מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה למתן חשבונות שהתקבלה - דוגמא: בפני תובענה למתן חשבונות המתנהלת בין עורכי דין שעבדו במסגרת שותפות. הרקע לתביעה 1. כל בעלי הדין הינם עורכי דין. התובע - עו"ד ימין משה (להלן - התובע) והנתבע 1 (להלן - קן-תור) היו שותפים בחלקים שווים בשותפות "ימין, קן-תור ושות'" שהחלה את דרכה בשנת 1984 ונרשמה ביום 2.12.92 ברשם החברות והשותפויות כשותפות בלתי מוגבלת בזמן "עד להודעה בכתב של אחד השותפים". משרדיה שכנו באיזור התעשייה בנתניה (להלן - השותפות הראשונה). 2. במסגרת פעילותם המשותפת, הקימו התובע וקן-תור חברות שונות, ובכללן את "חברת ברליא בע"מ" שבהמשך שינתה את שמה ל"אוניקס פיתוח נדל"ן בע"מ" (להלן - אוניקס). שני השותפים החזיקו במניותיה של אוניקס בחלקים שווים. בתחילה פעלה השותפות הראשונה בעיקר בתחום המקרקעין, והחל משנת 1995, הרחיבה את פעילותה לתחומים נוספים. בין היתר,שיתפה פעולה עם עו"ד גילה בכר, בעלת משרד עצמאי בתל-אביב (להלן - עו"ד בכר) בהסדר של השתתפות בהוצאות ובהכנסות. כמו כן שיתפה השותפות פעולה עם עורכי דין נוספים, בהסדרים שונים. 3. בשנת 1992 הוקמה ע"י השותפות הראשונה וע"י הנתבע 2, עו"ד ליעם שוורץ (להלן - שוורץ) שותפות חדשה בשם "ימין, קן-תור, שוורץ ושות'" (להלן - השותפות השנייה). בבקשת הרישום שהוגשה לרשם החברות והשותפויות צויין כי יום תחילתה של השותפות השנייה הינו 1.1.93 וסיומה כעבור 10 שנים, ביום 31.12.02. משרדי השותפות השנייה שוכנו בבית אמות משפט בתל-אביב. בהסכם להקמת השותפות השנייה נקבע, בין היתר, כי עיקר עסוקה יהא בדיני הגירה והצבת עובדים בחו"ל; כי רווחי השותפות יחולקו לפי המפתח: 40% לשוורץ, 30% לתובע ו-30% לקן-תור; כי חלוקת הרווחים תתבצע פעמיים בשנה ותתייחס רק לרווחים שהתקבלו בפועל; כי שוורץ ישמש כראש מחלקת אשרות והיתרי עבודה בשותפות; וכי תפקידה של השותפות הראשונה בשותפות השנייה יתמקד בניהול ובהיבטים הכספיים. עוד נקבע כי אין ביצירת השותפות השנייה כדי לחסום את דרכה של השותפות הראשונה מלהמשיך בפעילותה. 4. בשנת 1994 רכשה אוניקס מבנה משרדים בנתניה, ולצורך כך נטלה משכנתא לתקופה של 25 שנה (להלן - המשכנתא). התובע וקן-תור ערבו אישית לחובה של אוניקס לבנק הממשכן. בין אוניקס לבין השותפות הראשונה נחתם בחודש ספטמבר 1995 הסכם שכירות לתקופה של 9 שנים ו-11 חודשים, דהיינו עד חודש יולי 2005, ובאמצעות דמי השכירות ששולמו לה ע"י השותפות, שילמה אוניקס את המשכנתא. בחודש אפריל 1999 חתמה השותפות השנייה על הסכם לשכירת משרדים חדשים ברמת גן. המשבר בין השותפים החל בקיץ 1999, ועל ההתרחשויות החל ממועד זה ואילך, חלוקים הצדדים. ההסדר הדיוני 5. הוסכם בין הצדדים כי העתירה למתן חשבונות תוגבל לשבע השנים שלפני הגשת התביעה, דהיינו לתקופה המתחילה ביום 13.6.99, וזאת בשים לב למועד הגשת התביעה - 13.6.06. כן הוסכם בין הצדדים כי סוגיית זכאות התובע למתן חשבונות תוכרע ללא שמיעת ראיות, על יסוד החומר שהוגש לבית המשפט, ולאחר הגשת סיכומים בכתב. יוער כי הצדדים הרעיפו על בית המשפט "חבילות" של מסמכים, ללא סדר ענייני, ובתפזורת, דבר שהקשה על המלאכה, משבית המשפט נצרך למיין מסמכים כה רבים ולבור את הבר מהתבן. עמדת התובע 6. לטענת התובע, ביוני 1999 הודיע לו קן-תור במפתיע כי בכוונתו לעזוב את השותפות הראשונה כבר ביום 1.9.90, מכיוון שהחליט לפרוש מעיסוקו כעורך דין. בסמוך לכך הודיעה גם עו"ד בכר על רצונה לסיים את שיתוף הפעולה עם השותפות הראשונה. לטענת התובע, קן-תור פעל באופן חד צדדי לסיום השותפות; הדפיס ביולי 1999 מכתבי פיטורין לכל עובדי השותפות הראשונה שיכנסו לתוקף ביום 1.9.99; נטל עמו חלק מתיקי השותפות הראשונה; נטש את יתר התיקים; והותיר את התובע להתמודד לבדו עם כל התחייבויותיה של השותפות הראשונה. לדבריו, הסיבה בה נקב קן-תור אשר הניעה אותו לעזוב את השותפות הראשונה, התבררה בדיעבד כלא נכונה, שכן בהמשך הקים יחד עם שוורץ שותפות נוספת בשם "קן-תור, שוורץ ושות'" (להלן - השותפות השלישית) במטרה להתחרות בשותפות השנייה ו"לנשלו" מחלקו בה. לטענת התובע, הנתבעים המשיכו את עסקי השותפות השנייה במסגרת השותפות השלישית, ללא הסדר עמו וללא חיסול מסודר של השותפויות הקודמות. בוודאי שלא שיתפו אותו ברווחים. 