בקשה מהבנק לא לכבד צ'ק

בתביעה דנן עותר התובע לחייב את הבנק לשלם לו 260,000 ₪, מתוכם 90,000 ₪ כספי הלוואה שקיבל מהבנק, 70,000 ₪ סכומי השיקים שנפרעו, וכן 100,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש בגין תשלום השיקים. לטענת התובע, הוא ביקש מפורשות מהבנק שלא לכבד שיקים שמסר לספק הבשר, כיוון שמדובר בשיקים שמסר לו בגין סחורה עתידית. כיוון שספק הבשר קרס כלכלית, ביקש שלא לכבדם. לדבריו, כדי למנוע מצב שהשיקים לא יכובדו מהסיבה א.כ.מ הציעו לו נציגי הבנק להקים מסגרת הלוואות של 250,000 ₪, כדי לא לכבד את השיקים, מבלי שייחשבו שלא כובדו בגין חוסר כיסוי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה מהבנק לא לכבד צ'ק: זוהי תביעה כספית בסך 260,000 ₪, שהגיש התובע, בעל מזנון מהיר המנהל אותו כעוסק מורשה, אשר חשבונו העסקי מתנהל בסניף הבנק של הנתבע מס' 612 בנתניה, שם גם עובדת אשתו של התובע א. תמצית טענות התביעה 1. התובע מקיים קשרים מסחריים מזה כ-12 שנה עם ספק בשר, ומסר לאותו ספק 12 שיקים דחויים כבטחון להבטחת סחורה עתידית שתוזמן על ידו. לבקשת הספק, נמסרו מספר שיקים, פזורים על פני מספר חודשים, בהתאם לגובה ההזמנות שביצע התובע בעבר. בחודש ספטמבר פנה התובע לנתבע והודיע לו שספק הבשר בקריסה כלכלית ובהליכי פירוק וכי אותו ספק מחזיק בשיקים דחויים בסכום כולל של 250,000 ₪, שנמסרו לו עבור סחורה שהתובע טרם קיבל אותה. התובע הבהיר לנתבע, כי בשל מצבו הכלכלי של הספק, אין כל סיכוי שהתובע יקבל את הסחורה בעתיד, ולכן ביקש לבטל את כל השיקים הדחויים. 2. בפגישה בינו לבין עובדי הבנק, הגב' נורית תבור ומנהלת המחלקה העסקית בבנק, גאולה אזולאי, הסביר התובע את מצב הדברים ונענה, כי השיקים הינם מעבר למסגרת האשראי שבחשבונו, ולכן גם אם תינתן הוראת ביטול, יצוין עליהם שהם נדחים מהסיבה "א.כ.מ.". כדי לא לגרום נזק כלכלי לתובע ולעסקו, סוכם בעצת נציגי הבנק, על הקמת מסגרת הלוואה לטווח ארוך, למקרה שהספק או גורם אחר ינסה לפרוע את השיקים. ביום 21.9.10 הודיע התובע לנתבע על ביטול 3 שיקים שמועד פירעונם היה לחודש אוקטובר (נספח א' לכתב התביעה). 3. ביום 26.9.10 הודיע התובע לגב' נורית תבור, שהוא נוסע עם משפחתו לחו"ל וביקש, בהתאם להסכמות שהושגו עם הבנק, לא לכבד את השיקים שמסר לספק הבשר. כדי להבטיח מסגרת אשראי לצורך אי כיבוד השיקים כמבוטלים, אף חתם באותו יום על כתב התחייבות להחזרת ההלוואה על סך 50,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה). גובה כתב ההתחייבות היה בסכום שנועד להבטיח שביטול השיקים, אם אלה יופקדו, יהיה מסיבת ביטולם ולא מסיבת אכ"מ, והיה ברור לאור הבהרה מפורשת של התובע לנתבע, שהוא לא נועד לאפשר פירעון השיקים. התובע טוען, שהוא ציין בפני גב' תבור, שהינו זמין בחו"ל במשך 24 שעות ביממה בטלפון הנייד וביקש שיפנו אליו ללא היסוס. בתצהירו הוסיף, כי בזמן שהותו בחו"ל הוא שוחח מספר פעמים עם סניף הבנק, הטלפון שלו היה זמין וניהל דרכו שיחות עם מי שניסה להשיגו. לכן, לטענתו, אין ממש בטענת הבנק, כי נציגו ניסו להשיגו טלפונית. עוד לטענתו, אשתו הודיעה מראש לסניף הבנק שאינה לוקחת את הטלפון הנייד לחו"ל ואף לא נשלחה לה הודעת אס.אמ.