להלן ערר על שלילת רישיון בגין תאונה קטלנית: החלטה מדובר בערר על החלטות בית משפט לתעבורה אשדוד (השופטים ר. לביא וג.דניאל) בבש' 1264/06 ובבש' 1284/06 מיום 26.7.06 ומיום 23.10.06, שבהן הורה בית המשפט על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום בכתב האישום מיום 20.7.06 הואשם העורר בכך שביום 21.3.06 בסמוך לשעה 19:35 נהג מצפון לדרום בצומת איבים, בעת שזהבה אתי ז"ל נהגה מכיוון דרום לצפון בנתיב השמאלי, באופן שהעורר החל לפנות שמאלה וחסם את דרכו של הרכב בו נהגה זהבה אתי ז"ל. רכבה התנגש עם חלקו הקדמי ימני של רכבו של העורר, וכתוצאה מהפגיעה נהרגה במקום הנהגת והעורר נפצע קלות. על כן הואשם העורר בגרם מוות ברשלנות. הבקשה לפסילה עד תום ההליכים עם הגשת כתב האישום הוגשה נגד העורר בקשה לפסילת רישיון נהיגתו עד תום ההליכים נגדו, בטענה שקיים חומר ראיות בתיק המבוסס על ממצאי הבוחן, על עדותו של עד ראייה ועל ראיות נוספות. כמו כן נטען, שהעורר נוהג משנת 71, לחובתו 39 הרשעות קודמות, מהן 8 בגין נהיגה במהירות מופרזת, שתי הרשעות בגין פניית פרסה שלא כחוק, שתי הרשעות בגין חציית שטח הפרדה ותאונת דרכים שבה היה מעורב בשנת 73. נטען כי התנהגותו בכביש כשהוא מבצע פנייה שמאלה בכביש מהיר, תוך שהוא חוסם רכב אחר הנוסע בנתיב שאליו הוא מבקש לפנות, אף כי שדה הראיה במקום פתוח, מעידים על מסוכנותו. ההליך בבית משפט השלום בדיון שהתקיים בבית המשפט לתעבורה הורתה השופטת לביא ביום 26.7.06 על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד למתן החלטה אחרת. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לפי ממצאי הבוחן בזירה וצילומי כלי הרכב, שאינם מתיישבים עם גרסתו של העורר כי המנוחה סטתה לפתע מנתיב נסיעתה שמאלה והתנגשה ברכבו בעת שהיה בעצירה מלאה במסלול הנגדי בטרם נכנס לצומת. כמו כן השתמש העורר בלשון "צומת" כאשר תיאר את התאונה, ובא כוחו לא היה מסוגל להדגים בדגמי רכב כיצד גרסתו של העורר תואמת את הנזקים שאירעו. לפי ראיות אלה ולפי ראיות נוספות מצא בית משפט השלום שקיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך, שהעורר התרשל בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב שבא מולו וכן נהג ברשלנות בכך שלא הבחין מבעוד מועד ברכב המתקרב לצומת ממולו. בנוסף נקבע שיש לעורר עבר תעבורתי די מכביד שיש בו כדי להעיד על זלזול מצידו כלפי הוראות הבטיחות התעבורתיות וכן קיימת מסוכנות. כמו כן נשקלו נסיבותיו האישיות של העורר והשיהוי של כחודש ימים שחל בהגשת כתב האישום. לאור זאת נקבע כי ניתן לאפשר לו להמשיך לנהוג בטרקטור בשטח חקלאי לצרכי פרנסה וכי יש להגביל את רישיון הנהיגה שלו לכך בלבד עד למתן החלטה אחרת. בהחלטתו של השופט ג. דניאל מיום 23.10.06 בבקשה לפסילת רשיונו של העורר עד תום ההליכים נגדו נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס האישום נגד העורר תוך התייחסות לדו"ח