מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה ייצוגית בדיני עבודה: 1. בפניי בקשה לאשר את תביעת התובע ברכיבים פנסיה וניכויים מהשכר, כתביעה ייצוגית. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו, על פי הנטען, בגין תקופת עבודתו בנתבעת. במקביל הוגשה בקשה לאישור חלק מעילות התביעה כתובענה ייצוגית. ביום 14/6/09 התקיים דיון בבקשה, במהלכו נחקרו התובע ומנכ"ל הנתבעת, מר דודי בינבנישתי. 2. בית הדין בהחלטתו מיום 1/11/10 (הרכב בראשות השופטת בדימוס חנה בן יוסף) דחה את הבקשה לאישור התביעה כתובענה יצוגית. בית הדין הגיע למסקנה כי גובה התביעה והעילות השונות והמרובות מצדיקים את דחיית הבקשה, בהסתמך על פסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 425/09 אבישי גולדברג נ' אגודת השומרים בע"מ. 3. על החלטת בית הדין הוגש ערעור מטעם התובע. ביום 5/7/11 נתן בית הדין הארצי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כלדקמן: "עניינו של המערער לעניין אישור התובענה הייצוגית יוחזר לבית הדין קמא על מנת שידון באפשרות אישור תובענה ייצוגית אך ורק לגבי עניין ההפרשה לפנסיה והניכוי מהשכר. בטרם ידון בית הדין בשאלת אישור התובענה הייצוגית לגבי שני עניינים אלה, יהיה עליו לפנות להסתדרות כארגון העובדים היציג במקום ולברר את עמדתה ביחס לשני עניינים אלה ביחס לתקופה הנטענת בבקשה לאישור התובענה היצוגית. ככל שעמדת ההסתדרות תהיה בשלילה, יבחן בית הדין על פי הפסיקה והדין את שאלת אישור התובענה הייצוגית בנסיבות המקרה שלפנינו, ויקבע ממצאיו העובדתיים וישים ליבו גם לטענה כי אין למערער גופו עילת תביעה אישית בשני העניינים הללו וכי יש לשקול אפשרות של מינוי תובע מייצג אחר לפי סעיף 8(ג)(2) לחוק התובענות הייצוגיות...". 4. עם פרישת כב' השופטת בן יוסף לגמלאות, התיק הועבר לטיפולי. 5. בדיון שהתקיים ביום 31/10/11 הוצג על ידי הנתבעת "מזכר הבנות" שנערך בינה לבין ההסתדרות הכללית החדשה ביום 30/10/11. במזכר ההבנות אוזכר ההסכם הקיבוצי הכללי משנת 2011 (להלן - "הסכם האכיפה") וכן נקבעו כללים מיוחדים לנתבעת ובינהם: א. הארכת תקופת ההתישנות הקבועה בהסכם האכיפה והתאמתה לתקופת ההתישנות הנתבעת בתביעה הנוכחית. ב. התחייבות הנתבעת לצרף את מזכר ההבנות לתלושי השכר הנמסרים לעובדים. ג. אימוץ של הוראות הסדר האכיפה ביחס לכלל העובדים, לרבות מי שאינם עובדים עוד. 6. בהתאם להחלטה ממועד זה, נקבע מועד לתזכורת במעמד הצדדים בחלוף חצי שנה, וכן נקבע: "עד ליום 30.12.11 תודיע המשיבה אלו הליכים נקטה או בכוונתה לנקוט ומתי כדי לממש את ההסכם עם ההסתדרות. עותק מההודעה ישלח לב"כ המבקש." 7. בעקבות הדיון הוגשה הודעת הנתבעת בעניין אמצעים שהיא נוקטת לצורך אכיפת ההסכם שהוגש. בסיכומים הרחיבה ופרטה כי פעלה כדלקמן: א. צרפה את מזכר ההבנות לתלושי השכר של העובדים. ב. שלחה מכתב לכלל העובדים שהועסקו על ידה בו הודיעה להם כי הם רשאים לפנות לבירור זכויותיהם. 8. התובע הגיש בקשה למתן החלטה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בטענה כי התנהלותה של הנתבעת, לרבות ההודעה שהוגשה מטעמה, מלמדים כי אין בכוונתה לפעול לפיצוי העובדים. 9. בהחלטה מיום 16/4/12 נקבע כי יש לקבל את עמדת ההסתדרות בטרם תינתן החלטה בבקשה. 10. ביום 26/7/12 הוגשה עמדת ההסתדרות. 11. ביום 10/9/12 הוגש תצהיר משלים של מנכ"ל הנתבעת, מר דודי בינבנישתי. על פי התצהיר, בעקבות החתימה על מזכר ההבנות ומשלוח מכתבים לעובדים ולעובדים לשעבר, התקבלו מאות פניות של עובדים, הן דרך ההסתדרות והן לחברה עצמה. לטענת העד, ההסתדרות בדקה את הטענות תוך שימוש במסמכים ותלושי שכר שהועברו לה על ידי החברה וככל שמצאה ליקוי, פנתה לחברה. עוד נטען כי בעקבות הפניות, שילמה החברה סכומי כסף לעובדים שפנו. דוגמאות לכך הובאו בתצהיר. העד צירף לתצהירו נוהל שנערך בחברה, אודות בירור תלונות של עובדים. 12. התובע ויתר על חקירת המצהיר והגיש סיכומים משלימים מטעמו. 13. ביום 2/12/12 הוגשו סיכומים משלימים מטעם הנתבעת. 14. טענות התובע א. הבקשה עומדת בכל התנאים הקבועים בחוק לאישור תובענה כייצוגית. ב. בהתאם לפסיקה האחרונה של בית הדין הארצי - קיומו של הסכם קיבוצי אינו מונע הגשת תביעה ייצוגית, בנסיבות המתאימות. ג. לתובע עילת תביעה אישית בעילות אותן מבוקש לנהל כתביעה ייצוגית. העילות ראויות להתברר במסגרת תביעה ייצוגית. ד. השונות הנטענת בין חברי הקבוצה אינה מצדיקה את דחיית הבקשה. ה. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, הסכם האכיפה שנחתם בין ההסתדרות לבין הנתבעת, אינו מונע אישורה של התובענה הייצוגית. ההסכם אף אינו רלוונטי להליך זה, שכן הוא נחתם בשנת 2011, בעוד שהבקשה הוגשה בשנת 2008. ו. על פי הנתונים שהוצגו בתצהיר המשלים מטעם הנתבעת - במסגרת בדיקת הליקויים בתשלום זכויות העובדים - שולמו סכומים זניחים למספר מועט של עובדים. נתונים אלה מלמדים על היקף העובדים שלא קיבלו פיצוי על הפרת זכויותיהם, ומדגישים את הצורך בניהול התובענה כייצוגית. ז. במידה וייקבע כי לתובע אין עילת תביעה אישית - יש להורות על החלפת התובע המייצג. 15. טענות הנתבעת א. על המשיבה חל הסכם קיבוצי עוד לפני הגשת הבקשה. ב. בין הנתבעת להסתדרות יחסי עבודה סדירים, במסגרתם מטפלים נציגי ההסתדרת בטענות העובדים בנוגע לתנאי העסקתם. ג. בהמשך להסכמים הקיבוציים שנחתמו בין ההסתדרות לארגון המעסיקים, נחתם מזכר הבנות בין הנתבעת להסתדרות ליישום פרטני של הסכם האכיפה על עובדיה, כמתואר בתצהיר המשלים מטעם הנתבעת. ד. לתובע אין עילת תביעה אישית בעילות שנותרו לבירור. ה. לא הוכח קיומן של עילות הראויות להתברר כתביעה ייצוגית. ו. התובע לא העמיד גירסה עובדתית לתמיכה בבקשתו, לא ידע לאשר את נכונות תצהירו והודה כי אינו מכיר את הנתונים המתייחסים לעובדים אחרים של הנתבעת. לפיכך התובע אינו מתאים לייצג ולנהל את עניינם של חברי הקבוצה. 16. עמדת ההסתדרות א. הנתבעת חברה בארגון המעסיקים וחלים עליה ההסכמים הקיבוציים עליהם חתום הארגון, לרבות הסכם קיבוצי בענף השמירה משנת 2008 והסכם האכיפה משנת 2011. ב. על מנת לחזק את יחסי העבודה הקיבוציים - יש צורך לשמור על כוחו של ארגון העובדים היציג ולאפשר לו חופש פעולה בייצוג העובדים. ג. בהתאם להוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות, לא ניתן לאשר תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן. ד. החוק מחיל את החריג הקבוע בסעיף 10(3) גם על זכויות אישיות המתבררות במסגרת סכסוכי יחיד, על מנת שלא לפגוע ביחסי עבודה קיבוציים ובכוחו של הארגון היציג. ה. ההסתדרות פעלה ופועלת לאכיפת הוראות הסכמים קיבוציים בדרכים שונות. ו. האינטרס המיוצג על ידי ארגון העובדים הוא אינטרס קיבוצי כללי של כלל העובדים, מתוך ראיה רחבה וכוללת של ההסדרים הראויים. לעומתו, האינטרס הקבוצתי המיוצג על ידי התובע הייצוגי הוא סקטוריאלי. ז. לאור העתירות שתלויות ועומדות בבית משפט הגבוה לצדק בהתייחס לפסק דין וירון - יש מקום להמתין להכרעת בית המשפט העליון בטרם קבלת ההחלטה. ח. במסגרת הסכם האכיפה נקבעו מנגנונים יעילים להגברת אכיפת זכויות העובדים בענף השמירה ולהגברת ההרתעה בענף. בבדיקה מדגמית שנערכה בנתבעת עלה כי למעט ליקויים מועטים, הנתבעת עמדה בפרמטרים שנקבעו על ידי ועדת האכיפה. ההסתדרות פועלת בענף השמירה הן במישור של קביעת תנאי שכר והן במישור האכיפתי. 17. המסגרת הנורמאטיבית הכללים בעניין הגשת תביעות יצוגיות וניהולן מוסדרים כיום במסגרת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006. סעיף 3 לחוק תובענות יצוגיות קובע: "(א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; ... (ב) הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה." בהתאם להוראת סעיף 10(1) לתוספת השניה לחוק, ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב: "תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958." בהמשך, בסעיף 10(3) לתוספת השניה נקבע: "בפרט זה - "תביעה" - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי; "הסכם קיבוצי" - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב. 18. תביעה ייצוגית במקום עבודה מאורגן בפסיקה עדכנית של בית הדין הארצי, המגמה היא לפרש את הוראות החריג שבסעיף 10(3) באופן המצמצם את תחולתו. בפסק הדין בעניין וירון, הכיר בית הדין הארצי לראשונה, באפשרות להגיש תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, גם בעילה מכח ההסכם הקיבוצי. על פי גישת בית הדין הארצי : "יש מקום להשאיר לבית הדין את שיקול הדעת האם לאשר את התובענה כייצוגית, במקום בו מדובר בעובדים במקום עבודה מאורגן, ובעיקר כאשר עסקינן בתביעתן של זכויות מכח חקיקת המגן. זאת, בהינתן שהפרשנות שנעניק לסייג שבחוק תכתיב