מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי פרעון צ'ק דחוי בזמן: רקע ותמצית טענות הצדדים עסקינן בתביעה כספית על סך 53,067 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר. התביעה הוגשה נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הנתבע"). מכתב התביעה עולה, כי במועדים הרלוונטיים לתובענה ניהל התובע חשבון בנק אצל הנתבע. התובע טוען, כי ביום 10.11.08 הופקד, בחשבונו המתנהל אצל הנתבע, שיק דחוי על סך 42,000 ₪ אשר מועד פירעונו היה 20.12.08 (להלן: "השיק"). התובע טוען, כי כאשר הגיע מועד פירעון השיק הוא לא הוצג לפירעון על ידי הנתבע. לטענת התובע, הנתבע התרשל שעה שלא הציג את השיק לפירעון עם הגעת מועד פירעונו. לטענתו, בשל התרשלות הנתבע נגרם לו נזק. התובע טוען, כי פנה לנתבע בדרישה, כי יפצה אותו בגין נזקיו. בתגובה שלח לו הנתבע מכתב ממנו עולה, כי לפני מועד פירעון השיק ביקש מהנתבע אדם בשם גילי בן מובחר, כי לא יציג את השיק לפירעון והבנק נענה לבקשתו, ללא כל הצדקה ובניגוד לכל דין וחוק. התובע מוסיף וטוען, כי במכתב הנתבע נטען, כי ביום 24.12.08 הוא אישר את ביטול השיק ומסירתו לבן מובחר ואין ממש בטענה זו. התובע טוען, כי חתימתו אינה מופיעה על צילום השיק. עוד טוען, כי אין זה ברור כיצד נמנע הבנק מהצגת השיק, שמועד פירעונו היה ה- 20.12.08, ורק ביום 24.12.08 החתים, לטענתו, את התובע על אישור ביטול השיק ומסירתו לבן מובחר. התובע טוען, כי הנתבע הפר את ההסכם וההתחייבות בין הצדדים שעה שלא הציג את השיק לפירעון במועד פירעונו. לטענתו, הנתבע הפר את חובותיו כלפיו בהתאם לחוק החוזים, חוק הבנקאות, כללי הבנקאות (שירות ללקוח) ופקודת הנזיקין. בשל מעשי הנתבע ו/או מחדליו נגרם לו נזק כספי לרבות עוגמת נפש בסכום כולל של 53,067 ₪. לטענת הנתבע דין התביעה להדחות. לטענתו, התובע העלים מבית המשפט עובדות רלוונטיות במטרה להוציא ממנו כספים. הנתבע טוען, כי השיק האמור אכן הופקד כשיק דחוי אולם במסגרת ניהול החשבון ולשם הבטחת אשראי שהנתבע נתן לתובע לצורך רכישת רכב מסוג שברולט בעל מ.ר 69-563-57 (להלן: "הרכב") מחברת אל גיל סוכנות רכב בע"מ (להלן: "סוכנות הרכב"). התובע שיעבד את הרכב לטובת הנתבע. בהתאם לתנאי שטר המשכון טוען הנתבע, כי התובע המציא לו פוליסת ביטוח רכב עם סעיף שעבוד לטובתו. לטענתו, לקראת פקיעת תוקף הפוליסה, הוא פנה לתובע לצורך קבלת פוליסת ביטוח עדכנית, בהתאם לתנאי המשכון. לטענת הנתבע, מאחר והתובע ניאות להמציא פוליסה רק לאחר שיושלם הטיפול ברכב, אשר לטענתו היה במוסך באותה עת, הגיעו הצדדים עם בעל סוכנות הרכב מר גילי בן מובחר (להלן: "בן מובחר") להסכמה, לפיה השיק יופקד בחשבון עד להמצאת הפוליסה. הנתבע טוען, כי לאחר שנושא הפוליסה הוסדר הוא ביטל את השיק, בהסכמת התובע. לטענתו, לאחר המצאת הפוליסה בן מובחר ביקש לבטל את השיק כפי שהוסכם והתובע נתן הסכמתו לכך בטלפון ואף חתם על הסכמתו לביטול השיק. הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד סוכנות הרכב וטען, כי השיק הופקד בחשבון התובע על ידי סוכנות הרכב עד להמצאת פוליסת ביטוח עדכנית לרכב אשר שהה באותה עת בסוכנות הרכב לשם תיקון. הנתבע שב על טענתו לפיה ביטל את השיק בהתאם להסכמת התובע וטען, כי השיק הושב לסוכנות הרכב. לפיכך, ככל שבית המשפט ייקבע, כי עליו לפצות את התובע הרי שעל סוכנות הרכב לשפותו. הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה. הראיות מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' זיווה יפרח (להלן: "יפרח") המשמשת כמנהלת לקוחות עסקיים בסניף בו נוהל חשבון התובע. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, העיד בן מובחר. כמו כן, הצדדים הגישו ראיותיהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות אין מחלוקת, כי בחשבון התובע הופקד שיק דחוי על סך 42,000 ₪ אשר נמשך מחשבונה של סוכנות הרכב ואשר מועד פירעונו היה 20.12.08. כן אין מחלוקת, כי השיק האמור לא נפרע וכי הנתבע מסר אותו לבן מובחר. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הינה באשר לנסיבות בגינן לא נפרע השיק ושבגינן הוא הוחזר לבן מובחר. התובע טוען, כי הנתבע עשה כן מבלי שקיבל הסכמתו ובכך הפר את חובותיו כלפיו וגרם לו לנזקים ומאידך הנתבע טוען, כי לא פרע את השיק והשיבו לבן מובחר בהתאם לבקשת התובע. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה העיקרית ודין ההודעה לצד שלישי להדחות, מהנימוקים שיפורטו. במסגרת תצהירה טענה יפרח, כי ביום 29.10.07 נטל התובע הלוואה מהנתבע בסך של 50,000 ₪ לצורך רכישת הרכב. לטענתה, סכום של 49,000 ₪ מסכום ההלוואה הועבר ישירות לחשבונה של סוכנות הרכב. כבטוחה לפירעון ההלוואה, שעבד התובע את רכבו לטובת הנתבע ובהתאם לתנאי המשכון התובע המציא לנתבע פוליסת ביטוח רכב עם סעיף שיעבוד לטובת הנתבע. משפקעה הפוליסה האמורה, פנה הנתבע לתובע בכדי לקבל פוליסה עדכנית והתובע השיב, כי הרכב מוחזק על ידי סוכנות הרכב לשם תיקונו וכל עוד זה המצב הרי שאין לו סיבה לבטח את הרכב. מאחר והרכב שימש בטוחה לפירעון ההלוואה הגיעו התובע, הנתבע ובן מובחר להסכמה לפיה בן מובחר יפקיד בחשבונ התובע שיק דחוי בגובה יתרת ההלוואה עד להמצאת פוליסת ביטוח עדכנית. יפרח טוענת, כי ביום 10.11.08 הפקיד בן מובחר את השיק נשוא התובענה. לטענתה, משהוסדר נושא הפוליסה ובן מובחר הודיע, כי הרכב תוקן השיק הוחזר לבן מובחר, בהתאם להסכמת הצדדים (סעיפים 3-11). בן מובחר העיד, כי ארבעה חודשים לאחר שהרכב היה אצל התובע, הוא פנה אליו ואמר שיש בעיה במנוע. לטענתו, הוא אמר לתובע שהוא ייקח את הרכב למוסך וייתקן את מה שצריך. בן מובחר טען שהתובע לא היה שבע רצון וביקש שסוכנות הרכב תמכור עבורו את הרכב או שתיקח את הרכב בחזרה. לטענתו, הוא הסכים לבקשת התובע. עוד טען, כי הוא שוחח עם הנתבע בקשר לפוליסת הביטוח המקיף שהסתיים על הרכב ואישר שהרכב אצלו במתחם. לטענתו, הוא הכין לתובע שיק על סכום ההלוואה של המימון מהנתבע על סך 42,000 ₪ ליום 20.12. בן מובחר הוסיף, כי העביר את השיק ליפרח. לטענתו, הוא העביר את השיק כבטוחה או בשביל לפרוע את ההלוואה משום שסוכנות הרכב רצתה להחזיר את הרכב בחזרה לאור בקשת התובע (עמ' 10 ש' 5-13). בעדותה נשאלה יפרח מדוע התקשרה לבן מובחר לגבי שיק אשר הופקד בחודש נובמבר ושתאריך הפירעון שלו היה 20.12 והשיבה, כי השיק היה מופקד עד לקבלת הרכב אחרי שבן מובחר הבטיח לתקן לתובע את הרכב ולמסור לו אותו וזה היה בכפוף למועד פירעון השיק. היא נשאלה, האם השיק היה שיק ביטחון והשיבה, כי הוא היה שיק שבא להבטיח המצאת פוליסה משועבדת לבנק. יפרח נשאלה האם השיק היה כביטחון לבנק שהכסף הזה יופקד והשיבה בשלילה. היא שבה על טענתה לפיה הוא נועד להבטיח המצאת פוליסה (עמ' 6 ש' 15-24). יפרח העידה, כי יש לה העתק מהפוליסה. לטענתה, הפוליסה היא מנובמבר 2008. עוד טענה, כי הפוליסה לא התקבלה אצלה בחודש נובמבר. יפרע העידה, כי יש סוכן ביטוח שהם עובדים איתו והוא הבטיח להמציא לה פוליסה וזה לוקח מספר ימים ולכן לקח זמן עד שקיבלה את הפוליסה (עמ' 6 ש' 30-32, עמ' 7 ש' 1-3). מעדותה של יפרח עולה, כי הפוליסה התעכבה משום שהרכב היה אצל בן מובחר לצורך תיקון. נטען בפניה, כי מדובר בפרטים בין התובע ובן מובחר והיא נשאלה מדוע היא כבנקאית אמורה הייתה להבין את הפרטים האמורים. בתגובה טענה, כי כאשר פנתה לתובע כדי