אס. 4. טוען התובע, כי הוא חתם על כתב ההתחייבות, כדי שהוא יוחזק כבטחון וכדי שסניף הבנק יממשו רק אם יופקד שיק מרשימת השיקים שהוא ביטל. לטענתו, ברשימת השיקים שביטל היו שיקים דחויים החל מחודש אוקטובר ואילך. שיקים שמועד פירעונם היה לחודש ספטמבר לא הופיעו ברשימה. ביום 7.10.10 הופתע התובע לגלות, בעת שהותו בחו"ל, כי קיימת בחשבונו יתרת חובה בגין שני שיקים שמועד פירעונם היה לספטמבר בסך 35,000 ₪. האחד נפרע ב-1.10.10 והשני ב- 3.10.10. עוד התברר לו להפתעתו, כי בניגוד מוחלט להוראות שנתן ובחוסר סמכות, הנתבע הזרים לחשבונו שתי הלוואות לטווח קצר בסכום כולל של 90,000 ₪ ואף פרע את שני השיקים שהופקדו. גילוי זה גרם לו ולמשפחתו עגמת נפש ולהרס הטיול, מאחר והבנק פעל בחוסר תום לב והיה עליו, בהעדר אשראי, להחזיר את השיקים מסיבת אכ"מ. 5. ביום 14.10.10 פנה התובע לבנק לפתור את הבעיה טרם שיחויב בהחזר ההלוואה, והוצע לו החזר של 35,000 ₪. התובע דחה את הצעת הבנק, אך עצם ההצעה מצביעה על כך שהבנק היה ער לכך שפעל ברשלנות. התובע טוען בתצהירו, כי טענת הבנק, לפיה הוא נתן הוראת ביטול לשיקים לא נכונה אינה רלוונטית, כיוון שהבנק ידע שהשיקים לספק לא אמורים להיפרע בהעדר תמורה. ההלוואה לא נועדה לאפשר פירעון שיקים, אלא לשנות את סיבת אי כיבודם להוראת ביטול. מה עוד, כך התובע, שפירעון השיקים הכניס את החשבון לחריגה גדולה, מה שהיה צריך להדליק נורה אדומה אצל הבנק. 6. עוד טוען התובע, כי לא סוכם על הזרמת הלוואה לחשבונו ביום 1.10.10 ולכן אף לא חתם על מסמכים ולא ביצע את ההלוואה בפועל. כך גם לא ניתן היה לעשות שימוש בהסכם ההלוואה שלא נשא תאריך וטרם קבלת אישורו, מה שהיה מונע את התפתחות הדברים כפי שהיה בפועל. לטענת התובע, הבנק כלל לא היה מוסמך לפרוע את השיקים כשמסגרת האשראי בחשבון לא אפשרה זאת. מוסיף וטוען התובע, כי ביום 3.11.10 חויב חשבונו ב-4,320.02 ₪ בגין החזר הלוואה אחת וביום 4.11.10 חויב בסך 3,456.01 ₪ בגין הלוואה שנייה. לטענתו, הבנק פעל ברשלנות, גרם לו נזק, הפר את חובתו, הזרים שתי הלוואות בסכום כולל של 90,000 ₪, לחשבונו, למשך שנה, ללא אישורו ועותר לחייב את הבנק לשלם לו כדלקמן: א. 90,000 ₪ סכום ההלוואות. ב. 70,000 ₪ סכום השיקים שנפרעו. ג. 100,000 ₪ עגמת נפש ופגיעה באובליגו. 7. אשת התובע שכאמור גם משמשת פקידה בסניף הבנק הנתבע, כרפרנטית אשראי עסקי מזה כעשר שנים הצהירה, כי התובע התקשר עם ספק בשר בשם שמעון צרור ומסר לו שיקים דחויים לביטחון על חשבון סחורה עתידית שיזמין. היא הצהירה כי לא נכחה בפגישה בין התובע לבין נורית תבור, אך פרטה בתצהירה את מה שסוכם והיה בפגישה. לטענתה, כתב ההתחייבות להחזרת הלוואה בסך 50,000 ₪ עליו חתם הנתבע ביום -26.9.10 לא נשא פרטים והיה ריק, למעט סכום ההלוואה, לא צוינו בו שיעורי ריבית, תאריך הזרמת ההלוואה, תאריך תשלום ותקופת ההלוואה. לגרסתה, זה נבע מהסיבה, שכתב ההתחייבות נועד לביטחון בלבד, מבלי שהיה בטוח אם יהיה צורך בהזרמת ההלוואה, ומטרתה הייתה שביטול השיקים יהיה מסיבת ביטול ולא מסיבת א.כ.