במידה רבה עד כמה תהיה התובענה הייצוגית יעילה באכיפתן של נורמות ראויות בתחום משפט העבודה. ככל שהפרשנות לסייג תהא רחבה יותר, כך יצאו מגדר החוק תביעותיהם של עובדים רבים בשל העובדה שחלים עליהם הסכמים קיבוציים. כך תסוכל באופן כוללני אחת ממטרות החוק, לקדם אכיפה מלאה של זכויות מגן - גם אלו המעוגנות בהסכמים קיבוציים - בענפים בהם נרמסות זכויות אלו כדבר יום ביומו... לבית הדין נתון שיקול הדעת לאשר תובענה ייצוגית גם במקרים בהם נסיבות העניין, תכלית החוק ושיקולי צדק יחייבו את אישורה. כך יהא למשל, במקרה בו ארגון העובדים אינו פועל לאכיפה מלאה של זכויות העובדים בענף. בית הדין יפעיל את שיקול דעתו זה בזהירות ראויה ויישמה במקרים יוצאי דופן.". (ע"ע 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (ניתן ביום 3/1/11). הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין וירון הסכים לתוצאת פסק הדין אך הסתייג מהקביעות לעניין התנאים לאישור ניהול התביעה הייצוגית במקום עבודה מאורגן. כך נאמר: "אין מקום לאשר את ניהולה של תובענה כייצוגית במפעל מאורגן, שבו ארגון יציג אותנטי ופעיל והסכם קיבוצי בר תוקף. הכלל הוא, כי אין להרשות הגשת תובענות ייצוגיות במקום עבודה מאורגן בו יש הסכם קיבוצי וזאת כפי שנקבע בסעיף 10(3) לתוספת השניה בחוק תובענות ייצוגיות. החריגים לכך הם רק במקרים נדירים, כמו במקרה של "ארגון מטעם" או ארגון עובדים שאינו "אותנטי". 19. בפסק הדין ע"ע 454/09 ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ נ' סיגל בן שלמה (ניתן ביום 29/3/11) התייחס בית הדין הארצי לעמדת ההסתדרות ולטענה שהועלתה בדבר קיומו של מתווה אכיפה של זכויות העובדים עליו הוסכם בין המעסיקה להסתדרות. על פי המתווה הוסכם כי החברה תפעל בשיתוף ההסתדרות לביצוע תשלומי חוב בגין אי הפרשות לגמל. ההסתדרות טענה כי המתווה מצדיק שלא לאשר את ניהול התובענה כייצוגית. טענה זו נדחתה על ידי בית הדין הארצי, בנימוק כי למעשה מדובר בתשלום חוב לאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר אין בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית הבקשה. נקבע עוד כי מתווה האכיפה הושג לאחר הגשת הבקשה וככל הנראה בעקבות אישור התובענה כייצוגית על ידי בית הדין האזורי, לאחר שהתובענה צעדה דרך ארוכה להוכחת טענותיה. המתווה אינו כולל מרכיב של גמול כלשהו לתובע המייצג, שתרם למימוש הזכויות. בנוסף, אמר בית הדין הארצי כי המתווה אינו חל על כל התקופה לגביה אושרה התובענה כייצוגית, ומחייב את העובדים לפנות מיוזמתם למימוש הזכויות. 20. המצב המשפטי בשאלת הפרשנות הראויה של הוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות התבהר בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 67/10 יבטח בע"מ נ' ארז חבושה (ניתן ביום 14/3/12). בית הדין הארצי קבע כי באותו עניין חל על יחסי העבודה בין הצדדים הסכם קיבוצי כללי בענף השמירה. בית הדין מפרט את תכליתו של סעיף 10(3) על רקע סוגיית אכיפת ההסכם הקיבוצי בענף השמירה כדלקמן: "תכליתו של החריג בפריט 10(3) לתוספת היתה לאפשר לארגון העובדים היציג במקומות עבודה מאורגנים, עליהם חל הסכם קיבוצי שמסדיר את תנאי העבודה - וכאן אוסיף שמסדיר בפועל והלכה למעשה את תנאי העבודה ולא על הנייר - לנקוט בצעדים העומדים לו במסגרת תפקידו לאכוף על המעסיק לקיים את ההסכם הקיבוצי, זאת בעיקר בדרך של פתיחה בהליך של סכסוך קיבוצי. אולם לא כך היו הדברים בענף השמירה. מיד עם חקיקתו של חוק התובענות הייצוגיות התברר כי בענף השמירה, במסגרתו עובדים בעיקר עובדי קבלן המשתכרים שכר מינימום, אין משלמים באופן שיטתי הפרשות לפנסיה - זכות בסיסית כיום המאפשרת לעובד להתקיים בעת זקנתו. זאת הגם שתיאורטית קיים הסכם קיבוצי כללי היסטורי שמחייב את החברות המעסיקות לעשות כן." בהמשך לדברים אלה נפסק כי: "במקרים בהם חל במקום העבודה הסכם קיבוצי יילקחו בחשבון נסיבותיו של כל מקרה, מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר והאם קיימת בו תופעה של הפרה שיטתית של זכויות העובדים, פועלו של ארגון העובדים ודרך התנהלותו ותום ליבו של המעסיק במסגרת התקופה הרלבנטית ובהליך שקדם לאישור התובענה הייצוגית, באופן שתכליתו של פריט 10(3) לתוספת לא מתקיימת ולא ממומשת. ועל כן גם לא ניתן לומר כי התנאי השני שמופיע בו, דהיינו שההסכם הקיבוצי מסדיר את