מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסדר דיוני על מתן פסק דין על סמך ראיות בכתב בלבד תוך ויתור על חקירת המצהירים: השופטת ורדה וירט-ליבנה בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי ונציג ציבור (מעבידים) מר משה דקל; תע"א 9175/05) (להלן - פסק הדין). במסגרת פסק הדין התקבלה באופן חלקי תביעתו של ד"ר ראובן רגב (להלן - ד"ר רגב) בעניין זכאותו למימוש אופציות בחברות שונות ונדחתה התביעה שכנגד (להלן גם - התביעה שכנגד) אשר הוגשה על ידי חברת וקטורי חברה להשקעות בע"מ (להלן גם - חברת וקטורי). התשתית העובדתית הרלוונטית ד"ר רגב הועסק החל מחודש אפריל 1995 כנשיא וכמנכ"ל חברת וקטורי ולפני כן כמנכ"ל חברת מרכזי טכנולוגיה בע"מ שהינה חברת האם של חברת וקטורי. ביום 25.2.1998 נחתם בין ד"ר רגב לחברת וקטורי הסכם עבודה אשר הסדיר את מעמדו של ד"ר רגב ואת רציפות זכויותיו (להלן - הסכם העבודה). במסגרת הסכם עבודה זה הוענקה לד"ר רגב אופציה לרכישת מניות, זאת בהתאם להוראותיו של כתב האופציות שנחתם ביום 25.2.1998 (להלן - כתב האופציות). ביום 1.12.2005 קיבל ד"ר רגב מכתב מחברת וקטורי בו נודע לו על ביטול הסכם העבודה ובהתאם גם על ביטול כתב האופציות. בעקבות זאת, הגיש ד"ר רגב תביעה נגד חברת וקטורי לבית הדין האזורי בתל אביב. במסגרת תביעתו, טען ד"ר רגב כי הוא זכאי מכוח כתב האופציות למימוש אופציות בכל החברות המפורטות על ידו, זאת בהתאם להגדרת "חברות המטרה" שבסעיף 1 לכתב האופציות. עוד הוא טען כי הודעת המימוש ניתנה בתוך תקופת המימוש, כהגדרתה בכתב האופציות. לטענת חברת וקטורי, ד"ר רגב אינו זכאי למימוש אופציות בחברות הנטענות על ידו שכן חברת וקטורי ביטלה כדין הן את הסכם העבודה והן את כתב האופציות, זאת כתוצאה מהפרת הסכם העבודה על ידי ד"ר רגב. בנוסף, היא טוענת כי ד"ר רגב לא נתן הודעת המימוש כנדרש בכתב האופציות. עוד טוענת חברת וקטורי כי אף אם הסכם העבודה לא היה מבוטל והייתה ניתנה הודעת מימוש, הרי שפרשנות כתב האופציות מובילה למסקנה כי רק שלוש חברות מבין החברות המפורטות על ידי ד"ר רגב הוחזקו על ידי חברת וקטורי או על ידי אחת מחברות הבת שלה וכי בכל מקרה, לגבי שלושת החברות הללו, פקעה האופציה. חברת וקטורי הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לקבל פיצוי בגובה 15,000,000 ₪ בגין הנזקים שלדבריה נגרמו לה במעשיו ובמחדליו של ד"ר רגב בתקופת כהונתו כמנכ"ל חברת וקטורי. יודגש כי ביום 4.2.2010 התקיים בבית הדין האזורי דיון מוקדם בתביעתו של ד"ר רגב וכן בתביעה שכנגד שהוגשה מטעם וקטורי. במהלך דיון זה, הסכימו הצדדים לנהל את הדיון בפני בית הדין האזורי על סמך עדויות וראיות בכתב, תוך ויתור על חקירות המצהירים (להלן גם - ההסדר הדיוני). זאת, על אף העובדה שנדרשו הכרעות עובדתיות בתיק. בית הדין האזורי נתן תוקף של החלטה להסדר דיוני זה. פסק דינו של בית