מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי טייס: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי כספי בסך של כמיליון ₪ בגין אבדן כושר עבודה וכן הפרשי הפרשות לקופת גמל והפרשי פיצויי פיטורין. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. התובע טייס במקצועו, עבד בנתבעת כקצין ראשון במטוס סילון. תקופת העסקתו - מ - 1.3.2003 ועד 14.12.2006, עת פוטר. ב. הנתבעת הנה חברה בע"מ המוחזקת על ידי חברת מרכזי שליטה בע"מ בבעלותו של מר מוטי זיסר. החברה מעניקה בין היתר שירותי תעופה באמצעות עובדיה לחברות שונות ובעיקר לקבוצת אירופה ישראל בע"מ. ג. רו"ח הייזלר שימש כחשב בניהול כספי הנתבעת ובמסגרת תפקידו היה אחראי על תנאי העסקתם של העובדים וקביעת תנאי שכרם. ד. בפן המקצועי התובע היה כפוף לטייס הראשי בחברה, מר בני דניאל. ה. תנאי העסקתו של התובע התובע עבד בנתבעת על פי הסכם העסקה שנחתם בין הצדדים בינואר 2003. נספח א' להסכם ההעסקה של התובע קובע, כי שכר הבסיס של התובע, הכולל 30 שעות טיסה בחודש כשכר מינימום בסך 2,900$ לחודש. התובע היה זכאי לתשלומים נוספים מעבר לשכר הבסיס , ככל שיבצע תפקידים או שעות נוספות מעבר לשכר הבסיס ,כמפורט להלן - תשלום עבור שעת טיסה החל מ - 30 ועד 35 שעות טיסה בחודש - 55$ לשעת טיסה. תוספת עבור טיסות בהן שימש אצ"א כקברניט יקבל תוספת תשלום כפי שמקבל קבריט. לכל שעת טיסה החל מ - 35 שעות לחודש, או עבור שעת טיסה בטיסה מסחרית שאינה לקבוצת מרכזי השליטה, תוספת תשלום של עוד 8 $ לשעת טיסה ( היינו 63$). כן שולמה תוספת תשלום עבור יום שהייה בחו"ל בתפקיד ללא טיסות. ו. הפרשות לאבדן כושר עבודה נספח ב' להסכם ההעסקה של התובע קובע, "2. ביטוח מנהלים וקרן פיצויים לאחר שלושה חודשי עבודה בחברה תרכוש החברה לאצ"א פוליסת ביטוח מנהלים בחברת ביטוח שתיקבע בלעדית ע"י החברה, והצדדים יפרישו תשלומים לפוליסת הביטוח כמפורט להלן: ... 2.5% מן השכר החודשי יופרש ע"י החברה ועל חשבונה לביטוח אבדן כושר עבודה" ז. בטופס ההצעה לביטוח התובע "פרופיל מנהלים Platinum" נקבע בפרטי הביטוח - שכר חודשי של המבוטח - 12,900 ₪ ובסוגריים (2,900*4.45). בטופס ההצעה לביטוח חיים נקבע בכיסויים הנוספים לגבי אבדן כושר עבודה - פיצוי חודשי - 65% מהשכר בפועל בפוליסת "פרופיל 3". ותחת הסעיף "משכורת הכנסה חודשית אחרונה" - 13,000 ₪. ח. אין חולק, כי החברה הפרישה לתובע הפרשות לביטוח אבדן כושר עבודה רק משכר הבסיס של התובע כפי שהוגדר בהסכם העסקתו. ט. התובע פנה לטייס הראשי מר דניאל במהלך העסקתו והתלונן על הפרשות בחסר לאובדן כושר עבודה. י. במהלך חודש ספטמבר או אוקטובר 2006 ( התובע אינו זוכר בדיוק מתי) פנה התובע לראשונה למר הייזלר והלין בפניו על הפרשות בחסר לאבדן כושר עבודה. התובע הקליט את השיחה עם מר הייזלר, ללא ידיעתו, וצירף לתצהיר קובץ הקלטה ותמליל של השיחה. יא. במקביל לאותה שיחה, עבר התובע שני ניתוחים בעיניו - ניתוח ראשון בעין שמאל ביום 28/9/06 וניתוח שני בעין ימין ביום 3/10/06. על פי המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, התובע היה מנוע מלהטיס מטוס, לאחר הניתוח הראשון בשל תופעות לוואי בעיניו ועד אשר לא יחלפו תופעות אלו. בפועל תופעות הלוואי לא חלפו והתובע איבד את כושרו להטיס מטוס. יב. המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק - מכתב מיום 24/12/2006 מטעם המרכז הרפואי ד"ר לוינגר לפיו, התובע עבר שני ניתוחים בעיניו וכחלק נורמאלי מתהליך ההחלמה, התובע סובל מהילות וסנוורי לילה, רגישות לאור וראייה ערפילית בעין ימין. - חוות דעת רפואית מטעם פרופ' ריבק, רופא רשות שדות התעופה האזרחית, מיום 11/1/07 לפיה, התובע מקורקע עקב מצבו הרפואי וכי מצב זה קיים מסוף ספטמבר 2006. - מכתב מיום 2/1/2007 מטעם ד"ר אבינועם ברלב, רופא תעופה בכיר לפיו מאז יום 28/9/06 התובע סובל מתופעות לוואי, לא טס ומקורקע וכי הוא מנוע מלטוס כל עוד תופעות הלוואי נמשכות. - חוות דעתו הרפואית של פרופ' נמט מיום 26/11/07 לפיה, כושר ראייתו של התובע מגביל אותו מפעילות הדורשת ראייה טובה. - חוות דעתו הרפואית של ד"ר מאיר רייכר מיום 17/2/2008 אשר קבע, כי על סמך המסמכים הרפואיים המצויים בידיו, התובע מקורקע לצמיתות ואינו כשיר עוד לעבוד כטייס. הלכה למעשה נקבע, כי התובע איבד את כושרו לטוס לצמיתות. יג. למרות אי כושרו לטוס כאמור, בחודשים אוקטובר ונובמבר 2006 טס התובע בטיסות החברה לארה"ב, לירדן, לאילת ולבוקרשט. יד. הסכם העסקתו של התובע קובע לעניין הפסקת העסקתו של התובע, "6.5 החברה רשאית להספיק את העסקתו של אצ"א בחברה באופן מיידי וללא כל התראה ותשלום בעקבות אחד מן המקרים המנויים להלן: 6.5.2 אצ"א העלים מידע על מחלות ו/או תאונות ו/או כל מידע רפואי אחר העלול לפגוע בכשירותו של אצ"א, על פי שיקול דעתו הבלעדי של מנכ"ל החברה, לבצע אחד או יותר מתפקידיו של אצ"א בחברה". וכן, "6.7 החברה תהיה רשאית לסיים הסכם זה תוך מתן הודעה מוקדמת של 14 יום בקרות אחד או יותר מן המקרים המנויים להלן: 6.7.1 אי כשירות רפואית או אחרת המונעת מאצ"א לבצע את תפקידיו בחברה, כולם או חלקם" טו. התובע פוטר מעבודתו במחצית חודש נובמבר החל מ 14.12.2006 , בהתראה מוקדמת של חודש ימים. טז. התובע מקבל תגמולים חודשיים בגין אבדן כושר עבודה בשיעור של כ - 8000 ₪ בחודש. יז. מחודש יולי 2008, החל התובע לעבוד במנהל התעופה האזרחי כמנהל תחום באגף המבצעים. 3. ראיות ועדים הגישו תצהירים והעידו - התובע, גברת גלית צ'רקסקי, דיילת אויר לשעבר בנתבעת, מר חמרה - עורך התמליל וכן הוגשה חוות דעתו של ד"ר מיכאל מירון בנושא פרשנות הכיסוי הביטוח של התובע. מטעם הנתבעת העידו - מר בני דניאל, רו"ח הייזלר, הגברת אורה רחמים, הגב' דבי שור חשבת שכר ומנהלת משאבי אנוש בקבוצת אירופה ישראל, וכן הוגשה חוות דעתו של מר דן שפרינצק. 4. טענתו העיקרית של התובע בתיק דנן הנה, כי הנתבעת הפרה את הסכם העסקתו וביטחה אותו בביטוח אובדן כושר עבודה רק על חלק משכרו הקובע. לטענת התובע, היה על הנתבעת לבטח אותו עבור כל שכרו החודשי הכולל 30 שעות טיסה, שעות טיסה נוספות, וכל יתר התשלומים אשר מגיעים לו על פי הסכם העסקתו. 5. הנתבעת טוענת, כי תנאי העסקתו של התובע לרבות תנאי ההפרשה לביטוח אבדן כושר עבודה היו ידועים וברורים היטב לתובע. התובע ידע והסכים משך כל תקופת העסקתו לשיעור ההפרשות ולשכר הקובע לעניין אבדן כושר העבודה. מעולם לא הובטח לתובע על ידי מי מהחברה, כי הפרשות יוגדלו או יושוו לתנאים של טייסים אחרים. בנוסף נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב כאשר פנה אל מר הייזלר לראשונה בנוגע לתנאי ביטוח אבדן כושר העבודה וזאת לאחר שידע כי איבד את כושרו ל, מבלי לידע את הממונים עליו וסיכן את חייהם של נוסעים. 