האם בית המשפט יכול להורות על הפעלת תקנה 15 ? לעניין הנכות התפקודית, נטען שהתובע עבד בעבודות שונות לפני התאונה, בקיוסק וכנהג, וגם ביצע עבודות בנייה בחברת בנייה. התובע היה במו"מ מתקדם לשכירת הקיוסק שבו עבד ואלמלא התאונה הוא היה מממש תכנית זאת. בית המשפט הוא זה שקובע את הנכות התפקודית ונוכח גילו הצעיר, מבקש התובע שבית המשפט יפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפעלת תקנה 15 על ידי בית המשפט: לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1983, בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.4.06. התובע נפגע בהיותו הולך רגל וברכב הפוגע נהג הנתבע 2, שהיה, אותה עת, נעדר רישיון נהיגה ותעודת ביטוח. מכאן, התובענה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") וההודעה לצד שלישי של הנתבעת כנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). הנתבעת אינה כופרת בחבותה לפצות את התובע והיא טוענת לשיפוי מן הנתבע. המחלוקות בין הצדדים הינן באשר לנכות הרפואית, לנכות התפקודית ולעניין הנזקים אשר נגרמו לתובע בעקבות התאונה. קביעות המומחים הרפואיים במסגרת בירור התובענה, מונו לתובע מומחים רפואיים בשני תחומים: האורתופדיה והנוירולוגיה. המומחה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' נתן מ. בורנשטיין, מצא שלתובע לא נגרמה נכות נוירולוגית בעקבות התאונה. הצדדים לא חולקים על קביעה זו של המומחה ולא נטען דבר על ידם לעניין הנכות הנוירולוגית. בתחום האורתופדיה מונה ד"ר נחשון שזר, אשר רשם בסיכום חוות דעתו כי התובע סבל פגיעה קשה בגפיים התחתונות: שבר בירך שמאל, שבר פתוח בשוק שמאל ושבר נוסף בשוק ימין. התובע טופל בניתוחים והשברים קובעו בעזרת מוטות מתכת, כאשר השבר בירך שמאל טופל דרך מפרק הברך. למרות זאת, המומחה קובע שלא נותרה לתובע נכות בברך כתוצאה מניתוח זה. עוד רושם המומחה, כי השברים התחברו בצורה טובה ובעמדה נכונה, ללא עיוות בציר האורך, בציר הסיבובי וללא שינוי באורך הרגליים. לתובע לא נוצר נזק בלתי הפיך כתוצאה מן הפגיעה בתאונה, למעט הצלקות. לעניין אחוזי הנכות, כותב המומחה, שלמרות ההחלמה הטובה מהשברים, אין להתעלם מהפגיעה המשמעותית בשתי הגפיים והחשש לקיומו של נזק שאינו ניתן למדידה בעת הנוכחית הינו סביר בהחלט. לכן, יש לקבוע לתובע נכות לפי סעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי, וזאת בשיעור של 10%. לעניין תלונותיו של התובע על כאב בגב תחתון, מצא המומחה, כי לא נגרמה פגיעה בגב התחתון בתאונה דנא. בשל הצלקות הנרחבות, בעיקר בגפה התחתונה משמאל, מצא המומחה כי לתובע נכות צמיתה נוספת בשיעור של 10%. כן מצא המומחה, שלתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% במשך חצי שנה מהפגיעה ונכות זמנית נוספת של 50% במשך חצי שנה נוספת. המומחה, ד"ר שזר, הוזמן על ידי הנתבעת לצורך