"אמנם, סעיף 6(ג) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981, קובע כי תשובת המשיב אינה טעונה תמיכה בתצהיר, ברם, נראה כי כאשר מבקש מציין בבקשתו את פרטיו המלאים של פקיד הבנק עמו סוכם פרעונו של שיק מסוים או עמו נערך הסכם בע"פ בדבר מסגרת האשראי, שומה על הבנק הרוצה לסתור את טענותיו של המבקש לצרף לתשובתו תצהיר מטעם אותו פקיד בנק, או לחילופין לחקור את המבקש על תצהירו כדי לנסות למוטט את גרסתו" ע"א (כ"ס) 50/03 י.ע.פ. המשולש בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, (23.12.03): מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צ'קים ללא כיסוי - תצהיר תמיכה: 1. ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). המערערות מנהלות חשבון שמספרו 1094000 (להלן: "החשבון") בסניף נהריה של המשיב (להלן: "המשיב" או "הבנק"). הודעת ההגבלה נשלחה אל המערערות בתאריך 23.1.12 לאחר ש- 12 שיקים שנמשכו על ידיהן בין התאריכים 10.3.11 - 23.1.12 סורבו על ידי המשיב. לטענת המערערות, יש להצהיר על גריעתם של כל השיקים ממניין השיקים שסורבו בחשבון. 2. עד מועד הדיון, סורבו בחשבונן של המערערות 12 שיקים נוספים, שלושה מתוכם סורבו במועד החורג משנה ממועד סירובו של השיק הראשון (ראו רשימת השיקים המסורבים במוצג מש/1). לפיכך, עניין לנו ב- 21 שיקים שסורבו במשך 12 חודשים. בתשובה שהגישו המערערות לתגובת הבנק, טענו כי יש לגרוע ממניין השיקים המסורבים גם את 9 השיקים שסורבו בתקופה שבין משלוח הודעת ההגבלה למועד כניסתה לתוקף. 3. טענות המערערות: 3.1 השיקים נשוא הערעור סורבו מבלי שנשלחה מהמשיב התראה על החזרתם של חמשת השיקים הראשונים. 3.2 המשיב לא נעתר לבקשה שהגישו להסרת ההגבלה בהתאם לסעיף 4(3) לתקנות השיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב- 1981. 3.3 היתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים והיה למבקשות יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לכבד את השיקים בהתאם לסעיף 10(א)(3) לחוק השיקים לא כיסוי, התשמ"א-1981. 3.4 השיקים סורבו מחמת טעות של הבנק לפי סעיף 10(א)(1) לחוק. 3.5 נוצר הסכם מכללא בין המערערות למשיב כי הבנק מכבד שיקים גם כאשר יתרת החובה עוברת את האשראי הפורמאלי המאושר, שתחילה עמד על סך 20,000 ₪ ובהמשך הועלה לסך של 50,000 ₪. נוצר הסכם מכללא לקו אשראי לא פורמאלי עד סך של 85,000 ₪ לפחות, כפי שעולה מדפי החשבון וזאת על סמך הלוואות בזק שהבנק היה מעמיד בד בבד או בסמוך למועד הצגת השיק לפירעון. באופן תמוה, חרג ממנהגו ולא עשה כן ו/או פרע את הלוואות הבזק מוקדם מדי ו/או העמיד הלוואה באיחור. 3.6 מסגרת האשראי הפורמאלית מלכתחילה היתה נמוכה מדי ולא שיקפה נאמנה את סכום האשראי שהבנק היה יכול וצריך להעמיד להן, בשים לב לביטחונות הנזילים שהיו ברשות הבנק ע"ס של 45,000 ₪ האחד והשני בסך של 35,000 ₪ שהופקדו בפק"מ. בנוסף עמד לרשות הבנק רכב מסוג פיאט שנת 2008 ששוויו 51,000 ₪ המשועבד לבנק ללא הגבלה בסכום, בגין יתרת הלוואה שיתרתה לסילוק עומדת ע"ס 30,555 ₪. 3.7 רשימת עילות הערעור בסעיף 10(א) לחוק איננה רשימה סגורה ולא אחת גרעו בתי המשפט שיקים גם כאשר לא נתקיימו עילות הערעור בסעיף. 3.8 בסיכום טענותיהן, הוסיפו וטענו המערערות כי יש לגרוע מרשימת השיקים המסורבים את כל השיקים שסורבו בחשבון לאחר מועד כניסת ההגבלה לתוקף, מאחר והיה על הבנק לשלוח הודעת התראה חדשה לאחר שסורבו 5 שיקים ולשלוח הודעת הגבלה חדשה לאחר שסורבו 10 שיקים נוספים. 