על חברה בפירוק העותרת לפטור מאגרה מוטלת החובה לפנות אל בעלי מניותיה לצורך גיוס סכום האגרה ואם כך הדין לגבי חברה שבפירוק הרי על אחת כמה וכמה, על חברה שאיננה בפירוק. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פטור מאגרה לחברה בפירוק: לפני ערעור על החלטה מיום 9.9.12 שניתנה בת.א. 752-02-09 מפי כב' השופטת הדס עובדיה (בסמכותה כרשמת) (להלן: "ההחלטה") בבקשת המערערת, לפטור אותה מתשלום אגרה בתביעה שהגישה נגד המשיבות בבית משפט זה (להלן: "התביעה") בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז - 2007 (להלן: "התקנות"). סכום האגרה מוערך ונאמד כיום בכ-2,700,000 ₪ - 3,000,000 ₪. רקע המערערת, חברה בע"מ (להלן גם: "בלורי"), הגישה בחודש ספטמבר 2009 תביעה לחיוב המשיבות בתשלום פיצויים בסך 205,052,522 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה עקב מעשי ומחדלי המשיבה 1 (להלן: "הועדה המקומית"). התביעה הוגשה לפי סעיף 238 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 נגד הועדה המקומית, נגד המדינה - כמי שאחראית, לטענת המערערת, למעשי ומחדלי הועדה המקומית ונגד המשיבה 3 - מבטחת הועדה המקומית. המערערת עתרה, בעת הגשת התביעה, למתן פטור מתשלום האגרה בגין התביעה בטענה שיש עילה מוצקה לתביעתה אולם אין לה יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה (להלן: "הבקשה"). בבקשה טענה המערערת כי על פי מאזן בוחן של בלורי לשנת 2009, היא מצויה בגירעון ובהפסד של למעלה מ - 47 מליון ₪ ונמצאת בהליך כינוס נכסים לבקשת הבנק הבינלאומי הראשון, בגין חוב הנאמד בעת הגשת התביעה בכ - 77 מיליון ₪, לאחר קיזוז ערך המקרקעין הממומשים על ידי הבנק לפירעון החוב. בנוסף, טענה המערערת כי אין ברשותה נכסים או זכויות שניתן לשעבד לצורך קבלת הלוואה לתשלום האגרה וכי שלושה מתוך ארבעת בעלי מניותיה שקועים בחובות ונעדרי יכולת כלכלית לשלם את האגרה. המערערת טענה כי סיכויי הצלחת התביעה גבוהים והוסיפה (בתשובתה לתגובת המשיבות) שלא ראוי לבדוק את חוסנם של בעלי מניותיה וממילא, הם סירבו לשאת בתשלום האגרה היות והם אחרוני נושיה ולא ייהנו מפירות הצלחת התביעה. מר אריה פרידמן, בעלים ב - 2% ממניות בלורי (להלן: "מר פרידמן"), הציע לשלם 50,000 ₪ בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ₪ כל אחד. כב' השופטת (הרשמת כתוארה אז) ורדה פלאוט שדנה בבקשה לפטור דחתה את הבקשה ביום 21.2.10. על ההחלטה הגישה המערערת ערעור שנדון בפני כב' השופטת אוהד (ע"ר 21318-03-10).כב' השופטת אוהד קיבלה ביום 29.7.10 את הערעור ואת טענות המערערת ביחס לקיומה של עילת תביעה וביחס לסכום התביעה ופסקה כי המערערת תזכה בפטור חלקי מאגרה, כך שהאגרה תעמוד על סך 50,000 ₪ וכן פסקה כי אם המערערת תזכה בתביעתה ויפסקו לטובתה סכומים בגין השבת אגרות בניה והיטלים, הם יועברו לקופת בית המשפט לתשלום האגרה. על פסק דינה של כב' השופטת אוהד הגישה הועדה המקומית בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 