מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת התחייבות לקנות מניות: עניינה של התביעה הינה בטענה כי הנתבעות הפרו את התחייבותן לביצוע רכישת מניות אצל הנתבעת 1. רקע עובדתי; התובע הועסק בחברת "סולל בונה בע"מ" (להלן:"סולל בונה") כפועל בניין עד לשנת 2004. בשנת 1989 השליטה בסולל בונה הועברה לידי שיכון ובינוי אחזקות בע"מ היא הנתבעת 1. הנתבעות 2 ו-3 מייצגות את עובדי הנתבעת 1 בכל הנוגע למניות שיכון ובינוי המוחזקות על ידם ובמסגרת זו ניהלו עבור גרעין עובדיה של הנתבעת 1 את המניות שנרכשו על ידם. חברי גרעין העובדים הינם העובדים אשר אחזו במניות שיכון ובינוי לאחר 1996, מועד רכישת החברה מההסתדרות ע"י העובדים (להלן:"גרעין העובדים") . התובע כחלק מגרעין העובדים החזיק ב-163,822 מניות אותם מחזיק עד היום. ביום 31.5.01 פנו הנתבעות לכל חברי הגרעין להם מוקנית זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות וביניהם לנתבע והציעו להם לרכוש מניות בשיעור של 20% מכמות המניות שכל עובד מחזיק בנתבעת 1. התביעה שבפניי הוגשה לאחר שבקשת התובע לרכישת מניות נוספות לא נתקבלה. התקיימו בפניי שני מועדי הוכחות במסגרתם העידו: מטעם התובע: מר אושר טובול, גב' רינת דניאלי , מר אמנון אלבז -התובע. מטעם הנתבעות: גב' פאולינה גולצמן. טענות הצדדים: לטענת התובע הנתבעות מנעו ממנו תוך הפרת חובת הנאמנות שלהן כלפיו ותוך הפרת ההסכם עימו, רכישת מניות נוספות המעוגנות בזכות הסירוב המוקנית לחברי גרעין העובדים עליהן הוא נמנה, בשיעור רווח הנאמד על סך של 180,202 ₪. לטענת התובע לאחר הצעת הנתבעות למימוש זכות הסירוב מלא את כל הדרישות לרכישת המניות הנוספות, לרבות מילוי הפרטים לפתיחת ח-ן הלוואה כשנאמר לו ע"י הנתבעות כי עליו להמתין לקבלת אישור ביצוע הרכישה. לטענתו, לאחר מס' שבועות בבירור שעשה אצל הנתבעות 2 ו-3 נאמר לו כי פנייתו נעשתה באיחור וכי הרשימה נסגרה. טוען התובע כי משקיים את התנאי לרכישת המניות גובש הסכם עם הנתבעות לרכישתם , הסכם אשר הופר ע"י הנתבעות תוך הפרת חובת הנאמנות כלפיו באי קיום ההתחייבות. טוען התובע כי מנהלי/בכירי/מקבלי החלטות אצל הנתבעות פעלו לטובתם ודאגו לרישום מניותיהם אצל הנתבעת 1 בהתאם לחלוקה פנימית חדשה על חשבון ניצול תמימותו של התובע ורבים כמותו. מנגד טוענות הנתבעות, כי מימוש זכות הסירוב מותנה בקיומן של מניות הניתנות לרכישה בהתאם לתנאים הקבועים בתשקיף ובכפוף למגבלות שערי המניה בהם נוקב העובד המבקש לרכוש מניות. הפנייה למימוש הזכות נעשתה לכל חברי גרעין העובדים להם מוקנית זכות סירוב ראשונה, כשהאחריות להסדרת המימון הדרוש לרכישת המניות הייתה מוטלת על העובד בלבד ולא על מי מהנתבעות. לטענתן מעולם לא הציגו את תהליך רכישת המניות כהליך מוגמר אשר יש רק להמתין לסיומו. מוסיפות הנתבעות כי כל תפקידן התמצה באיסוף בקשות העובדים כפי שנמסרו על ידם בהתאם לתנאים בהם נקבו העובדים והעברתן באופן מרוכז לבית ההשקעות מנורה גאון, אשר בצע את רכישת המניות במידת האפשר ,בהתאם לזמינות המניות ומגבלות המחיר אשר קבעו העובדים. לאור זאת, טוענות הנתבעות כי אחריותן כלפי התובע התמצתה בטיפול המנהלי והטכני בבקשתו ומשהבקשה