הגבלה ביישור המרפק

ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה 10% בגין הגבלה ביישור המרפק לפי סעיף 41(7) ב(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הגבלה ביישור המרפק: התביעה הינה תביעת נזיקין שהגיש התובע כנגד הנתבעת. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף, ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה, 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובע הינו יליד 05/03/61. עבד עובר לתאונה במשרה מלאה כעובד כללי ומוכר בעסק משפחתי לממכר ציוד למטבחים. בעת התאונה היה התובע בן 48 ועתה הינו בן 52 שנים. 4. במועד הרלוונטי לתביעה נהג בקטנוע, מס' רישוי 51-866-63. הנתבעת ביטחה קטנוע זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 5. ביום 07/09/09 נפגע התובע בתאונת דרכים בעת שנהג בקטנוע הנ"ל. 6. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים, ובעיקר בצוואר, בגב - שבר בחולייה 3L ובמרפק - שבר מרוסק. התובע הובהל לחדר המיון בבית חולים וולפסון ואושפז למשך יומיים בבית החולים מיום 07/09/09 עד יום 08/09/09. התובע אושפז שנית לצורך ניתוח במרפק למשך ארבעה ימים מיום 15/09/09 עד יום 18/09/09, ואושפז בשלישית למשך שלושה ימים בשל כאבים מיום 21/09/09 עד יום 23/09/09. 7. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי על פי החוק. הנכות הרפואית: 8. התאונה, מושא התובענה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. 9. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעורים כדלקמן: 10% בגין הגבלה ביישור המרפק לפי סעיף 41(7) ב(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. 5% בגין צלקת מכוערת על פי סעיף 75(1) ס' א-ב מותאם. קרי; 14.5% נכות רפואית משוקללת. בנוסף הופעלה שליש תקנה 15, כך שהנכות הכוללת הועמדה על 19%. 10. לא הובאו ראית לסתור, ועל כן קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי דינה קביעה על פי דין, כאמור בס' 6 ב לחוק. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית 11. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה ו/או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. ודוק,אחוזי הנכות הרפואית אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אחר לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". ראה גם ע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/3/89) נפסק שם: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן." בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לבית המשפט להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." 12. בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה. המחלוקת סובבת בעיקרו של דבר סביב השאלה אם נכות זו היא תפקודית במידה חלקית, במידה מלאה או שמא יש לקבוע כי הנכות התפקודית של התובע עולה על זו הרפואית. כפועל יוצא חלוקים הצדדים בשאלה מה שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע. 13. לטענת התובע, עבודתו עובר לתאונה היתה בעיקרה עבודה פיזית טהורה הדורשת מיומנות. 10% נכות אורטופדית בשל הפגיעה במרפק שמאל הינם בין היתר בגין הגבלות בתנועה, מוגבלות בהרמת משאות ביד שמאל, מה שמונע ממנו להרים ולהתקין ציוד כבד. לכן מבקש התובע כי נכותו התפקודית תיקבע בשיעור שלא יפחת מ-30%, וזאת בהתאם לסוג עבודתו, גילו והכשרתו. 