מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי על פיטורים שלא כדין: רקע עניינו של תיק זה הינו תביעת התובעת, שעבדה אצל הנתבעת כמזכירה, לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הלנת פיצויי פיטורין, הפרשי דמי הבראה והפרשים בגין גמל. יצויין כי בהתאם לפסק דין חלקי שניתן על ידי כב' הרשמת בהסכמת הצדדים, שולמו לתובעת הפרשי דמי הבראה. כן קיימת הסכמה מצד הנתבעת לשלם, מבלי להודות בזכאות התובעת לכך, את הסכום הנתבע בגין אי הפרשה לגמל. ואלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת: הנתבעת הינה עמותה העוסקת בטיפול בילדי חינוך מיוחד ובה שלושה אגפים - רשת גני ילדים, מעון שיקומי, ומרכז להתפתחות הילד. התובעת עבדה כמזכירה באגף להתפתחות הילד של הנתבעת מיום 1/9/07 ועד ליום 31/8/10. ביום 7/7/10 נערכה פגישה בין מנכ"ל הנתבעת, מר משה שטיין, לבין התובעת בעניין פיטוריה של התובעת, אליה זומנה התובעת עוד בחודש יוני 2010 (להלן: "הפגישה") התובעת פוטרה מן העבודה בהתאם למכתב נושא תאריך 13.7.2010 נספח ה' לתצהיר מר שטיין. במכתב נאמר בין היתר "..(2)עקב צמצומים, שינויים והערכות מחודשת , אנו נאלצים להודיעך על הפסקת עבודתך החל מיום 15.9.2010. מכתב זה מהווה הודעה מוקדמת כדין.(3) אם וכאשר תתפתחנה אפשרויות אחרות, נשמח ליצור עמך קשר , על מנת לבדוק אפשרות של המשך עבודה". בהמשך לכך שלחה התובעת לנתבעת מכתב נושא תאריך 21.7.2010 הוא המכתב נספח א' לתצהיר מר שטיין. (לענין זה יוער כי התובעת צרפה לתביעתה את המכתב מה 21.7.10 שנוסח הרישא שלו שונה (נספח ב' לתצהיר מר שטיין) וטענה שם כי הוא זה שנשלח לנתבעת. בדיעבד הסבירה בתצהירה כי מסמך זה הינו טיוטא ואילו לטענת הנתבעת המדובר במסמך מזויף). במכתב זה הלינה התובעת על אופן פיטוריה, וביקשה לקבל זכויותיה הנובעות מסיום היחסים וכן לקצר את משך ההודעה המוקדמת ולסיים עבודתה ב 13.8.2010. בסופו של דבר, לאור בקשתה של התובעת , יציאתה לחופשה החל מה-15.8.10 ועד 20.8.10, וצרכי הנתבעת, הסתיימה עבודת התובעת בסופו של דבר ביום 1.9.2010. בהתאם לכך הוצא לה מכתב פיטורין מתוקן הנושא אותו תאריך, הוא המכתב נספח ו' לתצהיר מר שטיין. רק לאחר פניות בא כוחה, קיבלה התובעת פיצויי פיטורים בהמחאה דחויה ליום 31/12/10. לתובעת שולמו בחודש יוני 2010 דמי הבראה בסך 1,183 ₪. עיקרי המחלוקות שבין הצדדים: 9. לטענת התובעת בתצהירה (נושא שכלל לא בא לידי ביטוי בתביעתה), היא זומנה לפגישה ללא שהובהר לה מראש כי המדובר בישיבת שימוע שענינה פיטוריה והופתעה לגלות רק בתוך הפגישה כי זו מטרתה. לדבריה, לא זו בלבד שפוטרה באופן מפתיע שכזה אלא שנוצרה חרושת שמועות באשר ל"מוזרות" פיטוריה. לטענתה פיטוריה נעשו ללא שימוע ומשיקולים זרים, כאשר על אף המצוין במכתב הפיטורין, לא נעשו כל צמצומים בנתבעת ולעבודה התקבלה מישהי אחרת. בגין כך היא תובעת פיצוי. 