6344/10). רשות הערעור ניתנה, בית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור, ולאחר שניתח את טענות הצדדים קבע כי: "כדי לעשות צדק עם שני הצדדים, סבורני כי יש מקום לאפשר לבלורי לקיים דיון נוסף בבקשתה למתן פטור, במסגרתו יותר לה להגיש חומר שלא הוגש בהליך קמא" ולפיכך קיבל את הערעור והורה כדלקמן: "פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשמת מבוטל. הדיון יוחזר לרשמת בית המשפט המחוזי מרכז, על מנת לבחון בשנית את בקשת בלורי למתן פטור מתשלום אגרה, תוך מתן הזדמנות להגיש ראיות חדשות. בית המשפט המחוזי ייקבע את המועדים לניהול ההליך."(להלן: "פסק הדין של בית המשפט העליון" או "הלכת בלורי"). בהתאם לקביעת בית המשפט העליון כאמור, העניין הוחזר לדיון בפני כב' השופטת (הרשמת, כתוארה אז) הדס עובדיה שדנה בבקשה וביום 9.9.12 ניתנה החלטתה - היא ההחלטה נשוא ערעור זה (להלן: "ההחלטה"). הקביעות בהחלטה נשוא הערעור בהתאם להחלטה, הבקשה לפטור מאגרה נדחתה מהטעמים הבאים; המערערת לא הוסיפה ראיות מעבר לאלו שהוגשו בהודעה על צירוף ראיות מטעמה. לטענת המערערת, על פי פסק הדין של בית המשפט העליון בהלכת בלורי, אין צורך שהחברה תפנה אל בעלי מניותיה או אל מנהליה ובית המשפט אינו נדרש עוד לשאלת יכולתם הכלכלית ורק במקרים החריגים והמיוחדים יבצע בית המשפט הרמת מסך. טענתה של המערערת נדחתה בהחלטה, שכן על פי הלכת בלורי, בחינת יכולת החברה לשלם את האגרה מחייבת בחינה של המצב האמיתי של החברה הכוללת גם התייחסות לבעלי מניותה ומנהליה. בעניין זה, לא הובאו על ידי המערערת מידע ומסמכים מלאים המפרטים את יכולותיה הכלכליות והמערערת לא פרשה תמונה מלאה ושלמה בדבר המצב האמיתי של החברה. הבקשה וההודעה על הגשת ראיות וכן תשובת המערערת לתגובות המשיבים לוקות בחסר. המערערת לא סיפקה פרטים מלאים בצירוף אסמכתאות, כאשר הנטל הראשוני לספק פרטים שלמים ולהציג תמונה שלמה בנוגע ליכולתה הכלכלית ולרבות כוחה לגייס כספים לצורך תשלום האגרה מוטל עליה והיא לא עמדה בו. המערערת בחרה להתייחס באופן סלקטיבי לנתונים שהובאו בתגובת הועדה המקומית ולטעון כי לא הוכחו כנדרש. החידוש בהלכת בלורי, הוא בכך שנקבע כי מבחינה פרשנית אין לראות בבעלי המניות ובמנהלים "קרובים" של החברה כ"בן זוג" או "הורה", אך חובת בית המשפט לברר את ניסיונות החברה לפנות אליהם, כחלק מבירור מצבה האמיתי של החברה, שאינה פועלת בריק, נותרה בעינה. עיון בכתב התביעה מצביע על עילת תביעה לכאורה בעיקר נגד הוועדה המקומית והמערערת עברה את רף ההוכחה הלכאורי הנדרש לצורך הכרעה בבקשה. גם ביחס לסכום התביעה עמדה המערערת בנטל המוטל עליה, אך מצד שני וכאמור,המערערת נמנעה לספק פרטים מלאים ביחס למצבה הכלכלי האמיתי ולא עלה בידה להוכיח כי המוצא האחרון והיחידי שעמד בפניה הוא הישענות על קופת הציבור לצורך מימון תשלום האגרה. תמצית טענות המערערת ההחלטה שגויה מהטעמים הבאים; די היה במסמכים ובנתונים שעמדו בפני כב' השופטת עובדיה כדי להעתר לבקשת