חקירתו על חווה"ד בביהמ"ש. לעניין זה אתייחס בהמשך הדברים. טענות הצדדים התובע והנתבעת הגישו את סיכומיהם. הנתבע (שהוא גם צד שלישי) לא הגיש סיכומים במועדים שנקבעו. בקשתו להגיש את הסיכומים בחודש מאי נדחתה בהחלטה מיום 10.4.13, אתמול. טענות התובע להלן, בתמצית, טענות התובע לעניין הנכות הרפואית וראשי הנזק השונים: התובע נפגע בצורה קשה מאוד בתאונת הדרכים ומכאן הנכויות שנקבעו לו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש. התובע לא יכול היה להתהלך באופן רגיל במשך כ- 8 חודשים, הוא השתמש בכיסא גלגלים ולאחר מכן בקביים במשך חודשים ארוכים ובסה"כ כשנה וחצי. אין כל סיכוי שהתובע יתפקד כרגיל וללא מגבלה או עם מגבלה קלה מאוד, וזאת נוכח הפגיעות הקשות שעבר בתאונה. בחקירתו הנגדית, לא שינה המומחה, ד"ר שזר, את חוות דעתו לעניין הנכות הרפואית של התובע, נכות התובע הוכחה בבית המשפט ויש לאמץ את חוות דעתו של המומחה. לעניין הנכות התפקודית, נטען שהתובע עבד בעבודות שונות לפני התאונה, בקיוסק וכנהג, וגם ביצע עבודות בנייה בחברת בנייה. התובע היה במו"מ מתקדם לשכירת הקיוסק שבו עבד ואלמלא התאונה הוא היה מממש תכנית זאת. בית המשפט הוא זה שקובע את הנכות התפקודית ונוכח גילו הצעיר, מבקש התובע שבית המשפט יפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (ייאמר שאמירה זו לא ברורה לי, שהרי חישוב הפסד ההשתכרות בעתיד, למשל, נעשה לפי נכות של 19%). לתובע נגרמו וייגרמו נזקים בשל כאב וסבל, הצורך לשאת בהוצאות רפואיות ובהוצאות נסיעה, בשל הצורך לקבל את עזרת הזולת, בשל הוצאות מחיה מוגברות, בשל הפסד השתכרות בעבר ובעתיד. הסכומים הנדרשים פורטו בסיכומי התובע והם עומדים על סכום של כמיליון שקל. טענות הנתבעת להלן, בתמצית, טענות הנתבעת לעניין הנכות הרפואית וראשי הנזק השונים: התובע עבר שתי תאונות בשנים שקדמו לתאונה דנא ובעקבותיהן גם נקבע לו פרופיל צבאי נמוך. התובע גם חלה בצהבת מסוג B ונקבעה לו, לתקופה מסוימת, נכות בביטוח הלאומי בשל מחלה זו. התובע שוחרר מצה"ל מסיבה של אי התאמה. לתובע עבר פלילי בעבירות שונות. נטען על ידי הנתבעת כי לנתונים האלה קיימת השלכה על מצבו התפקודי של התובע היום, לאחר התאונה נשוא התובענה, לרבות לעניין נכותו האורתופדית וכושר העבודה שלו. לאור הנצפה בסרט החתונה של התובע, בה הוא נראה קופץ, רוקד וחוגג ללא כל קושי ומגבלה, נחקר המומחה הרפואי ד"ר שזר, והוא מצא שיש סתירה בין הכתוב בחוות הדעת לבין המופיע בסרט. המומחה הודה שעל פי ספר התקנות היבש ולאור קלטת החתונה, נכותו של התובע יכולה גם להיות בשיעור של 0%. הואיל ולתובע אין הגבלת תנועה ואין לתאונה השפעה על כושר הפעולה הכללי שלו, הרי נכותו היא בשיעור של 0%, למעט הנכות בשל הצלקות. לחילופין, מבקשת הנתבעת שתיקבע נכות בשיעור נמוך יותר מזה שקבע המומחה - 5%. אשר לנכות התפקודית, טוענת הנתבעת, כי