3.9 עוד טוענות המערערות, כי הבנק לא צירף תצהיר לסתירת טענותיהן העובדתיות. בנוסף, ויתר ב"כ הבנק על חקירת המערערת על תצהירה ואף בכך יש כדי לחזק את גרסתה כנכונה וכמוכחת. לעניין זה הפנו המערערות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 1061/09 (ב"ש) בנק הפועלים נ' קשמה רמונה נחמיאס, (מיום 9.05.10). 4. טענות המשיב: 4.1 דין הערעור להידחות על הסף מאחר ולבקשה לא קדמה פניה אל הבנק בבקשה לבטל הבאתם במניין של השיקים נשוא הערעור. פניה כזו הינה תנאי מוקדם להגשת בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי. 4.2 הערעור אינו מבסס, לא עובדתית ולא משפטית, אף אחת מעילות הביטול שבחוק. הערעור כללי וסתמי ואינו מפורט כאשר לא צורפו לו מסמכים שחובה לצרפם על פי תקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין). 4.3 מסגרת משיכת היתר שהוקצתה לחשבון עמדה על סך 50,000 ₪ כאשר מעבר למסגרת זו לא היתה על הבנק חובה לכבד שיקים שמשכו המערערות. 4.4 המערערות אינן חולקות על העובדה כי כל אחד מן השיקים סורב כאשר החשבון חרג מן המסגרת ודי בכך על מנת לדחות את הערעור. 4.5 אם המערערות סברו כי היו ראויות למסגרת משיכת יתר גבוהה יותר, יכלו לפנות אל הבנק בעניין ואם עשו כן ונדחו, יכלו לעבור לבנק אחר שהיה מוכן להעניק להן מסגרת גבוהה יותר. מכל מקום, אין זה מתפקידו של בית המשפט להיכנס לבחינת שיקולי הבנק בקביעת גובה המסגרת. 4.6 העובדה שהבנק נתן למבקשות הלוואות בהזדמנויות שונות אין משמעה הטלת חובה על הבנק להעניק אותן הלוואות בזק, בכדי לכסות חריגה ממסגרת האשראי בכל מקרה אחר ואין בה כדי ליצור צפייה מצד המערערות בדבר קיומה של חובה ממין זו. מתן הלוואות נעשה לעולם באופן פרטני, לאחר תיאום מוקדם, בהתייחס לסיכומים פרטניים באשר לצפי הלקוח בקבלת כספים או מתן בטחונות מתאימים לבנק. 4.7 כך הם פני הדברים אף ביחס לביצוע נכיון שיקים. הבנק רשאי לא לאשר ביצוע נכיון ביחס לשיק זה או אחר לפי שיקוליו העסקיים. 4.8 קבלת פרשנות המערערות ליצירת חובה של הבנק להעניק הלוואות תרוקן מתוכן את הוראות בנק ישראל לעניין ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עו"ש. 4.9 משנכח הבנק כי אין המערערות מסוגלות לעמוד בהתחייבויותיהן, וכאשר החשבון המשיך להתנהל בצורה לקויה לא היה מנוס מסירוב השיקים, ועל כך הודע למבקשות מבעוד מועד. למבקשות נשלחה התראה בדבר סירוב חמישה שיקים בניגוד לנטען בערעור, והמערערות אף חויבו בעמלה בגין כך. פעולת שיגור ההתראה נעשית אוטומטית ע"י המחשב המרכזי של הבנק. 4.10 הצעת השעבוד וההצעה להמתין לקבלת כספים ממכירת נכסי נדל"ן וכו' לא סיפקו את הבנק מאחר והבנק ביקש לראות בטחון של ממש ובאורח מיידי. 4.11 המערערות ידעו כי הבנק אינו מסכים להמשיך לממן את החשבון דרך הלוואות ולא היה להן שמץ של יסוד להאמין כי על הבנק מוטלת חובה לכבד את משיכותיהן. יתרה מכך, תיאוריהן המפורטים של המערערות כשלעצמם מראים כי הן ידעו בוודאות כי הבנק עומד לסרב את השיקים. 4.12 מוכחשת הטענה כי גב' רחל מהבנק אישרה פירעון משיכות כנגד שיקים שיופקדו בחשבון, לאחר משלוח הודעת ההגבלה, שכן פרעון שיקים נעשה רק כנגד מסגרת אשראי כאשר עמידה במסגרת זו משמעה הפקדה של כספים לזכות החשבון בפועל ולא הפקדה עתידית. איש מטעם הבנק לא אישר ולא יכול לאפשר למבקשות לחרוג ממסגרות האשראי בחשבון. 4.13 הפקדת שיקים לזכות החשבון אינה מזכה את החשבון בסכום אותם שיקים אלא לאחר 3 ימי עסקים ומכאן שסכום השיקים אינו נלקח בחשבון עת בודקים את היתרה בזמן הגיעם של שיקים לפירעון. 4.14 נכון ליום עריכת כתב טענות המשיב, סורבו בחשבון 24 שיקים, דבר שאף הוא מעיד על ניהול כושל ומזלזל של החשבון תוך התעלמות מכל המגבלות וההסכמות עם הבנק. 4.15 בסיכום טענותיו, הוסיף וטען המשיב כי 21 שיקים מתוך 24 שיקים שסורבו, סורבו עד לכניסת ההגבלה לתוקף. שלושה שיקים נוספים סורבו ביום 29.05.12 ומאחר וטרם הגיע מניינם לחמישה, לא נשלחה התראה בגינם. דיון 5. עד מועד כניסתה של ההגבלה לתוקף, סורבו 21 שיקים. 