מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התחרטות על לקיחת הלוואה מהבנק: עניינו של פסק דין זה הוא הכרעה בתביעה לכאורה שגרתית, שהגיש בנק כנגד הנתבעת שפתחה אצלו חשבון, נטלה הלוואה שהתשלומים בגינה נפרעו במהלך מספר שנים, ומשחדלה לפרוע התשלומים החודשיים ונתבעה - טענה כי "לא נעשה דבר". לגרסת הנתבעת, ולמרות שאישרה את חתימותיה הרבות על מסמכי ההתקשרות עם התובע, התכוונה לכל היותר לחתום על ייפוי כוח בחשבון בן זוגה, לא התכוונה לפתוח חשבון בנק ולא כל שכן ליטול הלוואה. השאלה הדרושה להכרעה היא באילו תנאים אם בכלל, תתקבל טענת לווה מתאגיד בנקאי כי לא התכוון להתקשר בהסכם לפתיחת חשבון ובהסכם הלוואה, למרות בהירות ההסכמים, חתימות רבות על גביהם וכותרות גדולות ומודגשות המעידות על מהות ותוכן ההסכמים. מבוא עסקינן בתביעה זו בחשבון בנק שפתחה הנתבעת אצל התובע, ביום 18/5/06, ובהלוואה על סך 50,000 ₪, שניתנה לנתבעת לבקשתה ,- כך לפחות על לפי הסכמים בכתב בחתימתה, במעמד פתיחת החשבון. התובענה הוגשה ללשכת הוצאה לפועל בהליך של תובענה לסכום קצוב, לתשלום הסך של 14,797 ₪, שמהווה את יתרת ההלוואה אשר נטלה הנתבעת על פי כתב התביעה ואשר לא נפרעה על ידה. מלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגד מר ליברמן יבגני, בעלה של הנתבעת (להלן: "יבגני"), שחתם כערב על מסמכי ההלוואה. מאחר ולא הוגשה על ידו כל התנגדות לתביעה, ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה. משלא הגישה הנתבעת תצהירי עדות ראשית מטעמה, נקבע כי התצהיר שהוגש במסגרת ההתנגדות לתביעה, הכולל את טענות ההגנה שלה, ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעמה, והיא אכן נחקרה נגדית על תצהירה זה. מטעם התובע העידו מר זוהר עמרם, שמשמש כמנהל יחידת הגביה במנהלת מחוז מרכז של התובע וכן העידה הגב' אולגה מנחם (להלן: "הגב' מנחם"), אשר טיפלה בפתיחת החשבון של הנתבעת אצל התובע, במסגרת תפקידה כמנהלת המחלקה לבנקאות אישית בסניף הבנק. רקע עובדתי ביום 18/5/06, בשעות הערב, הגיעה הנתבעת אל סניף הבנק של התובע, בו התנהל חשבונו של יבגני בן זוגה, וחתמה על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון, נספח לבקשה לניהול חשבון, בקשה להצטרפות לתכנית "המסלולים", הצהרה על נהנה בחשבון, דוגמאות חתימות והרשאות בחשבון, דוגמת חתימה ביומטרית, כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה (עליו חתום גם בעלה של הנתבעת כערב). כלל המסמכים נחתמו בפני הגב' מנחם, אשר כאמור טיפלה הן בפתיחת חשבונה של הנתבעת והן בחשבונו של יבגני, שהתנהל באותו הסניף. יוער כי במועד שקדם לפתיחת החשבון של הנתבעת והעמדת ההלוואה, היה מצוי חשבונו של יבגני ביתרת חובה (כ - 60,000 ש"ח), אשר היוותה חריגה ממסגרת האשראי המאושרת. מתוך סכום ההלוואה שהלווה התובע לנתבעת, הועבר מיד לאחר שהועמדה ההלוואה, סכום של 40,000 ₪, לזכות חשבון הבנק שניהל יבגני באותו הסניף. כעבור כחודשיים, ביום 19/7/06, בוצעה העברה נוספת של 10,000 ₪ (מיתרת ההלוואה), לטובת חשבונו של יבגני. החשבון נושא התביעה היה פעיל כ-4 שנים ועד לחודש אוקטובר 2010. במהלך השנים, נעשו פעולות שונות בחשבון זה, לרבות הפקדות שיקים ומזומנים, הפקדת שיקים למשמרת. יוער כי בהחלט ניתן לראות מדפי הבנק, כי פעמים לא מעטות, מבצע הפעולות היה "יבגני". במהלך החודשים שקדמו