מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסגת גבול חניה פרטית: 1. עסקינן למעשה בתביעה לסילוק יד ופינוי במקרקעין שהוגשה ביום 10.4.11 [התובע הגדיר תביעתו כתביעה למתן צו עשה כנגד הנתבעת להרוס ולסלק את המבנה (גדר+חלק מחניה) שהוקם בתוך חלקתו, כפי שיפורט להלן]. 2. התובע הינו בעל זכויות במקרקעין בנכס שברח' הרצוג 3ב באור-עקיבא, בשטח של 559 מ"ר, הידוע כחלקה 14 בגוש 12310 (להלן: "נכס התובע"). נסח טאבו צורף לכתב התביעה. 3. הנתבעת הינה בעלת הזכויות במקרקעין, בחלקה הגובלת בנכס התובע, הידועה כחלקה 13 בגוש 12310 (להלן: "נכס הנתבעת"). נסח טאבו צורף לכתב התביעה. 4. לטענת התובע, בנכס הנתבעת קיימת חניה לרכב הבנויה עמודים מברזל וגג אסבסט וגדר רשת לכל אורך החלקה, הפולשים לתוך שטח נכס התובע (להלן: "שטח הפלישה"). 5. לנוכח טענת התובע אודות שטח הפלישה, הסכימו הצדדים (עוד טרם הגשת התובענה) על מינוי מודד מוסכם, שיחווה דעתו בנדון. המודד שהוסכם בין הצדדים הוא מר ירחמיאל גולדשמיט, ממודדי חדרה בע"מ, שנתן חוות דעתו ביום 20.12.11 בצירוף תרשים מצבי וטופוגרפי מתאריך 17.10.11, ממנה עולה כדלקמן: א. גדר הרשת שנמצאת בין חלקה 13 ל- 14 נמצאת כולה בתוך חלקה 14, כאשר בצד הדרומי ליד הכביש היא פולשת 1.48 מ' ובצד הצפוני אחורי היא פולשת 1.82 מ'. ב. בצילום אוויר מתאריך 21.8.81 לא נראה כי היתה גדר בין החלקות, וגם לא היתה סככה, אך נראה כי היו שם שיחים. ג. בצילום אוויר מתאריך 29.6.84 נראה כי הסככה הוקמה במקומה הנוכחי, אך לא נראו גדרות. ד. בצילום אוויר מתאריך 10.10.90 רואים בבירור את הגדר הקיימת. לגבי הסככה - כנראה פירקו את גג הסככה ורואים בבירור כי רכב חונה במקום זה. ה. התב"ע שחלה על השטח הנדון הינה ש/385, שאושרה למתן תוקף בתאריך 25.10.87. בתב"ע רואים בבירור הן במצב הקיים והן במצב המוצע כי גדר הרשת אינה מהווה גבול, וכי היא נכנסת בתוך חלקה 14. טענות התובע 6. טוען התובע בכתב תביעתו ובתצהירו מיום 1.4.12 כדלקמן: א. הוא גילה את שטח הפלישה כשביקש להוציא היתר בניה מהועדה המקומית לצורך הרחבת הבית הקיים שלו. לצורך הוצאת ההיתר כאמור הוא פנה למודד מוסמך אשר ערך מפה מצבית, ועל סמך גבולות המדידה (שגילתה את שטח הפלישה) בוצעה תוכנית בניה והתבקש היתר בניה. ב. הבנוי בשטח הפלישה, הגדר והחניה, נבנו ללא היתר כדין ומהוות למעשה בניה לא חוקית. ג. מדובר בגדר רשת ובחניה שהינה סככת עמודים המקורה בגג אסבסט, אשר אין מניעה להעתיק אותן ולבנות או להרכיב מחדש בתוך נכס הנתבעת. ד. ככל שהנתבעת תטען כי הינה ברת רשות בשטח, כי אז מדובר בבר רשות ללא תמורה, שהרשות ניתנת לביטול לאלתר, אפילו עם הגשת התביעה. ה. אין לתובעת זיקת הנאה בנדון בשטח הפלישה, כטענתה. ו. באיזון הנזקים, הרי נזקיו עקב הפלישה גדול לעין ארוך מהנזק