התובע העיד על עצמו שהוא בריא לחלוטין, הוא עובד במשרה מלאה, 6 משמרות בשבוע, במשך 8 עד 10 שעות. מכאן כי לא נותרה לתובע נכות תפקודית. התובע לא הציג ראיות לגבי השתכרותו בעבר. התובע לא השתלב בשוק העבודה מאז שוחרר מהצבא והוא לא עבד באופן סדיר ורציף. אין לערוך את החישובים של הפסדי התובע לפי השכר הממוצע במשק, שכן התובע לא השתכר סכומים כאלה בעבר. לתובע לא ייגרם נזק בשל הפסד השתכרות בעתיד באשר אין לו כל מגבלה לעסוק בכל עיסוק שמתאים לו ובהתחשב ברקע הקודם שלו ובקשיים התפקודיים והאישיותיים שלו, אשר אינם קשורים לתאונה. על כן, אין לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה ולחילופין יש לפסוק סכום של 30,000 ₪ ולא יותר. לתובע לא נגרמו ולא ייגרמו הוצאות רפואיות ונסיעה בעתיד. הוא לא נזקק ולא ייזקק לעזרת הזולת ולכן אין לפסוק לו פיצויים בראשי נזק אלה. מכל סכום שייפסק לתובע, יש לנכות תשלומים תכופים וקצבאות מל"ל - ענף נכות כללית. אשר להודעה לצד שלישי: הצד השלישי הורשע בתיק התעבורה, בין היתר בגין האירוע התאונתי נשוא התובענה. בעת התאונה, הצד השלישי נהג בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח תקפה, ומכאן, קמה לנתבעת זכות השיפוי כנגדו. פסק הדין בתיק התעבורה הוא חלוט, לא הוגש עליו ערעור והצד השלישי לא ביקש להביא ראיות לסתור. הרשעתו היא ראיה חלוטה, לפי סעיף 42 לפקודת הראיות. בית המשפט קבע שתצהירו של הצד השלישי לא יהווה ראיה. על כן, יש לחייב את הצד השלישי בכל סכום שתחויב בו הנתבעת, לרבות החזר מלוא ההוצאות שנגרמו לנתבעת בניהול המשפט כנגד התובע ובגין ניהול ההליכים בהודעה לצד שלישי. הנכות הרפואית הבאתי לעיל את תמצית חוות דעתו של המומחה, ד"ר שזר. הנתבעת, אשר לא השלימה עם מסקנות חוות דעתו, ביקשה לזמן את המומחה והוא אכן נחקר בבית המשפט על ידי ב"כ הצדדים. כאמור, הנתבעת טוענת, שעל ביהמ"ש, במקרה הזה, לסטות ממצאי חוות דעתו של המומחה לעניין גובה הנכות. נטען על ידה, שהמומחה נצמד בצורה נחרצת ועיקשת לחוות דעתו, הגם שהוא עצמו מודה שבמועד הבדיקה לא היה נזק שניתן למדוד אותו. התקנות אינן מקנות נכות בגין תלונות של כאב וגם לא לפי חומרת הפגיעה, הואיל והמומחה לא מצא מגבלה במועד הבדיקה, אין לקבוע לתובע נכות. לאחר ששקלתי את טיעוני הנתבעת, ועיינתי בחוות הדעת, כמו גם בחקירתו הנגדית של המומחה על ידי ב"כ הנתבעת, מצאתי כי אין זה המקרה שבו יש מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה, אלא ההיפך הוא הנכון: הסבריו של המומחה, בהתייחס לנימוקים העומדים מאחורי קביעת אחוזי הנכות על ידו, גם לאחר הצפייה בסרט החתונה של התובע, נראים בעיני סבירים ונכונים. המומחה עומת עם תפקודו של התובע כיום ובמיוחד כפי שנצפה בסרט החתונה שלו ונשאל האם לא ניתן להגיע למסקנה אחרת מזו אשר הגיע אליה המומחה לאחר בדיקתו של התובע. המומחה השיב