השוכרת העבירה את מפתחות המושכר לחב' אנגלו סכסון, על מנת שתראה את המושכר לשוכרים פוטנציאליים. אין מחלוקת בין הצדדים שהיה זוג שוכרים שהסכימו לשכור את המושכר. אלא ששוכרים אלו לא התייצבו לחתום על חוזה השכירות. האחריות למצוא שוכרים אחרים מוטלת על השוכרת. משאלו לא התייצבו לחתום על חוזה השכירות, חלה עליה האחריות להמשיך ולשלם את דמי השכירות. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא האחריות למצוא שוכרים אחרים: ה"ה אלון וקרן בר השכירו בית צמוד קרקע לגב' לימור גפסן (ברדה). מר גלאי מיקי מנשה חתם על שטר החוב שנמסר למשפחת בר בגין שכירות זו כעושה השטר ביחד עם גב' גפסן. כל צד טוען שהצד השני הפר את חוזה השכירות, וכל צד הגיש תביעה כספית כנגד רעהו. כללי: בעלי הדין: 1. ה"ה אלון וקרן בר (להלן-"המשכירים") הם הבעלים או בעלי זכות החזקה הבלעדית בקוטג' דו קומתי + מרתף + 5 חדרים מטבח ושירותים הנמצא ברחוב פלמינגו 8א' בבאר יעקוב, הידוע כחלקה 75 בגוש 4040 (להלן-"המושכר"). 2. גב' לימור (ברדה) גפסן (להלן-"השוכרת") שכרה מאת השוכרים את המושכר, כפי שיפורט להלן. 3. מר גלאי מיקי מנשה (להלן-"מר גלאי") הינו אביו של ירון גלאי, מי שהיה בן זוגה של השוכרת בעת החתימה על חוזה השכירות. מר ירון גלאי הינו בעל זכויות בחב' התיווך אנגלו סכסון. מערכת היחסים בין הצדדים: 4. ביום 29.5.08 חתמו המשכירים והשוכרת על חוזה שכירות לפיו השכירו המשכירים לשוכרת את המושכר ואת החפצים המצויים במושכר למטרת מגורים בלבד לתקופה של 12 חודשים שתחילתם ביום 1.6.08 וסופם ביום 31.5.09. לשוכרת ניתנה אופציה להמשיך ולשכור את הדירה לתקופה נוספת של 24 חודשים שתחילתם ביום 1.6.09 וסופם ביום 31.5.11. התנאים להפעלת האופציה היו: השוכרת תקיים את תנאי החוזה; השוכרת תיתן למשכירים הודעה בכתב לפחות 30 יום לפני תום תקופת השכירות, בה תודיע למשכירים על החלטתה להאריך את תקופת השכירות. החפצים אליהם התייחס החוזה היו מזגן מיני מרכזי ומזגן מפוצל. 5. יתר תנאי החוזה הצריכים לענייננו הם כדלקמן: דמי השכירות לכל חודש שכירות, לרבות בתקופת האופציה, הינם 5,250 ₪ לחודש; איחור של יום אחד בתשלום דמי השכירות מהווה הפרה יסודית של החוזה; בסעיף 6 לחוזה התחייבה השוכרת לשלם את מיסי העיריה במועדם, והתחייבה שלא לבקש פטור מתשלום ארנונה בקשר עם המושכר, גם אם המושכר יהיה ריק ולא תעשה בו שימוש. הפרת התחייבות זו היא הפרה יסודית ועל השוכרת יהיה לפצות את המשכירים ולשפותם בגין כל נזק שייגרם מההפרה האמורה; בסעיף 9(א) לחוזה הסכימו הצדדים שאם השוכרת תפנה את המושכר לפני המועד שנקבע, יהיה עליה לשלם למשכירים את דמי השכירות עד לתום התקופה, ולא תהיה זכאית לקבל מהמשכירים כל סכום מתוך דמי השכירות המוסכמים, ולחילופין, להמציא שוכר חלופי לשביעות רצון המשכירים, ובתנאי שלא יפגעו זכויות המשכירים על פי ובכפוף לחוזה השכירות; על השוכרת לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, ולהחזיר למשכירים את החזקה הבלעדית בה ובחפצים; ליתן למשכירים שטר בטחון וכתב ערבות על הסך 31,500 ₪ "להבטחת תשלום נזקיהם של המשכירים בגין האמור בחוזה, ו/או להבטחת פינוי הדירה במועד ו/או תשלום המיסים ו/או התשלומים החלים על השוכרים", וכן ליתן שיק בטחון על הסך 31,500 ש"ח; על השוכרת לא לעשות כל שינוי במושכר ללא הסכמת המשכירים בכתב; אם השוכרת לא תפנה הדירה במועד, יהיה עליה לשלם את הסך 200 דולר ארה"ב (להלן-"דולר") בגין כל יום איחור, בלי לפגוע בכל סעד אחר לא זכאים המשכירים; השוכרת התחייבה להשקות את הגינה, לקצור את הדשא ולנכש באופן שוטף את העשביה בחצר; חלל גג הרעפים אינו לשימוש; חל איסור על השוכרת לקדוח חורים בקרמיקות ובאריחי השיש השונים. 6. בחוזה השכירות הסכימו הצדדים כי בעת החתימה על חוזה השכירות היה המושכר חדש, נקי ותקין, מערכות האינסטלציה החשמלית והסניטרית שלמות, תקינות ופועלות ללא פגם. השוכרת הצהירה שראתה את המושכר ומיקומו , בדקה בקפדנות את המושכר , מצבו ומתקניו, אפשרויות השימוש בו, ומצאה את כל הנ"ל מתאימים למטרותיה, והיא מוותרת על על טענה של אי התאמה מכל סוג שהוא. 7. במעמד החתימה על החוזה חתמו השוכרת ומר גלאי על שטר חוב בסך 31,500 ₪, כאשר מר גלאי חתם כעושה השטר, ולא כערב. מי שחתם כערב על השטר הוא מר ירון גלאי, שהיה בן-זוגה של השוכרת באותה עת. באותו מעמד חתם מר גלאי על שיק מס' 0108 לפקודת גב' קרן בר (להלן-"גב' בר") על הסך 31,5000 ₪ ללא תאריך פרעון, אותו משך על בנק אוצר החייל בע"מ סניף 494 במודיעין חשבון מס' 008385 (להלן-"השיק"). 8. השוכרת הודיעה למשכירים על מימוש באופציה, ומימשה אותה בפועל. 9. ביום 22.11.10 הגישה השוכרת למחלקת הגביה במועצה המקומית בבאר יעקב (להלן-"המועצה המקומית") הודעה לפי היא עזבה את המושכר ביום 21.11.10, וממועד זה אינה מתגוררת במושכר. משמעות הודעה זו מבחינת הרשות המקומית היא שהשוכרת מפסיקה להיות מחויבת בתשלום מיסי העירייה, והחיוב עובר לכתפי המשכירים. בכך הפרה השוכרת את הוראות סעיף 6(א) סיפא לחוזה השכירות. 10. השוכרת העבירה את מפתחות המושכר לסוכנות אנגלו סכסון בבאר-יעקב, ללא הסכמת המשכירים וללא ידיעתם, על מנת שסוכנות זו תנסה למצוא שוכר חילופי במקומה, שכן השוכרת עברה להתגורר במקום מגורים אחר. באותה עת היו חפצים רבים של השוכרת במושכר, לדבריה, מכיוון שלא יכלה לקחת למקום מגוריה את כל החפצים שהיו במושכר, שכן היא ובן זוגה, ירון גלאי, אחסנו בו ריהוט וציוד של 3 דירות: ריהוט וציוד של הדירה שהביאה עמה לאחר גירושיה מבן זוגה הקודם, ריהוט וציוד של הדירה שהביא עמו מר ירון גלאי לאחר גירושיו מבת זוגו הקודמת, וריהוט וציוד שקנו היא ומר ירון גלאי בתקופת חייהם המשותפים. 11. במחצית חודש מאי 2011 הוחלפו הודעות אס.אמ.