להגשת התביעה (מאי, יוני ואוגוסט 2010), חויבה הנתבעת בחשבונה בסכומים שונים, בגין עמלות מכתבי התראה ועמלות דואר רשום והכל בנסיבות בהן חדלה מלפרוע את התשלומים החודשיים של ההלוואה. תמצית טענות התובע הנתבעת חתמה ביודעין על מסמכים לפתיחת חשבון בנק ועל מסמכי ההלוואה. זאת בשים לב לעובדה כי המסמכים כללו חתימות רבות של הנתבעת אשר לא הוכחשו על ידה. לכן , אין זה סביר כי הנתבעת טעתה לחשוב כי היא חותמת על ייפוי כוח בלבד. הנתבעת עלתה לארץ בהיותה ילדה, היא דוברת וקוראת עברית ברמה גבוהה, ואף עובדת בתפקיד בכיר כמנהלת מדור חוזים, במנהל מקרקעי ישראל. המסמכים עליהם הוחתמה הנתבעת, נושאים כותרות ברורות, באותיות גדולות. לכן יש לדחות את טענות הנתבעת כי סברה שמדובר בייפוי כוח. הנתבעת אינה מכחישה כי חתמה על המסמכים ולא העלתה כל טענה לזיוף. בפועל היא הודתה כי חתמה על מסמכים אלו, במסגרת חקירתה הנגדית במהלך דיון בבקשתה לרשות להגן. עדותה של הגב' מנחם, אשר החתימה את הנתבעת על מסמכי פתיחת החשבון ועל הבקשה לקבלת הלוואה, בעניין היכרותה המוקדמת עם הנתבעת כבת זוגתו של יבגני, ועדותה שלא נסתרה כי אף בעבר נחלצה הנתבעת לטובת יבגני, יש בה כדי לסתור את תהיות הנתבעת, והספיקות עליהן בקשה הנתבעת להצביע, בעניין ההליך המהיר יחסית לפתיחת חשבון בנק ומתן הלוואה לאדם שאינו מוכר לבנק. אין בטענות הנתבעת בדבר הסתמכותה על דברי יבגני אשר ביקש ממנה לחתום על ייפוי כוח בלבד או בעובדה כי ההלוואה שימשה לטובת צמצום יתרת החובה של יבגני, בכדי לפטור את הנתבעת מאחריותה לתשלום החוב. ההעברות שבוצעו לטובת יבגני, נעשו מתוך רצונה של הנתבעת לסייע לבן זוגה, ולהיחלץ לעזרתו, ובכך להימנע ממצב של אי כיבוד חיובים בחשבונו של יבגני. הודאתה של הנתבעת כי מעולם לא ביצעה כל פעולה בחשבונו של יבגני ולא ביצעה כל בירור בקשר לחשבונו, בהסתמך על "ייפוי הכוח" הנטען לגרסתה, יש בה כדי לסתור את טענת הנתבעת כי הגעתה לסניף הייתה לצורך חתימה על ייפוי כוח בלבד. טענות הנתבעת בכל הקשור לקשר חברי בין יבגני לבין הגב' מנחם, אשר לא נטענו במסגרת בקשת הרשות להגן, הינן בגדר "עדות כבושה". הנתבעת לא הציגה מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בגרסתה לאמור כי לא הייתה זקוקה להלוואה היות והיה באפשרותה לקבל הלוואה בתנאים טובים יותר בבנק יהב שם ניהלה את חשבונה. תמצית טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, מעולם לא התכוונה לפתוח חשבון אצל התובע ולכן גם לא ביצעה כל פעילות בחשבון שניפתח לה אצל התובע. ויתרה מכך, לטענתה היא הופתעה לגלות כי הוחתמה על מסמכי הלוואה, בניגוד לרצונה. לגרסת הנתבעת סיבת הגעתה לסניף שבו התנהל חשבונו של יבגני, הייתה לצורך חתימה על ייפוי כוח בחשבונו של יבגני בלבד, על מנת שתוכל לבצע פעולות בחשבונו באמצעות הטלפון והאינטרנט. לא היה לה כל צורך בפתיחת חשבון ובקבלת הלוואה, היות ובבעלותה חשבון בבנק יהב, וכעובדת מדינה, היא זכאית לתנאים מועדפים בקבלת הלוואה בבנק שבו מתנהל חשבונה. הגעתה לבנק ביום שבו חתמה על מסמכי פתיחת החשבון והבקשה להלוואה, היה ביקורה היחיד בבנק. אם הייתה יודעת מלכתחילה כי אלו המסמכים שעליהם היא נדרשת לחתום, לא הייתה חותמת עליהם כלל. מעמד החתימה על המסמכים, ארך מס' דקות ספורות, כאשר במהלכו לא ניתן לנתבעת כל הסבר על מהות המסמכים עליהם היא חתמה. לטענת הנתבעת, החתמתה