הועברה על ידן לידי בית ההשקעות מילאו את חובתן כלפי התובע. מעבר לכך טוענות הנתבעות כי התובע לא עמד בתנאים למימוש זכות הסירוב. ביום 17.6.01 שלח התובע את טופס מימוש זכות הסירוב אשר מולא ונחתם על ידו אלא שבפנייתו הגביל את הסכמתו לרכישת מניות והתנה אותה בקניית המניות במחירים מסוימים בלבד אותם פירט. טוענות הנתבעות כי בפועל לא אפשרו מחירי המניות במועדים הרלוונטיים את רכישת המניות בהתאם להנחיות התובע משמחירי המניות היו גבוהים יותר מהמחירים המרביים בהם נקב התובע. טוענות הנתבעות כי בטופס הבקשה המקורי לרכישת המניות אשר התקבל אצלן מהתובע לא מולאה ע"י התובע התיבה למילוי "השער המרבי" אלא פורטו ע"י התובע כמויות המניות שבקש לרכוש ושערים מירביים לרכישה. לטענתן, טופס הדרישה המתוקן אשר צרף התובע לכתב התביעה הינו מזויף ואינו אלא העתק ערוך של הטופס המקורי אשר שונה ע"י התובע כשנמחקו ממנו התניות וההגבלות אשר ציין התובע בטופס המקורי, הם כמויות המניות ושערי הרכישה המרביים. מוסיפות הנתבעות כי לא לחינם בחר התובע שלא לצרף את העמוד הראשון לטופס הבקשה לרכישת המניות , בו צוינו התנאים וההגבלות שחלו על התובע. כחלק מהתנאים האמורים בטופס קבע ס' 6 מפורשות כי תינתן עדיפות ברכישה לעובדים אשר הציעו שער מרבי גבוה יותר. טוענות הנתבעות כי ייתכן ומי מבכיריהן רכש את המניות בהתאם לזכאותו, אולם טענות התובע בעניין זה אין בהם דבר. דיון ומסקנות: בענייננו המחלוקת בין הצדדים נוגעת למערכת היחסים ביניהם ולשאלה האם אכן הפרו הנתבעות הסכם עם התובע או את חובת הנאמנות כלפיו באשר לרכישת מניות הנתבעת 1. אין חולק במקרה דנא, כי ניתנה לתובע זכות סירוב ראשונה לרכוש מניות נוספות אצל הנתבעת 1 כחבר גרעין העובדים בנתבעת 1, כי התובע בקש לרכוש את המניות הנוספות וכי בקשתו של התובע לרכישת המניות נדחתה. אלא שבענייננו בעוד התובע מלין על האופן בו התבצע תהליך רכישת המניות ע"י הנתבעות כשלטענתו פעלו הנתבעות שלא ביושר ולטובתן האישית טוענות הנתבעות כי התהליך כולו נעשה בצורה אובייקטיבית שלא על ידן כשבקשתו של התובע לרכישת המניות לא נתקבלה מאחר ולא עמד בתנאים למימוש זכות הסירוב הראשונה ורכישת המניות. לאחר עיון בכלל הראיות כפי שהובאו בפניי ושמיעת העדויות מטעם הצדדים, סבורני כי דין התביעה להידחות, ואפרט: באשר לתפקידן של הנתבעות 2 ו-3 בתהליך רכישת המניות, שוכנעתי כי תפקידן של הנתבעות 2 ו-3 במסגרת ייצוג את גרעין העובדים בהליך רכישת המניות היה אכן להוות מתווכות בין העובדים בגרעין לבין חברת ההשקעה מנורה גאון אשר היא שבפועל שבצעה את רכישת המניות. הנתבעות הצהירו, כי תפקידן התמצה באיסוף בקשות העובדים והעברתן באופן מרוכז לבית ההשקעות מנורה גאון אשר בצע הוא שבצע בפועל את רכישת המניות בהתאם לזמינות המניות ומגבלות המחיר שקבעו העובדים. גב' פאולינה גולצמן (להלן:"הגב' גולצמן") אשר עבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה בנתבעת 1 העידה, כי תפקידה היה לטפל במניות העובדים מתן שירותים ייצוג העובדים ותיווך בין חברת ההשקעות לבין עובד המעוניין למכור מניות החברה (פרוטוקול דיון מיום 30.10.12 עמ' 36 שורות 30- 32). עוד העידה