מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול צו הפסקה שיפוטי מחמת שיהוי: בפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבית שאן, בה נעתר בית המשפט קמא באופן חלקי לבקשת המשיבה למתן צו הפסקה שיפוטי מכוח סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). הרקע 1. ביום 18/03/10 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, אשר יורה למערערים להפסיק את שימוש במבנים שהוקמו, לפי הנטען, ללא היתר, במקרקעין הידועים כגוש 15212 חלקות 7, 14 ו- 20, השוכנים מדרום מזרח לכנרת (להלן: "המקרקעין"), בהם מופעל אתר מרחצאות מרפא, ספא ונופש הידוע בשמו המסחרי "חמת גדר" (להלן: "האתר"), ושנעשה בהם שימוש חורג. 2. הבקשה הוגשה כשנה לאחר שהוגש כתב אישום נגד המערערים במסגרת ת"פ 18109-03-09 (להלן: "כתב האישום"), המייחס להם 9 אישומים שונים, בגין ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר (הקמת יחידות אירוח, בריכה, חדרי טיפולים, עבודות עפר וסלילת חניות, מבני נופש והסעדה, מלתחות ושירותים, מגלשות, מבנים לבעלי חיים, ספא ועוד, בשטח כולל של כ 24,959 מ"ר (להלן: "המבנים")), ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. על פי כתב האישום מדובר במבנים שניבנו בין השנים 2000- 2007, על מקרקעין שייעודם לגן לאומי ואיזור חקלאי והם מהווים מרקם שמור משולב שמורות טבע וגנים לאומיים (לפי תמ"מ 3/2 ותמ"א 35). עוד לפי כתב האישום, לא חלה על המקרקעין תוכנית מפורטת שמכוחה ניתן להוציא היתרים, למרות האמור, נתנה הועדה המקומית לתכנון ולבניה, עמק הירדן (להלן: " הועדה המקומית"), היתרים לחלק מן המבנים והיתרים אלה הינם בטלים מעיקרם. 3. בטרם החל בירור ההליך על פי כתב האישום, וכשנה לאחר הגשתו, עתרה, כאמור, המשיבה ליתן צו הפסקה שיפוטי ביחס לשימוש במתחם כולו. הבקשה נסמכה על אותן עובדות וטענות שהועלו בכתב האישום, באשר לבנייה והשימוש במקרקעין. בבקשתה עמדה המשיבה על הטעמים והרציונל למתן סעד ביניים של הפסקת שימוש, לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה. המשיבה הוסיפה כי ההליך הפלילי, שבעיקרו עומדת שאלת האחריות הפלילית לביצוע העבירה, עשוי להמשך לאורך חודשים ולעיתים אף שנים, הוא כרוך בהכרעות עובדתיות ומשפטיות, אשר כלל אינן רלבנטיות לצורך הכרעה בבקשה לפי סעיף 239, ואין כל הצדקה כי במהלך התקופה, בה יתברר ההליך הפלילי, יעשה שימוש אסור במקרקעין. נימוק נוסף למתן הצו, על פי גישת המשיבה, הוא שהמציאות מלמדת כי מקום בו בוצעו עבירות על חוק התכנון והבנייה, ונקבעו בכך עובדות בשטח, קשה ואף בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו; בנוסף, קיים חשש כי עבירה גוררת עבירה, ובסמוך למבנה אחד המופעל שלא כדין צצים מבנים נוספים שיסודם בעבירה. עוד נטען, כי התמשכות העבירה ואף הכשרתה, פוגעות בשומרי החוק. המשיבה טענה בבקשתה, כי המחוקק הסמיך את בית המשפט לצוות על הפסקת ביצוע העבירה, מקום בו הוכח להנחת דעתו, כי אכן מתבצעת עבירה, וזאת בלא קשר לשאלה הנוגעת לנקיטת הליך פלילי. צו ההפסקה, לפי היגיון זה, איננו מופנה בהכרח, כלפי מי שראוי להעמידו לדין פלילי, אלא הוא מופנה למי שבכוחו להפסיק את ביצוע העבירות. המשיבה הזמינה את בית המשפט קמא לבחון את חומר הראיות, וללמוד ממנו כי יש בידה ראיות לכאורה, להוכחת ביצוע העבירה (בדומה להליך של מעצר עד תום ההליכים). 