לקבל פוליסה הוא אמר לה שהבעיה אצל בן מובחר ושהיא תבדוק. לטענתה, התובע אמר לה שהרכב אצל בן מובחר ולכן הוא לא ממציא פוליסה (עמ' 6 ש' 24-29). יפרח נשאלה מדוע הייתה צריכה להיות מעורבת בביטול שיק אשר הופקד כשיק דחוי והשיבה, כי מלכתחילה השיק הופקד בחשבון התובע על ידי בן מובחר ולא על ידי התובע בידיעת התובע. יפרח נשאלה מי קיבל את אישור ההפקדה והשיבה, כי היא ביצעה את ההפקדה שבן מובחר הביא והתובע ידע שיש שיק לביטחון עד להמצאת הפוליסה. יפרח שבה וטענה, כי השיק לא בא להבטיח את ההלוואה אלא את הפוליסה (עמ' 7 ש' 19-25). עדויותיהם של בן מובחר ויפרח באשר לנסיבות בגינן הופקד השיק בחשבון התובע אמינות ומהימנות בעיניי. עדויות אלה עולות בקנה אחד האחת עם השנייה. כמו כן, עדויות אלו לא נסתרו. בעניין זה אציין, כי התובע כלל לא התייחס במסגרת כתב התביעה ובמסגרת תצהירו לנסיבות בגינן נמסר לו השיק האמור. על התובע מוטל הנטל להוכיח את נזקיו הנטענים. ככל שהתובע אינו זכאי לתמורה של השיק נשוא התובענה הרי שלא נגרם לו נזק כלשהו בשל אי הפקדת השיק שבגינו מבקש להיפרע מהנתבע. ברי, כי הנסיבות במסגרתן הופקד השיק נשוא התובענה רלוונטיות לענייננו. בנוסף, התעלמותו של התובע מהנסיבות בגינן הופקד השיק תומכת בטענותיהם של בן מובחר ויפרח בנדון ובין היתר בנסיבות בגינן התבקשה יפרח שלא לפרוע את השיק, כפי שיפורט בהמשך. יפרח נשאלה, האם החתימה על ת/2 היא חתימתה והשיבה בשלילה וטענה, כי זו חתימה של מבצע ההפקדה. יפרח העידה, כי החתימה היא של הפקיד בבנק. היא נשאלה האם השיק לא הופקד באמצעותה והשיבה, כי היא קיבלה את השיק מבן מובחר ומסרה לפקיד טלר שיפקיד אותו. נטען בפניה, כי על הטופס לא כתובה שום מילה שקשורה לבן מובחר, על כך השיבה שהתובע הפנה אותה לבן מובחר ואמר לה שהרכב אצלו (עמ' 7 ש' 26-31, עמ' 8 ש' 1 - 4). בן מובחר אישר, כי העביר לגב' יפרח את השיק להפקדה בחשבון התובע. הוא נשאל, האם השיק הופקד באמצעותו לצורך ההלוואה והשיב, כי הוא לא הופקד. בן מובחר טען שהוא מסר את השיק ליפרח ולא הלך לדלפק. הוא נשאל האם הוא יודע האם השיק הופקד בחשבון התובע והשיב, כי הוא מניח שכן. בהמשך טען, כי הוא יודע שהשיק הופקד משום שכאשר ביקש למשוך את השיק אמרו לו שהוא בחשבון (עמ' 12 ש' 4-5, 13-18). עדותו של בן מובחר תומכת בעדות יפרח, כי קיבלה את השיק מבן מובחר ולא מהתובע. בעדותה נטען בפני יפרח, כי על השיק לא כתוב על תנאי או בטחון והיא נשאלה האם במקרה שמופקד שיק דחוי, האם לפני מועד פירעונו היא מדברת עם עושה השיק בכדי לברר האם לפרוע אותו והשיבה, כי מי שהביא לה את השיק היה בן מובחר ולא התובע. היא הוסיפה, כי לפני שנחתם האישור למסור את השיק לבן מובחר היו שיחות עם התובע לפיהן הוא אמור לקבל את הרכב בחזרה והפוליסה תומצא ובזה הוא סוגר את העניין וכך היו הדברים. יפרח טענה שהיא לא מסרה את השיק לא לתובע ולא לבן מובחר עד שלא הייתה החלטה וסיכום בין הצדדים (עמ' 7 ש' 6-12). נטען בפני יפרח, כי הלקוח שלה היה התובע ולא בן מובחר וכי היא מחויבת בנאמנות ללקוח. בתגובה טענה, כי הייתה נאמנות ללקוח וכי הוא ביקש להמתין עם הפוליסה עד שהרכב יטופל. לטענתה, לא הייתה עילה לתבוע את השיק. יפרח שבה על טענתה לפיה השיק הופקד כביטחון לפוליסה וברגע שהיא הומצאה הוסכם בין הצדדים ובזה נגמר העניין (עמ' 8 ש' 10-15). עדויותיהם של בן מובחר ויפרח לפיהן בן מובחר היה זה אשר הפקיד את השיק אמינות ומהימנות בעיניי. אין בעובדה שחתימתו של בן מובחר אינה מופיעה על גבי ת/2 בכדי לשלול עדויות אלו. יתרה מזאת, אף אם אין ממש בגרסה זו הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי הנתבע לא היה אמור למסור את השיק