מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא טעות ברישום משטרתי: בפני בית הדין תביעה שהוגשה בפני בית משפט השלום בירושלים ושעניינה פיצוי נזיקי בגין איחור באישור העסקת התובע על ידי משרד הבטחון כתוצאה מרישום משטרתי. הפיצוי כולל משכורת בסיסית, הפרשי דמי הבראה, חופשה, הפסד פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה. הנתבעת - המדינה, טענה כי לתובע לא נגרם כל נזק ולא מגיע לו פיצוי וכי החקירה בעניינו התנהלה כנדרש וכדין נדחתה העסקתו. ההליך הועבר לבית הדין. העובדות התובע יליד 1959 מתגורר בישוב כרמי צור. בתאריך 6.12.05 התפתחה קטטה בעיר העתיקה ירושלים בין יהודים לערבים. התובע היה נוכח במקום האירוע. עוכב עם אחרים לחקירה (נספח ב'). התובע התבקש למסור עדות בתחנת המשטרה (הודעת התובע הוגשה כנספח א' לתביעה). התובע לא נחקר תחת אזהרה והחקירה שלו לא נעשתה על טופס חשוד, התובע שוחרר ללא ערובה באבחנה מאנשים אחרים באותו אירוע. לאחר כחודשיים, פנה התובע למשרד הבטחון לשם קבלה לעבודה בפרויקט בשם "מבצר". בפברואר 2006 התקיימה ישיבה בישוב כרמי צור בנוגע לתחילת העסקה זו. בישיבה נכח התובע, נכחו תושבים אחרים מהישוב ונכח דן זיו מטעם משרד הבטחון כמתאם בעניין העסקה בפרויקט מבצר. לטענת התובע הוחתם על חוזה. הנתבעת לא הציגה חוזה כזה . לאחר פברואר החלו אחרים מהיישוב לעבוד במשרד הבטחון אולם משרד הבטחון השהה את תשובתו לגבי אישור החוזה של התובע. התובע גילה כי סיבת העיכוב היא רישום משטרתי בדבר משפטים וחקירות תלויים ועומדים בעניין תגרה במקום ציבורי וזאת רק בעקבות מכתב מיום 3.4.06 מכתב רס"ן ענבל עיני, סגנית פרקליט פיקוד מרכז, לקצינת רישוי נשק מטא"ר, מ"י שכותרתו: "הנדון : בקשת לקבל מידע בדבר רישום פלילי לצורך העסקה במסגרת פרויקט מבצר. 1. במסגרת הליך העסקתם של מס' אזרחים בפרויקט מבצר נמצא כי קיים בעניינם רישום פלילי. בהתאם לתנאי העסקתם, הרשעתם ואף מעורבותם בעבירות אלימות או רכוש... יכולות למנוע העסקתם בפרויקט. 2... נבקש איפה סיועך באיתור הפרטים כמפורט להלן: ב. פנחס אנגל ת.ז. ... בעניינו של האזרח תיק פתוח מחודש דצמ' 2005 שעניינו תגרה במקום ציבורי. על פני הדברים מדובר באירוע היכול להתגבש לכדי עבירת אלימות לפיכך נבקש לקבל פרטים באשר למהות האירוע...". (נספח ו' לתביעה). על גבי נספח זה נכתב בכתב יד: "להסיר מועמדות, להמתין להחלטת הפרקליטות". התובע בעקבות עיכוב החוזה שלו שלח מכתבים לבירור עניינו. המכתב הראשון נשלח באמצעות מר דן זיו למר יצחק רז ממשרד הבטחון והוא נושא תאריך 7.3.06 עותק נשלח לדן זיו. המכתב השני מיום 11.4.06 נשלח על ידי התובע לגב' רבקה גלאט ראש ענף תביעות מחוז ירושלים והמכתב השני נשלח על ידי בא כוחו ביום 10.5.06 לגב' רבקה גלאט. אף לא אחד מהמכתבים נענו בכתב. משלוח המכתבים לא נסתר. הגב' גלאט ככל הנראה טפלה בעניין, הרישום נמחק ביולי 2006 כשמונה חודשים לאחר רישומו. מיד עם המחיקה פנה התובע למשרד הבטחון וביום 23.7.07 אושר חוזה העבודה שלו במשרד הבטחון בפרויקט מבצר והחל לעבוד שם. המחלוקת 1.   