מה העונש על גרימת מוות בנהיגה רשלנית ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העונש על גרימת מוות בנהיגה רשלנית: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט אנושי), מיום 9.7.12 בת"פ 5726-10-11, לפיו הורשע המערער עפ"י הודאתו בעבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ובנהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש בניגוד לסעיפים 38(3) ו-62(2) לפקודה. 2. המערער נידון ל- 26 חודשי מאסר בפועל, ל- 10 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, ל- 15 שנות פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה מיום שחרורו ממאסר בניכוי התקופה שריצה טרם כניסתו למאסר. הערעור מופנה כלפי חומרת עונש המאסר בפועל. 3. המערער, יליד 1993 , הורשע בכך שביום 13.8.11 בשעה 07:50 לערך, נהג ברכב פרטי בכביש מס' 3, מכיוון מזרח למערב, ולצידו ישב חבר שישן במהלך הנסיעה. באותה עת רכבו בטור על אופניהם בשול הימני של הכביש, שרוחבו 3 מטרים, לפני המערער ובכיוון נסיעתו, קבוצת רוכבים שמנתה שבעה אנשים, חבושי קסדות בסמוך האחד לשני. המערער נהג בנתיב הימני , במהירות שאינה פחותה מ- 93 קמ"ש, והבחין מרחוק ברוכבי האופניים בשול הימני, כשהוא חש בעייפות. כשהגיע המערער לקרבתם הוא נרדם תוך כדי נהיגה וכתוצאה מכך סטה רכבו לשול הימני ובעודו במהירות גבוהה, פגע עם חזיתו בקבוצת רוכבי האופניים. כתוצאה מהפגיעה קיפחו את חייהם סימון יצחק ז"ל ושלום גרוסמן ז"ל, ונפצעו חמשת הרוכבים הנותרים. 4. מתסקיר המבחן שהוגש לגבי המערער בבימ"ש קמא עולה, כי הוא תלמיד כיתה י"ב , בן 19, טרם גיוסו לצה"ל, נורמטיבי ומתגורר עם אמו וסבתו. הוא עובד מגיל צעיר על מנת לסייע בפרנסת משפחתו ומתנדב בנוער מכבי ובמד"א. בתסקיר מתואר ההלם שבו לקה המערער לאחר התאונה, מלווה בקשיים ובעיות שונות של פוסט טראומה, והטיפול שקיבל בעקבות התאונה. שירות המבחן התרשם, כי החרטה של המערער וייסורי המצפון שלהם הוא טוען הם כנים. המערער הוא בחור רגיש שאין לו כלים להתמודד עם מאסר ושיכול להפוך בכלא לקורבן בעצמו. שירות המבחן התלבט ביחס להמלצה, לנוכח הנסיבות האישיות מול נסיבות ותוצאות התאונה, והמליץ על ענישה שלא תכלול מאסר בפועל, אלא תקופת מבחן ופסילה ממושכת ביותר מלנהוג. 5. בתסקיר המרכז הקהילתי לבריאות הנפש בבית שמש מתואר הטיפול שקיבל המערער בעקבות התאונה. תסקיר זה מפרט את עיקרי הנסיבות האישיות של המערער, את ההלם שבו לקה כתוצאה מהתאונה, השפעותיה על חייו, תחושת האשמה המייסרת אותו, והפגיעה ב"עמוד השדרה" של משפחתו. בסיכום תסקיר צויין, כי אין למערער כל סיכוי להגן על עצמו ולשמור על שפיותו בכלא, והוא עלול לסיים את מאסרו כשבר כלי ללא יכולת שיקום. גזר הדין של בימ"ש קמא 1. בימ"ש קמא ציין בגזר דינו, כי המשיבה עתרה להשית על המערער עונש של שלוש שנות מאסר ופסילה ממושכת מלנהוג, לאור נסיבות התאונה ותוצאותיה החמורות ואילו ההגנה עתרה להשית על המערער עונש של עבודות של"צ בהיקף ממושך של שנתיים בבי"ח סיעודי בטיפול בנפגעי תאונות דרכים ופסילה ממושכת מלנהוג. 