הדין האזורי בפסק דינו, קיבל בית הדין האזורי בחלקה את תביעתו של ד"ר רגב ודחה את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי חברת וקטורי. בית הדין האזורי קבע כי יש להצהיר על זכאותו של ד"ר רגב למימוש האופציות בחברות מודוס, אסיגרה, פרנדלי וסגנטק, אשר מוחזקות על ידי חברת וקטורי. בית הדין האזורי ציין כי פיטוריו של ד"ר רגב אינם כשלעצמם גורעים מזכותו לקבלת אופציות על פי הסכם העבודה. הערעורים: שני הצדדים הגישו ערעור מטעמם על פסק דינו של בית הדין האזורי, ולהלן נפרט את עיקרי טענותיהם. ערעורו של ד"ר רגב: בערעורו טוען ד"ר רגב כי בית הדין האזורי אישר את תביעתו אך ורק ביחס לחברות בהן בוצעה השקעה על ידי חברת וקטורי אך ביחס ליתר החברות קבע כי הן אינן עונות להגדרת המונח "חברת מטרה". לדבריו, שגה בית הדין האזורי בקובעו כי חברות אלביט ואלסינט אינן חברות היי-טק ולפיכך לא ניתן להגדירן כ"חברות מטרה". עוד הוא טוען כי במועד ההשקעה בחברות אלביט ואלסינט, חברות אלו עסקו בתחום ההיי-טק ואף התחייבו להמשיך ולפעול בתחום זה; לפיכך, יש לראותן כחברות היי-טק לכל דבר ועניין. ד"ר רגב מוסיף וטוען כי בית הדין האזורי, בקובעו כי בחברות אלביט, אלסינט ואינסייטק לא בוצעה השקעה, התעלם מפירוש המונחים "השקעה" ו"השקעה במניות". לדבריו, לא יכול להיות חולק כי נחתמו הסכמי השקעה עם חברות אלו. עוד הוא טוען כי החלת תנאי מכללא לפיו ד"ר רגב יהיה זכאי לאופציות אך ורק במקרים בהם היה מעורב באיתור, טיפול ופיקוח על ההשקעות בחברות נשוא התביעה, לא רק שהיא עומדת בניגוד מוחלט לתכלית ההתקשרות בין הצדדים אלא שהיא אף גורעת באופן מהותי מזכויותיו של ד"ר רגב. ד"ר רגב טוען כי בית הדין האזורי שגה בקובעו כי לא היה לו חלק פעיל בחברות אלביט, אלסינט, אינסייטק וגמידה סל ומציין כי הוא היה הגורם היחיד בחברת וקטורי אשר היה לו את הידע ואת הכישורים הנדרשים לצורך ביצוע פעולות השקעה בתחום ההיי-טק. ד"ר רגב מוסיף וטוען כי מלשון טיוטת כתב האופציה ניתן ללמוד כי לצדדים היה ברור כי לד"ר רגב זכויות ביחס לחברת אלסינט ולחברת גמידה סל. כמו כן, הוא טוען כי בפני בית הדין האזורי הוצגו מסמכים שונים המעידים על מעורבותו של ד"ר רגב בכלל ההשקעות אשר בוצעו על ידי קבוצת וקטורי. נוסף על כך, טוען ד"ר רגב כי בית הדין האזורי שגה כאשר קבע כי קיים הסדר נפרד לגבי החברות אוליב ואיזיראן במסגרתו הוסדרו זכויותיו של ד"ר רגב ביחס לחברות אלו. לדבריו, חברת וקטורי לא הוכיחה קיומו של הסדר נפרד זה, והלכה למעשה אין לד"ר רגב כל יכולת להוציא לפועל את פסק הדין שניתן לטובתו ביחס לחברות אלו שכן אין הוא יודע מהן זכויותיו מכוח אותו הסדר. חברת וקטורי טוענת כי יש לדחות את ערעורו של ד"ר רגב. לדבריה, ד"ר רגב לא מילא אחר התנאים והדרישות המקימות לו זכויות ב"חברות המטרה" כהגדרתן בכתב האופציות. כמו כן, היא מסבירה כי בנוגע לחברות אוליב