נהגת נסעה בירושלים בהגיעה כ- 300 מטר צפונית לצומת בידו, נהגה ברשלנות כאשר העבירה את כשיר פלאפון אשר היה מונח על מושב הנהג בין רגליה, לידי נוסעת שישבה לידה. במהלך פעולה זו איבדה המערערת שליטה על רכבה, סטתה ימינה ופגעה במעקה בטון בצד ימין הכביש ומשם המשיכה בסטייה שמאלה והתנגשה במעקה בטיחות המפריד בין המסלולים. להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בגלל פלאפון: פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) בתיק ת"ד 3222/04, מיום 10.10.05, במסגרתו הורשעה המערערת, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: גרימת נזק לרכוש או לאדם, רשלנות, סטייה מנתיב וחבלה של ממש. בית המשפט השית על המערערת 7 חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית של חודשיים; עוד הושתו עליה 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 31.5.04, בסמוך לשעה 12:45 נסעה המערערת בכביש 436, באזור שיפוט ירושלים מכיוון רמות לכיוון גבעת זאב. בהגיעה כ- 300 מטר צפונית לצומת בידו, נהגה ברשלנות כאשר העבירה המערערת את מכשיר הפלאפון אשר היה מונח על מושב הנהג בין רגליה, לידי נוסעת שישבה לידה. במהלך פעולה זו איבדה המערערת שליטה על רכבה, סטתה ימינה ופגעה במעקה בטון בצד ימין הכביש ומשם המשיכה בסטייה שמאלה והתנגשה במעקה בטיחות המפריד בין המסלולים. בכך גרמה המערערת לתאונת דרכים בה נחבלו בגופם היא עצמה וארבעה נוסעים ברכבה, כאשר לנוסעת אחת נגרמה חבלה של ממש, עת נחתכה שפתה התחתונה ושתיים משיניה נשברו. נוסף לאמור, ניזוק רכבה של המערערת. ההליך בבית המשפט קמא 3. נוכח הכחשת המערערת, את המיוחס לה בכתב האישום, ניהל בית המשפט קמא ישיבת הוכחות בה נשמעו עדי הצדדים. מצד התביעה נשמעו בוחן התנועה דני רץ ומטעם ההגנה נשמע עד מומחה, אינג' גדי וייסמן. בית המשפט קמא הגדיר את המחלוקת בין הצדדים בהאי לישנא: "האם התאונה התרחשה עקב העברת הפלאפון שהייתה שלא במקומה או שמא מסיבות אחרות כשהעברת הפלאפון התרחשה במקרה באותה עת?". ההגנה טענה שהתאונה אירעה עקב ירידת אוויר בצמיג. אין מחלוקת לעניין העברת הפלאפון. 4. כאשר התמודד בית המשפט קמא עם טענות ההגנה, לקח בחשבון את כל האפשרויות, כפי שבאו לידי ביטוי בחוות הדעת ובעדויות שני העדים. בית המשפט התעכב לעניין אי בדיקת הצמיג, כאשר כעולה מדו"ח הבוחן נמצא הצמיג השמאלי הקדמי מחוסר אוויר. בית המשפט קמא קיבל עדותו של הבוחן באשר לאי בדיקת הצמיג על ידו, וכן קיבל קביעתו, כי חוסר האוויר נגרם דווקא מהתאונה, כפי ששיער, תוך הבעת תקווה שאכן המשטרה תבצע בדיקה ולו פשוטה. בית המשפט נסמך על דעת שני העדים לפיה ירידת האוויר (שאיננה עקב התאונה עצמה) הנה הדרגתית, והשפעתה גוברת והולכת, כך שירידה זו "צריכה לתת אותותיה במהלך הנסיעה הרגילה של הנאשמת, ללא קשר להעברת מכשיר