מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובדת בטיפולי פוריות: התובעת הועסקה כמזכירה בחברת אילן כרמון בטיחות בע"מ (להלן - הנתבעת), החל מיום 7/5/2008 ופוטרה ביום 31/5/2009; מועד סיום יחסי העבודה נקבע ליום 14/6/2009. ביום 11/6/2009 הודיעה התובעת לנתבעת כי היא בהריון וביקשה לבטל את פיטוריה בשל הריונה, אך הנתבעת סירבה. הנתבעת פנתה ביום 14/6/2009 למנהלת מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה (להלן - הממונה), לה הועברו סמכיות שר העבודה והרווחה, לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים), בבקשה לקבלת היתר לפיטוריה של התובעת. ביום 11/10/2009 התירה הממונה, גב' רבקה מקובר, את פיטורי התובעת מיום החלטתה - 11/10/2009. בתביעתה לפנינו עותרת התובעת לסעדים שונים עקב פיטוריה, שנעשו לטענתה שלא כדין. אלה העובדות החשובות לענייננו: הנתבעת הנה חברה בע"מ העוסקת בתחום הבטיחות במפעלים. התובעת הועסקה כאמור בנתבעת כמזכירה החל מיום 7/5/2008 ועבדה במשרה חלקית מהשעה 07:00 - ועד השעה 14:00 לערך. התובעת פוטרה ביום 31/5/2009 בנימוק של תפקוד לקוי. מועד סיום יחסי העבודה נקבע ליום 14/6/2009. ביום 11/6/2009 הודיעה התובעת למנכ"ל הנתבעת, מר דני פדידה, כי היא בהריון וביקשה ממנו לבטל את פיטוריה בשל הריונה. מר פדידה סירב. ביום 14/6/2009 פנתה הנתבעת לממונה בבקשה לקבלת היתר לפיטוריה של התובעת. התובעת התבקשה שלא להגיע לעבודתה עד למתן החלטת הממונה. ביום 11/10/2009 התירה הממונה את פיטורי התובעת מיום החלטתה - 11/10/2009. מיום הפסקת עבודתה ועד לקבלת החלטת הממונה לא שילמה הנתבעת לתובעת שכר. הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. התובעת ילדה במזל טוב ביום 21/1/2010. התובעת טוענת כי החלה בטיפולי פוריות בחודש ספטמבר 2008. גדר המחלוקת בדיון שנערך ביום 21/1/2010, גובשה רשימת הפלוגתאות שלהלן: האם עובר למועד פיטורי התובעת ידעה הנתבעת על כך שהתובעת עוברת טיפולי פוריות? האם נעדרה התובעת מעבודתה עקב טיפולי פוריות? לעניין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - האם יש לומר כי פיטורי התובעת נעשו בשל היותה בטיפולי פוריות ובשל כך מהווים פיטורים שלא כדין או שמא נעשו הפיטורים אך בשל תפקודה הלקוי של התובעת. האם רשאית הייתה הנתבעת שלא להעסיק את התובעת בתקופה שמיום 14/6/2009 ועד לקבלת היתר הפיטורים? האם התובעת זכאית לסעדים הכספיים הנתבעים על ידה. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה וד"ר איסקוב דוד, רופאָהּ של התובעת. מטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת, מר דני פדידה והגב' חגית בריינר. דיון והכרעה בטרם נידרש לגופו של עניין, נציין כי לתובעת השגות על החלטת הממונה, גב' רבקה מקובר, להתיר את פיטוריה וכן על קביעותיה במסגרת החלטה זו. יוטעם כי התובעת לא הגישה ערעור על החלטת הממונה לפי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, משכך אין התובעת יכולה לטעון במסגרת הליך זה, כנגד החלטת הממונה וקביעותיה. מאידך גיסא הנתבעת הגישה ערעור על החלטת הממונה להתיר את פיטורי התובעת רק מיום 11/10/09 ולא מיום 14/06/09 (ר' תיק על"ח 22275-11-09), ברם הנתבעת (המערערת שם) ביקשה למחוק את ערעורה. האם ידעה הנתבעת שהתובעת בטיפולי פוריות התובעת הצהירה כי היא עדכנה את חגית, הממונה עליה, שהיא עוברת טיפולי פוריות ולכן מגיעה באיחור לעבודתה (סעיף 4ב לתצהיר התובעת). עוד טוענת התובעת כי בשל איחוריה התכופים לעבודה ניתן לקבוע כי הנתבעת ידעה שהיא עוברת טיפולי פוריות. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו סוברים אנו כי אין לייחס לנתבעת ידיעה על טיפולי הפוריות שעברה הנתבעת. הגב' חגית בריינר העידה בתצהירה ולפנינו כי התובעת מעולם לא סיפרה לה כי היא עוברת טיפולי פוריות (ר' עמ' 15 לפרוטוקול ש 8-3). כך גם העיד לפנינו מר דני פדידה, מנכ"ל הנתבעת. עדותה של הגב' בריינר עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מקבלים את גרסתה בעניין זה. מאידך גיסא בגרסתה של התובעת נתגלו אי דיוקים וסתירות במספר עניינים והיא לא עשתה עלינו רושם מהימן. זאת ועוד, הראיות שהוצגו לפנינו ועדותה של התובעת עצמה מהווים חיזוק לגרסתה של הגב' בריינר, לפיה לא ידעה כי התובעת נמצאת בטיפולי פוריות. התובעת טוענת כי החלה בטיפולי פוריות עוד בחודש 09/2008, בשלם נאלצה לאחר לעבודתה לפחות פעמיים בשבוע, שבועיים בכל חודש (סעיף 4א לתצהיר עדותה הראשית של התובעת). ברם, מדו"חות הנוכחות של התובעת (אלו הרשומים בכתב יד התובעת) עולה כי בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2008 התובעת לא איחרה לעבודתה ולו פעם אחת, בחודש נובמבר 2008 איחרה התובעת לעבודתה פעם אחת, אך לא הוצג לפנינו כל מסמך רפואי אשר יש בו כדי לקשור איחור זה לטיפולי הפוריות. כך גם בחודש דצמבר 2008. התובעת הסבירה כי בתקופה זו לא נעדרה מעבודתה כיון שלקחה רק כדורים ולא נזקקה לזריקות המצריכות בדיקות דם (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 25-24). הסבר זה של התובעת הגיוני ומתיישב עם שאר הראיות שלפנינו, אך חשוב לציין כי דבריה אלו עומדים בסתירה לתצהירה בו הצהירה כי נאלצה לאחר לעבודתה בקביעות החל מתחילת טיפולי הפוריות בחודש 9/2008. מדו"חות הנוכחות של התובעת לחודשים ינואר - מאי 2009 עולה כי בחודש ינואר הגיעה התובעת לעבודה פעמיים בשעה 08:00 (במקום בשעה 07:00), בחודשים פברואר עד מאי לא נרשמו איחורים. ברם, התובעת טוענת כי דו"חות הנוכחות לחודשים אלו, שהוצגו על ידי הנתבעת, אינם מדויקים ואינם משקפים את שעות עבודתה המדויקות באותה עת. מהמסמכים הרפואיים שהציגה לפנינו התובעת (נספחים ט) ומעדותו של ד"ר איסקוב, רופאָהּ של התובעת (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 21-20) עולה כי התובעת החלה בטיפולי פוריות בסוף חודש ינואר 2009, והיא לא נאלצה לאחר לעבודתה בתכיפות כה רבה כפי שטענה בתחילה (4-6 פעמים בחודש). בחודש ינואר 2009 ביצעה התובעת בדיקה אחת. בחודש פברואר ביצעה התובעת 3 בדיקות בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר בדיקה אחת התבצעה ביום היעדרותה של התובעת מהעבודה (אין כל ראיה כי היעדרותה של התובעת מהעבודה ביום זה היתה בשל טיפול פוריות). בחודש מרץ ביצעה התובעת 2 בדיקות בבוקר, כאשר אחת מתוכן נעשתה בעת שהתובעת שהתה בחופשת מחלה (גם כאן אין כל ראיה כי התובעת נעדרה מהעבודה עקב טיפול