הגב' גולצמן כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היא קבלה את הבקשות לרכישת המניות וביניהן בקשת התובע , והעבירה אותם לחברת מנורה גאון אשר טפלה ברכישת המניות עצמה. לטענתה, כל המכירות והרכישות בוצעו אך ורק מבית המכירות מנורה-גאון (פרוטוקול דיון מיום 30.10.12 עמ' 37 שורות 20- 28), מצאתי את עדותה מהימנה ומשכנעת. התובע הביא לעדות את מר אושר טובול (להלן:"מר טובול") , מנכ"ל מסחר מיטב טרייד ניירות ערך, לשעבר גאון בית השקעות , ואשר לא עבד בבית ההשקעות מנורה גאון בתקופה הרלוונטית לתביעה והעיד על סמך בדיקות שערך. מר טובול העיד כי לפי בדיקות שערך בחודש מאי 2001 נעשו רק הוראות מכירת של המניות בלבד ולא קנייה של מניות אך עם זאת אף העיד, כי לא יכול לומר בוודאות שמנורה גאון לא נדרשה לרכוש מניות עבור הנתבעת 1 (פרוטוקול דיון מיום 26.10.11 , עמ' 14 שורות 9- 11). עוד העיד מר טובול בעדותו, כי יכול לומר כי הנתבעים לא היו מתווכים בין העובדים לחברת מנורה גאון לצורך רכישת המניות וכי ייתכן שהיו דברים שלא היה מודע להם (שם, עמ' 14 שורות 22- 26). בעדותו התברר, כי בדיקתו נעשתה רק באשר לרכישת מניות ע"י חברת גלעד היא הנתבעת 3 ולא של חברת עומר היא הנתבעת 2, והוא אף העיד, כי הוא יודע שיש מניות של חברת עומר, (פרוטוקול דיון מיום 26.10.11 עמ' 15 שורות 1- 10). הואיל וכך, ניתנה לתובע האפשרות להביאו לחקירה פעם נוספת, וניתנה על ידי החלטה מיום 26.10.11 איפשרתי את זימונו שוב, אלא שבדיון שהתקיים לאחר מכן ביום 30.10.12 הודיע ב"כ התובע כי התובע חזר בו מרצונו לזמן עדים נוספים. מר טובול אף העיד, כי אינו מכיר את פרטי התוכנית שנבנתה לעובדים, את מנגנון הרכישה ואת זכות הסירוב . לאור האמור לעיל, שוכנעתי לקבל את גרסת הנתבעות, כי מנורה גאון היא אשר רכשה בפועל את המניות לאחר שהנתבעות 2 ו-3 העבירו את בקשות העובדים לידיה. התובע לא הוכיח כי קיים את התנאים למימוש זכות הסירוב הראשונה לרכישת המניות. לטענת התובע הוא מלא את הדרישות לרכישת המניות משמלא את טופסי הדרישה לרכישת סך המניות שהוצעו לו, נקב בסכום הרכישה כנדרש ושלח אותם לנתבעות ובצע את המשימות של מילוי פרטים לפתיחת ח-ן ההלוואה כשנאמר לו כי ימתין בסבלנות לקבלת אישור ביצוע הרכישה. עיון במסמכים אשר צורפו לכתבי טענותיהם של הצדדים מגלה קושי רב בטענותיו של התובע. ניתן לראות, כי מילוי הטפסים והפרטים למילוי ח-ן ההלוואה אינם התנאים המבטיחים ביצוע רכישת המניות. במכתב אשר נשלח לתובע מחברת עומר היא הנתבעת 2 (נספח ב' לתצהיר הגולצמן) במסגרתו נתבקשו העובדים בגרעין המעוניינים לממש את זכות הסירוב למלא טופס בקשה מסודר נכתב מפורשות, כי "על המבקשים לממש את זכות הסירוב יהיה להסדיר את מסגרת המימון ולחתום על מסמכי בנק שיידרשו". עוד נכתב, כי "בבירור מוקדם ע"י "עובדים מצטרפים" בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ הסתבר שהבנק יהיה מוכן להעמיד מסגרת מימון נוספת לעובדים שלא נטלו הלוואות מס (ללא זכות חזרה) לרכישת כמות מניות עד 20% מכמות המניות המשועבדות המוחזקות ע"י כל אחד מהעובדים הנ"ל (לא כוללהמניות החופשיות שלך)". עוד נאמר בנספח ב' הנ"ל כי "הפנייה לבנק תעשה ע"י כל עובד בנפרד". נספח ג' לתצהיר גולצמן מגלה, כי התובע נטל כבר בעבר הלוואת מס. מכאן, אין די בכך שהתובע יוכיח, כי שלח לנתבעות את טופס בקשתו לרכישת המניות, עליו להוכיח, כי הסדיר את המימון לאותה רכישה. שעה שתנאי לרכישת המניות הינו הסדרת מסגרת המימון עם הבנק ע"י העובד, על התובע להוכיח בפניי, כי הבנק הסכים ליתן לו מסגרת מימון לרכישת המניות הנוספות מושא התביעה דנא. בענייננו , התובע לא צרף כל מסמך אשר יוכיח כי ניתנה לו מסגרת מימון וכי עמד בתנאי זה. משנשאל לעניין זה בעדותו השיב: " מפנה אותך לסעיף 15 לתצהירך, היכן המסמכים שחתמת עליהם בבנק? ת לא נתנו לי, אמרו שהם מעבירים וזה בסדר. דף אחד שאני כתבתי בכתב יד שלי כדי שאני אדע על מה מדובר. בגלל שלא ציינו 20%. וזה היה מספיק לי, הם אמרו לי להיות בשקט. ש. כשחתמת על תצהיר גילוי מסמכים, גם מה שכתוב בו נכון? ת. זו חתימתי. מוגש ומסומן נ/2. אני אומר לך בתצהיר הזה בסעיף ו' אתה מצהיר שיש בידיך חוזה עם הבנק מתאריך23/8/01 מה נכון, יש לך מסמכים או אין לך מסמכים? ת. הם לא נתנו לי חוץ מהדף הראשון. (פרוטוקול דיון מיום 26.10.11 עמ' 26 שורות 13- 21 ). דברי התובע בעדותו מחזקים את הקושי בקבלת טענתו של התובע באשר לקבלת מסגרת מימון מהבנק , אשר היה תנאי לרכישתן. זאת ועוד, בהתאם למסמכים שצורפו על ידי הנתבעת במסגרת תצהיר גולצמן, עולה, כי לכאורה התובע לא היה אמור לשלם מאומה בתמורה לרכישת המניות, שכן לו הבנק היה מסכים להעמיד לו מימון, המדובר היה בהלוואה שהובטחה במניות בלבד, כפי שנאמר בנספח ב' לעיל, שהמדובר בהלוואה "ללא זכות חזרה". לתיק ביהמ"ש הוגשו שני מסמכים, האחד מטעם התובע ת/2 והשני מטעם הנתבעות נ/1. שניהם מסמכים שהופקו על ידי הבנק הבינלאומי הראשון, מכתבים שנשלחו לב"כ התובע, לאחר פנייתו לבנק לבירור האם הועמדה לטובת התובע הלוואה לצורך רכישת המניות. מת/2 עולה, כי התובע רכש מניות ששועבדו לטובת הבנק במסגרת הלוואות שקיבל לצורך רכישתן. מעיון בנ/1 עולה, כי הבנק שהיה אמור לממן את רכישת המניות, העמיד תנאי, והוא שההלוואות לא יעלו על שיעור של 50% מהשווי הכולל של המניות, וכי על פי רישומי הבנק ולבקשת ב"כ התובע, נבדקו הנתונים באשר לתובע ונמצא: " על פי רישומינו, נמצא כי הנתונים האמורים נבדקו גם בקשר למר אלבז, וכי היקף ההלוואות של מר אלבז עולה על 50%, ולפיכך הוא לא היה זכאי להלוואה נוספת". הגב' דניאלי זומנה כדי להעיד על התנאים למתן ההלוואות על ידי הבנק הבינלאומי. בחקירתה, הסבירה, כי מאחר והמדובר בעסקאות שנעשו בשנת 2000, אין בידי הבנק כל מידע נוסף מעבר למידע שפורט במסמכים, וכי הבנק ריכז את הפעילות של מתן ההלוואות לצורך רכישת המניות בסניף אחד, סניף הצ'קפוסט, וכי בתקופה הרלוונטית ניתנו הלוואות שונות לעובדים לצורך רכישת המניות בהתאם להנחיות שהוצאו על ידי הבנק, אלא שכיום אינה זוכרת את הנתונים והפרטים המדוייקים. מאחד והעדה אשר חתומה כאחת החותמות על המכתב נ/ 1, לא זכרה את הפרטים הרלוונטיים, מעבר לכך שאישרה את האמור במכתבים כנתונים שנבדקו על ידי הבנק, איפשרתי לתובע, בהחלטתי מיום 26.10.11 לזמן עדים נוספים מטעם הבנק, אולם התובע ויתר על