כי: "זה בדיוק ההבדל בין הספר היבש לבין איזה שהוא היגיון רפואי שהוא לא משפטי, שהוא מעבר לזה. עם 10% נכות אפשר גם לרוץ מרתון. אדם שיש לו 10% שאתה לא תתווכח עליה יכול לרוץ מרתון. עם קרע למשל ברצועה צולבת ברגל, שיש עליו נכות ברורה, אפשר גם לרוץ מרתון. זה שבן אדם מתפקד ועושה את הקפיצות האלה לא שולל את העניין שהייתה פה פגיעה קשה, למרות שאני לא יכול למדוד אותה במדדים של ספר התקנות, אני סבור וכך סברתי ואני לא חושב שאני משנה את זה בעקבות הסרט הזה, שלהוציא אותו עם אפס אחוזי נכות זה לא הוגן" (עמ' 35 לפרוט', ש': 21, עד עמ' 36, ש': 2). כן השיב המומחה לשאלה נוספת בעניין זה ואמר: "הקביעה יוצאת מבסיס שאליו שאני לא לגמרי מסכים. אמרתי קודם ואנסה להבהיר שוב: שיש פער מסוים בין התקנה היבשה או ספר התקנון, לבין היגיון רפואי. ההיגיון הרפואי שלי הוא, שמי שעבר תאונה כזאת קיימת מגבלה מסוימת גם אם אני לא מסוגל למדוד אותה וזאת נקודת ההנחה שהיא לגביה ההווה. בעתיד יתכן שתהיה החמרה גם מעבר לקיים כיום. יתכן שכן ויתכן שלא, אבל אנחנו לא מסוגלים כבני אדם לצפות את העתיד בצורה מדויקת מספיק" (עמ' 36 לפרוט', שו': 10-16). ובהמשך: "אין פה היגיון רפואי. הניסוח המדויק שהשתמשתי בו, עד כמה שאני זוכר, שעל פי התקנון ניתן היה גם לתת לו אפס אחוזי נכות לא חייבים ולדעתי, בהיגיון הרפואי שלי, כאשר יש פציעה כזאת נותרת מגבלה מסוימת שאני לא יכול למדוד אותה ולכן יש סעיף שמאפשר לנו לתת נכות גם כשהיא בלתי מדידה לחלוטין" (עמ' 37 לפרוט', שו': 1-5). עוד נשאל המומחה, אם נכון שסביר לקבוע לתובע נכות מותאמת בשיעור של 5% ולאו דווקא 10% והמומחה השיב: "הכל אפשר. אני רואה פצועים, זה המקצוע שלי. גם אנשים ששברו רק עצם אחת ויש להם טווח תנועה מלא ומגיעים לתפקוד טוב, עדיין יש מגבלה מסוימת, היא קיימת. כאן מדובר בשלוש עצמות ואני נותן חוות דעת כמינוי לבית המשפט לאדם ששבר שוק אחת ועבר ניתוח כזה ויש לו תפקוד טוב, אני לא נותן לו פחות מ- 3%. בד"כ אני נותן לו 5%. אז אם אתה עושה סיכום של כל שלושת השברים ומוסיף את תסמונת המדור שהוא סובל ממנה, אני חושב שאם הייתי נותן פחות מ- 10% הייתי עומד פה על דוכן העדים מול התובע ונצלב בצורה קשה יותר" (עמ' 37 לפרוט', שו': 10-19). בהמשך נשאל המומחה, האם לא נכון היה לקבוע נכות זמנית בשלב הזה, ואחרי שנתיים, שלוש או ארבע, לבדוק את התובע שוב על מנת לאמת את החשש לקיומו של נזק אותו לא יכול המומחה למדוד בשלב הזה. תשובת המומחה הייתה: "אני מדבר על חוסר יכולת למדוד את הנזק כרגע ולא על נזק עתידי. אני חושב ועומד מאחורי המחשבה הזו ובית המשפט יכול שלא להסכים איתי, אבל אני חושב שאדם שעבר פציעה כזו עם שלושה שברים קשים בשלוש עצמות מתוך ארבע של הגפיים התחתונות וניתוחים, קיים נזק כרגע שמלווה אותו והוא ילווה אותו תמיד, ואני לא מדבר על החמרה, והנזק פועל יוצא של