10. הנתבעת משיבה כי הטעם שניתן במכתב הפיטורין הינו אמיתי שכן הנתבעת נכנסה במהלך חודש 5/10 לתכנית הבראה ייעול וצמצומים, ובמסגרתה פוטרו והוחלפו עובדים רבים, לשם הוזלת עלויות השכר. על הכוונה לערוך צמצומים ידעו כל העובדים במשך חודשים. לטענת הנתבעת, בפגישה הוסברו לתובעת טעמי הכוונה לפטרה, ניתנה לה אפשרות להתיחס לכך ומר שטיין רשם את תוכן הישיבה. תוכן הישיבה הובא להחלטת ההנהלה בישיבתה ושם לאחר שיקול כל הנסיבות הוחלט על הפיטורין. לאור כל זאת חולקת הנתבעת על זכאותה של התובעת לפיצוי כלשהו בגין הליך פיטורי התובעת. 11. מחלוקת נוספת הנטושה בין הצדדים נוגעת לשאלת זכאות התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין וזאת לאור העובדה כי הפיצויים שולמו בפועל רק ב31.12.2010. לטענת הנתבעת, העיכוב בתשלום פיצויי הפיטורין נבע מנסיבות שאינן בשליטתה , בהעדר כספים בקופתה , וכששיקים חוזרים כדבר שבשגרה. השיק הדחוי ניתן למועד שבו ניתן היה לכבדו. דיון והכרעה הליך פיטורי התובעת הזימון לפגישה 12. שלא כעולה מכתב התביעה, נתברר בסופו של דבר, כי אין מחלוקת שהתובעת זומנה לפגישה מספר ימים מראש (ר' סעיף 2 לתצהיר התובעת) . לדברי מר שטיין מטרת הפגישה הודעה לתובעת מראש ומכל מקום , נושא הצמצומים היה נושא לשיחה בפי כל העובדים. התובעת בעדותה מתחמקת מלהודות בכך שידעה על נשוא הפגישה מתוך כך שנושא הפיטורין הנרחבים הנערכים היה לשיחה בקרב העובדים (ר' עמ' 8 ש'1 ואילך) . אנו קובעים כי אכן התובעת היתה מודעת לכוונות פיטורין של עובדים במערכת בכללותה ויתכן אף כי ידעה על פיטורי עובדים שקדמו לפגישה. מאידך ברור כי לא נמסרה הודעה בדבר הפגישה בכתב, ואף לא הועדה מי שמסרה לתובעת את ההודעה בדבר מטרת הפגישה- ככל הנראה מזכירתו של מר שטיין. הנתבעת בחרה להסתפק בענין זה בעדותו של מר שטיין אשר העיד כי אינו יודע ולא טיפל במשלוח ההודעה (עמ' 15 ש' 4-9) וזאת על אף עדות התובעת כי מטרת הפגישה לא הודעה לה מראש. התרשמנו איפוא כי אכן התובעת לא ידעה (להבדיל מכך ששיערה) מהי מטרת הפגישה שכן הדבר לא נאמר לה מפורשות על ידי מי שאמור היה להודיעה על כך- מעסיקה. הנתבעת לא יכולה היתה להסתפק בכך שפיטורי עובדים היו מן המפורסמות בקרב העובדים והיה עליה להודיע על כך מפורשות. אשר ארע בפגישה 13. בתצהירה טענה התובעת באשר לארועי הפגישה אך זאת: "הרב שטיין הודיע לי על פיטורי עקב שינוים במערכת". בחקירתה הנגדית הרחיבה גרסתה וטענה: "איני זוכרת את תוכן השיחה מדויק אך הם מצטערים לפטר, אך הם חייבים לעשות שינויים. הוא ישמח אם תהיה עבודה מתאימה בעתיד לפנות אלי" (עמ' 8 ש12-13) . ואילו באשר לתגובתה להודעתו של מר שטיין בזמן הפגישה העידה (שם בהמשך) : "אבל אני לא יכולתי לברר מה המצב, אם זו החלטה ולא רוצים אותי אני הולכת . שיתנו לי מה שמגיע לי" (הדגשים של הח.מ. וכן להלן אא"כ צוין אחרת). התובעת לא טענה כי לא ניתנה לה הזדמנות להגיב, אלא כי לא מצאה לנכון להגיב. גם מכתבה של התובעת מה- 21.7.10 משקף אותה רוח. התובעת למעשה לא היתה מעוניינת בשינוי רוע הגזרה ולכן אף לא טענה כנגד הפיטורין בישיבת השימוע , אלא השלימה עם המהלך ולא היתה מעוניינת לשנותו. 14. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי הובהר לתובעת בפגישה כי פיטוריה הינם לאור הצורך של הנתבעת "לבצע פיטורים, צמצומים וחלופי עובדים ותפקידים להוזלת עלויות השכר" וכי ניתנה לה הזדמנות להתיחס לכוונה לפטרה. נאמר שם כי מר שטיין רשם את הדברים ואולם התרשומת לא צורפה. לתצהירו של מר שטיין צורפה התרשומת (נספח ד) (להלן: "הפרוטוקול") ובה מצוינים דברים נוספים מעבר למתואר בכתב התביעה ובתצהיר ובין היתר נאמר שם כי הובהר לתובעת כי אין כוונה לצמצם עובדי הוראה באמצע שנה"ל ולכן הכוונה היא לפטר עובדי מינהלה. (לא למותר לצין כי טענה זו תמוהה באשר התקופה הרלבנטית הינה סוף שנה"ל). 15. איננו מקבלים כי ה"פרוטוקול" האמור משקף את שארע באותה ישיבה בין היתר מן הטעמים הבאים: 1. כאמור, לכתב התביעה לא צורף ה"פרוטוקול" ועולה החשש שבאותה עת כלל לא היה קיים. 2. המסמך אינו חתום. לדברי מר שטיין בעדותו המסמך המקורי נכתב בכתב יד והודפס על ידי המזכירה ,אך המסמך בכתב יד לא צורף. 3. עותק מסמך זה לא נמסר לתובעת בשום שלב. 4. בחקירתו הנגדית תאר מר שטיין תאור של דברי התובעת בראשית השיחה, אשר דבר וחצי דבר ממנו לא בא לידי ביטוי באותו "פרוטוקול" (ר' עמ' 14 ש22-27 ). לדבריו , מיד כשנכנסה לפגישה טענה התובעת כנגד הכוונה לפטרה בהיותה נחוצה במערכת ועובדת במשך תקופה ארוכה. לכך אין זכר ב"פרוטוקול" ואף עולים דברים שונים מהותית מן התגובה המתוארת - שכל תגובתה של התובעת הסתכמה בכך ש"הצטערה לשמוע" על הפיטורין 5. כאמור גם הנימוק לאי פיטורי עובדי הוראה אינו מסתבר ולא הועלה במסגרת התצהיר וכתב ההגנה. לאור האמור, אין פרוטוקול לפגישה. 16. בנסיבות אלה אין אפשרות לקבוע במדויק את אשר נאמר בפגישה ואולם מתוך נקודות החפיפה בין העדויות עולה כי התובעת הועמדה בפני הכוונה לפטרה וניתנה לה אפשרות להגיב, אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן בנסיבות שתארה לעיל. 17. אם כן, מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע באשר לא ניתנה לתובעת אפשרות להערך לפגישה כיאות שכן מטרתה לא הודעה לה. פגם זה השליך על יכולתה לטעון כנגד כוונת הפיטורין לגופה בפגישה עצמה. עם זאת התובעת בחרה שלא לנצל האפשרות להגיב בתוך כדי הפגישה. לא נערך פרוטוקול כדבעי ,ולא נמסר לתובעת העתקו. ההתכתבות שלאחר הפגישה 18. לאחר הפגישה קיבלה התובעת מכתב פיטורין ראשון- נספח ה' לתצהיר מר שטיין. לכך השיבה התובעת במכתב מיום 21.7.2012 במסגרתו יצאה כנגד עצם הפיטורין, עמדה על תשלום זכויותיה ובקשה לקצר את תקופת ההודעה המקודמת. בפני בית הדין הוצגו שתי גרסאות של מכתב זה. יאמר מיד כי הסברה של התובעת , כביכול חלה טעות ולבא כוחה מסרה בשוגג טיוטא (נספח ב' 'לתצהיר שטיין- להלן: "נספח ב'") ולא את המקור שנשלח אל הנתבעת (נספח א' לתצהיר שטיין להלן: "נספח א'"), אינו מניח את הדעת. התרשמנו כי התובעת בחרה להציג בפני בא כוחה - ובאמצעותו בפני בית הדין- מכתב שאינו