14. לעומתו טוענת הנתבעת כי נכותו התפקודית של התובע הינה לכל היותר 10%, לטענתה לנכות בגין הצלקת אין כל השלכה תפקודית, ולמעשה לא הוכח כי תפקודו של התובע בעבודתו נפגע, וזאת במצב בו, אותם עובדים אשר מבצעים לאחר התאונה את העבודה הפיזית עבדו גם עובר לתאונה באותה עבודה פיסית. דיון: 15. נכותו הרפואית של התובע מורכבת משילוב נכויות אורטופדית ואסתטית. הנכות בגין הצלקת: 16. באשר לנכות בגין הצלקת, הנכות מבוססת על סעיף 75(1) לתקנות המתייחס למצב של צלקת מכאיבה או מכוערת. איני שולל כי גירוי או דקירות הנובעים מהצלקת לדברי התובע עשויים לפגוע בתפקודו הכללי. התובע אכן הציג לביהמ"ש את הצלקת (פרוטוקול דיון מיום 26/12/12 עמ' 15 ש' 23), ואין ספק כי מדובר בצלקת מכערת. 17. אך יחד עם זאת במסמכים הרפואיים אותם הציג התובע אין תיעוד לסימני גירוי או גירוד. התובע מבקש מביהמ"ש להסיק על סמך דבריו בלבד כי הוא סובל מכאב, גירוד ודקירות בגין הצלקת. התובע לא עמד בנטל להוכיח זאת. מכאן שהנכות במל"ל הינה בגין הפגם האסתטי בלבד. 18. נקודת המוצא היא שלנכות אסתטית אין השלכה תפקודית (ע"א 8639/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע סולימאן (18/05/06). לעיתים ניתן לסטות מן הכלל, למשל כאשר מדובר בילדים שטרם בחרו מסלול מקצועי שמא ירצו לעסוק בתחומי מדיה, בהם על העוסק להציג גוף או פנים מושלמים (ראה ע"א 577/88 מירון נ' ישראלי פ"ד מו (2) 286, 291 30/03/92). עוד ניתן לסטות מן הכלל כאשר הפגיעה האסתטית ניכרת לעין, מופיעה במקום גלוי כגון פניו של אדם, ועלולה לדחות מעסיקים פוטנציאליים במודע או שלא במודע. (ראה פסק דין ת"א 48696/05 דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ( 31/05/09), אך כל אלו אינם מתקיימים במקרה של התובע. על כן אין לנכות האסתטית השלכה תפקודית. הנכות האורטופדית: 19. ההלכה הינה כי לצורך קביעת שיעור הנכות התפקודית יש להביא בחשבון את טיב הנכות הרפואית, מקצועו של התובע, הסתגלותו לעבודה על אף הנכות, כישוריו וסגולותיו. 20. התובע במקצועו הינו עובד כללי בחנות לממכר ציוד למטבחים, ועובר לתאונה עבד במקצועו בסחיבת משאות כבדים והתקנתם. אין ספק כי ביחס לעבודה זו, לנכותו האורטופדית של התובע יש השלכה תפקודית, שכן מדובר בעבודת כפיים, עבודה פיזית אשר תיאורה כנטען בתצהירו בסעיף 17 ובעדויות מטעמו לא נסתר (עבודה הדורשת עבודת ידיים מאומצת, הרמת משאות כבדים, שימוש במכשירים כבדים הרכבת ציוד למטבחים תעשיתיים במשקלים כבדים וכו'). 21. התייחסות למצבו של התובע בעבר תעשה בהמשך, ואולם כבר עתה אציין כי גם במסמכים הקיימים בתיק ביחס לתקופות העבר יש כדי ללמוד על משמעותה התפקודית של הנכות: בהתאם למסמכי מל"ל אותם הגישה אף הנתבעת נרשם במפורש כי מדובר באדם שעבד עבודה פיזית הדורשת עבודת כפיים, ונרשמה הגבלה בתנועותיו. גם בהתאם להחלטת הרופאה התעסוקתית, ד"ר נעמה ורבין, נרשם במפורש כי התובע מוגבל בביצוע עבודה פיזית הכרוכה בכיפופים מרובים או עמידה ממושכת על הרגליים, מוגבל בהרמת משקל מעל חמישה ק"ג ומוגבל בעבודה המצריכה פעולות חוזרות של המרפק (נספח יא למוצגי התביעה. 22. זאת ועוד, הנתבעת ביצעה חקירה באמצעות חוקר פרטי אחר התובע על מנת לבחון את טענותיו בכל הנוגע למצבו הרפואי, תפקודו, פעילותו וחזרתו לעבודה. חרף טענות החוקרים סבור אני כי מהחקירה אשר בוצעה לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר ביחס למצבו התפקודי של התובע נוכח הפגיעה, כנטען ע"י הנתבעת, והשלכותיו על נכותו התפקודית. החוקרים לא הצליחו להציג בפני ביהמ"ש כל ראיות לכך שהתובע עובד בפועל בעבודת כפיים או מסוגל לכך, ולא הוצגו בפני ביהמ"ש כל ראייה ישירה בנוגע לכך ובנוגע לסוג ומהות העבודות אותן ביצע התובע בזמן החקירה העומדת בניגוד לדבריו. 23. הנתבעת אף לא הציגה כל ראיה לטענתה כאילו התובע היה מוגבל עוד טרם התאונה באופן כלשהו לעבודה בשל נפילה מסולם שארעה כ-18 שנה קודם לכן. הטענה נשללה מכל וכל ע"י התובע אשר טען כי לנפילה לא הייתה כל משמעות על תיפקודו ודבריו לא נסתרו (פרוטוקול מיום 26/12/12 עמ' 15 ש' 7). 