2. בימ"ש קמא קבע כי העיקרון המנחה בענישה הינו עקרון ההלימה, דהיינו, יחס הולם בין חומרת העבירה ונסיבותיה ומידת אשמתו של המערער לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. 3. בימ"ש קמא עמד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת גרם מוות בנהיגה רשלנית, כפי שבאה לביטוי בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל, לפיה יש להטיל מאסר בפועל ופסילה לתקופה הולמת בהתאם למידת הרשלנות, שהיא אמת המידה הקובעת, כאשר נסיבות אישיות אינן בעלות משקל כמו בעבירות אחרות, גם כשהן קשות. 4. באשר למערער קבע בימ"ש קמא, כי רשלנותו התבטאה, בין היתר, בכך שאף שהבחין ממרחק בקבוצת רוכבי האופניים על השול וחרף העובדה שחש בעייפות עובר לתאונה, לא רק שלא נמנע מנהיגה זהירה בסמוך לרוכבים, אלא נרדם ממש, סטה עם רכבו לשול ובלם והסיט את הרכב רק לאחר שפגע ב-7 רוכבי אופניים, תוך גרימת מותם של שני רוכבים וגרימת חבלות ממשיות לחמישה אחרים. מדובר בנהג צעיר שיצא לדרכו כשהוא עייף ובמקום לנקוט אמצעים על מנת לשמור על ערנותו, ואף לדחות את נסיעתו, הוא בחר לצאת לדרך ובחירה זו מעידה על רשלנות. המערער זיהה את רוכבי האופניים בטרם נרדם ולא נקט בכל אמצעי זהירות כשהתקרב אליהם. אלמלא נהג המערער בעייפות כה רבה התאונה הייתה נמנעת ובנסיבות אלה רשלנות המערער חמורה ביותר. 5. בימ"ש קמא קבע שהמערער לא נטש את מקום האירוע לאחר התאונה אלא הזעיק עזרה וניסה לסייע אך מדובר בהתנהגות אנושית המוטלת על כל בן אנוש הנקלע למצב זה. עוד ציין בימ"ש קמא,כי המערער הודה באופן מיידי באשמתו כבר בישיבה הראשונה ללא הסדר טיעון. 6. בימ"ש קמא קבע, כי יש צורך מתמשך וממשי בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות תעבורה ולבטח מביצוע העבירה החמורה שבה הורשע המערער. ברור, כי כל עונש שיושת על המערער, חמור ככל שיהיה, לא יוכל להשיב את קורבנות התאונה לחיים ולתקן את העוול העצום שנגרם לפצועים ולסובבים אותם. המערער הוא בחור צעיר, כבן 19 שנים בלבד, העומד בפני סיום לימודי בית הספר התיכון והיה אמור להתגייס לצבא. אין ספק שמאסר בפועל ישפיע קשות על מהלך חייו אולם אין מנוס מגזירת ענישה הכוללת מאסר ממושך לריצוי מאחורי סורג ובריח לאור מכלול הנסיבות כאמור לעיל. 7. באשר לתקופת הפסילה בפועל של רשיון המערער, קבע בימ"ש קמא שראויה פסילה למשך שנים ארוכות, שכן מידת הרשלנות שגילה המערער היא חמורה, וראוי כי המערער יורחק לזמן ארוך מן הכביש ובתום תקופת הפסילה תיבחן כשרותו לנהיגה ע"י משרד הרישוי. נימוקי הערעור: 1. העונש שנגזר על המערער, בשים לב לנסיבותיו האישיות ולנסיבות ביצוע העבירה, חורג חריגה של ממש לחומרא ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים ולכן מבוקש להפחית מעונש המאסר שנגזר על המערער באופן משמעותי. 2. נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות, הקשות והחריגות של המערער, אין מנוס מסטייה מרמת הענישה המקובלת בעבירת גרם מוות ברשלנות וחרף חומרתה של התוצאה אין למצות עמו את הדין ויש להמנע מהטלת עונש מאסר בפועל. 