האם נכונה טענת התובע כי הרישום במרשם הפלילי היה מוטעה, ובשל כך נגרמו לו נזקים, בשל עיכוב תחילת עבודתו במשרד הביטחון. ככל שכן, האם הוא זכאי לפיצוי עקב כך. לעמדת הנתבעת, הרישום במרשם היה נכון, שכן התובע היה חשוד בעניין. לטענת התובע, אף אם נחקר כחשוד, הרי לא היה מקום לעכב את קבלתו לעבודה בהתאם לכללי הנתבעת. 2.   ככל שאכן נהגה הנתבעת שלא כדין, האם זכאי התובע לפיצוי בגין הרכיבים הבאים, וככל שכן באיזה שיעור:            א.        פיצוי בגין הפסד שכר ב. פיצוי בגין דמי הבראה ופדיון חופשה ג. פיצוי בגין הפרש פיצויי פיטורין ד. פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות. 3.       האם בנסיבות העניין קמה לתובע זכות לפיצוי בגין עוגמת נפש, וככל שכן, באיזה שיעור.   הכרעת הדין המסגרת הנורמטיבית סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה י' תשכ"ט-1969, קובע "תובענה שעילתה 29, 31, 62, או 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בקשר לסכסוך עבודה" תחילה הוגש הליך זה בבית משפט שלום, והועבר לבית הדין נוכח הסכמת הצדדים בהודעת תובע לעניין סמכות שהוגשה לבית משפט השלום ואשר כב' הש' אלכסנדר רון ביום 17.5.10 נתן החלטה: "שני הצדדים סבורים שעל הפרק סוגיא שבסמכות בית הדין לעבודה. יועבר כחוק לבית הדין לעבודה". בפסק דין בעניין יעקב סימס קבע בית הדין הארצי כי התביעה לפי סעיף 24(א)(ב1) יש ליתן פרשנות מרחיבה. ומכח גמישות זו יידון ההליך וגם מחמת "לא יעבירנו עוד". השתלשלות העניינים התובע יליד 1959, קצין בצה"ל ונושא נשק ברשות (נספח ב' לכתב התביעה). נמצא בקובץ מחזיקי נשק צבאי לאזרחים ואין עליו כל מרשם פלילי, עובר למסכת האירועים נשוא ההליך. התובע היה עד לאירוע של קטטה בעיר העתיקה ונתבקש למסור עדות על מה שראה. נגבתה ממנו הודעה על מסמך של המשטרה (נספח א' לתצהירו). גובה ההודעה הוא רס"ב איהאב חלבי אשר גבה ממנו את ההודעה ביום 8.12.05 בשעה 22:45 כאמור בה. ההודעה נגבתה ללא אזהרה. ההודעה אינה על "טופס חשוד". מהאמור בהודעה עולה כי התובע לא הוציא את האקדח מהמותן .התובע צעק "דיר אל בלק אבל זה לא כל כך עזר... ניסינו להרגיש את העסק ולא בדיוק עזר". התובע חתום "זו הודעתי שהוקראה בפני ואושרה בחתימתי". התובע חתום על דו"ח עיכוב מאותו תאריך בשעה 21:20 שנערך בצומת. סיבת העיכוב "מעורב בקטטה". דבריו שם: "אני ראיתי את הילד. התחיל את כל הקטטה והתאספו עלינו". זאת נרשם ע"י סמ"ר האדי ראוב. לעומתו שאר המעורבים שנעצרו כגון אל קלמן קליי נחקרו בטופס שנקרא "הודעת חשוד" (נספח ג' לתצהיר) תחת אזהרה. החקירה נעשתה ב-6.12.05 בשעה 22:18. גם הודעה זו נגבתה על ידי סמ"ר איהב חלבי כך גם לאיתי לוי - נחקר בהודעת חשוד תחת אזהרה ב-21:57 ע"י אותו חוקר וכך גם עומר ואיברהים עבאדין. דהיינו התובע לא עוכב ולא נחקר כחשוד. באשר לנשיאת ושימוש בנשק מתברר מהמסמכים: אלין קליינמן נשאל: "האם פנחס הוציא אקדח ועונה תשובה : "לא ראיתי בכלל". איתי לוי נשאל: "האם הרב הוציא את האקדח? תשובה: אני לא ראיתי בכלל, אין ספק שלא". אפילו עומד נטשה אומר על האקדח "זה עם הזקן הלבן הוציא אותו ולא כיון ולא יודע מה עשה איתו. כי באו אנשים והמשטרה". ואברהים עבדין מדבר על שהוכה ואומר "ואז שניים הרביצו לי השנים האלה לא המבוגר עם שיער השיבה". עולה אפוא כי גם על פי העדויות שנגבו במשטרה "הזקן עם שער השיבה" (התובע ש.ש.)