מ. לטענתה, בעת השהות בחו"ל היא והתובע התקשרו לבנק וגילו שהשיקים נפרעו ושהוזרם לחשבון סכום ההלוואה. היא אישית שוחחה עם נורית תבור וגאולה, טענה בפניהם שפעלו בטעות והן הבטיחו שיבטלו את השיקים. לטענתה, בשיחות הטלפון מחו"ל, הבנק לא טען שלא הצליח להשיג את התובע וכן, שהטלפון של התובע היה זמין בכל עת שהותם בחו"ל. 8. בחקירתו טען התובע, כי לא רצה את ההלוואות ולא ביקש אותן. לשאלה, מדוע לא השיב אותן לבנק, השיב, ש"זה מורכב", ש"אם הבנק מזרים כל כך פשוט הלוואות ללא צורך וללא שמבקשים, שישאיר את המתנה". (עמ' 3 ש' 4-5). כן השיב, כי אין לו כל תחשיב לפגיעה הנטענת על ידו לאובליגו של העסק. לטענתו, את ספק הבשר הוא מכיר כ-13 שנה ונוהל העבודה ביניהם היה כזה, שהוא שילם לספק הבשר, כל חודש שיקים בסדר גודל של קניות חודשיות, כשחלק מהשיקים היו לסחורה עתידית להבטחת המחיר. בהתאם לעדות התובע, כבר בחודשים יוני-יולי 2010 הוא ידע שספק הבשר "נכנס לקשיים כלכליים", ואת השיקים הוא מסר לו בחודש ספטמבר 2010, כאשר כבר ידע אודות הקשיים הכלכליים שלו, אבל "לא ידעתי איך אני אצא מזה. חלק מהשיקים היו עבור סחורה עתידית וחלק עבור סחורה שקיבלתי. ביולי כשידעתי שהוא נכנס לקשיים, באוגוסט כשהייתי צריך לשלם לו ולא קיבלתי סחורה והתחלתי לעבוד עם חברת תנובה, שילמתי לו באוגוסט כל מה שהגיע לו. בספטמבר כבר לא הגיע לו כלום" (עמ' 3 ש' 16-23). 9. התובע אישר שבחודש יוני ביטל שני שיקים בסך 15,000 ₪ כל אחד בגלל שהספק טען בפניו שהשיקים הועברו לצד ג' ונגנבו ולכן הוא הוציא שיקים אחרים. לשאלה מדוע לא המציא התחשבנות מחודש אוגוסט, שלטענתו ביטאה את סיום הקשרים המסחריים ביניהם, השיב התובע, כי לא נתבקש להביא כל מסמך. עוד העיד הנתבע, כי אכן בחודש יוני ביטל שיקים שהיו מיועדים לחודש יוני והמשיך לשלם שיקים שהיו מיועדים לחודשים יולי אוגוסט, הוא גם ביטל שיקים שהיו מיועדים לחודש אוקטובר אך לא ביטל שיקים שהיו מיועדים לחודש ספטמבר. לטענתו, העיקול לא היה קשור לפרשת השיקים, ולכן בחודש יוני שילם את העיקול. עם זאת, כך לדבריו, אין זה סוד שהוא ביטל בחודש ספטמבר את השיקים הלא נכונים, אך החריגה בחשבון הייתה צריכה לגרום לנורית תבורי להתקשר אליו ולשאול ואז היו נפתרות הבעיות. ב. תמצית טענות ההגנה 10. ביום 12.9.10 פנה התובע לבנק וביקש מסגרת הלוואות של 250,000 ₪ לאחר שסיים תשלום מסגרת הלוואות קודמות לשיפוץ מסעדה שבבעלותו. לצורך אישור ההלוואות צרף אישור רו"ח, דוחות מע"מ, דוח לשנת 2009 ומאזן בוחן עד יולי 2010. בינתיים ביקש מסגרת הלוואה של 80,000 ₪ שתוכנס לחשבונו באוקטובר ולגבי יתרת סכום ההלוואה הועברה בקשה להנהלת הבנק. באותה פגישה הציג התובע בפני הבנק מצג, לפיו יש שיקים שלא קיבל לגביהם תמורה, אך הוסיף שהספק שמחזיק באותם שיקים אמור לשלם את תמורתם מנכס שמתכוון למכור. התובע הודיע שהשיקים הוצאו כשהם סחירים, דהיינו לא למוטב בלבד, אך לא פרט מהם השיקים, מועדי הפירעון, ושם הספק. התובע הודיע לבנק, שבכוונתו לשקול את הטיפול בהם מחשש שהועברו לגורמים עוינים. 11. ביום 21.9.10 ביקש הנתבע לבטל 3 שיקים כדלקמן: שיק מס' 15243 על סך 35,000 ₪ ליום פירעון 31.10.10, שיק מס' 15244 ע"ס 35,000 ₪ ליום 31.10.10 ושיק מס' 15285 ע"ס 12,000 ₪ ליום 30.10.10 (נספח א' לכתב ההגנה). ביום 27.9.10 חתם התובע על הסכם הלוואה בסך 50,000 ₪, אשר תושב ב-12 חודשים, על מנת לאפשר את פעילות עסקו בעת היותו בחו"ל, והוסכם שסכום ההלוואה יוזרם לחשבון ב-1.10.10 (נספח ב' לכתב ההגנה). הבנק טוען, כי לאורך כל החודשים הנ"ל הוא כיבד את השיקים שלא בוטלו על ידי התובע ושלהבטחת תשלומם נטל התובע את ההלוואה. עם חזרתו מחו"ל טען התובע, כי ביטל בטעות את השיקים הלא נכונים והתכוון לבטל גם את השיקים שניתנו לסוף חודש ספטמבר. לטענתו, הוא התבלבל וביטל רק את השיקים של חודש אוקטובר, כאשר הוא היה מודע היטב שהוא טעה והעלה את הנושא על הכתב, תוך פירוט שמדובר בטעות שלו (נספח ג' לכתב ההגנה). בתחילת חודש אוקטובר הגיעו שיקים נוספים לפירעון בחשבונו שלא בוטלו על ידו, וכיוון שהתובע היה בחו"ל, הבנק הזרים הלוואה חד צדדית בסך 40,000 ₪, כדי למנוע מהתובע נזק של החזר שיקים ללא כיסוי והפיכתו למוגבל. טרם הזרמת ההלוואה לחשבון התובע, ניסתה פקידת הבנק להשיגו טלפונית, ללא הצלחה, ושלחה הודעת אס.