3. אין חולק על הצורך בהחמרת הענישה כמסר הרתעתי ברור לאותו ציבור נהגים אשר נהיגתם הרשלנית מסכנת חיי אדם וגובה מחיר דמים יקר, אך יחד עם זאת קיימת חשיבות להעביר מסר בדבר אחידות הענישה וצדק לכל. 4. סקירת הפסיקה המתייחסת לתאונת דרכים קטלנית שנגרמה כתוצאה מרשלנות , מצביעה על קשת ענישה שבצידה האחד רשלנות ברף התחתון במדרג החומרה ואשר העונש הממוצע בגינה מתבטא ב- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות. לאור האמור מבוקש להמיר את רכיב המאסר בפועל למאסר שניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות או להקל בו בצורה משמעותית. 5. בטיעונים שבפנינו ב"כ המערער הביע את צערו וכאבו של המערער והשתתפותו באבלם של משפחות המנוחים ובכאבם של הנפגעים. כמו כן הוא הפנה לכך שהמערער נטל אחריות מלאה על מעשיו ובכך נחסך זמן שיפוטי ונחסכו עדויותיהם של הפצועים ובני משפחות המנוחים, תוך שחזור רגעי כאב. המערער פגע בשיירת רוכבי אופניים שנהגו בדרך שאינה עירונית ולא בכדי עומדת הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה האוסרת נהיגה בשולי הכביש. 6. ב"כ המערער טען, כי מדובר ברשלנות רגעית והפנה לפסקי דין בהם העונש שהושת היה קל יותר מהעונש שהוטל על המערער. לטענתו אם יוטל של"צ על המערער, גם החברה תצא נשכרת מכך והענישה צריכה להיות מידתית. תגובת המשיבה 1. המערער אמנם נטל אחריות על מעשיו אבל באותה עת הוא מפנה אצבע מאשימה לרוכבי האופניים בכך שמפנה להצעת החוק שרק מעידה על שכיחות תופעה של נהגי אופניים שנוסעים בכביש וזה נתון שצריך להביא בחשבון. מבחינת תוואי הדרך השול היה מאוד רחב והרוכבים לא סיכנו את עצמם ואת המערער, שכן במידה והמערער היה נוסע בנתיב הנסיעה שלו לא היתה מתרחשת התאונה. 2. גזר הדין נכון והתוצאה שלו סבירה והיא נובעת ממידת הרשלנות ומהתוצאות הקשות של התאונה. טענת המערער לפיה דובר ב"ניקור רגעי" נדחתה ע"י בימ"ש קמא שכן מדובר בנהיגה בעת עייפות ובמידת הרשלנות גבוהה, אשר נעוצה בעצם הנהיגה ברכב בשעה 7:00 בבוקר, לאחר בילוי, ולאחר שהמערער ישן מעט שעות, כאשר הוא ידע שהוא עייף ולא מדובר בהירדמות נקודתית. המערער ראה את קבוצת רוכבי האופניים מרחוק והדבר לא הגביר אצלו את העירנות. תוצאת התאונה היא חריגה, שכן מדובר בשני הרוגים ובנזק הרב שנגרם למשפחותיהם. הפצועים נפצעו קשה, כולל צלקות ונכויות נפשיות, ולעובדה שמדובר במספר פצועים והרוגים יש משמעות באשר לעונש. 3. העובדה שהמערער הוא צעיר מהווה נסיבה לחומרה, שכן מדובר בנהג חדש שנוהג במשך תקופה קצרה. רכבו של המערער היה מרוסק כתוצאה מהתאונה ולא היתה לו ברירה אחרת מאשר לקחת אחריות על גרימתה. 4. מרבית האנשים שמבצעים עבירות תעבורה הם אנשים נורמטיביים וכניסתם לכלא גורמת להם טראומה נפשית. 5. השיקול העיקרי בענישה בסוג המקרים האלה הינו שיקול ההלימה וחשוב גם המסר הציבורי שמועבר לנהג צעיר שנוהג עייף לאחר בילוי ביום שישי. הענישה צריכה להיות חמורה והעונש שהוטל ראוי וסביר . דיון והכרעה לפנינו ערעור על עונש מאסר שהוטל על המערער בגין נהיגה רשלנית בכביש שקטלה חיי שני רוכבי אופניים ופצעה 7 רוכבים אחרים. לדאבון הלב, לא מעט מקרים אלה מובאים לפתחי בתי המשפט וטרגדיה כפולה בצידם, שכן מדובר בעבירה בה מעורבים, במרבית המקרים, אנשים נורמטיביים