שייגרם לנתבעת באם תזיז את הגדר ואת מבנה הסככה לתוך נכס הנתבעת. התובע מציין כי הוא מצוי במהלך שיפוצים ובניה של ביתו, הוא קיבל היתר בניה כחוק ונאלץ למצוא פתרונות הכרוכים בהשקעה כספית גדולה על מנת להתגבר על הקושי ולהכניס חומרים וציוד אל החצר האחורית, בשל המרווח הצר שבין הגדר שבנויה בתוך נכס התובע לבין מבנה ביתו של התובע. טענות הנתבעת 7. טוענת הנתבעת כי היא מתגוררת בנכס מזה כ- 58 שנים (מאז שנות ה- 50), וכי מעולם לא חתמה על שום הסכם לשינוי גודל חלקתה ו/או לחלוקה מחודשת של השטחים. 8. לנוכח השנים הרבות שבהן היא מחזיקה בנכס הנתבעת כמות שהוא, כי אז היא ברת רשות בנדון וגם התגבשה לה זיקת הנאה. 9. בקשתו של התובע להזזת הגדר וסככת החניה לתוך נכס הנתבעת מהווה התנהגות שלא בתום לב, במיוחד כשעובר לרכישת התובע את הנכס, לאחר שנים רבות שהנתבעת היתה בעלת הזכויות בנכס הנתבעת והחזיקה בשטח הפלישה, הוא ראה את נכס התובע כמות שהוא. 10. עוד טוענת הנתבעת, וטענתה זו נסמכה ע"י חוו"ד מודד מתאריך 29.8.12 שהגישה מטעמה (מר פואחרי נידאל), על פיו כדלקמן: א. מדידת המצב הקיים בשטח, שמחלקה 11 עד סוף חלקה 15 בגוש 12310, מלמדת כי ישנה סטיה מסוימת בין הגדרות המפרידים בין החלקות, אם זו גדר תיל או קיר בטון או חזיתות הבתים עצמם. ב. כל חלקה מהחלקות הנ"ל עברה את הגבול הרשום בתב"ע לשכן שלה, וכך המצב נשאר קיים עד היום, מלבד אלה שבונים בניה חדשה. 11. צירפה הנתבעת תצהירים של ילדיה (חדד אליהו וברקן חנה), על פיה הגדר והחניה נשוא המחלוקת קיימים בנכס הנתבעת כבר שנים ארוכות. השאלה שבמחלוקת 12. מבקש התובע בכתב תביעתו את סילוק ידה של הנתבעת משטח הפלישה, בהתאם לחוות דעתו של המודד גולדשמיט 20.12.11 והתרשים שערך מיום 17.10.11 (שצורפו כנספחים ג-ד לכתב ההגנה), וכפועל יוצא מזה גם לחייב הנתבעת לסלק את מבנה החניה וגדר הרשת משטח הפלישה, ואילו הנתבעת טוענת, לנוכח טענותיה שפורטו לעיל, כי אין להורות כן. 13. ב"כ הצדדים הסכימו בישיבת יום 19.9.12 כי פס"ד מנומק יינתן בתובענה זו לאחר הגשת סיכומים בכתב, ובהסתמך על החומר שבתיק. סיכומי הצדדים הוגשו לתיק ביהמ"ש. דיון והכרעה 14. שתי שאלות עומדות להכרעה בתובענה זו, כדלקמן: א. האם קיימת פלישה מצד הנתבעת אל נכס התובע? ב. האם התובע זכאי לסעד של סילוק יד, ככל שיימצא כי הנתבעת אכן הסיגה גבולה לתוך נכס התובע? שאלה א' - הכרעה בשאלת הפלישה או הסגת הגבול 15. סבורני כי לנוכח חוות דעתו של המודד המוסכם שמינו הצדדים אף טרם הגשת התובענה, מר ירחמיאל גולדשמיט, שחוות דעתו מוזכרת בסעיף 5 לעיל, לא צריכה להיות מחלוקת כי אכן קיימת פלישה של הגדר וחלק מהחניה השייכים לנתבעת, לתוך נכס התובע. הפלישה אף נראית בבירור בתרשים שהכין המודד מטעם הנתבעת מר נידאל פואחרי בחודש יולי 2012 ושצורף לחוות