פסק דין לפני ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (להלן: "בימ"ש קמא") אשר ניתן ביום 01.04.08 על ידי כב' השופט י. בכר בתיק תד' 10956/06. המדובר בערעור המדינה כנגד החלטת בימ"ש קמא לסייג את עונש הפסילה ובדרך זו הורשה המשיב לנהוג ברכב מטאטא המועסק על ידי עיריית קריית אתא. כאמור, המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), סטייה מנתיב עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") וסעיף 68 לפקודה, נהיגה בכביש לא לשם חצייתו, עבירה לפי סעיף 39(ג) לתקנות וסעיף 68 לפקודה, נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א)(ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970, אי הודעה למשטרה, עבירה על תקנה 144(א)(4) לתקנות וסעיף 68 לפקודה ביחד עם סעיף 38(1) לפקודה, עבירה של נהיגה כאשר רישיון הרכב פקע מעל 6 חודשים, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודה ונהיגה ללא קסדה, עבירה לפי תקנה 39ג(ד) לתקנות. הבסיס לעבירות הנ"ל כעולה מכתב האישום שהוגש לבימ"ש קמא, הוא אירוע שהתרחש ביום 09.04.06 בשעה 17:00, עת נהג המשיב בטרקטורון בכביש בעיר טמרה. לפני הטרקטורון נסע רכב מסוג שברולט ועל המדרכה השמאלית, בכיוון נסיעתו של המשיב, היו שני הולכי רגל (קטינים. האחד, מוחמד הנבוזי - יליד 1992 והשני, מחמוד הנבוזי - יליד 1994, להלן: "הולכי הרגל") המשיב החל לעקוף את השברולט ותוך כדי עקיפה סטה ימינה בעטיו של עמוד חשמל והתנגש בשברולט, אח"כ סטה שמאלה והתהפך על המדרכה השמאלית, תוך שהוא פוגע בשני הולכי הרגל (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, המשיב והולכי הרגל נפגעו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. המשיב לא הודיע על אירוע התאונה, שבה נפגע לתחנת המשטרה הקרובה. כאמור, המשיב נהג בטרקטורון בכביש שלא בתחום קיבוץ או מושב ולא לשם חצייתו. המשיב נהג והסיע נוסע נוסף, כששניהם לא היו חבושים בקסדות. אותה שעה, גם נהג המשיב, למרות שרישיון הרכב פקע בתאריך 02.04.04 וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בגין המעשים הנ"ל, הטיל בימ"ש קמא על המשיב את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בחמישה תשלומים, כאשר הראשון יהיה ביום 20.05.08, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בניכוי ימי הפסילה המינהלית. בימ"ש קמא הוסיף וקבע כי הוא "מסייג את הפסילה באופן בו הנאשם (המשיב. ס.כ.) יהיה רשאי לנהוג ברכב מטאטא של עיריית ק. אתא" וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי ולמשך שנתיים ובלבד שלא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודה. כאמור לעיל, המערערת מלינה על כך שבימ"ש קמא סייג את הפסילה, ומבקשת לקבל את הערעור ולבטל את הסיוג הנ"ל. לטעמה של המערערת, טעה בימ"ש קמא בקבלתו את בקשת המשיב לסיוג הפסילה. המשיב ביצע עבירות חמורות, נהג בטרקטורון שתוקף רישיונו פג שנתיים קודם לכן, נהג בצורה בלתי מיומנת, גרם לתאונה וסיכן את המשתמשים בדרך, כך שניתן ללמוד על רמת מסוכנותו למשתמשים בכביש, גם כשהוא נוהג ברכב מטאטא. ראוי לטעמה