סעיף 20 להסכם שבין התובעת 1 לבין תנובה רומניה, שכותרתו "APLICABLE LAW" קובע, כך: "This Agreement shell be construed in accordance with and governed by the law of Romania." סעיף 21 לאותו הסכם, שכותרתו "DISPUTE RESOLUTION" קובע: "All disputes arising in connection with this agreement shall be solved in front of the Romanian competent court of law". סעיף 19.1 להסכם שבין התובעת 2 לבין תנובה רומניה קובע, כך: "This Agreement is governed by the Romanian law. " סעיף 20 לאותו הסכם, קובע: "This Agreement is governed by the Romanian law. All disputes arising between Parties in connection to the interpretation and performance of this agreement shall be settled amicably. In case such dispute cannot be settled amicably, they shall be submitted to competent court of general jurisdiction." מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תניית שיפוט זרה - דוגמא: בתובענה שלפני טוענות התובעות, חברות פרסום ומדיה המאוגדות ברומניה, כי על הנתבעות לשלם להן סך בשקלים השווה ל- 819,899 אירו, בגין חובות חברתTnuva Romania Dairies SRL, תאגיד רומני בשליטת הנתבעות, אשר התקשר עם התובעות בהסכמים לקבלת שירותי פרסום ומדיה, וזאת מכוח יחסי השליחות בין חברה זו לבין הנתבעות, או מכוח הרמת מסך. מונחת לפני בקשת הנתבעות לסילוק התובענה על הסף ולחילופין לעיכוב ההליכים בתובענה וכן בקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות. 1. רקע הדברים וההליכים המשפטיים התובעת 1, Saatchi & Saatchi SRL, הינה חברת פרסום המאוגדת ברומניה. התובעת 2, Zenith Media Communications SRL, הינה חברת מדיה המאוגדת ברומניה. התובעות הן חלק מחברת אחזקות אמריקאית, Centrade USA, הממוקמת ביוסטון, טקסס. הנתבעת 1, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, הינה בעלת השליטה הבלעדית בנתבעת 2, תנובה אינטרנשיונל בע"מ. הנתבעת 3, תנובה רומניה ישראל בע"מ, הינה חברת בת של הנתבעת 2 (לשם הנוחות, יכונו הנתבעות להלן, ביחד: "תנובה"). הנתבעת 3 הינה בעלת השליטה הבלעדית בחברת Tnuva Romania Dairies SRL (להלן: "תנובה רומניה"). תנובה רומניה החלה את פעילותה בשנת 2004 ובמסגרתה היא ייצרה, הפיצה ושיווקה מוצרי חלב ברומניה תחת המותגים "תנובה" ו"יופלה". ביום 1.6.10 התקשרה תנובה רומניה בהסכם עם התובעת 1, שעל פיו סיפקה התובעת 1 שירותי פרסום לתנובה רומניה עד ליום 31.12.11 (העתק ההסכם, שמקורו באנגלית, צורף כנספח 3 לתובענה). ביום 7.7.10 התקשרה תנובה רומניה בהסכם עם התובעת 2, שעל פיו סיפקה התובעת 2 שירותי מדיה לתנובה רומניה עד ליום 31.12.11 (העתק ההסכם, כשהוא מתורגם מרומנית לאנגלית, צורף כנספח 4 לכתב התביעה). אין מחלוקת, כי תנובה אינה צד פורמאלי להסכמים אלה, היא אינה חתומה על ההסכמים והיא אינה ערבה מכוחם לקיום התחייבויותיה של תנובה רומניה. פעילותה של תנובה רומניה הייתה הפסדית, החברה נקלעה לקשיים וביום 24.1.12 נפתחו הליכים ברומניה להכרזת תנובה רומניה כחברה חדלת פירעון