אם.אס לאשתו - שלא נענתה ולכן, ובהתאם לבקשת התובע שהבנק ידאג לחשבונו בהעדרו, הוזרמו לחשבון 40,000 ₪ כמסגרת חד צדדית. 12. בפגישה שהתקיימה עם התובע עם חזרתו ארצה ביום 20.10.10 הוא הודה, כי טעה כאשר ביטל את השיקים שהיו מיועדים לפירעון בחודש אוקטובר 2010 במקום ספטמבר 2010. בחודש יוני 2010 ביטל התובע 3 שיקים, ביניהם שיק על סך 34,000 ₪ לאותו ספק. ביום 24.10.10 הגיע לבנק עיקול לגבי השיק שבוטל בחודש יוני 2010, שיק שלא היה מוגבל והועבר לחברת שחף ליווי פיננסי. על פי בקשת התובע מומש העיקול, הכסף הועבר לשחר ליווי פיננסי באמצעות בא כוחה והוספו לסכומו הוצאות ושכ"ט. הבנק טוען, כי השיקים שנפרעו לא בוטלו על ידי התובע וכל השיקים שכובדו, מאחר ולא בוטלו, כובדו מתוך שיתוף פעולה עם התובע ובקשותיו והבנק פעל על פי הוראות התובע. לגרסת הבנק, פעולות הבנק גרמו לתובע חסכון וריביות של צד ג'. טוען הבנק, כי הלוואה בסך 50,000 ₪ (שלא הייתה מסגרת אשראי) הוזרמה לבקשת התובע ובחתימתו והלוואה בסך 40,000 ₪ הוזרמה לחשבונו, בהתאם למתווה שהוסכם איתו ובאופן חד צדדי בעת שהותו בחו"ל. עוד טוען הבנק, כי השיקים שנתן התובע היו שיקים טובה שניתנו לספק שהיה רשאי לסחרם או לנכותם וכך פעל. 13. מטעם הנתבע הגישה תצהיר עדות ראשית גב' עפרה חצרוני, סגנית מנהלת סניף נתניה. על פי תצהירה, ביום -12.9.10 ביקש התובע מסגרת הלוואות של 250,000 ₪ ל-5 שנים, במטרה לגשר על פער תזרימי בגין שיקים שניתנו מראש לספק הבשר, ולתשלום לספק חדש בשם הוד חפר, והנתבע צרף את כל המסמכים הרלוונטיים. בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, התובע הציג מצג, לפיו הוא מסר שיקים מבלי שקיבל תמורה, וכי הספק אמור לשלם לו את תמורתם. התובע אף ביטל את שלושת השיקים המפורטים בכתב התביעה. גב' חצרוני חזרה על עובדות כתב ההגנה והוסיפה, כי השיקים נשוא תביעה זו, שני שיקים כל אחד על סך 35,000 ₪, לא בוטלו על ידי התובע, ולכן כובדו על ידי הבנק מתוך שיתוף פעולה עם התובע וגרמו לו חסכון בריביות והצמדות, מה עוד שהתובע פחד שהשיקים יגיעו לגורמים עוינים, כדבריו. טרם נסיעתו לחו"ל ביקש התובע לדאוג שהחשבון יתנהל כסדרו, בפרט לאחר שהועברה לו ההלוואה. גב' חצרוני טוענת שהתובע ברשלנותו ביטל שיקים לא נכונים ולכן אין לו להלין אלא רק על עצמו. עופרה חצרוני העידה כי לא לקחה חלק בפגישות בהם סוכמה התנהלות התובע בחשבונו. 14. מהתרשומות בבנק למדה, שהוסכם עמו על מסגרת אשראי בסך 250,000 ₪, שיוזרמו לחשבונו של התובע "במנות", במטרה לתת מענה למצב שהתובע תאר, שאליו נקלע עם ספק הבשר ולאור בקשתו טרם יציאתו לחו"ל "לשמור על החשבון". כאשר הגיעו 2 שיקים לפירעון והחשבון נקלע לחריגה ומשפקידי הבנק לא הצליחו ליצור עם התובע קשר בהיותו בחו"ל, נסמכו פקידי הבנק על ההסכמות שהיו עמו ופעלו על פיהם, ולא סוכם על ריבית. בפגישות שכן השתתפה, לאחר חזרתו מחו"ל, התובע חזר וביקש שההלוואות יהיו פורמאליות כדי שהשיקים לא יחזרו מהסיבה א.