מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה ברוכב אופניים בתאונת פגע וברח: מבוא התובע, יליד 25.11.94, נפגע, על פי הנטען בכתב התביעה, בתאונת דרכים שארעה ביום 28.12.07. פורט שהתאונה אירעה בעת שהתובע רכב על אופניו ונפגע בידי רכב שברח מהמקום מיד לאחר התאונה. התובע לא עתר למינוי מומחים רפואיים, והסכים לכך שלא נותרה לו בעקבות התאונה נכות רפואית. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת החבות, וכן בהערכת הנזק והפיצוי שיש לפסוק לתובע. גרסת התובע עדות התובע בתצהיר עדות ראשית פירט התובע שבשעה שרכב על אופניו בשכונת דאחיית אלסאלם שבאזור שועפט, בדרכו לביתו בענתא החדשה, פגע באופניו רכב פיג'ו מדגם 205 בצבע "מטליק" (להלן- "הרכב הפוגע"). פורט שהכנף הקדמית שמאלית של הרכב הפוגע פגעה באופניו של התובע, בשעה שהיה בצד הימני של הכביש. כתוצאה מהפגיעה נהדפו האופניים לעבר רכב אחר שחנה בצד הכביש. התובע נפל מאופניו, גופו החליק בירידה והוא נפגע בסנטרו, בכתף ימין וברגל ימין. לאחר התאונה ברח הרכב הפוגע מהמקום. התובע הוסיף ותיאר שמהרכב הפוגע בקעה מוזיקה בקול גבוה במיוחד, וכי לא עלה בידו לרשום את מספר הרכב כיון שהרכב לא עצר, ושהוא עצמו נפל והתדרדר בירידה. בעת התאונה עשה התובע את דרכו למחנה שועפט על מנת להביא את מעילו של אביו. לאחר התאונה המשיך בדרכו, אף שסנטרו דימם, והביא את המעיל לאביו. אביו פינה אותו באופן מיידי לבית החולים הדסה הר הצופים. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שצבע הרכב הפוגע היה מטליק. כן הוסיף- "הוא מבריק כזה. אני לא זוכר בדיוק, אך יודע שזה מבריק... פעם ידעתי ועכשו אני לא זוכר" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורות 18 עד 20). התובע השיב שהרכב הפוגע היה מדגם פג'ו 205. הוא לא ידע לפרט מה ההבדלים בין פג'ו 205, 204 או 404, והשיב שאינו מבין במכוניות. יחד עם זאת ביאר שהוא יודע שהרכב הפוגע היה מדגם 205 כיון שלחברו ישנו רכב מסוג זה. לטענתו זיהה את רכב הפוגע כרכב מסוג פג'ו על פי סימן האריה שראה עליו. לתובע הוצג שבמהלך חקירתו בידי חוקר מטעם הנתבעת השיב אביו שהרכב הפוגע היה פג'ו 304 או 305, האב הזכיר אף רכב מדגם 204 אך לא הזכיר 205. התובע השיב שאביו לא היה עמו בעת התאונה ועל כן אינו יכול לדעת מהו סוג הרכב. אשר לצבע הרכב נשאל התובע "אבא שלך אמר שהרכב שפגע בך היה פג'ו בצבע אדום. ת. זה לא אדום. ש. אם אומר לך שמדובר בפג'ו בצבע כסף, זה יכול להיות, כלומר מה שאמר אביך לא נכון? ת. אני לא יודע, זה היה צבע מטליק שהבריק בגלל השמש ש. אתה לא יודע אם זה צהוב, אדום? ת. אני לא זוכר. ש. אתה לא זוכר או שלא שמת לב לצבע הרכב? ת. אני לא זוכר (עמ' 3, שורות 4 עד 11). התובע השיב כי לאחר שנהדף עם אופניו פגע בצדו האחורי של הרכב החונה, לא במרכזו, ולאחר מכן החליק על הכביש (שם, עמ' 6, שורה 15). הוא לא ידע להשיב מה היה סוג הרכב שעליו נפל ומה היה צבעו. התובע נשאל פעם נוספת מדוע השיב אביו שהרכב הפוגע היה בצבע אדום, ושב וחזר שלא היה שם רכב אדום. התובע השיב שפגש באביו לראשונה לאחר התאונה בבית סבו, וזאת לאחר שהמשיך לביתו, לקח את מעילו של אביו, ושב עמו לבית סבו. התובע הסביר שהוא שב לאביו על מנת שאביו ייקח אותו לקופת חולים. התובע