אס בין הצדדים אודות פינוי המושכר, והשוכרת אמרה שתפנה המושכר במועד. משנוכח מר אלון בר (להלן-"מר בר") שהשוכרת לא פינתה את המושכר עד ליום 1.6.11, נכנס למושכר על מנת לבצע בו שיפוצים. השוכרת הגישה תלונה למשטרה כנגד מר אלון על פריצה למושכר. כשהגיע שוטר למושכר הציע השוטר לשוכרת לקבל את הצעת מר בר לפנות את החפצים שלה במשאית, אך היא לא הסכימה. לאור זאת, סגר מר בר את הדירה בהתאם לדרישת השוטר, ורק ביום 3.6.11 פינתה השוכרת את המושכר, כאשר היא משאירה בו חפצים, ולא מסרה את המושכר למשכירים בהתאם להתחייבותה על פי חוזה השכירות. ת"ט 50566-11-11: 12. משנוכחו המשכירים לשעת שהשוכרת הפרה את חוזה השכירות, הגישו בחודש אוגוסט 2011 את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ בת"א בתיק הוצל"פ מס' 01-03913-33-3 (להלן-"תיק ההוצל"פ"). 13. ביום 23.11.11 הגיש מר גלאי התנגדות לביצוע השיק, בה טען כדלקמן: השיק נמסר לגב' בר ולבן זוגה מר בר כשיק לבטחון בלבד, להבטחת התחייבות השוכרת בהתאם לסעיף 12(א) לחוזה השכירות; תקופת השכירות בחוזה הייתה מיום 1.6.08 ועד ליום 31.5.09, והשיק ניתן להבטחת התחייבויות השוכרת עבור שנת שכירות זו בלבד, ולא לתקופת האופציה; לחילופין, השוכרת עמדה בכל התחייבויותיה על פי חוזה השכירות; המשכירים הם אלו אשר הפרו את חוזה השכירות, וגרמו לנזקים לשוכרת. לצורך פירוט הנזקים צירף מר גלאי העתק כתב תביעה על הסך 131,100 ₪, אשר היה בכוונת השוכרת להגיש כנגד המשכירים. ת"א 43973-11-11: 14. ביום 23.11.11, ביום בו הגיש מר גלאי את ההתנגדות לביצוע השיק, הגישה השוכרת לבית משפט השלום ברמלה תביעה כספית כנגד השוכרים על הסך 131,000 ₪. בכתב התביעה טענה השוכרת מספר טענות, והן: היא בקשה להביא שוכר חילופי כבר חצי שנה לפני תום תקופת השכירות, אך המשכירים הכשילו מהלך זה. לכן על המשכירים להשיב לה את דמי השכירות עבור חצי שנה בסך 31,500 ₪; המובילים מטעם השוכרת הגיעו ביום 1.6.11 למושכר על מנת לפנות המושכר, אך היא ראתה שמר בר נמצא במושכר ומבצע בו שיפוצים. היא הזמינה משטרה, ולא פינתה את המושכר. רק ביום 3.6.11 היא פינתה את המושכר. כתוצאה מכניסה למושכר ללא הסכמתה, נגנבו לה לטענתה 21,000 ₪ ו-1,000 יורו אשר הוחבאו בתעלת המזגן, ונעלמו או ניזוקו פריטי ציוד שונים. לטענת השוכרת, שווי הציוד שניזוק או נעלם, כולל הכספים, מגיע לסך 49,600 ₪; השוכרת טוענת שהמשכירים פגעו בפרטיותה, גרמו לה עוגמת נפש ובשמה הטוב, ובגין כך היא תובעת מהם את הסך 50,000 ₪. 