מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות עורך דין כלפי צד שלישי: א. התביעה ובעלי הדין בפני תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים לטענתם בשל רשלנותו של הנתבע. התובעים, שלושה במספר טוענים כי הם נושים בחברת ברק שירותי אחזקה לבגדי עבודה (2003) בע"מ (להלן: "החברה הישנה") בסכום כולל של 436,878 ₪ וזאת מכוח פסקי דין חלוטים שניתנו לזכותם נגד החברה הישנה. הנתבע, הינו עורך דין על פי משלח ידו, ובמועדים הרלבנטיים לתובענה זו ייצג את החברה הישנה וכן את דין אבן חיים (להלן: "אבן-חיים") אשר היה במועדים הרלבנטיים לתובענה זו בעל השליטה והמנהל של החברה הישנה. ב. עיקר טענות התובעים 1. התובעים טוענים כי בשלהי שנת 2006 נקלעה החברה הישנה שהפעילה עסק של מכבסה לבגדי עבודה - לקשיים כלכליים. 2. לטענת התובעים רקם אבן חיים בסיוע הנתבע תוכנית שנועדה להברחת נכסיה של החברה הישנה מפני נושיה וזאת באמצעות הקמת חברה חדשה בשם ב.ר.ק שירותי אחזקה לבגדי עבודה מיוחדים בע"מ (להלן: "החברה החדשה") שהתאגדה ביום 23.8.06. כנטען, ערך הנתבע את מסמכי ההתאגדות של החברה החדשה וכי ביום 1.9.06 העביר אבן חיים את כל הפעילות העסקית וכן ציוד ונכסים של החברה הישנה לחברה החדשה. 3. התובעים טוענים כי ביום 18.9.06 פתחה החברה החדשה חשבון בנק בסניף כפר סבא של בנק מרכנתיל בע"מ (להלן: "חשבון הבנק") וכי הנתבע הוא שאישר את חתימתו של אבן חיים על מסמכי פתיחת החשבון. 4. להלן נטען כי אבן חיים והחברה הישנה ביקשו להבריח גם כספים שלקוחות החברה הישנה חבו לה עד ליום 1.9.06. בהינתן כי נושיה של החברה הישנה עיקלו בין היתר את חשבונותיה וכדי למנוע העברת הכספים לנושים התכוונו אבן חיים והחברה הישנה בסיועו של הנתבע לגרום לכך שהלקוחות יעבירו את הכספים המגיעים לחברה הישנה - ישירות לחברה החדשה. 5. התובעים טוענים כי לצורך הגשמת תוכנית זו, הכין הנתבע מכתב הנושא תאריך 18.9.06, ערוך על נייר המשרדים שלו ובחתימתו של הנתבע (להלן: "המכתב"). על פי מכתב זה הציג הנתבע בפני לקוחות החברה הישנה מצג כוזב לפיו החברה הישנה פתחה את חשבון הבנק. 6. כנטען בכתב התביעה, ידע הנתבע אל נכון כי חשבון הבנק נפתח על ידי החברה החדשה בשם הדומה לשמה של החברה הישנה, והכין את המכתב על מנת שזה ישמש להברחת כספי הלקוחות מפני נושיה. 7. להלן טוענים התובעים כי המכתב האמור הועבר על ידי אבן חיים ו/או החברה הישנה ו/או החברה החדשה או מי מטעמם אל למעלה מ-30 לקוחות של החברה הישנה בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע, כך הוברח מן החברה הישנה לחברה החדשה סכום קרן בסך 356,676 ₪ (משוערך לסך 425,672 ₪ ליום הגשת התביעה) וכתוצאה מכך נמנע מן החברה הישנה לשלם לתובעים את חובם. 8. התובעים טוענים איפוא כי הנתבע עוול כלפיהם בעוולת רשלנות ומשכך, יש לחייבו לשלם לתובעים את הסכום שהוברח לחברה החדשה הנופל לכשעצמו מסכום הנשייה הכולל של התובעים. 