השיב שלבית סבו הלך ללא האופניים, ושלאחר שהאופניים צולמו על ידי החוקר הוא זרק אותם. לשאלה מדוע הלך לבית סבו ולא התקשר לאביו, השיב שאינו יודע. התובע השיב שביתם היה מאוד קרוב לזירת התאונה, ועל כן המשיך לביתו, לקח את המעיל של אביו, וחזר לבית סבו. כשהגיע לבית סבו נודע לאביו לראשונה על התאונה. התובע שלל את האפשרות שאמו התקשרה לאביו ושהאב חזר לביתם, כן השיב שכשהגיע הביתה חבשה לו אמו את הסנטר, ורק לאחר מכן הלך לבית סבו. התובע עומת עם תשובתו של אביו לחוקר לפיה האם לא חבשה אותו כיון שהיא פוחדת מדם, והשיב כי היא חבשה אותו לאחר התאונה, ושמה חתיכת בד על סנטרו, ורק אז חזר לבית סבו. לדבריו, כשהגיע הביתה ראתה האם שהוא מדמם מסנטרו, שאלה אותו מה קרה, ואז אמרה לו ללכת לאביו. התובע השיב שהאם ראתה שהוא צולע בעקבות התאונה. התובע השיב שאמו לא התקשרה לאביו. לבית החולים נסע עם אביו ועם בן דודו אשר הקפיץ אותם לבית החולים ברכבו. התובע זיהה את קולו ואת קולו של אביו בקלטות שהוגשו על ידי החוקרים. עדות אביו של התובע בתצהיר עדות ראשית הצהיר האב שבנו נפגע בתאונת דרכים בעת שרכב על אופניו כדי להביא לו את מעילו מביתו. עוד הצהיר כי בנו סיפר לו לאחר התאונה שרכב מסוג פיג'ו פגע בו, הדף אותו אל עבר רכב אחר, והוא נפל ארצה ונפגע. בחקירתו הנגדית השיב שנודע לו על התאונה בשעה שהתובע הביא לו את המעיל ומיד לקח אותו לבית החולים הדסה. התובע סיפר לו שרכב פגע בו וברח. לשאלה האם יתכן שאשתו הודיעה לו על התאונה, השיב בחיוב, ופירט שאשתו התקשרה אליו והודיעה לו, אף אמרה לו שהתובע בדרכו אליו. האב לא זכר כיצד הגיעו לבית החולים. נסיבות התאונה היו ידועות לו רק מסיפורו של בנו, אשר אמר לו שהרכב הפוגע היה מסוג פיג'ו 205 בצבע כסף. לטענתו לא אמר לחוקר שהרכב היה בצבע כסף. לשאלה מדוע השיב שהצבע של המכונית לא היה אדום אף שלא נשאל על כך, השיב שבאותה מידה יכול היה להגיד שהצבע לא היה צהוב או שחור. האב הוסיף כי בשלב כלשהו עלה חשש שהרכב הפוגע היה פג'ו בצבע אדום. לאב הושמעה הקלטת שבה הוקלט בידי החוקר שלו אמר שהצבע של הרכב הפוגע היה אדום, ונשאל מדוע לאחר שבנו אמר דבר מה שינה את גרסתו. האב השיב כי בנו הוא זה שהיה נוכח בתאונה. לשאלה מדוע אמר צבע אדום, השיב כי לא עניין אותו הצבע אלא מצב בנו. כן הוסיף "חשדנו ברכב שהיה בצבע אדום, ושאחרי התאונה שינה את צבע הרכב, ולכן דיברתי על צבע אדום... יש המון פג'ו בכפר, חשדנו באדום, חשדנו גם בשחור. חשבנו שהאדום שינה את הצבע אחרי התאונה... חשדתי בכל הצבעים... רציתי לבדוק כל רכב פג'ו "(עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 16 עד 23). האב השיב שלראשונה לאחר התאונה פגש בתובע בבית אביו. האב אישר שהאם אכן פוחדת מדם, ולכן לא טיפלה בתובע, הוא רחץ את פניו, וכשהגיע לבית הסב ראה האב דימום מחתך בראשו של התובע. כשנשאל כיצד מתיישבים הדברים עם תשובתו של התובע לפיה חבשה האם את הבן בעודו בביתו, השיב האב שהדברים מתיישבים, שהוא לא היה בבית ואינו יודע מה בדיוק היה שם. לשאלה האם חבשה האם את סנטרו של התובע, השיב האב שלא ניתן לחבוש את הסנטר בבית. עוד השיב שראה שיורד לתובע דם אך הוא לא זכר האם הייתה לו תחבושת. לשאלה מדוע חיכה שבנו יבוא אליו לאחר התאונה אף שירד לו דם ואף שצלע, השיב