ואיזיראן חל הסדר נפרד וספציפי בין ד"ר רגב לאלביט, הסדר שחברת וקטורי לא הייתה צד לו. באשר לחברות אלביט, אלסינט, אינסייטק וגמידה סל, טוענת חברת וקטורי כי מהתנהגותו של ד"ר רגב ניתן ללמוד כי אף הוא היה מודע לכך שאין לו זכויות בחברות אלו. כמו כן, מציינת חברת וקטורי כי חברות אלביט, אלסינט ואינסייטק אינן "חברות מטרה" שכן לא נחתמו עימן "הסכמי השקעה" וכי חברות אלביט ואלסינט אינן "חברות היי-טק". לסיום, מדגישה חברת וקטורי כי ד"ר רגב אינו זכאי לאופציות ולזכויות בחברות הרלוונטיות, מן הטעם שהסכם העבודה שלו בוטל כדין. ערעורה של חברת וקטורי: ערעורה של חברת וקטורי מכוון כנגד דחיית התביעה שכנגד אשר הוגשה מטעמה וכן כנגד קבלת תביעתו של ד"ר רגב באופן חלקי. לטענת חברת וקטורי, בית הדין האזורי שגה כאשר דחה את התביעה שכנגד אשר הוגשה מטעמה. חברת וקטורי מבהירה כי על מנת להתמודד עם פערי הידע והניסיון בתחום ההיי-טק שהיו קיימים בין ד"ר רגב לבינה, בחרו הצדדים להגדיר בהסכם העבודה שביניהם חובת נאמנות קונקרטית על ד"ר רגב. לדבריה, חובת נאמנות זו הופרה באופן יסודי ובלתי סביר על ידי ד"ר רגב כאשר הסתיר מפני חברת וקטורי מידע ונתונים הנוגעים לחברות המוחזקות על ידה וביצע מניפולציות בנתונים ובמסמכים שונים. בעקבות הפרות אלו נגרמו לחברת וקטורי נזקים חמורים ולפיכך על ד"ר רגב לפצות את חברת וקטורי בגין נזקים אלו. נוסף על כך, טוענת חברת וקטורי כי ד"ר רגב אינו זכאי לממש את האופציות, שכן הוא לא מילא אחר התחייבויותיו בהתאם לכתב האופציות. חברת וקטורי טוענת כי בית הדין האזורי שגה כאשר התעלם מקיומה של "בעיית נציג" חמורה הנובעת ממנגנון התמורה המיוחד שניתן לד"ר רגב במסגרת הסכם העבודה. לטענתה, שכרו של ד"ר רגב הורכב משכר בסיס קבוע וכן מאופציות אשר שוויין נגזר ממידת הצלחת ההשקעה ולמעשה אופציות אלו העניקו לד"ר רגב "פרס" על השקעה מוצלחת אך יחד עם זאת לא הטילו עליו "קנס" במקרה של השקעה כושלת. לפיכך, טוענת חברת וקטורי, במצב דברים זה, העדיף ד"ר רגב לנתב את כספי חברת וקטורי להשקעות מסוכנות, זאת מתוך אדישות לכישלון ההשקעה. עוד מוסיפה חברת וקטורי ומדגישה כי זמינותם של כספים רבים, האמון הרב ממנו נהנה ד"ר רגב באותה תקופה וכן פערי הידע והניסיון הגדולים שבין הצדדים, הביאו לכך שד"ר רגב עשה שימוש בכספי חברת וקטורי מתוך שיקולים זרים ולא מתוך חשיבה מקצועית על טובת החברה. עוד טוענת חברת וקטורי כי בפסק דינו של בית הדין האזורי נפלו פגמים דיוניים, בין היתר, לא קוים דיון פרטני בטענות חברת וקטורי בכתב התביעה שכנגד; דחיית התביעה שכנגד לא נומקה כראוי על ידי בית הדין האזורי; הטענות אשר הועלו במסגרת התביעה שכנגד נדונו כטענות הגנה במסגרת תביעתו של ד"ר רגב. באשר לקבלת חלק מתביעתו של ד"ר רגב, טוענת חברת וקטורי כי בית הדין האזורי שגה בפרשנות שנתן לסעיף 3.4.1 לכתב האופציות. לדבריה, בפני בית