כ.מ. אלא מפאת הוראת ביטול. לדבריה, הוראה 325 של המפקח על הבנקים מדברת על מועד תום תוקפה של המסגרת, זו תוספת למסגרת אשראי שאינה הלוואה. מעצם הוראה זו, הלקוח לא צריך לתת לבנק אישור לבצע פעולות חד צדדיות בחשבונו. כל כוונת הבנק בפעולות מול התובע, היו במטרה לצמצם את נזקיו, והכסף של ההלוואה השנייה, למרות שנרשם כהלוואה, הוזרם לחשבונו מכוח הוראה325 מבלי לתת לו כותרת אם מדובר בהלוואה או מתוקף הוראה 325. 15. הגב' נורית תבור, עובדת סניף הבנק, סגנית מנהלת מחלקה עסקית, המחזיקה בתיק לקוחות, הצהירה כי בחודש אוקטובר בעת שהתובע שהה בחו"ל, הגיעו לחשבונו שיקים שלא בוטלו על ידו ולכן הבנק הזרים את ההלוואה חד צדדית. לדבריה, היא אישית ניסתה לטלפן לתובע לחו"ל ללא הצלחה ואף שלחה הודעת מסרון לאשתו ולא נענתה ובהתאם לבקשת התובע לדאוג לחשבונו בהעדרו, הוזרמו אותם 40,000 ₪. בחקירתה העידה, כי התקשרה לתובע מהטלפון בסניף הבנק והוא לא השיב לטלפון, גם אשתו לא השיבה לטלפון שלה ולכן שלחה מהטלפון הנייד שלה, הודעת מסרון לטלפון של אשתו, אותה היא מכירה מעבודתם המשותפת בסניף הבנק. נורית תבור העידה, כי אשת התובע אינה מיופת כוח בחשבון נשוא תביעה זו 16. בחקירתה העידה נורית תבור, כי חשבון התובע הוזן בהלוואה מתוך מסגרת הלוואות שעמדה לזכותו בסכום של 250,000 ₪, אשר אושרה לו טרם נסיעתו לחו"ל בחודש ספטמבר 2010. באותו שלב בו ביקש את המסגרת, הוא המציא את כל המסמכים הרלוונטיים, ומתוך המסגרת יכול היה לקבל הלוואות. המסגרת רשומה במחשב על פי סיכום איתו. עם זאת, לשיטתה, למרות שיש מסגרת הלוואה, בגין כל הלוואה יש לחתום על הסכם. לדבריה, בהתאם להוראה 325 להוראות בנק ישראל, הבנק רשאי להזרים מסגרת נוספת חד צדדית ומתוך היכרות עם התובע ולא לגרום לו נזק, הבנק היה רשאי והוסיף הלוואה ללא חתימתו. לדבריה, "הכלי" של מסגרת נוספת חד צדדית נועד למקרה בו הבנק אישר ללקוח אשראי, והבנק רשאי להחליט אם לכבד את השיקים שנתן התובע בתוך אותה מסגרת. מעבר לניהול מסגרת אשראי, הבנק רשאי להעמיד את אותה הלוואה חד צדדית. 17. נורית תבור העידה שגובה הריבית בהלוואות שהועמדו לתובע היה פריים +3 וביחד 6.697 ונקבעה מסגרת אשראי מראש, כולל הריבית ודמי טיפול. ההלוואה הינה בריבית נמוכה יותר מזו שנגבית במסגרת אשראי. נספח א' לתצהירה של נורית תבור, הינו טופס ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עו"ש , אך היא פעלה במקרה של התובע במסגרת הלוואה ולא על פיו, כיוון שזה היה לטובתו. לגרסתה, התובע חתם על כתב ההתחייבות להחזרת ההלוואה של 50,000 ₪ ביום 27.9.10, יום טרם שנסע לחו"ל ולא כפי שמצוין במסמך 29.9.10 שזו טעות. בזמן שהתובע חתם על מסמך זה, היא לא ידעה שהוא ביטל שיקים או שהוא מתכוון לבטלם. התובע חתם על המסמך כשהוא ריק, כיוון שהייתה מסגרת הלוואות של 250,000 ₪ והוא קיבל את התנאים הטובים ביותר, הן בדמי הטיפול והן בריבית, לאור העובדה שאשתו עבדה באותו סניף בנק. ג. דיון 18. בתביעה דנן עותר התובע לחייב את הבנק לשלם לו 260,000 ₪, מתוכם 90,000 ₪ כספי הלוואה שקיבל מהבנק, 70,000 ₪ סכומי השיקים שנפרעו, וכן 100,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש בגין תשלום השיקים. לטענת התובע, הוא ביקש מפורשות מהבנק שלא לכבד שיקים שמסר לספק הבשר, כיוון שמדובר בשיקים שמסר לו בגין סחורה עתידית. כיוון שספק הבשר קרס כלכלית, ביקש שלא לכבדם. לדבריו, כדי למנוע מצב שהשיקים לא יכובדו מהסיבה א.