השאלה העומדת בפנינו היא האם צודקת התובעת בטענתה בדבר פיטורים שלא כדין והאם נפלו פגמים בקבלת ההחלטה בדבר סיום העסקתה. התובעת טוענת כי פיטוריה שלא כדין נבעו משתי סיבות. האחת - לגרסתה הסיבה שבגינה נאמר לה כי פוטרה אינה נכונה והיא לא פוטרה מטעמי ייעול וצמצום. השניה - לא ניתנה לה זכות שימוע אמיתית וכנה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סיבת פיטורים לא נכונה: 1. בפנינו תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי על פי חוק לשון הרע. התובעת הגישה תביעתה בעקבות פיטוריה מעבודתה כמרכזת תרבות לגמלאים במרכז יום לקשיש באבן שמואל. 2. התובעת שימשה כמרכזת תרבות לגמלאים במרכז יום לקשיש (להלן: "מרכז היום") מ-1/5/94 ועד למועד פיטוריה ביום 9/3/11. 3. הנתבעת מס' 2 הינה מנהלת מרכז היום שמונתה על ידי עמל סיעודית. (להלן: "המנהלת" או "מיכל"). 4. התובעת הועסקה תחילה על ידי "האגודה למען הקשיש" והחל מדצמבר 2010 עבדה בנתבעת 1 שהינה חברה כלכלית אשר החלה לנהל ולתפעל את מרכז היום בעקבות זכייתה במכרז (להלן: "החברה" או "עמל סיעודית"). 5. נציין כי תביעתה המקורית של התובעת הוגשה נגד נתבעים נוספים (המועצה האזורית שפיר והאגודה למען הקשיש), כמו כן הגישה תביעות כספיות נוספות בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לה, אולם לאחר הגשת כתבי ההגנה ובעקבות הדיון המוקדם שהתקיים בתיק, התובעת חזרה בה מתביעתה נגד הנתבעים הנוספים ותביעתה נגדם נדחתה בפסק דין חלקי מיום 28/12/11. כמו כן הצהירה התובעת במהלך הדיון המקדמי, כי צמצמה את תביעתה רק לעילות שפורטו בסעיף 69 ה-ו לכתב התביעה היינו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש והוצאת לשון הרע. 6. התובעת טוענת בתביעתה כי ראתה בעבודתה לא רק עבודה בלבד אלא מלאכת קודש, וכי במשך כ-17 שנות עבודתה הצליחה ביותר כרכזת תרבות והיתה אהובה על כל חברי המועדון, על הגמלאים ועל העובדים במרכז היום. 7. בתחילת חודש דצמבר 2010 נפגשה התובעת עם המנהלת, הגב' מיכל שומרון. 8. התובעת ציינה כי בתקופה זו מספר הקשישים שהשתתפו בפעילות ירד באופן דרסטי שכן הביטוח הלאומי שינה את הקריטריונים של תקצוב מרכז היום. 9. ביום 18/1/11 לאחר מסיבת טו' בשבט נקראה התובעת לפגישה עם המנהלת והודע לה כי תעבוד רק 3 שעות ביום 3 פעמים בשבוע ויתרת הזמן תהיה בחופשה. נטען מפי התובעת כי המנהלת הסבירה הוראה זו בחוסר תקציב והוסיפה כי מדובר בהוראה זמנית עד שישובו כל הגמלאים למרכז ויתוקצבו על ידי המוסד לביטוח לאומי על פי חוק סיעוד. 10. התובעת הסכימה. 11. התובעת אף פנתה לראש המועצה במכתב מיום 26/1/11 לקבלת עזרה כספית עבור מרכז היום (נספח א' לתביעתה ולתצהירה במקום עדות ראשית). 12. ביום 27/1/11 לאחר שהתובעת סיימה לנהל את קבלת השבת במרכז היום נמסר לה על ידי המנהלת מכתב זימון לשימוע בו צוין כי קיימת כוונה לפטרה בשל צמצום במערך כוח האדם במרכז היום (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת זומנה לשימוע ליום 31/1/11. 