תנאי העבודה, אכן מתקיים, זאת כאשר ברור שהמעסיקה אינה מיישמת אותו כלל לאורך כל אותן השנים. כאן המקום לציין, כי יש ליתן את הדעת ברקע הדברים להקשר התעשייתי הכולל בענף השמירה ולבעיית האכיפה של זכויות העובדים בו, ועל רקע זה ליתן את הפרשנות הראויה, בהתאם לנסיבות, של החריג האמור." עוד הוסף מפי הנשיאה ארד: "בנסיבות אלה, משנמצא כי המעסיק אינו מיישם הסכם קיבוצי החל על הצדדים, ומשהארגון היציג אינו פועל לאכיפת זכויות העובדים במקום העבודה, לא יחול החריג המעוגן בהוראת סעיף 10(3) לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, והמקרה יבוא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם ניתן לאשר תביעה כתובענה ייצוגית אף במקום עבודה מאורגן בו חל הסכם או הסדר קיבוצי על הצדדים". בית הדין הארצי חזר על הלכה זו בע"ע 53083-10-10 אילן בוסקילה נ' סער ביטחון בע"מ (ניתן ביום 3/9/12) והוסיף: "הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, אינו בבחינת הוראה גורפת, כי אם בבחינת טענה הגנה שהנטל להוכחתה, על הטוען לתחולת הסייג". 21. יישום האמור לעיל על עניינו, מעלה כי יש לערוך אבחנה בין שתי עילות הבקשה, כמפורט להלן. 22. עילת ניכוי משכר עבודה העילה של ניכויים שלא כדין משכר עבודה היא עילה מכח חוק הגנת השכר ולא מכח ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. בנסיבות אלה, שאלת תחולת הסייג שבסעיף 10 (3), אינה רלבנטית לעילת תביעה זו, כאשר לפי כלל הדיעות בבית הדין הארצי, הסייג של סעיף 10 (3) יחול רק לגבי זכות המוסדרת בהסכם הקיבוצי. 23. עילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה כעולה מחומר הראיות, הנתבעת חברה בארגון מפעלי השמירה החל משנת 2006. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה בשנת 2008 ומתייחסת לתקופת עבודתו של התובע, החל משנה 2001. מכאן כי במרבית התקופה הרלוונטית להליך (2001 עד 2006) לא חל על הצדדים הסכם קיבוצי וזכאותו של התובע להפרשות לפנסיה נבעה מכח צו ההרחבה שחל בענף. לפיכך, לכל הפחות בהתייחס לתקופה שקדמה להצטרפותה של הנתבעת לארגון המעסיקים - לא חל החריג שבסעיף 10(3) לתוספת השניה, והדרך פתוחה לבחון את התקיימות התנאים שבחוק תובענות ייצוגיות. 24. באשר לתקופה מ- 2006 ואילך, שבה חל על הנתבעת ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, חוזרים אנו למחלוקת העקרונית שצויינה לעיל. 25. גישת בית הדין הארצי, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו האחרונה היא כי אין בהסכם הקיבוצי החדש ובהסכם האכיפה, כשלעצמם, כדי למנוע אישור תובענות ייצוגיות בענף השמירה, אשר הבקשה לאישורן הוגשה לפני חתימת ההסכמים החדשים. בעניין בוסקילה ובעניין חבושה, נאמר לעניין זה כי התערבות ההסתדרות בענף השמירה ובכלל זה חתימת הסכמים קיבוציים חדשים, היא תוצאה של הגשת תביעות ייצוגיות בענף. מכאן כי מדובר בכלי חשוב ויעיל לאכיפת זכויות העובדים, מקום בו ארגון העובדים אינו פועל כמצופה ממנו. 26. כאמור לעיל, בעניין בן שלמה, נדחתה הטענה לפיה מתווה האכיפה שנקבע בהסכם האכיפה מצדיק את דחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. 27. במקרה שבפנינו, בנוסף על הסכם האכיפה הכללי בענף, הנתבעת חתמה מול ההסתדרות על מזכר הבנות העוסק באופן ספציפי בנתבעת. הנתבעת הוכיחה כי פעלה על פי מזכר ההבנות וכי פנו אליה עובדים וקיבלו תשלום. על פי הנתונים שהציגה, מדובר על עובדים שעבדו בתקופות ובפרקי זמן שונים. 28. הנתבעת לא מסרה את רשימת העובדים שאליהם פנתה. בית הדין אינו יודע האם פנתה לכל מי שעבד אצלה מעל שישה חודשים בתקופה השנויה במחלוקת. לכאורה נראה שפנתה באמצעות מכתבים, אך לא עשה מאמצים מעבר לכך כדי לאתר את העובדים. כמו כן, לא הובא לידיעתנו מה אחוז העובדים שפנו וכמה מאלה שפנו, קיבלו תשלום. 29. נבקש להבהיר כי לעמדתנו, ייתכן שכיום יש מקום לבחינה מחודשת של שאלת יעילותו של כלי התובענה הייצוגית, לאור ההסכמים החדשים שנחתמו הן בענף כולו והן ספציפית אצל הנתבעת. 