מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם פוליטי לא חוקי: כב' השופטת נחמה מוניץ: א. פתח דבר: ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום (כב' השופט יוסף סוהיל) מיום 16.6.12 בת.א. 13330-11-11, לפיו נדחתה תביעתו של המערער על הסף, בשל שעילתה בהסכם בלתי חוקי, בטרם נשמעו ראיות. ב. הצדדים: המערער עבד בעיריית צפת משנת 2005 בשכר, ומשנת 2003 עד 2005 בהתנדבות. בבחירות שנערכו בשנים 2003 ו- 2008, למועצת העיר צפת, השתתף המערער כנציג מטעם "ישראל ביתנו". בבחירות שנערכו בשנת 2008 (להלן: "הבחירות") נבחר לכהן כחבר מועצת העיר צפת. המשיב 1, נבחר לכהן כראש עיריית צפת, בבחירות שנערכו בשנת 2008. המשיב 2, עמד בראש מפלגת "ישראל ביתנו" בצפת, משמש כיום ממלא מקום ראש העיר ויו"ר מחלקת פיקוח בעיריית צפת, כן משמש יו"ר מחלקת קליטה. המשיב 3, התמנה לכהן כחבר מועצה במקום המערער, אשר התפטר ממועצת העיר ומשמש גם כיו"ר מחלקת תיירות בעיריית צפת. ג. רקע עובדתי: 1. לטענת המערער, לאחר הבחירות, הגיעו המערער והמשיבים להסכם בעל פה, לפיו התחייב המערער להתפטר מחברותו במועצת העיר, כאשר תחתיו יתמנה הנתבע מס' 3, כחבר במועצה. בתמורה לכך התחייבו המשיבים לפעול למינויו של המערער למשרה בכירה בעיריית צפת, בשכר חודשי של 17,000 ₪ ובתוספת העמדת רכב צמוד. כן התחיבו לחדש את ההסכם בין העירייה לבין עסק הנמצא בניהול זוגתו של המערער. ועוד בנוסף התחייב המשיב 2 להשיב למערער סכומים שלווה ממנו בסך 500,000 ₪. 2. ביום 26.11.2008, הגיש המערער את התפטרותו ממועצת העיר. 3. בישיבה הראשונה של מועצת עירית צפת שנתקיימה לאחר הבחריות, פיטר המשיב 1 - ראש העיר, את מנהל רשות החניה - מר מרכוס פרץ. אולם, מאחר וזה האחרון ניהל הליכים משפטיים ביחס לפיטוריו, לא ניתן היה למנות את המערער לתפקיד מנהל רשות החניה. אולם, בפועל תפקד המערער בתפקיד זה והיה כפוף למשיב 2. בנוסף שימש המערער כמנהל מחלקת קליטה וכקצין בטיחות מתקנים ומוסדות חינוך, וממונה נגישות. 4. ביום 19.4.09, השיב המשיב 2 למערער חלק מסכום החוב באמצעות 59 המחאות חודשיות שוות של 5,000 ₪ כל אחת ו- 5,000 ₪ במזומן ובסה"כ - 300,000 ₪, ולא את סכום החוב המקורי של 500,000 ₪. 5. לאחר שהיחסים בין המערער למשיב 2 נתערערו, פנה המערער למשיב 1, אשר שיבץ אותו לתפקיד אחר שלא בכפיפות למשיב 2 - כמנהל המחלקה הטכנית בעירייה. 6. המשיב 2 התנגד להעסקת המערער בתפקיד זה ודרש את פיטוריו, וכן דרש שלא להאריך את חוזה השכירות של העירייה עם המוזיאון שמנהלת זוגתו של המערער. משכך, פנה המערער במכתב מיום 9.7.09, למשיב 1 ודרש ממנו לעמוד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. 7. ביום 30.8.09, קיבל המערער מכתב ובו הודעה על העברת משרדו לחדר אחר בבניין העירייה. לטענת המערער קוצצו גם שעות עבודתו, הוא הורד בדרגה והועבר מהקומה השלישית לקומת המרתף שבבניין העירייה. 