13. ביום 31/1/11 התקיים השימוע בפני המנהלת בלבד. 14. פרוטוקול השימוע נכתב על ידי המנהלת ולגרסת התובעת לא פורטו בו כל טענותיה. פרוטוקול השימוע צורף כנספח ב לכתב ההגנה. 15. ביום 8/2/11 קיבלה התובעת לביתה מכתב פיטורים במסירה אישית (נספח ג' לכתב התביעה). במכתב הנ"ל צוין כי לאחר השימוע הוחלט לפטרה, כי היא מתבקשת לא להגיע לעבודה במרכז היום החל ממחרת היום (9/2/11). וכי תקופת עבודתה בעמל סיעודית תסתיים ב-9/3/11. על המכתב חתומה המנהלת. 16. החל מאותו מועד טיפלה התובעת בכל המסמכים אשר נדרשו על מנת לממש כספית את זכויותיה השונות. 17. התובעת טוענת כי עקב פיטוריה נאלצה להגיע מספר פעמים למרכז היום ונוכחה לדעת כי מיד לאחר שפוטרה שכרה המנהלת חברה שלה במשכורת כפולה ממשכורתה של התובעת על מנת לשמש כרכזת תרבות וכמזכירה. 18. לפיכך טענה כי מדובר בפיטורים שלא כדין שכן אין מדובר בפיטורים מחמת צמצומים מאחר ומיד נשכרה עובדת אחרת במקומה. כן טענה כי פוטרה שלא כדין תוך קיפוח זכות השימוע וללא כל סיבה, פרט לרצונה של המנהלת לפטרה ולקבל במקומה לעבודה את מי שמקורבת אליה. 19. התובעת טוענת כי פוטרה בהיותה כבת 46 וכי בגיל זה קשה למצוא עבודה. כמו כן טענה כי בעקבות שנות עבודתה הרבות במרכז היום באבן שמואל עברה עם משפחתה למקום והחלה לבנות את ביתה. 20. התובעת טוענת כי פיטוריה והחלפתה בעובדת אחרת פגעו בשמה פגיעה קשה שכן בכל מקום שתפנה לבקש עבודה ותאמר כי פוטרה מחמת צמצומים יכול מקום העבודה הפוטנציאלי לברר ולמצוא כי במקומה התקבלה עובדת אחרת בשכר כפול ומיד יעלה החשד שמא התובעת ביצעה עבירה חמורה כגון גניבה וכיוצ"ב. לפיכך תובעת פיצוי על פי חוק לשון הרע. 21. הנתבעות טוענות להגנתן כי יש לדחות את התביעה נגד המנהלת מחמת היעדר יריבות שכן לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובעת. 22. נטען כי התובעת פוטרה מחמת צמצומים וצעדי התייעלות שביקשה המנהלת לבצע שכן בעת שזכתה עמל סיעודית במכרז רבץ חוב כבד של מאות אלפי שקלים על מרכז היום כאשר גם התובעת צירפה נספח לכתב תביעתה ממנו ניתן להסיק על החוב שהותירה האגודה למען הקשיש בסך של כ-700,000 ₪. 23. לגרסת החברה, המנהלת סברה באותה עת כי תפקידה של התובעת היה מבין התפקידים שהיה ניתן לבצע בהם התייעלות ולפיכך זומנה התובעת לשימוע והשמיעה כל טענותיה בנוגע לכוונה לפטרה. 24. השימוע נערך על ידי המנהלת אשר הוסמכה על ידי עמל סיעודית לנהל את המרכז והיתה בעלת הסמכות לקבל החלטות על פיטורי עובדים. לגרסת המנהלת נאלצה לפטר את התובעת בצער ורק בשל מצבו הכספי הקשה והגירעוני של מרכז היום. 25. עוד נטען מפי הנתבעות כי עובדת נוספת פוטרה. 26. נטען כי במועד בו פוטרה התובעת מצבו הפיננסי של מרכז היום היה קשה ולא היתה ברירה אלא לצמצם בכוח אדם כל זאת במסגרת סמכותה של המנהלת. 