7. עמדת התובע היא שהשותפויות הראשונה והשנייה עודן קיימות, משנותרו רשומות ברישומי רשם השותפויות, משלא התבקשה מחיקתן, ומשטרם בוצעה התחשבנות בין השותפים ולא בוצע פירוק מסודר שלהן. לפיכך, זכאי הוא לחלקו ברווחי השותפות הראשונה והשנייה עד לפירוקן הסופי. נוכח האמור, עותר התובע לחייב את הנתבעים להמציא לידיו חשבונות מפורטים ביחס לפעילות קן-תור בתיקים שנטל עמו מהשותפות הראשונה החל מיולי 1999; חשבונות מפורטים ביחס לפעילות השותפות השנייה החל מסוף שנת 1999, לרבות פירוט בנוגע לציוד שנרכש מכספי השותפות השנייה החל משנת 2000 ועד ליום הגשת התביעה, וכן חשבונות בנוגע לרכב מסוג מאזדה שנרכש לטענת התובע מכספי השותפות השנייה. כמו כן עותר התובע לקבל לידיו חשבונות מפורטים גם בנוגע לפעילות השותפות השלישית, משלטענתו, הנתבעים המשיכו את פעילותה של השותפות השנייה במסגרת השותפות השלישית, תוך שנישלו אותו מהשותפות השנייה ומרווחיה. כן עותר התובע לקבלת חשבונות הנוגעים לתגמולים שהתקבלו בגין ספרים שהוצאו לאור על-ידי השותפות השנייה ועל-ידי השותפות השלישית, או על-ידי מי מהנתבעים. עמדת הנתבעים 8. עמדת הנתבעים היא כי כבר במרץ-אפריל 1999 הוסכם בין קן-תור לבין התובע על פירוקן של השותפויות הראשונה והשנייה, על רקע חילוקי דעות ביניהם. לטענתם, במסגרת זו, הוסכם כי התובע, לפי בקשתו שלו, יקבל את חלקו של קן-תור בשותפות הראשונה, ויחזיק למעשה 100% משותפות זו, בעוד שקן-תור יקבל את חלקו של התובע בשותפות השנייה (30%) וסה"כ יחזיק 60% משותפות זו. לטענת הנתבעים, נוכח הסכמה זו הוחלט לפטר את עובדי השותפות הראשונה ביום 1.9.99, והוסכם כי השותפות הראשונה תמשיך לפעול עד לסוף חודש דצמבר 1999, זאת על מנת לאפשר ביצוע כל הפעולות הכרוכות בסיום פעילותה. נטען כי כפועל יוצא מפירוק השותפות הראשונה פורקה גם זו השנייה, שתיהן אינן קיימות עוד, והתביעה לגביהן התיישנה. השותפות השלישית היא עסק חדש ונפרד שלתובע אין כל זיקה אליה והיא אינה מעניינו. המסגרת הנורמטיבית 9. בשלב הראשון של עתירה למתן חשבונות בוחן בית המשפט את השאלה האם זכאי התובע לקבל לידיו את החשבונות המבוקשים, אם לאו [ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337]. על התובע מוטל הנטל להוכיח התקיימותם של שני תנאים נדרשים: האחד - קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה את מתן החשבונות [רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ, פ"ד מה(2) 130]; השני - הוכחה, ולו לכאורה, כי עומדת לו זכות תביעה לכספים לגביהם הוא מבקש לקבל את החשבונות [ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מו(3) 570]. התנאי הראשון - קיומה של מערכת יחסים מיוחדת 10. הפסיקה הכירה ביחסי שותפות בין צדדים כמקימים בסיס לאותה מערכת יחסים מיוחדת [ראו: ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף (מיום 23.11.97)]. הכרה זו נובעת, בין היתר, מהאמור בסעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ה-1975 (להלן - הפקודה) המחייבת את השותפים בשותפות למסור לכלל השותפים חשבונות ומידע שלם אודות השותפות. בענייננו, אין חולק כי הצדדים הקימו יחד שותפויות שונות, במתווים שונים. עם זאת, על מנת שניתן יהיה לקבוע אם במועד הגשת התביעה הייתה עדיין קיימת ביניהם אותה מערכת יחסים מיוחדת, יש להכשיר את הרקע העובדתי ולהכריע, לאור הגישות הקוטביות, מה אירע בין הצדדים משנת 1999 ואילך. האם השותפויות הראשונה והשנייה פורקו ונכסיהן חולקו בהסדר, ועל כן לא נותרה עוד מערכת יחסים משותפת בין הצדדים - כטענת הנתבעים, או שמא השותפויות הראשונה והשנייה עודן קיימות - כטענת התובע, ועל כן מתקיים התנאי הראשון . שאלת קיומה של "שותפות" בין הצדדים הינה אמנם שאלה משפטית, עם זאת, יש לבססה על התשתית העובדתית המוצגת לפני בית המשפט [ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו(5) 851]. האם ניתנה הודעה על פירוק השותפות הראשונה? 