מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת עובד להשתתפות ברווחים: רקע כללי 1. שני הצדדים לסכסוך זה - העובד והמעביד חברו יחדיו במטרה לקיים ביניהם שותפות עסקית שהתבססה בחלקה האחד על הסכם שבכתב ובחלקה האחר - על הסכמה שבעל פה המתנכרת להוראות החוק. כדרכן של רבות מן ההסכמות מסוג זה - כך גם במקרה דנן לא התכנסו קווי הציפיות ההדדיות של הצדדים לנקודת מגוז אלא נותרו כקווים מקבילים. זאת, באופן שלא אפשר את תחימת זכויותיהם והוביל בסופו של יום להתכתשות משפטית מיותרת שתחילתה בתביעות ההדדיות שהובאו לפתחנו. תביעתו של התובע מושתתת בעיקרה על טענות בדבר הפרת חוזה העבודה ובמסגרתה עתר התובע, בין היתר, לקבלת חלק ממניות הנתבעת, למתן חשבונות, להשתתפות ברווחיה, לביצוע הפרשות לקופת הגמל, לתשלום דמי כלכלה וכן, לתשלום זכויות מכוח חוקי המגן ובכלל אלה: פיצויי פיטורים, שכר עבודה ופיצויי הלנה בגינו וכן, תשלום בעבור עבודה בשעות נוספות ופדיון חופשה. התביעה שכנגד מושתתת בעיקרה על טענות בדבר הפרת האמונים המיוחסת לתובע, במהלך תקופת עבודתו וסיומה, הפרה שהתבטאה לשיטתה של הנתבעת בנטילת כספים שלא כדין ובתחרות בלתי הוגנת שהתחרה בה התובע עובר לסיום יחסי העבודה ולאחריהם. בהתאם לכך, עתרה הנתבעת, במסגרת תביעה שכנגד, למתן צו מניעה קבוע האוסר על התובע לעשות שימוש בסודותיה המסחריים ובמידע שהגיע לידיו במהלך תקופת העסקתו, למתן צו האוסר עליו לפנות ללקוחותיה וכן, למתן צו המורה לו למסור דו"ח מפורט באשר לעסקאות שנערכו עם לקוחותיה לאחר סיום עבודתו. כמו כן, עתרה הנתבעת למתן חשבונות על פי סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן::"חוק עוולות מסחריות"), לתשלום פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, בהתאם לחוק זה ולתשלום פיצוי בעבור הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו או ממחדליו של התובע וכן, להשבת סכומים ששולמו לו ביתר ולתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה והצגת הסכסוך 2. הנתבעת עוסקת, בין היתר, באדריכלות, הנדסה ובטיחות, לרבות בטיחות של הפקת אירועים. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") - מהנדס בניין במקצועו, הינו הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת (להלן: "מר שמש"). 3. התובע, הנדסאי בניין בהכשרתו, שימש לפני תחילת העסקתו בנתבעת, כאחראי בטיחות - בתחום האירועים. התובע החל העסקתו בנתבעת ביום 1.3.04 והוא הועסק בה עד ליום 31.3.08, עת התפטר בנסיבות המזכות אותו לטענתו בתשלום פיצויי פיטורים. 4. התובע ומר שמש הכירו זה את זה עת שהתובע הועסק בחברת מרכז הירידים והקונגרסים בע"מ (להלן: "מרכז הירידים" או "המרכז"), שם שימש כמנהל מח' בטיחות. במסגרת תפקידו במרכז הירידים, עסק התובע בבדיקת תוכניות בטיחות לאירועים ובנסיבות אלה פגש במר שמש שהציג בפניו תוכניות בטיחות שערך עבור לקוחותיו, בקשר לאירועים שקיימה הנתבעת במרכז הירידים. לגרסת התובע, בעקבות היכרות זו החל מר שמש "לחזר אחריו" וניסה לשכנעו לעבוד עימו בנתבעת. במסגרת "מסע החיזור" כאמור, הציע לו מר שמש לדבריו, אופק התפתחות עסקי שיביא להגדלה משמעותית של פוטנציאל השתכרותו. זאת, לצד הפחתה ניכרת בהיקף שעות העבודה - בהשוואה להיקף שנדרש מן התובע במרכז הירידים - כך ששבוע העבודה שלו לא יעלה על חמישה ימים בשבוע (מהשעה 08:00 עד השעה 17:00 אחה"צ). הנתבעת מצידה מכחישה את טענות התובע בעניין "החיזור" וליתר דיוק את הטענות הנוגעות לזהות המחזר. לטענתה, התובע הוא שהביע רצונו לעבוד במסגרתה, תוך הצגת יכולותיו ומעלותיו כהנדסאי בניין והוא שהאיץ בה לגייסו לעבודה משנודע לו על חיפושיה אחר מנהל מחלקה. 