שאין לו רכב לנסוע לביתו לקחת את הילד, וכי הוא דיבר איתו ושאל אותו האם יש באפשרותו ללכת, והתובע השיב שהוא יכול ללכת אליו לבית סבו. האב הבהיר שמדובר במרחק של כ- 10 דקות הליכה. האב השיב שבעת התאונה היה להם טוקבק בבית, ואולם יתכן שלא היה כרטיס. לטענתו האם לא שוחחה עמו בטלפון לאחר התאונה, ואולם הוא לא ידע להשיב האם ידע על התאונה רק לאחר שבנו הגיע לבית הסב. גרסת הנתבעת החוקר יוסף עליאן הנתבעת הגישה תצהיר חוקר של מר יוסף עליאן. על פי האמור בתצהיר, ביום 31.1.12 ביקר במחנה הפליטים שועפט ובכפר ענאתא, וחקר את התובע ואת אביו. (יתכן שמדובר בטעות הגהה של התאריך, שכן באימות התצהיר נכתב שהאימות היה בתאריך 29.1.03, ועל פי התמליל שצורף לתצהיר נערכה החקירה של התובע ושל אביו ביום 21.3.09). החוקר פירט בתצהירו שהתובע תיאר בפניו את נסיבות התאונה וציין שבשעה שעקף רכב שחנה מצד ימין של הכביש, הגיע מולו רכב פיג'ו בצבע כסף, עם לוחות רישוי ישראליות. ברכב ישבו 3 עד 4 נוסעים צעירים אשר נסעו במהירות מופרזת. הרכב פגע באופניו של התובע מצד שמאל והמשיך בנסיעה. התובע מסר לחוקר שהוא נפל עם אופניו ארצה, ולאחר מכן קם בכוחות עצמו וצעד לביתו. אשר לחקירת אביו ציין החוקר בתצהירו, שהאב סיפר שאשתו הודיעה לו טלפונית על התאונה, הוא הגיע מיד לביתם ופינה את בנו לקבלת טיפול רפואי. בתמליל השיחה אשר צורף לתצהירו של החוקר, צוין כי במהלך החקירה שנערכה במקום האירוע ציין התובע בפני החוקר שבשעה שעקף את הרכב החונה פגע בו הרכב שנסע בעלייה עם הפגוש שלו, ואז התנגש ברכב החונה. במהלך החקירה שנערכה בביתו של התובע, השיב התובע שהוא נסע על אופניו להביא את המעיל של אביו. בשלב זה שאל אביו של התובע את התובע "ראית איך הנהג עם הרכב האדום עקף?", ותשובתו של התובע הייתה "כן ראיתי" (עמ' 2 לתמליל, השורות לקראת סוף העמוד). האב הוסיף "משוגע", ולאחר מכן אמר "גם הוא יצא וצועק...". בהמשך ציין האב "הרכב שפגע בו היה פיג'ו בצבע אדום", ולכך השיב התובע "פג'ו צבע כסף". האב המשיך "פג'ו צבע כסף, הפכתי את ענאתה והמחנה על מנת למצוא אותו ולא הצלחתי, לא רוצה פיצוי לפחות היה מפנה אותו". לשאלת החוקר האם היה זה רכב גדול, השיב האב "לא, פג'ו 304, לא רוצה ממנו משהו לפחות היה מפנה את הילד...". החוקר שאל האם הרכב היה בצבע כסף, והאב השיב "כסף". לשאלת החוקר "304, 305", השיב האב שאינו יודע בדיוק. לאחר מכן אמר 304 או 305, ומאוחר יותר השיב "305 לא יודע, 204 פג'ו". התובע עצמו השיב שאינו יודע בדיוק מה היה סוג הרכב. התובע השיב לחוקר שלוחות הרישוי של הרכב הפוגע היו בצבע צהוב. לקראת תום החקירה שאל החוקר האם מישהו עזר לתובע להגיע לביתו, והאב השיב "לבד הגיע בכוחות עצמו, השתגעתי". (עמ' 4). לשאלה כיצד נודע לאב אודות התאונה, השיב האב לחוקר "התקשר אלי והודיע לי אודות התאונה... כשחזרתי מעודה [כך במקור, אולי הכוונה לעבודה] פיניתי אותו לבית חולים... בהתחלה לא הרגיש כל כך את הפגיעה, כשהתחילו הכאבים פיניתי אותו להדסה הר הצופים" (עמ' 7 לתמליל). תצהיר חוקר שאדי אבו גוש בתצהיר עדות ראשית פירט החוקר כי ביום 10.2.11 ביקר במחנה הפליטים שועפאט ושוחח עם אביו של התובע ובן דודו. הבן דוד סירב למסור פרטים אודות התאונה. האב סיפר שביום התאונה שהו הוא ובנו בבית הוריו