30. בהתייחס לשאלת יעילותה של התובענה הייצוגית, מדובר אמנם בכלי חשוב למימוש זכויות, אך באותה מידה מדובר בכלי שעלול לגרום לתוצאות הרסניות. בעניין זה נאמר: "העובדה שתובענה ייצוגית עשויה להיות מנגנון יעיל ורצוי בנסיבות מסוימות כשלעצמה אינה מספקת כדי לאשר תובענה כייצוגית. הכרעה זו משקפת זהירות מפני התרה כללית של רסן התביעות הייצוגיות. על הטעמים לזהירות זו עמד בית המשפט לא אחת: "בתובענה הייצוגית טמונות מספר סכנות. שימוש לא נכון בה עלול לפגוע הן ביחידי הקבוצה המיוצגים והן בנתבעים ובמשק כולו. אכן, התובענה הייצוגית היא רבת עוצמה" (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 785 - הנשיא ברק). בית משפט זה עמד על כך, שההשלכות "הכלכליות הדרמטיות המגולמות בהחלטה בדבר אישור תובענה ייצוגית כנגד גוף כלשהו ובמיוחד גוף מסחרי כלכלי, עלולות להיות קשות והרסניות" (רע"א 6567/97 בזק נ' עיזבון המנוח אליהו גת, פ"ד נב(2) 713, 719 - השופטת שטרסברג-כהן; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312; רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים וכח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220; ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ (לא פורסם)). אמנם, "דברים אלה נאמרו בטרם חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות, אך נכונים הם גם במצב המשפטי הקיים כיום" (ע"א 458/06 שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (לא פורסם) - השופט ג'ובראן). " (רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' ליאור שפירא (ניתן ביום 23/11/10)) 31. לאור דברים אלה, יתכן ומקום בו הוכח קיומו של כלי חלופי למימוש זכויות העובדים, שפגיעתו במעסיק מועטה יותר, יש מקום להעדיפו על פני ניהול תביעה ייצוגית. 32. ואולם בענייננו, אנו קובעים שאין די בפעולות שנקטו הנתבעת וההסתדרות, כדי לאתר עובדים לשעבר בחברה ולשלם את זכויותיהם וכי אין בפעולות שנעשו מכח מזכר ההבנות, כדי למנוע את אישור התביעה הייצוגית. כפי שהובא בפנינו, לא נעשתה פניה אקטיבית לעובדים מעבר למשלוח מכתבים. לא פורסמו מודעות בעיתונים, לא נערכה בדיקה של סך כל הסכומים שבהם מדובר, לא נעשה נסיון לאתר עובדים ששינו את מקום מגוריהם מאז שסיימו לעבוד בחברה. למותר לציין שעסקינן בעבודות שמירה ואבטחה ויש להניח שבוצעו ברובן על ידי צעירים או סטודנטים, שהעתיקו מקום מגורים במהלך השנים. הסכומים ששולמו לעובדים בודדים, כפי שצויינו בתצהיר המשלים, הינם סכומים נמוכים ביותר, מרביתם כלל לא שולמו בגין מרכיב פנסיה, אף שהובהר בעדות מנכ"ל הנתבעת כי לחלק מהעובדים לא בוצעו הפרשות לפנסיה. בל נשכח כי בבסיס ההכרה בתביעות ייצוגיות שעניינן אי תשלום זכויות סוציאליות לעובדים, עמדה ההכרה כי פעולה זו תביא לכך שזכויות העובדים ישולמו, בין אם פנו בתביעה ובין אם לאו. כפי שנוכחנו לדעת, מטרה זו לא הושגה בעקבות הפעולות שבהם נקטה הנתבעת. 33. סיכומו של דבר, אנו קובעים שיש ליישם במקרה הנדון את הלכת בית הדין הארצי בענין יבטח נגד חבושה ולקבוע כי חלות הסכם קיבוצי על הנתבעת, משנת 2006 ואילך, בנסיבות שהוכחו, אין בו כדי למנוע אישור תביעה ייצוגית כנגד הנתבעת. לפיכך נמשיך ונבחן את עילת התביעה האישית והייצוגית, ברכיבים השנויים במחלוקת. 34. קיומה של עילת תביעה אישית סעיף 4 לחוק תובענות יצוגיות קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כדלקמן: "(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: (1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה;....". בהתייחס לדרישה לקיומה של עילת תביעה אישית לתובע המייצג נפסק כי מדובר בתנאי "הבסיסי והראשוני לאישור תובענה ייצוגית", כאשר על התובע להצביע על קיומה של עילת תביעה אישית הראויה להתברר כתובענה ייצוגית, ואשר שאלת קיומה שולבה בשאלת סיכויי הצלחה להוכחתה. אשר למידת ההוכחה של עילת תביעה אישית נקבע: "על התובע לשכנע את בית הדין במידת הסבירות הראויה, ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד, שקמה לו לכאורה עילת תביעה אישית מבוססת, וכי סיכוייו טובים להצליח בה" (ר' פס"ד בעניין וירון לעיל וההפניות שם). 35. עילת ניכויים מהשכר בבקשתו טוען התובע כי לאורך שנים ניכתה הנתבעת שלא כדין וללא הסכמתו, סכומים שונים משכרו החודשי בגין ביטוח חיים קולקטיבי, א.כ.