פוריות). בחודש אפריל ביצעה התובעת 3 בדיקות בשעות הבוקר שלאחריהן הגיעה לעבודה. גם אם התובעת איחרה לעבודתה בשל בדיקות אלו שהתבצעו בשעות הבוקר, הרי שמדובר באיחורים והיעדרויות ספורדיות ולא ניתן לומר כי בשל איחוריה לעבודה, ידעה הנתבעת, או היה עליה לדעת, כי התובעת נמצאת בטיפולי פוריות. יודגש - התובעת עצמה טוענת כי הציגה לנתבעת מסמכים המעידים על היותה בטיפולי פוריות לראשונה רק ביום 11/5/2009 או ביום 12/5/2009 (ר' עמ' 11 לפרוטוקול ש' 11). טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעת. התובעת אמנם צירפה לתצהיר אישור רפואי בו מצוין כי החלה טיפולי פוריות בחודש 09/2008, ברם אישור זה הונפק בחודש 06/09 (לאחר פיטורי התובעת) (נספח א' לתצהיר התובעת) וברי כי אישור זה לא היה בידי הנתבעת עובר לפיטוריה. התובעת טוענת כי הודיעה למר פדידה על היותה בטיפולי פוריות בעת שהוא הודיע לה על פיטוריה מהעבודה. מר פדידה טוען מנגד כי התובעת מעולם לא סיפרה לו שהיא נמצאת בטיפולי פוריות, גם לא בעת ההודעה על פיטוריה. נציין כי עדותו של מר פדידה עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מקבלים את גרסתו, לפיה התובעת מעולם לא סיפרה לו כי היא נמצאת בטיפולי פוריות. מר פדידה צירף לתצהירו את תמליל השיחה עם התובעת, בה הודיע לה על פיטוריה. בתמליל זה אין כל אזכור לכך שהתובעת סיפרה למר פדידה על היותה בטיפולי פוריות. התובעת טוענת כי התמליל (והקלטת שצורפה לו) אינם משקפים את כל שנאמר בשיחה זו. לטענתה, הקלטת נקטעה ונחתכה וחלק נכבד מהשיחה לא תועד או נמחק מהקלטת, לרבות דבר הודעתה על היותה בטיפולי פוריות. לעניין זה העיד לפנינו מר דניאל הרפז, מנהל המרכז הבינתחומי למאפייני הקו אשר תמלל את קלטת השיחה בין התובעת למר פדידה. מעדותו, שלא נסתרה ואותה אנו מקבלים, עולה כי השיחה המתועדת הינה אותנטית, אין קטיעות יזומות בקלטת וההקלטה הסתיימה שלא באופן יזום על ידי המקליט (ר' עמ' 26 לפרוטוקול ש' 1-11). הנה כי כן, מהתמליל שהוצג לפנינו עולה כי התובעת לא הזכירה בפני מר פדידה, כי היא נמצאת בטיפולי פוריות, לפחות לא בעת ההודעה על פיטוריה הצפויים. סוברים אנו כי לו באמת הייתה התובעת מספרת למר פדידה שהיא בטיפולי פוריות, היה הדבר נעשה מיד עם ההודעה על פיטוריה (החלק אשר כן הוקלט). תחת זאת בחרה התובעת לטעון כנגד פיטוריה בנימוקים שונים. יתרה מזו, גם לו היינו מקבלים את גרסת התובעת שהיא הודיעה למר פדידה, בעת שהודיע לה על פיטוריה, על היותה בטיפולי פוריות (וכאמור אין אנו מקבלים גרסה זו) הרי שהיה בכך משום חיזוק לגרסת הנתבעת, לפיה מר פדידה לא ידע על היותה של התובעת בטיפולי פוריות עד שהודיע לה על פיטוריה ולפיכך פיטוריה אינם נובעים מהיותה בטיפולי פוריות. בנוסף, ביום 16/6/2009 פנה מר פדידה לתובעת בכתב (נספח ו' לכתב התביעה). בסעיף 1 למכתב זה נרשם כי במהלך השיחה בה נמסר לתובעת על פיטוריה, התובעת לא העלתה כל טענה בעניין טיפולי פוריות. התובעת השיבה למכתב זה ביום 24/6/2009. ברם, בתגובתה לא התייחסה כלל לאמור בסעיף 1 למכתבו של מר פדידה. סוברים אנו כי הדבר מדבר בעד עצמו. לו היה ממש בטענות התובעת כי הנתבעת ידעה על היותה בטיפולי פוריות, הייתה התובעת מתייחסת לכך