פיטורים מעסק משפחתי

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים מעסק משפחתי: רקע כללי והשתלשלות ההליכים 1. התובע עבד בעסק לשיווק מוצרי קרמיקה בשם "X קרמיק" (להלן "העסק") במשך כ-7 שנים, עד לפיטוריו ביום 31.5.09. העסק רשום כעוסק מורשה על שם הנתבעת, אשתו של התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה וכעת גרושתו. 2. ענינה של התביעה שבפנינו הוא בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. כמו כן הוספה תביעה לשחרור כספי הפנסיה שנצברו לזכותו של התובע בחברת הפניקס. 3. העסק, אשר לטענת הנתבעת הוקם בחודש 12/99 על ידה, הינו על שמה ונוהל על ידה. בשלב כלשהו עזב התובע את מקום עבודתו הקודם, והחל לעבוד כשכיר בעסק בתפקידים שונים, ובהם, איש שיווק ומנהל יבוא. לתובע שולמה משכורת, הונפקו תלושי שכר והועברו הפרשות כעובד לקופת פנסיה שעל שם הנתבעת בחברת מנורה מבטחים. 4. בין בני הזוג פרץ סכסוך מר. בחודש אפריל 2009 הגישה הנתבעת תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בינה לבין התובע בבית המשפט לענייני משפחה בקריות. בסוף חודש מאי 2009 שלחה הנתבעת לתובע מכתב פיטורין בעקבותיו חדל התובע להגיע לעסק. הצדדים התגרשו זמ"ז ביום 10/3/10. 5. בתאריך 29.12.09, הגיש התובע את התביעה שבפנינו. לטענת התובע, עבד בעסק מיום 9/02 ועד למועד פיטוריו ע"י הנתבעת ביום 31.5.09, והוא זכאי לכל הזכויות עקב תקופת עבודתו וסיומה. 6. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי התובע פוטר מעבודתו על רקע מעשים שביצע ואשר לא אפשרו את המשך העסקתו על ידה, בין השאר, הגביל וחסם את חשבונות העסק, הוציא את דיבת העסק בפני כולא עלמא באופן שפרסם כי העסק בפני פשיטת רגל ובהתנהגותו גרם לנזקים כבדים לעסק. לטענתה, נסיבות פיטוריו של התובע אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים ובכל מקרה, התובע הבריח שלל נכסים משותפים כגון אופנוע ים, טוסטוס, עגלה ועוד, אשר ערכם עולה על חובותיה כלפיו. טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעת היא כי מחצית הזכויות להם זכאי התובע מגיעות לה כאשתו. 7. בישיבת הדיון המוקדם ביום 7.7.10 נדרשה הנתבעת להודיע תוך 30 יום האם שולמו לתובע דמי הבראה ובאילו מועדים וכן להודיע האם ניצל התובע ימי חופשה תוך פירוט מועדי החופשות. ביום 06.10.10 קבענו כי מאחר והנתבעת לא הגישה כל התייחסות לטענות התובע בדבר ימי חופשה ודמי הבראה, הרי שטענת התובע ביחס לעצם זכאותו לרכיבים אלה ודרך חישובם הינה בגדר מוסכמה בתיק. 8. הצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות ליום 12/6/11. במועד ההוכחות הופיע התובע והודיע על הסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק וסיכומי טענות הצדדים. בהחלטה מאותו המועד נקבע, כי הואיל ובין הצדדים מחלוקות עובדתיות בשאלת זכאות התובע לפיצויי פיטורים, כאשר הנתבעת טוענת כי קיימות נסיבות לשלילתם, לא ניתן ליתן פסק דין ללא שמיעת ראיות. משלא הגיעו הצדדים להסכמות, נקבע התיק להוכחות ליום 6/12/11. בשלב זה החליפה הנתבעת ייצוג. 9. ביום 2.10.11, הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לדחייה על הסף, בה טען כי בין הצדדים התנהלה תביעה לאיזון משאבים שהסתיימה, וקיים מעשה בי-דין לגבי ההליך. 