ע. וקרן רווחה, באופן ששכרו היה נמוך משכר מינימום. לטענת הנתבעת, הניכויים בוצעו בידיעת התובע ובהסכמתו שניתנה בכתב. 36. לתצהירו של מר בנבנישתי צורפו חוזי עבודה מהשנים 2005 - 2006. על פי סעיף 11.4 לחוזה העבודה, הנתבעת רשאית לנכות מהשכר תשלומים בגין "רווחה, שיפוי נזקים, הפרשות לקופות פרטיות/קולקטיביות". בחקירה נגדית אישר התובע כי עם תחילת עבודתו חתם על חוזה עבודה (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע טען שלא ידע על הניכויים משכרו וכי במהלך הדיון בבית הדין "גילה" אותם לראשונה. טענה זו מעלה תמיהות, שכן התובע הגיש תביעה ובקשה לאישור תובענה ייצוגית באותו רכיב, אשר במהלך הדיון טען שלא ידע על קיומו. 37. משהוצג מסמך חתום בידי התובע, המעיד לכאורה על הסכמתו לביצוע הניכויים - קמה לנתבעת טענת הגנה טובה כנגד הטענה לגבי ניכויים שלא כדין. לא ניתן לקבוע בשלב זה של דיון בבקשה לאישור התביעה כייצוגית, האם קמה לתובע עילת תביעה אישית הראויה להתברר במסגרת תביעה ייצוגית. לשם בחינת טענתו של התובע בעניין זה נדרש בירור פרטני של העובדות והנסיבות הקשורות לחתימת חוזה העבודה בין התובע לבין הנתבעת ומשמעות החתימה. בכלל זה יהיה צורך לבחון את מידת הבנתו הסובייקטיבית של התובע את הוראות ההסכם והשאלה האם חתם על ההסכם מרצונו. כמו כן, השאלה האם בחתימה על הסכם העבודה, הסכים לניכוי כל הרכיבים שנוכו מהשכר או רק חלקם. הליך כזה אינו מתאים למסגרת של תביעה ייצוגית במסגרתה נבחנת מסכת עובדתית המשותפת לכלל חברי הקבוצה. 38. טענת התובע כי חוזה העבודה עליו חתם הוא חוזה המקובל בנתבעת, עליו חתומים עובדים נוספים, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. ראשית, מדובר בטענה הטעונה הוכחה. שנית, עריכת חוזי עבודה אחידים לעובדים באותו ענף, היא פעולה מקובלת ולגיטימית. ככל שעולה טענה בדבר אי הבנת ההסכם או פגמים בחתימתו (כגון חתימה שלא מרצון חופשי) יש לברר טענה זו באופן אישי לגבי כל עובד ועובד, ולא במסגרת תביעה ייצוגית. 39. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי ממסמכים שהוצגו מטעם הנתבעת (נספח 17 לתצהיר מר בנבנישתי) עולה לכאורה שחלק מהעובדים ביקשו בכתב להפסיק את הניכויים ובקשתם נענתה. מכאן כי טענה התובע לפיה לא ידע על ביצוע הניכויים, אינה נכונה בהכרח לגבי כל חברי הקבוצה. 40. טענה נוספת לתובע ולפיה התניה בהסכם העבודה, היא תניה בלתי חוקית המנוגדת להוראות חוק שכר מינימום. גם טענה זו אין בה כדי להצביע על קיומה של עילת תביעה אישית במידה הנדרשת. שכר מינימום על פי חוק הוא שכר ברוטו, לפני הניכויים. את חוקיות הניכויים יש לבחון בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר. 41. אין באמור לעיל כדי לשלול מהתובע את האפשרות להוכיח כי חתם על חוזה העבודה תחת לחץ מסוג כלשהו, או מבלי שהבין את משמעותו ובנסיבות שלא מעידות על הסכמה אמיתית לביצוע ניכויים משכרו. ואולם, כאמור, מדובר בטענות הדורשות בירור מעמיק לגופו של עניין ספציפית לגבי התובע ולכן עילה זו אינה ראויה להתברר במסגרת תביעה ייצוגית. 42. עילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה מחומר הראיות עולה כי במהלך עבודתו של התובע לא הופרשו עבורו כספים לפנסיה כנדרש על פי צו ההרחבה ולאחר מכן בהסכם הקיבוצי שחלו על הצדדים. 43. התובע מודה כי במסגרת גמר החשבון שולם לו סך של 9,729 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. לטענת התובע מדובר בפיצוי חלקי בלבד, כאשר בקיזוז הסכום ששולם, נותרה הנתבעת חייבת לו סך נוסף של כ-10,000 ₪. 44. התחשיב שהוצג בתצהירו של התובע, נערך על פי שכר חודשי קבוע בסך של 4,175.7 ₪. שכר זה עולה על שכרו השעתי האחרון של התובע, במכפלת משרה מלאה. מעיון בתלושי השכר עולה כי לא בכל חודשי עבודתו הועסק התובע במשרה מלאה. היו חודשים בהם עבד בהיקף משרה חלקי. כמו כן התובע אישר כי בשנת 2006 חלה הפסקה בת חודשיים בעבודתו. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי היו חודשים בהם עבד פחות מחודש מלא. 45. על פי כתב התביעה, שכר התובע עמד על 20.35 ₪ לשעה ולמשרה מלאה - 3,785 ₪. 6% מהשכר החודשי עומד על סך 227 ₪ ובמכפלת חודשי העבודה (84), בהנחה שעבד בכל החודשים במשרה מלאה, עומד הסכום על 19,068 ₪. 46. התובע אישר אמנם שהיו חודשים שבהם לא עבד כלל וכן חודשים שבהם לא עבד במשרה מלאה. מנגד, לא הוצג תחשיב נגדי מטעם הנתבעת, המפרט את אופן חישוב הפיצוי ששולם לתובע בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה והאם הפיצוי ששולם בתוספת הסכומים שהופקדו למבטחים משנת 2008, מכסה את החוב באופן מלא. זאת שעה שהנטל להוכחת תשלום זכויות המגיעות לתובע בגין עבודתו, לרבות הפרשות לפנסיה, רובץ על כתפי הנתבעת. 