12 מהם סורבו עד מועד משלוח ההודעה על ההגבלה (23.1.12) ו- 9 שיקים נוספים סורבו מאותו מועד ועד ליום כניסת ההגבלה לתוקף, בתאריך 9.2.12. צו המניעה הזמני ניתן בתאריך 16.2.12. בהתאם לסעיף 10א(ב) לחוק שיקים שסורבו בתקופה בה עמד צו המניעה הזמני בתוקפו יבואו במניין השיקים המסורבים, אולם בענייננו, השיקים שסורבו בתקופה בה עמד צו המניעה הזמני בתוקף, סורבו בחלוף 12 חודשים מסירובו של השיק הראשון. 6. יש לראות את הערעור ככולל בקשה לביטול הבאתם במניין של תשעת השיקים שסורבו לאחר משלוח ההודעה על הגבלת החשבון, שכן עם הגשת תשובת המשיב, הגישו המערערות תצהיר תגובה מטעמן, הכולל התייחסות לאותם שיקים. הדיון נסב אף הוא, בין היתר, על אותם שיקים, וכך גם תגובת המשיב לתצהיר התשובה של המערערות. 7. סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי מונה רשימה של טעמים לביטול הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו. לטענת המערערות, יש לבטל את כל השיקים שסורבו על ידי המשיב, הן מן הטעם שסורבו בטעות, והן משום שהיה להן יסוד סביר להניח כי היתה חובה על המשיב לפרוע את כולם, כמפורט בסעיפים 10(א)(1) ו-(3) בזו הלשון: "10.(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה: (1) ... הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות; (2) ... (3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהמשיב היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו " 8. השאלה מתי ניתן לקבוע כי הוכח "יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיק" נדונה רבות בפסיקת בתי המשפט. בע"א 4305/98 (מחוזי י-ם) מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פורש המונח כך: "סעיף 10(א) לחוק, המציין "יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית -סובייקטיבית של הלקוח, אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת "חובה" של המשיב לפרוע שיק מתוקף "הסכם" - ללמדך, שעסקינן בחובה חוזית המקימה זכות חוזית, או לחלופין, בעטייה של "יתרה מספקת". המונח "יסוד סביר" משכילנו, שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או של אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק, שעיקרה "לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי" (ראה: המבוא להצעת חוק 2060, 238). עסקינן אפוא, באומד דעתו של האדם הסביר, שהוא היודע את כל פרטי העניין ומביט מן החוץ, ושאלה זו, על פי מבחנה האובייקטיבי, שאלה שבדין היא, וככזו נקבעת היא על פי נסיון החיים והשכל הישר." כן הודגש בפסיקה, כי: "אין די בכך שהיסוד הסביר של הלקוח יתבסס על תקווה, ציפייה, מחשבה או סברה, שכן עליו להצביע על קיומה של חובה משפטית החלה על המשיב, כלשון סעיף 10א(3) לחוק המדבר על "חובה על המשיב לפרוע את השיק". ע"א (י-ם) 4299/98 אדלר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, דינים - מחוזי, לב (3), 977. 9. טענתן המרכזית של המערערות בעניין זה, הינה כי המשיב נהג לכבד שיקים תוך חריגה משמעותית ממסגרת האשראי המאושרת בהסכם האשראי. המערערות טוענות כי התנהלות הבנק בעניינן, במסגרתה נהג לכבד שיקים שנמשכו על החשבון, גם כאשר יתרת החובה חרגה ממסגרת האשראי הפורמאלית, כפי שנקבעה בהסכם בכתב, יצרה הסכם מכללא למסגרת אשראי של 85,000 ₪ לפחות. לטענת המערערות, דפי הבנק מצביעים על כך שגם כאשר יתרת החובה בחשבון היתה 85,000 ₪ ואף למעלה מזה, המשיך הבנק לכבד שיקים, על סמך הלוואות בזק שהבנק היה מעמיד בד בבד עם הצגת השיק, או בסמוך למועד הצגתו. באופן תמוה, לא העמיד הבנק הלוואות כאמור או העמידן לפרעון מוקדם מדי, בחלק מן המקרים, בהם סורבו השיקים נשוא הערעור. 