11. השותפות הראשונה הוקמה כשותפות לתקופה בלתי מוגבלת, כעולה מתעודת רישום השותפות מיום 22.12.92, ולפיכך, חלות עליה הוראות סעיף 36 לפקודה: "לא הוסכם על תקופה קצובה לקיום השותפות, יוכל כל שותף לסיימה בכל עת במתן הודעה על כוונתו זו לכל שאר השותפים; הוקמה השותפות מלכתחילה בתעודה, תספיק לסיומה הודעה בכתב חתומה ביד המודיע". סעיף 41(א)(3) לפקודה קובע כי פירוק שותפות שאינה מוגבלת בזמן, יכול להיעשות בדרך של מתן הודעה מצד אחד השותפים לשאר השותפים על כוונתו לפרק את השותפות. סעיף 41(ב) לפקודה קובע כי מועד פירוק השותפות כאמור, יהיה במועד בו נקב השותף בהודעתו, ואם לא נקב בתאריך, במועד בו נמסרה הודעתו בדבר פירוק השותפות. 12. הובהר בפסיקה, כי אין צורך שמתן ההודעה על סיום השותפות ייעשה בהכרח בכתב, גם אם מדובר בשותפות רשומה, וההודעה יכולה להינתן אף בדרך של התנהגות [ראו: ת.א. (מחוזי ירושלים) 9011/07 גאריביאן נ' נחמיה (מיום 26.2.12)]. 13. ניתוח הנטען בתצהירים, תוכן הנספחים וטענות הצדדים מזמין את המסקנה לפיה קן-תור אכן נתן הודעה בדבר פירוק השותפות הראשונה, ועשה כן לכל המאוחר ביולי 1999. למסקנה זו הגעתי בהסתמך על הנתונים הבאים: במכתב מיום 13.12.99 ששיגר התובע לרואת החשבון שטיפלה בענייני השותפות הראשונה, הגב' שולמית קליינר (להלן - קליינר) (נספח 16ב' לתצהיר התובע) עמד התובע על כך שקליינר תדאג לסגירת תיק המע"מ של השותפות הראשונה, אף ללא הסכמת קן-תור. כן דרש כי לצורך סיום השותפות הראשונה, ידאג קן-תור להסדרת מחצית מחובות השותפות הראשונה; במכתב ששיגר התובע לקן-תור ביום 16.12.99 (נספח 17 לתצהיר התובע) ראה התובע להדגיש בראשית דבריו, כי היה זה קן-תור שהביא לפירוקה של השותפות הראשונה. ובהמשך ציין כי: "חיסולה של שותפות ימין, קן-תור בנתניה, על ידך, בסוף חודש אוגוסט 1999, הוצא לפועל בהפתעה...". הודעות מאוגוסט 1999 בדבר פיטוריהם של עובדי השותפות הראשונה, בהן צויין במפורש כי הפסקת העבודה הינה בשל שינויים ארגוניים; מסמך שכותרתו "סיכום פגישה מיום 8.12.99" הדן בפגישה שנערכה בין קליינר לבין התובע וקן-תור (נספח 16א לתצהיר תובע) במהלכה סוכם בין היתר, תחת הכותרת: "נושאים לטפול עד 31.12.99 לסגירת השותפות ימין-קן תור עו"ד", על ביצוע פעולות שונות, כגון: אופן תשלום הפיצויים לעובדות השותפות; תשלום הוצאות שותפות שטרם שולמו; טיפול בנושא הוצאות לקוח ופיקדונות. כן צויין, כי לצורך סגירת תיק המע"מ של השותפות עד ליום 31.12.99, "נבחנה אפשרות להעביר את הרכבים והציוד לשותפים לפי ס' 20 למע"מ ובאשורו (ללא מע"מ)... רכב קרייזלר - לצבי. רכב מזדה - למשה. ציוד אחר - לשותפים תוך ציון סכום כללי... צבי ומשה יקיימו ישיבות כדי לסגור כל הדורש טפול וסכום...". כן צויינו נושאים נוספים שעל התובע וקן-תור לטפל בהם לצורך סגירת ענייני השותפות הראשונה, ובכלל זה, בחינת המשך פעילותה של אוניקס. תצהירה של הגב' אורלי דניאל, אשר שימשה כפקידה בשותפות הראשונה מאז שנת 1994 ועד לחודש אוקטובר 1999, בו ציינה כי כבר בנובמבר 1998 החל ויכוח בין התובע לבין קן-תור, שבסמוך לו החלו להתקיים ביניהם פגישות שעניינן פירוקה של השותפות הראשונה, אף הוחלפו בין השניים הצעות מודפסות בדבר אופן חלוקת הנכסים. בתצהיר אף הוצהר כי בחודש מרץ 1999, לפני חג הפסח, התקיימה בין התובע לבין קן-תור פגישה בנוכחותה, במסגרתה סוכמו עקרונות סיום השותפות הראשונה. בהמשך אף קיבלה הנחיה לערוך רשימות שונות הקשורות בפירוק, כגון: רשימת לקוחות חייבים בשכ"ט; רשימת גורמים להם חייבת השותפות הראשונה כספים, וכו'. עוד נאמר בתצהיר כי במועד זה אמר לה קן-תור כי יום סיום השותפות הראשונה נקבע ליום 1.9.99. בהמשך התבקשה להמשיך לטפל בגביית הכספים וסגירת העניינים של השותפות הראשונה עד לחודש דצמבר 1999, וביולי 1999 נמסר לכל צוות העובדים בישיבה על סיום השותפות הראשונה ועל פיטורי העובדים. תצהירה של הגב' ג'נט טורבתי, ששימשה כפקידה במשרדי השותפות הראשונה החל משנת 1985, בו הוצהר כי בשנת 1998 העלה קן-תור בפני התובע סימן שאלה בדבר המשך קיומה של השותפות, על רקע התנהלות שלא היתה מקובלת עליו. לאחר חג הפסח בשנת 1999, סיפרה לה עובדת אחרת במשרד על כך שהתובע וקן-תור החליטו לפרק את השותפות, והתובע וקן-תור לא הכחישו את השמועה. לטענתה, באחד מימי חודש יולי 1999, הודיע התובע לכל צוות המזכירות על פירוק השותפות הראשונה, ועל פיטורי העובדים, ביום 1.9.99 עזב קן-תור את משרדי השותפות הראשונה. תצהירה גם הגב' סמדר רחמן, ששימשה פקידה במשרדי השותפות הראשונה החל מיולי 1990 בו הצהירה, כי ביולי 1999 הודיע התובע לכל צוות המזכירות על פירוק השותפות הראשונה ועל פיטורי העובדים. 