זימון עדים נוספים. עם זאת, מהמסמכים והעדויות עולה, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את העמדת הלוואה לטובת רכישת המניות, היינו כי היה המימון הדרוש לביצוע פעולת רכישת המניות, ונהפוך הוא הנתבעות הוכיחו, כי בתקופה הרלוונטית, התובע לא היה זכאי לקבלת הלוואה מהבנק שליווה את התוכנית, הלוואה ללא זכות חזרה על בסיס שעבוד המניות שנרכשו בלבד. מסמך הבקשה; התובע כאמור הגיש במצורף לכתב תביעתו ולתצהירו עותק מטופס הבקשה ששלח לטענתו לנתבעות לשם ביצוע הוראת הרכישה. הנתבעות הכחישו, כי קבלו את הטופס שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, וטענו כי הם קיבלו מסמך זהה אולם הפרטים שמולאו בו היו שונים, והמציאו את הטופס המקורי. אין מחלוקת, כי המכתב נספח א' לתצהיר גולצמן, נשלח והתקבל על ידי התובע. המדובר במסמך המבהיר בעמוד הראשון את נושא מימוש זכות הסירוב הראשונה שיש לכל עובד ביחס לרכישת המניות, ובעמוד השני לו את החלק שעל העובד למלא, ולהמציא בחוזר לנתבעות. העובד אמור למלא את כמות המניות, ואם קיימת הגבלת שער, (להלן: "טופס הבקשה"). עיון בטופס הבקשה אשר נשלח לכל עובד ועובד לשם מילויו מגלה כי בנוסף לדרישה מכל עובד לדאוג למסגרת המימון, נכתב מפורשות בס' 6 כי תינתן עדיפות לעובדים בהתאם לשער המירבי בהם נקבו אותם עובדים. טענות התובע באשר לטופס הבקשה אשר מולא על ידו ועדותו בעניין זה נמצאו על ידי בלתי מהימנות , ובכל מקרה אינני יכולה לבסס על יסוד עדותו של התובע ממצאים עובדתיים. התובע טען, כי לא קיבל לידיו את העמוד הראשון של נספח א' לתצהירה של הגב' גולצמן, אלא רק את העמוד השני, שהינו טופס הבקשה, (פרוטוקול דיון מיום 26.10.11 עמ' 21 שורות 10- 20). קשה לקבל את טענת התובע בעדותו הנ"ל, כי לא ידע כי ישנו עמ' נוסף בו מעוגנים התנאים והמגבלות לרכישת המניות, כשהועבר לו רק העמ' השני ובו נדרש למלא את כמות המניות שמעוניין לרכוש ואת המחיר המרבי אותו מוכן ליתן עבור רכישתם. ניתן לראות כי מצוין מפורשות על גבי העמ' כי מדובר בעמ' מס' 2 , כשהסעיפים הנמנים בו וחתימת התובע מופיעים תחתיהם הם ס' 8 ו-9 בלבד. לכתב תביעתו צירף התובע טופס בקשה (נספח ב' לכתב התביעה), ובו ציון השער המירבי "310", וכמות המניות "20%". הנתבעות בכתב ההגנה, הכחישו נמרצות קבלתו של טופס זה, וטענו, כי קיבלו טופס בקשה אחר, שצורף כנספח א' לכתב ההגנה, ובו לא פורט השער המירבי, אלא במקומו, נרשם בכתב ידו של הנתבע, כך: 5% 3.00 ₪ 5% 2.90 ₪ 5% 2.85 ₪ 5% 2.80 ₪ בצד הכמות נרשם 20%. טענו הנתבעות כי זהו הטופס היחידי שהגיע לידיהם וטופל על ידם, ומסמך זה הוגש כמסמך מקור וסומן, נ/3. התובע לא העלה טענתה, כי נשלחו שני טפסים בכתב התביעה אלא רק בתצהיר עדות הראשית. מה גם, שגרסתו של התובע לעניין זה כפי שעולה מתצהירו מעלה תמיהות רבות. בתצהירו התובע אינו מכחיש כי מלא את טופס הבקשה המקורי בעט כחולה ביום 17.6.01 עליו כתב את פרוט השערים המרביים כשהם מחולקים ל-4 חלקים כשהשער המרבי הגבוה ביותר בו נקב עמד על 3 שקלים, הכול כמפורט לעיל. לטענתו לאחר שיחה עם הגב' גולצמן שלח לה בפקס את טופס הבקשה המקורי . מוסיף התובע בתצהירו כי לאחר שיחה עם