של האב, הממוקם במחנה הפליטים שועפט. בשעת הצהרים ביקש האב מהתובע שילך לביתם בשכונת דאחיה אסאלם להביא לו את מעילו כיון שחש בקור. במהלך נסיעתו לביתו נפגע התובע על ידי רכב מסוג פורד או פיג'ו. האב סיפר לחוקר שלאחר התאונה הרים התובע את האופניים על כתפו והמשיך בדרכו הביתה, הביא את המעיל לאמו וחזר לבית סבו. האב ציין שכשהגיע בנו אליו ראה על פניו סימני חבלה. החוקר פירט בתצהירו שכאשר נשאל האב כיצד זה לא טיפלה האם בבנה התובע אף שנכחה בבית, אלא מסרה לו את המעיל ושלחה אותו לאביו על מנת שיפנה אותו לטיפול, חזר בו האב מגרסתו וניסה לתקן את עצמו כדי להישמע הגיוני יותר. האב מסר שהאם פוחדת לראות דם, וכי לא היה לה איך להתקשר לאב, ועל כן, לאחר שהתובע שטף את פניו הוא שב ויצא אל אביו. החוקר פירט שהתובע אמר שלא היו רכבים בכביש, וכי הוא לא הצליח להסביר מדוע הרכב סטה לעברו. החוקר פירט שהאב הסביר שהמרחק בין בית הוריו של האב לביתו היה כ- 600 מטר. החוקר הראה לאב את פרטי החקירה הקודמת שנערכה על ידי החוקר עליאן, אז טען האב שאשתו הזעיקה אותו ושהוא הגיע לביתו ופינה משם את התובע לבית החולים. האב השיב כי חלפה תקופה ארוכה והוא שכח פרטים אלו. בתמליל החקירה עם החוקר אבו גוש נשאל התובע מה היה דגם הרכב הפוגע והשיב שהיה זה פג'ו 205, לשאלה מה היה צבעו השיב "לא חושב, בעניין של הצבעים אני לא... באותו יום" (עמ' 3 לתמליל, שורות 20 עד 22). התובע השיב כי לאחר התאונה גרר את האופניים איתו, ואביו העיר "תראה עד כמה הוא טיפש הוא הרים את האופניים כלומר הוא המשיך לגרור את האופניים איתו" (עמ' 5 לתמליל, שורות 11 עד 12). התובע השיב לחוקר שכשהגיע בבית הייתה שם אמו, היא חבשה אותו ואמרה לו לעלות ולקרוא לאביו. כשהגיע לאביו לקח אותו האב לטיפול בבית החולים. החוקר עימת את התובע ואת אביו עם הגרסה שמסרו לחוקר הראשון, לפיה האם התקשרה אל האב והאב הגיע הביתה כדי לפנות את התובע לבית החולים. תוך כדי השיחה עם החוקר בחנו השניים גם את התצהירים שנתנו בפני עורך דינם וטענו בפני החוקר שחלק מהדברים הם טעויות שנרשמו על ידי עורך הדין. לאחר קטע לא ברור בתמליל מופיע תשובת האב "לא, לא, לא סיפרנו לו את הדבר הזה א...", ותשובת התובע- "אני אפילו כשהוא בא, אני לא הייתי בבית" (עמ' 8 לתמליל, שורות 9 ו- 10). לאחר מכן הוסיף האב שלאחר התאונה ירד התובע לביתו "וכמובן אמו טיפלה בו ונתנה לו עזרה ראשונה ועוד פעם אני אומר דבר אחד, עד שהגעתי הביתה הילד בא עד אלי" (שם, שורות 16 עד 17). האב הוסיף כי - " אתה מבין, הדבר שאני לא זוכר אותו זה ש... כמובן התקופה הזו והאירוע זה ב 2007 כלומר ארבע שנים שהאישה התקשרה אלי בטלפון אני לא זוכר... כלומר ייתכן שהיא התקשרה אלי... אך אני... זו אפשרות אך אני לא זוכר" (שם, שורות 19 עד 24). לאחר מכן השיב האב, " אפשרי שזה כן... ועל בטוח, לא חושב שאם תראה את ילדה ולא תספר לבעלה אך יתכן שאני שכחתי... ברגע שהגעתי הביתה הילד בא אלי לבית סבו... הילד בא אלי לפה, אני לא ירדתי לבית" (שם, עמ' 9 לתמליל, שורות 8 עד 16). לסיום השיב האב כי "... שהילד קיבל מכה וירד לבית וקיבל טיפול ועזרה ראשונה והביא את המעיל שלו, אז המעיל שלי ומיד עלה לבית סבו אליי... אך אני ירדתי... לא דודי אני לא ירדתי לא" (עמ' 11 לתמליל, שורות 6 עד 