הפגיעה הזו, כך אני מבין את זה. אני מבין שיש בינינו מחלוקת על כך" (עמ' 39 לפרוט', שו': 12-23). המומחה נתבקש להשוות את האמור בעמ' 3 לחוות דעתו בפרק תלונות החולה, עם התנהלותו של התובע בחתונה, כפי שנצפה בסרט. המומחה השיב: "כתוב פה לא יכול ללכת יותר מ- 10 דקות. אין לי אפשרות מתמטית לקבוע זאת. אני מניח שהעניין של יכול הוא קצת בעייתי בעניין זה, אבל אם היה כתוב שמופיעים כאבים לאחר הליכה של 10 דקות הייתי יכול לקבל את זה. כאבים בעמידה ממושכת אני לא יכול לשלול. לא יכול לרוץ ולקפוץ - ראינו שהוא קופץ. לא ראינו אותו רץ. צריך לזכור שבסיטואציה של חתונה עם אדרנלין ואלכוהול אפשר לעשות דברים שאתה לא עושה בחיי היום יום. אוקסיקונטין אני מאוד מקווה שהוא לא לוקח היום" (עמ' 41 לפרוט', שו': 10-18). אינני רואה בתשובותיו של המומחה לשאלות ב"כ הנתבעת בחקירה נגדית משום התעקשות על האמור בחוות הדעת, אלא הדברים מהווים הסבר לכך שלמרות שהניתוחים שבוצעו לתובע הצליחו והשברים כיום בעמדה טובה, יש מקום לקבוע לתובע נכות צמיתה הואיל ונוכח חומרתם ומספרם של השברים, סביר כי לתובע קיימות היום מגבלות, גם אם לא ניתן למדוד אותם באופן ברור. דבריו של המומחה אינם מכוונים למגבלות שתצוצנה בעתיד, אלא למגבלות שקיימות גם כיום וגם אם הוא לא יכול למדוד אותם. התובע היה מאושפז במשך תקופה ארוכה, בסך הכל 148 ימים, וזאת בעקבות הפגיעות בתאונה. התובע התנהל בעזרת כיסא גלגלים וקביים במשך כשנה וחצי. המומחה ד"ר שזר קבע כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% במשך חצי שנה ובשיעור של 50% במשך מחצי שנה נוספת. כאמור, לתובע נגרמו שלושה שברים רציניים בשתי הגפיים. בנסיבות אלה, אמירתו של המומחה כי מן הבחינה הרפואית, יש להניח שלתובע נותרו מגבלות, גם אם לא מדידות באופן מדויק, בעקבות אותם השברים הקשים, סבירה ביותר בעיני. אין זה סביר כי לאחר פגיעה מסוג זה, יוותר התובע ללא נכות או בנכות שהיא נמוכה מ- 10%. לעניין זה אפנה להסבריו של המומחה לגבי קביעת נכויות בשיעורים שבין 3-5% לגבי שבר בעצם אחת בגפה. זאת ועוד, מקובלים עלי דבריו של המומחה לעניין התנהלותו של התובע במהלך מסיבת החתונה שלו. יהיה זה אך הגיוני שלהט השמחה סייע בידי התובע להתגבר על מגבלותיו ולא יהיה זה נכון להסיק מהתנהגותו של התובע, העדרה של נכות בעקבות התאונה. ההסבר של המומחה בעניין זה נראה בעיני נכון, לא רק מן הבחינה הרפואית אלא גם מן הבחינה האנושית. מכל המקובץ, באתי למסקנה, שאין מקום לסטות מחוות דעתו הרפואית של המומחה לעניין אחוזי הנכות שנגרמו לתובע בעקבות התאונה. על כן, אני קובע שלתובע נותרה, בעקבות התאונה, נכות משוקללת בשיעור של 19% בגין הפגיעה בגפיים ובגין הצלקת. הנכות התפקודית התובע הוא נהג משאית בהכשרתו ובתקופות מסוימות, הוא עבד בתחום זה. המומחה אישר כי התובע מסוגל לעבוד כנהג משאית, אך ברור לכל כי