לבן מובחר, לאחר שקיבלתי טענתו כפי שאף יורחב בהמשך, באשר להסכמת התובע. בנסיבות המקרה ולאור הנסיבות בגינן הופקד השיק מלכתחילה אינני מקבלת את טענת התובע לפיה התנהלותה של יפרח הייתה לא ראויה או לא סבירה או חסרת הגיון. כאמור לעיל, בן מובחר ויפרח העידו, כי השיק ניתן כביטחון להפקדת פוליסת ביטוח מאחר והרכב היה באותה עת בסוכנות הרכב לשם תיקונו. כמפורט לעיל, במסגרת כתב התביעה ותצהיר עדותו הראשית, התובע לא התייחס לנסיבות בגינן הופקד השיק נשוא התובענה. במהלך עדותו נשאל התובע מדוע בן מובחר היה צריך לשלם לו כסף ובתגובה השיב, כי זה בגלל כמה דברים. התובע העיד, כי הוא קנה מבן מובחר רכב ושילם לו במזומן וחלק בהלוואה אשר הוא נטל. לטענתו, בשבוע הראשון התברר לו שהרכב היה ליסינג. עוד טען, כי בן מובחר שילם לו את כל הוצאות הרכב וכי הם הגיעו להסכם לפיו בן מובחר חייב לו את הסכום הזה (עמ' 3 ש' 18-22). עדות התובע בעניין זה לא הייתה סדורה ולא הותירה עליי רושם אמין. טענתו באשר להסכם אליו הגיע עם בן מובחר באשר לחוב הנטען אינה אמינה בעיניי ולא נתמכה בראייה כלשהי. לא עלה בידי התובע ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בגינן נמסר לו השיק האמור, משכך לא עלה בידו לסתור את גרסתם של יפרח ובן מובחר בעניין זה. אי לכך, בהיעדר כל גרסה נגדית מצד התובע המתקבלת על דעתי ולאור עדות יפרח הנתמכת בעדות בן מובחר ואשר משתלבת עם יתר הראיות התיק לרבות עם העובדה שלא נשללה על ידי התובע, כי הרכב היה במוסך אצל בן מובחר לצורך תיקון וסכום השיק בשים לב לעלות הרכב, אזי אני מאמצת את גרסת הנתבע באשר לנסיבות מסירת השיק והנסיבות בהן הוא הושב לבן מובחר לאחר שהרכב תוקן והושב לתובע. בן מובחר נשאל מה הייתה עלות הרכב והשיב, כי עלה בערך 50,000 ₪ והוסיף, כי אינו זוכר בדיוק (עמ' 10 ש' 29-30). הוא העיד, כי בתקופה הרלוונטית הוא עסק בענף הרכב וכי לא היו לו עסקים נוספים עם התובע מלבד מכירת הרכב (עמ' 11 ש' 1-4). בן מובחר העיד, כי התובע קיבל פיצוי. הוא נשאל איזה פיצוי הוא שילם לתובע והשיב, כי אינו זוכר. עוד נשאל האם שילם לו ישירות או באמצעות שיק והשיב, כי זה לא קשור לשיק בו עסקינן (עמ' 11 ש' 12-15). נטען בפני בן מובחר שהשיק ניתן לתובע לא בגלל פוליסת ביטוח ולא בגלל הלוואת מימון אלא בגלל התחשבנות שהייתה בינו לבין התובע ולאחר שהוא אמר לתובע שאין לו כסף היום. הוא נשאל האם היה שיק על סך 15,000 ₪ עבור התובע אשר לא נפרע מחוסר כיסוי ובתגובה טען, כי אינו יודע על מה עורך הדין מדבר. בן מובחר העיד, כי יכול להיות שהיה שיק על התחשבנות בקשר למנוע, אבל בסוף הם סגרו את הכול (עמ' 14 ש' 19-23). בהמשך העיד בן מובחר, כי החברה שלו בנאמנות מיום 16.2.09 (עמ' 14 ש' 28-30). נטען בפניו, כי לאחר שהוא והתובע עשו התחשבנות הגיע לתובע סך של 42,000 ₪ והוא אמר לתובע שאין בידו לשלם את הסכום במיידית ולכן נתן לתובע שיק דחוי וגב' יפרח אשר הינה מכרה וותיקה שלו ומצויה ביחסים טובים עמו עשתה טעות שעה שהעבירה לו את השיק ללא שום הצדקה וכיום אין בידי התובע לקבל את הכסף אלא באמצעות הבנק מאחר והוא בפשיטת רגל. בתגובה טען בן מובחר, כי העובדה שהתובע דורש את הכסף על כלום הינה הזויה (עמ' 15 ש' 3-9). עדות בן מובחר בעניין זה אמינה בעיניי. כאמור, עדותו ועדותה של יפרח באשר לנסיבות בגינן הופקד השיק עולות בקנה אחד האחת עם השנייה. מנגד התובע לא נתן הסבר כלשהו לנסיבות בגינן נמסר לו השיק. טענת התובע לפיה השיק נמסר לו בגין חוב כלשהו של סוכנות הרכב כלפיו לא הופיעה בכתב התביעה ובתצהירו וכן היא לא הוכחה. יפרח נשאלה, האם היא בודקת את עסקת היסוד של כל שיק והשיבה, כי בדרך כלל היא מכירה את הלקוחות