המערערת לפטור מאגרה. כב' השופטת עובדיה שגתה בפירוש ויישום הלכת בלורי ובכלל זה שגתה בשאלת החובה לחשוף את מצבם הכלכלי של מנהלי התאגיד או בעלי מניותיו ובשאלת החובה של מנהלי התאגיד או בעלי מניותיו לממן את אגרת בית המשפט. הלכת בלורי קובעת את הקביעות הבאות: תיקון התקנות משנת 2007 משפיע הן על היחיד והן על תאגיד ותיקון זה ביטל את החובה שהיתה בעבר לפנות לצדדים שלישיים על מנת לגייס כספים לצורך תשלום האגרה; הבדיקה הכלכלית של נושים ובעלי מניות כמי שבעלי אינטרסים וחייבים בתשלום האגרה, הוחלפה בהתייחסות למנהלים ולבעלי מניות בהקשר של אפשרות להרמת מסך ההתאגדות. כב' השופטת עובדיה פירשה את הלכת בלורי כך שעל בעלי המניות או המנהלים להעמיד בטוחות או ליטול הלוואות או לממן בעצמם את תשלום האגרה, אולם בהלכת בלורי נרשם כי: "הבחינה הינה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה". כלומר, לבעלי המניות ומנהלי התאגיד אין חובה לממן את אגרת התאגיד. כב' השופטת עובדיה שגתה כאשר הוסיפה חריגים למקרים בהם על מבקש הפטור מאגרה לגייס כספים ממקורות חיצוניים - בתקנות קבוע חריג אחד למקרים בהם חייב המבקש פטור מאגרה לפרט גם רכוש של צדדים שלישיים שייתכן ויחויבו בתשלום האגרה והוא החריג של יחיד הסמוך על שולחנם של בן / בת זוגו או הוריו. כב' השופטת עובדיה שגתה משסברה, בניגוד להלכת בלורי, כי התיקון לתקנות מתייחס רק ליחיד וכי הדין לגבי חברה נותר כפי שהיה בטרם תיקון החקיקה. כב' השופטת עובדיה שגתה משסברה כי בית המשפט העליון קבע שחברה חייבת לגייס כספים ממנהליה או מבעלי מניותיה, כאשר יחיד אינו חייב לפעול לגיוס כספים כשהוא אינו "סמוך על שולחנם". תיקון התקנות נועד לתקן ולשנות את ההלכה שהשתרשה בדבר חובת גיוס כספים ממקורות חיצוניים. פרשנות השופטת עובדיה כי יש להוכיח שפטור מתשלום אגרה הוא המוצא האחרון והיחידי של מבקש הפטור אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. די היה שהמערערת תוכיח שהיא עצמה אינה יכולה לשלם את האגרה ממקורותיה העצמיים. הפרשנות השגויה של הלכת בלורי גררה גם שגגות בקשר עם היקף הנטל והמידע שיש להציג ביחס ליכולתה הכלכלית של המערערת לשלם את האגרה: השופטת עובדיה שגתה בקביעתה כי לא היה בראיות שהגישה המערערת לספק די מידע אודות יכולותיה הכלכליות של המערערת. כב' השופטת עובדיה התעלמה מתקנה 14(א) לתקנות שם קבועה רשימה ממצה של הראיות אותן חייב בעל דין המבקש פטור מאגרה להגיש ואותן הגישה המערערת. כב' השופטת עובדיה לא נתנה משקל ראוי לעובדה שהמשיבות נמנעו מלחקור אודות הראיות שהוגשו ולכן לא ניתן לחלוק בדבר אמינותן של ראיות אלו או בדבר ההצהרות ביחס להעדר יכולת המערערת לשלם את האגרה ממקורותיה העצמיים. השופטת עובדיה לא התחשבה בגובה העצום של סכום האגרה ולא הקלה עם המערערת ביישום המבחנים בשאלת מתן הפטור. השופטת עובדיה שגתה כאשר לא דנה ולא הכריעה בטענה של שימוש לרעה בהליכי משפט כאשר המחלוקת היחידה שנותרה לבירור בתביעה היא שיעור הנזק. תמצית טענות