של המערערת, לנהוג במשורה בבקשות של סיוג פסילה ולעשות זאת ביד קמוצה. מה גם, שפגיעה בפרנסה איננה שיקול לסיוג הפסילה. המערערת הפנתה למספר פסקי דין כמפורט בסעיף 3ג' להודעת הערעור ולפיהם סיוג בנסיבות העניין מרוקן מכל תוכן את עונש הפסילה, על כן, נתבקש בית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את הסיוג. המשיב עתר לדחיית הערעור וטען שהתיק היה קבוע לשמיעת ראיות והגנתו התבססה על הטענה שרכב אחר פגע בטרקטורון מאחור והעיפו לכיוון המדרכה. אולם במהלך הדיון המשיב הודה לאחר שנמסר לבית המשפט כי רכב המטאטא משמש מקור פרנסה לכל המשפחה, לרבות משפחת האב אשר סובל ממחלה שפוגעת ביכולת תפקודו, לכן הוא מתפקד באופן מוגבל, מה גם, שרכישת המטאטא הכניסה את המשפחה לחובות גבוהים והשבתתה עלולה להמיט אסון כלכלי על כל המשפחה. לאחר שנתתי את דעתי להודעת הערעור, נימוקי הערעור, פסק הדין של בימ"ש קמא, נימוקיו ושיקוליו בסיוג עונש הפסילה, לא שוכנעתי כי בימ"ש קמא חרג באופן קיצוני ובמידה בלתי סבירה שמחייבת התערבות בימ"ש זה. הגם שיש להטיל עונשי פסילה אפקטיביים, ובדרך זו גם לנהוג ביד קמוצה ובמשורה בסיוג הפסילה, הרי המקרה שבפני הוא מאותם מקרים שנסיבותיהם הולמות את המסקנה אליה הגיע בימ"ש קמא. המדובר בסיוג לרכב מטאטא, שנסיעתו איטית ובמהותו נועד לביצוע עבודות ניקיון של רחובות העיר. הרכב יקר ערך, משפחת המשיב שלמה סכום עתק לרכישתו והשבתתו תפגע בהם בצורה קשה מאוד. ניסיון החיים מלמד כי בדרך כלל את עבודות ניקיון העיר מתבצעות בשעות הלילה המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות, שעות שבהן התנועה התחבורתית דלילה והכבישים ככלל, ריקים, מכאן שהנהיגה של המשיב באותן שעות לא יכולה להוות סיכון שרמתו מחייבת התערבות בימ"ש זה ואין בסיוג כדי לאיין את עונש הפסילה כי הרי המדובר בנהיגה ברכב איטי, בשעות שבהן הכביש בדרך כלל, פנוי ובודאי אינו עמוס בכלי רכב והולכי רגל. עוד יש לומר כי מעבר לאותן שעות הפעלה של רכב המטאטא, לא יוכל המשיב לעשות כל שימוש בכלי רכב זה לצרכים אחרים מלבד ביצוע עבודתו שיהיה בה כדי לאפשר לו ולמשפחתו להתפרנס בכבוד. לי נראה כי בנסיבות העניין בסיוג שקבע בימ"ש קמא, לא יצר חוסר איזון ונתן עדיפות לשיקול מסוים על פני שיקולים אחרים. בגישתו הנ"ל קיים בימ"ש קמא את חובתו וערך את האיזון הדרוש. הגם שיש בסיוג כדי לבטא גישה לקראת המשיב, אין בכך כדי להצדיק התערבות בימ"ש זה בקביעותיו העונשיות של בימ"ש קמא. בעניין זה כבר נאמר כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, יתערב בימ"ש זה בענישה שהוטלה על ידי בימ"ש קמא. (ראו בעניין זה ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006)). עוד יש להדגיש כי בימ"ש קמא הטיל את העונש ביום 1/4/08 והורה למשיב להפקיד את הרישיון ביום 1.5.08. כמו כן, בימ"ש קמא הורה על ניכוי הפסילה המנהלית בת חודשיים, על כן ניתן לראות כי חלק הארי מתקופת הסיוג חלף, שיקול שיש לתת לו ביטוי במסגרת ההליך שבפני. על כן, ובהתחשב בשאר חלקי העונש שהוטל על המשיב והנימוקים הנ"ל, אני מחליט לדחות את הערעור. רכבמשפט תעבורהעבירת תנועהכביש