8. ביום 24.9.09, זומן המערער לשימוע, ובו צוין כי השימוע נערך "בעקבות הודעתך על יציאה לחופשה ואי הימצאותך במשרד במהלך שעות העבודה". 9. ביום 1.10.09, נערך למערער שימוע. הודעה על החלטה נתנה ביום 11.10.09 הומצאה למערער, לפיה הוחלט על רישום נזיפה בתיקו האישי של המערער. 10. ביום 12.10.09, הוציא מנכ"ל העירייה זימון לשימוע נוסף, בשל "כוונה לסיום עבודה". בהודעת הזימון צוין כי סיום עבודתו של המערער נעשית בהתאם להוראות בהסכם ההבראה שנחתם בעירייה. השימוע נקבע ליום 26.10.09. 11. ביום 4.11.09, הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום בצפת, בה תבע סעד הצהרתי להשבתו למועצת העיר ופיצוי כספי. כב' השופט מרדכי נדל הורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט לעניינים מינהלים בנצרת. בשל שאלת סמכותו של בית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים על מחיקת התובענה ללא צו להוצאות, תוך שמירת זכותו של התובע להגיש את התובענה מחדש בבית משפט השלום. 12. בשל חלוף הזמן מאז שהוגשה התביעה בבית משפט השלום בצפת, בחר המערער להגיש תביעה לבית משפט קמא בסעד של פיצויים בלבד, כן בגין החוב בסך 500,000 ₪ אשר נתן למשיב 2 הלוואה בין השנים 2002-2007. המערער הוסיף טען למרמה, הפרת הבטחה שלטונית, תרמית, רשלנות והתעשרות על חשבונו שלא כדין. ד. תמצית פסק דינו של בית משפט קמא: בית המשפט קמא הכריע על בסיס הבקשה למחיקה על הסף, לא נשמעו ראיות ובטרם ניתנה ההחלטה . על פי החלטתו נדחתה התביעה מן הנימוקים: תוכנו ומטרתו של ההסכם שנכרת בין הצדדים הינו בבחינת חוזה בלתי חוקי כמשמעו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: "חוה"ח"). תנאי החוזה הם בלתי מוסרים ונוגדים את תקנת הציבור. תנאי ההסכם ממלאים אחר יסודות עבירת לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. 3. ההסכם מנוגד להוראות תקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), התש"ם - 1979. 4. סעיף 31 לחוה"ח מותיר לשיקול דעת בית המשפט להיזקק לתביעה המוגשת על פי חוזה בלתי חוקי. על בית המשפט, במסגרת שיקול דעת זה, לערוך את האיזונים הראויים - בין מגמת ההרתעה המיועדת לחינוך הציבור ושמירה על החוק והימנעות מכריתת חוזים אסורים מחד. מאידך לאזן בין אינטרס הצדדים, בפרט מקום בו התובע הסתמך על החוזה בתום לב. שיקולים אלה יערוך בית המשפט בטרם יתערב בחוזה פסול אך אם מן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון. 5. בית המשפט קמא מצא כי המערער אינו תם לב ועובדת היותו נבחר ציבור מוסיפה נופך לחומרת חטאו. זאת הואיל וההבטחה שניתנה לו, בתמורה לויתורו על מקומו כנבחר ציבור במועצת העיר, הינה בבחינת טובת הנאה לא חוקית ויש בה משום התערבות ברצון הבוחר. ה. עיקר טענות המערער: 1. שגה בית המשפט קמא כאשר דחה על הסף את התביעה כולה, מן הנימוק היחיד כי מדובר בהסכם בלתי חוקי. התביעה מפרטת עילות תביעה חלופיות שאינן עילות חוזיות. אף אם ההסכם הינו בלתי חוקי הרי שעדיין עומדות על כנן העילות החוזיות האחרות של הפרת הבטחה שלטונית, תרמית ורשלנות וכן עילת ההשבה בגין חוב שחב המשיב 2 למערער, בהתאם להוראות סעיף 21 לחוה"ח. 2. שגה בית משפט קמא משדחה את התביעה על הסף בשלב מקדמי וטרם שמיעת ראיות, מבלי שהתרשם מהצדדים ומיתר הנסיבות שבבסיס כריתת ההסכם. 