כ.מ הציעו לו נציגי הבנק להקים מסגרת הלוואות של 250,000 ₪, כדי לא לכבד את השיקים, מבלי שייחשבו שלא כובדו בגין חוסר כיסוי. לטענת הבנק, התובע פנה אלו ביום 12.9.10 בבקשה להעמיד לו מסגרת הלוואות בסך 250,000 ₪ לתקופה של 5 שנים, במטרה לגשר על פער תזרימי בעקבות שיקים שנתן התובע מראש לספק הבשר, ומסגרת זו, של 250,000 ₪ אושרה על ידי הבנק. (עדות התובע ע' שורות 5-6 לפרוטוקול). לטענת הבנק מסגרת זו אושרה לשם תשלום השיקים שנמסרו לספק הבשר. 19. אין חולק, שבפועל אושרה לתובע מסגרת הלוואות בסך 250,000 ₪, לטענת התובע, כדי שהשיקים לא יסורבו מהסיבה שאין כיסוי מספיק, ולטענת הבנק, ההלוואה הועמדה לתובע, לצורך תשלום השיקים. התובע העיד: "ש. הגעת לבנק בספטמבר 2010, מה ביקשת? ת. ביקשתי לבדוק האם אוכל לקבל מסגרת הלוואות בסך 250,000 ₪ למקרה שאצטרך. ש. למה היית צריך מסגרת כזו? ת. ביקשתי לשיקים שאולי שאם אני מבטל אותם לא יחזרו א.כ.מ. ש. למה אתה צריך מסגרת כל כך גדולה אם כל פעם מגיע שיק של 20 - 30 אלף ₪. אני מדבר על ספטמבר 2010? ת. כי בדקתי אופציה א ם הבנק יכול לתת לי הלוואה כזאת במקרה שאצטרך אולי אם יקרה משהו עם השיקים. לא ידעתי אז מה יקרה ואז הסברתי את עצמי גם למנהלת הסניף שאולי לא אצטרך את הסכום בכלל כי אני אוהב שהכל יתנהל תקין בחשבון שלי. ........... ש. לפני הנסיעה לחו"ל לקראת סוף ספטמבר הגעת שוב לסניף? ת. כן. ש. מציג לך נספח א' לתצהיר הנתבע מיום 21.9.10. אתה ביקשת לבטל 3 שיקים ספציפיים. איך קבעת איזה שיקים אתה מבטל? ת. השיקים הכי קרובים לסוף חודש. אמנם רציתי לבטל את כל השיקים והתחלתי לבטל אותם מחודש אוקטובר. ש. את השיקים של חודש ספטמבר לא ביטלת וכתבת שזה בגלל טעות, נכון? ת. כן. ש. ואת השיקים נשוא התביעה הזאת טעית ולא ביטלת? ת. נכון. ש. אז אם טעית ולא ביטלת את השיקים נשוא התביעה, מה אתה רוצה מהבנק? ת. אני לקוח 13 שנה של הבנק, אמנם לא היו אחרי דברים לא ברורים בחשבוני. לא היו לי הלוואות חוזרות, אני לא צרכן של הלוואות גדולות ואין לי שיק אחד חוזר. כל מה שביקשתי היה להשגיח על חשבוני ולתת שירות מקצועי, הכוונה לקבל שירות מקצועי ולא קיבלתי אותו. אני לקוח במחלקה עסקית שאותה פקידה שמשרתת את החשבון שלי צריכה לדעת מה יש בחשבון, מה נכנס ומה יוצא ולדעת לתת מענה לכל מה שקורה בחשבון. אז איך היא לא שמה לב שיש חריגה כל כך גדולה בחשבון שלי, היא גם מאשרת את שני השיקים שהבנק כיבד אותם כשהחשבון היה בחריגה היא מזרימה הלוואה אחת ומכבדת את השיק הראשון ולא נדלקת אצלה מנורה אדומה למה. היא מכבדת את השיק השני כשהייתי בחריגה של כ-50,000 ₪ ומזרימה הלוואה שניה בסך 40,000 ₪ שלא היה אישור. אפשר היה לפתור את הבעיה בשיחת טלפון אחד. יש פירוט שיחות שהייתי זמין 24 שעות.... ש. ב-21 לחודש 9 ימים לפני שהגיעו השיקים נשוא התביעה, מבטל שיקים של אוקטובר, את השיקים נשוא התביעה לא מבטל והפקידה היתה צריכה להבין שאתה טעית? ת. לפחות היתה צריכה להתקשר לשאול. .