לא עשה דבר, לא תקף ולא כיוון. משמע, נוכח העובדה שנחקר ב-22:45 לאחר כל הנחקרים הקודמים, מי שחקר אותו הבין שלא היתה עילה לעכבו , עוד טרם נחקר ,אחרת היה ממלא טופס חשוד כמו לאחרים ולא את הטופס השונה אותו מילא. לטעמו של בית הדין אין הסבר אחר. חוקר זה הבין את נסיבות המתרחש ובהתאם נהג בתובע באופן שונה משאר המעורבים בקטטה. מכל מקום כל הסבר אחר לא הוכח לבית הדין. ההסבר של המדינה היא כי מדובר בטעות וכי היה צריך לחקור אותו כחשוד. טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. והכל כפי שנראה מטה. מטעם המדינה לא הובא החוקר איהאב חלבי. מטעם המדינה הוגש תצהיר של אחד בשם סהר יהורם המשמש קצין נוער במחוז ירושלים. הנ"ל לא מופיע באף מסמך מאותו אירוע וברור כי כל תצהירו לכל היותר עדות שמועה. משצד בהליך יכול להביא עד ולא העידו יזקף הדבר לחובתו. נוכח האמור לא נסתר דבר בתצהיר התובע ובגרסתו. יחד עם זאת נבדוק פרט פרט. סהר יהורם קובע: "התובע הובא לתחנת המשטרה כמעורב בתגרה". כך אכן כתוב ברישום העיכוב. וממשיך בתצהיר "ונחקר כחשוד". קביעה זו בתצהירו אינה נכונה, חד משמעית, על פי נספח א' לתצהיר התובע. אמירה זו גם אינה נכונה נוכח נספחים ב-י"ד חקירות החשודים האחרים שנחקרו לפני התובע באותו אירוע. הנה כי כן, תצהיר זה נסתר מתוך מסמכי המשטרה. עוד הוא אומר - וזו גרסת ההגנה "בשל טעות נגבתה מהתובע עדות פתוחה ולא עדות תחת אזהרה, אלמלא נסגר התיק היה התובע נחקר שוב תחת אזהרה". מנין לקח המצהיר קביעה זו? היכן זה עולה מדו"ח העיכוב או מהודעת פנחס אנגל.או מכל מסמך אחר? אמירה זו אינה מבוססת כלל. בתצהירו לא מוסבר למה נסגר התיק. "מסיבות מקצועיות" אינו נימוק. אין הסבר למה טרם נסגר לא זומן התובע לחקירות נוספות אם אכן נחשב כחשוד, מה שאין כן כעולה מהמסמכים.ועוד ועוד תהיות, שכאמור אין להם כל תשתית פרט לאמירה בעלמא. זאת ועוד, סהר יהורם מצהיר בסעיף 4 "בתאריך 24.5.07 לאחר כחצי שנה מעת פתיחת התיק, נסגר תיק החקירה מחוסר ראיות ביחס לכלל החשודים בתיק וביניהם גם התובע". מבלי להסביר מדועבחצי שנה לא נערך המשך בירור. משלפחות חלק מתצהיר הנתבעת נסתר במסמכי המשטרה אין כל משקל לכלל התצהיר המהווה במילא עדות שמיעה. התובע הוכיח כי התיק נסגר מחוסר ראיות לכלל החשודים, וכל המעורבים באירוע העידו שהתובע לא היה מעורב. הוא לא נחקר כחשוד . בכך יש לתמוך בגרסתו ולהפריך את גרסת הנתבעת כי מדובר בטעות של המשטרה. סהר יהורם לא נכח בעת קרות האירועים ולא הובא בפנינו הקשר שלו לאירועים על כן לא נוכל ליתן לתצהיר זה כל משקל. משכך לא נסתר תצהיר התובע. הפעלת שיקול דעת של המשטרה ככל שהופעל על ידי הנתבעת שיקול דעת מאוחר יותר הרי שזה לא הוכח. כאמור בתצהיר הנתבעת: "א. עיתוי סגירת התיק נבע משיקולים מקצועיים של התביעה המשטרתית ביחס לכלל המעורבים בתיק ולא נבע מלחץ או מפניה כלשהי, הזנת ההחלטה לסגור את התיק במערכת המרשם הפלילי התבצעה בתאריך 13.6.06. " זו אמירה כללית ללא אסמכתא. כפי שהראינו התובע שונה משאר המעורבים ואין התייחסות פרטנית לגביו. במשטרה אין כל תיעוד בכתב או אחר לפנייתו של התובע לסגור את התיק וזאת ממועד תחילת החקירה ועד ליום 24.5.07 תאריך סגירת התיק.