על המסמכים, הייתה בגדר "קנוניה" של התובע ביחד עם יבגני, שנועדה להסדיר את חריגתו של יבגני ממסגרת האשראי המאושרת שלו, באמצעות העמדת הלוואה לנתבעת, והעברת כספי ההלוואה לחשבונו של יבגני. הנתבעת מסתמכת בטיעוניה על זמני הפקת המסמכים שעליהם הוחתמה. מזמנים אלה למדה היא וביקשה לשכנע שמדובר בתהליך שארך זמן קצר, בבחינת ראייה לכך שאין מדובר בכוונה אמיתית של הנתבעת לפתוח חשבון בנק ולקבל הלוואה, אלא שכל מטרתה הייתה לחתום על ייפוי כוח בחשבונו של יבגני. הנתבעת מעלה טענות רבות באשר לאופן ביצוע הפעולות על ידי עובדי התובע, המהווים לטענתה חריגה מנוהלי הבנק. לרבות: הימנעות מדרישה להמצאת מסמכים על ידי הנתבעת באשר לכושר השתכרותה בטרם נפתח החשבון, היעדר בטוחות לטובת ההלוואה שניתנה לנתבעת, אי המצאת מסמכים עליהם חתמה לידי הנתבעת, היעדר פרטים חיוניים בטפסי הבנק. הנתבעת אף טענה כי יש לפסול את מסמכי פתיחת החשבון, מלשמש כראיה, בשל אי הצגת המסמכים המקוריים וכן בשל העובדה כי החוברת הכוללת את מסמכי פתיחת החשבון כוללת 2 עמודים שונים הממוספרים כעמוד מס' 30, כשל המעיד לטענתה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו ולא הצליח להוכיח כי הנתבעת אכן פתחה חשבון בנק על פי בקשתה. במסגרת סיכומיה, העלתה הנתבעת לראשונה באופן מפורש, טענות של חשד לזיוף חתימותיה על גבי חלק ממסמכי הבנק וכן טענות בדבר קנוניה בין עובדת הסניף, הגב' מנחם, לבין יבגני, אשר עשו יד אחת לטענתה, והטעו את הנתבעת לחשוב כי היא מגיעה לסניף לצורך חתימה על ייפוי כוח בלבד ובמקום זאת הוחתמה על פתיחת חשבון ובקשת הלוואה, וכל זאת כאמור לצורך הסדרת החריגה בחשבונו של יבגני. יוער כי כל טענותיה של הנתבעת, הן במסגרת בקשת הרשות להגן והן במסגרת סיכומיה, הינן טענות עובדתיות. הנתבעת לא העלתה כל טענה משפטית ביחס לתביעה שהוגשה כנגדה. דיון והכרעה כבר בתחילת דבריי אציין כי ניסיונותיה של הנתבעת להציב ספקות באשר לאופן התנהלות התובע, ובכך לנסות ולהוכיח את טענותיה בדבר מהות הפעולה לשמה הגיעה לסניף הבנק התובע , קרי, חתימה על ייפוי כוח בלבד ולא פתיחת חשבון וקבלת הלוואה, לא צלחו. עיקר טענותיה של הנתבעת הינן כאמור טענות עובדתיות גרידא. הטענה העיקרית אותה יש לבחון לאור טיעוני הנתבעת, היא נסיבות החתימה על מסמכי פתיחת החשבון ועל הבקשה לקבלת ההלוואה ביום 18/5/06. הנתבעת תיארה מצב בו "הובאה" כלשונה, לסניף הבנק שבו התנהל חשבונו של יבגני, וזאת לבקשתו של יבגני, לצורך חתימה על ייפוי כוח שיאפשר לה לבצע פעולות בחשבונו של יבגני (מתן הוראות טלפונית וביצוע פעולות באינטרנט). בעניין זה, מצאתי כי הנתבעת איננה בבחינת אדם זר לחלוטין שהגיע לסניף הבנק, אלא המדובר באשת לקוח שהיה מוכר לבנק (הנתבעת ויבגני היו נשואים משנת 1999). ואף הנתבעת עצמה הייתה מוכרת לגב' מנחם, אשר ביצעה את פעולת פתיחת החשבון והעמדת ההלוואה, כפי שענתה לשאלת ביהמ"ש. " ש. בימ"ש_ האם לפני פתיחת החשבון הכרת את הנתבעת? ת. כן. הכרתי אותה בתור בת זוגו, הסניף ממוקם בתחנת דלק, הייתי פוגשת אותם בחוץ עם הג'יפ שהיה להם, היא נכנסה בחודש ינואר 2006 לחתום על הלוואה של 100 אלף ₪, לטובת יבגני.(- התייחסות להלוואה אחרת בשונה מההלוואה נושא התביעה - הערה שלי - כ.