6. יאמר על ידינו כבר בראשיתה של הכרעתינו כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות והטענות שהובאו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי יש לפרש את הסכם העסקתו של התובע באופן דווקני על פי לשונו וההסכמות בין הצדדים, כי ההפרשות לביטוח אבדן כושר עבודה יהיו משכר הבסיס של התובע. זאת ועוד עלה מהראיות כי התובע ידע את תנאי העסקתו ולא הוכיח, את אי הסכמתו במובן שהדבר יהווה משקל נגד לתנאי ההסכם בפועל. 7. הסכם העסקתו של התובע ותנאי הפוליסה הסכם העסקתו של התובע קובע מהו שכר הבסיס של התובע אשר עמד על סךשל 12,900 ₪ במועד חתימתו. כן קובע הסכם העסקתו, כי ההפרשות לאבדן כושר עבודה יהיו מהשכר החודשי של התובע. מונח זה, "שכר חודשי" נתון כאמור לפרשנות שונה על ידי שני הצדדים. התובע טוען, כי יש לראות במונח זה כ"שכר כולל ומלא", הווה אומר, שכר בסיס בנוסף לכל תוספות השכר ואילו הנתבעת טוענת, כי יש לראות במונח זה כ"שכר בסיס" הא ותו לא. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן- "חוק החוזים") מתווה את כללי הפרשנות לחוזים וזו לשונו: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. על פי סעיף זה, יש לפרש חוזה בהתאם לכוונת הצדדים בעת כריתת החוזה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בלשון בה השתמשו הצדדים, ואם הלשון אינה ברורה, בהתאם לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מן הנסיבות. ההלכה הפסוקה גם קבעה, כי התנהגות הצדדים להסכם, לאחר כריתתו זורה אור על דרך פרשנותו, באשר היא מלמדת על אומד דעת הצדדים. תוצאה זו מעוגנת בסעיף 25 (א) לחוק החוזים הנותן משקל לנסיבות העניין ככלי פרשני של הוראות החוזה, (ראה ע"א 11039/07, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, ניתן ביום 6.07.2011; וראה: רע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' אלחנן טלמור, ניתן ביום 11.10.2010). 8. ולענייננו, המונח "שכר חודשי" הקבוע בהסכם העסקתו של התובע הינו למעשה, שכר בסיס של התובע. אנו סבורות, כי לו היה מדובר בשכרו הכולל של התובע, בסיס + תוספות, הדבר היה מצוין באופן מפורש בהסכם העסקתו של התובע ולא נתון לפרשנות הצדדים. שכר חודשי, כמוהו כשכר בסיס, היינו השכר החודשי המינימאלי של התובע, שלו היה זכאי אף אם לא היה מבצע 30 שעות טיסה בחודש. מקריאת לשון הסכם ההעסקה, עולה כי התשלומים הנוספים המפורטים בהסכם, מלבד שכר הבסיס של התובע היוו תוספות מותנות ולכן נעשתה ההפרדה בטבלת תשלומי השכר ואף בפועל הופרש לביטוח מנהלים ואובדן כושר רק שכר הבסיס. 9. פרשנות זו של המונח, מתיישבת היטב אף עם הסכם הפוליסה של התובע ועם ביצוע ההפרשות בפועל, הלכה למעשה, משך כל תקופת העסקתו של התובע. בנוסף ,פרשנות המונח שכר חודשי כשכר בסיס עולה מהתנהגות הצדדים בפועל כפי שהיא עולה מנסיבות המקרה דנן. בפוליסת הביטוח של התובע נקבע באופן ברור אשר אינו משתמע לשני פנים כי השכר החודשי המבוטח של התובע הנו 2,900$ ולפי שכר הדולר לאותו מועד - 12,900 ₪. התובע חתם על פוליסת הביטוח ובכך הביע הסכמתו לקבוע בה. יתרה מכך הוא חתם עליה 3 חודשים לאחר תחילת עבודתו בחברה כשנתוני השכר היו נהירים לו. הווה אומר, פירוש המונח "שכר חודשי" בהסכם העסקתו של