4. במקביל, ביום 20/05/10 הגישו המערערים בקשה להגנה מן הצדק בתיק הפלילי, ועתרו לביטול כתב האישום, בהסתמך על כמה נימוקים: היתרי הבנייה שהוצאו על ידי הועדה המקומית, אכיפה בררנית ופסולה מצד המשיבה, והסתמכות על הבטחה שלטונית ותמיכה כלכלית מצד רשויות המדינה. 5. הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי נקבעה לדיון ליום 23/05/10, מועד בו היה קבוע לדיון התיק הפלילי. במסגרת פרוטוקול הדיון בתיק העיקרי התייחסו הצדדים לשני ההליכים שהיו תלויים ועומדים בפני בית המשפט קמא, בקשת המערערים לקבוע כי קמה להם הגנה מן הצדק מפני האישומים שיוחסו להם, ובקשת המשיבה למתן צו הפסקה שיפוטי. בסיום הדיון נקבע כי: "... מאחר והטענות הועלו רק היום, כולל הטענות בכתב שהובאו היום לעיוני, וככל שב"כ הצדדים טוענים מזה כמעט שעתיים כאשר דיונים נוספים ממתינים ומחובתי לעיין בחומר שהוצג בפני, נדחה למתן החלטה שיומצא (כך במקור - א.ה.) לב"כ הצדדים. 6. למען שלמות התמונה, אוסיף, כי ביום 1404/11 הודיעה המשיבה על תיקון כתב האישום, על ידי עדכון ופירוט החלק הכללי, הנוגע להליכי של המקרקעין וכן עתרה למתן החלטה בבקשה לצו ההפסקה. 7. בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה למתן צו ההפסקה השיפוטי הוגשה ביום 20/07/11 . בתגובה, הגישו המערערים הודעה מטעמם בה טענו כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, פירטו את נימוקיהם בקצרה וביקשו כי אם סבור בית המשפט שיש לדון בבקשה, למרות טיעוניהם אלה, הם יוזמנו לדיון בטרם תינתן החלטה לגופו של עניין. החלטת בית המשפט קמא 8. בהחלטתו מיום 16/02/12 הכריע בית משפט קמא בשני הנושאים. בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערים לביטול כתב האישום בהסתמך על טענות להגנה מן הצדק, כטענת סף, וקבע כי ככל שיש להם טענות, דינן להתברר בהליך העיקרי, תוך הבאת ראיות. באותה החלטה, נעתר בית המשפט קמא באופן חלקי לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, כך שהוא הוצא לגבי השימוש במבנים נשוא כתב האישום, למעט אלה שלגביהם ניתנו היתרים, (שכנגד חוקיותם טוענת המשיבה), הכוונה, כפי העולה מטיעוני הצדדים וכתב האישום, למבנים נשוא האישומים 5-1 המתייחסים לבניית מתחם המלון, מרכז טיפולי ספא, מסעדה, חנות, מתחם הבריכה החמה, בריכות מים קרים, מגלשות, מזנון, במה, רחבת ריקודים, עבודות עפר וסלילת חניות, לכל אלה ניתנו בעבר היתרי בנייה, שהמשיבה טוענת כיום כי הינם בטלים ומבוטלים. הצו חל אם כך, על רק על השימושים שפורטו באישומים 8,7,6 ו-9, שעניינם ביצוע עבודות עפר וסלילת חניות לאורחי המלון (שבוצעו בשנת 2004), בניית מבנה מעלית, שירותים ומלתחות (שנבנו בין השנים 2001 - 2003), בניית מבנה כניסה ראשית וקופות (שניבנו בשנים 2003 - 2007) ושימוש חורג במבנים המפורטים באישום 9. 