5. אין חולק כי ביום 8.2.04 נערך בין התובע לנתבעת מסמך שכותרתו "הסכם עבודה אישי" במסגרתו נכתב כי התובע ישמש כ -"מנהל המשרד בנתבעת" החל מיום 1.3.04, בהיקף של משרה מלאה. תפקידו של התובע כפי שהוגדר במסמך זה כלל ניהול של עובדי הנתבעת, לרבות חלוקת העבודה ביניהם, ניהול של מחלקת קידום המכירות, ניהול תיקי לקוחות, בדיקת קונסטרוקציות באירועים בהתאם לצורך, וכן, אחריות על תחום הרישוי. אשר לתנאי העבודה נכתב בהסכם - כי התובע יועסק בימים א'-ה', בין השעות 08:00 עד 17:00 ובימי ו', לפי דרישות העבודה, כי הוא יקבל תשלום בעבור עבודה בשעות נוספות, כולל שעות שבת וחג כחוק וכי משכורתו תעמוד על סך של 10,000 ש"ח ברוטו לחודש. כן נכתב שם - כי התובע יהא זכאי לביצוע הפרשות לקרן השתלמות (בשיעור של 7.5% חלק המעביד, ו- 2.5% חלק העובד), לביצוע הפרשות לביטוח מנהלים (בשיעור 13.33% עבור הפרשות חלק המעביד, ו- 5% עבור הפרשות חלק העובד), לחופשה שנתית של 18 ימי עבודה בשנה, לכיסוי כל הוצאות אחזקת הרכב, קבועות ומשתנות וכן, לתשלום עבור כלכלה יומית בסך של 35 ₪ לחודש. כמו כן עוגן בהסכם סעיף סודיות, במסגרתו התחייב התובע שלא לעשות שימוש במידע שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו בנתבעת וכן, בקניין רוחני השייך לה כאשר רשימת הלקוחות והספקים הוגדרה "כסוד מסחרי". 6. בנספח להסכם הנ"ל (להלן: "הנספח") עוגנו שורה של תנאים נוספים הרלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים ואלה הם: הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,000 ש"ח עד ליום 15.3.04. זאת נוכח העובדה שהתובע לא יקבל פיצויי פיטורים ממרכז הירידים ואף יידרש לשלם למרכז סך של 9,860 ש"ח בגין השתלמות שההשתתפות בה מומנה בשעתו על ידי המרכז והותנתה בתקופת עבודה מסוימת שהתובע לא השלים. עם תום 24 חודשים מתחילת ההסכם, יועברו לתובע 10% מהון המניות של הנתבעת. עם תום 36 חודשים ממועד חתימת ההסכם, יועברו לתובע 5% נוספים מהון המניות של הנתבעת. הנתבעת תפריש לתובע את האחוזים היחסיים מרווחיה, על בסיס חודשי או שנתי. הנתבעת לא תשתף גורם נוסף בחברה ללא הסכמה מראש ובכתב מצד התובע. (ראה - נספח א' לתצהיר מר שמש). 7. הצדדים לא חלקו על עריכת ההסכם כאמור והמחלוקות שהתגלעו ביניהם נגעו לאופן יישומו ולהסכמות נטענות נוספות מאוחרות לו כדלקמן: לגרסת התובע, במהלך שתי שנות העבודה הראשונות ועד לתחילת שנת 2006 התנהלו יחסי העבודה באופן תקין, זאת על אף שלדבריו הוא גילה כבר מראשיתה של תקופת עבודתו כי הוא נדרש לעבודה מאומצת ולשעות עבודה רבות בלילות, בשבתות ובחגים. נוכח האמור, ובעקבות בקשתו מחודש מרס 2006 הוסכם על העלת שכרו והעמדתו על סך של סך של 10,000 ₪ נטו לחודש - במקום 10,000 ברוטו כפי שהיה קודם לכן. דא עקא, שלדברי התובע, "בדיעבד" התחוור לו כי הסכמה זו לא מומשה "ככתבה וכלשונה": שכן, תוספת השכר