בהעדר תיעוד אין בסיס לטענת שיקול הדעת הנטען. גם ביחס ללוחות הזמנים תצהיר הנתבעת וכשלים בהגיונו אף לאחר תיקונו שומטים התרשמות בדבר הפעלת חשיבה מערכתית או מנהלית כלשהי. בסעיף 7 לתצהיר עד הנתבעת הוא כותב "ועד ליום 24.5.07 - תאריך סגירת התיק דהיינו מ 24.5.07 ועד להזנה 13.6.06 " גם בשלב זה אחרי שכבר הוחלט לסגור עבר כחודש. חודש לפחות בו הרישום המשטרתי לא היה נכון כי הוחלט כבר על סגירה. אין ספק שלפחות זהו חודש שהתובע "שילם" עליו בדחיית העסקתו. בנוסף ,בפרו' מיום 6.2.11 מבקשת באת כח המדינה לתקן את המועד בתצהיר סער ל-24.5.07 במקום 09 אולם התאריך הנכון הוא 06. עיון בתצהיר מצביע כי בסעיף נאמר "בתאריך 24.5.07 כחצי שנה לאחר פתיחת התיק נסגר מחוסר ראיות ,מצ"ב מכתב סגירת התיק מיום 12/6/09" כך במקור .בתצהיר שהוגש שוב ב- 25/10/11 ובהמשך "הזנת ההחלטה לסגירת התיק במערכת המרשם הפלילי בוצעה בתאריך 13.6.06 " ובסעיף 7 "עד לתאריך 24.5.06 תאריך סגירת התיק". תצהירו אינו ראיה שניתן להסתמך עליה גם נוכח לוח זמנים זה שאינו אפשרי. העד סומך על "תקציר תיק מיום 7.12.05" , יום לאחר האירוע, של השוטר שמלא את הפרטים שהוא חלבי איהאב.בדיקת במסמך זה ורישומו למטה,מצביעה כי יש רישום של שם המעורבים באירוע ביחס לעבודה ספציפית שנעשתה ע"י השוטרים. השם של התובע לא מופיע .כלומר, גם אם מופיע ב"רשימת המעורבים", לא מופיע ב"רשימת העברות באירוע".אינו שייך לאף עבירה ושמו לא מוזכר. יש בכך תימוכין נוספים לכך שהשוטרים המטפלים לא ראוהו כמעורב. יש בכך לסתור את טענת ה"טעות" של המדינה. הנה כי כן פרט לכך שהעד מטעם המדינה מצרף לתצהירו מסמך שלא הוא ערך, לא היה מכותב ולא הוא מעורב בו ,ולכן לא יכול לצרפו לתצהירו כלל, הרי גם מתוכן המסמך עולה כי התובע לא מופיע כ"מחובר" לשום עבירה שנעברה באירוע. מטעם זה גם בתצהיר וגם במסמך אין כדי להקים את ה"טעות" הנטענת ע"י המדינה והמשטרה. על כן נספח א' 1 כולו לתצהיר פועל בניגוד לאמור בתצהיר סער. לא ניתן לבסס "טעות" מהודעת אנגל א2 לתצהיר. באשר לנספח א3 לתצהיר סער "הנדון: סיום החקירה בעניינך בתיק מס' .." המסמך נושא תאריך 12/06/2006 ובו כתוב כי התיק נסגר במשטרה," לא נמצאו ראיות מספיקות להעמידך לדין". בסעיף 4 מופנה תשומת לבו כי הרישום ישאר ברישומיה הפנימיים של המשטרה וישמרו למס' מועט של גופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק. אולם בפועל משרד הביטחון הודע קודם בניגוד להודעה זו. מסמך זה א3 נרשם ע"י אסייג רויטל ומר סער אינו מכותב לו ולא יוצרו כך שגם הגשת מסמך זה דרך תצהירו מאיין תוכנו. או לכל הפחות מאפס משקלו.חרף זאת בדקנו כל מסמך לגופו. שיקול הדעת של משרד הבטחון מטעם ההגנה הובא העד מר יצחק רז. מתצהירו עולה כי מצדיק ההתנהלות בפרטים אלה. "קיים תיק חקירה פתוח מחודש 12/2005 שעניינו תגרה במקום ציבורי". "6. בנסיבות אלו סברנו כי העובדה שקיים תיק פתוח על מעורבות המועמד בתגרה מונעת מאתנו להעסיקו עקב משנה זהירות בה אנו נוהגים, מדובר בתפקיד בטחוני בו יש צורך באחזקת נשק, לכן לא היה ביכולתנו לקחת את הסיכון שלעול להיגרם בהעסקתו. כמו כן בהתאמה נפסלו מועמדים נוספים בעניין רישום פלילי". ברור כי משרד הבטחון ידע שיש תיק פתוח. מהעולה מהרישום התובע, קצין בצה"ל, נותר בר רשות לשאת נשק. המדינה לא הוכיחה כי באיזה שהוא