הדין האזורי הוצגו שתי גרסאות סותרות ובית הדין האזורי שגה כאשר פנה לחלופה שלישית שאינה נתמכת בתצהירי הצדדים. עוד היא מציינת כי שימוש בפרשנות אובייקטיבית צריך להיעשות אך ורק במקרים בהם לא ניתן להגיע למסקנה אודות אומד דעת הצדדים. כמו כן, היא טוענת כי בית הדין האזורי התעלם מהחלטה קודמת של בית הדין האזורי. לדבריה, החלטה זו אשר ניתנה במסגרת תובענה קודמת אשר הוגשה על ידי ד"ר רגב ובהמשך נמחקה, מאשרת את גישת חברת וקטורי. ד"ר רגב תומך בפסק הדין האזורי בעניין דחיית התביעה שכנגד וטוען כי בית הדין האזורי ביסס את החלטתו על יסוד עובדות וראיות המלמדות כי בפעולותיו לא נפל כל פגם וכי הוא פעל בזהירות רבה. לדבריו, ההשקעות עליהן היה אחראי נעשו על סמך בדיקות מקיפות ויסודיות; והוא עדכן ודיווח על פעילותו ועל הנתונים שנאספו על ידו למנהלי חברת וקטורי. מעבר לכך, טוען ד"ר רגב, הלכה היא שגם אם הוכחה רשלנות או מחדל של עובד, הרי שבית הדין לא יטה לחייב את העובד בתשלום הנזק שנגרם למעביד בגין הרשלנות או המחדל, שכן עניין זה מהווה חלק מהסיכון שהמעביד לוקח על עצמו ולפיכך עליו גם מוטלת החובה למנוע מקרים כאלו על ידי נקיטת אמצעי זהירות סבירים. באשר לטענות חברת וקטורי בעניין הפגמים הדיוניים שנפלו בפסק דינו של בית הדין האזורי, טוען ד"ר רגב כי בית הדין בחן את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפניו ופסק הדין ניתן לאחר שנשקלו מלוא טענות הצדדים, אם במסגרת התביעה מטעמם ואם במסגרת ההגנה מטעמם. עוד הוא טוען כי אין להתערב בקביעת בית הדין האזורי בכל הנוגע לפרשנותו של סעיף 3.4.1 לכתב האופציות ומציין כי הפרשנות שניתנה על ידי בית הדין האזורי לא רק תואמת את לשון כתב האופציות והסכם העבודה אלא תואמת גם את הרציונל העסקי וכן את את התכלית שעמדה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים. טענות חברת וקטורי בעניין אופן ניהול הדיון בבית הדין האזורי כאמור, במהלך הדיון המוקדם בתיק בבית הדין האזורי, הסכימו הצדדים לנהל את הדיון בפני בית הדין האזורי על סמך עדויות וראיות בכתב בלבד, זאת תוך ויתור על חקירות המצהירים. במהלך הדיון בפני בית דין זה הועלתה בפני באי כוח הצדדים השאלה כיצד ניתן לדון בתובענה על סמך תצהירים וראיות בכתב בלבד וללא חקירת נותני התצהירים, זאת כאשר קיימות מחלוקות עובדתיות ומהותיות בין הצדדים. בא כוחו של ד"ר רגב טען כי נתן הסכמתו להסדר הדיוני משום שחשש שפרק הזמן הקצר שהוקצה על ידי בית הדין האזורי לשמיעת העדויות יהיה קצר מידי, ולפיכך לא רק שלא יועיל אלא אף יגרום נזק. בא כוחה של חברת וקטורי טען במהלך הדיון כי נתן הסכמתו להסדר הדיוני משום שישנם מסמכים ברורים שמכוחם ניתן להגיע למסקנות בשאלות מרכזיות בתיק ולהכריע בין הגרסאות הסותרות, ולפיכך גם אין כל צורך בחקירת נותני התצהירים. בסופו של הדיון הצענו לצדדים לקיים הליך של גישור בפני