השיקים של 35,000 ₪ כל אחד, כל חודש היו שיקים כאלה של אותו ספק, היו שיקים רגילים כל חודש. ת. נכון. ש. לפני שנסעת לחו"ל ביקשת הלוואה ספציפית של 50,000 ש"ח ת. לא ביקשתי. השארתי טופס ריק חתום למקרה חירום אם אני נמצא בחו"ל וזו לא פעם ראשונה שאני עושה את זה כשאני נוסע. אמרתי שבמקרה ונצטרך הלוואה כלשהי, לפני שהיא מזרימה ליצור איתי קשר. ש. זה לא מה שביקשת, אתה ביקשת שידאגו לחשבון ומפנה ... ת. לדאוג לחשבון זה לא אומר להזרים הלוואה. אם היא היתה צריכה להזרים את ההלוואה, היתה צריכה להזרים לחשבון לשיקים כדי להחזיר אותם כמבוטלים ואין כיסוי מספיק." (עמ' 5 ש' 24 עד עמ' 7 ש' 15.)התובע העיד: 20. עולה מעדות התובע, שהוא חתם על טפסים, כי בדק אופציה להלוואה ככל שיהיה צורך, וכיוון דלא ידע מה יהיה עם השיקים, כדבריו. כל טענתו כלפי הבנק הינה, שהזרימו את ההלוואה, מבלי שיצרו עמו קשר. הבנק טוען שניסו ליצור עמו קשר ללא הצלחה והתובע מכחיש זאת. גם מעדות התובע עולה, שהוא סבר שיכול ויקרה משהו עם השיקים ואולי יהיה צורך בכסף. אחת המחלוקות בין הצדדים הינה האם הבנק ניסה להשיג טלפונית את התובע ו/או את אשתו, טרם הזרמת ההלוואה לחשבון. מעדות עדי הבנק עולה, כי נעשו ניסיונות כאלה שלא צלחו והתובע ואשתו מכחישים זאת. מטעם הבנק העידו שתי עדות אודות ניסיונות להשיג את התובע ואשתו טלפונית ולעומתם, העידו התובע ואשתו, כי לא היו ניסיונות כאלה. לא רק שנטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח תביעתו, אלא שהשאלה אינה מהותית להכרעת התביעה דנן, וזאת, לאור המסמכים החתומים על ידי התובע. פקידי הבנק טוענים כי התקשרו לטלפון של התובע, מטלפון נייח בבנק ושלחו הודעת מסרון לטלפון של אשתו, כיוון שהוא לא השיב לטלפון. הבנק אמנם לא הציג כל ראיה לכך, ולטענת פקידת הבנק, היא אינה מחזיקה עוד בטלפון שממנו נשלח המסרון. אך גם התובע, שעליו נטל ההוכחה, יכול היה להציג רשימת הודעות מסרונים שנתקבלו בטלפון הנייד של אשתו, כדי להוכיח טענתו שלא נתקבלה הודעה כזו. זאת, כדי להוכיח את טענתו שהבנק לא ניסה להשיגו. 21. אין חולק, כי ביום 21.9.10 הגיע התובע לסניף הבנק וביקש לבטל 3 שיקים: שיקים שמספריהם 15243, 15244 שניהם למועד פירעון 31.10.10 על סך 35,000 ₪ כל אחד ושיק מס' 15285 מועד פירעון 30.10.10 על סך 12,000 ₪. השיקים בוטלו ולא כובדו. ביום 27.9.10 הגיע התובע לבנק וחתם על הסכם הלוואה על סך 50,000 ₪, ולטענת הבנק מתוך המסגרת בסך 250,000 ₪ שאושרה לו, כדי לאפשר פעילות העסק בעת שהותו בחו"ל ומתוך הסכמה שההלוואה תוזרם במקרה של חריגה בחשבון. לטענת התובע, ביום 12.9.10 טרם נסיעתו לחו"ל, הוא חתם על כתב ערבות ריק להחזר הלוואה, שלא היו בו הפרטים הדרושים למתן ההלוואה, כגון מועד פירעון, מספר תשלומים, מועד הזרמת ההלוואות, הריבית. עובדה זו אושרה בעדותה של גב' נורית תבור (ע' 19 שורות 19-20 לפרוטוקול). 22. אין חולק, כי בעת שהות התובע בחו"ל נפרעו בחשבונו שיקים שלא בוטלו על ידו, ושלטענת הבנק, להבטחת פירעונם, בוצעה ביום 3.10.10 הזרמת ההלוואה בסך 50,000 ₪ בהתאם לבקשת ההלוואה עליה חתם התובע . אין גם חולק, כי משהופקדו שיקים נוספים שמשך התובע, בעת שהותו בחו"ל, הזרים הבנק לחשבון התובע הלוואה חד צדדית בסך 40,000 ₪. לטענת התובע הלוואה זו הוזרמה לחשבון ללא כל מסמך חתום על ידו ו/או אישור טלפוני ממנו, ולטענת הבנק, הלוואה זו הוזרמה לחשבון התובע כהלוואה חד צדדית, בהתאם להוראה 325 להוראות בנק ישראל, כדי למנוע מצב שהשיקים יחזרו מהסיבה א.כ.