זה שנשלח בפועל לנתבעת. מטרת הצגת מכתב זה ברורה לאור נוסח כתב התביעה הטוען להעדרו של שימוע בכלל כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 13.7.2010 הודיעה הנתבעת לתובעת בעל פה על פיטוריה שייכנסו לתוקף בתום חודש ימים"- ללא התיחסות לקיומה של פגישה ולזימון אליה מספר ימים מראש. לא סביר כי תאור זה של ב"כ התובעת בכתב התביעה לא תוקן על ידי התובעת בטרם הגשת התביעה, אם לא בכוונת מכוון נעשה הדבר. (ולענין זה יוזכר ויושווה התאור של התובעת והעד מטעמה כיצד ערכה הגהות על המכתב נספח ב' עצמו). מסקנתנו זו נתמכת גם בממצאים הבאים שיש בהם בכדי לפגוע במהימנות הגרסה: 1.חוסר העקביות בגרסת התובעת באשר לאופן משלוח המכתב והסתירות בין גרסתה לבין גרסת העד מטעמה מר מושקוביץ (כגון באשר לזהות מקליד המכתב, באשר לשאלה מי נסחו) 2. על גבי נספח ב' מופיעה חתימת התובעת בעוד מה שנשלח לנתבעת (נספח א') כלל לא חתום - שכן אין מחלוקת שנשלח באמצעות המחשב. אף התובעת מסכימה (עמ' 7 ש'17)"לא חושבת שחתמתי על המסמכים האלה הם כולם הודפסו במחשב" אם כן, מדוע המכתב שצורף לתביעה חתום? טענתה של התובעת כי כאשר כתבה את המכתבים כלל לא התכוונה לתבוע אלא לקבל את הזכויות שלה וכי לו התכוונה לתבוע היתה שומרת המסמכים ומדייקת בפרטים"(עמ' 7 ש'11-13 שבסופן אף מציינת דווקא כי כן תייקה את המסמכים...) מהווה נסיון ,שלא שוכנענו ממנו, להציג עצמה כמי שהתנהלה בחוסר תכנון וארגון וכי שגיאותיה הן תוצאה של אלה. נראה כי ההפך הוא הנכון, התובעת נשמעה לאורך כל עדותה מאורגנת ומחושבת היטב, וגם מן הראיות שהוצגו עולה כי ידעה היטב כיצד לעמוד על זכויותיה ולהעזר בזמן אמת בשירות משפטי. יתכן אמנם כי לו היו מתקבלות כל דרישותיה במועדן לא היתה תובעת, אך אין בכך בכדי להפחית ממידת הארגון והתכנון שבהם נקטה מרגע קיום הפגישה. לא בכדי ידעה להגיד כי השיחה מה7.7.11" לא היתה שימוע אלא הודעה או שיחה "(עמ' 6 ש' 12) והדבר מלמד כי התיאור שבכתב התביעה המסתמך על נספח א', שאותו בלבד טרחה למסור לעורך דינה, נעשה בכוונת מכוון. 19. האמור לעיל נאמר לאור המשקל הרב שייחסו הצדדים לסוגיית הנוסחים השונים של המכתב דלעיל ואולם לענייננו עיקר הדברים העולה מן המכתב על שני נוסחיו, הוא כי התובעת, על אף שהתייעצה עם מר מושקוביץ- שהיה אז מתמחה במשפטים, ועל אף שיצאה חוצץ כנגד הליך הפיטורין , לא ביקשה במכתבה מה 21.7.2010 לבצע שימוע כדין ו/או כי ייערך דיון נוסף בעניינה אלא אך, לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת ולקבל את הזכויות הנובעות מסיום היחסים. דהיינו , מתברר כי התובעת כלל לא היתה מעונינת לשכנע את הנתבעת להחזירה לעבודה, ועל אף זמן הודעה מוקדמת ארוך מן הרגיל שעמד לרשותה, ועל אף שכתבה מכתב- כלל לא טרחה להעלות נושא זה, אלא להפך, ביקשה אף לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת. למעשה,גישתה של התובעת היתה , כפי שצוטט בסעיף 14 לעיל- כי ממקום שאין מעוניינים בה- היא הולכת. גם שיקול זה יעמוד לנגד עינינו עת נדון בהמשך בטענתה לפיצוי. עגמת נפש בשל "חרושת שמועות" הנוגעת לפיטורי התובעת 20. לענין השלכות הפסקת עבודתה לא חזרה התובעת בתצהירה על האמור בתביעתה כביכול נגרמה לה עגמת נפש בשל חרושת שמועת שנפוצה עם פיטוריה לאור "מוזרותם" וטוב עשתה. הדבר מתברר כחסר יסוד. כפי שהודתה גם התובעת, בין לפניה ובין לאחריה פוטרו עובדים אחרים (רישת עמ' 8) במסגרת הליכי ההתיעלות. הנה כי כן נדחית טענתה זו של התובעת. סיכום בינים 21. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, גם כלפי המעסיק הפרטי. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. [ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448);ר' גם ע"ע 1349/01 ופא אסחאק - מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 16.2.04]." 22. כאן נפל פגם בהליך השימוע: מטרת הפגישה לא הודעה מפורשות לתובעת מראש, והיא לא יכולה היתה להערך אליה כדבעי- אף כי יש להניח כי היתה מודעת לטעם הפגישה. לא נוהל פרוטוקול מסודר המשקף את כל שנאמר בישיבה והעתקו לא נמסר לתובעת. ואולם לפגמים אלה לא היתה השלכה ממשית על האפשרות כי פיטורי התובעת היו נמנעים, שכן התובעת, במשך כל הזמן שעד לכניסתם לתוקף של פיטוריה, כלל לא עסקה בנסיון למנעם אלא בקיצור הדרך למימושם . 23. בע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - שלומי תורג'מן (מיום 3/3/09) נפסק: "אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו הינו פגם במעשה הפיטורים עצמו. עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית". כללים אלה נשים לנגד עינינו בהמשך. טעמי הפיטורין והארועים שלאחריהם. מצאנו לקשור בין סוגיית טעמי הפיטורין, לבין הארועים שתרחשו לאחריהם ,באשר יש לאותם ארועים השלכה על האופן שבו נבחנים טעמי הפיטורין. מצבה הכלכלי של הנתבעת 24. ראשית יוער כי כאמור מעלה, מכתב הפיטורין מנמקם "צמצומים, שינויים והערכות מחודשת". אין משמע מכאן בהכרח כי פיטורי התובעת חייבים להביא לצמצום במשרתה דווקא, כפי שמשתמע מתביעתה- אלא יכול ויהוו חלק ממערך כולל העונה להגדרות דלעיל. הדברים מודגשים היות ועיקר טענתה של התובעת הינה נגד כך שהפיטורין היו מסיבות שונות מאלה שנמסרו לה וכי במקומה התקבלה עובדת אחרת. 25. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי פיטורי התובעת כמו גם פיטורי עובדים אחרים היו מטעמי צמצום והתייעלות לאור מצבה הכלכלי . מר שטיין צרף לתצהירו אסופת מסמכים המעידה על תכתובת בינו לבין משרד החינוך שבה קובעים אנשי משרד החינוך כי נמצאו ממצאים מהותיים הנוגעים לאיתנותה הפיננסית של התובעת. אכן, כטענת התובעת, המדובר במסמכים שלא נערכו על ידי מר שטיין . ואולם, מתוקף תפקידו כמנכ"ל ובהתחשב בהוראות סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, אנו מוצאים לנכון לקבלם תוך מתן משקל מתאים הן לעובדה כי כך הוגשו והן לדברי העד ביחס להבנתו את הנתונים החשבונאיים הכלולים בהם (עמ' 18 לפרוטקול). 