המשיבה 1 דין הערעור להדחות מהטעמים הבאים: המערערת מתעלמת מקביעות בהלכת בלורי לגבי "בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה" וכי במסגרת בחינת המצב האמיתי של החברה "יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה". למערערת ניתנה אפשרות להגיש ראיות נוספות על אלה שכשלו בהוכחת טענותיה גם בהליך הקודם, אולם היא בחרה באופן ברור ומודע שלא לעשות כן וביקשה שלא לחקור ולדון בראיות שהוגשו על ידי המשיבה 1. המערערת בחרה שלא לנסות להוכיח כי פעלה לגיוס כספים מחברים בה ישירים ועקיפים או מהבנק המממן. יכולתה של חברה תבחן גם ממי שהיא סמוכה על שולחנו כגון בעלי המניות. אולם, המערערת לא הגישה מסמכים המצביעים על פנייתה לבעלי המניות המנמקים את סירובם לסייע בתשלום האגרה. לא הוכח כי לבעלי השליטה בחברה או למנהליה או לחברים בה אין יכולת כלשהי לשאת באגרה. לא הוכח כי למערערת אין יכולת לספק בטחונות לשם הלוואת כספים לתשלום אגרה. המערערת טענה כי לשלושה בעלי מניות אין יכולת כספית לתשלום האגרה, אולם היא הגישה רק תצהיר בודד על ידי מי שהציג את עצמו "כבעל 2% במערערת" תוך הימנעות, הפועלת לחובת המערערת, להציג ראיות או תצהירים מטעם תאגידים אחרים החברים בה. המערערת לא הציגה בקשר למצבה הכלכלי רשומה מוסדית כלשהיא והבנק סירב לתת מידע למשיבה 1. אין יסוד לטענת המערערת כי סיכויי תביעתה טובים. קביעת בית המשפט העליון נועדה למנוע התחמקות מעקרון חובת גיוס משאבים ממי שהוא קרוב במובן העסקי, דוגמת מנהל, בעל מניות ובעל שליטה בתאגידי השרשור. המערערת לא ניסתה לבקש או לקבל סיוע מכל מי שקשור וכרוך עימה ומשהגישה את הבקשה לפטור מאגרה היא פנתה ישירות למוצא שאמור להיות אחרון. תמצית טענות המשיבה 2 יש לדחות את הערעור מהטעמים הבאים(מעבר לאלו שנטענו על ידי המשיבה 1): מדובר בהליך חמישי בו נוקטת המערערת הדן בסוגיית הפטור מאגרה. לא נפל פגם בהחלטת השופטת עובדיה המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. בקשה לפטור מאגרה יש לבחון לאור הרציונאליים העומדים בבסיס הדרישה לתשלום אגרה - הבטחת כיסוי תקציבי ותשלום הוצאות התדיינות משפטית והן שימוש כמחסום ראשוני מפני תביעות לסכומים גבוהים ומוגזמים. בית המשפט העליון התייחס לראיות שהובאו על ידי המערערת וקבע כי אמות המידה שהופעלו בבחינתם לא היו נכונות ולכן השיב את התיק לבחינה מחודשת לבית משפט זה תוך שהעיר כי לא היה די בהצהרתה של המערערת כי פנתה אל חלק מבעלי המניות ואלו סרבו. בית המשפט התייחס לכך שהמסמכים והמידע שנמסרו על ידי המערערת היו באופן סלקטיבי וחסר מתוך ניסיון להדוף את הטענות ביחס לזהות בעלי המניות ומנהליה. בתי המשפט השונים יישמו את הלכת בלורי ופסקו בצורה דומה ולפיהם כאשר חברה עותרת לפטור מאגרה מוטלת עליה החובה לפנות אל בעלי מניותיה לצורך גיוס סכום האגרה. תמצית טענות המשיבה 3 יש לדחות את הערעור מהטעמים הבאים (מעבר לאלו שנטענו על ידי המשיבות 1 - 2): המערערת לא הוכיחה כי אין באפשרותה לעמוד בתשלום