דעתו. 16. בנסיבות אלה יש לומר כי הנתבעת מסיגה את גבולו של התובע, או פולשת לנכס התובע, בהתאם וכמתואר בחוות דעתו של המודד גולדשמיט, וכפי שפורט בסעיף 5(א) לעיל. שאלה ב' - זכאות התובע לסילוק ידה של הנתבעת מנכס התובע 17. לכאורה, ומשהוכיח התובע את שטח הפלישה האמורה, זכאי הוא כי המצב יחזור לקדמותו כפי שהיה טרם הפלישה האמורה, בהתאם לשטח חלקתו עפ"י התב"ע הקיימת בנדון (ראה סעיף 5(ה) לעיל) ובהתאם לתרשים המדידה של המודד גולדשמיט מיום 17.10.11. 18. זכאותו זו של התובע מתבססת לכאורה על המקורות החוקיים הבאים: א.         סעיף 16 לחוק המקרקעין על פיו "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". ב.         סעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הנזיקין"), על פיה "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין...". ג.          סעיף 30 לפקודת הנזיקין על פיה "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין - על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". ד.         סעיף 21 (א) לחוק המקרקעין על פיו "הקים אדם מבנה... במקרקעין של חברו מבלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם עם בעל המקרקעין, הברירה בידי בעל המקרקעין... לדרוש ממי שהקים אותם שיסלקם ויחזיר את המקרקעין לקדמותם".             19.        לכאורה, ניתן לומר כי תביעת התובע מוצדקת בהסתמך על המקורות החוקיים דלעיל. הפסיקה קובעת כי בעל מקרקעין יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות, ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום (ראה לעניין זה: ע"א 127/77 קפה נ' לוי, פד"י ל"א (3) 455, 464). לכאורה, במקרה דנן, הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה והשכנוע המוטל עליה על מנת להראות כי היא מחזיקה במקרקעין כדין (ראה סעיפים 16 לחוק המקרקעין ו- 30 לפקודת הנזיקין). יותר מזה, לכאורה התובע אף יכול לסמוך על סעיף 21(א) לחוק המקרקעין, המצוטט לעיל, בכדי לדרוש את סילוק הגדר וחלק ממבנה החניה הבנויים בנכס התובע, וזאת ללא כל התחשבות במאזן הנזקים והנוחות, כיוון שמדובר במקרקעין מוסדרים בהם לא יכולה להיות סיבה לטעות במימדי שתי החלקות והגבול העובר ביניהן (ראה לעניין זה: מוטי בניאן, "דיני מקרקעין עקרונות והנחות" מהדורה שניה, עמ' 261, סעיף 4.13). 20. יחד עם זאת, טענה הנתבעת שלוש טענות לשלילת זכותו זו של התובע לסילוק ידה של משטח הפלישה, כדלקמן: א. הנתבעת החזיקה בשטח הפלישה שנים רבות, ועל כן היא ברת רשות. ב. הנתבעת יצרה בשטח הפלישה זיקת הנאה. ג. מכח חובת תום הלב, המוחלת גם על בעל זכויות במקרקעין אותם צריך לממש בכפוף לחובת תום הלב, שאחרת ייחשב הדבר לשימוש לרעה בזכות מצידו. 