להלן פסק דין בנושא אי ציות לתמרור תן זכות קדימה בצומת: פסק דין 1. המשיב הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת בתיק ת.ד. 20304/06 בעבירות הבאות: א) התנהגות הגורמת נזק - עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). ב) נהיגה בחוסר זהירות - עבירה לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה. ג) אי ציות לתמרור ב- 36 - עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה. ד) כניסה לצומת- עבירה לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה. 2. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 31/1/06 נהג המשיב ברכב משא בכפר ריינה, ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת לתנאי הדרך והתנועה, ובהגיעו סמוך לצומת גלדרית אומן, לא ציית לתמרור ב- 36 (זכות קדימה) המוצב בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת ובכך חסם דרכו של רכב פרטי אחר אשר הגיע מימינו והמשיב התנגש עם רכבו ברכב הנ"ל. כתוצאה מהתאונה נפגעו נהגת הרכב האחר ונוסעת מרכבה ונגרמו נזקים לכלי הרכב. 3. ביום 11/12/06 ניתן גזר דין בהעדר המשיב בו הטיל ביהמ"ש קמא על המשיב קנס בסך - 1,600 ₪, 6 חודשים של פסילה על תנאי למשך שנתיים, וכן 6 חודשים של פסילה בפועל, ולאור בקשת המשיב לביטול גזר הדין, הורה ביהמ"ש קמא לעכב ביצוע גזר הדין וקבע מועד לדיון בבקשת המשיב. בדיון שנערך ביום 3/6/07 הורה ביהמ"ש קמא על ביטול גזר הדין אשר ניתן בהעדר המשיב. באותו יום, לאחר הטיעונים לעונש, נתן ביהמ"ש קמא גזר דין, בו הטיל על המשיב קנס בסך 1300 ₪, 4 חודשים של פסילה על תנאי למשך שנתיים וכן פסילה בפועל לתקופה של 30 יום. 4. ב"כ המערערת מלין על קולת העונש שהוטל על המשיב. לדידו, העונש מופרז לקולא, אינו משקף את חומרת המקרה ונסיבותיו ואין בו כל דוגמה והרתעה לא למשיב עצמו ולא לנהגים אחרים. לטענתו, מדובר בעבירה חמורה שנגרמת בגינה תאונות דרכים ולפעמים אף תאונות קטלניות. ב"כ המערערת הפנה להרשעותיו הקודמות של המשיב בתעבורה, כאשר בחלקן היו עבירות בגין מהירות מופרזת וכן עבירות של נהיגה בלא זהירות, גרם חבלה של ממש ועקיפה בדרך לא פנויה. לשיטתו, פסילה בפועל של 30 יום אין בה ערך המספיק לנוכח החומרא שיש להקים בהתנהגות של המשיב, התנהגות אשר גרמה לתאונה. עוד ציין ב"כ המערערת כי, המשיב ביצע עבירות המנויות בחלקן, בתוספת השנייה של פקודת התעבורה, בגינן קבע המחוקק עונש מינימום של שלושה חודשי פסילה בפועל, לכן ביקש ב"כ המערערת להטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל לתקופה ממושכת שלא תיפול מתקופת המינימום הקבועה בחוק, שכן לשיטתו במקרה דנן לא היתה כל הצדקה לסטות מתקופת הפסילה המינימלית. מנגד, ביקש המשיב לדחות את הערעור. ציין כי ביהמ"ש קמא הטיל עליו גם קנס בצד פסילת רשיון הנהיגה לחודש ימים, עוד ציין כי יש לו רשיון נהיגה משנת 99. 5. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למשיב, אשר בהתעלמו מתמרור המורה על מתן זכות קדימה, גרם לתאונה שיכולה הייתה להסתיים באופן טרגי ביותר. כאמור, המשיב הורשע בין היתר בעבירה של אי ציות לתמרור ב- 36 בניגוד לתקנה 64(ג) לתקנות התעבורה. עבירה זו נמנת עם העבירות המפורטות בתוספת השניה של פקודת התעבורה. סעיף 38 לפקודת התעבורה מורה; "הורשע אדם - (1) ... (2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השניה, שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש; (3) ... דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים. אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". 6. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב עולה, כי למשיב רשיון נהיגה מאז שנת 1999, ולו 14 הרשעות קודמות שכוללות בין היתר עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ללא חגורת בטיחות (מספר מקרים), חניה המפריעה לתנועה, פתיחת דלת כשהרכב בתנועה, עבירות אלה היו ברירות קנס, ובתאריך 18/11/01 הורשע המשיב בעבירה של נהיגה ללא זהירות, עבירה שגרמה לחבלה של ממש ועקיפה כשהדרך לא פנויה, בגין הרשעה זו נפסל המשיב מלנהוג לתקופה של חמשה חודשים וכן הוטל עליו 4 חודשים פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 2000 ש"ח. כאן המקום לציין כי, עברו של המשיב כולל, בין היתר, עבירה של נהיגה ללא זהירות, עבירה הדומה לעבירה בה הורשע המערער בתיק זה, דבר אשר מלמד כי בפנינו אדם אשר מזלזל ורומס ברגל גסה את חוקי התעבורה. ברע"פ 2350/05 שחר שיינפלד נ' מדינת ישראל. היה מדובר בנהג, שלא ציית לתמרור "עצור" ונהג בקלות ראש, שגרם תאונה בה נחבל אדם וניזוק רכוש.בית המשפט לתעבורה הרשיעו, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו וגזר עליו עונש פסילה בפועל למשך 45 ימים, פסילה על תנאי למשך שלושה חודשים וקנס בסך 800 ₪. המדינה הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי ובו הלינה על קולת העונש שנגזר על המבקש. לטענתה, ראוי היה לגזור על המבקש שלושה חודשי פסילה בפועל, שהינו עונש המינימום הקבוע בסעיף 38 לפקודת התעבורה לגבי העבירות בהן הורשע. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור בקובעו כי לחובתו של המבקש הרשעות קודמות בעבירות תעבורה ומכל הטעמים הללו ראה להחמיר בעונש הפסילה והעמידו על שלושה חודשים בפועל. המבקש הגיש ערעור לביהמ"ש העליון בית המשפט העליון דחה את הערעור תוך קביעה כי: " ... לא התקיימו במקרה הנדון נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה לקולא מתקופת המינימום האמורה. אדרבא, בית-המשפט המחוזי סבר, כי יש מקום להחמיר בעונשו של המבקש גם בשל עברו התעבורתי המכביד ובצדק סבר כך". 7. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות של המקרה שבפנינו אני סבור כי אין נימוקים מיוחדים שמצדיקים כי עונש הפסילה בפועל יהיה לתקופה הפחותה מתקופת המינימום הקבועה בסעיף 38 לפקודת התעבורה, אשר נועד לשמור על ביטחונם של המשתמשים בדרך ציבורית ולהרחיק לתקופת זמן מינימלית את האדם האחראי לסיכונם (ראה רע"פ 11438/04 שירן כהן נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(4), 3032 ,עמ' 3034). 8. סוף דבר, הנני מקבל את הערעור, עם זאת מאחר ודרכה של ערכאת הערעור לא למצות את הדין עם הנאשם, הנני מעמיד את הפסילה בפועל לתקופת המינימום של שלושה חודשים. יתר מרכיבי גזר הדין, יישארו על כנם. משפט תעבורהזכות קדימהצומת