הגב' גולצמן משאמרה לו כי הייתה מסתפקת ברישום של כמות אחוזי המניות אותן הוא מעוניין לרכוש וכן את הסכום המירבי, בקש לתקן את הטופס בהתאם לכך. משכך, יום למחרת צלם את הטופס המקורי תקן את התאריך מחק את השערים המירביים והוסיף שער מירבי על סך 3.10 ₪ (להלן:"טופס הבקשה המתוקן"), לאחר מכן הכניס למעטפה את שני הטפסים הטופס המקורי והטופס המתוקן ושלח אותם לגב' גולצמן. התנהלות זו של התובע מעלה שאלות רבות. כאמור בטופס המקורי נרשמו ארבעה שערים כשהגבוה מבניהם עמד על 3 ₪. מדוע אם כן שינה התובע בטופס הבקשה המתוקן את השער המירבי ל- 3.10 ₪ , וזאת יום אחד בלבד לאחר שליחת הטופס המקורי . קשה לקבל את עדותו של התובע בעניין זה : "ש. נספח א' לתצהיר גב' גולצמן, מה השער המרבי שכתבת בו? ת. השער המרבי אני פרסתי אותו על 4 שורות, מאחר וראיתי 4 שורות בבנק, לא לפלני שביררתי בבנק. המנייה דשדשה במקום ואני אמרתי שזה יתפוס. ש. מה יתפוס, מה השער שביקשת? ת. חילקתי את זה לשלושה שקלים, 2.90 ו- 2.80. ש. השער הכי גבוה היה 3 ת. נכון. ש. מתצהירך סעיף 10, בו אתה אומר שפאולינה אמרה לך שמה שעשית בסדר ת. כן, היא אישרה את זה שזה בסדר וזה שחילקתי מספיק שאתה רושם סכום מרבי מספיק ומה שרשמת זה בסדר, ובשביל להיות בטוח אז שלחתי גם בדואר ותיקנתי את התאריך. ש. אם אומרים לך בטל' שזה בסדר, בשביל מה אתה מתקן את הטופס ושולח אותו עוד פעם? ת. אבל היא העירה שמספיק שאני רושם את הסכום המרבי ואת ה- 20% שרשמתי, ברגע שהעלתה סייג לא רציתי שתהיה להם סיבה לא להכניס אותי לרשימה אז התעניינתי עם הפקידה שאני מטפל בה גינדי בבנק הפועלים, אמרה לי שהמנייה עלתה ל- 3.6 ש"ח אז אמרתי שאני אכתוב 3.10 קצת יותר מהערך שלה כדי שלא תהיה להם סיבה לא להכניס אותי. ש. אז אתה מסכים איתי שחוץ מהחלוקה למנות אתה גם שינית את השער המרבית שכתבת בטופס ת. אני לא שיניתי, אלא הוספתי. שער מרבי של 3.10 שאלת בית המשפט: ש. לפני רגע נשאלת מה השער המרבי שרשמת במסמך נספח א' של תצהיר גב' גולצמן ת. בטופס של 17/6/01 מסומן 4 שורות, לא האמנתי שהם צריכים להישאר ריקים, שם פירטתי את השער המירבי וחילקתי את זה ל- 5% בכל פעם שביחד זה 20% ולפי התעניינות בבנק מה שווי המנייה שהיתה רשמתי +- אפילו קצת גבוה ואם ירד שיהיה גם מתאים שלא יקחו ממני משהו יותר ממה שיש במניה פה. בהמשך המנייה ירדה ל- 2.80 היא לא עלתה וכך ידעתי שאני בסדר. פולינה אמרה שמספיק שאני רושם את הסכום המרבי אז תיקנתי באותו רגע ולא יכולתי לשלוח את זה בפקס אז שלחתי את זה בדואר ותיקנתי תאריך ל- 18/6/01. והרמתי לה טלפון, אמרתי לה ששלחתי לה גם בדואר כי אני רוצה להיות בראש שקט. (פרוטוקול דיון מיום 26.10.11 עמ' 23 שורות 10- 32, עמ' 24 שורות 1- 6 ). ב"כ התובע בסיכומיו סובר כי גרסה של העד הינה גרסה הגיונית ומהימנה, אולם אינני יכולה להסכים עם כך, המדובר בגרסה שאין לה כל אחיזה במציאות. גרסה זו נועדה להסביר מדוע הנתבעות מחזיקות במסמך מקורי בכתב ידו של התובע, בעוד הוא מציג צילום של מסמך אחר ששונה, בו שונה השער המירבי ובנוסף שונה חלוקת המניות, במקום ארבעה שיעורים של 5% לשערי מניה שונים, שיעור אחד של 20% לשער מניה מירבי