שלה ויודעת מול מי הם עובדים. נטען בפניה, כי הכי טבעי היה שאם יש לשיק כיסוי הוא ייפרע ואם לא יפרע יוחזר ללא פירעון ויועבר ללקוח ושהלקוח יתבע את בן מובחר מבלי שהיא תהיה מעורבת בעניין. יפרח השיבה, כי אם לא הייתה חתימה והסכמה של שני הצדדים השיק היה מועבר לתובע. לטענתה, היא לא מסרה את השיק לתובע מאחר והייתה הסכמה בין השני הצדדים, על ידי חתימת שני הצדדים, למשוך את השיק ולמסור אותו למושך השיק. לטענתה, התובע אמר לה את זה במפורש והיא גם ביקשה שהוא יחתום והוא חתם אצל בן מובחר במשרד (עמ' 8 ש' 20-25). בן מובחר העיד, כי כשבועיים לפני מועד פירעון השיק התובע הגיע אליו למשרד ואמר לו שהוא רוצה את הרכב בחזרה. לטענתו, הוא השיב לתובע, כי אין בעיה ובנוסף התובע קיבל פיצוי. לטענתו, הוא אמר לתובע שיש בחשבון הבנק שיק על סך 42,000 ₪ כנגד המימון וביקש אותו בחזרה. בן מובחר טען, כי התובע לא התנגד והיה מוכן לנסוע איתו בחזרה לבנק. לטענתו, הוא שוחח עם יפרח בטלפון ואמר לה שהתובע לידו וביקש ממנה לא להציג את השיק לפירעון. בן מובחר העיד, כי הוא לקח צילום של השיק והחתים את התובע על השיק עם תאריך על כך שהוא מאשר לבנק למסור לו את השיק בחזרה. לטענתו, הוא פקסס את הצילום לנתבע ויפרח אישרה, כי קיבלה את הפקס ובאותו יום או יום יומיים לאחר מכן הוא נסע לבנק בכדי למשוך את השיק (עמ' 10 ש' 14-21). עוד העיד, כי אם התובע לא היה לוקח את הרכב בחזרה השיק היה נפרע בתאריך שלו בבנק (עמ' 10 ש' 24-25). במהלך עדותה נטען בפני יפרח, כי התובע טוען שהחתימה שהיא אישרה שהיא חתימה שלו אינה חתימתו בתגובה טענה יפרח, כי היא שוחחה עם התובע בטלפון. לטענתה, הוא הזדהה בפניה והיא שוחחה איתו ואימתה איתו טלפונית ביום שהוא חתם על ביטול השיק ומסירתו לבן מובחר. יפרח העידה, כי היא זוכרת את זה היטב. בהמשך הוסיפה, כי לא בכדי היא ביקשה לשלוח את השיק כדי שהתובע יחתום עליו וגם שוחחה איתו בטלפון שהוא יאשר זאת (עמ' 6 ש' 9-13). לתיק הוגש ת/3 שהוא צילום השיק הרלוונטי ועל גביו נרשם "הנני מאשר ביטול השיק ומסירתו לגילי" ונושא תאריך 24.12.08. בן מובחר העיד, כי התובע חתם על צילום השיק לפניו וכי הוא ראה אותו חותם במשרדו. הוא טען, כי הם ניהלו את התהליך מול הנתבע בתיאום מלא (עמ' 11 ש' 9-11). נטען בפניו, כי סביר היה שהוא והתובע ייסעו ביחד לבנק בכדי לבטל אותו והוא השיב, כי זו הייתה התוכנית אולם בסוף הם ביצעו הכול אצלו במשרד (עמ' 13 ש' 1-2). יפרח נשאלה האם היא מכירה את החתימה שהוצגה לה, ואשר מופיעה על תצהיר התובע, והשיבה, כי זו חתימה דומה לזו של התובע. היא נשאלה האם היא מכירה את החתימה שהוצגה לה והשיבה, כי היא יכולה להעיד בוודאות שהיא שוחחה עם התובע וביקשה ממנו לחתום על השיק שהוא מאשר לה למסור את השיק לבן מובחר (עמ' 8 ש' 31, עמ' 9 ש' 1-2). יפרח נשאלה האם העלתה את השיחה בינה לבין התובע על הכתב והשיבה, כי היא מעידה לגביה וכי עובדה שהתובע רשם את זה והוא דיבר איתה בטלפון. יפרח נשאלה, האם התובע היה אצל בן מובחר כאשר הוא דיבר איתה והשיבה בחיוב (עמ' 9 ש' 3-6). יפרח נשאלה, האם היא מזהה את חתימת התובע על ת/3 והשיבה, כי החתימה די דומה לחתימה שלו (עמ' 10 ש' 19-20). בן מובחר הצביע על חתימתו ועל חתימת התובע על גבי ת/3 (עמ' 13 ש' 22-23). הוא העיד, כי בנוסף התובע כתב את שמו. נטען בפניו, כי מהתצהירים ומהאישור של יפרח עולה, כי בחתימתו התובע לא כותב את שמו. בתגובה טען בן מובחר, כי אין לו מושג (עמ' 13 ש' 24-25, 27-29). לאחר שנטען בפניו, כי הוא זייף את החתימה הוא שאל האם התובע טוען שהרכב לא נמצא אצלו (עמ' 13 ש' 30-31). לטענתו, ת/3 נשלח בפקס לנתבע ויפרח אישרה בטלפון שהיא קיבלה את