פרופ' מרדכי מירוני. הצדדים הסכימו להצעת בית הדין, אולם בהמשך הודיעו כי הליך הגישור לא צלח וביקשו להשלים טיעוניהם, בין היתר, גם בעניין קיום הדיון בבית הדין האזורי ללא הליך של הוכחות ועל סמך המסמכים והטענות בכתב בלבד. במסגרת השלמת הטיעון מטעמה מבהירה חברת וקטורי בעניין אופן ניהול הדיון בבית הדין האזורי וטוענת כי ניהול הדיון על סמך עדויות וראיות בכתב תוך ויתור על חקירות מצהירים, היה ראוי ונכון וכי אין הצדקה לסטות מהסדר מוסכם זה. לדבריה, הצורה בה בחר ד"ר רגב להגיש את השלמת הטיעון מטעמו מעידה על הסכמתו לכך שעל בית הדין זה להכריע בערעורים שבכותרת על יסוד החומר שבפניו, זאת מבלי לסטות מההסדר הדיוני שבין הצדדים. חברת וקטורי מדגישה כי לא הוגש ערעור או השגה על החלטת בית הדין האזורי בעניין ההסדר הדיוני. עוד היא מוסיפה וטוענת כי אין כל הצדקה לחרוג מההסדר הדיוני, שכן אין כל מניעה להסכים על בירורו של סכסוך בדרך שנקבעה במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים. לדבריה, שני הצדדים מיוצגים על ידי פרקליטים מנוסים ולפיכך, אין לחרוג מההסדר הדיוני המוסכם, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות. נוסף על כך, טוענת חברת וקטורי כי במקרים בהם קיימות גרסאות עובדתיות סותרות בין הצדדים אך ניתן להעריך את משקל העדויות והראיות באמצעות ניתוח תצהירים ומסמכים בכתב אין לחרוג מהסדר דיוני שהוסכם על הצדדים. נוסף על כך, טוענת חברת וקטורי כי במקרה שלפנינו ניתן להכריע בשאלות העובדתיות העולות בשני הערעורים על יסוד ראיות בכתב בלבד. לדבריה, בית הדין האזורי בחן את הראיות הרלוונטיות בכתב והתייחס אליהן בפסק דינו כראיות אשר סייעו לו להעריך את משקל העדויות שניתנו על ידי המצהירים. דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, ומאחר שבמקרה שבפנינו מתעוררות שאלות עובדתיות אך לא התקיימו דיוני הוכחות בתיק וחקירת נותני התצהירים, אנו סבורים כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך קיום דיון הוכחות בתיק ובירור עובדתי של המחלוקות בין הצדדים. כלל הוא שבעת בירור ההליך המשפטי מביאים בעלי הדין, לפי הסדר הנוהג, את ראיותיהם לפני הערכאה הדיונית. על כל בעל דין להרים את נטל הראיה המוטל עליו, בין אם כדי לעגן את העובדות המקימות את עילת התביעה ובין אם כדי להדוף את התביעה. כך, בעניין ניהולו הדיוני של ההליך נאמר כי: "המשפט האזרחי לפי הדין הנוהג, מנוהל במשפט הישראלי בשיטת המשפט האדוורסארית. על פי שיטה זו, עיקר הנטל של ניהול הדיון מוטל על בעלי הדין, אולם יישומה של השיטה אינו פוטר את בית המשפט משליטה על הדיון ומניווטו... בעלי הדין רשאים להסכים על דרך הדיון, אך כל הסכמה כזו נתונה מטבעה לפיקוחו ולביקורתו של בית המשפט שלפניו מתבררת התביעה... הסדר דיוני עשוי לייעל עד למאוד את בירור המשפט. לכן ככלל יש לברך על הסדר כזה; כל עוד אין