27. ההחלטה על פיטורי התובעת נעשתה לאחר התייעצות בין המנהלת לבין הממונה עליה. 28. במקום התובעת אותרה עובדת חדשה אשר במסגרת תפקידה ביצעה את כל המטלות שהתובעת היתה ממונה עליהן ובנוסף ביצעה תפקידי מזכירות לרבות הפעלות לקשישים שבוצעו בעבר על ידי ספקים חיצוניים תמורת תשלום ותפקיד של עובדת נוספת שנהגה לבצע הפעלות לקשישים ופוטרה אף היא במסגרת צעדי ההתייעלות. העובדת החדשה שהתקבלה שלטה היטב ביישומי המחשב שינוי שהיה הכרחי לאור השינויים אשר נערכו בהתנהלות היום יומית של מרכז היום ולא היה קודם לכן. 29. עמל סיעודית ביצעה בשלב הראשון צמצום בשעות עבודתם של העובדים לאור מיעוט הקשישים ורק לאחר שמרכז היום החל להראות שיפור בתפוסה ולאחר השינויים הארגוניים השתפר גם מצבו הכלכלי של מרכז היום. 30. הנתבעות הכחישו את גרסת התובעת בדבר זכאותה לפיצוי על פי חוק לשון הרע לרבות עוגמת נפש, שכן לא הובא כל הסבר או הנמקה לזכאות זו. המחלוקות 31. מעיון בטענות הצדדים שפורטו לעיל עולה כי המחלוקות שבין הצדדים הינן אלה: א. האם מדובר בפיטורים שלא כדין ואם כן האם זכאית התובעת לפיצוי? ב. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש? ג. האם זכאית התובעת לפיצוי על פי חוק לשון הרע? ד. האם קיימת עילת תביעה נגד הנתבעת 2? דיון והכרעה 32. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. כמו כן הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם פלורה חזן שפוטרה סמוך למועד פיטורי התובעת. ב"כ הנתבעת ויתרה על חקירתה של העדה הנ"ל (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 15/5/12). הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של המנהלת, מיכל שומרון. האם מדובר בפיטורים שלא כדין 33. השאלה העומדת בפנינו היא האם צודקת התובעת בטענתה בדבר פיטורים שלא כדין והאם נפלו פגמים בקבלת ההחלטה בדבר סיום העסקתה. התובעת טוענת כי פיטוריה שלא כדין נבעו משתי סיבות. האחת - לגרסתה הסיבה שבגינה נאמר לה כי פוטרה אינה נכונה והיא לא פוטרה מטעמי ייעול וצמצום. השניה - לא ניתנה לה זכות שימוע אמיתית וכנה. 34. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה לרבות הפסיקה בבתי המשפט הכלליים, אין בית המשפט מתערב בשיקולי רשות מוסמכת ואין הוא ממיר שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת החלטתה עניינית, בתום לב, בסבירות ובמסגרת סמכויותיה. 35. בהקשר זה, קבע בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1420/04 מדינת ישראל נ' אירית אורון (ניתן ביום 2.1.06) כלהלן: "... הביקורת השיפוטית היא לעולם חיצונית והיא בוחנת אם נפל בהחלטה המינהלית פגם מן הפגמים הפוגמים בהחלטה מינהלית והמצדיקים התערבות שיפוטית, כגון- חוסר סמכות, שיקולים זרים, אפליה, חוסר סבירות, העדר מידתיות, ודומיהם. בכל מקרה, אין זה מתפקידו ומסמכותו של בית הדין להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת ולעצב החלטה במקומה, על פי שיקול דעת בית הדין...". 