47. לאור האמור, בשלב זה של ההליך, התובע הוכיח במידת הסבירות הנדרשת כי קיים פער בין הסכום שהיה על הנתבעת להפריש עבורו לפנסיה בתקופת העבודה, לבין הסכום ששולם לו בפועל כפיצוי בתום תקופת העבודה (בתוספת הסכומים שהועברו משנת 2008 למבטחים). 48. לפיכך, הוכח קיומה של עילת תביעה אישית בנושא הפנסיה בלבד. 49. התנאים לאישור תובענה ייצוגית התנאים לאישור תובענה כייצוגית נקבעו בסעיף 8 לחוק תובענות יצוגיות, כדלקמן: "(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. (ב)... (ג)(1) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית אף אם לא התקיימו התנאים האמורים בסעיף קטן (א)(3) או (4), אם מצא כי ניתן להבטיח את קיומם של תנאים אלה בדרך של צירוף תובע מייצג או בא כוח מייצג או החלפתם, או בדרך אחרת; אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בהתאם להוראות פסקה זו, יתן בהחלטתו הוראות לשם הבטחת ייצוג וניהול עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב כאמור באותו סעיף קטן. (2) מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג. (ד)...". התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק הם תנאים מצטברים, אשר די בכך שאחד מהם לא מתקיים כדי לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. 50. לעניין קיומה של שאלה מהותית של עובדה או של משפט, בית הדין הארצי בעניין וירון אימץ את ההלכה שנפסקה בעניין ביברינג, עוד לפני חקיקתו של חוק תובענות יצוגיות ולפיה: "אין צורך שכל השאלות יהיו משותפות לחברי הקבוצה ודי בכך שהשאלות העיקריות שבמחלוקת יהיו משותפות". בהתאם לכך נפסק בעניין וירון: "אין צורך שהשאלות המתעוררות ביחס לקבוצת השומרים תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות, ואין מקום לדרוש מכל עובד להגיש תביעה כספית אישית להוכחת זכאותו העקרונית להפרשות לגמל". אשר למשמעות המונח "שאלות מהותיות של עובדה או משפט" נפסק בעניין וירון: "יש לפרש את השאלות העולות מן התובענה תוך זיקה להקשר התעסוקתי ולמצב שוק העבודה באותו ענף; לחוקיותן של הזכויות הנתבעות בכתב התביעה; לשאלה האם התעוררה מחלוקת אמיתית באשר לזכאותו של התובע המייצג לסעד המבוקש; ולכלל נסיבות העניין". 51. עילת ניכויים מהשכר בנסיבות המתוארות לעיל, מתעוררות שאלות שונות במשפט ובעובדה, ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה. לגבי חלק מחברי הקבוצה ובכללם התובע, יכולה לעלות שאלת ידיעתם על הניכויים והבנתם את חוזה העבודה - בעוד שלגבי חלק אחר, ממסמכים שהוצגו עולה בבירור כי ידעו על הניכויים. שאלת הבנת המשמעות של חוזה עבודה והאם נחתם מרצונם של העובדים, היא שאלה הדורשת בירור עובדתי פרטני לגבי כל עובד ועובד, שכן מדובר בשאלות סובייקטיביות, שלא ניתן להכריע בהן בהכללה. בנסיבות אלו אף לא ניתן לקבוע "תתי קבוצות" לגביהן מתעוררות שאלות משותפות, הראויות להתברר במסגרת תביעה ייצוגית. 52. בנוסף, לא עלה בידי התובע להצביע על קיומה של אפשרות סבירה להכרעה לטובת חברי הקבוצה, נוכח המסמכים המעידים לכאורה על הסכמה בכתב לביצוע הניכויים. 53. עילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה כאמור, התובע קיבל פיצוי חלקי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. בנוסף, לתצהירו של מר בנבנישתי צורפו תלושי שכר של עובדים, המלמדים לכאורה על ביצוע ניכויים לפנסיה משכר העובדים. אמנם לא הוצג אישור בדבר הפקדת הכספים בקופת קרן הפנסיה, ואולם יש בכך כדי להוות ראיה ולו לכאורה, התומכת בטענת הנתבעת בדבר ביצוע הפרשות עבור חלק מעובדיה. 54. מנגד ניתן להסיק מעדותו של מר בנבנישתי כי עבור חלק מעובדי הנתבעת לא בוצעו הפרשות לפנסיה בתקופה הרלוונטית (עמ' 14 לפרוטוקול). 55. בתצהיר המשלים העיד מר בנבנישתי על פעולות בהן נוקטת הנתבעת בשיתוף עם ההסתדרות לצורך אכיפת זכויות עובדיה, לרבות עובדים לשעבר, ובהתייחס לחובות העבר. מתצהירו עולה כי חלק מועט מהעובדים עבורם לא בוצעו הפרשות לפנסיה כדין, זכו לפיצוי בגין הפרת זכות זו. 56. בשלב זה של ההליך, התובע הוכיח קיומה של עילת תביעה שעניינה אי הפרשה לפנסיה. כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, חישוב הפנסיה לקבוצת העובדים, הינו הליך פשוט יחסית ואינו דורש בירור עובדתי מעמיק. כך גם העובדה ששולם פיצוי לחלק מהעובדים בתום יחסי עובד ומעביד, אינו מונע עריכת חישוב של הסכומים המגיעים בניכוי הסכום ששולם. 