8). מסמכים נוספים הנתבעת הגישה את סיכום הביקור מסניף מקור ברוך- שירות בריאות כללית מיום 10.2.08 (מוצג נ/1). במסמך המתייחס לתאונת דרכים שאירעה ביום 28.12.07, נכתב "בן 13, נפגע מאוטו כהולך רגל טופל במיון ה"צ". לכתב התביעה צורפו מסמכים רפואיים נוספים שמועדם מוקדם יותר. כך למשל צורף טופס שחרור מחדר מיון הדסה הר הצופים מיום התאונה, שבו נכתב "בן 13 פנה למיון עקב פצע בסנטר לאחר תאונת דרכים...". כן נרשם בחדר מיון על ידי הרופא ד"ר אורן ברזל "בן 13. בריא בד"כ היה מעורב בת"ד. היה על אופניים אוטו נתן לו מכה וברך" [לא ברור מהו השיבוש, האם הכוונה ל"בברך", או ל"וברח"]. צורף לכתב התביעה גם טופס הפנייה כללית של שירותי בריאות כללית מיום 30.12.07 שבו נכתב:"לדבריו של אבא בתאריך 28.12.07 ילד נפגע בתאונת דרכים כרוכב על אופניים עקב התנגשות עם אוטו שברך ממקום האירוע" (השיבושים במקור). הנתבעת הגישה גם את טופס ההודעה על תאונת דרכים מיום 30.12.07 (מוצג נ/2), שבה דווח בלשון משובשת "הוא על אופנוע ונגע המכונית אופנוע ואחרי שפגע ברך" דיון והכרעה אין למעשה מחלוקת על כך שהתובע נפגע בתאונה שאירעה ביום המצוין בכתב התביעה, שכן עולה מאישור חדר מיון שהוא אכן הגיע לחדר מיון לבדיקה ונמצאו על גופו חבלות קלות (אגב, בברך שמאל וביד שמאל ולא ברך ימין וביד ימין כפי שנכתב בכתב התביעה). המחלוקת הינה באשר לנסיבותיה המדויקות של התאונה והאם מדובר בתאונת דרכים, ואם כן, האם נסיבותיה מחייבות את הנתבעת בנזקיו של התובע. תמצית גרסתו של התובע הייתה כאמור שבשעה שרכב על אופניו לביתו, פגע בו רכב פיג'ו 205 שנסע מולו והדפו אל עבר רכב חונה. הרכב הפוגע נמלט מהמקום והתובע צעד לביתו כשהוא גורר את אופניו, נטל את מעילו של האב, חזר לבית סבו כדי למסור לאביו את המעיל, ומשם פונה לבית החולים. המסמכים הרפואיים מחזקים אמנם את גרסתו של התובע לפיה מדובר בתאונת דרכים. עולה מאישור חדר המיון שהגרסה לפיה נפגע התובע בעת שרכב על אופניו מרכב (אוטו) הועלתה כבר שם. התרשמותי היא שבאישור גם נרשם שהרכב ברח מהמקום. גרסה זו מתוארת גם במסמכי קופת חולים המאוחרים יותר, כגון האישור מיום 30.12.07. אמנם בטופס ההודעה לחברת הביטוח נכתב שהתובע רכב על אופנוע, ולא על אופניים, ואולם התרשמתי שמדובר בשיבוש שמקורו בקשיי שפה, ולא בסתירה בגרסתו של התובע. לצד חיזוק זה שנמצא במסמכים הרפואיים לגרסת הפגיעה מרכב שנמלט מהמקום, קיימות בעיות מהותיות בגרסתו של התובע, המעלות סימני שאלה כבדים באשר לאמינותה ומהימנותה. עיון בעדויות מעלה שבגרסתו של התובע נפלו מספר סתירות מהותיות באשר לנסיבות התאונה המעמידות בספק את אחריותה של הנתבעת. בראש ובראשונה קיימים קשיים בתיאור הרכב הפוגע, הן מבחינת הדגם, הן מבחינת צבעו. בכתב התביעה תואר כאמור הרכב כרכב מדגם פג'ו 205, שצבעו מטאלי. בתצהיר עדות ראשית טען התובע שצבעו של הרכב הפוגע היה כסוף. במהלך חקירתו הנגדית לא ידע להשיב במדויק מה היה צבעו והשיב "הוא מבריק כזה. אני לא זוכר בדיוק, אך יודע שזה מבריק... פעם ידעתי ועכשו אני לא זוכר". לאחר מכן השיב כי הצבע היה מטאלי והבריק בשמש, וכי אינו זוכר את צבעו. מאוחר יותר נשאל התובע מדוע השיב אביו לחוקר שהרכב היה אדום, וענה שלא היה שום רכב אדום. כן הסביר שאביו לא נכח במקום בעת