9. להלן נטען כי על הנתבע כעורך דין חלה חובת זהירות גם כלפי צדדים שלישיים ובכלל אלו התובעים וכי היה על הנתבע לצפות שכתוצאה ממעשיו ייגרמו לתובעים הנזקים בגובה הסכומים שהוברחו. ג. עיקר טענות הנתבע 1. הנתבע הכחיש את מרבית טענות התובעים וכפר בזכותו לגבות ממנו סכום כלשהו. 2. הנתבע הטעים כי התובעים הינם בני משפחה אחת, שכן, התובע 1 (להלן: "דוד") הוא אביה של התובעת 2 (להלן: "אורית") וחותנו של התובע 3 (להלן: "צחי"). 3. הנתבע יצא חוצץ נגד עצם הגשת התביעה נגדו והגדיר אותה כתביעה נפסדת שהורתה במסכת התנכלות של התובעים כלפיו וכלפי אבן חיים. לטענת הנתבע אורית היתה בתקופה הרלבנטית בעלת מניות ומנהלת בפועל של החברה הישנה בעוד שבעלה צחי נמנה על עובדיה וזאת עד להעברת מניותיה של אורית לאבן חיים. 4. הנתבע הוסיף וטען כי בחלק מן התקופה הרלבנטית לתובענה זו שימש כיועצה של החברה הישנה וכן פעל כיועצה המשפטי של החברה החדשה. 5. לגרסת הנתבע, אורית היא שהקימה את החברה הישנה ושכרה את שירותיו של אבן חיים כמנהל בפועל של עסקיה. 6. החברה הישנה המשיכה את פעילותו של עסק מכבסה שהופעל בזמנו על ידי יאיר אורן - אביו של צחי - וזאת מכוח הסכם שנחתם ביום 6.12.04 (להלן: "הסכם הרכישה"). הנתבע טוען כי בשלב מאוחר יותר העבירה אורית את מלוא אחזקותיה בחברה הישנה - לאבן חיים אשר גילה עד מהרה כי החברה הישנה הינה חברה כושלת והוא נרתם לשיקומה. 7. להלן נטען כי לימים נשרף המבנה בו נוהל העסק של החברה הישנה ובמהלך השריפה עלו באש בגדי עבודה של לקוחות וכן ציוד ומכונות. יתר על כן, אבן חיים נוכח לראות כי צחי פעל בחברה הישנה כבתוך שלו, גנב מסמכים ועיכב את פעילות החברה. 8. הנתבע טען כי אבן חיים שכר את שירותיו להקמת החברה החדשה וכן לאימות חתימות על מסמכי פתיחת חשבון הבנק. הגם, שהנתבע לא היה מודע למספר החשבון. מכאן, שבידי הנתבע לא היו נתונים לגבי פרטי חשבון הבנק ואופן ניהול העסקים. 9. אשר לנסיבות עריכת המכתב, טען הנתבע כי ביום 18.9.06 כחלק אינטגרלי ממסכת היחסים שבינו ובין אבן חיים, והתייעצות שכללה עריכת מסמכים שנועדו לעיני הנתבע ואבן חיים בלבד, ערך הנתבע מכתב אשר מוען לאבן חיים ולחברה הישנה ובו הודעה כללית בדבר התייעלות החברה ובקשה להעביר כספים לחשבון הבנק והכל על פי מידע שנמסר לנתבע על ידי אבן חיים. 10. הנתבע טוען כי למיטב ידיעתו המכתב האמור לא נשלח מעולם למאן דהוא והינו חלק מהתכתבות פנימית וחסויה שנועדה למצוא דרך ומוצא להמשך הפעילות העסקית של אבן חיים. לגרסת הנתבע נחשפו התובעים או מי מהם למכתב האמור במהלך עבודתם בחברה הישנה וכך יתכן כי המכתב כמו גם מסמכים אחרים נגנבו על ידם. 11. הנתבע מוסיף וטוען כי גם אם יתברר שהמכתב אכן נשלח ללקוחות (טענה המוכחשת) נעשה הדבר ללא ידיעתו וללא אישורו ואין בכך לחייבו. מה גם, שהחובות הנטענים על ידי התובעים התגבשו בזמנים מאוחרים ממועד שליחת המכתב. 12. הנתבע טען כי לא היה בידי החברה הישנה לפרוע את חובותיה ואין שחר לגרסת התובעים כאילו הגיעו לה סכומים מלקוחות. 13. הנתבע הוסיף וטען כי התובעים נמנעו ללא כל הסבר מגביית הסכומים המגיעים להם לטענתם מן החברה הישנה והעדיפו באופן תמוה את הגשת התביעה נגד הנתבע. 