14. איני מקבלת את גרסת התובע, עליה חזר בתצהירו ובסיכומיו, לפיה הגם שקן-תור היה רשאי להודיע על פירוק השותפות הראשונה, עדיין יש ללמוד מהתנהגות הצדדים, שלא זו בלבד שלא התכוונו לפרק את השותפות הראשונה, אלא להיפך, ביקשו להרחיב את פעילותה. על כוונה זו מבקש התובע ללמוד מפעולות שונות שביצע יחד עם קן-תור, כגון: שיתוף הפעולה שיצרה השותפות הראשונה עם עורכי דין שונים, ביניהם, עו"ד בכר; נטילת המשכנתא בשנת 1994 לתקופה של 25 שנה באמצעות אוניקס, שהינה כאמור, חברה בבעלות משותפת של התובע וקן-תור; ההסכמה כי השותפות הראשונה תשלם לאוניקס דמי שכירות באמצעותם תממן אוניקס את החזר המשכנתא; העובדה כי הוא וקן-תור ערבו באופן אישי לבנק להחזר המשכנתא; חתמו בשם השותפות הראשונה על חוזה השכירות באוגוסט 1995 לתקופה של 9 שנים ו-11 חודשים [היינו, עד חודש יולי 2005] כשלטענת התובע, הכוונה הייתה להאריך את חוזה השכירות עד לפירעון המשכנתא בשנת 2019, וכן כניסת השותפות הראשונה למשרדיה החדשים בשנת 1995. 15. התובע אף ביקש להסיק את רצון הצדדים להמשיך את קיומה של השותפות הראשונה לפרק זמן ארוך יותר, מעצם הקמתה של השותפות השנייה בשנת 1992, מהמעבר למשרדים החדשים באוגוסט 1999; מרכישת רכב חדש על-ידי שוורץ מכספי השותפות השנייה, ומהכספים שהושקעו על-ידי הצדדים במעבר בין המשרדים - שהסתכמו לטענת התובע במאות אלפי שקלים לשנת 1999. 16. התובע טוען למעשה שהנסיבות שקדמו להודעת קן-תור בדבר רצונו לפרק את השותפות הראשונה, גוברות על ההודעה המאוחרת יותר ומאיינות אותה. אין לקבל טיעון זה. העובדה שקן-תור והתובע נטלו על עצמם בעבר התחייבויות ארוכות טווח, איננה מובילה בהכרח למסקנה בדבר רצון משותף להמשיך את השותפות הראשונה לעולם ועד. שותף רשאי להתאכזב מציפיותיו, וגם אם קיווה בעבר כי השותפות תהא ארוכת טווח, אין ידיו כבולות, ורשאי הוא להודיע על הפסקתה. התוצאה היא שאף שהתובע הוכיח כי אכן הייתה בעבר מצדו ומצד קן-תור כוונה להמשיך ולפעול יחד במסגרת השותפות הראשונה במשך תקופה ארוכה, עדיין עומדת לכל אחד מהם הזכות להודיע "בכל עת" על רצונם לפרק את השותפות, כלשון סעיף 36 לפקודה. 17. העובדה כי השותפות הראשונה עדיין רשומה ברישומי רשם השותפויות, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. עצם רישומה או מחיקת רישומה של שותפות, כמו גם סגירת תיק המע"מ, הן פעולות דקלרטיביות בלבד כלפי צדדים שלישיים, אשר אינן יוצרות את הזכויות או החובות בין השותפים בשותפות. לשון אחרת, כפי שניתן ליצור שותפות בין הצדדים אף ללא רישומה (ראו סעיף 6 לפקודה) כך יכולים הצדדים להודיע על פירוקה בכל עת, ובכך תגיע השותפות לידי סיום, גם אם לא התבקשה מחיקת הרישום. (ראו גם האמור בספרו של זלמן יהודאי "דיני שותפויות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקאי" (להלן - דיני השותפויות) בעמ' 254). 18. אשר על כן, מסקנת הביניים הינה כי השותפות הראשונה הגיעה לקיצה עם מתן הודעת קן-תור, ולכל המאוחר, בסוף חודש דצמבר 1999. עתה יש לילך כברת דרך נוספת ולבחון את תוצאתה המעשית של הודעת הפירוק שנתן קן-תור, משהצדדים חלוקים בשאלה, מה הוסכם ביניהם באשר לדרך בה תפורק השותפות הראשונה, ואם אכן הוסכם. מה אירע בעקבות הודעת קן-תור? 19. לגרסת הנתבעים, לאחר שקן-תור הודיע לתובע אודות רצונו לפרק את השותפות הראשונה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע ימשיך להחזיק במלוא פעילות השותפות הראשונה וזו תיוותר בשלמותה בידיו, בעוד שחלקו של התובע בשותפות השנייה יועבר לידי קן-תור. הנתבעים טוענים כי התובע לא אולץ לקבל את חלקו של קן-תור בשותפות הראשונה, שכן היה זה הוא שבחר להמשיך את פעילות השותפות הראשונה לבדו, לשם כך אף קיבל את מלוא הציוד, המשרדים והמוניטין של השותפות הראשונה. 