האגרה ולא הוכיחה כי כתב התביעה מגלה עילה כלפי המשיבה 3. יש לדון במסגרת ערעור זה על ההחלטה בכללותה לרבות בכל הקשור לעילת התביעה הגם שהמשיבה 3 לא הגישה ערעור שכנגד בנושא סיכויי התובענה. ההחלטה מתייחסת בעיקר לעילת התביעה נגד הועדה המקומית והרשמת לא נימקה מדוע יש לכאורה עילת תביעה כנגד המשיבה 3. התביעה אינה מגלה עילה נגד המשיבה 3 והיא לא היתה צד לאירועים או להתרחשויות נשוא כתב התביעה ולמשיבה 3 עומדת טענות התיישנות והיעדר כיסוי ביטוחי. על בית המשפט להדרש לבחינה של המצב האמיתי של החברה, לרבות התייחסות לבעלי מניותיה ומנהליה. ניתן לערוך היקש מההלכה הנוהגת לגבי חברה בפירוק שעצם היותה בפירוק לא פוטר אותה מהנטל להוכיח את מצבה הכלכלי המצדיק פטור מאגרה ומוטלת עליה החובה לפנות אל הקרובים אליה הנמנים עם בעלי המניות והמנהלים לשם גיוס הכספים. דיון לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון מטעם המערערת ומטעם המשיבים ולאחר הדיון בערעור שהתקיים לפני, אני סבור כי דין הערעור להדחות מהנימוקים הבאים: תקנה 14(ג) לתקנות, לאחר שתוקנו בשנת 2007, קובעת: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד." כלומר, בהתאם לתקנות, על המבקש פטור מתשלום האגרה להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד - היעדר יכולת כלכלית לשלם את אגרת ההליך והשני - כי ההליך נשוא בקשת הפטור מגלה עילת תביעה. בנוגע לתנאי הראשון, האם ביכולתו של מבקש הפטור לשלם את האגרה, פסקה השופטת עובדיה כי על פי הלכת בלורי, בחינת יכולתה הכלכלית של חברה לשלם את האגרה מחייבת בחינה של המצב האמיתי של החברה הכוללת גם התייחסות לבעלי מניותיה ומנהליה. המחלוקת בין הצדדים בערעור זה, נוגעת לעניין פרשנות ויישום האמור בהלכת בלורי: לטענת המערערת, לצורך הוכחת יכולתה הכלכלית בבקשת הפטור מאגרה אין צורך שהחברה תפנה לבעלי מניותיה או מנהליה. לעומת זאת, לטענת המשיבים לצורך בחינת מצבה האמיתי של החברה מן הראוי לבחון את היכולת הכלכלית של בעלי מניותיה ומנהליה. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור כי בעניין זה הצדק עם המשיבים. לאור חשיבות הלכת בלורי לעניין שבפניי, מן הראוי לצטט את האמור בסעיף 7 לאותה הלכה: "7. סוגיה אחרת היא: הכיצד יש לבחון בקשת פטור לתשלום אגרה מטעם חברה. כמובן יש לבדוק את סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע - הוא החברה במקרה דנא. בהקשר זה יודגש, כי הנטל מוטל על מבקש הפטור להוכיח גם היעדר יכולת כלכלית. מכאן, על חברה שמגישה בקשה שכזו לשכנע את בית המשפט בדבר מצבה הכלכלי הירוד תוך הצגת פרטים וראיות. אמנם, אין מקום לקבוע רשימת ראיות ממצה מקום שהמחוקק לא בחר לעשות כן וכאשר העניין תלוי נסיבות. אולם, על החברה העותרת לפטור מאגרה לשכנע את בית המשפט בדבר מצבה הכלכלי. דרישה זו נובעת מלשון תקנה 14(ג) לתקנות האגרות: "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש...". מתפקידו של בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של