10. בהקשר זה, נפסק לא אחת, כי: "העובדה שהמשיב היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת ואף אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בכל עת גם בעתיד וללא כל הגבלה. המשיב זכאי לשקול את מדיניותו בכל עת ועת. מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג כך. .. לשון נוספת, על המערערת מוטל להוכיח מסגרת אשראי קבועה ומוגדרת המגבשת חובה המוטלת על המשיב, חובה שאין המשיב יכול או רשאי להתנער ממנה באופן חד-צדדי" (פסה"ד בעניין בע"א 4305/98 דלעיל. ראה גם: ע"א (ת"א) 1427/03 אי.אנד.גי מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ורע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חברה לבניין בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ). 11. מה נדרש מן המערערות, על מנת להוכיח חובה מצד הבנק להמשיך לפרוע שיקים בחריגה ממסגרת האשראי ? כב' השופט י.עמית נדרש לסוגיה, במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א"1981 - הפרקליט מד' 459 בעמוד 469: "כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה, על בסיס מוצק. להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח-להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר". יש לבחון, אם כן, האם עלה בידי המערערות להוכיח קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, שיש בו כדי להצביע על שינוי מסגרת האשראי כפי שהוסכמה בין הצדדים בכתב. במיוחד יש לבחון את הדברים, לאור הימנעותו של המשיב מלמסור גרסה עובדתית מצדו. 12. לטענת המערערות, העובדה שהמשיב נמנע מלצרף תצהיר של עובד מטעמו, על מנת לסתור את טענות המערערות, צריכה לפעול לרעתו. עוד טוענות הן כי משלא נחקרה המערערת על תצהירה, יש לקבל את גרסתה במלואה. לטענת המערערות, העובדה שעל פי התקנות, פטור המשיב מן החובה לתמוך את תשובתו לערעור בתצהיר, אינה פוטרת אותו מן החובה, הקיימת מכוח דיני הראיות, לספק ראיות לסתירת טענותיהן העובדתיות של המערערות. בפרט טוענות המערערות, לא ניתן לקבל את טענת המשיב בתשובה שהגיש לתגובה מטעמן, בה טען כי לא הוסכם דבר בין גב' רחל, עובדת הבנק, לבין המערערת, ביחס לפירעון שיקים לאחר משלוח הודעת ההגבלה, מבלי לתמוך את הדברים בעדותה של עובדת הבנק. 13. לעומתן, טוען המשיב, כי לא היה עליו לצרף תצהיר מטעמו, שכן אין בתצהירה של המערערת עובדות המבססות עילה על פי חוק, וכי גם המחוקק ביקש להסתפק בכתב התשובה כמסמך היוצר גרסה עובדתית מהימנה מצד הבנק. הא ראיה, שתקנות שיקים ללא כיסוי קבעו כי במידה והמבקש רוצה לחקור את מנהל או פקיד הבנק עליו להזמינם לדיון ואף להבטיח את הוצאותיהם. המדובר בהסדר מיוחד שנקבע לגבי הבנק בהיותו מגן על האינטרס הציבורי כאשר לא אחת הבנק מצוי בניגוד עניינים בין חובתו להתייצב ולהגן על אכיפת החוק לבין האינטרס שלו שחשבונות לקוחותיו לא יוגבלו וימשיכו להיות פעילים. 