בו כדי לגרוע מיכולתו של בית המשפט לעשות משפט, זכאים בעלי הדין לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על-פי המתכונת שנקבעה בהסדר שעליו הסכימו מראש. אך אין בהסדר משום קדושה, ואם מתברר שניהול ההליך על-פי ההסדר הדיוני לא יאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת האמיתית שבין בעלי הדין, רשאי הוא להתיר סטייה ממנו" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 295, 311-312 (2009)). במקרה שלפנינו, בעלי הדין היו מיוצגים והגיעו להסדר דיוני לפיו הדיון ינוהל בבית הדין האזורי על סמך עדויות וראיות בכתב, תוך ויתור על חקירות המצהירים. בעיקרון, הסדר דיוני מסוג זה אינו בהכרח פסול ובדרך כלל יש לכבד את רצונם של בעלי הדין ביחס לדרך ניהול ההליך. כאשר בעלי הדין מיוצגים הרי שראוי לתת משקל ממשי להסכמותיהם של בעלי הדין וחזקה עליהם כי שקלו כראוי את הסכמתם לגבי אופן ניהול ההליך ונתנו דעתם לסיכון שבהגבלת דרכי הראייה (ע"ע 1441/04 הדסה ביטון - חברת לינת הצדק בית דינה חיפה, מיום 18.5.2006; רע"א 92/89 טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ נ. עיריית לוד, פ"ד מג(1) 643, 645 (1989)). יחד עם זאת, על בית הדין האזורי מוטלת החובה לבחון האם אותו מקרה קונקרטי עומד באמות המידה המכשירות הסדר דיוני מסוג זה. נוסף על כך, יצוין כי לצורך הכרעה במחלוקות שבין הצדדים, נדרש בית הדין האזורי לבירור עובדתי נרחב ואין ספק כי דרך המלך לבירור תביעה המחייבת הכרעה בטענות עובדתיות היא שמיעת הראיות, תוך מתן אפשרות לחקירות עדים. יחד עם זאת, במקרה שלפנינו ולמרות קיומן של מחלוקות עובדתיות הסכימו הצדדים אשר היו מיוצגים, כי פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות הכתוב בלבד. בהתאם לכך, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב והתביעה התבררה על סמך הכתובים בלבד, מבלי שהתקיימו חקירות של המצהירים ומבלי שנשמעו עדויות. על כך יש לציין כי אנו מוצאים פסול בדרך זו של ניהול הדיון, במיוחד כאשר מדובר בטענות המעלות שאלות עובדתיות והכרעה בין גרסאות שונות. דרך זו של ניהול דיון יכולה להתקבל כאשר מדובר בתובענה המעלה שאלות משפטיות בלבד על תשתית עובדתית מוסכמת. בפסק הדין בעניין לובנא אבו ליל נקבע כי:  " ככלל, בתובענה בה נדרשת הכרעתו של בית הדין במחלוקת עובדתית, שומה על בית הדין האזורי להימנע מלפתוח לפני הצדדים "הליך מקוצר" של פסיקה על סמך הכתובים בלבד, בין מיוזמתו ובין מיוזמת הצדדים. לא כן הוא, כאשר המדובר בסוגייה משפטית נקייה או בהיעדר מחלוקת בכל הנוגע לתשתית העובדתית. או אז, ישקול בית הדין ויחליט אם ניתן להגיע לכלל הכרעה בתובענה בדרך של טיעונים בכתב, על סמך העובדות המוסכמות, כפי שנקבעו" ע"ע 1232/01 לובנא אבו ליל - שירות התעסוקה, מיום 6.2.2002. כלומר, הערכאה הדיונית היא שמופקדת על שמיעת הראיות, על ההתרשמות