ומונה לה מפרק. תנובה הגישה תביעת חוב כנגד תנובה רומניה והמפרק הכיר בסך של כ- 76,800,000 אירו מתביעת החוב. גם התובעות הגישו תביעות חוב למפרק, התובעת 1 בסך של 93,926 אירו והתובעת 2 בסך של 725,973 אירו. גם תביעות החוב של התובעות אושרו על ידי המפרק. ביום 10.6.12 הגישו התובעות את התובענה שלפני, שבמסגרתה נטען כי יש לחייב את תנובה בתשלום חובה של תנובה רומניה לתובעות, המסתכם בסך של 819,899 אירו (שהם 3,964,211 ₪ נכון למועד הגשת התביעה), וזאת מכוח יחסי השליחות שבין תנובה רומניה לבין תנובה. על פי הטענה, לתנובה רומניה לא היה קיום עצמאי ולמעשה היא שימשה כשלוח של תנובה ברומניה. נטען, כי אף אם יקבע שלא התקיימו בנסיבות העניין יחסי שליחות, הרי שיש לחייב את תנובה מכוח הרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). על פי הטענה, תנובה ותנובה רומניה התנהלו למעשה כגוף כלכלי אחד והאבחנה ביניהן הייתה מלאכותית ועקרה במציאות העסקית היומיומית. נטען, כי תנובה שלטה ללא עוררין בתנובה רומניה עד כדי שלילת רצונה העצמי של תנובה רומניה וכי האחרונה שימשה כצינור לפעילותה של תנובה ברומניה. נטען עוד, כי תנובה עשתה שימוש לרעה במסך ההתאגדות שבינה לבין תנובה רומניה כדי להונות ולקפח את נושי תנובה רומניה, בהם התובעות, אף שבזמן אמת יצרה תנובה מצג לפיו תנובה רומניה היא חלק בלתי נפרד ממנה וממילא תנובה עומדת מאחוריה. נטען, כי תנובה אחראית כלפי התובעות גם מכוח עילת תרמית, חוסר תום לב והפרת חובות אמון וכן מכוח אחריותה כנושאת משרה בתנובה רומניה. נטען גם, כי תנובה נהנתה משירותיהן של התובעות מבלי ששילמה תמורה כלשהי עבור אותם שירותים ומבלי שתנובה רומניה שילמה עבורם וכי בכך תנובה התעשרה על חשבון התובעות, שלא כדין. בכתב ההגנה שהגישה תנובה ביום 2.10.12 נטען, כי לתובעות לא היה כל קשר חוזי עם תנובה, כי תנובה אינה צד להסכמים שבין התובעות לבין תנובה רומניה, כי תנובה לא קיבלה כל שירות מהתובעות מכוח ההסכם וכי תנובה לא התחייבה, בין במפורש ובין במשתמע, לשאת באחריות להבטחת התחייבויות תנובה רומניה. נטען, כי עילת התביעה של התובעות, ככל שקיימת, עומדת רק כנגד תנובה רומניה. נטען עוד, כי תנובה רומניה הינה חברה עצמאית בעלת אישיות משפטית נפרדת וכי מעורבות תנובה בפעילות תנובה רומניה הסתכמה לכדי מעורבות מקובלת ונדרשת מבעל מניות. נטען, כי תנובה רומניה פעלה כיחידה כלכלית עצמאית, באמצעות הנהלה ונושאי משרה נפרדים ועצמאיים, בהתאם לדין הרומני, בטריטוריה נפרדת ובאמצעות ידע וטכנולוגיה שרכשה ופיתחה וכי פעילותה נקבעה על ידי מנהליה ואורגניה, בהתאם לשיקול דעתה העצמאי ולטובת האינטרסים שלה. בכתב ההגנה נטען גם, כי אם לשיטתן של התובעות ההסכמים שבין תנובה רומניה לבין התובעות חלים ומחייבים גם את תנובה, אזי יש לסלק את התובענה על הסף בשל תניית שיפוט זרה בהסכמים אלו ובשל היותו של בית משפט זה פורום בלתי נאות לבירורה. נטען, כי דין התובענה סילוק על הסף גם מחמת היעדר סמכות בית משפט זה לדון בה, שכן בית המשפט איננו מוסמך להרים את מסך ההתאגדות מעל תאגיד זר. עוד נטען, כי דין התובענה סילוק על הסף גם מחמת היעדר עילה והעדר יריבות בין התובעות לבין תנובה, וזאת מאחר שהתובעות כלל לא הוכיחו כי עילת הרמת מסך קיימת בדין הרומני וכי ניתן להרים מסך מכוח הדין הרומני בנסיבות העניין. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה תנובה בקשה לסילוק התובענה על הסף, שבגדרה הועלו הטענות מקדמיות, כפי שנטענו בכתב ההגנה מטעמה. בנוסף, הגישה תנובה בקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה מכוח סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). בקשות אלה מונחות כעת לפני. כתב תשובה לכתב ההגנה הוגש ביום 16.12.12 ובו ביום הוגשה גם תגובת התובעות לבקשה לסילוק על הסף וכן תגובה לבקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות תנובה. לכתב התשובה ולתגובת התובעות לבקשה לסילוק על הסף ולבקשה לחייבן בהפקדת ערובה, צירפו התובעות את דוחותיה הכספיים של תנובה, לתמיכה בטענתן כי לא קיים מסך התאגדות בין תנובה לבין תנובה רומניה. ביום 1.1.13 הגישה תנובה תשובה לתגובת התובעות לבקשה לסילוק על הסף. כמו כן, הוגשה בקשה להוצאת הדוחות הכספיים שאותם צירפו התובעות לכתב התשובה ולתגובותיהן לבקשות תנובה, מתיק בית המשפט. ביום 6.1.13 התקבלה תגובת התובעות לבקשה להוצאת הדוחות הכספיים של תנובה מתיק בית המשפט. ביום 7.1.13 התקיים קדם משפט ראשון בתובענה, שבמהלכו המלצתי לתובעות כי התביעה תדחה, ובשלב זה ללא צו להוצאות וזאת לאור העובדה כי יהיו קשיים בהוכחת התובענה. הורתי לב"כ התובעות להודיע בתוך 14 יום האם הוא מקבל את המלצת בית המשפט. קבעתי, כי ככל שהתובעות לא תקבלנה את המלצת בית המשפט, תינתן החלטה בכל בקשות הביניים וכן באשר להמשך הדיון בהליך. ביום 4.2.13 הודיעו התובעות, כי הן החליטו שלא לקבל את המלצת בית המשפט. ביום 7.3.13, לאחר קבלת ארכה, הגישה תנובה תשובה לתגובת התובעות לבקשה להפקדת ערובה. לאור האמור, נדרשת עתה הכרעה בבקשות שהגישה תנובה. אדון להלן בבקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין לעיכוב ההליכים בתובענה, שכן, מטבע הדברים, קבלתה תייתר הכרעה בבקשה להפקדת ערובה. 2. טענות הצדדים בבקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין לעיכוב ההליכים תנובה טוענת, כי ככל שההסכמים שנחתמו בין תנובה רומניה לבין התובעות מחייבים את תנובה, כנטען על ידי התובעות, הרי שממילא התניות באותם הסכמים מחייבות את תנובה, ובכלל זה תניות השיפוט הזר הקבועות בהסכמים. נטען, כי לאור זאת, ולנוכח הסכמותיהן המפורשות של התובעות במסגרת ההסכמים, כי מחלוקות הנובעות מההסכמים יתבררו בהתאם לדין הרומני ובבית המשפט ברומניה, מנועות התובעות מהגשת התובענה לבית משפט זה. תנובה טוענת עוד, כי אף בהתעלם מתניית השיפוט, בית משפט זה איננו הפורום המתאים והנאות לבירור המחלוקת. זאת, בין היתר, לאור החלתו של הדין הרומני על הוראות ההסכם; העובדה שההסכם נחתם ברומניה בין תאגידים רשומים ברומניה שעיקר פעילותם ברומניה, וכאשר מלוא השירותים על פי ההסכם סופקו ברומניה. תנובה מוסיפה וטוענות, כי התובעות מבקשות לייחס לתנובה את חובות תנובה