10. בישיבת יום 6.12.11, העלתה הנתבעת לראשונה טענה נוספת של חוסר סמכות עניינית וטענה כי אין יחסי עובד ומעביד בין התובע והנתבעת וכי הם היו שותפים בעסק. לטענתה, בין הצדדים הייתה הסכמה כי התובע מושך את חלקו בשכר והנתבעת בהוצאות. התובע טען כי מדובר בטענה המהווה שינוי חזית ואין לקבלה. ישיבת ההוכחות נדחתה לצורך מתן החלטה בבקשות. 11. בהחלטה מיום 13/5/11 נקבע, כי אין מעשה בית דין בין הצדדים, כי זכויותיו של התובע בתחום יחסי העבודה שבין הצדדים מקומם להידון בבית הדין לעבודה וכי משטענה הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית מטעמה כי התובע הועסק בעסק שבבעלותה ובניהולה ופוטר מעבודתו, הרי שאין מקום לשינוי חזית ולהעלאת טענה חדשה בדבר היעדר יחסי עובד מעביד. לאור האמור, נקבע התיק להוכחות לשם בחינת זכויות התובע הנובעות מקיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים ליום 5/7/12. על ההחלטה לא הוגשה בר"ע. 12. לעניין זה נציין, כי לא זו בלבד שהנתבעת הודתה בקיומם של יחסי עובד מעביד עד לשלב מאוחר בהליך זה, כפי שפורט לעיל, אלא שכך התנהלו יחסי הצדדים בפועל: העסק הינו בבעלות הנתבעת, נפתח ונוהל על ידה, התובע עבד כעובד שכיר שהוצאו לו תלושי שכר, והנתבעת היא זו שפיטרה את התובע והביאה לניתוקו למעשה מן העסק. אף כלפי צדדים שלישיים הוצגו היחסים כיחסי עובד מעביד: הן לרשויות המס, הן לקופות פנסיה (לתובע הופרשו הפרשות כשכיר לקופת פנסיה שבבעלות הנתבעת), והן לבנק בו התנהל חשבון העסק (ר' ת/3). 13. ביום 5/7/12 נשמעו הוכחות הצדדים והם נדרשו להגשת סיכומים. 14. בסיכומיה, שבה והעלתה הנתבעת את טענותיה להיעדר יחסי עובד מעביד בין הצדדים ולחוסר סמכות עניינית, שכבר נדחו. כמו כן, צרפה לסיכומיה ראיות חדשות, לרבות בנושא פדיון החופשה וכן טענה לעניין דמי ההבראה, תוך התעלמות מהחלטת בית הדין בנושאים אלה. התובע ביקש להוציא את הראיות החדשות שצורפו שלא כדין לסיכומי הנתבעת. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, וזו כלל לא הגיבה לבקשה. 15. לנוכח החלטתנו מיום 6.10.10 בעניין החופשה וההבראה, משצרפה הנתבעת לראשונה לסיכומיה ראיות בנושא ניצול ימי החופשה שלא כדין, ללא היתר ובניגוד להחלטה לעיל ואף לא הגיבה כלל לבקשה למשיכתם מהתיק, ההחלטה מיום 6.10.10 בעינה עומדת. הראיות החדשות שצורפו יימשכו מהתיק והתנהלות הנתבעת תבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות. 16. לנוכח האמור, המחלוקות שנותרו בתיק הן זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת ושחרור הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה "פניקס". פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 17. לטענת הנתבעת, התובע ביצע מעשים חמורים כלפיה וכלפי העסק, התובע חתר למוטט את העסק, סירב לחתום על המחאות לספקים, פנה ללקוחות ולספקים תוך שהוא מציין כי העסק על סף פשיטת רגל וגזל לקוחות של העסק על ידי העברתם לעסק מתחרה שהוא פתח. 18. הנתבעת טענה בתצהירה כי ביום 28.5.09, התובע באורח חד צדדי הגביל וחסם את שני חשבונות הבנק של העסק, ע"י הוצאת דרישה חתומה מטעמו שלא לאפשר את הפעילות בחשבונות אלא על פי שתי חתימות, תוך גרימת נזק לעסק, שכן מאותו רגע התובע סירב לשתף פעולה ולחתום על המחאות שנמשכו זה מכבר על ידי הנתבעת כמנהלת העסק לספקים ולצדדי ג', במהלך העסקים הרגיל. 19. לטענת הנתבעת, מעשים אלה של התובע הינם בגדר מעשים החורגים מסמכותו כעובד והוא עשה זאת תוך ניצול העובדה שהוא היה בעלה של הנתבעת ותוך ניצול העובדה שנרשם כשותף בחשבונות הבנק של העסק עקב כך, על אף שנוהלו בפועל אך ורק על ידי הנתבעת. 