14. הנתבע חזר וטען כי החובות הנטענים על ידי התובעים התגבשו רק לאחר מועד המכתב. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ג. המחלוקת התובעים מייחסים לנתבע רשלנות המתבטאת בהכנתו ובמשלוחו של המכתב. מכאן וחרף העובדה שהנתבע הפליג בכתבי טענותיו ובראיותיו גם למחוזות חפץ אחרים, הגעתי למסקנה כי נסיבות עריכת המכתב האמור, המטרה העומדת ביסוד הכנתו, האם נשלח על ידו אם לאו, והאם התקבל אצל הלקוחות הן הסוגיות הרלבנטיות להתרת המחלוקת בדבר אחריותו הנטענת של הנתבע. ד. דיון וממצאים 1. מצבה העסקי של החברה הישנה ערב רישום החברה החדשה 1.1 מקבץ הראיות שבפני מלמד כי החברה הישנה נקלעה לקשיים כלכליים בשלהי שנת 2006 ולמעשה היתה חדלת פירעון (סעיף 20 לתצהירו של דוד ועדותו בעמ' 35 שורות 9-15, עדותה של עליזה בלומנשטיין (להלן: "עליזה") מנהלת החשבונות בשתי החברות בעמ' 9 שורות 21-33 ועמ' 10 שורות 1-9, עדות אורית בעמ' 18 שורות 30-33, סעיף 14 לתצהיר הנתבע). 1.2 גרסה זהה בעיקרה העלה אבן חיים בעדותו (עמ' 24 שורות 4-8 וכן בעמ' 25 שורות 8-10). 2. המטרה שביסוד הקמת החברה החדשה 2.1 סוגיה זו מציינת את ניצני המחלוקת שבין התובעים לנתבע. 2.2 התובעים טענו כי המטרה שביסוד הקמת החברה החדשה נעוצה ברצונו של אבן חיים להבריח את נכסי החברה הישנה תוך הטעיית לקוחותיה (סעיפים 4-8 לתצהירו של דוד). 2.3 הנתבע לעומת זאת טען, כי המטרה שביסוד הקמת החברה החדשה הייתה לחילוץ העסק מן הקשיים אליהם נקלעה החברה הישנה. לגרסת הנתבע הכוונה היתה כי החברה החדשה תשלם לחברה הישנה עבור המלאי, הציוד, זכויות הניהול והמוניטין וכך ניתן יהא גם לשלם לנושים של החברה הישנה וגם להמשיך ולקיים את העסק (סעיפים 18-20 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 41 שורות 10-12, עמ' 44 שורות 15-18). 2.4 אבן חיים תמך בעדותו בגרסה זו ובתשובה לשאלה, האם הקים את החברה החדשה כדי להציל את העסק השיב: "חד משמעית כן" (עמ' 25 שרוות 11-13). בהמשך עדותו הסביר אבן חיים כי הקמת החברה החדשה נועדה על מנת לאפשר פעולה בחשבון הבנק ולגרסתו: "חיפשתי לפתוח חברה שיתרת העו"ש שלה תהיה באפס" (עמ' 27 שורות 17-21). 2.5 גרסתו של דוד המייחס לנתבע מעורבות ואף סיוע בידי אבן חיים להבריח את רכוש החברה הישנה מפני נושיה, נותרה בבחינת גרסה יחידה שכן, יתר התובעים נמנעו מלנקוט עמדה בסוגיה זו. יתר על כן, עליזה, (אשר מצאתי את עדותה האובייקטיבית בפני, כאמינה ללא סייג) העידה כי הקמת החברה החדשה ציינה מאמץ להגיע להסדרת החובות על מנת להמשיך את העסק (עמ' 10 שורות 10-12 וכן שם, בשורות 19-21). 2.6 אני פוסק איפוא כי למיצער, לא הוכח בפני כי ביסוד הקמת החברה החדשה עמד מניע פסול לכשעצמו למנוע מן התובעים לממש את תביעותיהם כלפי החברה הישנה. 3. הממצאים לגבי הכנת המכתב ומשלוחו 3.1 סוגיה זו מהווה כאמור לעיל, את ליבת המחלוקת שבין בעלי הדין וסברתי כי אין טוב מאשר לפתוח את הדיון בה בציטוט לשון המכתב (נספח 15 למוצגי התובעים) ומשכך, אתאר את חזותו ואצטט את תוכנו כדלקמן: 3.2 המכתב הוכן על נייר המכתבים של משרד הנתבע, נושא תאריך 18.9.06 ועל פני הדברים נראה כמכתב הממוען ללקוחות החברה הישנה. 