14. אין חולק כי המחוקק פטר את המשיב מחובת הגשת תצהיר מטעמו לתמיכה בטענותיו כפי שעולה מלשונה של תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) התשמ"ב-1982 ואין באי צירוף תצהיר ע"י הבנק, כשלעצמו, בכדי לסייע למערערות. ראו לעניין זה בש"א (ת"א) 155485/06 ערים בצורות בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (23.07.06): "בשים לב לנטל המוטל על המערערת, עליה להניח בבקשתה תשתית עובדתית עצמאית באופן שתכלול ראיות במידה מספקת לביסוס טענתה. העובדה כי המשיב בחר לנצל זכות המוקנית לו על פי דין (סעיף 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי ,סדרי דין התשמ"ב - 1982) ולהימנע מהגשת תצהיר מטעמו, אין בה כשלעצמה, כדי לסייע למבקשת. גם העדר חקירת המצהיר מטעם המערערת, אינו יוצר "יש מאין" ואינו מוסיף לתצהיר המערערת, את שאין בו." ראו גם: ע"א (נתניה) 128/04 סמארה מרקטינג קומיוניקישן בע"מ נ' בנק לאומי סניף טירה המשולש (30.5.04) וכן בש"א (חדרה) 2811/07 חכמת מחומיד נ' בנק הפועלים בע"מ (25.10.07). 15. יחד עם זאת, אף שהבנק אינו חייב בצירוף תצהיר, אין בכך כדי לפטור אותו מהחובה לתמוך את טענותיו העובדתיות במסמכים ובראיות, כפי שמורה בין היתר תקנה 6(ב) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין). ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט א.חזק בעש"א (אשדוד) 23/07 רמונה קשמה נ' בנק הפועלים בע"מ (8.2.09): "עיון בתקנת המשנה 6(ג) מעלה אכן, כי אכן בהתאם לתקנה זו, אין הבנק המשיב חייב להציג תצהיר מטעמו בתמיכה לתשובתו לבקשה . יחד עם זאת, לא ניתן יהיה להסיק מתקנת המשנה האמורה על פטור גורף שניתן למשיב מהגשת תצהיר מקום בו לא יוכל להוכיח טענותיו באמצעות מסמכים בלבד." פסק הדין אושר על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א(ב"ש) 1061/09 בנק הפועלים בע"מ נ' קשמה רמונה , (9.05.10) שצורף ע"י ב"כ המערערות. ראו גם ע"א (כ"ס) 50/03 י.ע.פ. המשולש בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, (23.12.03): "אמנם, סעיף 6(ג) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981, קובע כי תשובת המשיב אינה טעונה תמיכה בתצהיר, ברם, נראה כי כאשר מבקש מציין בבקשתו את פרטיו המלאים של פקיד הבנק עמו סוכם פרעונו של שיק מסוים או עמו נערך הסכם בע"פ בדבר מסגרת האשראי, שומה על הבנק הרוצה לסתור את טענותיו של המבקש לצרף לתשובתו תצהיר מטעם אותו פקיד בנק, או לחילופין לחקור את המבקש על תצהירו כדי לנסות למוטט את גרסתו" 16. אדגיש, אין באמור כדי להטיל על הבנק להגיש תצהיר מטעמו, מקום שתצהירו של המערער אינו מגלה כל עילה לקבלת הערעור. יחד עם זאת, שומה על בית המשפט לבחון, האם בהנחה שכל האמור בתצהירו של המערער נכון הוא, יש מקום לקבל את ערעורו. אם אלה הם פני הדברים, ברי כי הימנעותו של הבנק מלהביא ראיות לסתור, צריכה לפעול לטובת המערער. מה גם שכלל ידוע הוא כי הימנעות מהבאת ראיה מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, כי אילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו, היתה פועלת לחובתו (לעניין זה ראו, למשל ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה (1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ פ"ד מד (4) 602; קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמוד 917, עמוד 1648 ואילך. 17. אף שמקובלות עלי טענותיו של הבנק במישור המשפטי, מצאתי לקבל את הערעור, מן הטעם שבמישור העובדתי, לא הרים הבנק את נטל הראיה שעבר אליו. תצהירה של המערערת ודפי החשבון שצורפו לתצהירה, די בהם כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל הבנק, וזה לא הצליח לסתור את טענת המערערות בדבר נוהג שיצר הסכם אשראי מכללא, שונה לחלוטין מזה שנחתם בין הצדדים בכתב. בניגוד לטענת הבנק, שוכנעתי כי יש באמור בתצהיריה של המערערת, בצירוף דפי החשבון, כדי לבסס עילה על פי החוק. יש בדברים כדי להוכיח, כי למבקשות היה יסוד סביר להניח כי היתה חובה על הבנק לפרוע חלק מהשיקים נושא הערעור. בא כח הבנק, הפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 533/94 הבנק הבינלאומי הראשון נ' יוסף והבה שם קבע הנשיא סלוצקי כי היה על בית המשפט לבחון את תגובת הבנק כאילו הוגשה כעדות. במקרה הנדון, אף אימוץ גישה זו לא היה מועיל לבנק, שכן בתגובתו לא ניתן הסבר עובדתי מפורט שיש בו כדי לסתור את המסקנה העולה מדפי החשבון בדבר נוהג מחייב שנוצר בין הצדדים. 