נהיגה במשאית דורשת מאמץ גופני, גם בגפיים. עבודה אחרת שבה עבד התובע, כמוכר בקיוסק, מחייבת לעיתים עמידה ממושכת. אינני סבור שהפגיעה התפקודית מגיעה כדי 19%, כפי שנטען מסיכומי התובע, ללא הסבר ממשי, בערכו חישובי הפסד השתכרות לעתיד בשיעור של 19%. במיוחד הדברים אמורים כאשר אין טענה כי הנכות האסתטית בשל הצלקות, בשיעור של 10%, היא בעלת השלכה תפקודית. נוכח דבריו של המומחה, לפיהם לתובע קיימות מגבלות מסוימות, הגם שלא ניתן למדוד אותן, עמדתי היא, שנכותו הרפואית של התובע בשל השברים ברגליים, בשיעור של 10%, משקפת גם את נכותו התפקודית. נזקיו של התובע כאב וסבל התובע היה מאושפז במשך 147 ימים. בהינתן נכות בשיעור של 19%, הפיצוי לתובע על פי התקנות יעמוד על סך 98,722 ₪. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד התובע לא הגיש תיק מוצגים. הוא לא צירף אפילו לא מסמך אחד ממנו ניתן היה ללמוד על הוצאות רפואיות כאלה או אחרות אשר הוא נשא בהן, בעקבות התאונה. קיים צדק בטענת הנתבעת, כי הוצאות רפואיות מכוסות כיום על ידי קופות החולים ועל פי חוק בריאות ממלכתי. יחד עם זאת, סביר, כי התובע שילם, בביקורים אצל רופאים, דמי השתתפות עצמית, תשלום חלקי עבור תרופות שנזקק להם ואולי גם ייזקק להם בעתיד. בנסיבות אלה, ייפסק לתובע פיצוי בראש נזק זה, על פי אומדנה, בסכום של 2,000 ₪. הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד גם לגבי ראש נזק זה לא קיימת כל ראיה, פרט להצהרה כללית של התובע, לפיה, בעת שהיה בכיסא גלגלים ונע בקביים, הוא נזקק לנסיעה במוניות על מנת להגיע לכל מקום, לרבות ביקורים אצל רופאים וקבלת פיזיותרפיה. טענתו זו של התובע הגיונית בעיני, שכן לא יעלה על הדעת שהתובע, במצבו, הלך ברגל כדי לקבל טיפולים רפואיים כאלה או אחרים. על כן, בראש נזק זה, ייפסק לתובע, על דרך האומדנה ובהיעדר ראיות במסמכים, סכום של 3,000 ₪. עזרת הזולת בעבר ובעתיד התובע היה מאושפז בבית חולים במשך כ- 3 שבועות וגם בבית חולים שיקומי ובסך הכל היה התובע מאושפז במשך 147 ימים. לא יכול להיות מקום לספק כי אדם, במצבו של התובע, בעת שהיה מאושפז בבית חולים וגם לאחר מכן, כאשר חזר לביתו, נזקק לעזרת בני משפחה, ובמקרה הזה, בעיקר עזרה של חברתו, לשם ביצוע פעולות בסיסיות כגון הכנת אוכל, מקלחת, עזרה בהלבשה, עריכת סידורים כאלה או אחרים ועוד. לא ניתן לומר שהמדובר הוא בעזרה רגילה של בני משפחה, שכן התובע, נוכח פגיעתו בתאונה, נעדר היה יכולת, במשך תקופה ארוכה, להסתדר בכוחות עצמו בחלק מן הפעולות הבסיסיות היומיומיות. גם בעתיד לא מן הנמנע כי התובע ייזקק לעזרת הזולת, כגון במשק הבית. על כן, ייפסק לתובע בראש נזק זה, פיצוי גלובאלי בסך 10,000 ₪ עבור תקופת העבר וסך של 20,000 ₪ עבור העתיד. הוצאות מחייה מוגברות התובע טוען שבתקופת האשפוז הוא נזקק לרכישת אוכל מוכן וכי נגרמו לו הוצאות מחייה