התובע היה הלכה למעשה, על פי תנאי הפוליסה, רק השכר הבסיסי של התובע ולא שכר בסיס + תוספות כפי שטען בפנינו. וראה עדותו הברורה והחד משמעית של התובע בעניין זה ולפיה, התובע ידע היטב, משך כל תקופת העסקתו, כי מופרשים לו כספים לאבדן כושר עבודה משכר הבסיס בלבד וכי ידע היטב את ההשלכות לכך במקרה של אבדן כושר, "ש. אתה בעצם די מההתחלה ידעת שלבני מפרישים על כל הרכיבים לביטוח מנהלים. ת. כן. הוא אמר לי. ש. ובתצהירך אתה אומר שגם לגביך מהשנה הראשונה להעסקתך ידעת שלך לא מפרישים על הכל. ת. מתישהו במהלך השנה, כן. ש. כלומר, שלוש שנים עבדת כשאתה בעצם יודע על מה מפרישים ובמשך שלוש שנים אתה יודע שאם חס וחלילה קורה לך אובדן כושר עבודה אתה תקבל לפי מה שהפרישו לך. ת. ברור", (עמ' 5 לפרוט' ש' 25-32). . עוד עלה מעדותו של התובע, כי ידע והבין היטב, כי פוליסת ביטוח אבדן כושר עבודה מתייחסת רק לשכר הבסיס בגובה 2900$ כשכר קובע לעניין ההפרשות ועל דרך השלילה, התובע ידע כי לא מופרשים לו כספים על כל תוספות השכר, "ש. כשחתמת ב- 15.6.03 שכר הבסיס הדולרי היה 2900 דולר. ושער הדולר היה 4.45. ת. כן. ש. זאת הסיבה שנרשם בשקלים 12,900 ₪ שזה חישוב שכר הבסיס. ת. כן. ש. אתה חתמת על הפוליסה אחרי ששלושה חודשים טסת בפועל וקיבלת תלושי שכר. ת. כן. זה היה שלושה חודשים. ש. אני מראה לך את תלושי שכר. (נספח טו לתצהירך). תאשר לי שבכל החודשים האלה היה לך שכר בסיס ורכיב של שעות טיסה מחושבות. ת. נכון. ש. כלומר כשחתמת על הפוליסה כשנרשם בשכר החודשי שלך 12,900 ידעת שזה המספר לא כולל את שעות הטיסה המחושבות. ת. כן", (עמ' 15 לפרוט' ש' 7-18). 10. שכר בסיס ותוספות שכר בדב"ע מט/7-5 מדינת ישראל - מנצ'ל, פד"ע כ"א 75, 78 נקבע כדלקמן: "המבחן העיקרי שנקבע לפירוש מושג 'המשכורת הקובעת', בסעיף 8 לחוק הגמלאות..., והכרעה בשאלה אם רכיב שכר מהווה תוספת אמיתית (ולא פיקציה) או 'חלק מהשכר הרגיל' הוא, האם התשלום (של התוספת) 'מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם'". כן נפסק כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל, צריך שהתשלום יהא מותנה בתנאי או במצב, באופן שאם לא מתקיים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום. (דב"ע נו/3-22 דורית פני גיל נ' טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, ניתן ביום 18.4.96) הנטל להוכחת הטענה כי תשלום המכונה "תוספת" הינו חלק משכר היסוד הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד שפוטר, מוטל על כתפי התובע הטוען לה, (דב"ע מא/87-3 אמנון ברזילי נ' אולבני ישראל פרייט בע"מ, פד"ע יג', 21, 24). במקרה זה, בנוסף לדרך פרשנות הסכם העסקתו של התובע הרי שלא ניתן לפרש את תוספות השכר להם היה זכאי התובע כחלק משכרו הקובע ומקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי מדובר בתוספות המותנות בתנאי לצורך התקיימותן. הלכה למעשה, אילו התובע היה מבצע 30 שעות טיסה בחודש או פחות מכך, התובע לא היה מקבל את תוספות השכר לשעות הטיסה הנוספות ואולם, אילו התובע היה מבצע 10 שעות טיסה היה מקבל את שכר הבסיס העומד על 30 שעות טיסה בפועל. כל יתר התוספות, ניתנו לתובע בהתאם לתנאים הקבועים בהם ועל כן, אין מדובר בחלק משכר היסוד הבסיסי של התובע. 