3. בית משפט קמא התעלם מכך שבעבר נדחתה בקשה של המשיבים לדחיית התביעה על הסף, בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (בפני כב' השופט הישאם חטיב). בטרם הועברה התביעה לבית משפט קמא, אשר כללה את אותן הטענות. 4. בית משפט קמא התעלם מכך שהמערער הועסק גם בעבר בעיריית צפת, טרם הבחירות. המערער היה בחל"ת מ- 12.9.08 ועד 11.11.08, כדי להשתתף בבחירות, דבר זה אפשר לו לשוב לעבודתו. בית המשפט קמא התעלם מן העובדה שהעסקתו בעירייה היתה בהתאם למכרז חיצוני. משמע, מדובר בהמשך העסקה להבדיל מהעסקה חדשה. 5. בית משפט קמא לא הביא במנין שיקוליו את העובדה שהמשיב 2 התחייב להשיב למערער חוב אישי אותו הוא חב לו במובחן ממתן כסף או שוחד. 6. בית משפט קמא התעלם מן העובדה שבמסגרת ההסכם, הובטח למערער כי יוארך הסכם שכירות למוזיאון הבובות, שמנהלת זוגתו לזכר ביתה שנרצחה בפיגוע. המוזיאון פועל בחסות העירייה ולפי החלטת מועצת העיר מאז שנת 1995. 7. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי ההסכם בין הצדדים בטל כולו. ניתן היה לבטל חלקים ממנו ולהותיר את יתר החלקים בהסכם על כנם. בפרט כאשר מדובר בתביעה לפיצויים ולא להשבה, או לאכיפת ההסכם. המערער הגיש עיקרי טיעון ביום 27.12.12, בהם שב על עיקר הטענות שהעלה בכתב הערעור. כך גם בדיון שהתקיים בפנינו ביום 13.3.13, שב והדגיש כי לא היה מקום להורות על מחיקת התובענה ללא שמיעת ראיות. הפנה לפסיקת בית המשפט העליון אשר מחייבת בחינת ההסכם וקביעה איזה מן התנאים ראוי שלא לקיים בשל אי חוקיות, וחלק אחר להותיר על כנו. ו. עיקרי טיעון מטעם המשיבים: 1. ההסכם בעל פה, לו טוען המערער, הוכחש על ידי המשיבים כבר בכתב הגנתם ובבקשתם למחיקה על הסף. 2. מבלי לפגוע בטענה המכחישה קיומו של ההסכם, נטען כי הסכם הוא פוליטי, בלתי חוקי, בעל תכנים בלתי מוסריים והוא הנוגד את תקנת הציבור, ועל כן לא ניתן לאוכפו. 3. שלל העילות, להן טוען המערער, צומחות כולן מן ההסכם הבלתי חוקי. לאור הכלל כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", המערער איננו יכול להיפרע בגין העילות הנטענות. 4. באשר לעילה הכספית הנתבעת מהמשיב 2, המערער עצמו טוען כי הוגשה בגין חוב נטען זה תביעה נפרדת לבית משפט השלום בנצרת - ת.א. 53123/12/10, אשר נדחתה על הסף. 5. עילת ההשבה לא נטענה בכתב התביעה ולא נדונה כלל בפני בית משפט קמא, לכן מנוע המערער מלהעלותה במסגרת הערעור. 