בתשובתה למכתב הנתבעת. זאת ועוד, אין מחלוקת בין הצדדים כי משהודיעה התובעת למר פדידה כי הינה בהריון ומשום כך לא ניתן לפטרה, פנה זה באופן מיידי לממונה לקבלת היתר לפיטורי התובעת. מכאן שלו הודיעה התובעת למר פדידה על היותה בטיפולי פוריות בעת ההודעה על פיטוריה, היה פונה לממונה לקבלת היתר לפיטורי התובעת וגם משום כך שוכנענו כי בעת פיטורי התובעת לא ידעה הנתבעת כי התובעת עוברת טיפולי פוריות. מהי עילת הפיטורים? בשים לב לקביעתנו שהנתבעת לא ידעה, בעת פיטורי התובעת, כי התובעת עוברת טיפולי פוריות, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם פוטרה התובעת בשל טיפולי פוריות. ברם, למעלה מן הדרוש נציין כי לאחר שבחנו את כל החומר שהובא לפנינו, שוכנענו כי פיטורי התובעת נעשו עקב תפקודה הלקוי ולא בשל היותה בטיפולי פוריות. להלן טעמינו. מר פדידה, מנכ"ל הנתבעת, העיד בתצהירו ולפנינו כי לא היה מרוצה כלל וכלל מתפקודה של התובעת, וכי במהלך עבודתה ביצעה התובעת טעויות שונות בעבודתה, לא שמרה על סביבת עבודה מסודרת, ואף שוחחה שיחות טלפון פרטיות וארוכות. כמו כן הצהיר מר פדידה, כי לקוחות החברה התלוננו על התובעת ועל יחסה אליהם. (ר' סעיפים 9-4 לתצהיר מר פדידה מוצג נ/3). מר פדידה העיד כי התובעת מעולם לא הודיעה לו כי היא עוברת טיפולי פוריות ואף לא הודיעה לו כי עליה לעבור הפריה חוץ גופית. עדותו של מר פדידה, שעשתה עלינו רושם מהימן ואמין ונתמכה בעדותה של הגב' בריינר. מר פדידה העיד כי בשל חוסר שביעות רצונו מתפקוד התובעת, פרסם מודעת דרושים לתפקידה של התובעת, עוד בחודש מרץ 2009. מכאן למדים אנו כי הסיבה שעמדה בבסיס ההחלטה על פיטוריה של התובעת אכן הייתה תפקודה הלקוי. הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, לפיה התובעת פוטרה עקב תפקודה הלקוי וכי הנתבעת לא ידעה על היות התובעת בטיפולי פוריות. לפיכך נדחית טענת התובעת לפיה פוטרה אך ורק בשל טיפולי הפוריות. התביעה לשכר עבודה התובעת תובעת שכר בשיעור של 150% לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים בגין התקופה מיום 14/6/2009 עד 11/10/2009 וכן פיצוי בסך 50,000 ₪ לפי הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 או לפי סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים. בסוגיה זו אין מחלוקת על העובדות הבאות: הנתבעת הודיעה לתובעת על פיטוריה מעבודתה ביום 31/5/09 וסיום יחסי העבודה היה ביום 14/6/09. ביום 11/06/09 הודיעה התובעת למר פדידה על היותה בהריון ולאור זאת ביקשה לבטל את פיטוריה. מר פדידה לא ביטל את פיטורי התובעת ולא השיבה לעבודתה, אך פנה לממונה לשם קבלת היתר לפיטורי התובעת. הנתבעת לא השיבה את התובעת לעבודה, בזמן בו המתינה להחלטת הממונה. התנהלות הנתבעת אינה מקובלת עלינו. משהנתבעת ידעה שהתובעת בהריון, בטרם נכנסו פיטוריה לתוקף, אסור היה לה להפסיק את עבודתה ללא היתר מהממונה לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים והיה על הנתבעת להמשיך להעסיק את התובעת עד להחלטת הממונה. משלא עשתה כן והפרה בכך את הוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים אנו פוסקים לתובעת שכר עבודה בשיעור של 150% לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, לתקופה