המסמך. בן מובחר העיד שהתובע היה עמו באותה עת (עמ' 13 ש' 25-26). עדותה של יפרח לפיה שוחחה עם התובע וקיבלה את הסכמתו שלא לפרוע את השיק ולמסור אותו לבן מובחר אמינה ומהימנה בעיניי. בעניין זה יש לציין, כי לכתב ההגנה צירף הנתבע מסמך לפיו התובע הצטרף להוראה טלפונית. במסגרת המסמך האמור, ביקש התובע, כי תהיה לו אפשרות להעביר לנתבע הוראות טלפוניות (נספח ג' לכתב ההגנה). עוד אמינה בעיניי טענתו של בן מובחר לפיה ראה את התובע חותם בפניו על המסמך אשר הוא פיקסס לנתבע ואשר במסגרתו אישר התובע, כי הנתבע ימסור את השיק לבן מובחר. עדויות אלו משתלבות זו עם זו והן לא נסתרו. מצאתי טענתו של התובע לפיה לא חתם על המסמך הרלוונטי כלא אמינה. כמו כן, אין בטענה זו בכדי לסתור את עדותה של יפרח לפיה שוחחה עם התובע אשר אישר לה שלא לפרוע את השיק ותחת זאת להחזירו לבן מובחר. במסגרת כתב התביעה טען התובע, בין היתר, כי אין זה ברור כיצד נמנע הנתבע מהצגת השיק, שמועד פירעונו היה ה- 20.12.08, ורק ביום 24.12.08 החתים, לטענתו, את התובע על אישור ביטול השיק ומסירתו לבן מובחר. בן מובחר נשאל, האם הביטול נעשה בכתב והשיב בחיוב. לטענתו, יש לו צילום של זה עם חתימה של התובע. בן מובחר נשאל האם זה היה לפני תאריך הפירעון והשיב, כי הביטול בכתב היה אחרי תאריך הפירעון ולמיטב זיכרונו זה היה ב- 24.12. עוד העיד, כי ביטול בפועל בוצע שבוע לפני כן (עמ' 13 ש' 3-7). בן מובחר נשאל, האם הוא החתים את התובע, לפני מועד הפירעון, על מסמך לפיו התובע מבקש לבטל את השיק ובתגובה טען שהרכב חזר לתובע וכנגד הרכב הוא ביקש למשוך את השיק מהנתבע. לטענתו, אם התובע לא היה לוקח את הרכב, השיק היה נשאר בבנק ומכסה לתובע את המימון של ההלוואה. בן מובחר העיד, כי הוא מסר לתובע את הרכב ויודע שהתובע חתם על השיק. הוא הוסיף, כי אי אפשר לזכות פעמיים ולקבל הן את השיק והן את האוטו (עמ' 13 ש' 8-15). יפרח נשאלה, האם העבירה את השיק לבן מובחר ב- 24.12 והשיבה, כי זה היום שהתובע הסכים לבטל את השיק. היא נשאלה, האם עד ל-24.12 השיק היה בבנק והשיבה בחיוב (עמ' 9 ש' 7-10). נטען בפניה, כי השיק אמור היה להיפרע ביום 20.12 והיא השיבה, כי קדמו לזה שיחות עם התובע לא להפקיד את השיק. יפרח הוסיפה, כי היא לא מסרה את השיק לבן מובחר עד שלא הייתה הסכמה סופית (עמ' 9 ש' 13-15). יפרח נשאלה מי קרע את השיק והשיבה, כי הם לא קרעו אותו אלא מסרו אותו לבן מובחר בהוראת התובע והסכמתו (עמ' 6 ש' 7-8). בן מובחר אישר, כי קיבל את השיק לידיו (עמ' 11 ש' 18-19). לטענתו, התובע ידע שהוא הולך לקחת את השיק מהנתבע (עמ' 11 ש' 15). בן מובחר נשאל מתי קיבל לידיו את השיק נשוא הדיון והשיב, כי אינו זוכר תאריך וכי זה היה בסוף חודש דצמבר. לטענתו, זה היה אחרי מועד הפירעון. בן מובחר העיד, כי שבוע לפני מועד הפירעון התובע ביקש ממנו לבטל את הכול ולקבל את הרכב בחזרה (עמ' 12 25-29). כמפורט לעיל, מועד פירעון השיק היה ביום 20.12.08 ועל ת/3 מופיע התאריך 24.12.08 אלא שאין בכך כדי להועיל לתובע. כאמור, טענת הנתבע לפיה התובע נתן הסכמתו אמינה בעיניי. אמינות בעיניי עדויותיהם של יפרח ובן מובחר לפיה הסכמתו של התובע ניתנה הן בשיחה טלפונית והן באמצעות חתימתו על ת/3. אף אם החתימה על ת/3 הינה לאחר מועד פירעון השיק אין בכך בכדי ללמד, כי הסכמתו של התובע לא ניתנה טרם מועד הפירעון, כפי שטען בן מובחר. כמו כן, משנתן התובע את הסכמתו, אף אם מספר ימים לאחר מועד הפירעון, הרי שאין לקבל כעת את טענתו לפיה משלא פרע הנתבע את השיק נגרמו לו נזקים. במהלך עדותו נטען בפניו בן מובחר, כי יפרח אשר הינה מכרה וותיקה שלו ומצויה ביחסים טובים עמו עשתה טעות שעה שהעבירה לו את השיק