ל.) היא חתומה כלווה סולידרית. החשבון של יבגני עסקי-קטן, זה עוסק מורשה ולא חב' בע"מ. (עמ' 7 לפרוט', שו' 3). לטענת הנתבעת, החתמתה על המסמכים נעשתה במשך זמן קצר ביותר. זאת למדה היא מהשעה המופיעה על גבי המסמכים שעליהם חתמה. כן טענה כי לא ניתן לה כל הסבר על מהות המסמכים עליהם היא נדרשה לחתום. בשים לב לעובדה כי הנתבעת חתמה על מסמכים רבים, ובשים לב לכך שמעיון במסמכי הבנק, עולה כי עסקינן ביותר מארבעים חתימות שונות להבדיל מחתימה בודדת, אני סבורה כי לא ניתן לקבל את גרסת הנתבעת ואני דוחה אותה. בנוסף, אין להתעלם מהעובדה כי המסמכים עליהם הוחתמה הנתבעת נושאים כותרות ברורות ובולטות, אשר אדם סביר, הקורא עברית, יכול להבין בנקל, את מהותם ללא כל הסבר נוסף. זאת אף אם לא התאפשר לנתבעת כגרסתה, לקרוא את תוכנם המלא של המסמכים. המסקנה החד משמעית מנסיבות אלה היא כי הנתבעת יכולה הייתה ללמוד בנקל על מהותם באופן שהיה מאפשר לה לסרב לחתום נוכח הכותרות המודגשות והבולטות, במקרה והיה מתברר לה , כי לא לצורך המטרה הנקובה בטפסים הגיעה אל סניף הבנק. גם מסיבה זו דין טענת הנתבעת להעדר גמירות דעת לחתימה על מסמכי פתיחת חשבון ומסמכי הלוואה להידחות. הנתבעת גם לא טענה כי ניסתה לברר את מהות המסמכים במעמד החתימה ונמנע ממנה. אף אם נכונה טענתה כי בנסיבות החתימות הרבות שחתמה, לא התאפשר לה לבצע בירור מלא בדבר המסמכים, הרי שהנתבעת מודה בעדותה שהסתמכה באופן מלא על בקשתו של יבגני, ומתוך כך חתמה על המסמכים שהובאו בפניה מבלי שטרחה לברר את מהותם. משכך, אין במחדלה זה, בכדי להביא לביטול התחייבויותיה כלפי התובע. "ש. אני אומרת לך שלא .... שלא ראית את המילים התחייבות להחזרת הלוואה? ת. אני לא ראיתי ולא קראתי את הכותרת, זה היה כזה פגישה של חברות, אני האמנתי לבעלי שהוא הביא אותי לחתום על יפוי כוח, וזו הייתה פגישה חברית, אולגה ובעלי היו חברים טובים, בעלי כל הזמן עזר להם מעבר למשרד. הם היו בקשרים טובים". (עמ' 12 לפרוט', שו' 32, ע' 13 לפרוטוקול ש' 1-4). ולא זאת אף זאת אלא שלחובתה של הנתבעת עומדת החלטתה שלא להגיש תצהיר מטעמו של יבגני או לכל הפחות להזמינו להעיד על מנת לאמת את גרסתה, וזאת למרות הסבריה במהלך החקירה הנגדית: "ש. גם לא ביקשת מיבגני שיתן תצהיר? ת. אני לא רואה את יבגני מתחילת אביב 2010. הוא נטש את הבית ואני לא יודעת היכן הוא גר או היכן הוא נמצא. אני לא בקשר איתו והוא לא בקשר עם הילדים. יש לי שלושה ילדים קטנים. ש. ניתן לזמן מישהו לעדות גם אם אין לך קשר איתו? ת. אולי הוא ברח לחו"ל. ש. האם הגשת בקשה לזמן אותו? ת. אני לא יודעת לענות על השאלה. יש תיק מזונות עם צווי מאסר נגד יבגני ולא מוצאים אותו". (עמ' 11 לפרוט', שו' 3). אין ספק שעדותו של יבגני, הינה עדות מהותית, אשר היה בה להועיל רבות לנתבעת, בהוכחת טענותיה, בדבר הנסיבות לשמן הגיעה לסניף הבנק. משלא עשתה כן, נזקף המחדל לחובתה. לעניין זה ראו: ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד (1) 701. אין זה בגדר בלתי סביר כי הנתבעת הסתמכה על דברי יבגני, בן זוגה ואבי ילדיה, ונתנה בו אמון מלא, ועל רקע זה הגיעה לסניף הבנק לצורך החתימה על המסמכים עליהם חתמה בפועל. לעניין הסתמכותו של אדם על בן זוגו לצורך חתימה על מסמך, ראו דברי השופטת דורנר: "הסברה לכך שלא קראה את המסמך שאותו הגיש לה בעלה לחתימה, שדי היה בהעפת עין כדי לעמוד על תוכנו, מלמד על אחד משניים: כי חתמה מתוך אמון בבעלה ונכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקול-דעתו, או