11. זאת ועוד יובהר, כי התובע עבד בחברה פרטית אשר איננה מחויבת בהסכם קיבוצי, השכר המשולם לו איננו כפוף לדירוגי שכר כלשהם אלא נקבע בהסכם אישי. כמו כן, מדובר בביטוח לאובדן כושר עבודה ולא בהפרשות לפנסיה מכח דין. יובהר, כי בטרם הוצאתו של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, אשר נכנס לתוקפו ביום 1/1/2008, ההלכה הפסוקה קבעה, כי הזכות לביטוח פנסיוני מקורה בהתחייבות הסכמית וכי יש לבחון התחייבות זו בין היתר, בהתאם להתנהלות בפועל, (ראה ע"ע 1148/01 שלומית יריב נ' בנק הפועלים, ניתן ביום 2/1/02). כמו כן, ראה בע"ע 1089/02 ברנע נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ,ניתן ביום 13/10/04, שם נקבע, כי בהסכם רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה. כן ראה לגבי זכות הסכמית, מכח בחירה של הצדדים וראה בעניין זה על הפקדות מכח הסכמה בין עובד למעביד ((דב"ע נז3-48 אגודת קרית נוער נ' אהרן כהן, ניתן ביום 6.5.97): "ביטוחו של העובד בקרן ההשתלמות מקורו, איפוא, בהסכמה בין הצדדים, לפיה נהגו הצדדים הלכה למעשה, והתנהגות הצדדים היא שקבעה את בסיס ההסכמה. לא מצאנו כי העובד מחה על גובה ההפרשות לקרן ההשתלמות במשך תקופה של כעשר שנים בהן שולם לו רכיב אחזקת הרכב, מה גם שההפרשות לאותה קרן היו של שני הצדדים. גם לו יצאנו מהנחה כי האגודה הפרה חובתה בעניין זה, תופסות לגבי תנאי כאמור הן הלכות ויתור והן הלכות השתק (דב"ע מא 3-115/ ישיבת בני-עקיבא "אהל משה" - שמחה זגורי, פד"ע יג, 171, 181, דב"ע נד-3-86/ יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ פד"ע כז, 270, 276, דב"ע נד 3-3/ אבי כהן - החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ, פד"ע כח, 90, 94). עוד ראה בעניין זה, פסיקת בית הדין לעבודה בנוגע לעובדים בכירים, אשר משתכרים משכורת גבוהה, להם ניתנת אפשרות לבחור את תקרת השכר הקובע על בסיסו יופרשו כספים לפנסיה, ע"ע 600017/97 עוזי עציון - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 25.7.06, "משהמערער לא חלק על החישוב של מבטחים לעניין השכר הקובע... הרי שהוא גם לא חולק על פרשנותה של מבטחים בעניין אופן החישוב של השכר הקובע כבלתי תלוי בהיקף המשרה או בשכר שהשתכר העובד בפועל אלא רק כתלוי בחלק של השכר שבחר העובד בעצמו ובמודע לבטח בביטוח פנסיוני... במהלך התקופה בה חל על המערער הסכם זה יכול היה המערער להגדיל את שיעור השכר וכתוצאה מכך להגדיל את ה"שכר" לצורך גמלתו... בהתאם להסדר זה יכול העובד לבחור שכר קובע מינימלי של 25% מהשכר שהשתכר בפועל ולשלם דמי גמולים נמוכים, היינו, לא דמי גמולים ממלוא שכרו... ההסכם לעובדים בכירים מאפשר גמישות לעובד בקביעת השכר הקובע לביטוח פנסיוני. הדבר נעשה מאחר והמשכורת של העובדים הבכירים גבוהה... איפשרו הצדדים הסדר ביטוח פנסיוני גמיש המאפשר לעובד הבכיר לבחור את תקרת השכר הקובע על בסיסו ישולמו דמי גמולים לפנסיה... העובד בוחר את תקרת השכר בגינה הוא מבקש להיות מבוטח. כלפי קרן הפנסיה יחשב שיעור שכר זה כשכרו המלא של העובד...". הפסיקה דלעיל מלמדת כי מדובר בבחירה ואפשרות לגיטימית של עובדים בכירים ,לבטח חלק מסוים בלבד משכרם וכי השכר הקובע לביטוח פנסיוני , במקרה כזה יחושב ללא התחשבות בשכר המלא שהשתכר העובד בפועל, אלא רק ב"שכר המבוטח" כפי שהוגדר על ידי העובד בעצמו. דברים אלו יפים גם במקרה שלפנינו לאור קביעתנו כי