רומניה בדרך של הרמת מסך. אולם, חוק החברות מסמיך את בית המשפט להרים מסך של חברה שהתאגדה בישראל ובית משפט זה איננו מוסמך להרים מסך של חברה זרה. עוד טוענת תנובה, כי מאחר שהתובעות מבקשות לייחס לתנובה את חובות תנובה רומניה באמצעות דוקטרינת הרמת מסך ומאחר שהדין החל על התובענה הוא הדין הרומני, הרי שכתב התביעה נעדר עילה כנגד תנובה ולא קיימת כל יריבות בין תנובה לבין התובעות, שכן התובעות כלל אינן מוכיחות במסגרת התובענה כי הדין הרומני מתיר הרמת מסך ובאיזה נסיבות. לבסוף טוענת תנובה, כי אין בכתב התביעה ובנספחים שצורפו לו כדי להקים או להצביע על עילה כנגד תנובה או כדי ליצור יריבות בין תנובה לבין התובעות, אף בהתאם לדין הישראלי. על פי הטענה, חרף פניית תנובה לתובעות, כי יצורפו לכתב התביעה מלוא המסמכים שבכוונת התובעות להסתמך עליהם במסגרת ההליך בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא צורפו מסמכים נוספים וכתב התביעה, כמות שהוא, על נספחיו, איננו מוכיח את עילת התביעה. התובעות טוענות, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בשל אי צירוף תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות שהועלו בגדרה. התובעות טוענות עוד, כי אין כל ממש בטענות תנובה לסילוק על הסף בגין תניית שיפוט. על פי הטענה, תנובה אינה יכולה לטעון לתחולת תניית שיפוט בהסכם שלגביו נטען, כי הוא כלל אינו חל עליה ואינו מחייב אותה. נטען גם, כי תניית השיפוט כלל אינה חלה על התובענה, זאת משום שעניינה של תניית השיפוט בתביעות על פי ההסכמים, בעוד שבענייננו אין מחלוקת בקיום חוב על פי ההסכם. נטען עוד, כי גם אם תניית השיפוט חלה, הרי שאין המדובר בתניית שיפוט יחודית השוללת את סמכות בית משפט זה וכי מכל מקום, מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה ממנה. התובעות מוסיפות וטוענות, כי אין כל ממש בטענת תנובה כי בית משפט זה איננו הפורום המתאים והנאות לבירור המחלוקת. על פי הטענה, טענה בדבר פורום שמורה לנתבע הזר בלבד. נטען גם, כי עם חלוף השנים דוקטרינת "פורום לא נאות" איבדה ממעמדה ובתי המשפט ממעטים לקבל טענות מכוחה וכי מכל מקום, תנובה כלל לא הוכיחה כי באיזון שבין הזיקות לפורום הזר לבין הזיקות לפורום הישראלי, נוטה המשקל בבירור ובאופן מובהק לפורום הזר. עוד טוענות התובעות, כי אין כל ממש בטענת תנובה כי בית משפט זה איננו מוסמך להרים את מסך ההתאגדות של חברה זרה. על פי הטענה, תנובה עצמה הודתה במסגרת דוחותיה הכספיים כי פעלה ברומניה וכי תנובה רומניה היוותה פלטפורמה לביצוע הפעילות. מכאן, שתנובה עצמה מודה כי הלכה למעשה לא היה מסך התאגדות בינה לבין תנובה רומניה וממילא אין כל מסך שצריך להרים. נטען גם, כי קביעה כאמור תביא לכך שישראלים רבים יעדיפו לפעול באמצעות חברות זרות וזאת כדי להימנע מכך שבית משפט ישראלי ירים את מסך ההתאגדות שבין החברה הזרה לבין בעלי מניותיה וכי מכל מקום, כתב התביעה כולל עילות תביעה נוספות, פרט להרמת מסך, ולכן אפילו אם תתקבל טענת תנובה אין בכך כדי להצדיק את סילוק התובענה על הסף מטעם זה. עוד נטען, כי אין מקום לסלק