מ. הבנק הזרים הלוואה חד צדדית (ולא כמסגרת חד צדדית) כדי שחשבונו של התובע יחויב בריבית מופחתת ולא לחייבו במסגרת יקרה. 23. גם לגבי תוכן הפגישה שהתקיימה ביום 12.9.10 חלוקים הצדדים, כאשר התובע טוען שאי הצגת הסיכום בכתב שהוכן על ידי הבנק הינה בעוכרי הבנק. לטענתו, בפגישה זו הוא ביקש שלא לכבד שיקים משוכים לטובת הספק ולטענת הבנק, באותה פגישה ביקש התובע מסגרת הלוואה של 250,000 ₪. אמנם הבנק לא הציג את סיכום הפגישה בן הצדדים, אך כפי שביטל התובע את 3 השיקים שפורטו לעיל, היה עליו, ככל שזאת הייתה כוונתו, להודיע מפורשות בחתימה על הוראה ביטול, לגבי כל השיקים אותם ביקש לבטל. בהעדר הוראה כזו, אין לבנק כל סמכות לבטל את השיקים. סיכום פגישה, עליה לא חתום בעל החשבון, אינו מהווה אסמכתא להוראתו לביטול השיקים. ככל שהבנק היה פועל החשבון בניגוד להוראות חתומות של התובע, היה מעמיד עצמו בסיכון לתביעה מצד התובע. התובע כתב לבנק, כי בטעות ביטל שיקים לא נכונים, כאשר ביטל את השיקים שהיו לחודש אוקטובר במקום את אלו שהיו לחודש ספטמבר. התובע חזר על מה שלטענתו, הינה בבחינת טעות בשיקים שבוטלו בס' 28 לתצהירו ובעדותו (ע' 8 שורות 5 - 10 לפרוטוקול). הודאת התובע, כי נתן הוראת ביטול לחלק מהשיקים, היא הראייה שלא הורה לבנק לבטל את השקים האחרים. משכך, בדין כיבד הבנק את השיקים שלא בוטלו על ידי התובע. 24. אין חולק, כי אם הבנק לא היה מזרים את ההלוואות לחשבון התובע, השיקים היו חוזרים מהסיבה א.כ.מ ואם הייתה לתובע כוונה לבטל את כל השיקים שמשך לפקודת ספק הבשר היה עושה זאת, כפי שביטל את 3 השיקים המפורטים לעיל. אין גם חולק, וכך העיד התובע, שהתובע ביקש מהבנק לדאוג לחשבונו בעת שהותו בחו"ל כדי שלא יהיה מצב ששיקים שמשך לא יכובדו מהסיבה א.כ.מ. (עדות התובע ע' 6 שורות 19 - 20 לפרוטוקול). לאור זאת, הזרים הבנק את ההלוואה בסך 50,000 ₪ על בסיס הבקשה עליה חתם התובע ולאחר מכן את ההלוואה על סך 40,000 ₪, בהתאם להוראות בנק ישראל, וכדי שהשיקים לא יסורבו מהסיבה א.כ.מ. גם לשיטת התובע, הוא חתם על ההלוואה בסך 50,000 ₪ שהוזרמה לחשבונו לפירעון שיקים שלא בוטלו על ידו. ובכל מקרה, כיוון שביקש מהבנק לדאוג לחשבונו ומכיוון שביקש ששיקים שנמשכו מחשבונו לא יסורבו מהסיב א.כ.מ ומכיוון שהשיקים שנמשכו מהחשבון היו סחירים ולא בוטלו, פעל הבנק על פי בקשת התובע, והסכמות הצדדים והזרים לחשבון את ההלוואה בסך 40,000 ₪. 24. אי פירעון השיקים שלא בוטלו על ידי התובע, היה מביא את החשבון לחריגה מהמסגרת, ולכן פעל הבנק, על פי בקשת התובע, לשמור על החשבון שלו, במסגרת אותה מסגרת הלוואה שהועמדה לו, וחתימתו על כתב ההתחייבות ריק. הבנק פעל לפי מיטב הבנתו ודאגתו לתובע, על פי בקשתו. לא מצאתי כל נימוק שהבנק יפעל לטובת התובע, מבלי שינסה להשיגו טלפונית, מה עוד שהבנק פעל, כמיטב יכולתו ושיקול הדעת שלו, להעמיד לתובע הלוואה חד צדדית, הנושאת לצידה חיובים קטנים יותר של עלויות ריבית. יתרה מכך, הבנק הבטיח לתובע "לשמור על החשבון", כהגדרת התובע. משכך, אני קובעת, שסכומי ההלוואות הוזרמו לחשבון הבנק של התובע כדין ובהתאם לבקשותיו. על כל אלה יש להוסיף, כי תמוהה בעיני, עדות התובע, לפיה לא השיב את ההלוואות למרות שלא רצה בהן ולא ביקש אותן, כיוון ש"ירדו" השיקים שהוא לא ביטל וכן טען, שנתנו לו הלוואה מבלי שביקש, ושישאירו לו את "המתנה". (ע' 3 שורות 4-5 לפרוטוקול). סוף דבר מהמפורט בפסק דיני עולה, כי התובע לא הוכיח שהבנק פעל שלא כדין בהזרמת ההלוואות וכיבוד השיקים. אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 10,000 ₪. שיקיםבנק