בוחן התנועה, לממצאים מזירת התאונה, לגרסתו של העורר, לתצלומים ולחוות הדעת שהוגשה מטעמו של העורר. כמו כן נקבע כי מדובר בעבר תעבורתי די מכביד של העורר, שיש בו כדי להעיד על חוסר ציות להוראות הבטיחות התעבורתיות, וכי בתאונה שבה גרם הנהג למותו של אדם, קיימת הנחה כי הנסיבות מלמדות על מסוכנות, אך יש לבדוק כל מקרה לגופו. נקבע שקיימת מסוכנות במקרה זה, תוך התייחסות לטענת השיהוי, הבקשה התקבלה כך שרישיון הנהיגה של העורר נפסל תוך סיווג הפסילה באופן המתיר נהיגה בטרקטור בשטח חקלאי. הערר ביום 5.11.06 הגיש העורר ערר על שתי ההחלטות הנ"ל. בערר חזר העורר על טענותיו בעניין השיהוי בהגשת כתב האישום, בטענה שהתאונה ארעה ביום 21.3.06 וכתב האישום הוגש ביום 20.7.06, דהיינו כעבור ארבעה חודשים, ובעניין עברו התעבורתי של העורר, בטענה שאינו מכביד כלל. כמו כן נטען כי קיים כרסום משמעותי בחומר החקירה שאינו מצדיק פסילת הרישיון, העורר לא התרשל וגרסתו לא נסתרה. בנוסף הפנה ב"כ העורר להחלטות בב"ש 20310/00 נתן ירון נ' מ"י, תק-מח 2000(1) 797, בב"ש 90739/02 מ"י נ' פאיק דוד, תק-מח 2002(1) 6665 ובב"ש 92835/04 צ'רקסקי הרצל נ' לשכת תביעות שרון-משטרת ישראל (ניתנה ביום 26.8.04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב על ידי השופטת נ. אהד). כמו כן טען, כי העורר מגדל משפחה בת 11 נפשות וזקוק לרישיון הנהיגה על מנת להגיע ממקום מגוריו למקום עבודתו, מרחק של כ-90 ק"מ, ולצורך פגישות עבודה ברחבי הארץ. בדיון ביום 16.11.06 חזרו באי כוח הצדדים על טענותיהם. דיון לאחר שעיינתי בחומר הראיות, מקובלים עליי ממצאי דו"ח בוחן התנועה, שבחן אף את גרסתו של העורר ומצא שאינה מתיישבת כלל עם הממצאים מזירת התאונה. נראה לי כי קיימים בענייננו תשתית ראייתית לכאורית, מסוכנות לציבור וכי עברו של העורר מכביד, מהטעמים שפורטו בהחלטותיהם המנומקות של השופטת לביא ושל השופט דניאל, נשוא ערר זה. באשר להחלטות שאליהן הפנה ב"כ העורר בערר, יש לאבחן ביניהן לבין המקרה שלפנינו. כך, למשל, מדובר היה בב"ש 20310/00 הנ"ל בתאונה שאירעה בשעת דמדומים, בה הייתה האבחנה קשה ומהירות העורר לא הייתה גבוהה או פראית וכן היו לעורר באותו מקרה ארבע הרשעות קודמות וכולן ברירות קנס בסכומים שלא היו גבוהים. לעומת זאת בענייננו היו שדה הראיה והראות טובים ולעורר יש 39 הרשעות קודמות. כך, למשל, נהג העורר בב"ש 92835/04 הנ"ל בנהיגה במהירות של 20 קמ"ש, לעומת המקרה שלפנינו. באשר לטענה בעניין השיהוי בהגשת כתב האישום נראה לי שאין המדובר בשיהוי משמעותי שיש בו כדי לשנות את התוצאה המחויבת במקרה זה, והיא פסילת רישיון הנהיגה של העורר למעט נהיגה בטרקטור בשטח חקלאי תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות, וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בנסיבות אלה אני דוחה את הערר. משפט תעבורהתאונת דרכיםשלילת רישיון נהיגהתאונה קטלניתרישיון נהיגה