9. בהחלטתו דחה בית המשפט קמא את הטענה כי השיהוי בהגשת הבקשה שייך לאותם המקרים הקיצוניים ויוצאי הדופן, המצדיקים דחיית הבקשה על הסף. בית המשפט קמא נעתר לבקשה (בחלקה), בקובעו כי הרף הנדרש להוכחת העבירות הנטענות והעובדה שהשימוש שנעשה לא הוכשר כדין, הורם לצורך מתן צו כפי שמבוקש בבקשה. בית המשפט קמא הוסיף כי די בטענות ובראיות שהוצגו בפניו כדי לבסס באופן סביר את טענת המשיבה לביצוע העבירות, וארוכה עוד הדרך להוכחת טענה להגנה מן הצדק. טענות המערערים 10. המערערים מבקשים לבטל ההחלטה ולדחות במלואה את הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי ולחלופין, להורות על החזרת הדיון לבית המשפט קמא לצורך השלמת הטיעון והבאת ראיות. 11. טענות המערערים הינן בשני מישורים. לגוף העניין, המערערים טוענים כי דין הערעור להתקבל בשל כל אחת מן הסיבות הבאות: שיהוי בהגשת הבקשה, אי קיום התנאים הדרושים לצורך מתן צו הפסקה שיפוטי ואי מתן משקל לעידוד ולתמיכה הכלכלית, להם זכה האתר מצד רשויות השלטון. לחלופין, טוענים המערערים כי זכויותיהם הדיוניות קופחו, מאחר ולא ניתנה להם ההזדמנות לטעון את מלוא טיעוניהם ולא התקיים דיון בבקשה, כפי שביקשו. דיון 12. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש ממש בחלק מטענות המערערים, ביחס להיבט הדיוני, אשר הצדיקו, לכל הפחות, ביטול ההחלטה והחזרת ההליך לדיון בפני בית המשפט קמא. הואיל ולדעתי, גם בנתונים שהובאו בפני בית המשפט קמא, ראוי היה לדחות את הבקשה, תוצאת הדיון צריכה להיות קבלת הערעור וביטול ההחלטה, וזאת גם מבלי להיענות לבקשת המערערים, לאפשר להם לשטוח בפני בית המשפט את מלוא טיעוניהם, בטרם תוכרע בקשת המשיבה. 13. בטרם אתייחס לטענות הצדדים, אבחן את המסגרת הנורמטיבית, תכלית הסמכות הנתונה לבית המשפט ליתן צו הפסקה שיפוטי מכח סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה, והתנאים הנדרשים לשם מתן הצו. מתוך האמור, יש ללמוד ולקבוע גם מהי הדרך הדיונית הנאותה לבירור הסוגיה. 14. סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה קובע כדלהלן: "נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם- להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן- צו הפסקה שיפוטי) ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט". 15. נפסק כי בבסיס הסעיף המסמיך את בית המשפט ליתן צו הפסקה שיפוטי עומדת תכלית מניעתית. הסעיף מיועד למניעה דחופה ומיידית של יצירת עובדות בשטח, על ידי הקפאת הבניה ומניעת מצב, שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית, אך לא רק. תכליתו היא גם למנוע המשך שימוש החורג מהוראות החוק. (רע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "חבל מודיעין" ורע"פ 47/07 תימור מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים). 16. עוד נפסק כי : "צו להפסקת השימוש במקרקעין אינו סנקציה עונשית המוטלת בגין הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו של הצו הינה להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של חוק זה מוקדם ככל שניתן" (רע"פ 631/06 מיכאל אשר נ' מדינת ישראל) 17. בטרם דיון בשאלה מה משמעות השיהוי בנקיטת הליכי האכיפה, יש לברר האם הוכחו התנאים למתן הצו, כלומר, האם הוכח כי נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204. מקובל עלי, כי על מנת לעמוד בהוכחת התנאים הללו, די בכך שמבקשת הצו תציג בפני בית המשפט ראיות טובות לכאורה להוכחת הטענה, כי המשך הפעילות, אותה היא מבקשת להפסיק, היא בלתי חוקית. 