15. בכתב ההגנה שהגישו המשכירים טענו המשכירים שיש לדחות את תביעת השוכרת מהנימוקים כדלקמן: במעמד מסירת החזקה בדירה ביום 3.6.11 חתמה השוכרת על כך שהיא מוותרת על כל הציוד שנותר בדירה; השוכרת היא זו שהפרה את חוזה השכירות, והותירה את המושכר מלוכלך, והחזירה אותו שלא על פי הוראות חוזה השכירות; השוכרים האמיתיים של המושכר הם השוכרת ומר ירון גלאי. מטעמים השמורים עם השוכרת ובן זוגה, רק היא חתמה על חוזה השכירות; השוכרת סירבה לאפשר למשכירים לתקן את הפילטר של המזגן, לכן מים נזלו מהמזגן על התקרה אקוסטית וגרמו לנפילתה. השוכרת לא ביטחה את המזגנים,ולכן לא יכלו המשכירים לפנות לחברת הביטוח על מנת לתקן את התקרה האקוסטית. בכך הפרה השוכרת את חוזה השכירות; השוכרת הזניחה את הבית, ולאחר שעזבה אותו השאירה את הויטרינה של מרפסת הסלון פתוחה, וכל מי שרצה, יכול היה להיכנס למושכר; השוכרת מסרה את מפתחות המושכר לחב' אנגלו סכסון ללא ידיעתם וללא הסכמתם; השוכרת הותירה נזקים במושכר, ולא טרחה לתקנם. המשכירים נשאו בעלות התיקונים; הם לא לקחו כל פריט השייך לשוכרת, ולא ידעו שיש כסף שהוחבא בתעלת המזגן; התובעת היא זו שהפרה את החוזה, ולא נגרמו לה פגיעה בפרטיות ולא פגיעה בשם הטוב ולא עגמת נפש. העדויות: 16. מטעם השוכרת העידו העדים כדלקמן: מר בנגייב בכור. עד זה העיד כי הוא גנן במקצועו, וכי בחודש יוני 2008 ביצע עבודת גינון בסכום כולל של 3,450 ₪ על פי חשבונית 00425 מיום 19.6.08 שהוצאה ע"ש "ברדה לימור ו/או ירון". על פי חשבונית זו נעשו עבודות גינון שכללו 100 מ"ר דשא אלטורי, 4 מתזי גזרה ושתילת שתילים בשביל כניסה. בתחילה ניסה מר בנגייב לומר שלא הייתה גינה במושכר, אך בחקירתו הנגדית הוא נכשל בלשונו ואמר שעשה שינוי במערכת ההשקיה, לאור חוות דעתו לאחר שפתח את הממטרות וראה שאין חפיפה מלאה, ועל דעת עצמו החליט להתקין עוד 4 מתזי גזרה. כבר מעדותו ניתן לראות שאכן הייתה גינה במושכר, דבר העולה בקנה אחד עם הכתוב בסעיף 21 לחוזה השכירות, בה התחייבה השוכרת להשקות ולקצור את הדשא ולנכש באופן שוטף את העשבייה בחצר. נראה שארבעת המתזים הנוספים הותקנו בגלל הוספת 100 מ"ר דשא, שכן הדשא החדש שנשתל צריך מערכת השקייה. מחומר הראיות עולה שלמעשה השוכרת ביקשה לבצע גינה בהתאם לרצונה, אך בכך אין כדי להביא למסקנה שהמושכר הושכר לשוכרת ללא גינה. עוד עולה מחקירתו הנגדית של עד זה שלאחר הטיפול הראשוני בגינה, לא טיפל לאחר מכן בגינת המושכר. לאור המסקנות העולות מעדותו של עד זה, סבור אני שעדותו של מר בנגייב הייתה מיותרת ולא מועילה; גב' צהלה אברהם. עדה זו היא עוזרת הבית של השוכרת מאז שנת 2005. לדבריה, היא הייתה מנקה את המושכר עד שהשוכרת עברה להתגורר בבית מגורים אחר, ומאז שהשוכרת עזבה את המושכר בחודש נובמבר 2010, לא נכנסה למושכר, לא ניקתה אותו ואינה יודעת מה מצבו. לכן גם עדותה של עדה זו הייתה מועילה לבירור הסכסוך שבין הצדדים; מר ירון גלאי. עד זה לא הגיש תצהיר עדות ראשית, למרות ההחלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. מפליא הדבר שעד זה לא הגיש תצהיר עדות ראשית, שכן הוא חתום על כתב הערבות לחוזה השכירות, הוא התגורר במושכר, והייתה לו מעורבות ניכרת ביותר בכל מערכת היחסים בין הצדדים. לאור מחדל זה, לא התרתי את העדתו של מר גלאי. מחדל זה של השוכרת פועל