הצדדים שניהם בחרו והסכימו לבטח את רכיב השכר הבסיסי בלבד של התובע לצורך אבדן כושר עבודה, כל עוד לא הוכח אחרת. 12. לאור כל האמור לעיל יש לתת תוקף מלא להסכמות הצדדים, כל עוד אין בהם כדי לגרוע מזכויות להן זכאי התובע מכח משפט העבודה המגן. שהרי, כל זכות אחרת שמקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה לעובד, אפשר להתנות עליה ולהגבילה. עוד יובהר, כי בתקופה הרלוונטית לפסק הדין לא הייתה כל חובה שבדין לבטח את התובע בביטוח פנסיוני ובוודאי שלא בביטוח אבדן כושר עבודה ומשכך, רשאים הצדדים להסכים ולהגביל את גובה השכר אשר בגינו יבוטח התובע. יתרה מכך, התובע עבד בתפקיד ייחודי של טייס. בית הדין הארצי לעבודה דן בעניין תנאי העסקתם של טייסים וקבע, כי מדובר בהסדרי שכר מיוחדים אשר נובעים מאופן תפקידם הייחודי ומשמדובר בתנאים מוסכמים על הצדדים אשר אינם נוגדים את תכלית משפט העבודה, אין מקום להתערב בהם. נקבע, כי יש לאפשר לצדדים לחוזה זה גמישות, תוך שמירה על תכלית החוק. יש לאפשר לעובדים בתפקידים אלו לקבוע את תנאי העסקתם בהתאם לנסיבות ודרישות העבודה, (ראה ס"ק 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אל-על נתיבי אויר בע"מ, ניתן ביום 15/3/05). 13. לפיכך אנו קובעות, כי הנתבעת לא הפרה את הסכם העסקתו של התובע. הסכם העסקתו של התובע לא קבע, כי יש להפריש עבור התובע הפרשות לאבדן כושר עבודה משכר בסיס + תוספות אלא רק משכר הבסיס בלבד. יש לקרוא את הסכם העסקתו של התובע עם פוליסת הביטוח ותלושי שכרו של התובע. על פי כל המסמכים הללו יש לקבוע, כי הוסכם בין הצדדים, כי שכר הבסיס הוא השכר הקובע לגובה ההפרשות לביטוח המנהלים ולאבדן כושר עבודה. 14. תנאי העסקתו של הטייס הראשי התובע טען, כי לטייס הראשי מר דניאל תנאי העסקה שונים משלו אולם לכאורה הסכם העסקתם זהה וללמדך, כי התובע היה זכאי לתנאי העסקה זהים לתנאי העסקתו של דניאל. הנתבעת טענה, כי מר דניאל עבד בתפקיד בכיר יותר מהתובע וכן, הוא החל לעבוד בנתבעת טרם תחילת העסקתו של התובע ועל כן חלו לגביו תנאי העסקה שונים. לטענת הנתבעת, במהלך שנת 2000 התהוו שינויים בחברה והוחלט על קביעת תנאי העסקה חדשים לעובדים בחברה. התובע, נקלט לעבודה כאשר התנאים החדשים היו בתוקף ועל כן, אין כל בסיס לטענתו להשוואת תנאים. התובע טען, כי הנתבעת המציאה את גרסתה על שינוי מדיניות רק לצורך הליך זה ורק לאחר שהתברר לה גודל הנזק שנגרם לתובע. טענה זו נדחית. בהתבסס על הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו אנו קובעות, כי הנתבעת ביטחה את התובע רק משכר הבסיס בהתאם להסכם העסקתו, הנספחים להסכם העסקתו והסכם הפנסיה של התובע. לא שוכנענו, כי מדובר בגרסה שהומצאה זה עתה אלא בהחלטה מושכלת של הנתבעת אשר הנתבעת פעלה על פיה משך 3 שנים ו 9 חודשים. עדותו של הייזלר בעניין שינוי המדיניות של הנתבעת הייתה מהימנה וקוהרנטית והיא התיישבה היטב עם יתר הראיות והנסיבות הקיימות בתיק זה ואין מקום להרחיב על כך. זאת ועוד, התובע לא הציג בפנינו את הנספחים להסכם העסקתו של הטייס הראשי וכן את תנאי הפוליסה של הטייס הראשי ועל כן, לא ניתן להשוות את תנאי הפוליסה של התובע אל מול תנאי הפוליסה של הטייס הראשי. ללמדך, כי מדובר בתנאי העסקה שונים במהות והתובע ידע על כך היטב, משך כל תקופת העסקתו. עוד יובהר, כי הנתבעת הנה חברה פרטית ומכוח זכותה הניהולית יש ביכולתה לקבוע תנאי שכר שונים לעובדים ובפרט כאשר מדובר בעובדים בעלי ותק שונה מעמד שונה ותפקיד שונה בחברה. לתובע אין זכות קנויה לזכות בתנאי העסקתו של הטייס הראשי בחברה. 