18. יחד עם זאת, אינני סבורה כי די בראיות קלושות להוכחת אי החוקיות או כי ניתן ללמוד על רמת ההוכחה הנדרשת על ידי היקש מתוך תקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג-1982. דרישת ההוכחה שנקבעה בתקנה 3 לתקנות אלה, אליה התייחס בית המשפט בעניין תימור (רע"פ 47/07 תימור מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים), כלומר הסתפקות בכך שיש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה או שמשתמשים במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק, היא רלוונטית, במקום בו נדרש ליתן צו מיידי במעמד צד אחד, לשם מניעת המשך ביצוע העבירה. לא כך במקרים בהם מוגשת הבקשה בשיהוי ניכר, שלא על מנת להפסיק פעילות בלתי חוקית שהחלה זמן קצר קודם לכן, וישנה הצדקה להפסיקה לאלתר. 19. כאשר מוגשת בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי שנים לאחר שהחל השימוש, בטענה כי שימוש זה איננו חוקי ויש להפסיקו, מוטל על מבקשת הצו להראות כי יש לה ראיות לכאורה, טובות למדי , המבססות טענתה, כי אף בטרם יברר בית המשפט לעומק את טענות ההגנה, מן הראוי להפסיק את השימוש. 20. ב"כ המשיבה טענה בפני כי יש להסתפק בראיות קלושות, להוכחת קיום התנאים למתן הצו, כיון שההיגיון של החוק הוא שיש להפסיק ביצוע העבירה קרוב ככל הניתן למועד שבו פונים לבית המשפט. קשה לקבל נימוק זה כצידוק סביר, לדרישת הוכחה קלושה. עולה מהסבר זה שהצורך במתן הצו נהיה בהול רק מרגע שהרשות רואה לנכון לפנות לבית המשפט, ללא קשר לשאלה כמה זמן נמשכת הפרת החוק, לכאורה, ומה נעשה בכל אותה תקופה לשם מניעת העבירה, וטיעון כזה לא ניתן לקבל. 21. הדברים נכונים ביתר שאת, כאשר תלוי ועומד הליך פלילי, במסגרתו אמורות להתברר, בין היתר, טענות הנאשם באשר לחוקיות השימוש, (להבדיל מטענותיו לגבי הטלת האחריות הפלילית עליו), ובמקום לפעול בנחישות לבירור ההליך הפלילי לגופו, מפנה המשיבה את מרצה להוצאת צו הפסקה, המבוסס על ראיות לכאורה. 22. מתוך האמור לעיל, וגם בהנחה שנדרשות ראיות קלושות להוכחת התנאים למתן הצו, ברור הוא כי טרם מתן הצו, יש לאפשר לצד השיב, להעלות בפני בית המשפט את מלוא טענותיו בנוגע לשאלת חוקיות העבודות או השימוש. לשם כך, עליו לקבל לידיו מבעוד מועד את כל חומר הראיות הלכאורי, עליו מבססת מבקשת הצו את טיעוניה. המשיבה מקבילה את ההליך שלפני לבקשה למעצר עד תום ההליכים, מהקבלה זו ניתן ללמוד גם כי בחינתן של הראיות הלכאוריות נעשית לאחר שהחומר הרלוונטי הוצג לצד שכנגד וכי ככל שהפגיעה בקניינו של המשיב לבקשה עקב מתן הצו, היא חמורה יותר, כך נדרשות ראיות לכאורה בעלות עוצמה ממשית, לשם מתן הצו. ההיבט הדיוני 23. לטענת המערערים חלק מן המבנים, לגביהם ניתן הצו, נבנו עוד טרם קום המדינה ולא מדובר בשימוש חורג, לאור תוכניות המתאר החלות, לטענתם, על