3.3 בכותרת המכתב נרשם: "ברק שרות לבגדי עבודה (2003) בע"מ". אין חולק כי אין בנמצא חברה בשם זה וכי יש בו מעין שיבוש של שמה הנכון של החברה הישנה, להלן נרשם במכתב: "הנני פונה אליך בענין חברה שבנדון: בשל שינוי מבני בחברה, הרחבת פעילותה, ולמטרות ייעול, מתוך רצון לשפר את איכות השירות וכן במסגרת עריכת תקן ISO, פתחה החברה חשבון בנק חדש אשר ישמשה לצורך ניהול עסקיה. הינך מתבקש להעביר את התשלומים המגיעים לחברה מכאן ולהבא לחשבון הבנק המפורט להלן: חשבון מס' 43397 סניף 699 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (17). 3. נודה לשיתוף פעולה. בכבוד רב , עו"ד" עד כאן לשון המכתב אשר בתחתיתו חתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע. 3.4 לגרסת דוד יועד המכתב ללקוחות החברה הישנה אשר היו חייבים לה כספים וכי אותם לקוחות העבירו בפועל את הכספים שהיו חייבים לחברה הישנה לחשבון הבנק שצויין במכתב (סעיף 7 לתצהירו). במהלך חקירתו טען דוד כי ידוע לו ממספר מקורות כי המכתב נשלח לכל החברות שחבו כספים לחברה (עמ' 37 שורות 29-30) ובהמשך עדותו הוסיף: "אני יודע בדיעבד שהם (הלקוחות) העבירו את הכספים, חברת החשמל, כל הלקוחות שהיו להם חשבונות פתוחים לשלם למכבסה העבירו את הכספים לחשבון החדש בכפר סבא" (עמ' 38 שורות 1-3 וכן, שם, בשורות 11-12). 3.5 אשר למעורבותו של הנתבע במשלוח המכתב העיד דוד כי ליאת אורן אמרה לו כי הנתבע הסכים בדיעבד למשלוח המכתב (שם, שורות 13-15). דוד הבהיר כי למד על העברת הכספים מדפי החשבון (עמ' 39 שורות 3-4) ואלו צורפו כנספח 14 לתיק המוצגים של התובעים. 3.6 אבן חיים לעומת זאת טען בעדותו כי: "המכתב נשלח ללקוחות בודדים גם זה בטעות...שלחו למספר לקוחות, זה לא היה ממש אפקט, לקוחות כמו חברת חשמל דרשו שה-ח.פ. יהיה תואם לחשבונית המס. גם כשניסינו להציל כמה שקלים זה לא עבד" (עמ' 22 שורות 6-8). 3.7 בהמשך עדותו חזר אבן חיים וטען כי לא התקבל בחשבון הבנק סכום כלשהו (עמ' 26 שורות 1-6) ואף אישר בתשובה לשאלה, כי הכנסות החברה הישנה לא עברו לחברה החדשה (שם, בשורות 8-10 וכן בעמ' 28 שורות 26-28). 3.8 אשר לעצם האחריות למשלוח המכתב ללקוחות העיד אבן חיים כי המכתב נשלח למספר לקוחות של החברה הישנה על פי החלטתו שלו (שם, שורות 18-20) הוסיף והעיד כי לקוחות העבירו כספים שחבו לחברה הישנה, לרשויות המס וזאת בתוקף צווי עיקול על חשבונותיה (עמ' 27 שורות 4-6). 3.9 אבן חיים אף עומת עם העובדה לפיה המכתב חתום על ידי הנתבע ומשכך, אין להגדירו כטיוטה גרידא והשיב: "אני זוכר שאני באחת הישיבות עם ליאת וצחי קשקשתי איזה חתימה כלשהיא לצורך הישיבה". ובתשובה לשאלה ישירה, האם הוא חתם את חתימת היד במכתב תחת שמו של הנתבע, השיב אבן חיים: "אני מניח שכן. אני זוכר שמסמכים שעו"ד מוציא בצורת טיוטות הייתי חותם עליהם בקשקוש וזהו" (עמ' 28 שורות 1-7). 3.10 מעדותו של דוד ואבן חיים נמצאנו למדים כי המכתב נשלח למיצער לחלק מלקוחות החברה, בין במודע ובמכוון (כגרסת דוד) ובין מחמת טעות (כגרסת אבן חיים). 