להלן פסק דין בערעור בנושא קיצור תקופת מאסר על עבירות תנועה: פסק דין 1. זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י. ריבלין) בתיקים פל': 571/04, 584/05 ו- 683/05 (באיחוד דיון), מיום 2.10.05. המערער הורשע\ על פי הודאתו, בביצוע העבירות הבאות: שלוש עבירות של נהיגה בזמן פסילה, שלוש עבירות של נהיגה ללא ביטוח, מסירת שם ומען כוזבים וכן שימוש ברישיון נהיגה מזויף. העונש אשר הושת עליו היה: 20 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו ה-30.8.05; 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; שנה פסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה מיום שחרורו; קנס בסך 5,000 ₪ או 60 יום מאסר תמורתו. הערעור מוגבל למרכיב המאסר בפועל בלבד. 2. על פי כתבי האישום, נהג המערער במכונית בידעו כי הנו נוהג תחת פסילה. כאשר נעצר המערער בפעם האחרונה, הציג לשוטרים רישיון נהיגה מזויף מפלסטיק, אשר שילם בעדו 4,500 ₪ ובו היו מצויים פרטיו של אחיו, אבי משעלי, אך בגוף הרישיון וכן בגבו הייתה מוטבעת תמונתו של המערער. בנסיבות אלה גם נהג המערער ללא ביטוח בר תוקף. בגזר דינו התייחס בית המשפט קמא, בין היתר, לעברו התעבורתי העשיר ובמיוחד לשלל העבירות של נהיגה בפסילה, אותן ביצע המערער החל משנת 2000, עת נגזרה עליו פסילה למשך 5 שנים, תוך הארכת מאסר על תנאי. אי לכך מצא בית המשפט קמא, כי אין תקווה רבה לשינוי בהתנהגות המערער, ומכאן הצורך בהרתעתו בצורה מוחשית מלעבור עבירות נוספות. 3. בא כוח המערער, כאמור, הגביל את הערעור רק למרכיב המאסר בפועל. הוא טען שעונש המאסר הנו חריג בחומרתו. גם כאשר חיפש בתקדימים לא מצא פסק דין בו הוטל עונש דומה לעונש דידן. הפסיקה החמורה ביותר מבחינת נסיבות ביצוע העבירה אשר מצא היתה מבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 7519/04 מדינת ישראל נ' יאור משה, מיום 30.11.05). בתיק האמור, ערערה המדינה על קולת עונשו של המשיב, אשר ביצע שורה של עבירות חמורות הרבה יותר מהעבירות בהן הורשע המערער דנן. בין השאר, המשיב שם הורשע בעבירות הבאות: הכשלת שוטר במילוי תפקידו, התחזות לאדם אחר, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח תקף. בנסיבות העניין האמור, משנעצר המשיב והשוטר חשד בו שהוא מוסר פרטים מזהים לא נכונים, התבקש המשיב לנסוע אחרי הניידת לתחנת המשטרה. המשיב נסע כפי שהתבקש, אך כאשר הגיע לצומת ביצע פניית פרסה, חזר על עקבותיו וברח מהמקום. בנוסף לכך נשלל רישיונו ארבע פעמים בעבר והוא נידון בגין כך לפסילת רישיונו מספר פעמים, ובפעם אחת אף נידון למאסר של עשרה ימים ופעמיים למאסר על תנאי. למשיב שם היה גם עבר פלילי עשיר ומכביד. בית המשפט שלערעור התערב בקולת העונש אשר הושת על המשיב בערכאה הראשונה, והחמיר בעונשו, בכך שגזר עליו 18 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים בפועל והיתר על תנאי, והחמיר ביתר מרכיב גזר הדין. לדידו של הסנגור המלומד, עונש המאסר של 20 חודשים, אשר הושת על המערער, דומה בחומרתו לעונשים המושתים על מי שגרם לפגיעה בנפש. הסנגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובקורותיו בילדותו. הוא ציין גם, כי המערער נעצר בערב חתונתו ושליחתו למאסר ממושך תפגע בשיקומו. לדידו, לא היה מקום לייחס למערער חוסר תום לב כאשר