20. קן-תור טוען בתצהירו כי המגעים בדבר פירוק השותפות הראשונה החלו כבר בחודש ינואר 1999, עת נודע לו כי התובע מפר הסכמים שונים שסוכמו ביניהם שהיוו לדבריו תנאי להמשך השותפות הראשונה. במסגרת שיחות אלה, הציע לתובע מספר אפשרויות לפירוק השותפות הראשונה, והתובע הציע כי חלקו של קן-תור בשותפות הראשונה יועבר אליו, כולל הנכסים והזכויות הנובעים מכך, ובמקביל, חלקו של התובע בשותפות השניה יועבר לקן-תור. לטענת קן-תור, בעת ההיא השותפות השנייה הייתה רווחית פחות מהשותפות הראשונה באופן ניכר. נטען כי בידי התובע נותרה פרקטיקה רחבה ומשגשגת, וכי טענותיו בדבר קריסתה, אין מקורן בפירוק, כי אם ככל הנראה מהתנהלות התובע. בהקשר זה הפנו הנתבעים לתצהירים שונים של עובדות המשרד, שהצהירו כי "בזמן אמת" שמעו מפי קן-תור על ההסכמה כאמור. 21. מנגד, מכחיש התובע הסכמה שכזו. לטענתו, מאז הודיע קן-תור על רצונו לפרק את השותפות הראשונה, לא הוסדר נושא פירוקה כדבעי. בעבר אמנם נעשה ניסיון להסדיר את חלוקת החובות והנכסים של השותפות הראשונה בינו לבין קן-תור, אולם הדבר לא צלח. לדבריו, הסכמה שכזו, לו הייתה, הייתה אמורה למצוא את ביטויה עלי כתב, ולא בכדי לא קיים כל מסמך המתעד אותה. 22. במחלוקת זו ראיתי להעדיף את גרסת התובע, לפיה מאז הודיע קן-תור לתובע על רצונו לפרק את השותפות הראשונה, לא הצליחו השניים להגיע להסכמה כלשהי באשר לפן המעשי של הפירוק. הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא ממשית שיש בה להעיד על הכוונה לחלק את השותפויות בין התובע לבין קן-תור לפי המתווה שהוצג על-ידם, וסביר להניח, בהינתן שמדובר בעורכי דין, כי הסכמה שכזו הייתה מוצאת ביטוי בכתובים. 23. מנגד, מצאתי בחומר הראיות שהוצג לפניי אסמכתאות רבות התומכות בגרסת התובע, והשוללות קיומו של הסדר, ואלו הן: מכתב ששיגר התובע "בזמן אמת" לקליינר ביום 13.12.99 (נספח 16ב לתצהיר תובע) בו הוא כותב כי על קן-תור להסדיר מחצית מהחובות של השותפות הראשונה מול הבנקים, הספקים, העובדים ושלטונות המס. בסעיף 4 למכתב אף צויין: "עדיין לא ברור גובה הנזק שגרם צביקה בנטישתו לחלקי בשותפות ימין, קן-תור שוורץ". ברי כי לו חולקו השותפויות, לא היה מקום למשפט זה; מכתב ששיגר התובע לקן-תור בתאריך 16.12.99 (נספח 17 לתצהיר התובע) בו דרש כי קן-תור יסדיר מחצית חובותיו לספקי השותפות הראשונה; ידאג לנושא הוראות הקבע, וקבל על כי קן-תור טרם מילא הבטחותיו בעניין זה. בסעיף 3 למכתב, ראה התובע לדרוש מקן-תור להעביר אליו זיכוי חודשי מהשותפות השנייה החל מחודש יולי 1999 ואילך. כן ביקש להעביר אליו העתק מדוחות מחצית השנה שקדמה למכתב, וכן: "בקשתי לקיים ישיבת שותפים בימין, קן-תור שוורץ לצורך קבלת דו"חות כספיים, כ"א, ותחומי העיסוק של המשרד". בסעיף 5 למכתב ציין התובע: "בעקבות פרוק השותפות קיים חוסר ודאות בכל הקשור לפגיעה, אם נגרמה לי, בשותפות ימין, קן-תור שוורץ". הערה נוספת של התובע במכתב זה: "נכון שלא ניתן לכפות עליך נטישת שותפות ימין, קן-תור...אבל נראה לי נכון וצודק כי תשא בנזקים שנגרמו כתוצאה מאופן פירוק השותפות על ידך, דבר שגרם הפרת הסכמים הן עם גילה בכר ואולי גם עם ימין, קן-תור שוורץ" - אינה עולה בקנה אחד עם טענת ההסדר; סעיף 11 לאותו מכתב מתייחס לציוד, וכך טען התובע: "לראשונה, אצל קליינר, ביום 8.12.99, הבנתי כי קיימות לך טענות לזכות בדבר ציוד שנותר במשרד...אין לך כל חלק בציוד וזאת מן הסיבה שכאשר נכנסת למשרד שהיה בבעלותי, לא שלמת מאומה על ציוד וספרות משפטית שלי שהיו משרד בזמנו ושהיו ברמה סבירה לימים ההם". סעיף עומד בסתירה לגרסת קן-תור, לפיה נטל התובע יחד עם השותפות הראשונה גם את מלוא הציוד שלה; מכתב שכתב התובע לשוורץ ביום 3.1.00 (נספח 18א לתצהיר התובע) שם דרש, בין היתר: "הנני חוזר ומבקש לקיים ישיבת שותפים דחופה ביחס לעניינים המתחייבים מן השותפות...