התאונה. גם לחוקר אבו גוש השיב התובע שאינו זוכר מה היה צבע הרכב וכי "בעניין של צבעים אני לא ...". התובע תיאר אפוא בעדותו רכב בצבע מטאלי כסוף, טען מצד אחד שהרכב לא היה אדום, ומצד שני טען שאינו זוכר את צבעו. אמנם התובע היה בן 13 במועד התאונה, ואולם נוכח העובדה שהוא זכר פרטים אחרים, פחות בולטים, כגון שהרכב היה מסוג פיג'ו, שהיה עליו סמל של אריה, ושהדגם היה 205 דווקא, תמוה מדוע לא זכר בוודאות את צבע הרכב הפוגע, והאם אין בכך כדי להעיד על ניסיון לטשטש את הסתירות או להסתיר את זהות הרכב הפוגע. עיקר הבעיה באשר לצבע הרכב עולה מעדותו של האב. מתמליל החקירה הראשונה שנערכה בידי החוקר עליאן, ניתן ללמוד שבתחילת החקירה טען האב שהרכב הפוגע היה בצבע אדום. לאחר שהתובע ציין שהרכב היה כסוף, תיקן האב את דבריו והתייחס לצבעו הכסוף של הרכב הפוגע. במהלך החקירה הנגדית לא נתן אביו של התובע הסבר סביר לתשובתו לחוקר שהרכב היה אדום. ניתן היה להתרשם ממהלך החקירה הנגדית שהאב מתחמק ממתן תשובה. תמוהה במיוחד התשובה שהועלתה במהלך החקירה הנגדית שלפיה חשד האב לאחר התאונה שהרכב הפוגע היה רכב אדום ושצבעו שונה לאחר התאונה. האב תיאר הן לחוקר והן במהלך חקירתו הנגדית שהוא חיפש את הרכב הפוגע במשך תקופה ארוכה ברחבי הכפר, בין היתר לפי הרמקולים, ואולם לא עלה בידו לאתרו. קושי מהותי נוסף נעוץ בסוג הרכב הפוגע ובסתירות באשר לזיהויו. כאמור, טען התובע בכתב התביעה ובתצהירו שהרכב הפוגע היה מסוג פג'ו 205. כזכור, היה התובע בן 13 במועד התאונה. על רקע בעיות זכרונו באשר לצבע הרכב, קשה להבין כיצד זיהה שמדובר דווקא בדגם 205. אמנם התובע הסביר שלחברו יש רכב מדגם זה, ואולם סביר להניח שלא היה לחברו רכב כאמור בעת התאונה, שכן אז היה התובע קטין. במהלך חקירתו הראשונה בידי החוקר עליאן, השיב התובע שאינו יודע בדיוק מה היה סוג הרכב. בחקירתו השנייה בידי החוקר אבו גוש טען התובע שהיה מדובר בפג'ו 205, לעומת זאת לא זכר את צבע הרכב. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שהוא אינו מבין ברכבים ואינו יודע מה ההבדל בין דגם 205 לדגם 304. לא מדובר אפוא בנער שהרכבים הים תחביבו ועל כן ניתן להבין כיצד עלה בידו לזהות את סוג הרכב, כי אם בנער שאינו מבין ברכבים ועל כן לא ברור כיצד זיהה את סוג הרכב כרכב פג'ו דגם 205 דווקא. בחקירתו הראשונה שהתקיימה כאמור במרץ 2009, כלל לא ידע לומר מה היה סוג הרכב. אביו של התובע השיב בחקירה הראשונה לחוקר עליאן שהרכב הפוגע היה מסוג פורד או פג'ו. האב מנה במהלך אותה חקירה שורה ארוכה של דגמי רכב פיג'ו אפשריים: 305, 304, 204, ואולם הוא לא ציין באותה חקירה את האפשרות שהיה מדובר בפג'ו 205 דווקא. גרסה זו באשר לכך שהרכב הפוגע היה מסוג פיג'ו 205 עלתה לראשונה בחקירה השנייה. עיון בעדויות מעלה שחלו תמורות בתיאור הרכב הפוגע, לצד סתירות בין עדויות התובע ואביו, שלא היה עד לתאונה. בחקירה הראשונה בידי החוקר עליאן, השיב התובע שאינו יודע מה היה סוג הרכב. אשר לצבעו טען שהצבע היה כסוף. האב לעומתו טען שהיה זה רכב אדום, ורק לאחר ששמע את בנו מצהיר שהרכב היה כסוף, שינה טעמו וטען שמדובר ברכב כסוף. סוג הרכב לטענתו של האב באותה חקירה היה פג'ו או פורד. האב מנה כאמור באותה חקירה שורה ארוכה של דגמי פג'ו פוטנציאלים: 