26. עיון מדוקדק במסמכים מגלה כי הדו"ח נספח ט' לתצהיר מר שטיין נוצר עקב פנייתה של הנתבעת לקבל, לראשונה, תקצוב ישיר ממשרד החינוך וכי אין מדובר בביקורת שוטפת שהיא כביכול שהביאה לנקיטת צעדים מצד הנתבעת, כפי שיכול להשתמע מגרסתה. מעיון בנספח י"ב לתצהיר הנ"ל עולה כי הפניה למשרד החינוך נועדה לחסוך בעלויות כאשר עד לאותו מועד תוקצבה הנתבעת תוך שמוש ב"צינור" איגוד הת"תים וזאת לאור מסקנתה של הנתבעת כי תקצוב ישיר יותיר בידיה סכומים נכבדים יותר . עוד מתברר מאותו מסמך כי רק בחודש ספטמבר 2010, לאחר סיום עבודת התובעת, הוגשה תוכנית הבראה למשרד החינוך. תכנית ההבראה כוללת בין היתר התחיבות לצמצום הוצאות ההנהלה גם בדרך של צמצום כח האדם והרחבת סמכויות עובדי ההנהלה הקיימים (סעיף 4 לעקרונות ההבראה המהוים חלק מנספח י"ב הנ"ל) - וזאת כבר לשנת 2010. בעקבות כך אושר תקצוב הנתבעת באופן ארעי בחודש אוקטובר 2010. 27. מן האמור עולה כי גרסתו של מר שטיין (סעיף 7 לתצהיר) לפיה "הוכחנו כי הנתבעת עמדה לפני קריסה של ממש לאור עמדת משרד החינוך " אין לה על מה שתסמוך שכן משרד החינוך נכנס לתמונה רק בשלב מאוחר לפיטורי התובעת ורק ביזמת הנתבעת עצמה. גם טענתו לפיה עמדו בפניו דוחות משרד החינוך שלא הסכים לתקצב את העמותה עובר לקבלת ההחלטה את מי לפטר,(יחד עם חומר אחר שלא צרף) (עמ' 14 ש' 3-11) אינה מתיישבת עם סדר הזמנים ואינה יכולה להתקבל. 28. ואולם , אף אם מצינו כי המסמכים נספחים ט'-י"ב לתצהירו של מר שטיין כלל לא עמדו בפניו בעת ששקל את מי לפטר , ובכלל זה , האם לפטר את התובעת, הרי ברור כי לשם גיבושם של מסמכים אלה קיימים מהלכים קודמים. מתוך המסמכים עולה כי הנתבעת היתה מצויה בגרעונות מצטברים במשך מספר שנים עובר לאביב-קיץ 2010 עת ארעו פיטורי התובעת. לאור זאת אנו נכונים לאמץ את עדות מר שטיין כי הוא נקרא אל הדגל על מנת לסייע בחילוץ הנתבעת מן המשבר הכלכלי שנקלעה אליו וגיבש תכנית הבראה וזאת כבר לאחר הפסח בשנת 2010. כאמור ,השתכנענו גם כי בתקופה בה פוטרה התובעת, פוטרו עובדים נוספים התובעת עצמה העידה בחצי פה (עמ' 8 ש' 1)ואילך: "ת. מאז ההודעה ועד השיחה לא היה משהו מיוחד. ידעתי על השינויים אבל לא השפיע על העבודה. כששמעו שאני פוטרתי ועוד עובדים נוספים פוטרו אז דברו על ההנהלה החדשה וזה היה לאחר הפגישה שלי עם מר שטיין. ש. מה היה לפני הפגישה שלך עם מר שטיין ת. לי לא היה שום מידע על מה שהיה קודם, זה היה לפני שנתיים ,איני יכולה לזכור במדויק מה היה לפני ומה היה אחרי" (הדגשים של הח.מ.) הנה כי כן , התובעת פוטרה במסגרת שינויים כלליים עקב מצבה הכלכלי של הנתבעת ובד בבד עם עובדים אחרים. האם שובצה עובדת אחרת במקום התובעת? 