18. עיון בדפי החשבון שצורפו לתצהיר המערערת, מלמד כי הבנק נהג לכבד שיקים שמשכו המערערות, גם כאשר יתרת החובה בחשבון חרגה באופן ניכר ממסגרת האשראי המאושרת בכתב, שעמדה על סך 50,000 ₪. די לעיין בדפי החשבון בחודשים ינואר - פברואר 2011 על מנת להיווכח כי יש ממש בטענת המערערות ביחס לנוהג שנוצר לכבד שיקים בחשבונן תוך חריגה ניכרת ממסגרת האשראי: בתאריך 6.1.11 נמשכו שני שיקים בסכום כולל של 3,600 ₪, כאשר יתרת החובה עמדה על 72,997 ש"ח, כשיום לאחר מכן הועמדה לזכות החשבון הלוואה על סך 23,000 ₪ (ערך 5/1). בתאריך 10.1.11 נמשך שיק על סך 5,220 ₪ כאשר יתרת החובה בחשבון היתה בסוף אותו יום 70,604 ₪. גם כאן, הוקמה הלוואה על סך 21,000 ₪ בתאריך 11.1.11 בערך של יום 9.1.11. בתאריך 27.2.11 סורבו שני שיקים: שיק שמספרו 823 ע"ס 2,745 ₪ ושיק נוסף שמספרו 685 ע"ס 3,260 ₪. ביום 28.2.11 הועמדה הלוואה על סך 20,000 ₪, בערך של 27.2.11 ונפרעה עוד בסוף אותו יום, לאחר שאותם שני שיקים הוצגו שוב לפרעון וכובדו יחד עם 5 שיקים נוספים. בסוף אותו היום, לאחר פרעון ההלוואה, היתה יתרת החובה בחשבון 62,576 ₪. בתאריך 27.3.11 כובדו 3 שיקים, אף שיתרת החובה הסתכמה ב- 66,221 ₪. בתאריך 1.4.11 כובדו שיקים רבים כשיתרת החובה הסתכמה ב- 60,772 ₪. בתאריך 10.4.11 כובדו שיקים כשיתרת החובה בחשבון הסתכמה ב- 67,994 ₪. בתאריך 11.4.11 כובדו שיקים כשיתרת החובה בחשבון הסתכמה ב- 72,803 ₪. בתאריך 15.4.11 כובדו שיקים כשיתרת החובה בחשבון הסתכמה ב- 61,836 ₪. בתאריכים 19-21/8 כובדו שיקים אף שיתרת החובה בחשבון הגיעה ל- 91,799 ₪. בתאריך 11.9.11 כובדו שיקים אף שיתרת החובה הסתכמה ב- 85,005 ₪. ובתאריך 12.9.11 כובדו שיקים בחשבון אף שיתרת החובה הסתכמה ב- 132,301 ₪. מאוחר יותר בחודש ספטמבר המשיך הבנק לכבד שיקים גם כאשר יתרת החובה בחשבון הגיעה ל- 138,315 ₪ ול- 145,567 ₪. לפירוט יתרות החובה החריגות בחשבון ראו סעיף 12 לתצהירה של המערערת. הבנק לא הציג גרסה עובדתית מטעמו, שיש בה כדי לאבחן בין המקרים, ולהצביע על הסיבה לכך שבמועדים בהם סורבו השיקים לא היה למערערות יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו. 19. המערערות פירטו בתצהיר, את הנסיבות שהקימו לטענתן יסוד סביר, ביחס לכל אחד מהשיקים המסורבים. 20. ביחס לשלושת השיקים הראשונים שסורבו, בתאריכים 10.3.11 ו- 11.3.11 טענו המערערות, כי היה להן יסוד סביר להניח כי חובה על הבנק לפרוע אותם, משום שבתאריך 5.1.11 הופקד בחשבון שיק בסך 11,600 ₪ ז.פ. 3.4.11 אשר הבנק התעלם לחלוטין מקיומו, ולא נתן לו ערך כלשהו כביטחון, בעוד שבגין שיקים דומים ניתן ערך של 82%, לפיכך היה על הבנק לזכות את החשבון כנגדו בסך של 9,512 ₪. מטעם הבנק לא הובאה כל גרסה עובדתית שיש בה כדי לסתור את הטענה לפיה טעה הבנק, שעה שזיכה את החשבון בסכום הנמוך בכ- 9,000 ₪ מהסכום בו היה עליו לזכות את החשבון בהתאם להסכם בין הצדדים. ברי, כי אם נכונה הטענה, היה למבקשות יסוד סביר להניח כי חלה על הבנק חובה לכבד את שלושת השיקים. עוד טענו המערערות, כי אילו הבנק לא היה פורע את הלוואות הבזק בימים 8-9/3/11 או שהיה מעמיד הלוואה חדשה בסכום של כ- 13,000 ₪ במקום 2,000 כפי שהעמיד, היה בכך כדי להספיק לפרעון השיקים. 