ללא שום הצדקה. בן מובחר נשאל מתי היה לו חשבון אצל הנתבע והשיב, כי היה לו חשבון משנת 86-87 וכי עד היום יש לו חשבון, לא פעיל, אצל הנתבע. הוא נשאל האם יפרח הייתה בקשר עסקי עמו בעשרים השנים האחרונות והשיב, כי היום הוא לא לקוח שלה וכי במהלך התקופה בה הוא היה לקוח של הסניף הוא היה בקשר איתה. הוא העיד, כי הכיר אותה כעובדת בבנק וכי יחסיהם הסתכמו בזה שהוא היה רואה אותה בבנק. לטענתו, הוא לא עבד ישירות מולה (עמ' 11 ש' 22-32, עמ' 12 ש' 1-3). יפרח נשאלה, האם הקשרים שלה עם בן מובחר אלו קשרים של בנקאי עם לקוח והשיבה, כי בעבר בן מובחר היה לקוח. היא אישרה, כי היא יודעת שבעבר בן מובחר היה לקוח של הנתבע וטענה, כי כבר הרבה שנים שהוא לא לקוח. היא העידה שבן מובחר היה לקוח של הנתבע בעשרים השנים האחרונות וטענה, כי אינה זוכרת באיזו תקופה זה היה. יפרח העידה, כי היא אינה בקשרים עם בן מובחר וכי היא מכירה אותו כלקוח בלבד. לטענתה, בן מובחר אינו לקוח של הנתבע ארבע שנים בערך (עמ' 5 ש' 6-25). יפרח נשאל האם בתקופה הרלוונטית, בדצמבר 2008, היה לבן מובחר חשבון אצל הנתבע והשיבה, כי היא אינה זוכרת את המועדים (עמ' 7 ש' 13-14). יפרח העידה, כי לא נכרת הסכם בין התובע, הנתבע ובן מובחר באשר לדברים אשר לגביהם היא העידה (עמ' 7 ש' 4-5). נטען בפניה, כי מעורבותה בנוגע לבן מובחר והשיק היא מוזרה ולא מקובלת ובתגובה היא טענה, כי התובע הפנה אותה לבן מובחר. לטענתה, התובע אמר לה שהרכב אצל בן מובחר והפנה אותה אליו (עמ' 8 ש' 1-4). לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו באשר לקנוניה שנרקמה לטענתו בין יפרח ובן מובחר. התובע לא הצביע על קשר בין השניים או על סיבה כלשהי בגינה פעלה יפרח בכדי שהשיק לא ייפרע. אין בהעדר הסכם בין התובע, הנתבע ובן מובחר באשר לשיק בו עסקינן בכדי ללמד, כי אין ממש בגרסת הנתבע או ללמד, כי יפרח פעלה שלא כדין שעה שהשיבה את השיק לבן מובחר. כאמור, טענתה, כי הדבר נעשה בהסכמת התובע אמינה בעיני ומשתלבת עם הראיות בתיק. לא מצאתי כל סיבה מדוע תפעל יפרח בניגוד לאינטרס של התובע ולא תפעל לפירעון השיק אלא אם אכן היה הדבר בעקבות בקשה של התובע ובהסכמתו. נטען בפני בן מובחר, כי התובע ביקש ממנו את השיק אשר הוא קיבל מיפרח והוא אמר לו שהוא קרע את השיק. בתגובה טען בן מובחר, כי אין לו מושג על מה עורך הדין מדבר. לטענתו, התובע לא פנה אליו בבקשה לקבל את השיק. בן מובחר העיד, כי לא הייתה לתובע סיבה לפנות אליו בנדון שכן התובע ביקש לקחת את הרכב בחזרה ובתמורה הוא אמר לו שהוא רוצה את השיק (עמ' 14 ש' 7-18). בן מובחר העיד, כי התובע לא פנה אליו מאז קיבל את השיק (עמ' 11 ש' 16-17). התובע נשאל, האם פנה לבן מובחר לאחר שהשיק לא נפרע והשיב בשלילה. הוא הוסיף, כי הוא אינו חייב לפנות אליו. נטען בפניו, כי הכסף צריך היה להגיע מבן מובחר והוא השיב, כי הוא הפקיד את השיק בחשבונו ואם הבנק לא פרע את השיק זו לא בעיה של בן מובחר. בהמשך העיד, כי אם השיק היה נפרע הסכום היה נלקח מחשבונו של בן מובחר. בנסיבות אלו נשאל שוב, מדוע לא פנה לבן מובחר על מנת שיביא לו את הכסף ובתגובה שאל איך יביא לו כסף אם אין לו את השיק (עמ' 3 ש' 7-15). התובע טען, כי הפקידה של הבנק קרעה את השיק ועל כן לא הייתה לו סיבה להתלונן על בן מובחר ואם היה לו שיק ביד הוא יכול היה להתלונן (עמ' 3 ש' 22-24). בהמשך העיד שבן מובחר אמר לו שהוא נתן לו שיק ושיש בעיה עם הבנק. לטענתו, בן מובחר אמר לו שאם הוא יביא לו את השיק הוא ישלם לו אותו. לטענתו, הוא הפקיד שיק ולא קיבל את הכסף ועל הבנק לשלם לו. התובע טען, כי לא פנה לבן מובחר בכדי לקבל את הסכום שהוא חייב לו (עמ' 3 ש' 24-26). בעניין