הסתמך ביודעין על טעותה ומחדלה של המערכת, שלא עדכנה את רישומיה והנפיקה לו רישיון נהיגה עת היה נגדו פסק דין פסילה למשך 5 שנים. מכל מקום, טען, אין להפריז בעניין זה. 4. בא כוח המשיבה מתנגד לערעור, ולהן נימוקיו: המערער נידון חמש פעמים בגין עבירה של נהיגה תחת פסילה, וכן עבירות נלוות של החזקת רישיון נהיגה מזויף וללא ביטוח. המערער חזר וביצע את העבירה של נהיגה תחת פסילה בידעו שעונש מאסר מרחף מעל ראשו, ושקל את הסיכויים שהוא ייתפס. המערער מצדו נקט באמצעי זהירות בכך שהוא הצטייד ברישיון נהיגה מזויף, תמורתו שילם סך של 4,500 ש"ח. בא כוח המשיבה הוסיף כעובדה, כי מעט מאוד שוטרים מופקדים על איתור נהגים הנוהגים תחת פסילה. הוא אישר כי מדובר בעונש מאסר חריג בחומרתו, אך נוכח זלזולו הבוטה של המערער, ושהוא "מצפצף על כולם", גם כאשר הוא יודע שהוא עלול להישלח למאסר, העונש נראה סביר ומאוזן. במקרה זה לא מדובר באדם נורמטיבי, וגיליון הרשעותיו מלמד זאת. באשר לפסק הדין עליו מסתמך בא כוח המערער ציין בא כוח המשיבה, שמדובר בערעור של המדינה וידוע כי ערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם נאשמים. 5. אין חולק כי המערער לא השחית את זמנו לריק, בלשון המעטה, מאז שנפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה עוד בשנת 2000. הוא עשה את כל שלאל ידו כדי לעקוף את צווי בית המשפט ולהפר אותם ברגל גסה. צודק בא כוח המשיבה בכל אשר טען. אוסיף, כי חומרת העונש נגזרת מחומרת העבירות ומהנסיבות בהן הן מבוצעות. במלים אחרות, ככל שהעבירות המבוצעות תהיינה חריגות בחומרתן, כך יהיה גם העונש חריג בחומרתו. במקרנו, המערער זלזל בכל מוסכמה מתוך מודעות וככל הנראה מתוך שקילת הסיכויים המועטים שהוא ייתפס. אף לאפשרות זו הוא התכונן על ידי רכישת רישיון נהיגה מזויף תמורתו שילם במיטב כספו. באשר לנסיבות האישיות יש להבהיר בצורה הברורה ביותר, כי כאשר מדובר בסכנה מוחשית, כפי שיש בפנינו כאן, משקלן של הנסיבות האישיות מתמעט בהתאם. נסיבות אישיות אינן מהוות הכשר להתנהגות לא חוקית שיש בה סכנה למשתמשים בכבישים ואיננה מהווה היתר להפרת צווי בתי המשפט ולזלזל בהם. המערער כאדם רציונאלי חייב היה להפעיל את שיקול דעתו ולהבין שהוא נמצא במצב שעלול הוא להיענש בצורה חמורה אם יבצע את העבירות בהן הורשע. המסקנה מכל האמור לעיל היא, שהעונש הראוי בעניינו של המערער הנו כזה אשר יעמוד באופן פרופורציוני לחומרת העבירות ולהתנהגותו הקלוקלת. 6. ואולם, ברי כי העונש אשר הושת על המערער הנו חריג בחומרתו ופוגע בו יתר על המידה, בעיקר נוכח העובדה שלא היה מאסר על תנאי העומד לחובתו. לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, ועיינתי בפסיקה אשר הוגשה לעיוני, נראה לי שיש מקום ללכת לקראת המערער ברכיב המאסר בפועל. לדידי, קיצור תקופת המאסר בפועל ל-15 חודשים תגשים מטרות הענישה בעניינו של המערער באופן מאוזן וראוי, תוך שהעונש יגלם בחובו גם את חומרת העבירות דנן ולעברו התעבורתי המכביד של המערער. 7. אי לכך, תחת 20 החודשים אשר הושתו עליו, הנני מעמיד את תקופת המאסר בפועל על 15 חודשים, כאשר חמשת החודשים הנותרים יהיו על תנאי למשך שנתיים שלא ינהג תחת פסילה ולא ישתמש ברישיון מזויף. כל יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם. משפט תעבורהעבירת תנועהמאסר