לרעתה, שכן עדותה היא עדות יחידה, בכל הקשור לתביעתה, עדות שעליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, על כל המשתמע מכך; מר גלאי מיקי מנשה אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. העד העיד על כך שנתן את השיק כערב, וכי ידע שנותן את השיק עבור שנת השכירות הראשונה, וכי השוכרת לא הפרה את חוזה השכירות. עדותו של עד זה הייתה מגמתית, ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות שהתבררו בבית המשפט, כפי שיפורט להלן. השוכרת, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה עליו חקירה שכנגד. על עדותה זו אתייחס להלן, בהתאם לנדרש. 17. מטעם המשכירים העידו שני המשכירים, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו חקירות שכנגד. 18. לאחר תום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טיעוניהם. דיון ומסקנות: ת"א 43973-11-11: החזר דמי השכירות: 19. השוכרת העבירה את מפתחות המושכר לחב' אנגלו סכסון, על מנת שתראה את המושכר לשוכרים פוטנציאליים. אין מחלוקת בין הצדדים שהיה זוג שוכרים שהסכימו לשכור את המושכר. אלא ששוכרים אלו לא התייצבו לחתום על חוזה השכירות. האחריות למצוא שוכרים אחרים מוטלת על השוכרת. משאלו לא התייצבו לחתום על חוזה השכירות, חלה עליה האחריות להמשיך ולשלם את דמי השכירות. 20. הייתה הצעה להשכיר את המושכר לחב' אנגלו סכסון. אלא שהמשכירים לא הסכימו לכך, מכיוון שייעוד המושכר הוא למגורים, וחב' אנגלו סכסון בקשה לשכור את המושכר למטרת משרדים, דבר המהווה שימוש חורג ועבירה על פי חוק התכנון והבנייה, ודבר אשר היה משנה את חיוב המשכירים בארנונה למשרדים, שהיא גבוהה יותר מארנונה למגורים. על כן סירוב המשכירים להשכיר את המושכר לחב' אנגלו סכסון כשוכרת חילופית הינו סביר ביותר. 21. אשר על כן, יש לדחות את תביעת התובעת להחזר דמי השכירות לתקופה שמחודש דצמבר 2010 ועד לחודש מאי 2011 בסך 31,500 ₪. הכסף המזומן: 22. טוענת השוכרת כי בתעלת מיזוג האוויר בתוך הבית היו מוחבאים 21,000 ₪ במזומן ו-1,000 יורו. המשכירים או מי מטעמם גנבו סכומים זה, ולכן עליהם לשלם לה סכומים אלו. 23. סבור אני שיש לדחות תביעתה זו של השוכרת מהנימוקים כדלקמן: עדותה של השוכרת בעניין זה היא עדות יחידה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות; השוכרת לא דאגה למלא אחר הוראות בית המשפט ולהמציא את תצהירו של בן זוגה, מר ירון גלאי, שיכול היה ליתן תצהירו ללא כל מאמץ. מחדל זה פועל לרעת השוכרת; בסעיף 12 לתצהירה, הצהירה השוכרת כי היא הסתירה את הכספים בתעלת מיזוג האוויר, אך בעדותה בבית המשפט העידה שמר ירון גלאי החביא את הכסף (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 14 - 15). סתירה זו פוגעת באמינותה; מאחר והשוכרת טוענת למעשה פלילי של המשכירים, נטל הראיה המוטל עליה גבוה יותר מאשר נטל הראיה שבמשפט אזרחי. השוכרת לא הרימה נטל זה וגם לא את הנטל המוטל עליה בהליך אזרחי רגיל; ביוזמת השוכרת נכנסו למושכר לקוחות אנגלו סכסון על מנת לבדוק האם ברצונם לשכור את הדירה. דלת הויטרינה של סלון המושכר הייתה פתוחה, וכל מי שרק רצה, יכול היה להיכנס למושכר ולחפש במושכר כאוות נפשו. 24. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את תביעת התובעת בכל הקשור לכספים שלטענתה החבירה בתעלת מיזוג האוויר. התביעה בגין הציוד: 25. טוענת השוכרת כי בעת שהגיעה למושכר ביום 1.6.11 התברר לה שהמשכירים פגעו בציוד השייך לה והעלימו חלק ממנו. הציוד לגביו טוענת השוכרת הינו כדלקמן: מסך LCD מסוג טושיבה 37 אינץ' בשווי 5,000 ₪; מסך LCD מסוג LG 32 אינץ' בשווי 3,000 ₪; מכונת אספרסו לווואצה גדולה ומקצועית בשווי 3,000 ₪; 2 זרועות ברקן למסכי LCD בשווי 800 ₪; מכשיר סוני פליי סטיישן 2 בשווי 2,000 ₪. 26. סבור אני שיש לדחות את תביעתה של השוכרת ולו מן הטעם שהשוכרת לא הוכיחה את שווי הציוד לו טענה. השוכרת לא הציגה כל קבלה שהיא על רכישת ציוד זה. השוכרת העידה כי במושכר היה ציוד השייך למר ירון גלאי שהביא מגירושיו מבת זוגו הקודמת, וקיימת אפשרות סבירה שרכוש זה שייך לו ולא לה, כך שקיימת סבירות רבה שציוד זה אינו בר תביעה ע"י השוכרת. 27. אך גם לגופו של עניין יש לדחות את תביעת השוכרת. אין מחלוקת שביום 3.6.11 השאירה השוכרת במושכר ציוד רב, ואמרה שאין לה צורך בו, וניתן לתרום אותו לנזקקים. השוכרת כתבה זאת בכתב במסמך עליו חתמו השוכרת ומר בר, בלשון זו: "אני ברדה לימור מס' ת.ז. ... מאשרת בזאת כי החפצים שנשארו כגון מיטה + 2 ארונות ושולחן לילדים יינתן לאנשים נזקקים ולאלון בר אין צורך בהם ולא ללימור ברדה. הנתינה לנזקקים היא באישור לימור ברדה. כל יתר החפצים השונים שנשארו בדירה אין לי צורך בהם." דהיינו, השוכרת מודה שהשאירה חפצים רבים בדירה, ואין לה צורך בהם. מי יתקע לידינו שהחפצים הנזכרים בכתב התביעה ובתצהירה של השוכרת אינם החפצים הכלולים במונח "כל יתר החפצים שנשארו בדירה", שלשוכרת אין כל צורך בהם? 28. אשר על כן יש לדחות גם את תביעתה השוכרת בגין החפצים. פיצוי על נזק לא ממוני: 29. השוכרת תובעת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, חדירה ופגיעה בפרטיות ופגיעה בשם טוב. 30. חיפשתי בכל עדות השוכרת, ולא מצאתי שהמשכירים פגעו בשמה הטוב של השוכרת. 31. עגמת הנפש שנגרמה לשוכרת, אם נגרמה, מקורה בהפרות החוזה שמטעמה, בכך שלא פינתה המושכר במועד, הזניחה את המושכר במשך כחצי שנה, לא שמרה על המושכר, לא דאגה שהמושכר יהיה סגור לחלוטין במיוחד לאור העובדה שלקוחות חב' אנגלו סכסון נכנסו למושכר על מנת לבדוק שמא מי מהם מעוניין לשכור את המושכר. 