הפלאפון" (עמ' 4, ש' 28-29). במצב זה, סטיית הרכב עובר לתאונה צריכה להיות מחויבת המציאות. ואולם, בפועל לא נטען ולא הוכח כי אכן כך היה. המערערת אמרה בהודעתה שלא חשה דבר, מבחינת התנהגות הרכב, לפני התאונה. בית המשפט התייחס לעובדה, שהבוחן לא ציין, כי המחסור באוויר הנו תוצר התאונה וכפועל יוצא מכך, לא רשם עובדת חוסר האוויר בסעיף 5 שעניינו "נזקים כתוצאה מהתאונה", אלא בסעיף 8 שעניינו "ליקויים כפי שנמצאו". הוא ראה בזאת, "טעות פרוצדוראלית" שאין בה כדי "לשנות את הסיבה לתאונה". טענות הצדדים 5. ב"כ המערערת טען, כי קיימת אפשרות סבירה שהתאונה אכן אירעה כתוצאה מכשל בצמיג, עובר לתאונה. התביעה לא הוכיחה כי הרכב היה תקין עובר לתאונה בשלושה מרכיבים - הגה, צמיגים ובלמים. בוחן התנועה לא ידע לומר מדוע הצמיג השמאלי נמצא ללא אוויר, והתשובה שנתן בבית משפט קמא הייתה עדות סברה. מכאן, התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה שהרכב היה תקין, כאשר היה ביכולתו של הבוחן המשטרתי לערוך בדיקה זו ולו במגרש החנייה של המשטרה. באשר לשאלה מדוע המומחה מטעם המערערת לא בדק את הצמיג השיב, כי הרכב פורק ולא נותר ממנו זכר ולכן נבצר מן המומחה לבדוק הצמיג בעצמו. ב"כ המערערת מבקש ללמוד מניהול תיק החקירה על ידי המשטרה, כי קיים ספק סביר הפועל לטובת המערערת ויש בו כדי להביא לזיכויה. 6. ב"כ המשיבה התנגד לערעור, וביקש שלא להתערב בהכרעת הדין. לדידו, בית המשפט קמא התייחס והתמודד עם כל הטענות אשר הועלו בערעור. בית המשפט קמא דחה הטענה, כי לפתע חלה ירידה דרסטית בנפח הצמיג וקבע, כי התאונה קרתה בעקבות רשלנות המערערת ולא בשל גורם אחר. בא כוח המערערת הוסיף שהמערערת עצמה לא העידה ולא נבדקה גרסתה על דוכן העדים. דיון 7. דין הערעור להידחות. גם אם נפלו אי אלו חוסרים בבדיקת הצמיג, וטוב היה עושה הבוחן אילו בדק הצמיג במקום לסמוך על סברתו בלבד, לאחר מעשה, עדיין אין בחוסרים אלה כדי להוות ספק סביר אשר יש בו כדי לזכות המערערת. הכרעת הדין לא הותירה טענה כלשהי מבלי להתייחס אליה כראוי. העובדה שהמערערת לא מצאה לנכון להעיד - יש בה כדי לדחוף לכיוון המסקנה, כי גרסתה נותרה תיאורטית בלבד מבלי שתיבדק באמצעי היעיל של חקירה נגדית. בעניין זה לא למיותר לציין את אשר נאמר בהכרעת הדין, כי לפי גרסת המומחים מטעם שני הצדדים, אין המדובר באיבוד אוויר פתאומי, שכן בריחת האוויר, במקרה דנן, הייתה הדרגתית. אם ניקח בחשבון את הודעת המערערת במשטרה, לפיה "..ואז תוך כדי העברת הפלאפון אבדתי שליטה על האוטו והוא התחיל לסטות ימינה, פגע בצד ימין...". לא נותר לנו אלא לקבוע שהמערערת מודה ומאשרת, כי העברת מכשיר הפלאפון לחברתה גרם לה לאבד שליטה על רכבה וכן גרם להתרחשות התאונה. לדידי, הספק בו מדובר איננו עולה כדי ספק סביר ממנו המערערת תוכל ליהנות, ולכן הערעור נדחה. תאונת דרכים