3.11 אשר לנתבע; זה דבק בגרסתו לפיה המכתב היווה חוליה ממערכת של מסמכים שנועדו לגיבוש עסקה שתאפשר את חילוץ העסק מקשייו (עמ' 41 שורות 10-12). בהמשך עדותו טען הנתבע כי גם אם המכתב נשלח ללקוחות הרי שהדבר לא נעשה בידיעתו או בהסכמתו, אלא בדיעבד על פי דרישות התובעים (שם, שורות 23-26). 3.12 בהמשך עדותו הופנה הנתבע לגרסתו של אבן חיים במהלך עדותו בביה"ד לעבודה, שם טען אבן חיים כי הוא ביקש להעביר את כספי הלקוחות לחברה החדשה, אך ניסיון זה צלח חלקית בלבד - הנתבע הכחיש כי הוא שהגה רעיון זה ואף חזר וטען כי הוצאת המכתב ללקוחות לא נעשתה באישורו או בהסכמתו (עמ' 42 שורות 9-22). אטעים כי משעומת הנתבע מול השאלה, מדוע נחתם המכתב על ידו, השיב: "יכול להיות שזו טעות" (שם, שורות 25-26). שמע מיניה, שהנתבע אינו מכחיש כי חתם על המכתב וזאת בניגוד לגרסת אבן חיים לפיה הוא, האחרון, "קשקש" את חתימתו של הנתבע. 3.13 בהמשך הילוך חקירתו משנשאל הנתבע, מדוע נערך המכתב על נייר מכתבים שלו להבדיל מנייר מכתבים של החברה, השיב: "יכול להיות שבסופו של דבר היה יוצא המכתב עם הנייר שלי אל הלקוחות. טיוטות שאני מכין יוצאות עם נייר מכתבים שלי, כך זה יוצא מן המחשב" (עמ' 47 שורות 28-30). 3.14 הנתבע אף עומת עם הטענה לפיה המכתב נכתב על נייר המכתבים שלו כדי ליתן נופך אמיתי לתוכנו, הגם שמספר החשבון בו אינו של החברה המופיעה בכותרת המכתב והשיב: "זה שמכתב יוצא ללקוחות או לצדדים שלישיים על נייר מכתבים של עו"ד, נועד ליתן גיבוי משפטי למהלכים. אני מסכים איתך. אי אפשר להוציא את המסכמים מהקשרם" (עמ' 48 שורות 1-5). הנתבע אף הסכים "שיש שגיאה" בעובדה שמספר החשבון הנקוב בגוף המכתב איננו חשבון הבנק של החברה ששמה מופיע בכותרת המכתב (שם, שורות 9-11). 3.15 לאחר שבחנתי את הראיות שבפני הגעתי למסקנה כי המכתב הוכן על ידי הנתבע במסגרת התוכנית שהגה עם מרשו אבן חיים להעברת הפעילות העסקית מן החברה הישנה וזאת על רקע חדלות הפירעון של החברה הישנה והעיקולים שהוטלו על חשבונה ומנעו את הפעלתה כעסק חי. בניגוד לגרסתו, הנתבע היה מודע למספר חשבון הבנק שכן, זה צויין במכתב. כמו כן, ספקותיי עימי באשר לנכונות גרסת הנתבע לפיה יש לראות במכתב טיוטא גרידה. 3.16 הגם שהנתבע היה מודע למטרה שביסוד הכנת המכתב ולכוונה בדבר שליחת המכתב ללקוחות, הוכח בפני כי מי ששלח את המכתב בפועל ללקוחות היתה ליאת איצקוביץ אחותו של אורן (תובע 3) וגיסתה של אורית (תובעת 2). ליאת אמנם הכחישה בחקירתה כי לא היתה מודעת להגבלת חשבון החברה הישנה (עמ' 13 שורות 28-33) אך הודתה במפורש כי קיבלה את המכתב מאבן חיים והכינה על פי בקשתו את רשימת הלקוחות אליהם מיועד המכתב, ואף שלחה אליהם את המכתב (סעיפים 7-10 לתצהירה). נמצא איפוא כי אבן חיים (ולא הנתבע) הוא שעמד מאחורי משלוח המכתב ללקוחות החברה הישנה ועצם המשלוח בוצע על ידי עובדת של החברה הישנה. 