זה קיימת סתירה בעדות התובע אשר מחד העיד, כי לא פנה לבן מובחר לאחר שהשיק לא נפרע ומאידך העיד שבן מובחר אמר לו שיש בעיה עם הבנק ושהוא ישלם לו אם הוא יביא לו את השיק. הנה כי כן, מעדויותיהם של התובע ובן מובחר עולה, כי התובע לא פנה לבן מובחר בדרישה, כי ישיב לו את השיק או, כי ישלם לו את שוויו. עובדה זו מעוררת תמיהה ותומכת בטענת הנתבע באשר לנסיבות בגינן לא נפרע השיק. עדותו של בן מובחר לפיה התובע לא פנה אליו בבקשה לקבל את השיק משום שהתובע קיבל את הרכב והסכים שהשיק יימסר לבן מובחר אמינה בעיניי. טענת התובע לפיה אין בידו לדרוש מבן מובחר את סכום השיק משום שהשיק אינו מצוי בידיו אינה מקובלת עליי. סבורני, כי ככל שהיה ממש בטענת התובע לפיה הוא לא נתן הסכמתו להשבת השיק לבן מובחר הרי שהוא היה דורש מבן מובחר, כי ישיב לו את השיק או ישלם לו את שוויו. העובדה שהתובע לא עשה כן תומכת בטענת הנתבע לפיה התובע לא היה זכאי לקבל את סכום השיק. יש בכך בכדי לתמוך בגרסת הנתבע באשר להסכמת התובע שלא לפרוע את השיק ולהשיבו לבן מובחר לאחר שרכבו חזר אליו. בנוסף, כאמור לעיל, ככל שהתובע לא היה זכאי לסכום האמור הרי שלא נגרם לו נזק כלשהו בשל העובדה שהשיק לא נפרע במועד פירעונו שכן ממילא לא הגיע לו סכום השיק. התובע העיד, כי ביום 23.12.08 הוא פנה לבנק בכדי לקבל את השיק. הוא טען, כי הבנק לא הביא לו את השיק וכי הפקידה כבר ביטלה את השיק ב- 17 לחודש. לטענתו, יפרח אמרה לו שבן מובחר דיבר איתה ושהם הגיעו להסכמה באשר לביטול השיק (עמ' 3 ש' 29-31, עמ' 4 ש' 1-2). הוא נשאל מדוע לא פנה לבית המשפט בכדי שיורה לבנק להביא לו את השיק והשיב, כי הגיש תביעה לפני הרבה זמן וטען, כי לא ביקש שיתנו לו את השיק משום שיש לו תביעה (עמ' 4 ש' 3-5). בעניין זה יש לציין, כי התובע צירף לכתב התביעה מכתב אשר שלח עורך דינו דאז לנתבע. עסקינן במכתב מיום 20.6.11, כשנתיים וחצי לאחר מועד פירעונו של השיק נשוא התובענה. עוד צירף התובע שני מכתבי תגובה מהנתבע מיום 8.3.09 ומיום 28.6.11 ובמסגרתם התייחס הנתבע לטענות התובע באשר לאי פירעון השיק. סבורני, כי השיהוי בפניית התובע לנתבע באשר לשיק שמועד פירעונו היה ב- 20.12.08 ולאחר שקיבל תשובה מהבנק ביום 8.3.09 ועד שפנה שוב לנתבע בחודש יוני 2011 תומך בטענת הנתבע לפיה פעולותיו בנוגע לשיק נעשו בהסכמת התובע. לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. התובע לא הוכיח, כי הנתבע פעל על דעת עצמו שעה שלא פרע את השיק נשוא התובענה. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענתו לפיה לא נתן הסכמתו לפעולות הנתבע בנדון. גרסת הנתבע בעניין זה עדיפה בעיניי ונתמכת בעדותו של בן מובחר. התובע לא הוכיח שהנתבע הפר חובותיו כלפיו. כאמור, אמינות בעיניי עדויותיהם של יפרח ובן מובחר באשר להסכמת התובע, כי השיק לא ייפרע והסכמתו שהנתבע ימסור את השיק לבן מובחר. הסכמת התובע מגובה בחתימתו על גבי השיק עצמו שנשלח בפקס' ליפרח. אמינה בעיני עדות בן מובחר שהתובע חתם על המסמך בנוכחותו. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת התובע לפיה הנתבע הפר חובותיו כלפיו ו/או גרם לו לנזקים. כמו כן, התובע לא הוכיח, כי היה זכאי לסכום השיק וכי נגרם לו נזק מחמת אי פירעונו. אף בעניין זה עדיפה בעיניי גרסתו של הנתבע, אשר נתמכה בעדות בן מובחר, באשר לנסיבות בהן נמסר השיק לנתבע. לאור האמור לעיל, מורה על דחיית התובענה העיקרית. בנסיבות אלו, מורה אף על דחיית ההודעה לצד שלישי. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. משלא הגיש הצד השלישי כתב הגנה איני עושה צו להוצאות לזכותו במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים. שיקים