הבלתי אמצעית מהעדים בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, על קביעת העובדות והסקת המסקנות כתוצאה מהראיות ומהעדויות אשר נשמעו לפניה. משכך, הרי שאין בית הדין האזורי יכול להכריע במחלוקות העובדתיות, לאור הראיות ויתר החומרים בכתב, מבלי שהמצהירים מטעם הצדדים ייחקרו על תצהיריהם. בתובענה בה נדרשת הכרעתו של בית הדין האזורי במחלוקת עובדתית בין הצדדים הרי שעליו להימנע מלפתוח בפני הצדדים את האפשרות לקיומו של "הליך מקוצר" של פסיקה על סמך הכתובים בלבד, בין אם מיוזמתו ובין אם מיוזמת הצדדים. לעומת זאת, שונה המקרה כאשר המחלוקות בין הצדדים נוגעות לשאלות משפטיות או כאשר אין כל מחלוקת באשר לתשתית העובדתית של המקרה (בעניין זה ראו גם ע"ע 1258/00 חאכו צפואן - מועצה מקומית כפר קמא, מיום 6.1.2004; ועב"ל 1494/02 עלי פוקרא - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.9.2005). על כן, לאור כל האמור לעיל, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשלים טיעוניהם בעניין הסכמתם לנהל את הדיון בבית הדין האזורי על סמך תצהירים וראיות בכתובים בלבד, אנו סבורים כי בית הדין האזורי היה צריך להפעיל שיקול דעתו ולבחון האם ההסדר הדיוני המוסכם מתאים בנסיבות המקרה והאם יש להפעילו. בשים לב למהות המחלוקות בין הצדדים, במקרה הנדון היה על בית הדין האזורי לקיים דיוני הוכחות ולא לקבל את ההסדר הדיוני. לפיכך, ראוי במקרה זה להורות על ביטול פסק הדין של בית הדין האזורי ועל החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך שמיעת ראיות בתיק, בירור עובדתי מלא והכרעה במחלוקות העובדתיות שבין הצדדים. התובענות מושא הערעורים שבפנינו הן מסוג התובענות המורכבות והן אינן מתאימות כלל לבירור על דרך של תצהירים ומסמכים בכתב, ללא שמיעת הוכחות ובירור העובדות. עניין זה עולה על פני הדברים גם מפסק הדין של בית הדין האזורי שלפיו קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים ואף מטענותיהם של הצדדים הן בבית הדין האזורי והן בפני ערכאת הערעור. יצוין כי משפסק הדין של בית הדין האזורי בוטל ומשהתיק מוחזר לבית הדין האזורי לצורך שמיעת ראיות בתיק, הרי שלא מצאנו מקום לדון בטענותיהם המהותיות של הצדדים כפי שהן עלו בערעור והן יידונו בבית הדין האזורי. כמו כן, לא מצאנו מקום לדון בבקשתו של ד"ר רגב לפיצול סעדים ובפניו פתוחה הדרך להגיש בקשה זו לבית הדין האזורי. 27. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, פסק הדין של בית הדין האזורי מיום 3.8.2010 מבוטל בזאת. התיק יוחזר לבית הדין האזורי ויועבר לנשיאת בית הדין האזורי, השופטת אפרת לקסר, אשר תקבע את המותב שידון בתיק ומועד לשמיעת הוכחות בתיק בהקדם האפשרי, זאת בשים לב לחלוף הזמן מאז הגשת התביעה ולכלל נסיבות המקרה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הסדר דיוניראיות בכתבבעל פהראיות