21. נדון בטענות הנתבעת אחת לאחת. הנתבעת כבר רשות ללא תמורה 22. גם אם נראה בנתבעת כברת רשות לנוכח השנים הרבות שהחזיקה בשטח הפלישה ללא כל מחאה מצד מי שקדם לתובע כבעלים של נכס התובע, כי אז מדובר בבר רשות ללא תמורה, שכן אין מחלוקת שהנתבעת לא שילמה בעבור שהותה בשטח הפלישה כל תמורה לבעלים של נכס התובע. 23. זכותו של בר רשות במקרקעין היא בגדר "רשיון להחזיק במקרקעין". כאשר בר הרשות הוא ללא תמורה, כי אז הרשיון או ההרשאה הניתנים לו מבעל המקרקעין ניתנים לביטול עפ"י רצונו ושיקול דעתו של האחרון בכל עת. ראה לעניין זה: ע"א 96/50, צינקי נ' כיאט, פד"י ה(1), 474. בג"צ 45/71, קרושבסקי נ' ראש העיר ואח', פד"י כה(1), 792. ע"א 346/62, רכטר נ' מנהל מס עזבון ירושלים, פד"י יז, 701. 24. במקרה דנן, וכמתואר בתצהירו של התובע, הביע התובע באוזני הנתבעת ובני משפחתה, כי הוא מעוניין להחזיר המצב לקדמותו ולבטל את הפלישה/הרשיון, ומשלא נעתר הגיש התובענה הנדונה. זה גם זה יכולים להוות ביטוי ברור וחד משמעי לביטול הרשות שניתנה, המתבטלת לאלתר. 25. משכך, גם טענת בר הרשות (ללא תמורה) במקרה דנן אינה מבטלת את זכותו של התובע לתבוע את סילוק ידה של הנתבעת משטח הפלישה. זיקת הנאה 26. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי החזקתה בשטח הפלישה שנים רבות יצרה זיקת הנאה בשטח זה. בסיכומיה כבר לא ראיתי כי חזרה על טענה זו, וטוב שכך. 27. זיקת הנאה מוגדרת בסעיף 5 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, כ"שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמה זכות להחזיק בהם". במקרה דנן מחזיקה הנתבעת באופן בלעדי בשטח הפלישה, ולכן לא ניתן לדבר בנדון על זיקת הנאה. 28. לא זו אף זו - על מנת ליצור זיקה מכח שנים יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים, שאחד מהם הוא תקופת שימוש בן שלושים שנים רצופות (ראה סעיף 94(א) לחוק המקרקעין). במקרה דנן, ועפ"י חוות דעתו של המודד גולדשמיט, בשנת 1984 לא נראו בצילום אוויר גדרות (ראה סעיף 5(ג) לעיל). משכך, לא עמדה הנתבעת בתנאי זה של שימוש בן 30 שנים רצופות בהוכחת זיקת ההנאה הנטענת. הפעלת זכות הקניין בתום לב 29. כאמור טוענת הנתבעת כי אפילו לא הוכיחה החזקה כדין בשטח הפלישה, הרי נסיבות המקרה דנן (פלישה קטנה, מאזן נוחות הנוטה לטובתם לנוכח התוצאות הקשות שינבעו מסילוק היד), חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 וסעיף 14 לחוק המקרקעין ("בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר"), מצדיקים שימוש בשיקול דעתו של ביהמ"ש שימנע את סילוק היד. 30. בנדון מסתמכת הנתבעת על רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון (פד"י נ"ה (1), 200), שלא שלל את סמכותו של בית המשפט להימנע מליתן צו לסילוק יד על אף קיומה של הסגת גבול, המהווה לא רק פגיעה בזכות הקניין אלא גם עוולה נזיקית. הדגיש בית המשפט שם כי מימושה של זכות הקניין אינה בלתי מוגבלת, אך היקפו של שיקול הדעת, יגזר מעוצמת פעולתו של עקרון תום הלב.             במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, יש לבחון את נקודת האיזון על בסיס מבחן אובייקטיבי, בין התועלת שיפיק בעל הזכות לבין הנזק הנגרם לזולת.             במסגרת ניסיון לאיתור נקודת האיזון, אין להתעלם מן הנתון הבסיסי והוא, שמצד אחד עומדת זכות הקניין במעמדה הייחודי כזכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומצד שני אינטרס של מסיג הגבול לזכות בנכס שלא שלו, על חשבון בעליו. לכן, ככל שימנע בית המשפט מליתן סעד שיש בו מימוש מלא של זכות הקניין, יעשה הדבר כחריג. לעניין זה גם ראה: ע"א (חיפה) 41908-11-10 חאלד חמאדה נ' אחמד נאסר בע"מ - רשת מסעדות תדלוק - פסק דין מיום 27.4.11 - פורסם במאגר נבו. 31. על כן - ניתן לסכם ולומר כדלקמן: א.         ברגיל יינתן סעד שיש בו מימוש מלא של זכות הקניין, שהוכרה כזכות יסוד חוקתית.             אנוכי אוסיף, שוודאי שכך צריך להיות המצב ברגיל במקרקעין מוסדרים, בהם לכאורה הגבולות ידועים. ב.         כחריג, ומכח עקרון חובת תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים, או סעיף 14 לחוק המקרקעין, יש סמכות לבית המשפט שלא להיעתר לתביעת פינוי או סילוק יד, כשנקודת איזון השיקולים האובייקטיבית נוטה בצורה ברורה לצידם של מסיגי הגבול או הפולשים. 32.        השאלה שנבחן כעת היא - מה דין המקרה דנן, לנוכח עקרונות הלכת רוקר המסוכמים בסעיף 31 לעיל? אקדים ואציין כי לא מצאתי לנכון במקרה דנן, לנוכח עובדותיו ונסיבותיו, לסטות מהעקרון הקובע כי התובע זכא למימוש מלוא זכות קניינו בנכס התובע, זכות שהוכרה כאמור כזכות יסוד חוקתית בחוק: יסוד כבוד האדם וחירותו, ולכן הוא זכאי לסעד של סילוק היד הנתבעת משטח הפלישה בתובענה זו. את נימוקיי אפרט להלן. 33. אחת מטענות הנתבעת כנגד מתן הסעד של סילוק יד ובהסתמך על הלכת רוקר היא, כי מדובר בפלישה קטנה שתיקונה יהיה כרוך בהוצאות מרובות מצד הנתבעת. לא שוכנעתי מטענה זו של הנתבעת מהטעמים הבאים: א. לטעמי, לא מדובר על פלישה בשטח קטן, וזאת כעולה מדו"ח המודד גולדשמיט כמפורט בסעיף 5(א) לעיל והתרשים שצירף לחוות דעתו, המלמד על פלישה שבין 1.48 מ' ל- 1.82 מ' לכל אורך חלקה 14. ניתן לראות את שטח הפלישה, שאיננו קטן אלא משמעותי לכל אורך החלקה, גם בתרשים שערך המודד פואחרי מטעם הנתבעת, ושצורף לחוות דעתו. ב. גם לא שוכנעתי שהחזרת המצב לקדמותו מבחינת קו הגבול המדויק שבין נכס התובע לנכס הנתבעת יהיה כרוך בהוצאות כספיות משמעותיות מצד הנתבעת. באשר לגדר - מדובר בגדר רשת ולא גדר בלוקים (שאז היה הדבר מחייב הריסה ובניה מחדש), שכל שצריך הוא להזיזה לקו הגבול המדויק. באשר לחלק מהחניה - אין מדובר במבנה עשוי מבלוקים של החניה, כי אם בחניה הבנויה מ- 4 עמודים שעליהם גג אסבסט, שפירוקה אינו דבר מורכב או מסובך, ולטעמי גם לא יקר במיוחד (דבר שהיה עלול להיות אם אכן היה מדובר במבנה חניה העשוי בלוקים, שאז הדבר היה מחייב הריסה ובניה מחדש). (ניתן לראות תמונות של הגדר והחניה בתמונות שצורפו לכתב התביעה). 