תאגיד במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה בצורה יסודית. במובן זה, הבחינה הינה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה. מהות השאלה לא השתנתה בתיקון תקנות האגרות. כאז כן עכשיו - על בית המשפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבדוק היטב את יכולתו הכלכלית של בעל דין. אמנם, גבולותיה של אותה הבדיקה כלפי היחיד צומצמו ברמת הרוחב - מבקש הפטור, בן או בת זוגו והוריו. ואולם בחינת יכולתו הכלכלית של בעל דין לא מצויה רק בבחינה אופקית, אלא מצריכה היא הסתכלות עומק. לשון אחר, סבורני כי עיקרו של הכלל הקבוע בתקנות האגרות אינו בדבר קרוב המשפחה הפלוני אליו יש לפנות בסיוע לתשלום האגרה - כי אם בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם. כך כלפי היחיד. כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה - בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה." (ההדגשה שלי - י' ש'). כלומר, מסקנת בית המשפט העליון בהלכת בלורי היא כי בבחינת מצבה הכלכלי של החברה לצורך מתן פטור מאגרה יש מקום להתייחס לבעלי מניותיה ומנהליה. לכן, אני סבור כי קביעות כב' השופטת עובדיה בהחלטתה בעניין זה נכונות ובדין הן. בחינת יכולתו של בעל דין ובכלל זה של חברה בע"מ, כוללת גם את יכולתה לקבל מימון לצורך תשלום האגרה, בדרך של קבלת מימון או אשראי או הלוואה (להלן:"ההלואה"). המקורות האפשריים והמתבקשים לקבלת אותה הלוואה, הם בכלל, ובפרט בחברה כמו המערערת (שהיא חדלת פירעון), בעלי מניותיה או נושיה - כמו הבנק הבינלאומי הראשון, שהינו נושה של החברה בחוב הנאמד בעת הגשת התביעה בכ - 77 מיליון. אותם בעלי מניות או נושים, הם אלו ש"יהנו" במישרין או בעקיפין מכל תקבול שייכנס לחברה אם תזכה בתביעתה ורק הגיוני שהם יהיו אלו שיישאו בסיכון של אובדן האגרה למקרה שתפסיד בתביעה. הקופה הציבורית אינה צריכה לשאת בסיכון שכזה, בייחוד במקום בו נמנעת התובעת מלהוכיח במסגרת הוכחת חוסר יכולתה, פניה לבעלי המניות או לנושים כאמור. אין כל חובה שבדין לפנות לבעלי המניות או לנושים ולחייבם במימון, אך סירובם וסיבת הסירוב, מהווים לטעמי את אחד המבחנים לבחינת יכולתה של החברה. אני סבור כי טעמים אלו עמדו בבסיס החלטת כב' השופט הנדל בהלכת בלורי כשאיפשר למערערת להוכיח את "המצב האמיתי של החברה" ובהקשר זה "יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה". ייתר על כן ולמעלה מן הצורך יש להאיר כי גם בפסקי דין שניתנו לאחר הלכת בלורי ולאורה פורשה אותה הלכה, באופן דומה; בת.