על הסף את התובענה בשלב כל כך מקדמי ובטרם נפרסו בפני בית המשפט מלוא העובדות והראיות וכי הלכה למעשה, בתי המשפט בישראל מבצעים הרמת מסך גם לחברות זרות. התובעות טוענות עוד, כי אין כל ממש בטענת תנובה להעדר יריבות ולהעדר עילה. על פי הטענה, כתב התביעה מקים עילה כלפי תנובה אף שאינה צד ישיר להסכמים. נטען גם, כי התובעות אינן נדרשות להוכיח את הדין זר בשלב זה וכי חלה חזקת שוויון הדינים. נטען גם, כי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה מחייבת צירוף כל מסמך שבעל דין מעוניין להסתמך עליו וכי תנובה מנועה מלהעלות טענות מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי משום שהיא, עצמה, לא צירפה לכתב ההגנה את מלוא המסמכים ומכל מקום, לא ניתן לסלק תובענה על הסף מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי. במענה לטענות התובעות טוענת תנובה, כי התובעות מנועות מלצרף ומלהסתמך על הדוחות הכספיים של תנובה שלא צורפו לכתב התביעה בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי וחרף פניותיה ודרישותיה של תנובה. תנובה טוענת עוד, כי היא כלל לא נדרשה לצרף תצהיר לתמיכה בטענותיה. על פי הטענה, מדובר בבקשה לסילוק על הסף שאינה מבוססת על טיעון עובדתי, כי אם על תניות שיפוט והוראות ההסכמים שצורפו לכתב התביעה וכן על כתב התביעה עצמו ועל המסמכים שצורפו לו. תנובה מוסיפה וטוענת, כי היא אשר מתכחשת לתחולת ההסכמים שבין התובעות לבין תנובה רומניה. התובעות, אשר מסתמכות על אותן הסכמים, לא רשאיות להתעלם מסעיפי השיפוט שכלולים בהם. עוד טוענת תנובה, כי רומניה היא צד לאמנת לוגאנו החדשה. על פי הטענה, אמנת לוגאנו קובעת כי הסכמה של שני צדדים, שאחד מהם הוא תושב אחת המדינות הכפופות לאמנה, על סמכות שיפוט לבית משפט באחת המדינות הכפופות לאמנה, תחשב כמקנה בלעדיות לבית המשפט המוסמך כאמור, אלא אם כן נאמר אחרת על ידי הצדדים. נטען, כי כיוון שבענייננו שני הצדדים הם תושבי רומניה, חזקה היא שתניית השיפוט בלעדית, מכוח אמנת לוגאנו החלה עליה. 3. סילוק על הסף - תניית שיפוט זר ייחודית בתובענה שלפני נטען, כי התובעות סיפקו לתנובה רומניה שירותים וכי תנובה רומניה לא שילמה את מלוא התמורה בגין שירותים אלה. על פי הטענה, על תנובה לשלם לתובעות את החוב שלא נפרע על ידי תנובה רומניה, וזאת מכוח יחסי השליחות בין תנובה לבין תנובה רומניה, או מכוח הרמת מסך. כך, או כך, על מנת שניתן יהיה להשית על תנובה את חובות תנובה רומניה, יש לראות בתנובה כמי שהתקשרה, הלכה למעשה, עם התובעות באותם הסכמים. במילים אחרות, ההסכם שבין תנובה רומניה לבין התובעות הוא המסד לתובענה זו. בהסכמים שנחתמו בין תנובה רומניה לבין התובעות נקבע מפורשות, כי הדין הרומני יחול על ההסכמים וכי במקרה של סכסוך בין הצדדים, סמכות השיפוט מסורה לבית המשפט ברומניה; סעיף 20 להסכם שבין התובעת 1 לבין תנובה רומניה, שכותרתו "APLICABLE LAW" קובע, כך: "This Agreement shell be construed in accordance with and governed by the law of Romania." סעיף 21 לאותו הסכם, שכותרתו "DISPUTE RESOLUTION" קובע: "All