15. התובע לא הוכיח כי התנגד לתנאי העסקתו מהראיות שעמדו בפנינו עלה, כי התובע התלונן כלפי הטייס הראשי בחברה כי לא מופרשים לו כספים לפנסיה מהשכר הכולל אלא רק משכר הבסיס. עוד עלה, כי התובע ידע היטב את משמעות הפרשת הכספים רק מהשכר הבסיסי ואף נשאל על כך במהלך חקירתו בפנינו. התובע העיד, כי לא פנה מעולם להייזלר, הגורם בנתבעת האמון על תנאי העסקתו אלא רק לטייס הראשי ולהנהלת חשבונות. יחד עם זאת, עדותו של התובע הבהירה באופן חד משמעי, כי נאמר לו על ידי הנהלת חשבונות, כי עליו לפנות למר הייזלר על מנת לטפל בנושא ההפרשות של אבדן כושר עבודה, "ש. בני דניאל היה הממונה הישיר לכל מה שקשור לטיסה, אבל הוא לא סיכם איתך את הסכם העבודה שלך. ת. נכון. ש. אתה גם ידעת שהנהלת החשבונות אמרה לך שחיים הייזלר אחראי על זה וזה לא עניין טכני. ואתה ידעת על כך. ת. גם בני וגם הנהלת חשבונות באותם זמנים כשדיברתי על זה הם אף פעם לא אמרו לי שלא מגיע לי ושאני לא אמור לקבל את זה. ש. חוזר על השאלה. ת. מה שהנהלת החשבונות אמרה לאורך תקופה שבהתחלה הם יעבירו את זה והם יעשו את העבודה הזאת ובשלב מסויים אמרו לי שזה נמצא אצל הייזלר ואיתו אני צריך לדבר", (עמ' 6 לפרוט' ש' 19-28). זאת ועוד, התובע העיד בפנינו, כי ידע שהטייס הראשי אליו הפנה את תלונותיו על ההפרשות לאבדן כושר עבודה, אינו מטפל בענייניו ואולם בחר שלא לפנות להייזלר ישירות, "ש. אני מפנה אותך לעמ' 19 לתמלול באמצע. ידעת או לא ידעת שבני לא מטפל בענייניך ת. זה היה ברור לי שהוא לא נלחם על זה, כך כתוב.", (עמד 12 לפרוט' ש' 18- 19). 16. התובע בחר שלא לעמוד על זכויותיו ולמעשה משך שלוש שנים המשיך לכאורה להמתין שהדברים יסתדרו ולא פנה בעצמו למר הייזלר. התובע לא הצביע על כל מניעה שעמדה בדרכו מלפנות למר הייזלר באופן אישי והייזלר עצמו העיד בפנינו כי דלתו תמיד הייתה פתוחה. לא זו אף זו, מתמלול השיחה שנערכה בין הייזלר לתובע עלה, כי התנהלה שיחה ארוכה למדי בין השניים, בנושאים שונים ומגוונים, בתלונות של התובע כלפי הטייס הראשי ועוד, אשר ניכר מרוח הדברים באותה שיחה, כי אכן היחסים בין הייזלר לתובע היו של "דלת פתוחה" והתובע דיבר עם הייזלר באופן חופשי וללא כל עקבות בכל הנושאים שעלו בשיחה. לעניין זה נבהיר, כי טענת התובע לפיה הייזלר הסכים עמו באותה שיחה כי ההפרשות לאבדן כושר עבודה צריכות להיות מהשכר הכולל לא הוכחה. התובע תולה את יהבו על אמירתו של הייזלר לפיה, "אין ספק שהשכר, צריך להיות על השכר, לא על שכר הבסיס...". אמירה זו אין בה כדי לבסס את גרסתו של התובע. אמירה זו אינה יכולה לעמוד מול הסכם העסקתו של התובע, הסכם הפנסיה שלו וההפרשות בפועל משך כל תקופת העסקתו. זאת ועוד, הייזלר הבהיר בעדותו, כי לא התכוון במילים אלו לכך שמדובר בטעות של הנתבעת אלא, כי יבדוק את הנושא, יתייעץ ואולי יחליט אחרת אולם כך או כך, אין מדובר בהחלטה שתוקפה רטרואקטיבי. 