20. עוד טענה הנתבעת, כי התובע משך מחשבונות העסק סך של 10,200 ₪, כן, רכש מחשב נייד בסך כ-3000 ₪ ושילם מחשבונות אלה עבור ביטוח הרכב הצמוד לו והוצאות ביטוח חובה ורישוי בסך 3257 ₪ + 450 ₪ לעגלה של אופנוע ים אותו הבריח. 21. לטענת הנתבעת המעשים הנ"ל הסבו נזק רב לעסק הואיל ובגללם נדרשה לפתוח חשבונות בנק חדשים לעסק, נאלצה לחזר אחר בנקים שיתנו לה אשראי למימון כל הצ'קים העתידיים שמשכה לצורך ניהול העסק. 22. לטענתה, המחאות בסך 350,000 ₪ חזרו בהוראה של חוסר אפשרות לכבדם בגין היעדרה של חתימה נוספת והדבר גרם לכאוס עצום בקרב הספקים וצדדי ג' שקשורים עם העסק. 23. עוד טוענת הנתבעת, כי ביום 27.5.09, פנה התובע ללקוחות העסק המוכרים לו מעבודתו בעסק, התקשר אליהם והודיע להם שהוא מצוי בהליך גירושין עם הנתבעת ואמר להם כי מוטב להם לקחת את הסחורות שהזמינו כדי שלא ייגרם להם נזק, כי יכול להיות שהעסק בפני סגירה. לטענת הנתבעת, התובע גרם לבהלה גדולה אצל לקוחות העסק, אשר פנו לעסק ודרשו לקבל טובין שמועד אספקתם טרם הגיע ולקוחות אחרים "ברחו" מהעסק. 24. לטענת הנתבעת, התובע עורר פרובוקציות קשות בעסק לעיני לקוחות, לעיני ספקים וגם בפני אורח מחו"ל, קילל את הנתבעת ואת אביה וכינה אותם "גנבים", נהג עימה באלימות וגרם לה לחבלה ביד ויצא מהעסק רק על ידי הזמנת משטרה. 25. לטענת התובע, פיטוריו מהעסק בוצעו כחלק מהליך גירושים וללא קשר לטענות שמעלה הנתבעת. לטענתו, טענותיה של הנתבעת בדבר נסיבות בגינן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים הן חסרות שחר, חסרות אחיזה במציאות והתובעת לא צרפה אסמכתאות כלשהן לנטען על ידה. 26. לטענת התובע, ביטוח הרכב היה חלק מתנאי עבודתו במהלך כל שנות עבודתו והרכב שימש אותו לעבודתו. לטענתו, תשלום הביטוח מחשבון העסק היה דבר שבשגרה. לטענתו, שינה את הוראות החיוב של חשבונות הבנק של העסק רק לאחר שהנתבעת ניתקה את קו הפלאפון שלו (אותו קיבל כחלק מתנאי עבודתו) ומנעה את יכולתו לתדלק את רכבו באמצעות דלקן ע"ח העבודה. 27. לטענת התובע, הנתבעת היא זו שהתנכלה לו וחיבלה בתנאי העסקתו ואף רוקנה את קופת הפיצויים של העסק לטובת תשלום פיצויים לאמה. מסגרת נורמטיבית לעניין שלילת פיצוי פיטורים 28. האפשרות לשלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם קבועה בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ו-1963. בסעיף 16 לחוק נאמר: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים, בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד." ובסעיף 17 לחוק נקבע: "בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". 29. משלא נטען בפנינו לקיומם של איזה מתנאי סעיף 16 לעיל, תיבחן השאלה לאורו של סעיף 17 לחוק. 30. ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים הינו הסכם קיבוצי כללי- תקנון עבודה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון"). סעיף 53 לתקנון קובע כי במקרה שעובד הפר משמעת באופן חמור או שעבר עבירה פלילית חמורה יהיה צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. 31. הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי "שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר" [ע"ע 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני (22.10.2002, במאגר ממוחשב; באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש" [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. נפסק, כי התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [ע"ע 60/06 מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ (30.10.2006, במאגר ממוחשב]. 32. באשר לנטל ההוכחה נקבע בפסק דין אליהו שמואלי ויעקב שמואלי - שושנה שרייר, דב"ע ל/6-3, פד"ע א', 69, כי: "מעביד הטוען כי בנסיבות פיטורין אין לשלם פיצויי פיטורין או שיש להפחיתם, חייב להביא טענתו במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק, או לבקש את בית הדין להפעיל את סמכותו מכח סעיף 17 לחוק, וכאמור, אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח שלא התקיימו תנאים לשלילת זכותו. הלכה יסודית בסדר דין ובדיני ראיות היא, כי הטוען לקיום יוצא מן הכלל, עליו נטל ההוכחה כי יש לשלול את פיצויי הפיטורין - הוא על הנתבעת." (ר' לעניין זה גם דב"ע שן /119-3, עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב, 303). מן הכלל אל הפרט 33. לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, אנו סבורים, כי לא הוכחו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת מהתובע. להלן נפרט נימוקינו. 34. לתצהירה, בו העלתה הנתבעת טענות רבות בדבר התנהגותו החמורה של התובע, לא צרפה הנתבעת כל אסמכתא שיש בה כדי לתמוך בטענותיה. גם מהעדויות ששמענו לא שוכנענו כי פעולות התובע מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. 35. בעדותו בפנינו הבהיר התובע כי הוציא דרישה מטעמו שלא לאפשר את הפעילות בחשבונות העסק אלא על פי שתי חתימות, שלו ושל הנתבעת, על מנת שהנתבעת לא תוכל לרוקן את החשבונות ולאחר שקיבל יעוץ משפטי לעשות כן: "ש. האם זה נכון ששינית את זה שכל צ'ק שיוצא חייב להיות על שמך? ת. כן. אני אסביר. ב-27.5 נערכה פגישה אצל עורכת הדין של הלקוחה, ברגע שהתפוצצה הפגישה, הודיעה לי האחראי במושב על הדלק, שהנתבעת מפסיקה את הזכות שלי לתדלק ברכב שלי במושב, בעל תחנת הדלק צלצל אליי והודיע לי זאת. קיבלתי הודעה מסלקום שהטלפון שלי מנותק, היא ניתקה לי גם את הטלפון. ברגע שיצאתי מהפגישה אצל עו"ד סיגל אלון, עו"ד שלי היה לידי, הוא אמר לי-מייד מחר היא נוקטת כאן הליכים חד צדדים, מיד מחר תיגש ותעשה את חשבון הבנקים ושתי חתימות, כי למרות כל מה שהיא משכה, ואז לא הבנתי את ההיקפים של הגניבה שלה יחד עם הוריה, היא הולכת לעשות פעולות חד צדדיות, ושאלך לעשות 2 חתימות על כל פעולה בבנק. אני רוצה לציין שעשיתי זאת רק שמיד מצאתי מהפגישה, הודיעו לי גם מסלקום וגם בעל תחנת הדלק, שהיא הורתה להם לנתק לי את הטלפון ואת הדלק. הלכתי למחרת לבנק... ש. האם ביצעת זאת לפני ה-31.5? ת. ב-28 לחודש, זה היה יום חמישי, ניגשתי לשני הבנקים בהוראת עורך הדין שלי, כתבתי הוראה שאני דורש גם את חתימתי על מנת למנוע ממנה לעשות צעדים חד צדדים ולרוקן את החשבון, כשחזרתי לעסק הודעתי לפקידה שמעכשיו הכול יהיה בשתי חתימות, ואני מבקש כל צ'ק להביא אליי, ואני אאשר, אני רוצה לדעת על מה הצ'קים. על מנת למנוע מצב, כפי שתפסתי את אביה ואימה מוציאים סחורה לאחותה ב-33,000 ₪ שפיטרה את אימה. היא נתנה לה כספים במזומן... ש. האם ביצעת את שינוי החתימות בעודך עובד שכיר לטענתך בעצם אצל הנתבעת? ת. ביצעתי את שתי החתימות, כפי שהסברתי, על מנת למנוע מהנתבעת...ב-28.5, עדיין עבדתי אצל הנתבעת." 