28. כאמור מעלה , ספק אם בכלל יש מקום לבחינת השאלה האם שובצה עובדת אחרת במקום התובעת, לאור העובדה כי לא נטען כי דווקא משרתה תצומצם. מכל מקום בסעיפים 9-10 לתצהירו מסביר מר שטיין כי הכוונה המקורית היתה לצמצם את תפקידי המזכירות כך שמזכירה אחת תשמש הן לאגף התפתחות הילד והן למעון, ואולם היות ומיד בסמוך לאחר הוצאת מכתב הפיטורין לתובעת, התברר כי מנהלת המעון (הגב' אלקייס) התפטרה. על כן הוחלט, על מנת שלא לזעזע את המערכת, לאחד דווקא את תפקידי הניהול בשני האגפים, כך שהגב' סגל ששימשה עד אז כמנהלת התפתחות הילד תשמש בשני הכובעים ואילו תפקידי המזכירות לא יאוחדו. בחקירתו הנגדית אישר מר שטיין כי לתפקיד של מזכירת התפתחות הילד, נכנסה (לאחר תקופה של עובדות זמניות), הגב' מלוביצקי שהינה אחותו של מר מיכאל דור, חבר ועד הנתבעת ואשר השתתף בהחלטה על פיטורי התובעת. בסעיף 10 לתצהירו טוען מר שטיין כי הגב' מלובצקי הינה בעלת כישורי שיווק, מה שאפשר לנתבעת לעמוד באיחוד תפקידי הניהול של שני האגפים וכי משכורתה של זו אינה גבוהה בהרבה משל התובעת. לתצהירו צרף מר שטיין את תלושי השכר של המזכירות הזמניות, שאכן מצביעים על שכר נמוך משל התובעת, ואולם במהלך הדיון הוצגו תלושי השכר של הגב' מלובצקי- מוצג ת/1- המצביעים על כך שלאחר מספר חודשי התייצבות בהיקף המשרה, בסופו של דבר עמד שכרה ע ל כ3,500 ₪ לחודש, שהם כ1,000 ₪ יותר משכרה של התובעת. 29. כאשר נשאל מדוע לא הוצע התפקיד לתובעת לאחר התפטרותה של הגב' אלקייס ולאור הרויזיה בתכניות, השיב, כי הדבר הוצע לתובעת אך לא ניתן היה להתחייב לגבי קביעות התפקיד, ואילו התובעת סרבה. (עמ' 17 ש' 4-6) גרסה כבושה זו בנושא כה מהותי נולדה לראשונה בחקירה הנגדית ואיננו מקבלים אותה. ואולם דווקא העלאתה מצביעה על כך שחוסר הרצון "להתחייב" כלפי התובעת נבע מכוונה להמתין לגב' מלוביצקי . קשה להבין מה טעם פניה לתובעת בהצעה יומיים לאחר הודעת הפיטורין- לחזור לעבודה- מחייבת התחיבות לעבודה קבועה . 30. אם כן , בסופו של דבר תפקידה של התובעת לא בוטל, ולתפקיד נכנסה אחותו של חבר הועד. גם אם מלכתחילה היתה כוונה אמיתית להביא לייעול במסגרת האמור במכתב הפיטורין ועל פי המתכונת שפרס בפנינו מר שטיין, הרי משהתברר בתוך זמן קצר ביותר, כי חל שינוי מהותי בתכנית וכי משרת המזכירה שוב נדרשת, הרי שהיה מקום להעלות את נושא הפסקת עבודתה של התובעת, וזאת לא נעשה- בניגוד מפורש לאמור במכתב הפיטורין . התנהלות זו הינה פגומה ומצטרפת לפגמים שנפלו בהליך השימוע שנערך לתובעת. 31. ואולם מנגד, כאמור מעלה , התובעת , לפחות במהלך הדברים כפי שארע בפועל, לא היתה מעוניינת להשאר במקום עבודתה ואין לדעת מה היו תוצאות הצעה לשוב לעבודה לו היתה מוצעת . יישום 32. משבאנו לכלל מסקנה כי נפלו פגמים , אם כי לא כאלה שגזרו תוצאות כבדות משקל, הן באופן עריכת השימוע, כמתואר מעלה, והן בהמנעות מהציע לה לשוב לעבודתה מיד כשנתברר שהתפטרות הגב' אלקייס חייבה שידוד מערכות והחזרתו של תפקיד המזכירה על כנו. לפיכך יש מקום לפצותה בגין פיטורין שלא כדין. מאידך גיסא , שמנו לנגד עינינו התנהלותה של התובעת והעדר כל גילוי של רצון לשוב לעבודתה. 