6. המערער עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. המערער הגיש באותה העת תובענות שונות נגד המשיבים בבתי משפט שונים (בית הדין לעבודה, בית משפט השלום נצרת ובית משפט לעניינים מנהליים), אשר הסעדים המבוקשים בהם סתרו זה את זה (אכיפת ההסכם ומאידך השבת המערער לתפקידו כחבר מועצה). כן, הוגשו על ידי המערער מספר תובענות כספיות כנגד המשיב 2, אחת לבית משפט השלום בקרית שמונה על סך 100,000 ₪, לצורכי אגרה אשר נמחקה. השניה על סך 496,116 ₪ בת.א. 53123/12/10. השלישית הינה התביעה נשוא הערעור בגין החזר סך של 500,000 ₪. בדיון שהתנהל בפנינו חזרה ב"כ המשיבים על טענותיה אלה. ז. דיון ומסקנות: 1. הרציונל והמטרה העומדים בבסיס הסעד של דחייה על הסף: מקום בו גם אם תתברר התביעה עד תומה, לא יהא בה כדי להקנות לתובע את הסעד המבוקש. תובענה אשר נדחתה על הסף מקימה מעשה בי"ד, ובד"כ לא ניתן להגיש תביעה נוספת באותו עניין. אחד הטעמים לדחיית תביעה על הסף הוא מחמת כל נימוק אחר שעל פיו בימ"ש סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה ביחס לאותו נתבע. הרציונל העומד בבסיס הדחייה על הסף, נועד להקנות לשופט שיקול דעת רחב לברר מראש את אותה סוגיה שהכרעה בה עשויה להביא "מכת מוות" לתביעה, אף בלא שנדרש דיון בכל השאלות שבמחלוקת. סעד זה נועד כדי לקצר ולייעל את ההליך השיפוטי, ולמנוע הגשת תביעות סרק. (ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה, 11.6.09). תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, המעניקות לבית המשפט את הסמכות לנהוג בדרך זו, נועדו לשמש מעין קפיצת דרך, החוסכת את הדיון לגופו. עם זאת, דחיית תובענה על הסף הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת. מטרתו של סעד קיצוני זה הוא להציב סכר, על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע ראיותיו ולשטוח טענותיו לפני השופט היושב לדין. משום כך, בית המשפט מצווה לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. בית המשפט לא ימהר להיעתר לבקשת צד להורות על סילוק התביעה על הסף, בטרם ניתן לצדדים יומם בבית המשפט ובטרם ניתנה להם האפשרות להביא פניו טענותיהם וראיותיהם, בשלמות. המבחן המנחה בבקשה לסילוק על הסף הינו שאלת קיומה או היעדרה של עילת התביעה. עילת התביעה בהסתמך על בסיס הנטען בכתב התביעה בלבד. ההנחה היא כי התובע יצליח להוכיח את מכלול העובדות הנטענות על ידיו בכתב התביעה (ת.א. (מחוזי ת"א - יפו) 2170/09 קורל תל בע"מ נ' לוחות מקוונים בע"מ, 21.6.10). פרשת התביעה מגלה עילה כאשר התובע יימצא זכאי לקבל סעד המבוקש על ידו, אם יוכיח את העובדות הנטענות בכתב תביעתו. סיכויי הצלחת התביעה אינם משמשים נימוק לדחיית או מחיקת התביעה, על הסף. די בקיומה של אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו, בכדי שלא להורות על סילוק התובענה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007 בע' 167-168). משמע, כי דחייה של תביעה על הסף תיעשה רק במקום שברור ונעלה מכל ספק, כי הדיון בטענות השונות שבכתב התובענה יהיו לשווא והתביעה לגופה חסרת יסוד, וחסרים האלמנטים אשר עשויים לבססה. 