ונעדרי עבר פלילי, כמו המערער, שבנהיגה רשלנית קוטלים חיים של אחר ומביאים הרס לחייהם, לחיי משפחות הקורבנות ולחיי הפצועים ומשפחותיהם. על ההרס שנזרע בחיי הפוגע והנפגע בתאונת דרכים עמד כב' השופט רובינשטיין בע"פ 62/09 חדש נ' מדינת ישראל ( ביום 4.6.09), שבו דובר אמנם בהריגה אך ביהמ"ש התייחס גם לעבירה של גרימת מוות ברשלנות וכך קבע: "גזירת הדין בתיקי תאונות הדרכים שנסתיימו במוות, בעבירות הריגה או גרימת מוות, היא מן הקשות במטלות השיפוטיות. הטעם הוא, כי מחד גיסא, בתודעתנו תדיר דמותו של הקרבן או הקרבנות, שגם אם לא הכרנום הם לנגד עינינו - חייהם שנקפדו, תכניותיהם שלא התגשמו, עתידם שנמחה, מהם שלא יביאו ילדים לעולם, מהם שלא יזכו לראות בשמחת ילדיהם; לצדם משפחותיהם, שיומם ולילם אינו לעולם כמקדם. ומאידך גיסא, הנאשם או הנאשמת, שכמובן מצבם שונה לחלוטין, אך גם עליהם השפיעה הטרגדיה הקשה שנגרמה בשל התנהגותם, אם ברף הנמוך יותר של גרימת מוות ברשלנות ואם ברף הגבוה ממנו, של הריגה מתוך פזיזות ואדישות. חלק גדול מהם הם אנשים ללא עבר פלילי. ראו דברי השופטת ברלינר בע"פ 3305/06 צלח נ' מדינת ישראל (לא פורסם) "אירוע מסוג האירוע הנוכחי הוא לעולם טרגדיה לנפגע ולפוגע גם יחד. הנהגים הפוגעים במקרים רבים הם אנשים נורמטיביים בדומה למערער שבפנינו, ושליחתם למאסר קשה במיוחד"; אך נאמר שם גם, שבמקרים מסוימים "אין ענישה אחרת שנותנת ביטוי ולו חלקי לערכם של חיי אדם, וראויים אלה שקולם יישמע דווקא משום שהיכולת לדבר נשללה מהם". כאמור, חלק מן הנאשמים הללו הם מה שקרוי "נורמטיביים", כלומר, מי שאינו בעל עבר פלילי, ולעתים גם עברו התעבורתי אינו רב". 3. בתי המשפט לערכאותיהם השונות, ובראשם ביהמ"ש העליון, מתייחסים בחומרה לקטל הנורא שפוקד את כבישי הארץ בקובעם, כי הענישה במקרה זה אינה יכולה להיות סלחנית, שכן על מערכת המשפט להתגייס כדי לסייע במניעת קטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש ולכן הענישה במקרים הללו צריכה להיות מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית ופסילה מלנהוג לתקופה ארוכה. בדנ"פ 1391/12 מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2012 (1) 3832 קבעה כב' הנשיאה, כתוארה אז, השופטת בייניש, כי "אין לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גרימת מוות ברשלנות. לפי מדיניות זו, כך נקבע בפסק הדין, ככלל יוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח במסגרת המאבק בתאונות והחריגים לכלל זה הם מעטים". 4. כללים מנחים באשר לענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית בשל רשלנות הותוו ע"י כב' השופט הנדל בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל , תק-על 2009 (4)3475, אליו הפנה גם בימ"ש קמא, כדלקמן: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". 