36. בפסק הדין ע"ע 1123/00, בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל אביב יפו נ' יצחק צויזנר קבע בית הדין הארצי את ההלכה בשאלת היקף התערבותו של בית הדין במעשה פיטורים. לעניין זה נאמר שם: "כלל הוא כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו, תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של העניין. בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת זו של הרשות, אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות." 37. לפיכך הביקורת השיפוטית בוחנת אם נפל פגם בהחלטת הפיטורים של התובעת כגון שיקולים זרים, הפליה, חוסר סבירות, היעדר מידתיות וכו' בשים לב לנסיבות המקרה כפי שנלמד מהמסמכים והעדויות. 38. באשר לטענת התובעת כי לא פוטרה מחמת צמצומים - אין בידינו לקבל טענתה זו ולו מהטעם כי לא הוכחה. 39. הוכח בפנינו כי כאשר עמל סיעודית זכתה בניהול מרכז היום, מצבו הכספי של המרכז היה גירעוני. התובעת צירפה לכתב תביעתה חלק מחוזה בו צוין כי למרכז היום חובות והתחייבויות בסכום העולה על 700,000 ₪ (נספח ה' לכתב התביעה). גם בתצהירה במקום עדות ראשית אישרה כי הדבר נאמר לה על ידי המנהלת וכן נאמר לה כי מספר הקשישים המשתתפים בפעילות ירד באופן דרסטי שכן הביטוח הלאומי שינה את הקריטריונים של תקצוב החברה בגין הקשישים ולפיכך נותרו במועדון מעט קשישים (סעיף 19 לתצהיר). גם בעדותה אישרה כי היה ידוע לה שעל מרכז היום היו מוטלים חובות גדולים בתקופה בה פוטרה (עמ' 9 לפרוטוקול). כן אישרה כי מספר הקשישים המטופלים היה מצומצם באותה תקופה ובסופו של דבר דובר על 16 קשישים בלבד כאמור במכתבה לראש המועצה מר אשר אברגיל מיום 26/1/11 (נספח א' לתצהירה במקום עדות ראשית). 40. על מצבו הכלכלי הקשה של מרכז היום במועד בו פוטרה התובעת ועובדת נוספת (פלורה חזן) למדנו גם מגרסת עמל סיעודית לרבות המנהלת ועדותה בפנינו. 41. מעדותה של המנהלת עולה כי בשל המצב הכלכלי הרעוע של מרכז היום לרבות החובות שקיבלה על עצמה החברה לפרוע זומנה לפגישה עם מנהלת מרחב הדרום בשם סמדר. המנהלת העידה כי קיבלה הודעה שעקב העובדה שביטוח לאומי לא אישר את תקצוב מרכז היום בחברה, התקבלה החלטה שלא ברור מה יהיה מעמדו של מרכז היום בהמשך, לרבות העובדה אם הולכים לסגור את המקום אם לאו, והחליטה כי עד שהמוסד לביטוח לאומי יאשר התקציב יוצאו העובדים לחופשה אשר לטענתה שולמה להם וכי אין מדובר בחל"ת. גם משרתה של התובעת באותה תקופה קוצצה לעבודה למשך 3 פעמים בשבוע ל-3 שעות יומיות בלבד ולתקופה זמנית (עמ' 14 לפרוטוקול). 42. המנהלת הדגישה בעדותה כי התובעת לא פוטרה בשל חוסר תקצוב על ידי המוסד לביטוח לאומי אלא בשל המצב הגרעוני של 700,000 ₪ והוסיפה כי "אני נדרתי (צ"ל נדרשתי-י.ה.) לצעדי התייעלות וכינסתי את העובדים כולם והודעתי להם שלאור מצבו הפיננסי של מרכז היום יהיו שינויים הן במצבת כוח אדם והן בתפעול והן בהזמנות והתקשרויות עם ספקים ובכלל בתפעול השוטף של מרכז היום" (עמ' 15 לפרוטוקול). 