שנהגה ברשלנות. שתי האפשרויות שוללות טענת אפסות" [ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 574]. גם מעדותה של הגב' מנחם, מתברר כי כוונת הנתבעת בקבלת ההלוואה הייתה לצורך סגירת יתרת החובה בחשבונו של יבגני, ולא עבור הנתבעת בעצמה. "ש. ההלוואה כשהוזרמה לחשבון הבנק, סכום של 40 אלף ₪ הועבר לחשבון של יבגני וזוהר העיד כי הסיבה הייתה חריגה מהמסגרות שלו. אז הוא לא אחד שאפשר להסתמך עליו? ת. למה לא? חריגה בחשבון זה משהו נקודתי. לא יכולה להגיד לך מה היה בחשבון של יבגני. ההלוואה הזאת באה מראש, בקשה לפתיחת חשבון ולקיחת הלוואה של 50 אלף ₪ היה משהו שהיא נחלצה לעזרתו של יבגני. כך היא עשתה גם בינואר, ראיתי אותם כזוג לכל דבר. אשתו נחלצת לעזרתו וזה בסדר. (-הדגשה שלי , כ.ל.) אם היא לקחה 50 אלף ש"ח ולקחתי אותו כערב, בגלל שהשימוש בכסף היה לטובתו אז יצאתי הוגנת. יכולתי לתת 50 אלף ₪ בלי ערב. ש. למה לא עשית הלוואה בחשבון בנק שלו על 50 אלף ₪, מה ההבדל. כשידעת שבעצם כל החשבון הזה קם כדי לתת הלוואה כמו שאת אומרת נחלצה לעזרתו? ת. אני עושה מה שהלקוח מבקש ממני, כשבא אלי לקוח ומבקש ממני לפתוח חשבון זה לא אני יוזמת. היא באה ביקשה לפתוח חשבון, ביקשה הלוואה של 50 אלף ₪ ידעתי שהכסף מיועד לבעלה וזה לגיטימי, היא גם בעלת הכנסה, והיה מדובר שתעביר חלק מהפעילות שלה לבנק. מבחינתי ההלוואה צריכה להיות משולמת, אבל אם היא תעביר חלק מהפעילות ואנחנו סה"כ רוצים לקוחות טובים בבנק ותעביר חלק מהפעילות שלה ואח"כ תקבל שירות טוב אז הרווחתי לקוח." (עמ' 8 לפרוט', שו' 6). הנתבעת הציגה במסגרת סיכומיה, טענות כבדות משקל כנגד התובע, לרבות טענת זיוף וטענות לקיומה של "קנוניה" בין הגב' מנחם ליבגני. נתתי את דעתי, בהקשר זה, לטענת התובע כי יש בטענות אלו, משום הרחבת חזית, מאחר ולא נטענו באופן מפורש במסגרת בקשת הרשות להגן. אולם כבר בהחלטתי בעת שקיבלתי את בקשת הרשות להגן, התייחסתי לטענה בדבר הקנוניה, עליה הצביעה הנתבעת, גם אם לא עשתה זאת באופן ברור. בעניין זה מסקנתי היא כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל על בעל דין בהליך אזרחי הטוען לתרמית והונאה, שלמותר לציין שהן טענות חמורות וכבדות משקל. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט שאול שוחט: "הנטל המוטל על המבקש במקרה שלפנינו, הוא נטל מוגבר במיוחד, שכן את טענותיו מבסס הוא על הונאה, רמייה ועושק שלכאורה ביצע המשיב כלפיו, לפי המסכת שתוארה על ידו. אמנם במשפט אזרחי עסקינן, אך הלכה פסוקה היא, כי "תידרש עדות יותר ברורה ומשכנעת במשפט אזרחי, שבו מייחסים התנהגות פלילית לאדם"(הדגשה שלי - כ.ל.) (ע"פ 232/55 היועץ המשפטי נ' גרינוולד, פ"ד יב 2017, 2063 (1958); "בית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 373/89 מסרי נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729, 742 (1991); "עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי" (ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדה, פ"ד מו(1) 491, 501 (1992); "לעניין טענת רמייה מוטל על בעל דין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום בפני בית המשפט... משקל ראיות כבד במיוחד" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993))" (ההדגשה שלי - כ.