שלב ניטל ממנו הנשק או רשיונו נשלל והמסמך מצביע על כך שיש לו רשיון אף לנשק צה"לי. על כן משרד הבטחון היה צריך לשאול ולא "לסבור". התובע לא היה מעורב כעולה מהמסמכים שפירטנו לעיל ולכן הבירור היה צריך להיות יותר מבוסס נוכח עברו הנקי של התובע. טוענת הנתבעת כי לא היתה פסילה גורפת אלא עיכוב זמני וכי מדובר בתפקיד עם סמכויות תפיסה המחייב נקיטת משנה זהירות. נתייחס לטענותיה אלו. הנתבעת הציגה בפנינו את פסק דין עתמ (חי') 6867-05-09 מחרוב עבד אלרימאן נ' משרד הפנים (2009) אשר עסק בעתירה כנגד החלטת משרד הפנים לבטל את רישיון העותר, נהג דן, לנשיאת נשק בטענה כי אין לו עבר פלילי וכי מעולם לא יוחסו לו בעיות עם שימוש בנשק. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, אין עילה להתערבות בשיקול דעתה המקצועי של הרשות, אשר שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים. די בחומר הראיות הלכאורי המצביע על חשש למעשי אלימות מצד העותר כדי להגיע למסקנה כי ההחלטה שלא ליתן לעותר רישיון נשק הינה החלטה סבירה ואין להתערב בה. עוד נקבע כי "מידעים מודיעיניים וראיות פליליות שטרם הבשילו לפתיחתו של הליך פלילי יכולים לשמש כראיה מנהלית את הרשות המנהלית הדנה בבקשה לביטול רישיון..." עם זאת, יש לאבחן פסק דין זה מהמקרה שלפנינו. שם התעוררו חשדות כבדים כנגד העותר בתיקים שנסגרו מהעדר ראיות, ולא מחוסר אשמה, וכן היו קיימות ראיות בתיק שעודנו פתוח. במקרה שלפנינו, התובע אינו חשוד כלל. התיק נסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה. המשטרה חדלה בניהול התיק במסגרתו נחקר התובע והתרשלה בתהליך סגירת תיק החקירה.ובסגירתו לגבי התובע ספציפית. על כן, הדברים שנקבעו בפסק דין לעיל, אינם יפים למקרה שלפנינו. פסילה לשנה היא משמעותית ביותר גם אם זמנית . באשר לסמכויות התפיסה , אכן זו מחייבת שיקול דעת וזהירות אך עת מדובר בקצין צה"ל המשרת במילואים, עם רשיון נשק שלא נשלל ,יש להוכיח בדיקה של משרד הבטחון טרם קבלת החלטה בדבר מחיקתו. כפי שנראה מטה לא כך היו פני הדברים.ראשית מחמת שטוען שהוחתם על חוזה. טענה שלא נסתרה שכן הישיבה בנוכחותו ביישוב בפברואר 2006 אושרה ע"י הנתבעת. לא הובא מטעמה עד שנכח בישיבה והחוזה עצמו לא נמצא אצלה. על כן גרסת התובע כי חתם על חוזה לא נסתרה. שנית גם לו היה "רק" מועמד לא תועד כל הליך קבלת החלטות מנומק. החוזה נספח א' לתצהיר רז מפורט בסעיף 3 תנאי הסף לרבות העדר הרשעות: "ד. המגן מצהיר כי לא הורשע בעבירה פלילית בקשר לרכוש או לאלימות או בעבירה שיש עמה קלון (אם קיימת הרשעה כאמור נא פרט ובמקרה כזה ההעסקה מותנית באישור אלוף הפיקוד, לאחר התייעצות עם הפרקליט הפיקודי)". ברי, כי פה אין הרשעה ולמרות זאת לא נעשה בירור או שיקול דעת עם אלוף הפיקוד והפרקליט הפיקודי. לטעמו של בית הדין התנהלות זו חורגת מהנוהל ככל שבא לביטוי בחוזה. יתר על כן, בחוזה "ה. ידוע למגן כי תנאי להעסקתו לפי הסכם זה הוא כי נמצא כשיר לשאת נשק בהתאם לפקודת הצבא..." וזה עולה מפרשות מנספח ב' לתביעה. התובע באותה עת היה כשיר לשאת נשק צהלי . משכך לא היתה בשלב התיק הפתוח מניעה לכל הפחות לברר ולהעסיק את התובע שלא הורשע אז וגם לא אחר כך. טוענת המדינה כי נוכח צו בדבר הסדרת השמירה בישובים (צה"ל, צו מס' 432, צו בדבר הסדרת השמירה בישובים) נספח ב' לתצהיר רז, נוכח הסמכויות שהוקנו לשומר לפי סעיף 3 א' לצו, יש בסיס לחקירת משרד הבטחון בדבר עבירת אלימות וכד' שביצע בטרם ימונה לשומר. על כך בית הדין אינו חולק כלל, בדיקה צריכה להיעשות, אך גם אם יש תיק פתוח, השאלה מי בדק ,איך נבדק עניינו , כמה זמן נבדק, ואיזו תשתית עובדתית או מסמכית הוצגה שמכוחה נמנעה העסקתו. בעניין זה חולק בית הדין . לא כל תיק פתוח מצדיק עיכוב העסקה בפרט של מי שפונה פעמים רבות בעל פה ובכתב כפי שנפרט מטה. בעתמ(חי') 6867-05-09 מחרוב עבד אלרימן נ. משרד הפנים נקבע כי" מידעים מודיעיניים וראיות פליליות שטרם הבשילו לפתיחתו של הליך פלילי יכולים לשמש כראיה מנהלית את הרשות המנהלית הדנה בבקשה לביטול רשיון או למתן רשיון מלכתחילה. סבירות המשקל שניתן לראיה המנהלית, נבחנת בשים לב לטיב ההחלטה המתקבלת על בסיס אותה ראיה.ככל שעוצמת הפגיעה בזכויות רבה יותר כך יש לבסס את ההחלטה בעובדות הנסמכות על ראיות טובות יותר. כאשר משמעות ההחלטה הינה פגיעה בזכויות קיימות ובעיקר בזכויות יסוד, כי אז יש לבסס את ההחלטה בעובדות שנתמכות בראיות מנהליות ברורות ומשכנעות..."(דגש שלי ש.ש.) לטעמנו זכות התובע לחופש עיסוק היא זכות יסוד ש הבדיקה בעניינו לא נעשתה בסבירות במהירות ובמידתיו הראויות לזכות שנפגעה . בבגץ 4541/94 אליס מילר נ' שר הביטחון,( פ''ד מט(4) 94) נקבע כי "לאותה תוצאה ניתן להגיע על-ידי אימוץ כלל המידתיות, שעל פיו, כאשר נפגעת זכות יסוד, יש לדרוש שהפגיעה תהיה במידה הראויה שאינה עולה על הנדרש. דרישה זו משקפת את היחס הראוי בין האמצעי לבין המטרה".בהעדר בדיקה נאותה ובמועד ע"י משרד הבטחון לא נשמרה המידתיות עליה מורה בית המשפט העליון. הפעולות אותן נקט התובע התובע לא שקט על שמריו כפי שניסתה המדינה להציג. עדותו היתה מהימנה ועקבית. טענתו כי המפגש לשם העסקה התרחש בפברואר בישוב לא נסתרה.גם חתימתו על חוזה לא נסתרה. בתצהיר רז אין התייחסות למפגש הראשון. המדינה לא זימנה לעדות את מר דן זיו אשר נכח בעת שהוחתם התובע לראשונה. מדובר בפנסיונר או עובד חוץ של צה"ל. כפי שרז שפרש הובא לעדות נתן היה להביא את מר זיו שיטיל אור על גרסת התובע או יסתור אותה. המדינה לא הביאה אותו לעדות. עניין זה ,על פי הפסיקה, ייזקף נגדה. במכתב מיום 3.4.06 תשובת גב' ענבל עיני רס"ן סגנית פרקליט פיקוד מרכז, לקצינת רישוי נשק נכתב "הנדון בקשתך לקבל מידע בדבר רישום פלילי לצורך העסקה במסגרת פרויקט מבצר . במסגרת הליך העסקתם... נמצא כי קיים בענינם רישום פלילי בהתאם לתנאי העסקתם, הרשעתם ואף מעורבותם בעבירות אלימות... יכול למנוע העסקתם בפרויקט. .. נבקש סיועך באיתור הפרטים כמפורט להלן: ב. פנחס אנגל ת.ז. בעינינו של האזרח תיק פתוח מחודש דצמבר 05' שעניינו תגרה במקום ציבורי. על פני הדברים מדובר באירוע היכול להתגבש לידי עבירת אלימות, לפיכך נבקש לקבל פרטים בקשר למהות האירוע" (נספח ו' לתצהירו) (דגש שלי ש.ש.) בכתב יד מצידו הימני של הכיתוב נרשם "להסיר מועמדות". כבר במכתב עצמו מהול ספק כמודגש . אין הכרח כי היתה אלימות.