43. גרסת הנתבעות באשר למצבו הכלכלי הקשה של מרכז היום החל מן המועד בו זכתה החברה בניהול המרכז לא נסתרה בראיה מהימנה מטעם התובעת. אומנם לא הוצגו מאזנים ומסמכים נוספים וב"כ התובעת הלינה על כך בסיכום טענותיה, אולם אין להתעלם מהנספחים שצורפו לכתב תביעתה ולתצהיר התובעת לרבות עדותה בפנינו וכתבי הטענות מטעם הנתבעות כדי לתמוך במסקנתנו. כמו כן אנו נותנים אמון בגרסתה של המנהלת כי קיבלה הוראה ממנהלת מרחב דרום בעמל סיעודית לבצע צעדי ייעול וצמצום בעקבות מצב זה. 44. התובעת טוענת כי לא פוטרה בשל צעדי צמצום שכן במקומה נשכרה מיד עובדת אחרת לבצע את עבודתה בעלות כפולה משכרה של התובעת. אין בטענה זו כדי לתמוך בגרסה כי מסיבה זו אין לראות בפיטורי התובעת, פיטורים מחמת צמצום והתייעלות. 45. ככל שהוכח בפנינו המנהלת פיטרה שתי עובדות היינו את התובעת שעבדה 17 שנה ועובדת נוספת שעבדה יחד איתה הגב' פלורה חזן, ובמשך 15 שנה. 46. מתצהירה של המנהלת עולה כי אכן מיד לאחר פיטורי התובעת שכרה עובדת אחרת במקומה ולגרסתה ביצעה תפקידים נוספים בנוסף לתפקידים שביצעה התובעת, היינו קיימה הפעלות לקשישים שבעבר בוצעו על ידי ספקים חיצוניים, ביצעה את התפקיד של העובדת הנוספת פלורה חזן שנהגה לבצע הפעלות לקשישים ופוטרה אף היא במסגרת צעדי ההתייעלות ואף שימשה כמזכירה במרכז. נטען כי עובדת זו שלטה היטב ביישומי מחשב כאשר הוחלט על הסבת ההתנהלות היומיות של המרכז למערכת ממוחשבת (סעיף 13 לתצהיר). 47. לא הוכחה מפי התובעת טענתה כי העובדת החדשה התקבלה לעבוד בכפל השכר שעבדה התובעת. הוכח בפנינו כי העובדת החדשה נשכרה לעבודה במקום שתי עובדות שפוטרו ומילאה תפקיד נוסף היינו תפקיד מזכירותי. בכל מקרה לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובעת הצהירה על עצמה כי עבדה במחצית משרה תמורת השכר שקיבלה (סעיף 11 לתצהיר), אם כי נרשם בתלוש השכר כי עבדה משרה מלאה. 48. המנהלת אף סתרה בתצהירה את טענת התובעת כי מדובר בעובדת שהיתה חברה של המנהלת (סעיף 13 לתצהיר). כמו כן סתרה המנהלת כי פיטורי התובעת נגועים בשיקול עדתי ולמען שלמות התמונה יצוין כבר בשלב זה כי התובעת לא חזרה על טיעונים אלה בסיכום טענותיה וטוב שכך. כמו כן לא חזרה התובעת על הקירבה שטענה לה בין העובדת שנשכרה במקומה לבין המנהלת ויש לשער כי מדובר בהשערה או סברה מליבה של התובעת. 49. טענה נוספת בפי התובעת כי הובטח לעובדים שהקיצוץ בהיקף משרתם יהיה זמני עד לקבלת תקצוב מאת המוסד לביטוח לאומי. ואכן המנהלת העידה בפנינו כי כעבור 8-10 ימים שבו כל העובדים לעבודתם המלאה לאחר שעבדו משרה חלקית ומבלי לגרוע משכרם (עמ' 15 לפרוטוקול), למעט התובעת ועובדת נוספת שפוטרו. לטענת התובעת היתה כוונה לפטר אותה עוד קודם שהוצאה לחופשה (עמ' 17 לפרוטוקול - מול שורה 20-22). טענה זו לא הוכחה ואף אם נשקלה אפשרות זו אין בה כדי לקבוע כי הסיבות שהובילו לפיטוריה היו סיבות שלא כדין. 50. הזכות הניהולית היא זכותו של בעל מפעל לנהל את מפעלו כראות עיניו והיא עומדת לצידה של זכות העובד לעבוד. בצד המודעות לכך שיש למעביד זכות ניהולית לנהל את מפעלו יש לקחת בחשבון את