ל). הפ (ת"א) 20796-10-12‏ ‏ יעקב אלאלוף נ' מרדכי שוגרמן [פורסם במאגרים המשפטיים]. בבחינת ההלכה הפסוקה, הראיות שהוצגו בפניי וטיעוני הנתבעת, לא השתכנעתי כי הנתבעת אכן עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה. הנתבעת לא הציגה ראיות חיצוניות להוכחת טענותיה ולא העידה עדים מטעמה, אלא ניסתה להוכיח בעצמה כי אכן המדובר בתרמית, וזאת אך ורק מתוך מסמכי התובע. על פי מסמכים אלו ניסתה להצביע על חוסר סבירות קיצוני בהתנהלות התובע. אבהיר כי אף אם הייתי מגיעה למסקנה כי אכן מהלך הדברים והחתימה תוך זמן קצר על מסמכי פתיחת החשבון ומסמכי ההלוואה אינו סביר, אין זה אומר שהוא בלתי אפשרי. גם אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבעת כי בין מועד חתימתה על מסמכי פתיחת החשבון לבין מועד החתימה על מסמכי ההלוואה, חלפו רק 12 דקות, לא השתכנעתי כי יש בכך כדי להעיד על כוונתה של הנתבעת לחתום על מסמך ייפוי כוח בלבד כגרסתה, אלא ההיפך הוא הנכון. חתימה על מסמך ייפוי כוח כרוכה בפעולה פשוטה יחסית, ואילו הנתבעת נדרשה לחתום על מסמכים רבים במשך כרבע שעה (למעלה מ - 40 חתימות!!!). מה גם שהנתבעת אישרה כי למרות שלטענתה הגיעה לסניף התובע על מנת לחתום על ייפוי כוח בחשבונו של יבגני, מעולם לא ניסתה לפנות אל הסניף או לבצע פעולה כלשהי, באמצעות ייפוי הכוח (עמ' 13 לפרוט', שו' 8). גרסת הנתבעת כי בכל משך הזמן בו שהתה בסניף הבנק וחתמה על המסמכים, לא עלה בידיה לעיין במסמכים, לעמוד על תוכנם, ולכל הפחות בכותרות המסמכים או לשאול את הגב' מנחם שהחתימה אותה, כל שאלה שהיה ברצונה לשאול על מהותם של המסמכים והצורך בחתימתה עליהם, באם התעורר בליבה ספק, כי אין זו המטרה שלשמה הגיעה לסניף הבנק- טענה זו לא תעמוד בכל קריטריון של סבירות או הגיון. אני רואה את גרסת הנתבעת לאמור כי נתנה אמון מוחלט ביבגני, ולא טרחה לבדוק את המסמכים עליהם נדרשה לחתום, לכל הפחות כהיתממות המגעת לכדי רשלנות. אמת, הנתבעת הצליחה להצביע על מס' כשלים בהתנהלותו של התובע, ובדגש על התנהלותה של הגב' מנחם, בכך שלא הקפידה על מילוי טפסים כנדרש, תוך השמטת פרטים חיוניים (על דברים אלו עמדתי במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן). עדותה של הגב' מנחם מעידה על קלות ראש בלתי נסבלת, באופן שבו בוצעו הפעולות הקשורות לחשבונה של הנתבעת, תוך שימת דגש על הודאתה של הגב' מנחם, כי ישנן פעולות במחשבי הבנק, שפקידי הבנק בוחרים לסמנם באופן שרירותי לצורך הדוגמא פעולות שמבוצעות לבקשת הלקוח ומופיעות במחשבי הבנק כפעולות "ביוזמת הסניף" (עמ' 10 לפרוט', שו' 9). אין ספק כי ניתן להתייחס לכך כאל עניין טכני, אולם בנסיבות מסוימות, עלול להפוך העניין הטכני למהותי ביותר, מה גם שהתובע הינו מוסד בנקאי, המחויב לנהל רישומיו, על פי כללים מחמירים. בנוגע לאי הקפדה על נהלים, ניתן גם ללמוד מחקירת עד התובע, מר זוהר עמרם: ש. באיזה תאריך זה בוצע? ת. 18.5.06 , זה אותו יום שהנתבעת הייתה בסניף. ש. אז למה היה צריך הוראה טלפונית? ת. לא יודע, הואיל ולא הייתי במקום. פתיחת החשבון: 17:50 . ביצוע ההלוואה 18:02 . וביצוע העברה 18:09 . בדקתי את הנושא ושאלתי את אולגה, היא תענה על זה. ש. מפנה אותך לת/ 11 , כתוב "דלפק" לא הוראה טלפונית? ת. יש 5 רובריקות והעובדת לוחצת, היא לחצה ויצא הוראה טלפונית. ב- 19.7 . יש העברה. נוספת. בת/ 12 יש העברה נוספת של 10 אלף ₪ ב- 19.7.06 פה