4. פועלו של המכתב - האם הועברו כספים שהגיעו לחברה הישנה - לחשבון הבנק של החברה החדשה 4.1 דוד טען בתצהירו כי כתוצאה ממשלוח המכתב וההנחיה הגלומה בו, העבירו לקוחות החברה הישנה את הכספים שהיו חייבים לה עד ליום 1.9.06 - לחשבון הבנק של החברה החדשה בסכום כולל של 356,676 ₪ (סעיפים 31-32 לתצהיר דוד ועדותו בעמ' 38 שורות 1-5). 4.2 להוכחת טענתם בדבר העברת הסכומים צרפו התובעים את דפי הבנק של החברה החדשה (נספח 14 לתיק מוצגיהם) ודלו ממנו את הסכומים אשר לטענתם מייצגים את הכספים שהגיעו למעשה לחברה הישנה (טבלת הריכוז - מוצג 3 למוצגי התובעים). בתשובה לשאלה, הודה דוד בעדותו כי הוא לא ערך את טבלת הריכוז (קצה עמ' 39) לא ביצע את ההתאמה בינו ובין דפי החשבון ואף לא ערך את רשימת הלקוחות (נספח 17) (עמ' 40 שורות 3-4). 4.3 בצומת זו אזכיר כי אבן חיים טען בעדותו כי לא התקבלו בחשבון הבנק כספים בעקבות משלוח המכתב ואף העיד כי הלקוחות העבירו את הכספים לרשויות המס בעקבות עיקול שהוטל על כספי החברה הישנה; גרסתו זו של אבן חיים אשר נועדה מן הסתם ליטול את העוקץ מטענת התובעים לפיה בעקבות המכתב העבירו הלקוחות כספים לחשבון הבנק של החברה החדשה - אינה מתיישבת לכאורה עם העובדה כי במהלך התקופה שבין ספטמבר 2006 ועד לינואר 2007 הופקדו בחשבון הבנק סכומים בסך של 289,195 ₪ (ריכוז הסכומים בטבלה מוצג 13). 4.4 עם זאת, לא עלה בידי התובעים להוכיח את זהות המשלמים, היותם נמנים על לקוחות החברה הישנה וכן את העובדה כי עסקינן בתשלומים ששולמו מבחינת שיוכם ומועד תשלומם - בעבור עבודה שביצעה החברה הישנה. אחזור ואזכיר, דוד העיד כי לא ערך את נספח 17 למוצגי התובעים הנחזה לפרט את רשימת הלקוחות, ומשכך, אין בפני כל ראיה ישירה המבססת את הקשר שבין שמות הלקוחות מזה, והתקבולים שהופקדו כנטען על ידם. ניסיונם של התובעים לבסס קשר כזה בסיכומיהם על מקבץ של ראיות נסיבתיות (סעיפים 20-21) אינו חף מקשיים, ואין בו תחליף לראיות ישירות שניתן היה להביאם על ידי זימון לקוחות למתן עדות. 5. פסקי דין שניתנו לזכות התובעים נגד החברה הישנה 5.1 על פי הראיות שהוצגו בפני חוייבה החברה הישנה לשלם לכל אחד מן התובעים סכומים שנפסקו במסגרת פסקי דין חלוטים. כמו כן, נטען כי החברה הישנה חייבת לאורית סכום נוסף בסך 12,600 ₪ (קרן) בגין סכום ששילמה לבנק הפועלים מכוח ערבותה לחובות החברה הישנה, הכל כמפורט בסעיף 16 לתצהיר דוד, סעיפים 3.4 לתצהיר אורית וסעיף 3 לתצהיר אורן). 5.2 מן המוצג 1 למוצגי התובעים עולה כי ביום 29.9.06 חוייבה החברה הישנה במסגרת פסק דין לשלם לדוד סך של 175,000 ₪. דוד טען בסעיף 16 לתצהירו כי הוא נושה בחברה הישנה ביתרת הסכום דהיינו סך של 26,370 ₪ החוב כלפי אורית בסך 84,111 ₪ נוצר עם דחיית בקשת רשות להתגונן שהגישה החברה הישנה ביום 18.6.07 וכן עם תשלום הערבות על ידה בסכום של 12,600 ₪ ביום 17.12.06 (נספח 7 למוצגי התובעים). כמו כן הוכח כי אורן נושה בחברה הישנה בסכום של 311,304 ₪ מכוח פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה ביום 5.6.08 (נספח 8 למוצגי התובעים). 