המוסכמת לא נרשמה בתלושי שכרו כחלק משכר היסוד משזה המשיך לעמוד, על פי הרישום כאמור על סך של 10,000 ש"ח ברוטו. במקום זאת, נרשמה התוספת האמורה תחת הכותרת "בונוס פלוס" והיא הועמדה על סכום קבוע של 2,800 ש"ח נטו ועל סכום מגולם של 5,382 ש"ח ברוטו. זאת, בלא שהנתבעת שילמה בגין סכום זה הפרשות לקופות הגמל. 8. גרסת הנתבעת ביחס למהות התשלום של הסכום המגולם ומכאן גם ביחס להסכמות הנוספות שהיו בין הצדדים היתה שונה: טענתה העיקרית של הנתבעת בהקשר הזה הייתה - כי הסכום מושא המחלוקת משקף את ההסכמות שבין הצדדים ביחס להשתתפות התובע ברווחי הנתבעת וכי אין הוא מהווה העלאה בשכר היסוד וביתר פירוט: הנתבעת לא כפרה בעובדה כי לאחר תחילת העסקתו של התובע התברר לצדדים כי שעות עבודתו אכן עלו על הקבוע בהסכם. אולם לשיטתה, לאור זאת הוסכם כי התובע ידווח על ימי עבודתו בסופי שבוע ויקבל בעבור אלה תשלום בסך של 400 ₪ עבור כל דווח. זאת, גם אם עבודתו בסוף השבוע השתרעה על פני שעה בודדת או שעות ספורות, כפי שהיה לטענת הנתבעת, במרבית המקרים. הנתבעת אף אינה מכחישה את העובדה כי התובע אכן פנה למר שמש מספר פעמים וביקש העלאה בשכרו, אולם לטענתה בקשתו סורבה, עקב העובדה שמועד קום הזכאות של התובע להשתתפות ברווחיה עמד בפתח. מעבר לכל אלה, ציינה הנתבעת כי החל מחודש אוקטובר 2007, התווסף למשכורתו של התובע, תשלום גלובלי בגין 5 ימי פעילות, בעבור עבודות לילה חריגות, עבודה בליל שישי, בשבת ובחג, בגינו הפרשו גם ההפרשות המתאימות לקופות הגמל. זאת במקום הדיווח הפרטני על עבודה בסופי שבוע, כפי שנעשה בעבר. דא עקא, שלגרסת הנתבעת, חרף המוסכם התובע המשיך לדווח על עבודה בסופי שבוע ומשכך, נהנה הן מהתוספת הגלובלית והן מתשלומים בסך 400 ש"ח כל אחד בעבור כל יום עבודה ולו חלקי בסופי שבוע. הוסיפה הנתבעת וטענה - כי חרף הוראות הנספח - התובע התנגד להעברת חלק ממניותיה על שמו משהגיע המועד שנקבע לכך בנספח וזאת, משיקולי מס ועל מנת שלא יידרש להציג בפני רשויות המס הצהרת הון. לטענת הנתבעת, בנסיבות אלה ועל מנת לקיים את האמור בנספח, הוסכם עם התובע על תשלום רווחים חודשי על בסיס מאזן הנתבעת לשנת 2004, שהצביע אותה עת על רווח תפעולי של 289,530 ₪. משכך ובהתאם לאמור - שולם לתובע מידי חודש בחודשו סכום של 2,800 ש"ח, (סך של 5,382 לאחר גילום) אשר אמור היה לשקף את השתתפותו בשיעור של 10% מרוחי הנתבעת, כפי שהיו צפויים להיות גם בשנת 2006, ובהנחה שתישמר מגמת הרווח החיובית של שנת 2004 גם בהמשך. לגרסת הנתבעת, סכום הרווח גולם במטרה "להרגיע" את התובע "שלחץ" על קבלת תוספות לשכרו. זאת על בסיס ההנחה כי התוצאות העסקיות של הנתבעת אכן יצדיקו תשלום זה וכי ככל שלא תתממש ציפה זו - הרי שניתן יהיה להתחשבן על כך בעתיד עם התובע. בנוסף נטען - כי שולמו לתובע תשלומים שונים נוספים כהחזרי הוצאות. על אף שחלק מהוצאות אלה היה לטענת הנתבעת מופרז ו"מפוברק" והוא התייחס לארוחות שאינן קשורות לעבודתו ולהוצאות שימוש בטלפון נייד של אשת התובע. מחלוקת נוספת שהתגלעה בין הצדדים נגעה להיקף השעות בהן הועסק התובע ולזכאותו לסכומים נוספים בגין עבודתו הנטענת בשעות נוספות בלילות ובסופי שבוע. זאת מעבר לסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעת. מעבר לכך חלוקים הצדדים אף בשאלת