א. (מחוזי - ת"א) 1953/08 רימונים חברה להשקעות בע"מ נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ ( 24.6.2012) פירש כב' הרשם ברנר (כתוארו אז) את פסק הדין בעניין בלורי באופן הבא, תוך הסתמכות על האמור בסעיף 7 להלכה (שצוטט לעיל): "אכן, במסגרת הלכת בלורי קבע בית המשפט העליון כי כאשר עסקינן בבקשת פטור מטעם חברה, לא ניתן לראות בבעלי מניותיה של החברה משום הוריה מולידיה של החברה. עוד קבע בית המשפט העליון כי בחינת היכולת הכלכלית היא לגבי השאלה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה. לו בכך היה מסתיים פסק הדין בענין בלורי, היה אכן מקום לשנות את החלטתי מיום 4.4.2011 וליתן לתובעת פטור מאגרה. דא עקא, בית המשפט העליון הוסיף וקבע את הדברים הבאים: "... כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה - בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה." (ההדגשה אינה במקור)". (ההדגשה בקו - במקור). בהתאם לכך, דחה כב' השופט ברנר (הרשם כתוארו אז) את בקשת התובעת לפטור מאגרה מהטעם שלאחת מבעלי מניותיה היתה יכולת כלכלית לשאת לבדה בתשלום האגרה. בת"א (מחוזי חי') 5331-06-12 רפיח בית החלמה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות ( 12.11.2012) נפסק: "אמנם, אין להתייחס אל בעלי מניותיה של חברה, כאל "קרוביה", אולם, במסגרת בחינת מצבה הכלכלי של החברה, היא בעלת הדין המבקשת פטור, יש, לעיתים, מקום להתייחס גם אל בעלי מניותיה וזאת - במסגרת בחינת מצבה הכלכלי האמיתי של החברה. ראו, בענין זה דברי כבוד השופט הנדל (בהסכמתם של כבוד השופטים ריבלין ודנציגר), ברע"א 6344 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון נגד בלורי בע"מ ואח' (14.12.11), שם נקבע, כי הקשר המשפטי שבין המנהלים ובין בעלי המניות בחברה אינו שייך "לתא המשפחתי", אולם, במסגרת בקשה לפטור מאגרת תביעה, המוגשת על ידי חברה, יש "לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות" וכי "בהקשר זה - בחינת המצב האמיתי של החברה -יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה" (ההדגשות אינן במקור) (שם, סעיף 7). כן ראו: רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרוןנ ' בלורי בע"מ (14.12.2011); ע"א 5245/08 חברת רקורד סי.אי. בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 3 (7.9.2008)." (ההדגשה בקו - במקור). בת.א. (מחוזי - מרכז) 54725-10-12 י.ר. לנקרי מסחר (2004) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (טרם פורסם, 25.11.2012) קבעה כב' השופטת (בסמכותה כרשמת) שמולביץ, בהסתמכה על הלכת בלורי, כי לא ניתן להיענות לבקשה לפטור מאגרה מבלי שנפרשה תמונה מלאה אודות מצבה הכלכלי של החברה (התובעת) ושל מנהל החברה שהוא גם בעל המניות היחיד בה. גם בת.א. (מחוזי - ת"א) 9998-05-12 בלו סקאיי תור בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ( 7.11.12) ובת.א. (מחוזי - מרכז) 37767-10-11 ממ - דן חברה לבניין בע"מ נ' בנק לאומי ( 22.1.12) נפסק באופן דומה. ברע"א 8970/07 הגות הספר היהודי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( 15.11.2007) שניתן בבית המשפט העליון לאחר התיקון לתקנות, נקבע כי על חברה בפירוק העותרת לפטור מאגרה מוטלת החובה לפנות אל בעלי מניותיה לצורך גיוס סכום האגרה ואם כך הדין לגבי חברה שבפירוק הרי על אחת כמה וכמה, על חברה שאיננה בפירוק. בהחלטה (בסעיף 