הפגיעה בזכותו של העובד לעבוד ולעיתים זכות זו נפגעת מהפררוגטיבה הניהולית הנ"ל של המעביד. אחת הזכויות שיש לעובד הינה לא רק הזכות לעבוד ולהתפרנס אלא גם הזכות שלא להיות מפוטר שלא כדין. יחד עם זאת, הזכות הניהולית של המעביד כוללת גם את הזכות לפטר עובדים כדין לצורך הבראה כלכלית או שינוי מבני או בשל צמצומים ובלבד שלא יפטרו עובד בשרירות או בחוסר תום לב או מנימוקים פסולים או זרים. 51. אנו בדעה כי לא הוכח בפנינו מפי התובעת כי נימוק שאינו ענייני או נימוק פסול או זר הוביל לפיטוריה בנסיבות המקרה הנוכחי. לא הובא בפנינו כל מניע זר מטעם הנתבעות או מי מהן לפטר את התובעת אלא בשל הגרעון הכלכלי שחייב גם התייעלות וצמצום. גם טענתה של התובעת כי אין מדובר בפיטורים מחמת צמצום או בשל התייעלות לא הוכחה כפי שנפסק לעיל. 52. יחד עם זאת, ייאמר כבר בשלב זה כי לטעמנו הליך הפיטורים היה פגום ובלתי תקין בשים לב לנתוניה האישיים של התובעת ובשל כך ניתן לקבוע כי מדובר בפיטורים שלא כדין. ועל כך נדון בהמשך. הפרת זכות השימוע 53. מדובר בפיטורי תובעת שעבדה במשך 17 שנה באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד לשביעות רצון מעבידיה. 54. פיטורים מחמת צמצומים בשל מצב כלכלי גרוע אינם בבחינת פיטורים שלא כדין אולם גם במקרה זה על המעביד קיימת חובת עריכת שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה באשר לכל עובד המועמד לפיטורים מחמת צמצומים. 55. מטרתו של השימוע דווקא במקרה זה הינה לשמוע האם קיימים נימוקים אישיים שלא לפטר העובד כאשר בדרך כלל מדובר בפיטורי מספר רב של עובדים מטעמי צמצומים או הבראה. 56. במקרה שלפנינו לא ניתן לומר כי לא נשמעה דעתה של התובעת ומתוך עיון בפרוטוקול עולה כי התובעת הפנתה את תשומת לב המנהלת לוותק שבעבודתה, להצלחתה בתפקיד ולרצונה להמשיך לעבוד. גם לא הוכח כי התובעת ביקשה להוסיף דבר מה חשוב ומכריע בשימוע ושלא ניתנה לה הזדמנות לעשות כן. התובעת העידה כי לאחר שחתמה על הפרוטוקול הוסיפה כי רצתה להוסיף לפרוטוקול דברים שאמרה אך לא זכרה מהם אותם דברים וטענה כי היתה מרוגשת (עמ' 11 לפרוטוקול). כמו כן עולה מעדותה כי המשפט שלא כתבה המנהלת בפרוטוקול השימוע היה "הוספתי גם כעץ שתול על פלגי מים והיא לא כתבה את זה" (עמ' 11 לפרוטוקול). 57. אולם הליך הפיטורים היה פגום בכך שדעתה של התובעת נשמעה במסגרת הליך השימוע רק בפני המנהלת שהביעה דעתה קודם לכן כי בכוונתה לפטר את התובעת ובעקבות כך זומנה התובעת לשימוע. 58. גם התובעת העידה בפנינו כי מלכתחילה זומנה לישיבת שימוע גם בפני מנהלת המרחב אך לאחר מכן בוטלה הישיבה. 