רואים שפקידה אחרת קיבלה את ההוראה. ש. מה המשמעות ב"יוזמת הסניף"? ת. אני לא חושב שמישהו התכוון, בפני הפקיד שממלא את ההוראה נפתחות מס' אופציות. פקיד שביצע את הפעולה במהירות לא שם לב וראינו דוגמאות של שתי פקידות שלמרות הוראה טלפוניות, ראית על מה לחצה. ש. יוזמת הסניף זה טעות? ת. לא טעות, הסברתי למה זה קורה. אין לי ספק מי נתן את ההוראה. (עמ' 5 לפרוט', שו' 18). אלא שבכל אלה אין כדי להביא לסטייה מההלכות שנקבעו בביהמ"ש העליון, בכל הנוגע לאחריותו של אדם בעת שהוא חותם על מסמך. 57. גמירות דעת בחתימה על מסמכי בנקאיים - המצב הנורמטיבי יפים לענייננו דברי הנשיא זוסמן בע"א 467/64: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד י"ט (2) 113 בעמ' 117). הלכה זו נשנתה בפסיקה פעמים רבות (ראו, לדוגמה, ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 16/80 אליהו לולו נ' סלומון סלומון, פ"ד ל"ז(4) 70), ואף הודגשה כאשר המדובר בחתימה על מסמכים מהותיים. כך נפסק בע"א 6799/02 (מפי השופטת א' חיות): "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו. בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא. (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 149). בנוסף, נפסק כי על בעל הדין המבקש לסתור חזקה זו לשאת בנטל הוכחה כבד, כדברי השופטת ד' דורנר בע"א 1548/96: "זאת ועוד: הנטל להוכחת טענת 'לא נעשה דבר' הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים ... על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. (הדגשה שלי - כ.ל.)" (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, פ"ד נד(2) 559, עמוד 570). הציטוטים מפסק דינו של כבוד השופט אלון בע"א 9538/06 ישראל סגל נ בנק ירושליים (פורסם במאגרים) וכן דברי בית המשפט במקרה נוסף: "...אינה נשמעת הטענה מפי החותם על מסמך שהוא חתם בלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תכנו. אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להימנע מלחתום, ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על המסמך". [ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חב' לביטוח בע"מ פד"י כה(1) 648, 661]. 58. בענייננו אין ספק כי הנתבעת חתמה על מסמכים רבים. משכך, יכולה הייתה בהפעלת שיקול דעת מינימאלי, לברר מהם המסמכים שעליהם היא חותמת. מה גם שהמסמכים הוכתרו בכותרות ברורות ומפורשות. למותר לציין כי גם הנתבעת בעצמה, כאשר הוצג לה במהלך חקירתה הנגדית המסמך שעליו חתמה על התחייבותה להחזרת ההלוואה, אישרה כי המסמך הינו ברור. (עמ' 12 לפרוט', שו' 12). סיכום 59. בבחינת כתבי בי דין, הראיות וגרסאות הצדדים מסקנתי היא כי הראיות שהציג התובע לביהמ"ש לתמיכה בתביעתו לחיוב הנתבעת ביתרת החובה בגין ההלוואה שנטלה, בצירוף עדותם של עדי התובע, מר זוהר עמרם והגב' אולגה מנחם, לא נסתרו על ידי הנתבעת, באופן שיש בהם בכדי לפגוע במהימנות עדי התובע. כל זאת כאמור, למעט אי הקפדה על נהלים או חריגה מהם בפעולות מסוימות של התובע. 