34. עוד טענה שמעלה הנתבעת היא כי תיקון הגבולות שבין נכס התובע לנכס הנתבעת עלול לגרום לפתיחת מאבקים משפטיים בין הנתבעת לחלקה הסמוכה לה, דבר שעלול לגרור גם מאבקים משפטיים בין יתר בעלי החלקות הסמוכות. שכן, וכעולה מחוות דעתו של המודד מטעמה, יש סטיה מסוימת של כל החלקות במקום (ראה סעיף 10 לעיל). גם טענה זו יש לדחות מהטעמים הבאים: א. הנתבעת ידעה ו/או היתה צריכה לדעת מתחילת ההליך כי ככל שתתקבל תביעת התובע, עלול הדבר לעורר טענות מצידה כלפי החלקה הסמוכה לה (חלקה 12), שלכאורה גם היא פולשת לשטחה. משכך, היתה יכולה הנתבעת כבר מתחילת הדרך לבקש לצרף את הבעלים של חלקה 12 כנתבע נוסף בתובענה זו מכח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובכך להסדיר גם את קו הגבול המדויק של חלקתה (13) עם חלקת השכן (12). משלא עשתה כן, אל לה להיאחז בנימוק זה כדי למנוע את השבת קניינו של התובע חזרה לידיו. ב. באשר ליתר בעלי החלקות במקום - לגרסת המודד מטעם הנתבעת, מדובר על 4 חלקות, כפי שאף עולה מהתרשים שהכין, אשר הן חלקות 12, 13, 14, 15. חלקות 13 ו- 14 הן החלקות נשוא התובענה דנן. לגבי חלקה 12 - קיימת פלישה מסוימת לתוך חלקה 13, נכס הנתבעת. יחד עם זאת, ניתן לראות כי הפלישה מחלקה 12 היא מזערית (ראה חוו"ד המודד מטעם הנתבעת והתרשים שצורף לחוות דעתו), כך שבכל מקרה יתכן ואינה משמעותית עד כדי פתיחה בהליכים משפטיים (בין היתר מכח חובת תום הלב לה טוענת הנתבעת בנדון, אך הפעם מצידה כלפי הבעלים של חלקה 12). בכל הקשור לחלקה 15, הרי זה פחות מעניינה של הנתבעת (שחלקתה אינה גובלת עם חלקה זו) ויותר מעניינו של התובע (שחלקתו גובלת עם חלקה זו), שצריך להקפיד במסגרת קווי הגבול המדויקים, הטוען להם בתובענה זו בהתאם לחוו"ד המודד גולדשמיט, שלא לפלוש לחלקה 15. ג. אפילו המודד מטעם הנתבעת, כשפירט בחוות דעתו את הסטיות בין החלקות הסמוכות, ציין כי הסטיה הקיימת בין החלקות כבר שנים נשארה כמות שהיא עד היום "מלבד אלה שבונים חדש" (עמ' 2 לחווה"ד שתי שורות אחרונות, וכן ראה סעיף 10(ב) לעיל). מחוו"ד זו ניתן להסיק כי אלה שבונים בניה חדשה בחלקות הסמוכות, דוגמת התובע דנן (שכל סוגיית שטח הפלישה התעוררה כשהחליט לבנות בנכס התובע - ראה סעיף 6(א) לעיל), מקפידים על קווי גבול מדויקים ולא מוכנים להסתפק בסטיה הקיימת. משכך, ומשמבקש התובע להקפיד על קווי גבול מדויקים, אל לה לנתבעת