305, 304, 204, ואולם הוא לא ציין באותה חקירה את האפשרות שהיה מדובר בפג'ו 205. בחקירה השנייה ידע התובע לציין שהרכב היה מסוג פג'ו 205 ואולם הוא לא היה בטוח לגבי צבעו, וטען שאינו טוב בצבעים. בעדותו טען התובע אמנם שמדובר בפג'ו 205 שצבעו מטאלי, ואולם בחקירה נגדית שב ואמר שאינו בטוח בצבעים, שהצבע היה מבריק ומטאלי, ושלל את האפשרות שהיה זה רכב אדום. האב לא ידע להסביר מדוע שלל לפתע במהלך החקירה את האפשרות שהיה מדובר ברכב אדום, באופן שעורר את הרושם שהרכב דווקא היה אדום, ולפתע טען שלאחר התאונה היה חשד שהרכב היה אדום ושהוא שינה מאוחר יותר את צבעו. סתירות אלו בין עדויות התובע ואביו, התמורות שחלו בתיאור הרכב הפוגע התהיות באשר לזיהוי הרכב, מעמידות בספק את גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה. לסתירות המהותיות באשר לזהותו של הרכב הפוגע מצטרפות סתירות נוספות גם הגרסה באשר לנסיבות התאונה לא הייתה קוהרנטית. מעדותו של התובע עולה שלאחר שפגע בו הרכב הפוגע בעת שעשה את דרכו לביתו, המשיך בדרכו הביתה, נחבש בידי אמו, אשר שלחה אותו בחזרה לאביו. הבן חזר אל אביו, ששהה באותה עת בבית סבו, הביא לו את מעילו, ואז פונה על ידי אביו לבית החולים. עדותו של התובע הייתה עקבית באשר לנסיבות אלו, הן בפני החוקרים, הן בתצהירו, והן במהלך חקירתו הנגדית. לעומת זאת, עדותו של אביו של התובע הייתה בלתי עקבית ובלתי קוהרנטית גם בעניין זה. בחקירת החוקר עליאן השיב שלאחר התאונה המשיך התובע לביתו, אמו של התובע או התובע עצמו התקשרו לאב, והוא שב לביתו ופינה את התובע לבית החולים (יתכן שאמר שעשה כן לאחר ששב מהעבודה). האב השיב לשאלה כיצד הגיע התובע לביתו לאחר התאונה "לבד הגיע בכוחות עצמו, השתגעתי". לעומת זאת, בחקירה השנייה של החוקר אבו גוש, וכן בתצהיר עדות ראשית ובמהלך חקירתו הנגדית, העלה האב גרסה אחרת, לפיה לא התקשרה אליו האם לאחר התאונה, היא אף לא חבשה את בנה הפצוע כיון שהיא מפחדת מדם, ועל כן נשלח הילד רגלית לבית סבו, מצויד במעיל של אביו. שם ראה אותו אביו לראשונה והוא פונה לבית החולים. האב ניסה ליישב סתירה זו, הן בחקירת החוקר אבו גוש, הן במהלך חקירתו הנגדית בפני, ואולם הדבר לא עלה בידו. עיקר הסבריו היה כי הוא אינו זוכר את הנסיבות. הגרסה שלפיה הלך התובע לביתו ושב פצוע לבית סבו מבלי שטופל בידי האם הפוחדת מדם מעוררת קשיים וסימני שאלה במיוחד נוכח הרוגז שהביע האב בפני החוקר עליאן על כך שהרכב הפוגע והיושבים בו עזבו את המקום מבלי להושיט עזרה לבנו ומבלי לפנותו לבית החולים. האב אמר בחקירה הראשונה שהוא "השתגע" מכך שהבן שב לביתו לאחר התאונה בכוחות עצמו. לעומת זאת, בחקירה השנייה השיב שלא רק שהבן המשיך לביתו, לאחר מכן הוא הגיע בכוחות עצמו גם לבית סבו. כאשר נשאל כיצד זה נשלח הבן אליו, לאחר שנחבל וחרף צליעתו, והשיב כי הוא שוחח עם בנו לאחר התאונה וזה אמר לו שיש באפשרותו להגיע לבית הסב. מצד שני השיב שלא שוחח עם אשתו כיון שלא היה לה טלפון או שלא היה לה כרטיס לטוקבק שהיה ברשותה. אף שלפי גרסת התובע הייתה האם הראשונה שראתה את התובע לאחר התאונה, היא לא זומנה לעדות בפני. ניתן להניח שאילו הייתה מזומנת לעדות לא היה בעדותה כדי לתמוך בגרסתו של התובע. גם בני המשפחה אשר הצטרפו לאב בנסיעה לבית החולים