אבקש כי הדיווחים השוטפים יועברו גם אלי במקביל. הנני מציע כי תקוים ישיבת שותפים שבועית בהשתתפותי על בסיס קבוע. הנני מבקש להעביר את כל התקבולים השוטפים המגיעים לימין, קן-תור מאת ימין, קן-תור שוורץ". מכתב ששלח התובע לשוורץ ביום 5.1.00 (נספח 18ב) בו דרש לקיים ישיבת שותפים בשותפות השנייה; מכתב ששלח התובע לשוורץ ביום 16.1.00 (נספח 18ז'); מכתב ששלח התובע לשוורץ ביום 1.3.00 (נספח 18י"א לתצהיר התובע); למכתב ששלח התובע לקן-תור ביום 20.2.00 (נספח 18ט' לתצהיר תובע), השיב קן תור בכתב ידו על גבי המכתב: "אכן הגיע הזמן. אך כל תשובה ישירה לא תישא פרות. אשמח לענות במסגרת בוררות", ובהמשך: "אני מציע שילוב של פישור ובוררות של שופט מחוזי בדימוס אשר בשלב הראשון יסייע לשנינו לסכם מה שנוכל אבל בהמשך יכריע בשארית כל המחלוקות אשר בינינו לרבות בנושא ימין קן-תור שוורץ". לו היה בנמצא ההסדר הנטען, היה אמור קן תור להשיב כי השותפות השנייה כבר אינה מעניינו של התובע. מכתב ששלח התובע לקן-תור ביום 6.1.00 (נספח 18ג' לתצהיר התובע) בו הלין שמזה מספר חודשים הופסקה הזרמתם של התקבולים השוטפים החודשיים מהשותפות השנייה לשותפות הראשונה "ללא סיבה", אף חזר על דרישתו כי קן-תור ידאג לשאת בחובות השותפות הראשונה עם פירוקה, ועל הצעתו לקיים ישיבת שותפים בשותפות השנייה (סעיף 25 למכתב). מכתב תשובה ששלח קן-תור לתובע, ללא ציון תאריך (ככל הנראה מיום 12.1.00, לפי התאריך המוטבע על-ידי מכשיר הפקס) (נספח 18ד' לתצהיר התובע). בסעיף 4 למכתב ציין קן-תור: "...אני חוזר על הצעתי כי כל המחלוקות יוכרעו בבוררות אשר תתנהל ע"י בלוח זמנים מוגדר וקצר..."; מכתב ששיגר קן-תור לתובע ביום 21.3.00 (נספח 18י"ג לתצהיר התובע) בו מציין קן-תור כי הנושאים שנותרו במחלוקת הינם חלוקת נכסי השותפות הראשונה; סיום חלוקת ההתחייבויות וחיסול עסקי השותפות ואוניקס. מכתב שקן-תור כתב לקליינר ביום 13.12.99 (נספח 16ג' לתצהיר התובע) לאחר פגישה שנערכה במשרדה בעניין פירוק השותפות הראשונה, ובו מבקש קן-תור כי בשלב זה יוקפא נושא ציוד המשרד של השותפות הראשונה. 24. הנה כי כן, קן-תור אמנם הודיע לתובע כי הוא מסיים את השותפות הראשונה, אך להודעה זו לא היה המשך בדמות הסכמה בדבר אופן חלוקת הזכויות, לא נערכה התחשבנות, התובע המשיך לזעוק כי נעשה לו עוול, וקן-תור עצמו הציע כי המחלוקות ביניהם תועברנה לבוררות. המסקנה ביחס לשותפות הראשונה 25. כאמור לעיל, התובע וקן-תור לא הסדירו את חלוקת נכסיה וחובותיה של השותפות הראשונה, ולא נערכה ביניהם ההתחשבנות המתבקשת. אמנם ניתנה על-ידי קן-תור הודעה על פירוק השותפות עוד בשנת 1999, אולם אין בהודעה כדי לגרום לשותפות להתפוגג באוויר ולאיין כבמטה קסמים את חובותיה וזכויותיה של השותפות, בינה לבין צדדים שלישיים ובין השותפים בינם לבין עצמם. וכאמור בספר "דיני השותפויות" שצוטט לעיל: "...השותפות ממשיכה את קיומה לצרכים מסויימים - צרכי הפירוק והחיסול - גם לאחר שנתפרקה. וקיום זה אינו פיקטיבי בלבד, שכן כל עוד מצויים נכסים בידי השותפות, וכל עוד קיימות חובות אשר עליה למלאן, כלומר: כל עוד לא חוסלה השותפות, מתמשך והולך, לגבי אותם נכסים ואותן חובות, היחס המשפטי שהיה קיים בעבר בין השותפים הבודדים" (עמ' 254). הפועל היוצא מדברים אלה הוא, שבהעדר הסדר בין התובע לבין קן-תור באשר לפירוק השותפות הראשונה, ועל רקע טענת התובע כי נושאים כספיים רבים ביחס לשותפות זו טרם הוסדרו - בין השניים עודנה מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת העונה על התנאי הראשון הנדרש בתביעה למתן חשבונות. 26. אין חולק כי שותפות בין צדדים מקימה תשתית מתאימה לקיומה של "מערכת יחסים מיוחדת" המצדיקה מתן חשבונות, ובאותה מידה ניתן לומר כי שותפות שפורקה אך טרם חוסלו ענייניה באה אף היא בגדרה של אותה מערכת יחסים. מכאן קצרה הדרך למסקנה לפיה ככל שעסקינן בשותפות הראשונה, הוכיח התובע מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין קן-תור המקימה לו עילה לדרוש מתן חשבונות. הדרישה ביחס לשותפות השנייה 27. לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, היינו, אודות מתן הודעה בדבר פירוק השותפות הראשונה ובדבר היעדר הסכם בין התובע לבין קן-תור באשר לחלוקת פעילות השותפות ביניהם, עולה השאלה - מהו מעמדה של השותפות השנייה. הצדדים חלוקים אף בשאלה זו. 28. לטענת הנתבעים, השותפות השנייה פורקה מאליה עם הודעת הפירוק שניתנה ביחס לשותפות הראשונה, היינו, כבר בשנת 1999, וזאת משלטענתם השותפות השנייה הוקמה בהסכם שנכרת בין השותפות הראשונה - מצד אחד, לבין שוורץ - מצד שני. לגישתם, השותפות השנייה שואבת את חיותה מעצם קיומה של השותפות הראשונה, ומזו גוועה עם פירוקה, נפחה אף השותפות השנייה את נשמתה, משאין עוד ישות משפטית המהווה "שותף" בשותפות השנייה. עמדתם זו באה לידי ביטוי במכתבו של קן-תור לתובע ביום 7.12.00 (נספח 20 לתצהיר התובע) שם ציין, בין היתר: "הפירמות "ימין קן-תור ו"ימין קן-תור שוורץ" אינן קיימות יותר...