disputes arising in connection with this agreement shall be solved in front of the Romanian competent court of law". סעיף 19.1 להסכם שבין התובעת 2 לבין תנובה רומניה קובע, כך: "This Agreement is governed by the Romanian law. " סעיף 20 לאותו הסכם, קובע: "This Agreement is governed by the Romanian law. All disputes arising between Parties in connection to the interpretation and performance of this agreement shall be settled amicably. In case such dispute cannot be settled amicably, they shall be submitted to competent court of general jurisdiction." כפי שעולה מההוראות המובאות לעיל, מדובר בתניות שיפוט המנוסחות באופן פעיל, הן מתייחסות לכל מחלוקת שתתעורר בין הצדדים הנובעת מההסכמים והן קובעות, באופן מפורש וברור, כי כל סכסוך בין הצדדים יתברר בפני בית המשפט ברומניה, בהתאם לדין הרומני. אף שסמכות בית משפט זה לא נשללה מפורשות בתניות השיפוט, הרי שלשון התניות החלטית וברורה והיא אינה מותירה מקום לספקות. יפים לענייננו דברי כב' השופט א' א' לוי בע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd, פ"ד נה (2) 378, 384 (2001); כדלקמן: "אכן, בתניית השיפוט לא הוספו המילים "בלבד" או "רק" או דומותיהן, אך נדמה שניתן להבחין כי היא כוללת את אותו "נוסח פעיל", ברור ומפורש, שבצד החלתו של הדין השווייצרי גם קובעת שכל הסכסוכים הנובעים מההסכם ייושבו בבית-המשפט ב-Winterthur. כאמור, אין בתניה שלילה מפורשת של סמכות בית-המשפט בישראל, אך אין צורך בשלילה מפורשת שכזו מקום שלשון התניה החלטית ואינה מותירה מקום לספקות. ודוק: בסעיף לא נאמר "שלבית-המשפט ב- Winterthur תהיה סמכות...", אלא נאמר שכל הסכסוכים ייושבו שם, ונוסח זה מעיד יותר מכול שהכול הסכימו בעת כריתת ההסכם להעניק סמכות ייחודית לבית-המשפט בשווייץ.." מלבד לשונן המפורשת של תניות השיפוט בענייננו, הרי שגם אין כל ראיה כי כוונת הצדדים הייתה אחרת, נהפוך הוא; הדין החל על ההסכם, מקום ההתקשרות, מקום ביצוע החוזה וזהות הצדדים להסכם תומכים במסקנה כי הצדדים להסכם התכוונו לייחד את הסמכות בסכסוכים שעלולים להתעורר בין הצדדים לבית המשפט ברומניה (עוד על דרכי פרשנותה של תניית שיפוט זר, אם ייחודית היא אם מקבילה, ראו גם ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260 (1979); ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ''ד מד(3) 600, 612-611 (1990); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, פ"ד נח(2) 465, 475 (2004, להלן: "עניין ראדא"); רע"א 6574/12 סאמיט פאנד ניהול השקעות בע"מ נ' אלינור בן יעקב (ניתן ביום 7.3.13); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 45-46 (מהדורה עשירית, תשס"ט)). לאור האמור, אין מקום לדון בשאלת תחולת אמנת לוגנו שהועלתה רק בתשובתה של תנובה. כיוון שהמסד לתובענה זו הוא ההסכמים שבין התובעות לבין תנובה רומניה וכיוון שהתובעות מבקשות לחייב בתובענה זו את תנובה בגין חובות תנובה רומניה מכוח אותם הסכמים, הרי שיש להחיל על תנובה את מלוא הוראות