חרף זאת הוסרה המועמדות. על מכתב זה לא הוצגה תשובה - כלומר גם אם משרד הבטחון פנה. (רק ב-3.4.06 שעה שהחתימו אותו בפברואר 06'!), כלומר הבירור החל חודש וחצי אחרי ההחתמה. שזה כשלעצמו טעון הסבר. לא נתקבלה תשובה בזמן ראוי . אף בכך חדלה המדינה. בעע"מ 2827/07 רחל חיות ואח' נ. משרד הבינוי והשיכון ואח'() נקבע:"כידוע, הפעלת סמכות מנהלית מצריכה בראש ובראשונה קיומה של תשתית עובדתית שעליה מבססת הרשות המנהלית את שיקול דעתה בבואה לקבל החלטה. קביעת העובדות לצורך קבלת החלטת הרשות המנהלית נתון לרשות עצמה , והיא זו שעליה לקיים את הליך בירור העובדות וקביעתןI... היקפו ויסודיותו של ההליך הנדרש לאיסוף נתונים נקבע" בהתאם לנושא העומד למחלוקת וחשיבותו"" (ראה האסמכתאות שם). לפנינו תובע, יוצא צבא, שאמור להגן על יישובו בו הוא חי. אמור גם להתפרנס וכן נחשף ביישוב לכך שאחרים קיבלו אישור והוא לא. כל אלו נושאים כבדי משקל שחייבו על פי פסיקה זו בדיקה מעמיקה יותר והנמקה מפורטת יותר מהמילים "להסיר מועמדות" בכתב יד של מאן דהוא על גבי מסמך בכתב יד.דווקא טענת המדינה כי מדובר בתפקיד חשוב , שהמדינה חפצה בהעסקת עובדים לפרוייקט זה, כפי שאכן הועסק התובע בהמשך, חייבה כי משרד הבטחון יבדוק. ולו כאנטרס של המדינה. התובע טוען כי פנה לגב' גלנט ראש ענף תביעות בירושלים כבר ב-11.4.06 וצירף את נספח ח'. בתאריך 16.5.06 כתב ב"כ התובע לגב' גלנט. הגב' גלנט לא הובאה לעדות. לא הוסבר לבית הדין מדוע מר סהר העיד בקשר למכתבים שלא נתקבלו, עת כלל לא הופנו אליו. לא כתוב בתצהירו שנועץ או בירר עם גב' גלנט. גרסת התובע לא נסתרה. התובע הציג מכתב שהופנה ליצחק רז ממשרד הבטחון מיום 7.3.06 (נספח י'), מר רז לא מתייחס למכתב זה בתצהירו. על כן גרסת התובע בעניין מכתב זה לא נסתרה, כך גם לא נסתרה גרסתו כי פנה בעל פה באמצעות מר זיו. ממכתב זה במרץ ברור כי התובע כלל לא יודע על הרישום המיוחס לקטטה. לכן יש בכך לאשש גרסתו כי עוכב ושוחרר ללא שנחשד בדבר. מר דן זיו מכותב למכתב יצחק רז. הדבר שתומך בגרסת התובע כי זיו החתים אותו ב-15.2.06 על חוזה וכי זיו היה מעורב בפניותיו. משכך התובע עשה ככל יכולתו לברר את העניין ולצמצם את הנזקים שנגרמו לו. בעיקר ניסה למנוע את התמשכות הרישום המוטעה של המשטרה. המשטרה שחקרה את התובע כעד ולא באזהרה, טעתה ברישומה עת רשמה את התובע כחשוד ברישום הפלילי.אף חצי שנה לאחר מכן אף אחד לא בדק את התובע ולא מצא אותו חשוד, ועכשיו מנסה הנתבעת לטעון, מבלי להוכיח, כי היה חשוד לכתחילה. גרסה זו מוטב לולא נטענה משנטענה. מצאנו כי הפגם בהתנהלות הנתבעת החל ב 15.2.05 עת לא הושאר עותק מהחוזה בידי התובע .זכות הקמה ככל אזרח או עובד שלו זכות יסוד לקבל כל מסמך עליו חתם. אם חתם למשרד הבטחון רשאי לקבל עותק מההסכם. המשך המחדל בכך שמפברואר עד 3.6.06 לא קיבל משרד הבטחון ביסוס מהמשטרה ושלל מועמדותו ללא אסמכתא מספיקה מבחינה מידתית וללא שיש מסמך המצביע על הפעלת שיקול דעת. בנוסף למרות שלילת מועמדותו התובע עצמו לא קיבל במהלך הזמן הודעה כלשהי מהמשטרה או ממשרד הבטחון , חרף פניותיו החוזרות ונשנות. הנתבעת ביססה הנמקתה על הפסיקה העניפה לפיה אין זכות קנויה להחזיק נשק או להיות מועסק במשרד הבטחון וכי שיקולי הגנה על שלום הציבור ושמירה על בטחונו הם ראשונים במדרג העדיפויות.