5.3 מן המפורט לעיל, נמצאנו למדים כי כל התובעים הפכו לנושים חיצוניים של החברה הישנה במועדים שחלו קודם להכנת המכתב ולבטח לאחר משלוח המכתב. אף לא אחד מבין התובעים טען כי הנתבע היה מודע, במועד בו ערך וחתם על המכתב, לעובדה כי תובע זה או אחר נושה בחברה הישנה בסכום זה או אחר. 5.4 לצד עובדה זו, אציין כי יש להחזיק את הנתבע כמי שהיה מודע לעובדה שאורן הגיש תביעה נגד החברה הישנה, שכן, משרדו של הנתבע ייצג בהליך זה את החברה הישנה (עדות הנתבע בעמ' 42 שורות 6-8 וכן בעמ' 43 שורות 15-16). 6. בחינת טענת הרשלנות - הפרת חובת הזהירות 6.1 במהלך חקירתה העידה אורית כי קודם להכנת המכתב, מכרה את כל מניותיה בחברה הישנה לאבן חן (עמ' 19 שורות 20-21) נמצא איפוא, כי ערב הכנת המכתב, היה אבן חן בעל המניות והמנהל היחיד של החברה הישנה, וכי רישומה של החברה החדשה כמו גם פתיחת החשבון, פעולות שבוצעו מספר ימים קודם למשלוח המכתב נעשו בעקבות התייעצות שבין אבן חיים ופרקליטו הנתבע (סעיפים 14-25 לתצהיר הנתבע). 6.2 לשיטתי, יש להשקיף על פעילותו של הנתבע ממועד רישום החברה החדשה ועד להכנת המכתב כמכלול אחד של ייעוץ ושירות משפטי שהעניק ללקוחו אבן חיים לצורך ארגון מחודש של עסקי המכבסה. כמובהר להלן ספק בעיני אם במסגרת כגון זו חלה על הנתבע חובת זהירות כלפי נושים חיצוניים של החברה כגון התובעים ומכל מקום, נחה דעתי, לאור מכלול נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל - כי הנתבע לא הפר חובת זהירות קונקרטית כלפיהם. 6.3 לא זו אף זו; גם אם הייתי מגיע למסקנה כי הנתבע חב חובת זהירות קונקרטית לתובעים ואף הפר אותה בעצם הכנתו של המכתב, לא עלה בידי התובעים לבסס את הקשר הסיבתי שבין הפרת חובת הזהירות הנטענת מזה, ובין הנזק שנגרם להם מזה. לעניין זה אטעים כי אף לא אחד מן התובעים טען כי ניסה לגבות את חובו הפסוק נגד החברה הישנה וכי הדבר לא עלה בידו בכלל, או כתוצאה מהסטת כספיה לחברה החדשה בפרט. בחקירתו הודה אורן כי אינו מודע לפעולות גבייה שביצע פרקליטו נגד החברה הישנה ובכלל אלו בקשה לפירוק החברה הישנה (עמ' 33 שורות 3-9). הוא הדין בדוד אשר הודה כי לא הגיש בקשת פירוק נגד מי מבין החברות (עמ' 36 שורות 15-16). 7. הבסיס המשפטי 7.1 עוולת הרשלנות בהקשר לבעל משלח יד כגון הנתבע נדונה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ולפיה רשלנותו של עורך דין מתבטאת בהימנעות מלהשתמש במיומנות או אי נקיטת מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות. התרשלותו של אדם ובכלל זה בעל משלח יד נבחנת תמיד בזיקה כלפי אדם אחר שלגביו יש לה לאותו אדם באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג. 7.2 השיח המשפטי עשיר בפסיקה שבחנה את חובת הזהירות והמיומנות של פרקליט כלפי לקוחו, המגמה השולטת בכיפה בסוגיה זו נוטה להרחיב ולהחריף את חובת הזהירות שחב עו"ד לשלוחו. במקרים נדירים יחסית הוכרה חובת זהירות של פרקליט כלפי הצד שכנגד, ואף כלפי הציבור. הנה כי כן, נפסק ב-עמ"מ 34/56 עו"ד פלוני נ. היוהמ"ש (פ"ע כ"ג, 395): "חובותיו של עורך דין אינן כלפי מרשהו בלבד. הוא חב חובות מסויימים גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור". על עמדה זו חזר בית המשפט גם ב-ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ. יצחק יחזקאל שרמן (פ"ד מ"ד (4) 446) תוך שהטעים: "מידתה של אותה חבות ומתי היא מתגבשת כבר תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה. דומה שאין טעם ואין מקום לקבוע לעניין זה כללים נוקדים" (שם, בעמ' 472). 