5. עיקר יהבם של נימוקי הערעור שבפנינו מופנה לכך שנסיבותיו האישיות של המערער והשפעת התאונה על מצבו, כמתואר בתסקיר שרות המבחן ובתסקיר הנוסף, מצדיקות סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת. לאחר שבחנו את טענות המערער, את האמור בתסקירים ואת נסיבות חייו של המערער כפי שעלו מהם, לא מצאנו לנכון להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא ולהיעתר לבקשת המערער להקל בעונש המאסר שהושת עליו. 6. איננו מתעלמים מכך שמדובר בבחור צעיר, נורמטיבי, שהיה מצוי ערב גיוסו לצבא, וסייע בפרנסת המשפחה. כך גם איננו מתעלמים מייחסו של המערער לתאונה ולתוצאותיה הקטלניות ומכך שהוא חש כאב וצער בעטיים של מעשיו, שבמתבטאים בקשיים ובתחושות המאפיינים פוסט טראומה. בבחינת הנסיבות האישיות לא נעלם מעינינו גם מה שנכתב בתסקירים באשר ליכולתו הדלה של המערער להתמודד עם קשיי המאסר הצפויים לו. 7. עם זאת, אין בנסיבות האמורות לעיל ובהודאתו המיידית של המערער כדי להצדיק חריגה ממדיניות הענישה כפי שהובאה שכן בבחינת העונש הראוי בעבירה שבפנינו המשקל שניתן לאינטרס האישי של המערער, ובכללו לנסיבותיו האישיות, הוא פחות מהמשקל שניתן לו בעבירות אחרות ויש להעדיף את האינטרס הציבורי שיש בשרוש הקטל בדרכים. ברע"פ 2955/12 פלונית נ' מדינת ישראל , תק-על 2012 (2) 5717, בעמ' 5720, קבעה המשנה לנשיא, כב' השופטת נאור, כי "לצד בחינת נסיבותיה של המבקשת, יש לזכור כי השיקולים המתווים את שיקול דעתם של בתי משפט בעת קביעת העונש הראוי לעבירות תנועה בעלות תוצאות קטלניות, אינם מתמקדים רק בנאשם. על בית המשפט לשקול מערכת שיקולים רחבה יותר, הכוללת גם את בחינת תוצאות התאונה והאינטרס החברתי שבענישה. לעניין זה נאמר: "מטבע הדברים, ומכוח תפקידם, בחרו באי כוחה של המערערת להאיר את השלכותיו הקשות של העונש על שולחתם, בעוד שבית המשפט מצווה לתת את דעתו למערכת שיקולים רחבה יותר, וביניהם - כיצד נוהגים במי שלולא רשלנותה, שלהשקפתנו היא חמורה גם חמורה, לא היה נגרם מותה של אשה, אם לילדים, שפתיל חייה קופד בחטף, ועולמם של בני משפחתה נשתנה עקב כך מן הקצה אל הקצה. לתוצאה זו נודעת חומרה כפולה ומכופלת נוכח המצב הבלתי נסבל בכבישי ישראל, שאת מחירו משלמים רבים בחייהם, כמעשה של יום יום. מצב זה אינו נובע מגזירת שמים, הואיל ובחלקו הארי נגרם עקב התנהגות רשלנית של נהגים אשר אינם מקפידים לקיים כללי בטיחות בסיסיים, כללים שנועדו לקדם סכנות מן הסוג שגרמו למותה של המנוחה." (ע"פ 4300/09 בן רובי נ' מדינת ישראל ( 21.10.2009))". 8. במקרה שבפנינו בימ"ש קמא קבע, ובצדק, כי רשלנות המערער היתה בדרגה גבוהה שכן הוא נהג ביודעו שהוא עייף לאחר בילוי לילי ועל אף שראה מרחוק את שיירת רוכבי האופניים הוא לא נקט אמצעי זהירות ונרדם. העובדה כי מנהיגתו הרשלנית של המערער קופחו חייהם של שני רוכבי אופניים וחמישה נפצעו גם היא מחמירה את נסיבות העבירה נושא גזר הדין. עונש המאסר שהשית בימ"ש קמא אינו חורג ממדיניות הענישה הראוייה ומאזן נכונה בין השיקולים לקולא ולחומרה, כאשר בגזירת העונש בימ"ש קמא לא התעלם מכך שהמערער לא נטש את זירת האירוע אלא חש לסייע לפצועים והזעיק עזרה וכן נתן משקל ראוי להודייתו המיידית של המערער. 9. לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערעור. חזקה על שלטונות שב"ס שישגיחו על המערער ויתנו לו את כל הטיפול לו יזדקק במהלך מאסרו. מקרי מוותתאונת דרכיםגרימת מוות ברשלנות