הנסיבות שהובילו להתפטרות התובע ומשמעותן וכן, בשאלת תקינות התנהלותו של התובע במהלך תקופת ההתקשרות ולאחר סיומה : אשר לסוגיית ההתפטרות - הרי בעוד התובע טוען כי מדובר בהתפטרות שנסיבותיה באות בגדר סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") נוכח הצרת צעדיו בנתבעת, פגיעה בסמכויותיו והעמסת הוצאות על הנתבעת שצמצמו את רווחיותה, לרבות תשלום משכורות פיקטיביות ומתן תרומות לצדדים שלישיים - הרי הנתבעת טוענת להתפטרות שבאה לאחר שהתובע הועמד על חוסר שביעות הרצון מתפקודו. הנתבעת אף טוענת כי במסגרת גמר החשבון, קוזזו ממשכורתו האחרונה של התובע (משכורת חודש מרץ 2008) סכומים ששולמו לו ביתר, כאשר לתובע נותר עדיין חוב בשל תשלומי יתר. אשר להתנהלות התובע ולהפרת האמונים המיוחסת לו - טענה הנתבעת כי התובע פעל "כסוס טרויאני", השמיץ את מר שמש בפני לקוחות ועובדים, עודד עובדים לעזוב את הנתבעת "וגזל" את לקוחותיה. כן טענה - כי התובע עשה שימוש מופרז בטלפון הנייד שהעמידה לרשותו, שלא כדין וכן, כי הוא העלים באופן שיטתי דו"חות שהתייחסו לבדיקות בטיחות שערך במסגרת עבודתו, תוך שהוא משלשל לכיסו את הכספים שקיבל מלקוחות הנתבעת בגין בדיקות אלה. הכרעה נקדים ונציין כי לדעתנו, יש לדחות את שתי התביעות, הן את תביעתו של התובע והן תביעתה של הנתבעת וזאת, מהטעמים שיפורטו להלן, תוך התייחסות לרכבי התביעה השונים: תביעתו של התובע 9. תביעתו של התובע מושתתת בחלקה על טענות בדבר זכויות חוזיות, ובחלקה על טענות הנגזרות מחוקי המגן שמשמעותן הכספית נגזרת מן השילוב שבין שני המקורות הנורמטיביים הללו. זאת בשים לב לכך שההיקף הכספי של הזכויות הנתבעות מכוח חוקי המגן, בין בגין פיצויי פיטורים ובין בגין עבודה בשעות נוספות - נגזר מגובה השכר החוזי הנטען. משכך היה לכאורה מקום להכריע תחילה בסוגיות הנוגעות למערכת הזכויות החוזיות ולקביעת הסכומים ששולמו מכוחן ולאחר מכן - להכריע בהיקף הזכויות להן זכאי התובע מכוח חוקי המגן ושיעורן. דא עקא, שבמקרה דנן אין ניתן ללכת בנתיב סדור זה משעולה כי התמונה שצייר התובע במסגרת כתב התביעה וכן, במסגרת תצהירו ביחס לתנאי העסקתו ולסכומים שקיבל מכוח הסכמות נטענות אלה - הייתה חלקית בלבד ולא היה בה לשקף את התשלומים שקיבל בפועל במסגרת עבודתו בנתבעת, בדרכים עקלקלות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק: בהקשר זה מכוונים אנו לדברים שחשף התובע בפני בית הדין רק במסגרת חקירתו הנגדית מהם עלה - כי במהלך עבודתו בנתבעת הוא קיבל לידיו תשלומים שונים ישירות מלקוחותיה, בלא שאלה נרשמו בתלושי השכר ובלא שדווח עליהם לרשויות המס. יתירה מכך - מחקירתו הנגדית עלה למעשה כי הנתבעת עצמה לא הייתה מודעת לכל התשלומים שהגיעו לידיו באופן זה. על עובדות אלה למדים אנו בראש ובראשונה מדבריו של התובע עצמו בחקירתו הנגדית, עת נדרש להתייחס לדברים שיוחסו לו כעולה מתמליל שיחה שנערכה בינו לבין מר שמש לאחר סיום יחסי העבודה. מפאת חשיבות הדברים להכרעה, ועל מנת שניתן יהיה לייחס את המשמעות הנכונה לדברי התובע בחקירתו הנגדית, מוצאים אנו להביא כלשונם את הדברים המיוחסים לו כפי שאלה נכתבו בתמליל השיחה כדלקמן: "שרון [התובע]: הורגל מצב מסוים שלא אני יזמתי אותו ולא אני התעקשתי עליו, כשאני התחלתי לעבוד עם גיל קרן [לקוח מתחום האירועים] הוא עבד ככה, אילן אשר [לקוח נוסף] עבד ככה. אילן בהתחלה לא רצה לשמוע על תכניות וזה תורגל ככה. עכשיו מהמקום שלי, ומהבחינה של הכסף השחור, לא היה שמה יותר מידי מזומנים, נכון שזה לא בסדר שלקחתי, אני מקבל את מה שאתה אומר, אבל היתה בינינו הסכמה בקשר ג'נטלמני, של ביני לבינך, שבאיזשהו מקום יש כאן... רמי [מר שמש]: אנחנו פה בשביל לסגור את זה... רמי: מה אנחנו עושים עם הכסף שלקחנו? בוא נסגור את זה רגע... שרון: זה סגור! הכל סגור! רמי: מה זה סגור, מה עושים עם הכסף השחור? שרון: תשים את זה בתוך החבילה של הסגירה הכללית שלנו, חד משמעית. אין מצב...אתה רוצה שאני אוסיף עוד חצי מיליון? תעשה לי טובה, באמת, תוריד 250... תוריד. רמי: זה לא שפוי. שרון: מה? ... לבוא ולהגיד הבנו, היה, בוא נעשה את זה, מה שהיה כבר מת, הנפגע העיקרי זה אני...תבין תכנית מסודרת, בריאה, נקיה." (ראה - עמ' 3 לתמליל, נספח י"ח לתצהיר מר שמש, ש' 4-22 ). כפי האמור, במהלך חקירתו הנגדית, דחק ב"כ הנתבעים בתובע להתייחס לדבריו בתמליל בעניין קבלת "כסף שחור" ישירות מלקוחות הנתבעת וכן, לדברים הנוספים המיוחסים לו במסגרתם הודה בנטילת כספים שלא כדין ובלשונו: "זה לא בסדר שלקחתי". במסגרת התייחסות זו ובתשובתו לשאלת ב"כ הנתבעים אישר התובע למעשה את אמירת הדברים בין במפורש ובין בשתיקה ובלשון הפרוטוקול לאמור: "ש. לקחת כספים בשחור? ת. לקחתי כסף בשחור, ונתתי לרמי ואז הוא חילק את הכספים האלה בינינו. ש. את זה לא פחדת לעשות? ת. לא. זה בא מהמעסיק שלי. ש. לגבי נספח י"ח, התמליל, עמ' 3 שו' 6-8 [נכון שזה לא בסדר שלקחתי] אני אומר לך שאמרת את הדברים האלה לרמי. מה תגובתך? ת. רמי זימן אותי לפגישה בארומה בת"א, לא הכל מתומלל, היה הסכם ג'נטלמני ביני לבין רמי. לשאלת בית הדין - רמי אמר לך מתוך התמליל, בתוך הקשר? ת. כן. לא משתמע מכך שאני צריך להצטער על משהו שעשיתי. ש. לטענתך, זו היתה היוזמה של רמי. מדוע ענית לו שזה לא בסדר שלקחת, למרות שהוא אמר לך לעשות את זה, מדוע אתה מביע צער? ת. אין פה שיחה מלאה, אני קראתי את התמליל, אינני יכול להסביר, לדעתי אני לא הצטערתי ואני לא מצטער." (ראה - עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 18-27 ש' 1-4). זה המקום לציין - כי חרף התנגדות התובע להצגת התמליל כראיה סבורים אנו כי נוכח דבריו כאמור יש מקום להסתמך על תמליל זה. זאת משהתובע עצמו לא הכחיש את אמירתם של הדברים שנרשמו במסגרתו מהם עולה - כי גרסתו ביחס לסכומים שקיבל בעבור עבודתו בנתבעת, אינה משקפת את המציאות כהווייתה וכי הוא (התובע) לא גילה לבית הדין כי הוא קיבל לידיו, ישירות מלקוחות הנתבעת, סכומים ניכרים נוספים מעבר לאלה עליהם הצהיר, חלקם בידיעת הנתבעת וחלקם שלא בידיעתה. 10. זה המקום לציין כי התרשמותנו מקריאת התמליל היא - כי הנתבעת לא הייתה מופתעת לחלוטין מן העובדה שהתובע קיבל לידיו סכומים שונים ישירות מלקוחותיה, בלא שדווחו עליהם לרשויות המס וכי היא הייתה מודעת "להסדר" זה, אף כי ייתכן שלא היתה מודעת למלוא היקפו. 