24. במקרה דנן אין אם כן ספק כי מאז התאונה נגרמה לתובע מגבלה תפקודית בכל הקשור לעבודת כפיים בכלל ולעבודה במקצוע בו עבד עובר לתאונה בפרט. בהתאם לתצהירו לא הוכשר התובע עד היום לכל עבודה אחרת, והוא נעדר השכלה מקצועית. בגילו אין זה סביר כי ילמד מקצוע חדש או יעבוד במקום עבודה משרדית אחרת. ואין כל בטחון וודאות כי ימצא את מקומו בשוק העבודה מעבר לעסק המשפחתי. 25. יחד עם זאת ראוי לתת את הדעת לעובדה כי למרות שהתובע סיפר כי הוא היה אחראי על נושא הסבלות בעסק (פרוטוקול מיום 26/12/12 עמ' 15 ש' 32,עמ' 16 ש' 1-3) לא הובאו ראיות כי הובא עובד חדש במקומו. ניכר מחומר הראיות כי אותם עובדים שעסקו בהרמות עובר לתאונה עבדו גם אחריה. כך למשל מר דוד כהן , אחיו של התובע מודה ששני בניו עזרו בעסק עובר לתאונה וממשיכים גם כיום לאחריה (, עמ' 10 ש' 16- 21). גם התובע עצמו הודה כי במשאות שבין 100- 200 ק"ג נזקק לעזרת סבלים גם עובר לתאונה (עמ' 15 ש' 29- 32). 26. לחילופין לא הוצגו אסמכתאות המעידות על תשלומים לעובדים אחרים שאמורים היו להחליף את התובע שהיה לפי דבריו " הדומיננטי בתחום הסבלות בעסק". כך לא הוצגה ראיה על עליית שיעור שכרם של הבנים והסבלים שעוזרים כעת בסחיבות, ולא הוכח כי שכרם כיום דומה או מתקרב לשכר ששולם לתובע לפני התאונה. היה מצופה ששכרם היה עולה באופן ניכר על שכרם עובר לתאונה לו אכן היו מבצעים את רוב הפעולות אותן נהג לבצע התובע. עוד אציין כי אותם אנשים שעבדו בעבר ועובדים כיום לא הובאו להעיד בדבר שינוי בהיקף משרתם או שכרם. 27. בנוסף לא הוכח כי רווחי העסק פחתו בשל נכותו של התובע מיום התאונה ועד מועד ההוכחות. חרף הבטחת התובע (פרוטוקול מיום 26/12/12 עמ' 17 ש' 30), לא הומצאו שומות או מאזנים המצביעים על שינוי לרעה בהכנסות העסק. כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר' נ' החברה הישראלית וטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 08/01/90). לא זו אף זאת, התובע עצמו ואחיו העידו כי כתוצאה מהתאונה העסק לא נפגע: "ש: אתה יכול להצביע על עסקה אחת שלא בוצעה בגלל הקושי הנטען שלך ? ת:" אני לא יכול להסביר לך עסקה שלא בוצעה בגלל שלא הרמתי אבל זה פגע בעבודה "(עמ' 17 ש' 19-20 חקירתו הנגדית של התובע). "ש: תסכים איתי שבעצם זה שהוא לא יכול היה להרים חצי שנה ומאז הוא לא מרים ואתה נעזר בילדים ובפועלים זה לא פגע בעסק. לא היתה אף הזמנה אחת שלא ביצעתם כי הוא לא יכול היה להרים את המטבח? ת: נכון " (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 6-9 בחקירה הנגדית של האח). 28. עוד אציין כי לטעמי, למרות טענת התובע לירידה מוכחת בשיעור שכרו לאחר התאונה בהשוואה לעובר לה, מצאתי כי אין בכך, כפי שיפורט בהמשך, כדי להצביע על שיעור הנכות התפקודית. בהיותו התובע עובד בעסק משפחתי בו נקבעות המשכורות ע"י האחים והאם (עמ' 10 ש' 13) אין בתלושי השכר שצרף כדי להצביע על ירידה בשכר, והסתמכותו רק על תלושי שכר מופחתים אינה ראייה להוכחת גריעה בכושר השתכרותו ולשיעור נכותו התפקודית, במיוחד משלא הוכח כי רווחי העסק פחתו בשל נכותו מאז התאונה ועד מועד ההוכחות, ולא הוכח כי ההפרשים שולמו לבעלים או לעובדים אחרים. 29. לאור האמור לעיל, בנסיבות העניין, איני מוצא מקום לכמת את נכותו התפקודית של התובע, ולכן אפסוק תשלום גלובאלי. ראשי הנזק: הפסד השתכרות לעבר: 30. שכרו של התובע עובר לתאונה עמד בממוצע (בהתאם לנתונים שהומצאו - שכר רבע שנתי עפ"י מל"ל) על סך 6,328 ₪ לחודש ובשערוך לפי "תוכנת המשערכת" נכון להיום 7,145 ₪. 31. תקופות אי הכושר נקבעו באופן הבא: א. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 60% מיום 06/11/09 עד ליום 31/05/10. ב. החל מיום 01/6/10 נכות צמיתה בשיעור 14.5%. לתובע שולמו תשלומים מאת המוסד לביטוח לאומי . 32. הנתבעת טוענת כי לא הוכח כי התובע לא קיבל שכר בתקופת אי הכושר שלו. אמנם העידו החוקרים מטעם הנתבעת כי לאור חקירה שערכו מול בעלי עסקים סמוכים לנתבע הללו לא זכרו תקופה ארוכה בה נעדר התובע מעבודתו, וכי התובע עצמו מסר כי הוא מצוי במקום העבודה מדי יום. אך החקירה נערכה בספטמבר 2010 , תקופה שגם לשיטת התובע עצמו כבר שב לעבודה בהיקף מופחת החל ממרץ 2010. בנוסף למול טענתם כי לא זכורה היעדרות כה ארוכה, הביא התובע עדים מטעמו כי אכן נעדר כחצי שנה מהעסק (ראה עדותו של העד מר חיינסקי שמוליק (פרוטוקול מיום 26/12/12 עמ' 6 ש' 16-17). זאת ועוד בשל הפציעות הניכרות של התובע וקביעת המל"ל באשר לשיעורי נכותו הזמנית והקבועה בהחלט מתקבל על הדעת כי התובע אכן נעדר כדבריו מעבודתו בשיעור שתיאר, וסביר כי במיוחד בתקופת הנכות הרפואית הזמנית, שעמדה על 60% לא יכול היה התובע לחזור לעבודה כלשהי. 33. לפיכך הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר יקבע כדלקמן: לתקופה הראשונה עד למועד בו נקבעה הנכות הזמנית זכאי התובע לפיצוי מלא בגין אובדן כושר השתכרותו בשל הפציעות הניכרות, הניתוחים, אישפוזים וחופשות המחלה שנקבעו לו באותה עת. הפסד זה מבוסס על שכרו עובר לתאונה . לפיכך זכאי התובע לפיצוי בסכום של 14,290 ₪ (07/09/09 - 05/11/09: 7,145 ש' X 2 = 14,290 ₪) בגין תקופה זו. (הפיצוי כמו כל הסכומים לעבר כולל הפרשי הצמדה עד היום) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 14,310 ₪. ליתר התקופה עד תום הנכות הזמנית פיצוי לפי אחוזי הנכות הזמנית 60%: 28,937 ₪ (6.75 X 7,145 ₪ 60% = 28,937 ₪) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - ₪ 29,056 ₪. ליתרת התקופה עד היום לפי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה במל"ל 14.5%: 33,153 ₪. (32X 14.5% X7,145 = 33,153₪) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה - 33,762 ₪. סך הכל - 77,128 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: 34. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 גירגויסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95). 35. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד. לטענת ב"כ התובע, עובר לתאונה עבד התובע כאמור בעסק המשפחתי והרוויח סך של 6,157 ₪ בממוצע לחודש. מיד עם תום תקופת אי הכושר שב לעבודתו, אך בשל כאבים ומגבלות גופניות שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה נאלץ לשוב לעבודה בהיקף מופחת כשהוא מבצע בעיקר עבודה משרדית. אי לכך הופחת שכרו בכמחצית ועמד על 2,991 ₪ בלבד. הפסד מוכח של 3,165 ש"ח מיום 11/03/10 עד היום. התובע, אם כן, מבקש לקבוע את הירידה בבסיס השכר הנמוך אחרי התאונה לפי הסכומים שלטענתו משתכר בעסק המשפחתי אחרי התאונה, ואותם ימשיך להשתכר בעתיד. לטענתו, במצבו הרפואי לא יוכל לשוב ולהשתלב בעבודה כלשהי בהיקף ובצורה בה עבד עובר לתאונה, וזאת בשל התאונה. מנגד טוענת הנתבעת כי התמונה לפיה ירד שכרו של התובע הינה מגמתית ומוקצנת. התובע לא הצליח להוכיח כי נגרם לו הפסד השתכרות. טענתה מדובר בעסק משפחתי בבעלות האם כאשר מושכי השכר כיום הם התובע ואחיו דוד כהן כך שלדידה ההפחתה בשכר הינה לצרכי משפט ונעשתה במכוון על מנת ליצור הפסד לצורך התביעה כשלאחריה תחזור משכורתו לקודמתה. הנתבעת מפנה לפסיקה בה נקבע כי לא תמיד המשכורת הרשמית משקפת את המצב בפועל בין היתר לע"א 815/91 טורקניץ נ' רותם חב' לביטוח ( ניתן ב-3.6.93): "כמנהלי החברה, רשאים היו המערער ואשתו לקבוע לעצמם "משכורת" שלא היתה, למעשה, אלא ביטוי לסכום אותו החליטו למשוך מהחברה מדי חודש. אך אלה אינם משקפים כושר השתכרות, לנוכח העובדה שלחברה נגרמו הפסדים ואף היו לה חובות כבדים. בנסיבות אלה, ובהעדר קנה מידה ראוי לקביעת כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה, רשאי היה בית המשפט לקבוע שהשכר הממוצע במשק משקף את כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה". 