האזור. המערערים טוענים עוד כי בהחלטתו, התעלם בית המשפט קמא מטענות ההגנה הטובות העומדות להם, ואשר כופרות בטענה כי נעברה עבירה או השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה. 24. המערערים טוענים, בנוסף, כי בית המשפט קמא לא אפשר להם לטעון את מלוא הטיעונים בנוגע לצו ההפסקה, מה גם שבעת הדיון עדין לא קיבלו לידיהם אחת הראיות; הכוונה לתצלומי האוויר שלא הומצאו להם, לפי הנטען, והנחוצים להם להוכחת השנים בהן נבנו המבנים ותחילת השימוש בהם. 25. במהלך הדיון בפני טענה ב"כ המשיבה כי תצלומי האוויר וחוות דעת המפענחת היו בחומר הראיות שנמסר למערערים. יחד עם זאת אישרה כי לא נמסרו להם הגדלות של התצלומים לפני הדיון וגם לא בתקופה שחלפה עד לדיון בערעור, וזאת מאחר והתברר שהם עלו באש. 26. בתשובה לטענות המערערים כי בית המשפט קמא צריך היה לקבוע דיון בטרם יכריע בבקשה, הפנתה ב"כ המשיבה לפרוטוקול הדיון, בו נדונו במאוחד טענות המערערים להגנה מן הצדק ובקשתה למתן הצו, וטענה כי בסופו נקבע שתינתן החלטה. בית המשפט עיין בחומר הראיות הגולמי ונתן החלטתו, ללא צורך בדיון נוסף. 27. עיון בפרוטוקול הדיון, אליו מפנה המשיבה, מלמד כי לא הוסכם שהדיון שם יהווה תחליף לדיון בבקשה למתן צו הפסקה השיפוטי ולא ניתן היה גם להבין ממנו, כי הבקשה תוכרע ללא דיון נוסף. 28. במסגרת הדיון בתיק העיקרי, העלה ב"כ המערערים את נימוקי טענתם להגנה מן הצדק. בהתייחסו לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי טען כי אין מקום לדון בה בטרם יוכרעו הטענות המקדמיות שהעלו המערערים. בתגובה לטיעוני המשיבה, טען ב"כ המערערים, כי אם עומדת המשיבה על בירור הבקשה ואיננה מסתפקת בדיון שהתקיים בתיק העיקרי, מתבקש בית המשפט ליתן לו ארכה להגשת טיעון בכתב, מה שגם שטרם עיין בתצלומי האוויר, עליהם נסמכת המשיבה. בתגובה הצהירה ב"כ המשיבה, כי אין לה התנגדות שטענות המערערים בתיק העיקרי יהוו חלק מהטיעון בבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי. בהמשך הודיע ב"כ המערערים, כי אם בית המשפט יחליט לדון בבקשה לגופה ולשם כך ירצה לעיין בחומר הראיות, הוא יבקש כי המותב שידון בתיק העיקרי יהיה שונה. כמו כן, ביקש לקבל את כל חומר הראיות המהווה בסיס לבקשה וכן לחקור את המצהיר, נותן חוות הדעת ולהגיש ראיות מטעמו. ב"כ המערערים הוסיף כי אם המשיבה עומדת על קיום הדיון בבקשה, טרם הדיון בתיק העיקרי, הוא מבקש לקיימו כהלכתו. יחד עם זאת, הוא סבור כי מן הראוי שקודם תינתן החלטה בטענות המערערים להגנה מן הצדק ולהתיישנות. "ואם הבקשה לא תתקבל והמאשימה עומדת על דיון בבקשה לצו הפסקה שיפוטי וככל שיש צורך בהצגת חומר ראיות, במסגרת אותו דיון, יש מקום שמוטב (כך במקור - א.ה.) אחר ידון". המשיבה הגיבה על הדברים באומרה כי היא סבורה שיש לדון קודם בצו הזמני, ואם יש צורך שבית המשפט יפסול עצמו מאחד ההליכים, הרי היא מבקשת שבית המשפט ידון בצו הזמני. 