32. ובאשר לפגיעה בפרטיות, יש לבדוק מהי פגיעה בפרטיות כפי הגדרתה בחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות קובע כדלקמן: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: (1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; (2) האזנה האסורה על פי חוק; (3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; (4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" - מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין; (5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" - לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001; (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; (10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9); (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד." בהתאם להגדרה זו, כניסת מר בר למושכר ביום 1.6.11 עקב הפרת החוזה מצד השוכרת, במיוחד לאור העובדה שהשוכרת לא התגוררה במושכר במשך חצי שנה, אין בה פגיעה בפרטיות השוכרת כהגדרתה בחו הגנת הפרטיות. 33. אשר על כן, יש לדחות גם תביעה זו של השוכרת כנגד המשכירים. לסיכום תביעת השוכרת: 34. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את תביעת השוכרת כנגד המשכירים בתיק אז' 43973-11-11. ת"ט 50566-11-11: תקופת השכירות עבורה ניתן השיק: 35. טוען מר גלאי כי נתן את השיק כבטחון רק עבור שנת השכירות הראשונה, שהסתיימה ביום 31.5.09. סבור אני שיש לדחות טענה זו, מהסיבות שיפורטו להלן. 36. בסעיף 12 לחוזה השכירות הסכימו הצדדים כדלקמן: להבטחת תשלום דמי השכירות ו/או להבטחת תשלום נזקיהם של המשכירים בגין האמור בהסכם זה ו/או להבטחת פינוי הדירה במועד ו/או להבטחת תשלום המסים ו/או התשלומים החלים על השוכרים יפקידו השוכרים בידי בא כוח המשכירים שטר חוב בטחון על הסך 31,500 ₪ (שלושים ואחת אלף וחמשת אלפים (!) שקל חדש) חתום על ידם ועל ידי ערב נוסף לשביעות רצונם של המשכירים. בנוסף יימסר למשכירים שיק בטחון בסכום זהה. בגמר התקופה הקצובה ו/או תקופת האופציה במידה ותמומש ולאחר שהמשכירים יווכחו לדעת כי המוכרים עמדו בכל תנאי הסכם זה יוחזר שטר הבטחון והשיק שנמסר לבטחון לשוכרים כמו כן, יחתימו השוכרים והמשכירים ערב לשביעות רצון המשכירים על כתבי הערבות המצ"ב. .. מסעיף 12(א) לחוזה השכירות נוכחים אנו לדעת שהחובה ליתן שיק בטחון הוא על השוכרת ולא על הערב. העובדה שמר גלאי נתן את השיק במקום השוכרת, אינה הופכת אותו לערב, אלא כמי שמילא את התחייבות השוכרת על פי סעיף זה. לכן יש להתייחס לשיק כשיק שמסרה אותו השוכרת ולא מר גלאי. בנסיבות אלו, ידיעתה של השוכרת היה ידיעתו של מר גלאי. דהיינו, ששיק הבטחון בתוקף במשך כל תקופת השכירות ובתקופת האופציה, ועד להשבת המושכר למשכירים בתום תקופת האופציה. 37. קשה לקבל את טענת מר גלאי שנתן את השיק אך ורק לתקופת השכירות, שכן הוא חתם על שטר הערבות לא כערב, אלא כעושה השטר, כאשר בנו, שהיה בן זוגה של השוכרת חתם כערב על כתב הערבות. החתימות על המסמכים כפי שקיימות מצביעות על כך שמר גלאי ידע היטב ששיק הבטחון יהיה תקף גם בתקופת האופציה. 