גבוה יותר. זאת ועוד, מהעדות עולה, כי לכאורה התובע שלח את הטופס המקורי, ולאחר מכן ביצע שינוי על הטופס המקורי ושלח את שני הטפסים, הדברים לא הגיוניים, אם שלח את הטופס המקורי קודם, ולאחר מכן נוהלה השיחה עם הגב' גולצמן, הרי במקרה כזה בידי התובע היה לכל היותר צילום, ולא מקור, ולכן כיצד הוא מעיד ששלח בפעם הנוספת את הטופס הראשון? אם לא שלח את הטופס הראשון, אלא הטופס הראשון היה בידיו בזמן שיחתו עם הגב' גולצמן, עולה השאלה מדוע היה על התובע לשלוח את שני הטפסים לנתבעות? הראשון וזה שתוקן? שאלה נוספת שעולה הינה מדוע שהתובע יבצע את התיקון על צילום של הטופס המקורי ולא ישירות על גבי הטופס המקורי , ויותר מכך מדוע לו לשלוח לאחר ביצוע התיקון את טופס הבקשה המקורי יחד עם טופס הבקשה המתוקן. לעניין זה , משנשאל התובע בחקירתו הנגדית כיצד ייתכן שמחזיק בידו את הטופס המקורי בלי תיקונים של טיפקס אם הוא תוקן ונשלח שוב, טרם הספיק התובע לענות על שאלה זו התפרץ עורך דינו והשיב במקומו, עניין האומר דרשני (ראה פרוטוקול דיון מיום 26.10.11 עמ' 24 שורות 8- 26). גם לאחר מכן לא הצליח התובע ליישב את הסיבה לשליחת שני הטפסים הן המתוקן והן המקורי: "מה שאתה אומר זה שאתה שלחת לפאולינה את הטופס המקורי בלי התיקונים בטיפקס ובמקביל פיקססת את התיקון בטיפקס ת. כן. ש. הטופס המקורי פיקססת יום קודם? ת. כן. ש. הוא כבר היה אצל פאולינה? ת. כן. ש. ואתה החלטת לתקן אותו? ת. אני תיקנתי את הצילום. ש. בשביל מה לשלוח לפאולינה את הטופס המקורי כי העברת אותו בפקס אם במילא החלטת לשנות אותו ולתקן אותו? ת. היא בטל' שאלתי אם זה הגיע, אמרה לי הגיע וזה בסדר, מספיק שאתה רושם סכום מרבי ולא היית צריך לתת את הפירוט הזה. החלטתי שיהיו שניהם שאם אני שולח והמעטפה פתוחה והתכוונתי לשלוח יום למחרת בדרך לעבודה לעבור בדואר, אז צירפתי גם את הטופס המתוקן, הרמתי לה טלפון ואמרתי לה ששלחתי לה שניהם בדואר, גם המתוקן. לשאלת בית המשפט: ש. איזה טופס היא היתה צריכה לבצע? ת. בגלל שעלתה סייגים, רשמתי סכום מרבי 3.10 של 18 לחודש, רשמתי ותיקנתי את התאריך וגם רשמתי בהמשך עוד פעם מחדש 18/6/01 כי אולי לא ברור. שלחתי לה את שניהם כדי שתחליט מה יותר מתאים. חיזוק למסקנתי, כי אין לקבל את טענות התובע באשר לשינוי שנעשה בטופס הבקשה המקורי, כי יש לקבל את גרסת הנתבעים בעניין זה, וכי יש להתייחס לטופס הבקשה המקורי בלבד, מצאתי במסמכים אשר צורפו ע"י הנתבעים. נספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות הינו העתק דו"ח רכישת המניות מפרט את פרטי העובדים כפי שטופלו ע"י הנתבעות (להלן:"דו"ח הרכישה"). עיון בדו"ח הרכישה מעלה כי פרטיו של התובע הינם חופפים לאמור בטופס הבקשה המקורי כך שנכתבו ארבעת השערים המירביים שנקב התובע בטופס הבקשה המקורי כשהגבוה מבניהם עומד על 3 שקלים ולא על 3.10 כאמור בטופס הבקשה המתוקן. עוד ניתן לראות בנספח ה' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות אשר הינו שינוי במחירי סגירה עבור שיכון ובינוי החל מיום 15.6.01 ועד 28.2.02 . ניתן לראות כי ביום 17.6.01 יום בו נשלח טופס הבקשה המקורי על ידי הנתבעות שער המניה עמד ע"ס 3.6 שקלים