17. אשר לטענה שהועלתה על ידי התובע לפיה, הגברת אורה רחמים, אשר מבצעת את חשבות השכר ערכה עבורו במועד סיום העסקתו תחשיב המפרט לכאורה את החסר בהפרשות הנתבעת לביטוח המנהלים שלו. התובע טען, כי תחשיב זה מחזק את גרסתו לפיה לכאורה הנתבעת הפרה את הסכם העסקתו. טענה זו אף היא נדחית. הגברת אורה רחמים איננה אחראית על תנאי העסקתו של התובע. כפי שפורט היטב לעיל, מר הייזלר הוא הגורם האחראי מטעם הנתבעת על תנאי העסקתו של התובע. התחשיב שערכה הגברת רחמים אינו יכול לעמוד מנגד לתנאי העסקתו של התובע על פי הסכם העסקתו ותנאי הפוליסה שלו וההפרשות שבוצעו בפועל כל תקופת העסקתו. זאת ועוד, הגברת רחמים בעדותה הבהירה, כי ערכה את החישוב על מנת שתוכל להציג את טענת התובע למר הייזלר וכדי לדעת על איזה סכום מדובר, מתוך הכנת החומר ולא מתוך כוונה להראות על טעות של הנתבעת. 18. בטרם סיום נבהיר, כי התובע אינו יכול לכפות על הנתבעת תנאי העסקתו לרבות תנאי ההפרשות לביטוח אבדן כושר עבודה. התובע ידע היטב, כי אם תנאי העסקתו אינם מקובלים עליו יכול הוא להתפטר מעבודתו ,אולם אין ביכולתו לגרום לשינויים באופן חד צדדי. ודוק, אין מדובר בזכות קוגנטית שלא ניתן להתנות עליה אלא מדובר בזכות שניתנה לתובע מכח הסכם בין הצדדים. הצדדים הגיעו לכדי הסכמה בהסכם העסקתו של התובע ופוליסת הביטוח של התובע שיש לפרשה כהסכמה הדדית לפיה יופרשו כספים לאבדן כושר עבודה רק מהשכר הבסיסי של התובע. התובע טען, כי לא הסכים לכך אולם בפועל, הלכה למעשה משך שלוש וחצי שנים כך היה, הופרשו כספים רק מהשכר הבסיסי. התובע ידע היטב, כי מופרשים כספים רק מהשכר הבסיסי וכן את המשמעות לכך. התובע, משך כל תקופת העסקתו, לא פנה לגורם בנתבעת האמון על תנאי העסקתו - מר הייזלר, אלא התלונן בפני הטייס הראשי על כך. במבחן התוצאה, התובע שתק משך שלוש שנים ורק בתקופה בה עבר שני ניתוחים בעיניו, כאשר לא נאמר על ידי התובע מתי הקליט את השיחה עם הייזלר לפני הניתוחים או לאחריהם, פנה במסגרת שיחה על נושאים רבים אחרים ואף אמר למר הייזלר כי לא מופרשים לו כספים מלאים לביטוח אבדן כושר עבודה. לא מצאנו צורך להרחיב בנושא התנהלותו של התובע בעניין זה והדברים מדברים בעד עצמם. 19. לאור כל האמור לעיל נדחית טענת התובע, כי הנתבעת פעלה בניגוד להסכם העסקתו והפרישה עבורו הפרשות לביטוח אבדן כושר עבודה בחסר. אשר על כן, ובהעדר בסיס נדחית תביעתו של התובע לפיצוי בגין אבדן כושר עבודה. 20. לגבי יתר טענות התובע ורכיבי תביעתו, לאור קביעתנו, כי התובע לא היה זכאי להפרשות נוספות על ההפרשות על בסיס "שכר הבסיס" הרי שהתובע איננו זכאי להפרשי הפרשות לקופת גמל והפרשי פיצויי פיטורין. 21. בהערת אגב יוער, כי מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה, בנסיבות פיטורין של התובע ולאור העובדה, כי התובע טס בתקופה בה היה משולל אישור רפואי לטוס, כפי שעולה בבירור מהמסמכים הרפואיים שעמדו בפנינו, הרי שספק רב אם התובע היה זכאי לפיצויי פיטורין. אנו רואים בתביעתו של התובע לפיצויי בגין הפרשי פיצויי פיטורין, משום חוסר תום לב בנסיבות בהן הוא פוטר. הלכה למעשה, התובע טס והטיס נוסעים בזמן שהיה באי כושר לטוס וברור, כי סיכן הן את חייו ואת חיי הנוסעים ואנשי הצוות. לא התרשמנו, כפי שהתובע ניסה לטעון, כי לא ידע שהוא נמצא באי כושר לבצע טיסות. 22. לאור הנסיבות המפורטות לעיל, משהתובע איבד את כושרו להטיס מטוסים ולמרות התנהלותו במועד סיום העסקתו, אנו מתחשבים במצבו של התובע וסבורים כי אין להטיל עליו הוצאות משפט. תעופהפיטוריםטייסים