21. לכאורה, יש ממש בטענת הבנק, לפיה אין למבקשות זכות קנויה כי הבנק יכבד שיקים שנמשכו על החשבון, כאשר יתרת החובה חורגת ממסגרת האשראי המאושרת, ולא היה למבקשות יסוד סביר להניח כי חלה על הבנק חובה להעמיד לזכות החשבון הלוואת בזק בסכום שיאפשר פירעון השיקים, אלא שעיון בדפי החשבון, כאמור, מלמד כי אכן, באופן שגרתי, כדבר מובן מאליו, העמיד הבנק לזכות המערערות בחשבון הלוואות בזק לעיתים תכופות, באופן שאפשר משיכת שיקים בחריגה ניכרת ממסגרת האשראי המאושרת. לטענת המערערות, הועמדו ההלוואות כנגד שיקים דחויים, למוטב בלבד, שהופקדו בחשבון, בשיעור של 70% מערכם, אך מעיון בדפי החשבון ניתן לראות שלעיתים כובדו השיקים אף ללא העמדת הלוואה כאמור. מטעם הבנק, לא הוצגה כל גרסה עובדתית שיש בה כדי להסביר מה היו השיקולים להעמדת ההלוואות, ובהתחשב בהתנהלותו כפי שעולה מדפי החשבון, יש בכך כדי לפעול לרעתו. 22. שיק מספר 4 ע"ס 3,000 ז.פ. 4.7.11. בתאריך 5.7.11 הועמדה הלוואה על סך 34,000 ₪, בערך של 4.7.11. העמדת ההלוואה יצרה יתרת חובה בסך 32,532 ₪ בלבד, היינו נותרו עוד כ- 17,500 ₪ לניצול. בכל זאת, סורב השיק שהוצג לפירעון בתאריך 4.7.11. אף במקרה זה, לכאורה, לא חלה על הבנק חובה לפרוע את השיק לאור יתרת החובה שהיתה בחשבון במועד הצגתו. יחד עם זאת, לאור הנוהל שהוכח, לפיו נהג הבנק להעמיד הלוואות בזק בחשבון יום לאחר הצגת שיקים לפירעון, בערך של יום קודם, ולכבד את השיקים, יש לקבוע כי אף במקרה זה היה למבקשות יסוד סביר להניח כי היתה על המשיב חובה לפרוע את השיק. 23. גם ביחס לשיקים שמספריהם 5-8 מצאתי לקבל את טענות המערערות. מטיעוני המערערות עולה כי, לאחר העמדת ההלוואות בחשבון בסמוך למועדי פרעונם של אותם שיקים, היו יתרות החובה בחשבון גבוהות אך במעט ממסגרת האשראי המאושרת בסך 50,000 ₪ וכפי שפירטתי לעיל, מעיון בדפי החשבון, ומתצהירה של המערערת 2 שלא נסתר, עולה כי בפועל, נוצר הסכם מכללא בין המערערות למשיב, במסגרתו נהג המשיב לכבד שיקים אף כשיתרת החובה בחשבון היתה גדולה באופן ניכר מ- 50,000 ₪. 24. אמנם, כאמור, העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים בחריגה ממסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש (יובל אזני שיקים ללא כיסוי כרך ב' (2003) עמ' 436-441), אולם, במקרה דנן, הראו המערערות התנהגות עקבית במסגרתה כיבד המשיב באופן מתמשך ורצוף שיקים תוך חריגה משמעותית ממסגרת האשראי. 25. כלל הוא כי העובדה שסורבו שיקים בעבר משמיטה את הבסיס מתחת לטענה, כפי שמבהיר כב' השופט עמית במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א- 1981": "החזרת שיקים על-ידי המשיב בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר הסכם חדש בין הצדדים. ניתן היה לצפות כי אם סורבו מספר שיקים, ימחה בעל החשבון על כך בפני המשיב. העובדה, כי בעל החשבון "נזכר" רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו". י' עמית "חוק שקים ללא כיסוי, תשמ"א 1981" הפרקליט מד ג', עמ' 449, בעמ' 469. האם ניתן לומר, כי עם קבלת ההתראה, לאחר סירובם של חמשת השיקים הראשונים, גילה הבנק דעתו לפיה הוא אינו מתכוון לפרוע יותר שיקים בחריגה ממסגרת האשראי, ולפיכך לא תישמע טענת המערערות ביחס ליתרת השיקים המסורבים? לטעמי, לא. ראשית, המערערת הכחישה בתצהירה כי קיבלה התראה. משלא נחקרה על תצהירה, ולא הוצגה כל ראיה לסתור מטעם הבנק, אין לי אלא לקבל את גרסתה. אמנם, אין באי קבלת ההתראה כדי להוות עילה לביטול ההגבלה, בהתאם לסעיף 10(ב) לחוק, אולם יש בכך כדי לתמוך בטענת המערערות לפיה לא היו מודעות לכך שהבנק החל לסרב לפרוע שיקים בחשבון. שנית, עיון בדפי החשבון מלמד כי דווקא לאחר סירובם של חמשת השיקים הראשונים, ומשלוח התראה, בתאריך 12.7.11, המשיך הבנק לכבד שיקים רבים, תוך חריגה ממסגרת האשראי, כעניין שבשגרה. עד לסרובו של השיק השישי חלפו כמעט 4 חודשים, בהם כובדו שיקים גם כאשר יתרת החובה בחשבון הגיע לכ- 132,000 ₪ (ראו דפי חשבון מספר 74, 80-90 וכן הלאה). אין מדובר בכיבוד שיקים בודדים בחריגה מן המסגרת, אלא בנוהג של ממש אשר יכול היה ליצור אצל המערערות יסוד סביר להניח כי חלה על הבנק חובה לפרוע את השיקים. 26. ביחס לשיקים שמספריהם 9-12 לא מצאתי לקבל את טענות המערערות. מקריאת גרסתה של המערערת 2 בתצהירה, עולה בבירור, אף לשיטתה, כי גב' רחל אדר, פקידת הבנק שהיתה תורנית ביום שישי ה- 13.1.12 הודיעה לה שלא תוכל לפרוע את השיקים אלא אם תפקיד עד השעה 12:00 באותו יום סך של 7,000 ₪. המערערת מאשרת כי לא הפקידה את הסכום באותו יום, אלא ביום ראשון, ולפיכך אף לשיטתה, לא היה לה יסוד סביר להניח כי חלה חובה על הבנק לכבד אותם שיקים. 27. השיקים שסורבו לאחר משלוח הודעת ההגבלה, שיקים שמספריהם 13-21: בתצהירה המשלים, מפרטת המערערת 2 את טענותיה גם ביחס לשיקים שסורבו ממועד ההודעה על ההגבלה (23.1.12) עד למועד כניסתה לתוקף, ביום 9.2.12. לטענת המערערת, על מנת לאפשר למבקשות פעילות בחשבון, סוכם בינה לבין גב' רחל אדיר מהבנק כי בכפוף לכך שתפקיד סכומים תואמים בקרוב לסכומי השיקים שהיו צפויים להיפרע בחשבון, יכובדו השיקים. בהמשך תצהירה, מפרטת המערערת את התנועות בחשבון, באופן שיש בו כדי להצביע, לטענתה, על כך שעמדה בהתחייבותה בהתאם לאותו הסכם, ולפיכך היה על הבנק לכבד את השיקים שהוצגו לפרעון לאחר מועד ההודעה על ההגבלה. 28. המשיב הגיש תגובה מטעמו, בה טען כי גב' רחל לא אישרה פירעון משיכות כנגד שיקים שיופקדו לחשבון. כן נטען כי איש מטעם הבנק לא אישר ולא יכול היה לאפשר למבקשות לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת, ופרעון שיקים נעשה רק כנגד מסגרת אשראי. הפקדת שיקים אינה מזכה את החשבון בסכום השיקים, אלא בחלוף 3 ימים, ולפיכך סכומם אינו נלקח בחשבון בעת הצגה לפירעון של שיקים ביום ההפקדה. 29. גם כאן, לא נתמכה גרסת הבנק בתצהירה של גב' רחל אדיר, או של נציג אחר מטעמו. טענותיה של המערערת מפורטות, מדויקות, ומכילות את פרטיה המלאים של העובדת איתה הושגה אותה הסכמה. תצהירה של המערערת מפרט אף כיצד עמדו המערערות עצמן בתנאי ההסכמה, מצידן, וכיצד הופרה הסכמה זו על ידי הבנק. דומתני כי לא ניתן לחלוק על כך, שאם טענות המערערת ביחס לאותה הסכמה נכונות, יש בהן להוכיח כי היה לה יסוד סביר להניח שהיתה על הבנק חובה לפרוע את כל 9 השיקים המסורבים - אף אם אותו עובד חרג מסמכותו, לא היתה למבקשות כל דרך לדעת זאת לאור התנהלות הבנק בעבר. משכך, טענתו המשפטית של הבנק, לפיה לא מוסמך אף עובד מטעם הבנק לאפשר למבקשות לחרוג מעבר למסגרת האשראי המאושרת, אין בה כדי להועיל לו, ומשלא נסתרה הטענה העובדתית, יש לקבוע כי הוכחה במידת הצורך. בהערת אגב אציין, כי בפועל, כפי שראינו לעיל, אישר הבנק חריגות נרחבות ממסגרת האשראי, כך שהטענה שאין בסמכותו של עובד לאשר חריגה כאמור, ממילא נמצאה בלתי רלוונטית. 30. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור, ומורה על ביטול הבאתם של 17 שיקים במניין השיקים המסורבים, כמפורט להלן: שמונת השיקים המסומנים במספרים 1-8 בהודעת ההגבלה מיום 23.1.12. תשעת השיקים שבוטלו בין התאריכים 23.1.12 - 31.1.12 (שיקים 13-21 ברשימה, מוצג מש/1). המשיב יישא בהוצאות המערערות בסך 4,000 ₪ . המזכירות תחזיר לב"כ המערערות את הפיקדון שהפקידו בקופת בית המשפט. שיקיםתצהיר תמיכהמסמכיםשיקים ללא כיסוי