ההסכמים, לרבות תניות השיפוט הקבועות באותם הסכמים. התובעות טוענות, כי תנובה אינה צד ישיר להסכמים ועל כן אין התניות האמורות מחייבות אותה. אולם, התובעות אינן יכולות לאחוז בחבל משתי קצותיו; מחד גיסא לטעון כי על תנובה לשלם להן את חובה של תנובה רומניה מכוח אותם הסכמים ומאידך גיסא להתעלם מתניות ההסכם, ככל שהן נוגעות לדין החל ולסמכות השיפוט במקרה של סכסוך. התובעות טוענות עוד, כי מאחר שהתובענה הוגשה בגין חוב שאושר במסגרת תביעת חוב שהגישו למפרק שמונה לתנובה רומניה ומאחר שמדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת, הרי שעילות תביעתן אינן חוסות תחת ההסכמים ולפיכך אינן כפופות לתניית השיפוט. טענה זו הינה טענה מלאכותית; במסגרת התובענה שלפני התובעות מבקשות לייחס לתנובה חובות של תנובה רומניה שמקורם בהסכמים שבין התובעות לבין תנובה רומניה, שבמסגרתם התחייבה תנובה רומניה לשלם לתובעות תמורה בגין השירותים שסופקו לה על ידי התובעות. על פי הטענה, תנובה רומניה שימשה כזרועה הארוכה של תנובה ברומניה ועל כן היא מחויבת בקיום ההתחייבויות על פי אותם הסכמים. התביעה הוגשה מכוח ההסכמים ונובעת מהן. על אף שהתובעות ביססו את תביעתן על עילות תביעה שונות, ברור כי על מנת שניתן יהיה להשית על תנובה את חובות תנובה רומניה, יש לראות בתנובה כמי שהתקשרה, הלכה למעשה, עם התובעות באותם הסכמים. מכאן, שיש להחיל את תניית השיפוט על עילות התובענה כפי שהוגשה, שכן יסודן של העילות הוא בהסכמים שנכרתו בין הצדדים, מהם נובעות זכויות התובעות, כולל הזכויות להן הן טוענות בתובענה. התובעות טוענות, כי גם אם המדובר בתניית שיפוט זר ייחודית, הרי שקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות התעלמות מתניית השיפוט. על פי הטענה, תנובה הודתה במסגרת דוחותיה הכספיים, כי החליטה לצאת מהפעילות ברומניה ונסיבות אלה מצדיקות סטייה מתניית השיפוט הייחודית. על פי הטענה, "משברחה תנובה מרומניה, ממילא ניתן ומוצדק לפעול נגדה במקום מושבה". אינני מקבלת טענה זו. העובדה שצד חדל מלפעול במדינה שסוכם מראש כי לה תהא נתונה סמכות שיפוט ייחודית אינה יכולה למנוע ממנו לתבוע את אכיפת ההסכמה החוזית לקיום התדיינויות משפטיות באותה המדינה (ראו רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saude S/C Ltda., פ"ד נז(5) 414, 420 (2003, להלן: "עניין אלביט")). התובעות טוענות עוד, כי הניסיון של תנובה לטעון לתחולת תניית שיפוט ברומניה הינו חסר תום לב וכי גם מטעם זה יש להתעלם מתניית השיפוט בנסיבות העניין. על פי הטענה, תנובה הינה חברה ישראלית עם פעילות בישראל וברור שמקום ההתדיינות הנוח לה הוא בישראל ולא ברומניה. טענה דומה הועלתה בעניין אלביט ונדחתה. כב' השופט א' ריבלין ציין שם, בהקשר זה, כך (שם, בעמ' 419): "יש לפרש בדווקנות את המונח נסיבות מיוחדות ולייחדו למקרים חריגים בלבד. אין לראות בעצם העמידה של צד על זכותו החוזית, כמו גם ברצונו להפיק יתרונות דיוניים, נסיבות מיוחדות, כיוון שאין זה אלא טבעי שמתדיין יבקש את קיומו של חיוב חוזי המצמיח לו יתרונות." יש לזכור, כי ככלל, בתי