מוגברות. אין כל ראיה להוצאות מסוג זה וכידוע, אנשים המאושפזים בבית חולים מקבלים את מזונם במקום, ללא תשלום. בנסיבות אלה, לא ייפסק לתובע פיצוי בראש נזק זה. הפסד השתכרות בעבר התובע, כאמור, לא הגיש תיק מוצגים ולא צרף לתצהירו כל ראיה, אפילו לא דלה, ממנה ניתן היה ללמוד על נתוני השתכרותו לפני התאונה ובמהלך התקופה עד ליום הגשת הסיכומים מטעמו. מעבר לכך, התובע אפילו לא פרט בתצהיר את מקומות העבודה שעבד בהן ומה הייתה משכורתו. מחקירתו הנגדית של התובע אוכל ללמוד כי הוא עבד בעבודות כאלה או אחרות מאז השתחרר מהצבא, כדוגמת עבודה בקיוסק, עבודה בחברת בנייה, עבודה במאפיה. במועד שמיעת הראיות, עבד התובע בתור מדריך-שומר בפנימייה, במשמרות, ועל פי דבריו, משכורתו יכולה להגיע ל- 4,400 ₪ נטו בחודש. התובע סיים 9-10 שנות לימוד, הוא ניסה ללמוד בקורסים מקצועיים, אך לא סיים אותם. התובע השתחרר מן הצבא בשל חוסר התאמה למסגרת. לא הוצגה כל ראיה לכך שהתובע עמד לשכור את הקיוסק ולנהל אותו בעצמו וכי אמור היה להשתכר ממנו כ- 20,000 ₪ בחודש. אמירה כללית בסיכומים לעניין זה, לא די בה ואינה מהווה כלל הוכחה. בנסיבות אלה, קיים קושי אמיתי בחישוב הפסדי השכר שנגרמו לתובע בעקבות התאונה. אין מקום ליטול כבסיס את השכר הממוצע במשק, שכן אין התובע בגדר קטין אשר טרם החל לכתוב את סיפור חייו, אלא המדובר הוא באדם בן 30 אשר עד כה, לא השתכר בסכום שמתקרב לשכר הממוצע במשק. בהתחשב בכך שלתובע נקבעו, בחוות דעת המומחה, נכויות בשיעור גבוה במשך שנה, ועל דרך האומדנה, ייפסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסכום של 50,000 ₪. הפסד שכר בעתיד כאמור, אין לנו נתונים לגבי כושר השתכרותו של התובע בעבר. עוד ציינתי, כי אין מקום לערוך החישוב, כנדרש בסיכומים מטעם התובע, לפי בסיס השכר הממוצע במשק. התובע לא הציג כל ראיה לגבי השתכרותו, במקום עבודה כלשהו בעבר ולמעשה הוא לא הצהיר על כך אפילו לא במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו. בנסיבות אלה, מצאתי שיהיה זה נכון ליטול, כבסיס לחישוב, את השכר אותו ציין התובע בחקירתו הנגדית, כשכר אשר הוא מקבל במסגרת עבודתו כמדריך - 4,400 ₪. נוכח דבריי בדבר נכותו התפקודית של התובע, סכום ההפסד החודשי לחישוב עד גיל פרישה יהיה בסך 440 ₪, כך שהפיצוי בראש נזק זה עומד על סך 107,000 ₪ (במעוגל). ניכויים התובע לא התייחס כלל לשאלת הניכויים שיש לנכות מן הפיצוי שייפסק לו. המדובר הוא בתשלומים תכופים שקיבל התובע, כמו גם בתשלומים שקיבל מן המל"ל בעקבות התאונה. הנתבעת ערכה חישובים מדויקים של הסכומים אותם היא מבקשת לנכות מסכום הפיצוי. החישובים הוצגו במסגרת השלמה לסיכומי הנתבעת ותיקון טעות קולמוס שנפלה באותה השלמה. התובע לא ניצל את זכותו לסיכומי תשובה, במסגרתם היה ביכולתו להגיב לסכומי הניכוי הנדרשים על ידי הנתבעת. יש לראות את התובע כמי