57. אשר לתנאי של היות התביעה הייצוגית הדרך הראויה וההולמת לניהול ההליך, נקבע: "שיקולי ניהול ויעילות הדיון באופן הוגן, הקבועים בסעיף 8(2) לחוק תובענות ייצוגיות מהווים שיקול מרכזי בהחלטה לאשר תביעה כתובענה ייצוגית. בהתאם לסעיף זה שוקל בית הדין את היתרונות והחסרונות באישור התובענה הייצוגית בהשוואה לחלופות דיוניות אחרות." בהמשך פסק הדין מתייחס בית הדין הארצי לשיקולים השונים שיש לשקול במסגרת תנאי זה ובכללם זהות חברי הקבוצה, סכומי התביעה וזיקה מהותית בין חברי הקבוצה. נקבע כי לשיקולים אלה יש להוסיף: "תכליתה וחשיבותה של התובענה הייצוגית בכך שהיא נועדה לתמרץ תובעים שנפגעו פגיעה קטנה יחסית, לתבוע את זכויותיהם כקבוצה ולאכוף על המעסיק לקיים את חובותיו על פי דין." 58. בכל הנוגע לתביעה שעניינה אי תשלום פנסיה, נקבע בשורה ארוכה של החלטות כי אין מניעה לנהל הליך ייצוגי שעניינו אי תשלום פנסיה וכי סכומי הכסף המגיעים לכל תובע, מצדיקים לנהל את התביעה כתביעה ייצוגית. 59. ניהול עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב לאחר שקבענו כי בעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8(א)(1) ו-(2) כמפורט לעיל, יש לבחון קיומם של התנאים הקבועים בסעיפים 8(א)(3) ו-(4) לחוק, בדבר ניהול עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. 60. הנתבעת לא הוכיחה כי עניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל על ידי התובע ובא כחו בדרך הוגנת ובתום לב, ככל שתאושר התביעה כייצוגית. העובדה שהתובע לא ידע להציג נתונים הנוגעים לשאר חברי הקבוצה, אין בה כשלעצמה כדי להראות כי אינו ראוי לשמש כתובע ייצוגי. זאת שעה שקיומה של עילת תביעה הראויה להתברר במסגרת תביעה ייצוגית ברכיב הפנסיה הוכחה לכאורה, בין היתר, מעדותו של נציג הנתבעת שאישר למעשה כי לכל הפחות עבור חלק מהעובדים לא בוצעו הפרשות כנדרש. 61. בנסיבות בעניין הוכח במידת הסבירות המספקת כי עניינם של חברי הקבוצה, עליה נמנה התובע, ינוהל בדרך הולמת ובתום לב. 62. סוף דבר בהתאם לתנאים הקבועים בחוק ובהתאם לפסיקה האחרונה של בית הדין הארצי, בנסיבות העניין מצאנו לאשר את התובענה כייצוגית בעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה. הבקשה בנוגע לעילה של ניכויים מהשכר, נדחית. 63. בהתאם לסעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות, להלן הגדרת הקבוצה ופרטים נוספים הנוגעים לתובענה הייצוגית: א. הקבוצה היא עובדי הנתבעת, לרבות עובדים לשעבר, שעבדו למעלה מששה חודשים, החל מ- 21/8/01 (שבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה) ואשר בתקופת עבודתם לא הופרשו עבורם הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה ו/או ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. הקבוצה תכלול גם עובדים שקיבלו פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בתום יחסי עובד ומעביד, בכפוף לבדיקת הסכום ששולם אל מול הסכום המגיע. ב. התובע מאיר פרץ יהיה התובע המייצג. ג. בא כוחו, עו"ד גורודסקי יהיה בא הכוח המייצג. ד. עילת התביעה היא אי ביצוע הפרשות לפנסיה. ה. השאלות המשותפות הן: האם במהלך התקופה הרלוונטית ביצעה הנתבעת עבור חברי הקבוצה הפרשות לפנסיה, כמתחייב על פי צו ההרחבה ו/או ההסכם הקיבוצי בענף השמירה? ככל ששולם פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה - האם שולם מלוא הסכום שהיה על הנתבעת להפריש לפנסיה על פי דין? ד. הסעד הנתבע הוא פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בשיעור הסכומים שהיה על הנתבעת להפריש ובקיזוז הסכומים ששולמו, ככל ששולמו. 64. העתק ההחלטה יועבר למנהל בתי המשפט. 65. ב"כ התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בתביעה הייצוגית, בהתאם להחלטה, בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. 66. הנתבעת תפעל לפרסום הודעה בדבר אישור תובענה ייצוגית לחברי הקבוצה, בהתאם להוראת סעיף 25(א)(1) לחוק. נוסח ההודעה יובא לאישור בית הדין בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. 67. בשים לב לתוצאה ולהליכים שהתקיימו בתיק, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. סכום זה יבוא על חשבון הסכומים שיפסקו בתום ההליך. דיני עבודהתביעה ייצוגית