לבוא אליו בטרוניה בגין כך. 35. טוענת עוד הנתבעת בסיכומיה להעדר נזק ממשי של התובע מהפלישה האמורה. לכן לטעמה יש הצדקה להפעלת הלכת רוקר, שתמנע את סילוק ידה משטח הפלישה מכח עקרון תום הלב או סעיף 14 לחוק המקרקעין. גם טענה זו של הנתבעת לא שיכנעה אותי מהטעמים הבאים: א. מדובר בשטח פלישה שאינו מזערי אלא בשטח לא מבוטל, שככזה יכול להשפיע על אחוזי הבניה של החלקה. בכך עלול להיגרם לתובע נזק משמעותי. ב. התובע תיאר בתצהירו כי הפלישה גם מפריעה לכניסה וליציאה מתוך החלקה שלו, דבר שגם מפריע לו בבניה (ראה סעיף 6(ו) לעיל). משכך, אין מדובר בנזק מזערי אלא משמעותי לתובע. 36. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי גם הלכת רוקר לא עוזרת לנתבעת דנן, ומן הראוי ליתן לתובע את סעד סילוק היד לו הוא זכאי מכח הפלישה של הנתבעת אל תוך נכס התובע. בנדון יש ליתן לזכות הקניין של התובע עדיפות, במיוחד לנוכח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ההופך את זכות הקניין לזכות יסוד חוקתית (השווה לעניין זה: רע"א 977/06, מרדכי בן חמו נ' מ"י - משרד הבריאות ואח' - פורסם במאגר נבו). הנתבעת לא הוכיחה, ולו גם לכאורה, זכות כלשהיא להחזקתה בשטח הפלישה. סוף דבר 37. אני נעתר לתובענה ומורה על סילוק ידה של הנתבעת משטח הפלישה, בהתאם להגדרתו בחוו"ד המודד גולדשמיט מיום 20.12.11 ותרשים המדידה שצורף לחוות דעתו מתאריך 17.10.11. 38. אני מורה כי הנתבעת תזיז את גדר הרשת לקו הגבול המדויק בהתאם לחוות דעתו של המודד גולדשמיט ותרשים המדידה שצורף לחוות דעתו, כמפורט בסעיף 37 לעיל. 39. אני מורה כי הנתבעת תפרק את חלק החניה המצוי בתוך נכס התובע, כהגדרתו לעיל, בהתאם לחוות דעתו של המודד גולדשמיט ותרשים המדידה שצורף לה, כמפורט בסעיף 37 לעיל. 40. אני מורה כי הנתבעת תבצע את האמור בסעיפים 37-39 לעיל תוך 75 ימים מיום מתן פס"ד זה. ככל שעד מועד זה לא יתבצע האמור עקב סיבה הנעוצה בנתבעת, יהיה רשאי התובע לבצע את האמור בעצמו, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות הזזת הגדר לעבר קו הגבול המדויק שבין חלקה 14 לחלקה 13 בגוש 12310 באור-עקיבא (נכס התובע ונכס הנתבעת), ופירוק חלק מבנה החניה (שנבנתה ע"י הנתבעת או מי מטעמה) המצוי בתוך נכס התובע, והכל בהתאם לחוות דעתו של המודד גולדשמיט ותרשים המדידה שצורף לחוות דעתו, כמפורט בסעיף 37 לעיל. 41. על אף תוצאת פסה"ד החלטתי לא לעשות צו להוצאות. נסיבות המקרה דנן מלמדות כי מדובר בנתבעת תמת לב, שהחזיקה לכאורה בשטח הפלישה כברת רשות ללא תמורה שנים רבות (ראה האמור בחוות דעתו של המודד גולדשמיט, סעיפים 5(ב)-5(ד), ותצהירי הנתבעת וילדיה). הנתבעת למעשה נקלעה לתובענה זו בהאמינה כי אכן קו הגדר הוא קו הגבול. בנסיבות אלה סבורני שראוי לא לעשות צו להוצאות. הסגת גבולחניה