שהסכים לחישובי הנתבעת ומעבר לכך - חישובי הנתבעת מבוססים על תעודות עובד ציבור שהוגשו ועל ההלכה הפסוקה לעניין אופן עריכת החישוב שיש לנכות, כאשר לתובע שולמו תגמולי מל"ל במסגרת נכות כללית בשל אירוע או אירועים אשר אינם קשורים לתאונה, ובמקרה הזה מחלת הצהבת שהייתה לתובע ואשר בגינה קיבל תגמולים מן המל"ל בתקופה מסוימת. על כן, מסכום הפיצוי יש לנכות את הסכומים הבאים: ניכויי מל"ל בסך 77,845 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.9.12 (מועד עריכת החישוב על ידי הנתבעת) ועד לביצוע בפועל של הניכוי מהפיצוי. תשלום תכוף בסך 5,000 ₪, ששולם ביום 30.11.06, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהתאריך האמור ועד לביצוע בפועל של הניכוי מהפיצוי. תשלום תכוף בסך 11,502 ₪, ששולם ביום 6.5.07, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהתאריך האמור ועד לביצוע בפועל של הניכוי מהפיצוי. ההודעה לצד שלישי כאמור, הצד השלישי לא הגיש סיכומים ובקשתו להגשת הסיכומים בעוד חודש נדחתה. הצד השלישי הוא הנהג הפוגע, הוא הורשע בגין נהיגה בזמן פסילה, וללא פוליסת ביטוח תקפה, בעת התאונה. פסה"ד המרשיע הוצג כראיה והוא חלוט, שכן לא הוגש עליו ערעור. הצד השלישי לא ביקש להביא ראיות לסתור את פסה"ד. תצהירו של הצד השלישי, כפי שהוחלט, אינו מהווה ראיה במשפט זה. על כן, למעשה, אין לנו טענה כלשהי של הצד השלישי כנגד ההודעה לצד שלישי שהגישה כנגדו הנתבעת. על כן, יחוייב הצד השלישי לשפות את הנתבעת בכל סכום שבו היא תחוייב לשלם לתובע . כן יהיה על הצד השלישי לשלם לנתבעת, את כל ההוצאות הנוספות אשר היא נשאה בהם בגין ניהול ההליך, כמו ג, בשכר טרחת עורך דין בגין הצורך לשלוח את ההודעה לצד שלישי ולנהל את ההליך כנגדו. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו לעיל, בניכוי הסכומים שנקבעו, כל זאת תוך 30 יום מהיום. כל סכום שלא ישולם במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט שהוא נשא בהם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. כמו כן ישולם לתובע שכ"ט עורך דין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ). הצד השלישי ישפה את הנתבעת, בכל סכום אשר חוייבה בו הנתבעת כאמור לעיל וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, ישיב הצד השלישי לנתבעת את ההוצאות שהיא נשאה בהן בקשר עם ניהול ההליך (אגרת משפט ותשלומים למומחים רפואיים). סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום ההוצאות ועד להשבתם לנתבעת בפועל. כמו כן ישלם הצד השלישי לנתבעת שכ"ט עורך דין בגין ניהול הליך ההודעה לצד שלישי בסכום של 5,850 ₪ (כולל מע"מ). במקרה של מחלוקת בין מי מהצדדים לגבי סכום ההוצאות, תובא המחלוקת להכרעתו של הרשם הנכבד. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. שאלות משפטיותתקנה 15 (ביטוח לאומי)