11. אנו סבורים כי די בקביעות הללו כדי לדחות את תביעתו של התובע במלואה על כל רכיביה - הן אלה החוזיים והן אלה הנשענים על חוקי המגן. שכן, נובע מהן כי ההסכמות החוזיות האמתיות שבין הצדדים ביחס לסכומים ששולמו לתובע היו שונות מאלה שפורטו בהסכם אותו פרש בפנינו התובע. כן עולה - כי התובע לא פרש בפני בית הדין תמונה נכונה ומלאה ביחס לסכומים שקיבל עקב עבודתו בנתבעת - הן אלה ששולמו לו בידיעתה ובהסכמתה והן אלה ששולמו לו שלא בהסכמתה ושלא בידיעתה. משכך, אין כל אפשרות להתייחס גם לאותו חלק בתביעה המתבסס על חוקי המגן משלא ניתן לבחון האם בסופו של יום אכן זכאי התובע לקבלת סכומים נוספים מהנתבעת, מעבר לאלה שנטל שלא כדין או שמא - עליו להשיב לה סכומים שנטל שלא כדין. זאת גם לו היינו מצליחים "לחלץ" את ההסכמות החוזיות האמיתיות שבין הצדדים או לו היינו מתבססים על גובה השכר שאינו שנוי במחלוקת, תוך קבלת עמדתו של התובע בעניין הזכאות לפיצויי פיטורים, לתמורה בעבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה ושכר עבודה. יוטעם בהקשר זה - כי אין מדובר במקרה הנוכחי בתובענה במסגרתה מוכיח העובד כי הוא קיבל לידיו תמורה בשיעור מסוים ומוגדר בלא שדווח עליה לרשויות המס. שכן אז ניתן להסתמך על תמורה מוכחת זו לצורך קביעת זכויותיו השונות ולהפנות את המשך הטיפול בסוגיית אי החוקיות לרשויות המתאימות. בשונה ממקרים הנ"ל - התובע דכאן ביקש להצניע מעיני בית הדין את עובדת תשלומה של התמורה באופן בלתי חוקי ומכל מקום גם שעה שהודה בכך, במסגרת חקירתו הנגדית, הוא לא מסר פרטים ביחס להיקפה ולמעשה לא הכחיש ולא סתר את העובדה כי הנתבעת לא ידעה לפחות על חלק מן הכספים שהועברו לידיו ישירות מלקוחותיה. 12. עם זאת ומעבר לדרוש יאמר - כי לעניות דעתנו, אף אלמלא קביעותינו לפיהן התובע קיבל לידיו, שלא כדין, סכומים שונים כאמור - בין בידיעת הנתבעת ובין שלא בידיעתה - לא היה מקום לקבל את מרבית תביעותיו מהטעמים הבאים: אשר לתביעה למתן חשבונות המתייחסת לזכאות הנטענת לרווחי הנתבעת מכוח הנספח - הרי שאיננו מקבלים את הטענה לפיה, רכיב השכר שהוגדר בתלוש "כבונוס פלוס" היווה תוספת לשכר הבסיס - להבדיל מתשלום המשקף השתתפות ברווחי הנתבעת: זאת משעולה כי סכום זה החל להשתלם סמוך למועד בו התגבשה זכאותו של התובע לקבלת חלק מרווחי הנתבעת ושעה שעולה מהראיות כי התובע לא דק פורתא במסגרת תצהירו עת שהעיד כי הוא לא היה מודע לכך שהעלאה הנטענת בשכרו לא נרשמה משך שנתיים כחלק משכר הבסיס אלא "כבונוס פלוס". בהקשר זה אין לנו אלא להפנות לגרסאות הסותרות שהציג התובע בעניין זה בפני בית הדין: בעוד שבמסגרת תצהירו כתב כי הוא לא בדק את תלושי השכר "למעט השורה התחתונה של סכום הנטו" הרי שבחקירתו הנגדית העיד - כי הוא בדק את תלושי השכר, ראה את רכיב הבונוס פלוס אך הדבר נראה לו בשעתו "בסדר" (ר' סעיף 8 לתצהיר התובע לעומת עמ' 14 לפרוטוקול מיום 3.5.11 ש' 2-7) אשר לתשלום ההפרשות לקופות הגמל בגין סכומי "הבונוס פלוס" - הרי שהתובע לא הצביע על מקור שבדין או בהסכם המזכה אותו בתשלום הפרשות לקופות הגמל בגין כל סכום שישולם לו, מעבר לשכר ההסכמי הראשוני המוסכם, בסך של 10,000 ש"ח ברוטו. אשר לתביעה להקצאת מניות יאמר כי - על פי הסכם העבודה התובע היה זכאי להקצאת מניות במועד שנקבע בו וכי הוא ביכר משיקוליו שלא לממש זכות זו על מכלול המשמעויות המשפטיות הטמונות בה, לרבות הנשיאה בחובות ובהתחייבויות החלות על בעלי מניות בחברה החל ממועד ההקצאה. בהתאם לכך יאמר כי התובע לא טען ולא הוכיח כי הוא הסכים עם הנתבעת על הסדר חלופי הנוגע להקצאת המניות במועד מאוחר לזה הנקוב בנספח ומשכך יש לראות בו כמי שוויתר על זכות זו. אשר לתביעה לתשלום בעבור כלכלה יומית הרי שעולה כי התובע לא קיבל תשלום זה החל מתחילת ההתקשרות, וחלף זאת קיבל מידי הנתבעת החזר הוצאות בעין בעבור ארוחות כנגד קבלות שמסר לה. בנסיבות אלה, יש לראות בהתנהגות המתמשכת של הצדדים כשינוי בהתנהגות של הסכם העבודה. 