לא התייצבו להעיד אודות נסיבות התאונה. גרסת התובע מעלה שתי תהיות נוספות. האחת, הינה באשר לנסיבות המדויקות של התאונה. אף שהתובע לא העיד במפורש, בפני או בפני החוקרים, שהרכב הפוגע נסע במהירות מופרזת, עולה מהעדויות שישבו בו מספר צעירים ששמעו מוזיקה רמה. התובע העריך בפני החוקר אבו גוש שיתכן שהם היו שתויים. פעם אחת תואר שהרכב הפוגע פגע באופניו של התובע באמצעות הפגוש שלו, ופעם אחרת באמצעות הכנף השמאלית. כן תואר שבעקבות פגיעת הרכב הפוגע נהדפו האופניים אל עבר רכב שחנה בסמוך. במנגנון המתואר סביר היה לצפות שתיגרם חבלה משמעותית יותר, ועל כן קשה להבין כיצד הסתכמה הפגיעה בעיקר בחבלות המתוארות במסמכים הרפואיים, כיצד עלה בידי התובע להמשיך לביתו, לאסוף את המעיל ולחזור לבית סבו. הפציעה המתוארת מתיישבת יותר עם האפשרות שהתובע התנגש עם אופניו ברכב חונה, נפל ונחבל. תהיה נוספת העולה בהקשר זה הינה שבחקירה הראשונה לחוקר עליאן נאמרה על ידי האב אמירה נוספת לאמירה בדבר צבעו האדום של הרכב, שלפיה יצא נהג הרכב הפוגע וצעק. אמירה זו נבלעה בבליל העדויות באשר לנסיבות התאונה, וכמובן שלא ניתן לה כל הסבר. גם אילו הייתי מקבלת את גרסת התובע באשר למעורבות של רכב פוגע שברח מהמקום לאחר התאונה, לא מצאתי שיש לקבל את גרסתו של התובע באשר לזהות הרכב. הגרסה לא הייתה סבירה וקוהרנטית. לא היה ברור כיצד זכר התובע שהיה בן 13 במועד האירוע את סוג הרכב, דגם שלא הוזכר בפני החוקר. לא ברור האם זכר את צבע הרכב או לא, והאם אכן היה הרכב בצבע כסוף או מטאלי, או שמא בצבע אדום כפי שצוין על ידי האב בפעם הראשונה. בין עדות התובע לעדות האב נפלו סתירות מהותיות באשר לצבעו של הרכב ובאשר לדגם. לכל אלו לא ניתן כאמור הסבר סביר. במאמר מוסגר אציין שאין להימנע מהרושם או להוציא מכלל אפשרות שזהות הרכב הפוגע ידועה לתובע ולאביו, אשר פירטו את המאמצים שביצעו על מנת לאתר את הרכב הפוגע. אין להוציא מכלל אפשרות שזהות הרכב אינה נוחה לתובע ולבני משפחתו, בין מחמת שלא היה לרכב ולנהגו רישיון או ביטוח, בין מחמת החשש שחשיפת זהות הנהג או בעל הרכב תוביל לתביעת שיבוב מצד הנתבעת. בשל קשיים אלו יתכן שנעשה ניסיון להסתיר את זהות הרכב, ניסיון אשר נקלע לסתירות הן באשר לדגם של הרכב הפוגע, והן באשר לצבעו. בחינת גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה ובאשר לזהות הרכב, התמורות שחלו בה והסתירות שצוינו, מעוררת את הרושם שהסתירות מעידות על כך שגרסת התובע אינה תואמת את המציאות, ושהדברים לא אירעו כפי שתוארו בפני. משגרסתו של התובע לא הוכחה, אין על בית המשפט להציע גרסה חלופית לנסיבותיה. לפיכך מצאתי שלא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבעת חייבת בנזקיו. הנזקים מעבר לדרוש אציין שאילו הייתי מקבלת את התביעה, הייתי פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני, וזאת בערכי יום מתן פסק הדין. יצוין שאין מחלוקת על כי לא נותרה לתובע בעקבות התאונה נכות קבועה, ולא הובאו ראיות באשר לקיומם של נזקים נוספים זולת נזק בלתי ממוני. סיכום אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו יומצא פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים. משפט תעבורהאופנייםתאונת דרכיםתאונת אופנייםתאונת פגע וברח / הפקרה