אשר הינו גבוה יותר מהשער המניה הגבוה ביותר אשר היה נקוב בטופס הבקשה המקורי. מכאן ע"פ טבלת שערי המניה בזמנים הרלוונטיים לתביעה , שער המניה אכן היה גבוה יותר מהשער בו נקב התובע בטופס הבקשה המקורי אשר עמד ע"ס של 3 ₪ בלבד. לטענת התובע טופס הבקשה תוקן ביום 18.6.01 ונשלח בדואר לנתבעות. עיון בטבלת שער המניה מגלה כי החל מיום 19.6.01 ,יום לאחר שליחת הטפסים ע"י התובע כטענתו, שער המניה המירבי לא פחת משער של 3.10 כשבתקופה שמיום 20.6.01 ועד ליום 24.6.01 עמד שער המניה על 3.10 ₪ , השער המירבי בו נקב התובע בטופס הבקשה המתוקן. בהתחשב, בגרסתו התמוהה של התובע בעניין שליחת הטפסים ועדותו בעניין זה, בהתחשב בכך שבידי הנתבעות היה מצוי טופס הבקשה המקורי בלבד, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת הנתבעות כי הטופס אשר הועבר לידיהן ע"י התובע ועל בסיסו נעשתה הפעולה של בקשת רכישת המניות ע"י בית ההשקעות מנורה גאון היה טופס הבקשה המקורי אשר לפיו התובע לא עמד בתנאים כאמור בטופס הבקשה. אציין כי אי צירוף העמוד הראשון לטופס הבקשה לרכישת המניות , בו צוינו התנאים וההגבלות שחלו על התובע אלא רק העמ' השני של טופס הבקשה אף הוא אומר דרשני. למעלה מן הצורך אציין כי על אף והתובע ידע כי בקשתו לא נתקבלה כבר בשנת 2001 ועל אף וסיים לעבוד בסולל בונה עוד בשנת 2004, הגיש את תביעתו רק בשנת 2007 (התביעה הוגשה בטבריה והועברה לתל אביב), לאחר שננקטו נגדו הליכי הוצל"פ בגין אי תשלום הלוואות מס הקודמות אשר ניתנו לו לרכישת מניותיו (ראה עדותו של התובע בעניין זה עמ' 26 שורות 28- 32, עמ' 27 שורות 1- 21). לאור האמור לעיל, אני סבורה כי הנתבעות הוכיחו שתפקידן היה לקבל את הטפסים ולהעבירם לחברות המוסמכות לביצוע הפעולות, וכי מהמסמכים שהציגו עולה כי ביצעו את מלכאתם, עוד אני סבורה, כי התובע לא הוכיח ששלח לנתבעות את הטופס השני, שצורף לכתב תביעתו, ולדעתי הטופס היחידי שנשלח הינו הטופס המקורי שהוצג לביהמ"ש, ואשר מופיע בבקשת הנתבעות מזמן אמת לרכישת המניות. עוד אני קובעת, כי הטעם לשינויים שביצע התובע בטפסים שצורפו לכתב התביעה, היה שינויי שער המנייה, שכן בהתאם לשערים שביקש בטופס המקורי, מחיר המנייה היה גבוה מהמחיר המירבי, ולכן היה צורך בתיקון הטופס והגדלת השער המריבי לצורכיח תביעה זו. עוד מצאתי, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי קיבל מימון לביצוע הרכישה, ולהיפך הוכח בפניי כי בהתאם למסמכי הבנק המלווה, שאינו צד להליך בפניי וניתן לקבל את המסמכים שהוצגו מטעמו כמסמכים מהימנים ונטולי פניות, כי התובע כלל לא היה זכאי לקבלת הלוואה, שכן כבר מימש את זכותו לקבלת הלוואה ללא זכות חזרה, ולכן לא היה אמור לקבל את המימון מהבנק המלווה ולא הוכח כל פניה לקבלת מימון אחר. לאור האמור לעיל, משהתובע לא הוכיח תביעתו, ולהיפך מששוכנעתי כי התובע לא עמד בתנאים לרכישת המניות, כי הנתבעות נהגו כראוי והעבירו את בקשתו אשר לא נתקבלה עקב אי עמידתו בתנאים אשר היו דרושים לרכישת המניות, דין התביעה להידחות. לאור האמור לעיל התביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות הנתבעות בסכום של 10,000 ₪. דיני חברותמניות