6) קבעה כב' השופטת עובדיה, כי מהתנהלות המערערת עולה כי היא בחרה לא למצות את ההזדמנות שניתנה לה על ידי בית המשפט העליון וכי: "לא הובאו על יד בלורי מידע ומסמכים מלאים המפרטים את יכולותיה הכלכליות את מלוא הפרטים אודותיה, זיקותיה, יכולותיה לגייס כספים, בין היתר, בהתאם למאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה והקשר של בעלי מניותיה ומנהליה לחברות אחרות ולנכסים שבבעלות מי מהם שיהיה בהם כדי לשמש כבטוחה לצורך נטילת הלוואה לצורך תשלום האגרה, ולנסיבותיה המיוחדות בהקשר זה. במובן זה לא פרשה בלורי תמונה מלאה ושלמה בדבר המצב האמיתי של החברה. בעניין זה לוקות בחסר הבקשה וההודעה על הגשת ראיות וכן תשובתה לתגובות. לתגובה ראתה בלורי לנכון לצרף מידע ומסמכים חלקיים שהיה עליה לצרף מלכתחילה לבקשתה המקורית, או לכל הפחות להודעתה על הגשת ראיותיה.". בהמשך קבעה כב' השופטת כי "המסמכים והמידע נמסרו על ידי בלורי ואף זאת רק באופן סלקטיבי וחסר". עוד קבעה כב' השופטת עובדיה כי: "מתצהיר מר פרידמן עולה שכ 38% מהון המניות של בלורי מוחזקים בנאמנות על ידי כ.א.פ חברה לנאמנויות בע"מ עבור חברת אריה פרידמן מבנים והשקעות בע"צ. מתדפיס רשם החברות... עולה שבעלי המניות בחברה זו הם מר אריה פרידמן המחזיק ב99 מניות, ורעייתו הגב' רבקה פרידמן, המחזיקה במניה אחת. לצורך הבקשה לפטור מאגרה הציפייה ממר פרידמן היא לגילוי יוזמה נחרצת ונמרצת בהשגת כספים למימון ה"אגרה כמחזיק למעשה ב 40% ממניות בלורי ולא רק ב 2% כהצהרתו החלקית בעניין זה" וכי: "יש מקום לסבור כי בבעלות מר אריה פרידמן מניות בתאגידים נוספים נכסים שאותם יכול היה לרתום לצורך הגדלת השתתפותו במימון סכום האגרה...". במסקנות מפורטות אלו של כב' השופטת עובדיה, כי המערערת חדלה מלספק פרטים מלאים בצירוף אסמכתאות, וכן מסקנותיה ביחס לשיעור אחזקותיו של מר פרידמן בבלורי וביחס לשיעור אחזקותיו בתאגידים נוספים, איני מוצא לנכון להתערב. מסקנות אלו מבוססות על עובדות העולות מהמסמכים שהוצגו בפני כב' השופטת. אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראה: רע"א 5477/12 Lowell Investments Ltdנ' מוסאחסן ( 27.11.2012); ע"א 3601/96 ע' בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, בעמ' 594 (1998))ואינימוצאכיהמקרהשלפנייהינובעלמאפייניםמיוחדיםהמצדיקיםהתערבותנדירהשכזו. מעיון בתיק ובהחלטה עולה כי כב' השופטת בחנה באופן מספק ואף יותר מכך את כל הנדרש בטרם הגיעה למסקנה כי המערערת אינה זכאית לפטור מאגרה. לאור האמור לעיל, ומאחר ולא מצאתי לנכון לשנות מקביעת כב' השופטת כי לא התקיים בעניין שבפניי אחד מהתנאים המצטברים למתן פטור מאגרה, ממילא איני נדרש לדון בטענות המשיבה 3 ביחס לסוגייה האם ההליך מגלה עילת תביעה. סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. האגרה תשולם תוך 60 ימים מהיום, שאם לא כן תימחק התביעה. המערערת תשלם הוצאות הערעור בסך כולל של 5,400 ₪ (1,800 ₪ לכ"א מהמשיבות). פטור מאגרהפירוק חברהאגרה