המשפט נוהגים לכבד תניות שיפוט שנכללו בהסכם תקף שבין בעלי דין ובית משפט ימנע מלאכוף תניית שיפוט זר רק במקרים חריגים, אם יוכיח לפני והטוען נגד התנייה קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון בארץ. כך, למשל, כאשר במדינה שלה הוקנתה סמכות השיפוט על פי ההסכם לא יתקיים משפט צדק, למשל בשל הפליה גזעית או דתית הקיימת שם (ראו עניין אלביט, בעמ' 419; עניין ראדא, בעמ' 476). בענייננו לא נטען - וממילא לא הוכח - קיומו של חשש כאמור. התוצאה הינה, כי יש לכבד את תניית השיפוט הזר אשר מופיעה בהסכמים בין התובעות לבין תנובה רומניה ועל התובעות להגיש את התובענה לבית המשפט המוסמך ברומניה. לאור מסקנתי, כאמור לעיל, מתייתרת ההכרעה ביתר הטענות שהועלו במסגרת הבקשה לסילוק על הסף ודי באמור לעיל כדי להביא לעיכוב ההליכים בתובענה. עם זאת, אציין, כי גם במידה ולא הייתי קובעת כי תניית השיפוט חלה על התובענה שלפני, הייתי מגיעה לתוצאה שלפיה דין התובענה להתברר ברומניה, וזאת משני טעמים עיקריים; הטעם הראשון הוא שבית משפט זה אכן אינו הפורום הנאות לבירור התובענה, שכן בענייננו רובן המכריע של הזיקות הדומיננטיות קושרות את התובענה לרומניה; התובעות הן חברות שהתאגדו ברומניה, ההסכמים נכרתו למול חברה שהתאגדה, אף היא, ברומניה, ההסכמים נכרתו ברומניה, עניינם של ההסכמים במתן שירותי פרסום ומדיה ברומניה והדין החל עליהם הוא הדין הרומני. הזיקה היחידה הקושרת את העניין לישראל, הוא היות תנובה תאגיד ישראלי. לפיכך, נדמה ש"הפורום הטבעי" לדון בתובענה הוא בית המשפט ברומניה, כך לאור ציפיות הצדדים, כך בשל הקושי בניהול התדיינות שכזו בארץ וכך גם לאור השיקולים המערכתיים של בתי המשפט הישראליים. הטעם השני לכך שיש לברר את התובענה ברומניה הוא שבית משפט זה איננו מוסמך להרים מסך של חברה זרה, כבענייננו; סעיף 6 לחוק החברות מאפשר לבית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, ו"חברה", לענין זה - כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות - הינה רק חברה ישראלית, ולא חברת חוץ. מכאן, שבית משפט זה אינו רשאי, מכוח סעיף 6 לחוק החברות, להרים את מסך ההתאגדות מעל חברה זרה, כדוגמת תנובה רומניה, ודין התובענה, ככל שהיא נסמכת על עילת הרמת המסך, להידחות (ראו והשוו לת"א (מרכז) 17980-08-10 פלומה ים המלח בע"מ נ' רונן טרגמן (ניתן ביום 28.6.11)). אציין, לאור הטענה שהועלתה על ידי התובעות בהקשר זה, כי אין בהתייחסותה של תנובה לתנובה רומניה כאל חברה קשורה בדוחותיה הכספיים, כדי לבטל, במחי יד, את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, שהוא עקרון יסוד בדיני תאגידים. לאור כל האמור, מצאתי לנכון להורות על מחיקת התובענה חלף עיכוב ההליכים בה. לאור התוצאה שאליה הגעתי, אינני נדרשת לבקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה. 4. סוף דבר לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת התובענה על הסף. התובעות יישאו בהוצאות הנתבעות בסך של 15,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תניות בחוזהחוזהתניית שיפוטתניית שיפוט זר