13. אשר לתביעה לתשלום הזכויות על פי חוק ובכלל אלה, לתשלום פיצויי פיטורים ותמורה בעבור עבודה בשעות נוספות - הרי שסבורים אנו כי היה מקום לדחות גם תביעות אלה לגופן וזאת, אף אלמלא קבענו כי התובע הציג בפני בית הדין מסכת עובדתית חלקית ביותר ביחס לתשלומים שקיבל ונפרט: לעניין פיצויי הפיטורים ייאמר - כי לא שוכנענו שהתקיימו במקרה זה אותן נסיבות הבאות בגדרו של סעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים. שכן, הרושם המתקבל מן המכלול הוא - כי דרכם המשותפת של התובע ושל מר שמש הגיעה אל קיצה משום שכל אחד מן הצדדים נחל אכזבה מהתנהלות הצד האחר. טענות התובע לפיהן מר שמש ניסה להצר צעדיו מול לקוחות הנתבעת וכי הוא העדיף את טובתם של צדדים שלישיים על פני טובת החברה, כי הוא עבר עבירות פליליות ותרם תרומות לצדדים שלישיים באופן שפגע בתפקודה של הנתבעת - נטענו באופן סתמי, לא נתמכו במסמכים או בעדים רלוונטיים והן התבססו בעיקרן על שמועות (ר' סעיף 24 לתצהיר התובע וכן ר' עמ' 8 לפרוטוקול מיום 8.1.12 שורות 1-25 עמ' 9 שורות 1-27). מעבר לכך, לא הוכח להנחת דעתנו כי התובע אכן נתן לנתבעת התראה והזדמנות לתיקון אותם פגמים שהביאו לדבריו להתפטרות וזאת, טרם שהודיע עליה לנתבעת (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שורות 15-18). בשולי הדברים יצויין - כי משהוכח כי התובע נטל לכיסו סכומים שונים שאמורים היו להגיע לנתבעת, שלא בידיעתה, הרי שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים גם מכוחו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים. אשר לתביעה לתשלום בעבור עבודה בשעות נוספות יאמר - כי התובע קיבל כאמור תשלום בעבור שעות נוספות גלובליות. לכשעצמנו, לא שוכנענו כי התובע עבד שעות נוספות בהיקף שזיכה אותו בקבלת סכומים נוספים מעבר לתשלום זה. עוד יאמר - כי התרשמנו שטענות התובע ביחס להיקף השעות אותן נדרש לעבוד היו מופרזות, כאשר התובע מצדו לא הבהיר מדוע עבודתו כבודק בטיחות חייבה השתתפות באירועים שנערכו בסופי השבוע מעבר לשעות בודדות וכפי טענת הנתבעת (ר' עמ'' 22 לעדות מר שמש שורות 6-9). 14. כסרח עודף יצוין - כי אף לו היינו מקבלים רכיב תביעה כלשהו אותו תבע התובע הרי שלא היה מקום לחייב את הנתבע 2 בתשלום כל סכום לתובע משלא הוכחה קיומה של תשתית עובדתית המצדיקה הסטה של מסך ההתאגדות. התביעה שכנגד 15. כמצוין לעיל, דעתנו היא כי יש לדחות אף את התביעה שכנגד וזאת, מהטעמים שיפורטו להלן, תוך התייחסות לרכיבי התביעה השונים. 16. הנתבעת עתרה כאמור, למתן צווי מניעה, המורים לתובע שלא לעשות שימוש בסודות מסחריים, שלא לפנות ללקוחותיה, וכן עתרה למתן חשבונות הנוגעים לעסקאות שנעשו מול אותם לקוחות ולתשלום פיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות. ראשית יאמר - כי לטעמנו הנתבעת לא הוכיחה כי רשימת הלקוחות לה טענה אכן מהווה "סוד מסחרי" כמשמעותו בדין ובפסיקה: הנתבעת אומנם הציגה רשימה ארוכה של לקוחות נטענים אולם מחקירתו הנגדית של מר שמש עלה - כי מדובר בלקוחות פוטנציאליים מרכזיים בתחום האירועים בישראל שהיו, לפחות בחלקם, לקוחות מזדמנים בלבד. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה מי מבין אותם לקוחות היה בגדר לקוח קבוע ומה בתנאי ההתקשרות וביחסים עימו עשה את ההתקשרות בכללותה "לסוד מסחרי" ( ר' עמ' 24 לפרוטוקול מיום 8.1.12 שורות 16-20). הנתבעת אף לא הוכיחה כי התובע, פנה ביוזמתו למי מלקוחותיה הנטענים באופן המנוגד לדין, בשים לב למוגבלותן של המגבלות החוזיות שניתן היה להטיל עליו, ביחס להתקשרות מעין זו, נוכח זכות היסוד לחופש העיסוק. לאור זאת, יש לדחות אפוא את התביעה למתן חשבונות וכן את כל התביעות שעילתן בחוק עוולות מסחריות ובסעיף הסודיות ההסכמי. 17. אשר לתביעתה של הנתבעת להשבת סכומים ששולמו לתובע ביתר, תחת הרכיב "בונוס פלוס" מאחר ואלה לא שיקפו לדבריה את הסכומים שהגיעו לו בסופו של יום בגין רווחיה - הרי שיש לדחות גם רכיב תביעה זה. זאת, מהטעם שהנתבעת לא פרשה בפני בית הדין את מכלול ההסכמות שהיו בין הצדדים ומשלא הוכח כי הצדדים אכן הסכימו להשבה מעין זו. דברים אלה כוחם יפה אף ביחס לתביעה להשבתן של ההטבות שניצל התובע לאחר סיום העסקתו, ובכלל אלה: השימוש הנטען בטלפון הנייד וברכב הנתבעת משך שלושה חודשים לאחר סיום עבודתו וכן, החזר הוצאות בעבור בדיקות בטיחות שערכה הנתבעת לדבריה במהלך חודש אפריך 2008. 18. אשר לתביעתה של הנתבעת להשבת הוצאות שהוציאה על מנת לאמוד את הנזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מההתנהגות הנפסדת המייוחסת לתובע - לרבות הוצאות עריכתה של חוות דעת מקצועית, והוצאות הליכי הגישור - הרי שמדובר למעשה בהוצאות משפטיות, שהזכאות להן נתונה לשיקול דעת בית הדין, המביא כידוע בחשבון לעניין זה את וצאות ההליכים. זאת שעה שבמקרה דנן, נוכח דחייתן של שתי התביעות, אין מקום לפסוק הוצאות שכאלה. 19. אשר לתביעה להשבת כספים שנטל התובע ישירות מלקוחות הנתבעת בלא שדווח על כך לנתבעת יאמר כך: לגרסת הנתבעת מבדיקות מקיפות שערך מר שמש עם רו"ח אלדד יריב נמצא כי התובע מעל בכספי הנתבעת בהיקף כספי שהסתכם ב- 146,900 ש"ח. כפי שציינו לעיל, התרשמותנו היא כי התובע אמנם נטל לכיסו סכומים שונים ישירות מלקוחות הנתבעת, חלקם בהסכמתה וחלקם שלא בהסכמתה. עם זאת, הנתבעת לא הציגה ראיות משכנעות באשר להיקף התקבולים הנטען שקיבל התובע ישירות מלקוחותיה. זאת תוך שהיא ביכרה להצניע גם את תנאי ההסדר שהיה בין הצדדים ביחס לקבלת תשלומים ללא דווח ישירות מלקוחותיה. זה המקום להוסיף כי חוות הדעת שהוגשה בהקשר זה מטעם הנתבעת על ידי רו"ח אלדד יריב התבססה בעיקרה על עדות שמיעה (ר' עמ' 18 לפרוטוקול מיום 8.1.12 שורות 2-4). על רקע כל אלה ומשלא הוכח הסכום שנטל התובע שלא כדין, אף לא בקירוב - הרי שיש לדחות אף רכיב תביעה זה. 20. כמו כן, יש לדחות את התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש לאור קביעותינו לעיל ונוכח העובדה כי פיצוי כאמור ייפסק רק במקרים חריגים. סוף דבר 21. לאור כל האמור, הרי שאנו דוחים הן את התביעה והן את התביעה שכנגד, ללא צו להוצאות. השתתפות ברווחים