38. אשר על כן, סבור אני שמר גלאי ידע שעל השוכרת ליתן את שיק הבטחון, הוא מילא את התחייבותה של השוכרת בעת שנתן את השיק, ובא במקומה לעניין זה, וידע היטב שהשיק יהיה בתוקף גם בתקופת האופציה. הנזקים שנגרמו למשכירים: 39. לעניין הנזקים טען ב"כ השוכרת ומר גלאי שמאחר ומי שנתן את הקבלות לא התייצב לעדות, אין לקבל מסמכים אלו. את טענה זו יש לדחות לאור העובדה שב"כ השוכרת ומר גלאי חקר את המשכירים על מסמכים אלו, ובכך הכשיר את קבלתם גם לתוכנם. 40. כפי שציינתי לעיל, בעת שהגישה השוכרת לרשות המקומית ביום 22.11.10 הודעה על כך שעזבה את המושכר, הפרה את סעיף 6(א)סיפא לחוזה השכירות, האוסר עליה לעשות כן. על כן, על השוכרת לשלם למשכירים את כל מיסי העירייה ששילמו המשכירים לרשות המקומית מיום 22.11.10 ועד ליום 31.5.11 בסך 4,719 ₪. 41. המשכירים טענו כי כתוצאה מהזנחת המושכר, נכנסו יונים מתחת לגג המושכר. בחוזה השכירות הסכימו הצדדים שחלל הגג אינו כלול במושכר, ולכן כל אשר אירע בחלל הגג אינו באחריות השוכרת. על כן אין לקבל את תביעת המשכירים בגין הרחקת יונים בסך 1,000 ₪, ויש להפחית את הסך 2,750 ₪ + מע"מ בשיעור 16% (בסה"כ 3,190 ₪) מהחשבונית של א.ס. אבו סיאם עבודות בנין בע"מ בגין עבודות ניקוי חלל הגג מצואת היונים. 42. המשכירים הציגו תמונות בהם נראים נזקים למושכר, לרבות נזקי בניה, נזקי חשמל, נזקי אינסטלציה והזנחת הגינה. בגין נזקים אלו הציגו המשכירים חשבוניות כדלקמן: ח-ן מאת חב' אבו סיאם על הסך 19,319 ₪ בגין תיקון נזקי בניה, ממנה יש לפחית את הסך 3,190 ₪, ובסה"כ 16,124 ₪; ח-ן מאת קבלן לעבודות חשמל בגין תיקוני חשמל בסך 812 ₪; ח-ן בגין תיקוני אינסטלציה בסך 500 ₪; ח-ן בגין תיקוני חלונות ודלתות בסך 1,670 ₪; ח-ן בגין תיקוני מזגן מיני מרכזי בסך 2,700 ₪. סך כל הנזקים שהוכיחו המשכירים מגיעים לסך 21,806 ₪. לכך יש להוסיף את מיסי העירייה בסך 4,719, כך שהמשכירים הוכיחו נזקים בסך 26,525 ₪. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: ב-ת"א 43973-11-11: תביעת השוכרת, גב' גפסן, כנגד המשכירים, ה"ה אלון וקרן בר, נדחית; השוכרת תשלם למשכירים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ב-ת"ט 50566-11-11: התנגדות הנתבע, מר גלאי, מתקבלת בחלקה, באופן שסכום קרן החוב שיעמוד לגבייה בהוצל"פ יעמוד על הסך 26,525 ₪ נכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ, וכל ההוצאות הנלוות יותאמו לסכום זה; ההליכים בתיק הוצל"פ 01-03913-33-3 בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב יימשכו כסידרם, בכפוף לאמור בס"ק (1); הנתבע, מר גלאי, ישלם לתובעת, גב' קרן בר, כדלקמן: (א) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; (ב) שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שכירות