60. אשר לאי הקפדת נציגת התובע על נהלי הבנק במילוי הטפסים: בנסיבות העניין, ובשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת בתביעה אזרחית, אין באי הקפדה על נהלים מצד הבנק התובע , עליהם הצביעה הנתבעת, בכדי להטות את הכף לטובתה, באופן שיפגע בנטל ההוכחה המוטל על התובע להוכיח תביעתו או יקל על הנתבעת בנטל הרובץ עליה להוכחת אפסות, העדר גמירות דעת או הטעייה וקנוניה. מסקנתי היא כי הנתבעת לא הרימה הנטל הכבד הרובץ עליה וכשלה מלהוכיח כי אכן נעשו על ידי התובע פעולות שיש בהם משום תרמית. ומהיבט אחר, הנתבעת כשלה מלהביא ראיות פוזיטיביות להוכחת גרסתה לאפסות, העדר גמירות דעת או קנוניה אותה ביקשה לייחס לתובע. יחד עם זאת, אעיר כי לא נעלמה מעיניי העובדה כי התובע לא טרח להגיש את המסמכים המקוריים של פתיחת החשבון, ובכך הקשה על בית המשפט את בירור טענות הנתבעת. 61. יוצא איפוא כי מחד, הנתבעת אינה מכחישה כי החתימות על מסמכי הבנק הן חתימותיה. מאידך, כל הגנתה מתבססת על טענתה כי לא התכוונה לחתום על מסמכי פתיחת חשבון וקבלת הלוואה, אלא על ייפוי כוח בחשבונו של יבגני בלבד. כל זאת מתוך אמון ביבגני ולאור בקשתו. אלא שכאמור אין די באלה כדי להרים הנטל להעדר גמירות דעת או אפסות או קנוניה ולהביא לדחיית התביעה תוך ביטול ואיון חיובי הנתבעת לתובע. 62. מעדותה של הנתבעת נוכחתי כי הנתבעת נתנה אמון מלא ביבגני בעת שהגיעה לחתום על מסמכי פתיחת החשבון ועל הבקשה להלוואה, לסניף התובע. כל זאת לאור העובדה כי יבגני מיצה את מסגרת האשראי שניתנה לו ואף חרג ממנה. בנסיבות אלה סייעה הנתבעת בידיו, וכפי שגם עשתה בעבר, באמצעות קבלת הלוואה והעברתה לחשבונו שהיה מצוי כאמור ביתרת חובה. 63. לא ניתן להתעלם מכך שהמדובר בבני זוג הורים לילדים משותפים, כאשר לנתבעת קיים אינטרס מובהק לסייע ליבגני, בן זוגה דאז בשיפור המצב הפיננסי של עסקו, בעוד ברור כי מצבו הכלכלי של אחד מבני הזוג משפיע מטבע הדברים על השני. 64. התרשמתי כי הנתבעת ככל אדם סביר, יכולה הייתה באמצעות עיון מינימאלי במסמכים עליהם חתמה, להבין את מהותם. אם לא עשתה כן, הרי שאין לה להלין אלא עצמה, מה גם שהחשבון נוהל במשך שנים. אף אם אקבל את גרסתה של הנתבעת כי לא היא ביצעה את הפעולות בחשבון, אלא יבגני, אין זה מסביר מדוע לא פעלה הנתבעת במשך כל אותן השנים שבהן היא שימשה כבעלים היחיד של החשבון, לסגירת החשבון או לכל הפחות ליזום פנייה אל התובע לבירור טענותיה, בדבר החתמתה על מסמכים ללא הסכמתה. 65. יתרה מכך, הנתבעת יודעת קרוא וכתוב, בקיאה בשפה העברית, עובדת במשרה בכירה במנהל מקרקעי ישראל. בתקופה שפתחה את החשבון שימשה כמזכירה בגזברות וכיום היא משמשת בתפקיד של מנהלת מחלקת חוזים. ולא התרשמתי כי לא היה ביכולתה להבין את משמעותם של המסמכים עליהם חתמה. 66. מסקנתי היא, הנתבעת חטאה כלפי עצמה ברשלנות ובעצימת עיניים, אשר נבעו מרצונה לסייע ליבגני להיחלץ מהמצוקה הכלכלית בה היה נתון ובכך לאפשר לו להמשיך לנהל את העסק שהיה בבעלותו. 67. ממכלול נימוקים אלה, אני מחליטה לקבל את התביעה במלואה. מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום, את סכום התביעה המלא בסך של 14,797 ₪, בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 13 לכתב התביעה מיום 11.10.2010 ועד התשלום בפועל. כמו כן מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכומי האגרות בהם נשא התובע בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום שנשאה בהם ועד התשלום בפועל. כן מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע לשכ"ט עו"ד בסך של 3,510 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל הלוואה מהבנקבנקהלוואה