והינך נדרש למחוק כל אזכור להן על גבי נייר המכתבים של משרדך". 29. מנגד טוען התובע, כי הסכם הייסוד של השותפות השנייה נכרת אמנם באופן פורמאלי בין השותפות הראשונה לבין שוורץ, אולם בפועל, השותפות השנייה הוקמה על-ידי יחידי השותפות הראשונה קרי: התובע וקן-תור, מצד אחד, ושוורץ מצד שני. ברוח זו גם נקבע כי חלוקת הרווחים של השותפות השנייה תיעשה באופן אישי בין הצדדים, כמו כן נקבע בהסכם כי לכל אחד מהצדדים חבות אישית כלפי השותפות השנייה, אף נקבע תפקידו האישי של כל אחד מהצדדים בשותפות באופן אישי. לטעמו, השותפות השנייה חיה וקיימת ולא פורקה מעולם, כפי שכתב לקן-תור ביום 14.1.00 (נספח 18ו' לתצהיר התובע): "הינך נדרש לכסות לאלתר את הליך חובות הבר-מינן ימין, קן-תור זל"...הינך נדרש להעביר אלי דין וחשבון מפורט של ימין, קן-תור שוורץ תבדל"א". 30. פירוק שותפות, ולענייננו, פירוק השותפות הראשונה, הינו רק הצעד הראשון בדרך לחיסולה של השותפות כישות משפטית. כל עוד לא הגיעה השותפות הראשונה לסוף דרכה (הכוללת, בין היתר, חלוקת נכסים, ציוד, חובות ורווחים) הרי שזכויותיה וחובותיה שעמדו לה כישות משפטית טרם פירוקה, עומדים בעינם גם עתה. האמור כולל גם את חיובי השותפות הראשונה בהסכם ליצירת השותפות השנייה. לא למותר לציין, כי קבלת טענתם של הנתבעים, עשויה להביא למצב אבסורדי לפיו כל אימת שמודיע שותף בשותפות על רצונו לפרק את השותפות, בהינתן שהתקיים המצב המתאים לכך לפי הפקודה - מבוטלים בזאת חיוביה של השותפות בהסכמים עם צדדים שלישיים, כמו גם זכויותיה. זאת ועוד, השותפות הראשונה מורכבת כאמור מיחידי השותפות, התובע וקן-תור, שקיבלו על עצמם, כבאי כוחה של השותפות הראשונה, לעמוד בהתחייבויות השותפות הראשונה בהסכם שייסד את השותפות השנייה. עם פירוקה של השותפות הראשונה, מתייצבים בחזית יחידי השותפות הראשונה - התובע וקן-תור - ועליהם מוטלת החובה להמשיך ולקיים את חיובי השותפות הראשונה כפי שהם באים לידי ביטוי בהסכם ליצירת השותפות השנייה. ישותה של השותפות השנייה לא התפוגגה עם מתן הודעת קן-תור על פירוק השותפות הראשונה, וזו ממשיכה להתקיים, כפי רעותה הראשונה, עד לסיום בירור זכויותיה וחובותיה, הן כלפי צד שלישי והן בין יחידי השותפות בינם לבין עצמם. המסקנה המתבקשת הינה איפוא כי השותפות השנייה לא פורקה במועד הודעת קן-תור על פירוק השותפות הראשונה 31. כזכור, הצדדים הסכימו בשעתו כי השותפות השנייה הוקמה למשך 10 שנים, עד ליום 31.12.02. לטענת התובע יש לקבוע מועד פירוק מאוחר יותר לשותפות השנייה, זאת על רקע טענתו כי התנהגות הצדדים מלמדת על רצונם להאריך את תקופת השותפות השנייה מעבר למועד שצוין בבקשת רישומה. בטענתו זו נסמך התובע, בין היתר, וכאמור לעיל, על חתימת השותפות השנייה על חוזה השכירות למשרדים החדשים בחודש אפריל 1999, לתקופה של בת 10 שנים; המעבר למשרדים החדשים באוגוסט 1999; רכישת רכב חדש על-ידי שוורץ מכספי השותפות השנייה, הכספים שהושקעו על-ידי הצדדים במעבר בין המשרדים המתבטאים במאות אלפי שקלים לשנת 1999. 32. עם זאת, כל אותן נסיבות עליהן נסמך התובע, הינן נסיבות שהתרחשו לפני מתן הודעת הפירוק של קן-תור. בפועל, לאחר שהודיע קן-תור לתובע על רצונו לפרק את השותפות הראשונה, חדלה להתקיים האידיליה בין השניים, והטענה בדבר כוונה להארכת תקופת חייה של השותפות השנייה מעבר למוסכם - אין לה על מה שתסמוך. בהעדר אינדיקציה בדבר רצון הצדדים לשנות את מועד פירוק השותפות השנייה: להאריכה - כטענת התובע, או לקצרה - כטענת הנתבעים, ומשלא הוכח כי התקיימו במקרה דנן התנאים המתאימים לכך לפי הפקודה, אין להסיק אלא כי מועד פירוק השותפות השנייה הינו ביום 31.12.02. האם הוכחה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת גם ביחס לשותפות השלישית 33. לטענת התובע, ביום 6.12.00 הקימו הנתבעים את השותפות השלישית, אשר עיסוקה היה זהה לעיסוקה של שותפות השנייה, ומשכך הוותה ביחס אליה עסק מתחרה. בהתאם לסעיף 39 לפקודה, חל איסור על שותף להקים עסק הדומה במהותו לעסק השותפות, ואותו שותף מחויב ליתן לשותפות דין וחשבון על כל הרווחים שעשה במסגרת אותו עסק מתחרה. 