36. לטענת התובע, כלל לא סירב לחתום על צ'קים, אלא, ביקש לדעת על מה הוא חותם בטרם החתימה והנתבעת היא שהתעלמה מבקשתו: "ש. האם לאחר שינוי החתימות, סירבת לחתום על צ'קים של העסק? ת. בשום פנים ואופן לא. הסברתי בהסבר הקודם שלי שהלכתי לפקידה, ואמרתי שאשתף פעולה, רק לאחר שאדע על מה הצ'קים. ש. האם היו צ'קים בסך של 350,000 ₪ שחזרו בעצם מחשבון הבנק של העסק מטענה שסירבת לחתום עליהם? ת. כבר אמרתי קודם שהלכתי לפקידה, והיה לה זמן, הצ'קים היו ל-31, שזה היה יום שני, היה לה מספיק זמן, שלושה ימים, להסביר לי, להחתים אותי, היא בחרה שלושה ימים להתעלם מכל זה, להחזיר את הצ'קים כחלק מהתהליך המתכונן של העוקץ, על מנת להפיל הכול עליי. ש. האם היו צ'קים שלא חתמת עליהם? ת. לא ביקשו ממני לחתום, באתי לפקידה ביוזמתי כשחזרתי מהבנקים, אמרתי לה-דוריס...[העד חוזר על התשובה הקודמת]." 37. במהלך דיון ההוכחות ביקש ב"כ הנתבעת להציג רשימת צ'קים שחזרו וצ'קים שלטענת הנתבעת משך התובע מחשבונות העסק, אשר לא צורפו לתצהיר הנתבעת. ב"כ התובע התנגד להגשת אסופת המסמכים שהגשתה התבקשה, שאינה בגדר רשימה מסודרת של שיקים ושלא ניתנה לו ההזדמנות להתמודד מולם. בהחלטה קבענו, כי מדובר במספר רב של מסמכים שאינם ממוספרים ולא ניתן לייחס מי מהם לנספחי התצהיר, אין מדובר ברשימה מסודרת של שיקים, עם ציון מספרי השיקים ופרטיהם ולא ניתן להתייחס למסמכים אלה כאל רשימת שיקים ובוודאי שלא לעבור עליה בשלב זה, לשם בדיקת טענות הנתבעת. הגשת המסמכים בדרך זו לא הותרה. 38. יש לזכור, כי בשלב זה היו מצויים הצדדים בסכסוך משפחתי קשה, כאשר לפעולות חד צדדיות המבוצעות בעסק ולהעברות כספים מן העסק ישנה השלכה על זכויות בן הזוג לאור יחסי השיתוף שביניהם כבני זוג (להבדיל מהזכויות הנגזרות מכוח קיומם של יחסי עובד מעביד). פעולת התובע בנסיבות אלו, על פי היעוץ שקיבל, למניעת פעולות חד צדדיות שהחלו להנקט ע"י הנתבעת, אין לראותן בנסיבות העניין כהפרת משמעת חמורה המביאה לשלילת פיצויי פיטורים. 39. התובע הכחיש כי פעל במטרה להרחיק לקוחות מהעסק או שנקט באלימות כנגד הנתבעת. הנתבעת לא הביאה ראיות להוכחת טענות אלה: "ש. האם טרם ההרחקה שלך מהעסק, פנית ללקוחות והסברת להם שייקחו את הסחורה שלהם? ת. לא. ש. אני מקריאה לך שמות הלקוחות כפי שפורטו בתצהיר של הנתבעת, לא פנית לאף אחד מהם? ת. לא. זה עוד אחד מהסיפורים. כמו הסיפור של הצ'קים. ש. האם זה נכון שבתוך העסק, ביום 28.5, במשרדי העסק, בעצם קיללת את הנתבעת, את אביה, נהגת באלימות כלפיה, הורחקת מהמקום באמצעות שוטרים? ת. רק פקד אבי בן-דהן שהוא היה לקוח שלנו העיד במשטרה שהיא חתכה את עצמה, לא תקפתי אותה, היא חתכה את עצמה וקראה למשטרה ואמרה שאני פגעתי בה. רב פקד בן-דהן היה במקום, והעיד לטובתי. זה לא נכון. " 40. נציין, כי בפסק הדין שניתן בתמ"ש 1938-04-09, אשר צורף על ידי הצדדים, שם נטענו על ידי הנתבעת אותן טענות בדבר פעילות התובע המכוונת למוטט את העסק, קבעה השופטת כי "האשם במשבר שפקד את העסק רובץ לפתחם של שני הצדדים" (ראה ע' 6 ש' 26 לפסה"ד). 41. לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר נסיבות בהתנהגות התובע כעובד השוללות זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. שיעור פיצויי הפיטורים 42. הנתבעת הודתה בחבותה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בשיעור 106,081 ₪ (ראה תחשיב נספח א' לכתב ההגנה). הנתבעת לא צרפה כל אישור המעיד על שחרור כספים כלשהם מקופת פיצויים עבור התובע. הנתבעת טענה בעדותה (ר' ע' 20 ש' 28-33 לפ') כי הסכימה לשחרר לתובע את מה שנצבר לזכותו בקופת הפיצויים, ואולם, לא הוגשה כל ראיה על תשלום כספים בפועל. 43. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 106,081 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/09 ועד התשלום בפועל. ככל ששוחררו לתובע כספי פיצויים מקרנות פיצויים של הנתבעת, יופחתו הסכומים מהסך המגיע לתובע. בנסיבות העניין איננו מוצאים מקום לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. זכאות התובע לדמי הודעה מוקדמת: 44. הנתבעת שילמה לתובע דמי הודעה מוקדמת במשכורת חודש 06/09 בשיעור 11,150 ₪, אלא שקיזזה מסך זה סכום של 10,357 ₪. הנתבעת נשאלה מהם הסכומים שקוזזו והשיבה, כי סכום של 7,100 הוא בגין ביטוח של הרכב, וליתר הסכומים לא ידעה ליתן הסבר למעט הטענה כי אלו סכומים שהתובע משך. המדובר בביטוח הרכב עליו נהג התובע, לגביו העידה הנתבעת כי מדובר ברכב של העסק. 45. בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". בהתאם לפסיקה, "כוונת המלים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא לסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת" [דב"ע (ארצי) נד/101 - 3 יעקב עמנואל - שופר סל בע"מ, פד"ע כח' 241 (1995)]. 46. בתלושי השכר של התובע מופיע הרכיב "רכב קב' 6" המעיד על כך שהתובע קיבל רכב מהנתבעת ונדרש לשלם מס בגין הטבה זו. מהראיות שבפנינו שוכנענו, כי הנתבעת נהגה לשלם את ביטוחי הרכב של העסק מחשבון העסק. 47. לאור האמור, מקבלים אנו את טענת התובע כי לא היה מקום לקזז מדמי ההודעה המוקדמת שניתנו לו את עלות הביטוח, ובוודאי לא סכומים נוספים לגביהם לא ניתן ע"י הנתבעת כל הסבר בגין מה קוזזו. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,357 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/09 ועד התשלום בפועל. פדיון ימי חופשה והבראה 48. בעניין זה, משלא נתקבלה כל עמדה מצד הנתבעת ולאור ההחלטה מיום 6/10/10, מתקבלות במלואן תביעותיו של התובע ברכיבים אלו. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 35,648 ₪ בגין פדיון חופשה וסך של 4,760 ₪ בגין דמי הבראה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/09 ועד התשלום בפועל. שחרור הכספים בקרן הפנסיה "הפניקס" 49. התובע עתר לשחרור כספים שהצטברו לזכותו בחברת "הפניקס". לאור העובדה שהנתבעת לא התייחסה כלל לטענה זו של התובע, מקבלים אנו תביעתו ומורים על שחרור הכספים שנצברו לטובת התובע בחברת הפניקס בפוליסה מס' 1821682018. טענת קיזוז 50. לטענת הנתבעת, ככל שייפסקו לתובע כספים, זכאית היא למחצית מהם. מקומה של טענה זו להידון בבית המשפט לענייני משפחה בעריכת איזון הזכויות שבין בני הזוג ואין מסמכותנו להכריע בה. לסיכום 51. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בהתאם לאמור בסעיף 43 לעיל ב. הודעה מוקדמת בהתאם לאמור בסעיף 47 לעיל ג. פדיון חופשה ודמי הבראה כאמור בסעיף 48 לעיל ד. על הנתבעת לשחרר לתובע את הכספים הצבורים בקופת הפניקס כאמור בסעיף 49 לעיל. קביעותינו לעיל אינן גורעות מסמכות ביהמ"ש לענייני משפחה להכריע בשאלת חלוקת הזכויות בין בני הזוג ככל שזכויות אלו טרם נדונו על ידו. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. 52. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. פיטורים