59. אנו בדעה כי בנסיבות המקרה הנוכחי כאשר מדובר בתובעת בעלת וותק רב בתפקידה הספציפי במרכז היום ללא כל תלונה על תפקודה, מן הראוי שהליך השימוע היה נערך גם בפני נציג הנהלת המרחב או ממונה כלשהו על המנהלת אשר היתה באותה עת מנהלת חדשה של מרכז היום והעידה כי לא ניהלה הליך שימוע קודם לכן. 60. אנו בדעה כי יכול ואם היתה נשמעת דעתה של התובעת גם בפני נציג נוסף אולי ניתן היה למצוא פתרון תעסוקתי לתובעת במסגרת מצומצמת יותר בשל המצב הכלכלי של מרכז היום. 61. לא הוכח בפנינו כי נשקלו או נבחנו נתונים נוספים בעניין התובעת טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה. לא הובאה בפנינו ההחלטה בסוף הליך השימוע והנימוקים העניינים לפיטוריה לאחר שנשקלו כראוי, אם נשקלו. 62. לא הוכח בפנינו ולו לכאורה כי המנהלת אשר החליטה בסופו של יום על פיטוריה של התובעת, שקלה או בחנה קודם לכן פתרון תעסוקתי אחר לתובעת אף אם טענה כי במקום התובעת לרבות עובדת נוספת נשכרה עובדת אחת בלבד. 63. אף העובדה כי התובעת היתה יכולה להיות מיוצגת בהליך השימוע, אולם בפועל לא ניתנה לה האפשרות לממש זכות זו שכן לא נאמר לה הדבר, היא בבחינת פגם בהליך השימוע. 64. יצוין כי מדובר בפגמים שאין בהם כדי לבטל את הפיטורים (סעד זה אף לא התבקש - י.ה.) אך יש בהם כדי להצדיק מתן פיצוי לתובעת. 65. לאור האמור לעיל אנו בדעה כי התובעת זכאית לפיצוי עבור התנהלות בלתי תקינה של הנתבעות או מי מהן במסגרת הליך השימוע העולה כדי חוסר תום לב . 66. ובאשר לפיצוי - לעיתים גם אם נקבע שמדובר בפיטורים שלא כדין. אין בהכרח הצדקה לפסיקת פיצוי כספי וזאת בנסיבות בהן נעשו הפיטורים משיקולים ענייניים וסבירים במסגרת צמצומים (ע"ע 93/07 גיורא ארבל נ' נ.א.ס.ס. נוירומקולר סטיליולשיו סיטמס בע"מ, ניתן ביום 19.11.08). אולם במקרה הנוכחי יכול וניהול הליך שימוע תקין היה מביא למסקנה כי ניתן היה להמשיך ולהעסיק את התובעת בתפקידה ועל כך זכאית היא לפיצוי. 67. שיעורו של הפיצוי תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של העסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, ובכל מקרה עניין זה נתון לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית (ע"ע 573/09 דב זיידמן נ' אי סי אי טלקום בע"מ סעיף 19 לפסק הדין). ע"ע 701/07 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' תורג'מן, ניתן ביום 3/03/09). היקפו של הפיצוי ושיעורו נגזר בין היתר גובה המשכורת ומאמצי התובעת למזער את הנזק (לעניין השיקולים ר' (ע"ב (ת"א) 6527/07 שירה כהן נ' חברת מנפאואר, ניתן ביום 5/11/09) 68. שקילת כל השיקולים שפורטו לעיל מובילה למסקנתנו כי במקרה הנדון החברה תפצה התובעת בסך של 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש 69. התובעת תובעת פיצוי בגין עוגמת נפש. אין ספק כי הליך פיטורים כרוך בעוגמת נפש אולם על פי פסיקת בית הדין רק נסיבות חריגות וקשות ראויות לפיצוי בגין עוגמת נפש. 70. פיצוי על עוגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה אלא הוא היוצא מן הכלל וייקבע במקרים חריגים, קיצוניים ויוצאי דופן (דב"ע נג/114-3, נג/99-3 מדינת ישראל - דוד מצגר פד"ע כו (1) 563 ; סוהייר סרוגי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3/5/04); ע"ע 157/06 עיריית תל אביב - יפו עזבון המנוחה גאולה בן מיכאל ז"ל (ניתן ביום 20/12/06); ע"ע 360/99 הרון כהן - מדינת ישראל, פד"ע לח 1). 