(בג"צ 423/84 מחמד עבדל רחמן עאזם נ. שר הפמים ואח' פ"ד לט(1) 337, בג"צ 190/80 חיים בוחבוט נ. שר הפנים פ"ד לה(2) 415 והרבה אחרים). אין חולק כי כך פני הדברים וחזקה עלינו מצוותו ופסיקתו של בית משפט העליון. אולם יישומם של הכללים נבחן בכל מקרה לגופו. בניגוד לאמור בנוהלים שצורפו שרק בהרשעה יש צורך בהתייעצות. אף אם נקבל את עמדת משרד הבטחון שגם בחשד או במעורבות יש להתייעץ וכן פעל , וכאמור לעיל מקובלת עלינו גישת המדינה כי בית הדין לא יעמיד עצמו תחת שיקול דעת גורמי הבטחון,בהחלטה סבירה,(בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ. מינהל מקרקעי ישראל הרי שעל פי הנוהל נוכח פניית פרקליטות הצבאית למשטרה עדיין, לוח הזמנים ואי המתנה לתשובה או נתינת התשובה, יש בה משום חוסר סבירות ומידתיות בנסיבות העובדתיות שפורטו והוכחו ע"י התובע. והחמור מכך, התובע פנה דרך מר זיו, ובמכתב למר רז. תגובת המדינה בהליך מתעלמת מפניות אלו. באשר לפנית זיו לגב' גלנט, שלדבריו בסוף עזרה לו, תגובה זו לא הובאה בפנינו, וגם היא לא ענתה בכתב אף שפעלה בפועל לקידום עניינו. הגב' גלנט לא הובאה לעדות. תצהיר סער שבמקרה - "מסיבות מקצועיות" הוחלט לסגור את התיק שלו ב-24.5.06 דוקא מתיישב היטב עם גרסת התובע שבא כוחו שלח לגב' גלנט מכתב ביום 10.5.06. יתר על כן במכתב בא כוחו נרשם מפורשות "מרשי פנה פעמים בפקס - מצ"ב אך טרם נענה". אף זאת תומך בפניות החוזרות ונשנות של התובע למשטרה. הנה כי כן, התובע הוכיח כי הנתבעת התנהלה התנהלות רשלנית בעניינו. כמו כן הוכיח כי הוא פעל כנדרש .משכך, הקים את הבסיס לפיצוי מהנתבעת. מצאנו כי מ-06.3.07 פניתו המתועדת הראשונה ועד 23.7.07 חדלה המשטרה וחדל משרד הבטחון בכך שלא ביררו את טענותיו. ביחס לפניות בע"פ למר זיו -מאחר ואינן מתועדות לא נוכל להתיחס אליהן או לתאריך קודם. נוכח כל האמור, בתקופה זו ועל סמך תלושי השכר שהוצגו בפנינו זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד שכר לארבעה וחצי חודשים במכפלת שכר חודש בסך 8,276 ₪ שלא היה שנוי במחלוקת. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך 37,242 ₪.בניכוי השתכרותו בסך 1,300 ₪ בגין הקטנת נזקו בהיותו חסר מקצוע. היתרה 35,942 ₪. תקופת העסקתו בפועל החלה מ 23.7.06 ונסתיימה ב-31.12.07 נדחית טענתו לזכאות להפרשים להבראה מאחר ולא היה מועסק בפועל מ-7.3.06, לצורך זכאות להבראה שתכליתה מימוש הבראה. כך גם אין מקום לפצות את התובע על ימי חופשה לתקופה בה לא הועסק בפועל. תביעות אלו נדחות. לטעמו של בית הדין אין לזקוף ותק זה(עיכוב ארבעה וחצי חודשים שצויינו לעיל) לפיצויי פיטורים מאחר ולא עבד תקופה זו בפועל.התובע מאשר כי קיבל פיצויים לתקופה אותה עבד.(סע' 13 ד' לתביעה.) גם הפרשי פנסיה לתקופה בה לא עבד אין לשלם. תביעות אלו נדחות. באשר לעוגמת נפש מצאנו כי דחייתו והתנהלות הנתבעת אכן הסבה לו נזק שכן נזקק לתת הסברים ביישוב מדוע לא אושרה העסקתו, כך גם פנה ולא נענה בזמן או בכלל, לא יודע בדבר מהלכי ה"תיק הפתוח " במשטרה הנתבעת פגעה בחופש העיסוק שלו והכל כאמור לעיל. בגין כך יפוצה בסך 10,000 ₪. בעניין הקטנת הנזק הרי שהתובע הסביר כי אין לו מקצוע והצהיר כי השתכר 1300 ₪ בתקופה זו. סכום זה נוכה מהשכר אותו נקבנו לעיל. בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. משטרה