע בבקשת הרשות להתגונן. היות וטענה זו מתייחסת לעניין בגינו מוגשת תביעה נפרדת, איני מוצא לנכון להתייחס לטענה זו והיא תידון לגופה במסגרת התביעה הנ"ל. באשר לסכומי כסף אשר הנתבע טוען כי שילם מפעם לפעם במזומן ולא קיבל חשבוניות בגינם, אין ביכולתי לקבל טענה ערטילאית זאת והסכומים שיופחתו משכר הטרחה הינם הסכומים אשר צורפו בגינם חשבוניות. סיכום: לסיכומו של עניין, הנתבע חתם על הסכם שכר טרחה ואינו מכחיש את עצם החתימה (ע"מ 86, שורות 4-7 לפרוטוקול). בנוסף, הנתבע מודה כי קיבל שירותים משפטיים מן התובע (ע"מ 86, שורות 14-17, לפרוטוקול).לפיכך, ומן הנימוקים שפירטתי לעיל, אני מוצא כי עליו לכבד את ההסכם עליו חתם. לפיכך, מתקבלת התביעה בחלקה באופן שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 124,975 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק שיחושבו מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמן כן, אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כדין מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. עורך דיןשכר טרחהשכר טרחת עורך דין