33. ""הכלל הוא, כי סכום הפיצוי המרבי שיש לפסוק לעובד שפוטר שלא כדין הוא תשלום שאינו עולה על סכום השווה לשכר של שנה ורק במקרים חריגים יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר. השיקולים אשר הוכרו בפסיקה כמצדיקים חריגה מן הכלל הם, בין היתר, אלה: חלוף הזמן ממועד הפיטורים והסכומים ששולמו לעובד הם לתקופה העולה על שנה, או מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי "עונשי"; הסיכוי להמשיך ולעבוד במקום העבודה אלמלא הפיטורים; הוותק והסטטוס של העובד כעובד קבוע." (ע"ע 456/06, בש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע (ניתן ביום 27.2.2008) 34. בנסיבות הענין, לאחר שעמדנו על הנתונים דלעיל, וכן נתנו משקל לוותקה של התובעת, ולהתנהלותה, אנו פוסקים לתובעת פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בגובה 3 משכורות. כעולה מתחשיב פיצויי הפיטורין ששולמו לתובעת, שכרה החודשי בחדשי עבודתה האחרונים על סך של 2491 ₪. לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 7,473 ₪ . 35. לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי נוסף מעבר לאמור לפיצוי בסך 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק, כפי הנתבע. פיצויי הלנת פיצויי פיטורין 36. קבענו לעיל כי אכן הנתבעת היתה מצויה בקשיים כלכליים. עם זאת ברי כי הפיצויים לא שולמו אלא רק לאחר פניית ב"כ התובעת. מר שטיין העיד כי לו היו משולמים הפיצויים במועדם לא היה כיסוי לשיק ואולם לא הביא כל אסמכתא לדבר . 37. כבר נפסק כי בדונו בתביעה לפיצויי הלנת שכר או פיצויי פיטורין על בית הדין להפעיל שיקולי מידתיות, כאשר לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת הפיצויים והפחתתם. כך נקבע בע"ע 473/09 מוטור אף בע"מ - יניב ורד (מיום 1.11.2011): "יש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים - לרבות לעובדים אחרים של המעסיק - עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם (וראו למשל - כדוגמאות לדרך הפעלת שיקול הדעת - את ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ - מונטסנוט איילין איל, מיום 24.11.2005; ע"ע 307/05 בתי מלון מאוחדים בע"מ - רונית דבורה, מיום 20.9.2006). 38. בנסיבות אלה יועמדו פיצויי הלנת פיצויי הפיטורין עד ליום 31.12.2010, עת שולמו בפועל, על שיעור הפרשי הצמדה ורבית כדין . 39. סיכומם של דברים, תשלם הנתבעת לתובעת : א. 7,473 ₪ פיצוי בגין פיטורין שלא כדין. ב. בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורין- הפרשי הצמדה ורבית כדין ע"ס 7,473 ש"ח מיום 1.9.2010 ועד ליום 31.12.10. סך הפרשי ההצמדה והרבית ישא הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.1.2011 ועד התשלום המלא בפועל. ג. בגין הפרשים בשל אי תשלום עבור פנסיה - כהסכמת הנתבעת בסעיף 19 לסיכומיה- סך של 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.5.2010 ועד התשלום המלא בפועל. 40. בהתחשב בנסיבות הענין, ולאחר התחשבות במכלול טענות הצדדים ובכלל זה בפסק הדין החלקי שניתן בתיק זה, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 1,200 ₪. פיצוייםפיטורים