2. מן הכלל אל הפרט בעניין הנדון כאן, דחה בית משפט קמא את תביעת המערער לאחר שקבע כי ההסכם הנטען בכתב התביעה אינו חוקי ואינו מוסרי. נזכיר כי המערער טען שההסכם שבין הצדדים, עליו ביסס את תביעתו, הינו הסכם בעל-פה, שפרטיו נמנו על ידי המערער בסעיף 24 לכתב תביעתו. ככלל, הסכם פוליטי בלתי חוקי אינו מחייב, אסור לקיימו ובטל הוא. נורמה זו חלה אם בדרך ההיקש, אם מכוח הוראות סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), ואם מכוח דיני המשפט המנהלי (בג"ץ 1635/60 יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה יצחק שמיר ואח', 25.2.91). מן הנטען בכתב התביעה עולה כי על פי תנאי ההסכם להם טוען המערער, כלולים בו תנאים בלתי חוקיים, כגון: התחייבות של המערער להתפטר מתפקידו כנבחר ציבור ולפנות כיסאו כחבר מועצה לטובת המשיב 3, וכנגדה התחייבות של המשיבים למנותו לתפקיד בכיר בעירייה שבצידו שכר גבוה וטובות הנאה נוספות. הכללת התחייבות כספית (השבת חוב על ידי הנתבע 2) לצורך הבטחת ביצועה של ההתחייבות הפוליטית, הופכת את ההסכם לאסור ולבלתי חוקי, זאת אפילו אם ההתחייבות עצמה לגיטימית. (הפ (חי') 183/04 ז'קי סבג נ' רון פרומר , תשסג (2) 595 (14.3.05)). אין להתעלם בעניין זה מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.1911 מיולי 2003, המתייחסות "להבטחת משרה במסגרת הסכם פוליטי". (ראו בג"צ 2285/93 אוסי נחום נ. גיורא לב ראש עיריית פתח תקווה, פ"ד מח(5) עמ' 630, וכן ע"פ 71/83 פלאטו שרון ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(2), 757 בעמ' 792). לכן, בדין קבע בית המשפט קמא כי עצם ההתקשרות בהסכם פוליטי שכזה, הינה פסולה ומטילה על ההתקשרות כתם של פסלות ואי חוקיות, בפרט עת עסקינן בגוף ציבורי. 3. עם זאת, ככל חוזה, כך לעניין הסכם פוליטי, אין בביטולו של החלק הבלתי חוקי שבו כדי לבטל בהכרח את יתר הוראות ההסכם. דיון בתניה בהסכם פוליטי, בטענה שהיא בלתי חוקית, הוא דוגמה לכך שגם כאשר מדובר בהסכם שתוכנו הוא פוליטי, ותוכן זה הוא החלק הדומינאנטי שבו, אין בכך כדי למנוע מבית המשפט דיון באותם חלקים בהסכם שלגביהם קיימת אפשרות קיום לפי קנה מידה משפטי. (מדברי השופט לנדוי בבג"צ 390/79 דויקאת ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד לד(1)1 (22.10.1979). אלא שבעניין הנדון בפנינו, כפי המפורט בכתב התביעה, תניות ההסכם הבלתי חוקי לו טוען המערער, תלויות זו בזו, שלובות ומקיימות האחת את השניה ובכך למעשה ברור, כי לא ניתן להפריד את ההתחייבות הכספית הנטענת מיתר חלקי ההסכם. נוסיף לכך את הטענה שבכתב התביעה לפיה הוגשה תובעה נפרדת לגביית החוב הכספי כולו (ראה סעיף 9 לכתב התביעה) מכאן שאין עוד מקום לדון בשאלה האם בהסכם הנטען יש חיובים ותניות שניתן לקיימם על אך אי החוקיות שדבקה בהסכם כולו. מה גם, שטענה זו נטענה באופן סתמי בסעיף 2 לכתב התביעה בלא שבוססה בהמשך התובענה. האמור בסעיף 45 לכתב התביעה מבסס את הקשר בין הטענה לבין העילה. עילה נוספת