7.3 בעוד שחובת הזהירות של עו"ד כלפי לקוחו הינה בבחינת המובן מאליו ומוגברת כמצוי ביותר גם בשל חובת הנאמנות בה נושא פרקליט לגבי שולחו, דומה כי חוג המקרים בהם - חב עורך דין חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים הינו מצומצם ביותר, שכן עצם החובה לפעול במיומנות ולהגשים את הנחיות ומשאלות הלקוח - אינה מתיישבת תמיד עם האינטרס של מאן דהוא כזה או אחר מטעם הציבור. 7.4 בנסיבות בהן עסקינן בתובענה זו, פעל הנתבע על פי הנחיותיו ומשאלותיו של אבן חיים בהקמת החברה החדשה על רקע מציאות מוכחת לפיה בסביבת הפעילות של החברה הישנה נתגלעו קשיים ומכשולים אשר שמו לאל את המשך פעילותה. כל פעולותיו של הנתבע, ובכלל זה הכנת המכתב תוך מודעות לעובדה כי יכול, יישלח ללקוחות החברה הישנה, נועדה לאפשר ללקוח, אבן חיים, מסגרת פעילות חדשה בעלת יכולת תזרימית להפעלת עסקים. 7.5 גם אם אניח כי שליחתו של המכתב (שלא נעשתה על ידי הנתבע), הביאה לידי מצב דברים לפיו נגרעו תקבולים מן החברה הישנה - סבורני כי על הנתבע להעדיף את האינטרסים והמשאלות הברורים והמידיים של מרשו, על פני מצב הדברים שלא היה אז בידיעת הנתבע, לפיה התובעים נושים בחברה הישנה, וההסתברות (הבלתי ידועה) כי יתקשו בגביית חובם. 7.6 כפועל יוצא של קו מחשבה זה, אציין כי העובדה שהתובעים נמנעו מלתבוע את אבן חיים כמי שהינחה את הנתבע ואף עמד מאחורי משלוח המכתב ללקוחות החברה הישנה - אומרת דרשי ותומכת באפשרות לפיה בהגשת התביעה נגד הנתבע בלבד, תרו התובעים אחר "כיס עמוק". 8. העדר הקשר הסיבתי 8.1 הלכה פסוקה היא כי על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין ההתרשלות לבין הנזק. ב-ע"א 2008/07 נירה לוטן נ. עיזבון ירמייב פסק כי: "הקשר הסיבתי העובדתי נבחן בשאלה, האם אלולא ההתרשלות היה הנזק נגרם והקשר הסיבתי המשפטי נבדק בשאלה, האם הקשר הסיבתי העובדתי לא נשלל בשל שיקולים של נסיבתיות משפטיות" (שם, בפיסקה 56). 8.2 על פי ממצאי התובעים לא נקטו כל הליכי גבייה נגד החברה הישנה גלל כן, לא הוכח בבחינה של קשר סיבתי עובדתי בפני כי הסטת הכספים היא שגרמה לנזק. 8.3 אשר לקשר הסיבתי המשפטי, סבורני כי משהוכח שהנתבע פעל על פי הנחיות לגיטימיות של מרשו אבן חיים מזה, והעובדה המוכחת לפיה בעת הכנת המכתב טרם גובש חובו של מי מבין התובעים - שוללת את הקשר הסיבתי המשפטי. 9. סוף דבר 1. אני דוחה את התביעה. 2. מצאתי כי בגרסת הנתבע התגלעו פירכות עליהן עמדתי לעיל - אשר כוונו להרחיקן ממעגל האחריות; הגם שבסופו של יום נחה דעתי כי אין לחייבו ברשלנות, אני רואה להפחית מסכום ההוצאות. אני מחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. הודעה זכות ערעור. עורך דין