29. כפי שהובא לעיל, בסיומה של הישיבה נקבע כי תינתן החלטה, אולם לא פורט האם החלטה זו תתייחס לטיעוני המערערים בתיק העיקרי בלבד, כפי שביקש ב"כ המערערים, או בכל מכלול הטענות שאוזכרו. טרם מתן ההחלטה, שב וביקש ב"כ המערערים כי יתקיים דיון בבקשה, אך ההחלטה ניתנה ללא דיון נוסף. 30. בנסיבות המפורטות לעיל, דומה כי שני הצדדים לא סברו, ומכל מקום לא זה מה שסוכם, שהדיון בטענות המקדמיות של המערערים בתיק העיקרי, ימצה את הטיעון בעניין הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי. לפיכך, מן הדין היה לקבוע ישיבה שבה ימצו הצדדים טיעוניהם בסוגיה זו. 31. ללא מתן זכות טיעון כנדרש, גם הקביעה כי בפני בית המשפט קמא הונחה תשתית ראייתית לכאורית מספקת איננה יכולה לעמוד, שכן תשתית זו נקבעה מבלי לבחון את טענות המערערים. קביעה זו מצדיקה הייתה לכל הפחות החזרת הבקשה לדיון בפני בית המשפט קמא. יחד עם זאת, דיון בבקשה לגופה מתייתר נוכח המסקנה אליה הגעתי, בכל הנוגע לשיהוי הרב בהגשת הבקשה, ההופך מקרה זה לאחד המקרים החריגים, בהם ניתן להכריע בבקשה על סמך נימוק זה. טענת השיהוי בהגשת הבקשה 32. טענתם הראשונה של המערערים בפני בית המשפט קמא, הייתה כי אין מקום לדון כלל בבקשה, לאור השיהוי הניכר בהגשתה. זאת מאחר והבקשה הוגשה בחלוף שנה מהגשת כתב האישום, כ- 30 שנה מאז החלה חמת גדר בהפעלת האתר וכ- 10 שנים ואף למעלה מכך, לאחר הקמת המתקנים החדשים, למרות שהמשיבה ידעה ואף הייתה שותפה להליכי התכנון וקידום תוכנית בניין עיר עדכנית, הכוללת את שטח האתר. לטענתם, לא ניתן הסבר לפרק הזמן שחלף עד להגשת הבקשה, ואין מדובר במקרה בו אי מתן הצו יביא ליצירת עובדות מוגמרות בשטח ולקושי בהשבת המצב לקדמותו. 33. המערערים מפנים בעניין זה לפסק דינו של כב' השופט ר. שפירא בע"פ (מחוזי חיפה) 2720/07 ועדה מקומית לתכנון ולבניה משגב נ' סואעד חאלד, במסגרתו נדחה ערעור הועדה על החלטת הערכאה דלמטה הדוחה בקשתה למתן צו הפסקה שיפוטי, אשר הוגש בחלוף שנה וחצי ממועד גילוי העבירות וכחצי שנה ממועד הגשת כתב האישום (ולהחלטות נוספות שניתנו על ידי בתי משפט השלום). 34. המשיבה איננה חולקת על כך שקיים שיהוי רב בפעולת הרשות. בית המשפט קמא קבע אף שאין בפיה הסברים של ממש בעניין זה. יחד עם זאת, המשיבה סומכת ידה על נימוקיו של בית המשפט קמא, המבוססים על פסיקת בית המשפט העליון, וטוענת כי אין בשיהוי זה כדי למנוע מתן הצו. ב"כ המשיבה הפנתה בטיעוניה לע"פ (חיפה) 2508/07 מדינת ישראל נ' קיבוץ יגור ואח' מיום 13/11/07 (להלן: "פ"ד סטופ-מרקט"), ולרע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (להלן: פס"ד יד שלום")). 35. השאלה האם שיהוי הרשות בהפעלת אמצעי האכיפה יוצר מניעות כלפי הרשויות באופן שלא ניתן להוציא צו הפסקה שיפוטי בעטיו , נדונה בעבר בפני ביהמ"ש העליון ברע"פ 1520/01 שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נו(3) 595 (להלן:"פ"ד שוויצר"). שם אישר בית המשפט הוצאת צו הפסקה בנוגע לשימוש בדירות תוך שקבע כי: "... כאשר הפעולה המינהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן... מכל מקום, בדרך כלל, בנסיבות של אי חוקיות ובמיוחד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, המנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה". 36. בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין יד שלום נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה ליתן צו הפסקה שיפוטי להפסקת השימוש במרכז מסחרי גדול, שנבנה ופעל על קרקע חקלאית, ללא היתר ובניגוד לתוכנית, במשך 14 שנה עד להגשת הבקשה, וזאת בהסתמך על הלכת שוויצר, וחרף השיהוי בפעולת הרשות, שנקבע כי על פני הדברים לא היה תקין. 37. בית המשפט קמא, קבע כאמור, בהסתמך על הלכות אלה, כי אין בשיהוי הניכר בהגשת הבקשה, כדי למנוע הענות לה. אין דעתי כדעתו של בית המשפט קמא בעניין זה ואני סבורה כי תוך יישום ההלכות שאוזכרו לעיל, ואבחון המקרה שבפני מהנדון בהן, ניתן להגיע למסקנה אחרת. 38. על פי כתב האישום, בוצעו העבירות נשוא האישומים הרלבנטיים לצו ההפסקה (אישומים 9-6), בין השנים 2007-2001. העבודות והשימושים נשוא אישומים אלה הם, למעשה, שימושים נלווים לשימושים העיקריים של האתר, כפי שפורטו לעיל, בהם הוחל, לפי כתב האישום, לכל המאוחר בשנת 2001, באישור ועדת התכנון המקומית. 39. המשיבה פרטה בכתב האישום המתוקן את הליכי התכנון בהם נקטו המערערים החל משנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, המלמדים על כך שנושא תכנון האתר והשימושים בו נדונו במשך שנים, בפני ועדות התכנון, לרבות במהלך השנים 2008-2010, לאחר שכבר בוצעו, לפי הנטען, העבירות נשוא האישומים 9-6. 40. כתב האישום המקורי הוגש ביום 31/03/09 וגם בסמוך למועד זה לא מצאה לנכון המשיבה לעתור להפסקת השימוש באתר, אף שאותם נימוקים העומדים בבסיס בקשתה הנוכחית, היו תקפים ונכונים גם אז. 41. להבדיל מפרשת שוויצר ויד שלום, בהן הייתה אי החוקיות בולטת וזועקת (בפרשת יד שלום לא הייתה מחלוקת כי אין היתר לשימוש חורג והשאלה היחידה הייתה האם השיהוי מצדיק דחיית הבקשה להוצאת הצו), הרי בענייננו, חולקים המשיבים על טענת אי החוקיות. כך גם הלכת שוויצר, פסק הדין המנחה, מדברת במקרים בהם אי החוקיות הינה ברורה ומובהקת. 42. צודקת המשיבה בטענתה, כי תכלית ההוראה הינה להביא להפסקתה של פעילות בלתי חוקית, ללא קשר לבירור אשמתו של מאן דהוא. מתן הצו גם איננו מותנה בהגשת כתב אישום כנגד מבצע העבירה. יחד עם זאת, קיימת הצדקה למתן הצו כאשר הפרת החוק הינה זועקת ונעשית לעין הציבור, ללא הפרעה. במקרה שלפני, כאשר הפעילות ה"לא חוקית" מתבצעת במשך שנים, ומכוח החלטת בית המשפט קמא העיסוקים העיקריים באתר ימשכו, מאחר והצו לא יחול עליהם, ההצדקה למתן הצו, בטרם תבורר לעומק אי החוקיות, הינה פחותה ומוטלת בספק רב. 43. ההליך העיקרי תלוי ועומד מאז שנת 2009, ללא התקדמות ממשית. נוכח המחלוקת באשר לעצם קיומה של הפרת החוק, מוטב כי המשיבה תפעל ביתר נחישות לברר את האישומים במסגרת ההליך הפלילי ואם ימצא כי טענותיה מבוססות, תוכל לעתור להפסקת השימוש ואף להריסת המבנים במסגרת גזר הדין. 44. לאור הנימוקים המפורטים לעיל, שוכנעתי, כי מקרה זה נכנס לגדר החריגים, בהם בשים לב לשיהוי הרב בהגשת הבקשה, בצירוף הנסיבות דלעיל, לא היה מקום להוציא צו הפסקה שיפוטי, אשר ממילא, איננו מונע המשך הפעלת העיסוקים העיקריים של האתר. סוף דבר, אני מקבלת את הערעור ומורה על ביטול ההחלטה בדבר מתן צו ההפסקה השיפוטי. הפסקת שימוש במקרקעיןצו הפסקת שימושצווים