שנטענה הינה עוולת התרמית. גם טענה זו לא פורטה אך גם היא כרוכה ומבוססת על תניות ההסכם (ראה סעיף 48 לכתב התביעה). בנוסף, נטענה טענה של הפרת חובה חקוקה בכך שהמשיבים הפרו את הוראת פקודת העיריות (ראה סעיף 52 לכתב התביעה). גם טענה זו איננה מבוססת כראוי ולמעשה נטענה בעלמא מבלי שיוחסה למשיבים הפרת הוראה מסוימת מהוראות החוק הנטען. טענה זו אין לה כל בסיס. עיון בכתב התביעה מלמד כי פורטו בו עילות נוספות כגון טענה בדבר הפרת הבטחה שלטונית שהופרה על ידי נציגי העירייה. טענה זו הינה חלק מההסכם הנטען, וכרוכה בו בטבורה, שהרי הטענה בדבר הבטחה שלטונית מבססת עצמה על תנית ההסכם למנות את התובע למשרה בכירה בעירייה שבצידה שכר חודשי של 17,000 ₪ ורכב צמוד (כך נטען בסעיף 24 לכתב התביעה). טענות אלה כולן, ועילות התביעה הצומחות מהן אינן ראויות לבירור בטרם מחיקת התביעה על הסף, מן הטעם כי הינן חלק בלתי נפרד מן ההסכם הפוליטי הנטען וככל שהינן מפורטות (ואין פירוט ראוי בכתב התביעה), הרי שהן כרוכות, קשורות ונובעות מן ההסכם הנטען ואין עילות העומדות בפני עצמן או מבוססות על עובדות אחרות מלבד ההסכם. במצב דברים זה, אין לנו אלא לדחות את הערעור כולו. המערער יישא בהוצאות הליך זה שבפנינו בסך כולל של 35,00 ₪. נחמה מוניץ, שופטת כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - נשיא: אני מסכים ומצטרף לחוות דעתי חברי, כב' השופטת מוניץ ורואה להוסיף הערות קצרות. מדובר בסוגיה חשובה, מדברים אנו בהסכם בלתי חוקי, הסכם פוליטי שדגל קשה ושחור מתנוסס מעליו ומצוי בו לפני ולפנים. חברתי תיארה את העובדות ואיני רואה צורך לחזור על כך אך אני רואה חובה לציין כי מדובר בניסיון לפגיעה באבן יסוד בחברתנו, כחברה דמוקרטית מתוקנת ולא אגזים אם אומר כי בנפשנו הדבר. מדובר בניסיון להכשיר כתם קשה במסגרת בחירות בעיריית צפת. המערער מבקש למעשה, שעה שהמשיבים מכחישים את קיום ההסכם, כי נכשיר מהלך של שמיעת ראיות בהם ישמעו ראיות לאישוש ההסכם הבלתי חוקי - ולא היא. (זאת מעבר לטענות האחרות אשר נמצאות אף הם בטבור ההסכם הבלתי חוקי ונדחו כמפורט בחוות הדעת של חברתי). בית המשפט צריך להשמיע בת קול ברורה כדי אזהרה גם לעתיד לבוא ולא אחרת. מדובר בפגיעה קשה בטוהר המידות כדי סיכון של ממש של חיי ממשל ומשטר תקינים. עוד אציין את העובדה שהתובע עתר ועותר פעם אחר פעם נשוא טענותיו להלוואה הנטענת בצורות שונות הן כעתירה מנהלית, הן בבית הדין לעבודה, הן בבית המשפט בקריות, הן בבית משפט השלום כאן, נשוא הערעור בפנינו - ראה לעניין זה ההחלטה מיום 22/4/13 בע"א 46080-11-12. מדובר בשימוש לא ראוי בהליכי בית משפט. על בית המשפט לגדור גדר ומכל אלה, אני מצטרף לחוות דעת חברתי. יצחק כהן, שופט, נשיאאב"ד כב' השופט בנימין ארבל: אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי, כב' השופטת מוניץ וכן להערותיו של כבוד הנשיא כהן. הוחלט איפוא פה אחד כאמור בחוות דעת כב' השופטת נחמה מוניץ. חוזהמפלגות