34. לא שוכנעתי כי התובע בא בגדרה של סיטואציה שכזו. התובע צירף לתצהירו העתק מפרופיל השותפות השנייה ומפרופיל השותפות השלישית, וטען כי עולה מהם כי עסקינן בעסקים מתחרים, למעשה זהים. אינני סבורה כך. אל לנו לשכוח כי מדובר בבעלי דין שהינם עורכי דין, ולא ניתן לומר ששותף שפרש משותפות אחת לא יוכל לחבור לשותפות אחרת של עורכי דין שהרי זהו מקצועו. בענייננו אף מדובר בעורכי דין בעלי התמחויות ספציפיות, במיוחד הכוונה לקן-תור ולשוורץ, העוסקים בתחום ההגירה וניוד עובדים, בו יש להם ככל הנראה ידע מיוחד. 35. על מנת שנתבונן על השותפות השלישית ככזו המקימה מערכת יחסים מיוחדת עם התובע, היה עליו להוכיח כי זו נטלה מנכסי השותפות השנייה; העבירה אליה את תיקיה; העבירה אליה את לקוחותיה; וכן פעולות דומות, וכזאת לא הוכח. בחשדות ובטענות לא סגי. מסקנת האמור היא כי לא התרשמתי בדבר קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לבין השותפות השלישית. התנאי השני - קיומה של זכות תביעה 36. מהמסקנות אליהן הגעתי בכל הנוגע לשותפות הראשונה והשנייה, עולה גם קיומה הלכאורי של זכות התביעה של התובע נגד הנתבעים בגין שותפויות אלו. בכתב התביעה ובתצהירו מפרט התובע את הנזקים אשר נגרמו לו לטענתו מפירוק השותפות הראשונה, ובכלל זה, הטענה כי עם עזיבת השותפות הראשונה, נטל עמו קן-תור תיקי לקוחות שונים שהיו רכושה של השותפות הראשונה, כעולה מרשימות של תיקים אלה שפורטו במסגרת נספחי תצהירו. בשלב זה הטענה לא נסתרה. התובע אף טוען כי נותרו התחייבויות הקשורות בשותפות הראשונה, כי אינו חייב לשאת בהן לבדו וכי על קן-תור להשתתף בהן. אף נותר חשבון נאמנות משותף ובו כספים, שטרם חולקו, שבו מחזיקים עדיין התובע וקן-תור. 37. ביחס לשותפות השנייה טוען התובע, בין היתר, כי הנתבעים הפסיקו להעביר לו את הרווחים שהגיעו לו, כפי חלקו, בשותפות זו מאז פירוק השותפות הראשונה; עשו שימוש בציוד ובנכסי השותפות השנייה; רכשו ציוד מכספי השותפות השנייה, בכלל זה, נרכש הרכב על-ידי שוורץ. כן טוען התובע כי הכנסות השותפות השנייה כללו גם תקבולים בגין ספרים שהוציאה השותפות השנייה, וחלקו בתגמולים אלו לא שולם לו. הטענה לא נסתרה שהרי הנתבעים טענו כי אף השותפות השנייה פורקה ולמעשה לא מגיע לתובע דבר ממנה. עם זאת, התובע לא הרים את הנטל הנדרש בדבר זכאותו לקבלת חשבונות רלוונטיים בגין "...תגמולים בגין ספרים שהוצאו" (עמ' 10 לסיכומים). בסעיף (C)9 להסכם להקמת השותפות השנייה, הסכימו הצדדים כי כחלק מהכנסות השותפות, ייחשבו גם התגמולים המשולמים בפועל לקן-תור ולשוורץ בגין הספר "דיני הכניסה לארצות הברית", עד ליום 31.12.93 (כולל), לרבות תגמולים שיתקבלו בגין מהדורה חדשה ו/או תוספת של הספר. מאחר שהוסכם כי תקופת התביעה תוגבל לתקופה שמתחילה ביום 13.6.99 - ממילא נשמט הבסיס לפריט זה. סיכום 38. התובע הוכיח כי מתקיימים לגביו שני התנאים הנדרשים על מנת לחייב את הנתבעים במתן חשבונות, הן ביחס לשותפות הראשונה (בהתייחס לקן-תור) והן ביחס לשותפות השנייה (בהתייחס לשני נתבעים). כאמור, לא הונחה תשתית מספקת לחיובם של הנתבעים במתן חשבונות אף ביחס לשותפות השלישית, או לכל שותפות אחרת שאינה השותפות הראשונה והשנייה, כנטען בסעיף 28 לסיכומי התובע. 39. משכך אני מורה לנתבעים להמציא לתובע חשבונות מפורטים ומאומתים בתצהיר, באופן הבא: ביחס לשותפות הראשונה: על קן-תור להמציא לתובע חשבונות מפורטים הקשורים לתיקים, לציוד ולנכסים שנטל מהשותפות הראשונה, וכן לרווחים שהפיק מתיקים אלו, לתקופה החל מחודש יולי 1999 ועד ליום הגשת התביעה - 13.6.06. ביחס לשותפות השנייה: על שני הנתבעים להמציא לתובע חשבונות מפורטים הקשורים ברווחים בלתי מחולקים של השותפות; בציוד שניטל או נרכש וכן בהכנסות השותפות השנייה מכל מקור שהוא ובהוצאותיה לתקופה החל מיום 31.12.99 ועד ליום 31.12.02. החשבונות ימסרו בצורה מסודרת ויתמכו בתצהיר בו יאמר כי אלו החשבונות ואין זולתם. החשבונות ימסרו תוך 60 יום. הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בשלב ביניים זה בסך 11,700 ₪ כל אחד. עורך דיןתביעה למתן חשבונותמסמכיםמתן חשבונות