36. בהמשך לקביעותי לעיל בנושא הנכות התפקודית אכן כאמור יש קושי אמיתי לבסס את קביעת הפסד שכרו של התובע על המשכורות ששולמו לו אחרי התאונה. תלושי השכר מלמדים על שכר בשיעור של כ 2,200 ₪ אחרי התאונה, התובע עובד בעסק משפחתי בו נקבעות המשכורות על ידי בני המשפחה המצומצמת, והסתמכותו רק על תלושי שכר מופחתים שקיבל מבני משפחתו אינה מהווה ראייה להוכחת הפסד השתכרות לעתיד, במיוחד משלא הוכח כפי שפורט כי רווחי העסק פחתו בשל נכותו מאז התאונה ועד מועד ההוכחות. 37. בנוסף כאמור, לא הוכח כי הובאו עובדים אחרים למלא את מקומו של התובע, או כי שיעור משכורתם עלה כפועל יוצא של ירידת משכורתו כפי שמשתקפת בתלושי השכר שהוצגו בפני בית המשפט. 38. מאידך, עיון במסמכים הרפואיים, עיון בתיקו של התובע ולאור התרשמותי מעדות התובע שוכנעתי כי אלמלא התאונה יכול היה התובע להמשיך בעבודתו ובמקצועו, ופגיעתו בתאונה היא אשר תגביל את תפקודו ויכולתו לשוב לעבודה במקצועו. לא ניתן אם כן להתעלם מאופייה של נכות התובע אשר סבל משבר במרפק ביד שמאל. עבודתו של התובע בעסק המשפחתי אכן הייתה כרוכה בשימוש קבוע ומעייף בשתי ידיו לסחיבת משאות וציוד, הרמתם והתקנתם.כפי שתיאר, ולנכותו השפעה על הכנסותיו בעתיד. 39. נוכח הקשיים שפורטו לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעתיד באופן מדוייק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובלי. לאור זאת אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך 100,000 ₪. סכום זה מגלם בתוכו אף את הפסדי הפנסיה של התובע. אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שיגרמו לתובע בעתיד, יגרמו לו גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש עבורו באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו. הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה: 40. התובע זנח ראש נזק זה בסיכומיו, אך בכל מקרה למען הזהירות לגופו של עניין ייאמר כי עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו וראה ע"א 525/74 אסבסטים וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ ל (3) 281 (10/06/76) שם נקבע: "נזק מיוחד" חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת, ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק אלא גם את היקפו או שיעורו" 41. במקרה דנן טען התובע כי לא שמר את הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. 42. זאת ועוד התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995). מאז שנת 2010 הוא זכאי לקבלם במסגרת קופת החולים אליה הוא משתייך מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010) התשס"ט 2009. 43. על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' תק-על 95(1) 526 05/02/95). עוד אציין כי בע"א 570/75 דוד סייג ואח' נ' נתן לוי ואח' פד"י ל (2) 541 31/03/76, קבע השופט ברנזון כי "שיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי". וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". בנסיבות אלו אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעת. 44. אף באשר לעתיד, לאור הלכת אלחדד וכן הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנת 2009- 2010 התשס"ט 2009) לצד זכאותו של התובע לקבלת מימון מלא מצד המל"ל, אין מקום לקבוע לתובע כל פיצוי בגין ראש נזק זה. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד: 45. התובע מציין בסעיפים 28-29 לתצהירו כי כתוצאה מהתאונה נזקק לעזרה רבה מצד בני משפחתו במהלך תקופת אי הכושר המלאה. הוא גם ציין כי כיום אף מתקשה לבצע עבודות תחזוקה בבית, עבודות אינסטלציה קלות, חשמל, צבע אשר נהג לבצען עובר לתאונה, ונאלץ להזמין בעלי מקצוע לביצוע מטלות אלו בתשלום. בדומה לכך אשת התובע העידה אף היא בסעיף 8 לתצהירה כי במשך מספר חודשים היה עליה לטפל בבעלה באופן צמוד לסייע לו בכל הפעולות הבסיסיות, ולנסוע עימו לבדיקות רפואיות. 46. מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע לא צרף ראיות כלשהן בגין עזרת צד ג' לה הוא טוען, ובכל מקרה אין המדובר בטיפול החורג מן הטיפול הסביר שחייב בן משפחה, וזה ניתן ללא כל ציפייה לתמורה. לא כל שכן במצב בו בת זוגו אינה עובדת. 47. אכן בכל הנוגע לעבר מהווה ראש נזק זה ראש נזק מיוחד המחייב ראיות מפורשות ומפורטות. הפיצוי בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29/10/90) 48. יחד עם זאת, אין ספק כי בתקופה שלאחר התאונה, במהלך שלושת אשפוזיו ולאחר שחרורו, נזקק התובע לעזרת צד ג', במיוחד בתקופה בה השבר טרם התאחה. גם בקביעת המל"ל כי לתובע נכות זמנית של שיעור 60% לתקופה של עד 31/05/10 יש כדי להעיד כי לפחות בתקופה זו נזקק התובע לעזרת צד ג'. בנסיבות אלו נחה דעתי כי אופן הפגיעה, האשפוזים החוזרים, הניתוחים ותקופת ההתאוששות של התובע בביתו הצריכו עזרה מצד בני המשפחה, בעיקר מצד אשתו במידה החורגת מעזרה רגילה המושטת לבן משפחה אשר נפגע בתאונה. עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ ( 19/11/97), הנזכר שם בעמ' 829. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( 08/12/05) . בהיעדר פרטים מדוייקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע בגין ראש נזק זה לעבר סך של 5,000 ₪. 49. זאת ועוד, באשר לעתיד אציין, שאמנם אין ספק כי נכותו האורטופדית של התובעים משפיעה על תפקודו הפיזי. אך איני סבור שנכותו של התובע מגבילה אותו באופן שהוא נזקק או יזדקק לעזרה סיעודית כיום או בעתיד. יחד עם זאת לאור שיעור הנכות כאמור, אני מקבלת את טענתו של התובע כמפורט בס' 28 לתצהירו כי הינו מוגבל בביצוע עבודות פיזיות שבדרך כלל מבצע אותן, אב המשפחה , כגון סחיבת משאות, הרכבת והתקנת דברים בבית. גם אם קניות שוטפות יכול התובע לבצע בעזרת ידו האחת הרי שבביצוע תיקונים בבית, הרכבת שונות בבית או ברהיטיו ובמכשיריו, אשר סביר כי בעבר לאור מקצועו כאיש טכני העובד בעבודת כפיים, יכול היה התובע לבצע, אזי כיום אינו יכול עוד לבצע בכוחות עצמו, והוא נזקק להוציא הוצאות לצרכים הנ"ל. מאחר שאין המדובר בהוצאות שוטפות וסדירות, אני מעריך הוצאות אלו באופן גלובלי בראש נזק זה לעתיד על דרך האומדנא בסכום של 15,000 ₪. סכום זה משקלל, למרות הנאמר לעיל, גם את ההנחה או שמא החשש שהוא יזדקק לעזרה לעת זקנה בשל נכותו. כאב וסבל: 50. בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל-14.5% נכות רפואית , בגיל התובע ו-9 ימי האשפוז, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 24,793 ₪. ניכויים: 51. לתובע שולמו תשלומים ע"י המוסד לביטוח לאומי בסך 82,919 ₪. סוף דבר: 52. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 221,921 ₪ ובניכוי תשלומי מל"ל סה"כ 139,000 ₪ . 53. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 54. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת תקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. מרפק