71. במקרה שלפנינו לא הוכח כי מדובר במקרה קיצוני או חריג בו יש לחייב החברה בתשלום פיצוי בעד עוגמת נפש. 72. לפיכך התביעה בגין רכיב זה נדחית. הפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע 73. התובעת פרטה בתביעתה ובתצהירה במקום עדות ראשית כי הבסיס לתביעתה לפיצוי בגין לשון הרע הינה העובדה כי נטען שפוטרה בטענת צמצומים אולם בפועל התקבלה עובדת אחרת במקומה. נטען כי מתוך עיון במכתב הפיטורים שלא פרט כי מדובר בפיטורים מחמת צמצומים, ניתן להבין מלשונו כי פיטורי התובעת נעשו על רקע אישי מקצועי ולא על רקע של צמצומים. כמו כן נטען כי הנתבעות לא טרחו למסור לה מכתב המלצה כדי להציגו במקום עבודה חדש כאשר היה מצופה ממעביד שפועל בתום לב וניקיון כפיים ושגרסתו בדבר צמצומים נכונה ידאג לפרט זאת במכתב הפיטורים ויצרף לפחות מכתב הערכה כלשהו עבור מקום עבודה פוטנציאלי. בכך נטען כי פגעו בתובעת פגיעה קשה שלא כדין. 74. עוד הצהירה התובעת כי העובדה שפוטרה ובמקומה נשכרה מיד עובדת חדשה פגעה בשמה הטוב. 75. הנתבעות חולקות על גרסת התובעת וטוענות כי לא הוכח הבסיס העובדתי והמשפטי לטענתה ולא הוכח מפיה כי איש טען כלפיה דבר וחצי דבר בכל אשר תיארה בתצהירה. 76. לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות בסיכום טענותיהם מן הדין לדחות התביעה ברכיב זה שכן לא הוכחה ולו בראשית ראיה כל טענה עובדתית אשר ממנה ניתן להצדיק פיצוי בטענה כי הנתבעות או מי מהן הפרו את חוק איסור לשון הרע. 77. חוק איסור לשון הרע קובע שלשון הרע היא דבר שפרסומו עשוי להשפיל או לבזות אדם בעיני הבריות לפגוע במשרתו ובמשלח ידו. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס... וכל אמצעי אחר. בסעיף 3 לחוק הנ"ל נקבע כי "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצן מזה או מקצתן מזה". 78. במקרה שלפנינו מעבר להעלאת הטענה לא הוכח בסיס עובדתי לפרסום לשון הרע כמפורט בחוק, וטענות התובעת הינן בבחינת עדות סברה או השערה ואין לקבוע כל ממצא עובדתי - משפטי לרבות מתן פיצוי כלשהו על פי חוק איסור לשון הרע על פי גרסתה שנשמעה בפנינו. 79. לפיכך דין התביעה ברכיב זה להדחות. התביעה נגד הנתבעת 2 80. יש לדחות התביעה נגד הנתבעת 2 מחמת חוסר יריבות. 81. התובעת לא חזרה בסיכום טענותיה על עילת תביעה כלשהיא נגד הנתבעת 2. 82. לפיכך התביעה נדחית ברכיב זה. סוף דבר 83. הנתבעת 1 תשלם לתובעת פיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע שנערך לתובעת בסך 15,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין ועד לפרעון המלא בפועל. 84. בנסיבות המקרה הנוכחי ולאור השתלשלות העניינים, דחיית חלק מהתביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, ובשים לב לתוצאות פסק הדין, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. 85. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד פסק דין זה. פיטורים