שמיום 14.6.2009 (מועד סיום יחסי העבודה) ועד ליום 11/10/09 (מועד החלטת הממונה). הנתבעת לא חלקה על חישובי התובעת בעניין זה ומשום כך זכאית התובעת לסך של 18,900 ₪ ברכיב זה. כמו כן מוצאים אנו כי בנסיבות המקרה יש לפסוק לתובעת פיצוי גם לפי סעיף 13א(א)(1) בסך 10,000 ₪. הנתבעת טוענת כי יש לנכות מסכומים אלה את דמי האבטלה אותם קיבלה התובעת בתקופה זו. מתעודת עובד הציבור ביום 19/9/2010 מטעם המוסד לביטוח לאומי, עולה כי התובעת קיבלה דמי אבטלה בגין 100 ימים מחודש 7/2009 עד חודש 11/2009. ככל שהתובעת היתה מפוטרת רק ביום 11/10/2009 (מיד עם קבלת החלטת הממונה) והיתה מתחילה לקבל דמי אבטלה ממועד זה, היא היתה זכאית לקבל דמי אבטלה עד ליום הלידה - 21/1/2010. בנסיבות אלה שוכנענו כי אין לנכות את כל מאת הימים בהם קיבלה התובעת דמי האבטלה, אלא יש לנכות דמי אבטלה רק בגין עשרה ימים. מכאן שיש לנכות סך - 10 ימים לפי 115 ₪ ליוםX 10 ימים = 1,150 ₪. התביעה להפרש פיצויי פיטורים התובעת קיבלה פיצויי פיטורים לפי תקופת עבודתה בפועל היינו מיום 7/5/2008 ועד ליום 14/6/09. ברם, משהממונה אישרה את פיטורי התובעת רק מיום 11/10/09, הרי שתקופה זו כמוה כתקופת עבודה בגינה זכאית התובעת לזכויותיה, לרבות פיצויי פיטורים. לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,212 ₪ הפרש פיצויי פיטורים. התובעת עותרת לתשלום פיצויי הלנה. בנסיבות המקרה אין מקום לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, עקב חילוקי דיעות שיש בהם ממש. פדיון חופשה כאמור לעיל, מאחר ומועד סיום העבודה של התובעת הינו בהתאם להחלטת הממונה הרי שהתובעת זכאית לימי חופשה בגין התקופה שמיום 14/6/09 ועד ליום 11/10/09. משהנתבעת לא חלקה על חישובי התובעת לעניין זה, תשלם התובעת לנתבעת פדיון חופשה בסך של 666 ₪. דמי חגים התובעת תבעה פדיון 5 ימי חג עבור 2 ימי ראש השנה, יום כיפור וסוכות (2 ימים). מעיון בתלושי השכר של התובעת וברישום ימי עבודתה עולה כי התובעת אכן לא קיבלה תשלום דמי חגים ולפיכך זכאית התובעת לדמי חגים בגין חמישה ימי חג. הנתבעת לא חלקה על חישוב התובעת לעניין זהו משום כך זכאית התובעת לסך 25 ₪ X 7 שעות עבודה X 5 ימים = 875 ₪ הפרש דמי הבראה כאמור לעיל, התובעת זכאית לדמי הבראה גם בגין התקופה שבין 14/6/2009 ועד 11/10/09 ולפיכך זכאית התובעת להפרש דמי הבראה בסך של 672 ₪. הפרש שכר עבודה לחודש יוני 2009 התובעת טוענת כי בחודש זה עבדה 9 ימים, 7 שעות בכל יום, בשכר של 25 ₪ לשעה. לפיכך טוענת התובעת היא זכאית לשכר עבודה בסך של 1,575 ₪ ואילו בפועל קיבלה סך של 1,125 ₪. מדו"ח שעות העבודה של התובעת לחודש זה עולה כי התובעת עבדה בסך הכל 46 שעות עבודה ולפיכך זכאית התובעת לסך של 46X25=1,150 ₪. התובעת קיבלה בחודש זה סך של 1,125 ₪ ולפיכך זכאית התובעת להפרש שכר בסך של 25 ₪. הפרשות לפנסיה (תגמולים) התובעת טענה כי על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה, התקף מיום 1/1/2008, היה על הנתבעת להפריש לזכות התובעת כספים לקרן פנסיה בשיעור של 0.833% מהשכר לשנת 2008 ובשיעור של 1.66% מהשכר לשנת 2009. למעט הכחשה כללית לא טענה הנתבעת דבר לעניין זה. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי אכן לא הופרשו עבורה כספים לקרן פנסיה ולפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה. ברם, על פי צו ההרחבה מיום 30/12/2007 זכאים לפנסיה בשנת 2008 עובדים שהשלימו 9 חודשים לעבודתם ובשנת 2009 עובדים שהשלימו 6 חודשים לעבודתם. מאחר ובשנת 2008 לא עבדה התובעת 9 חודשים אצל הנתבעת אין היא זכאית להפרשות לפנסיה בגין שנה זו. לפיכך התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה החל מיום 1/1/2009 ועד למועד בו הותרו פיטוריה על ידי הממונה. משכך התובעת זכאית לסך של 282 ₪ פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה עבור תקופת עבודתה בשנת 2009 (סך כל השכר שקיבלה התובעת בתקופה זו חלקי 1.66). ובגין התקופה בה לא עבדה אך הייתה אמורה לעבוד זכאית לסך של 77 ₪. ובסך הכל זכאית התובעת לסך 359 ₪. פיצוי בגין אי העסקה ואבדן שכר התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בגין אבדן הזכות והאפשרות לעבוד עד למועד הלידה וכן 60 יום נוספים לאחר חופשת הלידה. התובעת עותרת לפיצוי בשווי שכר עבודתה החודשי בגין כל תקופה זו. בשים לב לקביעתנו כי פיטורי התובעת אינם עקב טיפולי הפוריות ומשהממונה התירה את פיטורי התובעת החל מחודש אוקטובר 2009 וכן בשים לב לכך שהתובעת זכאית לשכר עבודה עד למועד בו הותרו פיטוריה על ידי הממונה - אין התובעת זכאית לפיצוי נוסף הנטען על ידה ברכיב זה. סוף - דבר משאלו הם פני הדברים אנו מקבלים את תביעת התובעת בחלקה ומחייבים את הנתבעת, לשלם לתובעת, את הסכומים כדלקמן: שכר עבודה מיום 14/6/2009 ועד 11/10/2009 בסך 18,900 ₪ בניכוי סך 1,150 ₪ דמי אבטלה = 17,750 ₪. לסכום 17,750 ₪ יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/9/2009 (אמצע התקופה) ועד ליום התשלום המלא בפועל. פיצוי לפי סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים בסך 10,000 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11/10/2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הפרש פיצויי פיטורים בסך 1,212 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11/10/2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הפרש פדיון חופשה בסך 666 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11/10/2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל. דמי חגים בסך 875 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/7/2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הפרש דמי הבראה בסך 672 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11/10/2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הפרשי שכר בסך 25 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/7/2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל. פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 359 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/7/2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל. התשלומים הנ"ל ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין עד ליום התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות