מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים שבר בקרסול וברגל: ##שברים ברגל ימין:## הוגשה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו עקב תאונת דרכים מיום 20.4.09. התובע עותר לחיוב הנתבעים בפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בסמוך לאחר התאונה הובהל התובע לבי"ח רמב"ם, שם נבדק ואובחנו אצלו שברים ברגל ימין. הוא אושפז ונותח וביום 4.5.09 שוחרר מביה"ח להמשך מעקב רפואי. התובע עתר לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין נזקיו. ##סה"כ הפיצויים שנפסקו לתובע הם 132,000 ₪. בניכוי 28,000 ₪ תגמולי המל"ל, והיתרה הנה: 104,000 ₪.## ##שבר ברגל בתאונת פגע וברח:## התובע נחבל בתאונת דרכים מסוג פגע וברח, עת חצה את הכביש כשלפתע הגיח רכב שנסע במהירות פגע בתובע והעיף אותו לשוליים, לתובע נגרמו חבלות ברגל. בית המשפט ציין כי מדובר בבחור צעיר אשר רגלו נשברה כתוצאה מן התאונה, בכך שנאלץ להיעזר באופן וודאי לכל הפחות בתקופה הסמוכה לתאונה בצד ג'. ##בית המשפט פסק כי קרנית תשלם לתובע סכום כולל של 516,240 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.## כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בקרסול ובברך ימין. התובעת הובהלה לבית חולים "שיבא" תל השומר, שם אובחן שבר בקרסול, ורגלה טופלה במגף גבס. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הרגל, טופלה בקופת חולים ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה. ##שבר בקרסול## 1. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). ##רקע עובדתי:## 2. התובעת הינה ילידת 13/11/74, עיסוקה בתחום השיווק והניהול. בעת התאונה הייתה התובעת בת 33, ועתה הינה בת 39 שנים. 3. התובעת במועד הרלוונטי לתביעה רכבה על קטנוע מס' רישוי 70-938-14, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ביטחה קטנוע זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 4. ביום 31/08/07 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת שנהגה בקטנוע הנ"ל. 5. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בקרסול ובברך ימין. התובעת הובהלה לבית חולים "שיבא" תל השומר, שם אובחן שבר בקרסול, ורגלה טופלה במגף גבס. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הרגל, טופלה בקופת חולים ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה. 6. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. 7. עוד אציין כי ההליכים בין התובעת לנתבעת 2 בגין תאונת דרכים נוספת אליה התייחס כתב התביעה הסתיימו בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 03/06/12. ##הנכות הרפואית:## 8. התובעת נבדקה ע"י אורתופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר נחשון שזר, אשר מצא בבדיקתה כי קיימת הגבלת תנועה מינימאלית בקרסול ימין ללא עדות לחוסר יציבות. המומחה ציין כי בצילומי הקרסול כיום הקרסול נראה תקין לחלוטין ללא עדות לשינוי אנטומי כתוצאה מהשבר מלאולוס לאטרלי שנגרם בקרסולה בשל התאונה. 9. בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותה בשיעור 3% לפי סעיף 48(3) א' מותאם, הגבלה קלה מאוד בתנועות הקרסול הימני. בנוסף, קבע המומחה אחוזי נכות זמניים כדלקמן: 100% נכות זמנית למשך שלושה חודשים מיום התאונה. 30% נכות זמנית למשך 3 חודשים נוספים לאחר מכן. עוד הוסיף המומחה כי התובעת נפגעה בתאונה אף בברך ימין, אך כיום בדיקתה תקינה ללא פגיעה תוך מפרקית ותלונותיה מינוריות. מכאן שלא נותרה נכות בברך ימין כתוצאה מן התאונה. 10. במקרה דנן, המומחה הרפואי לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות ניטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 11. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות בשיעור 3% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה. ##הנכות התפקודית:## ##נכות תפקודית אל מול נכות רפואית:## 12. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/03/89) נפסק: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן." "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות ניטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". 13. התובעת טוענת כי לנכותה משמעות תפקודית לפחות בשיעור נכותה הרפואית, לעומתה טוענת הנתבעת כי אין בנכותה הרפואית הזעירה כדי לגרום לנכות תפקודית כלשהי. 14. הנכות שנקבעה לתובעת אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודה וכושר השתכרותה. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25/07/10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. 15. עסקינן בתובעת אשר הינה ילידת שנת 1974 בוגרת תואר ראשון ועובדת מזה שנים לא מעטות בתחום השיווק והניהול. בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו תמשיך לעסוק הינו עבודה משרדית מנהלית, והגם שאני נכון לקבל שיתכן ועבודה זו כרוכה במאמץ פיזי מסויים כגון נסיעות בארץ ובעולם לצורך שיווק , ספק עד כמה למגבלותיה הקלות נודעת השפעה על תפקודה. לנכותה השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט. הנכות הרפואית בשיעור 3% שקבע המומחה מייצגת, אם כן, במקרה זה את המבחן הטכני המבוטא בתקנות. היא אינה טומנת בחובה בהכרח הכבדה כאמור על פעולותיה של התובעת. 16. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|). ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 16/03/89) שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שנקבעה לה נכות גבוהה יותר מאשר בעניניינו בשיעור 5%: "אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." 17. ניתן בהחלט להניח כי התובעת אכן סובלת כטענתה מכאבים והגבלה קלה בתנועה המקנים לה שיעור נכות אורתופדית. יחד עם זאת השלכת נכות זו על תפקודה לא הוכחה כדבעי. 18. ראשית, התרשמותי היא שמסלול חייה של התובעת לא נפגע. אין חולק על כך שלאחר תקופת ההיעדרות קצרה חזרה התובעת למעגל העבודה, החלה את עבודתה ב"ברמד" ומקבלת שכר עבור משרה מלאה. ראוי אף להדגיש כי מאז התאונה השביחה התובעת שכרה ללא כל מגבלה, שכן שכרה ב"ברמד" גבוה משכרה עובר לתאונה בש. בר מסחר (ראה תלושי שכר נספח ג' לתחשיב הנזק מטעם הנתבעת ונספח ג' למוצגים מטעמה). התובעת עצמה בחקירתה הנגדית לא שללה כי משכורתה השנתית בשנת 2008 הייתה גבוהה בכ-100,000 ₪ מאשר משכורתה בשנת 2007 עובר לתאונה (פרוטוקול הדיון מיום 14/03/13 עמ' 11 ש' 24-25), נתון אשר עולה אף מדו"ח רציפות הביטוח במל"ל (נספח ד' לתחשיב נזק מטעם הנתבעת). 19. שנית, פגיעה תפקודית בשיעור של 3%, כנטען על ידה, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בשימוש משמעותי ורב בתרופות משככות כאבים במשך השנים מאז התאונה. התובעת לא הציגה בפני בית המשפט קבלות או מרשמים על שימוש מוגבר בתרופות נגד כאבים למעט מן התקופה הסמוכה לתאונה , וזאת חרף טענתה כי בידיה מסמכים המוכיחים בין היתר שימוש כזה (פרוטוקול הדיון מיום 14/03/13 עמ' 11 ש' 22-23). 20. לא זו אף זו, התובעת לא הראתה כי בפועל עד היום עברה טיפולים פיזיותרפים כנטען על ידה. אמנם התובעת צרפה הפניה לטיפולים פיזיותרפיים משנת 2007 (ראה נספח ב לכתב התביעה), אך אין בפני בית המשפט נתונים האם אכן קיבלה התובעת בפועל טיפולים והאם היה שיפור במצבה בעקבותיהם. הדעת נותנת שלו התובעת אכן הייתה מגיעה לטיפולים אליהם הופנתה היו בידיה סיכומי ביקור. כל אלו מציעים שמצבה התפקודי טוב מכפי שמנסה להציגו. 21. זאת ועוד, בשאלון שנשלח אליה (נספח ה' למוצגי הנתבעת) ענתה התובעת בהקשר לשאלה 8 א' כי עברה רק 3 תאונות קודמות עובר לתאונה נשוא התביעה, זאת למול דבריה בתצהיר הבריאות שהוגש מטעמה לבית המשפט (נספח לכתב התביעה). הניסיון להסתיר נתונים אלו מן הנתבעת מעיד כי התובעת אשר סבלה מנכויות קודמות לא הייתה מעוניינת להציג את מצבה התפקודי לאשורו. 22. לאור האמור לעיל אף אם נגרמה לתובעת נכות תפקודית היא פחותה משיעור נכותה הרפואית. בנסיבות אלו איני מוצא מקום לקבוע את שיעור נכותה התפקודית. ##הפסד השתכרות לעבר:## 23. המחלוקת העיקרית בתיק דנן נוגעת להפסדי השתכרותה של התובעת לעבר. 24. אין מחלוקת כי זמן קצר עובר לתאונה ב-15/07/07 פוטרה התובעת מעבודתה בש. בר מסחר, ובחודש ינואר 2008 החלה התובעת בעבודתה החדשה ב"ברמד". לפי הסכם העסקתה בש. בר מסחר במקרה של פיטורין זכאית הייתה התובעת ל-60 יום הודעה מוקדמת בהם תמשיך בעבודתה כסדרה, ובנוסף במקרה של פיטורין בטרם מלאו שנתיים ימים להעסקתה (מה שהתקיים במקרה של התובעת) זכאית הייתה התובעת לפיצוי נוסף בסך 2 משכורות (ראה מכתב פיטורין ס' 10.1 נספח 2 לתצהיר התובעת). 25. הצדדים חלוקים בשאלה מהו המועד בו הייתה אמורה התובעת מלכתחילה להחל בעבודתה ב"ברמד", והאם קיים קשר בין התאונה ובין המועד בו החלה בסופו של יום את עבודתה שם. בהמשך קיימת מחלוקת בנוגע להפסד השתכרותה לאחר תחילת עבודתה בברמד עד היום. 26. לטענת התובעת, 60 ימי ההודעה בהם היה עליה לעבוד בש. בר מסחר לאחר פיטוריה ביום ה-15/07/07 הסתיימו ביום 15/09/07, אז הייתה חופשייה להחל בעבודה ב"ברמד" כמנהלת תשתיות. עבודה זו הייתה פתוחה בפניה כבר במועד זה, וזאת במקביל לזכאותה לפיצוי הנוסף בשווי שתי משכורות ע"פ ההסכם עם ש. בר מסחר. דא עקא, לטענתה, כתוצאה מן התאונה נגרמו לה נכויות זמניות בשיעור ניכר, והיא לא יכולה הייתה להחל כמתוכנן בעבודה ב"ברמד" אשר כרוכה הייתה בנסיעות לצורך שיווק, ונאלצה לדחותה עד לינואר 2008 לאחר הורדת הגבס וסיום טיפולי הפיזיותרפיה. לפיכך עותרת התובעת לפצותה פיצוי מלא על בסיס שכרה החודשי ב"ברמד" בסך נומינאלי של 18,800 ₪ למשך שלושה וחצי החודשים, קרי פער הזמנים בין המועד בו הייתה מתחילה לעבוד ב"ברמד" אלמלא התאונה לבין המועד בו החלה לעבוד בפועל. סך הכל משוערך להיום 85,000 ₪. בהמשך החל מחודש ינואר 2008 ועד היום עותרת התובעת לפצותה על בסיס נכות תפקודית בשיעור 3%, והשכר הנומינאלי אותו מרוויחה ב"ברמד" בסך 18,800 ₪. 27. לעומתה, טוענת הנתבעת כי התובעת לא עיגנה בראיות ובמסמכים את טענתה בדבר מועד תחילת העסקתה ב"ברמד". כך התובעת לא הציגה בפני בית המשפט את חוזה העסקתה ב"ברמד", לא הביאה לעדות מי ממנהליה על מנת לתמוך בטענותיה חרף הבטחותיה כי כך תנהג, ואף לא הוכיחה כי קיבלה בפועל טיפול פיזיותרפיה שנמשכו עד לינואר 2008. משלא צירפה ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לה אין מקום לפצותה בסכום הנטען בסיכומיה. עוד טוענת הנתבעת באשר להפסדים הנטענים החל מינואר 2008 כי התובעת השתכרה שכר מלא בתקופה עת עבדה ב"ברמד", ולא נגרם לה כל הפסד השתכרות. 28. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובעת להוכיח, והיא לא עמדה בנטל. 29. ראשית, ממכתב הפיטורין מש.בר מסחר (המצורף כנספח 2 לתצהיר התובעת) עולה כי התובעת נחשבה כמועסקת על ידם עד ליום 15/11/07, מכאן שבהחלט סביר להניח כי לפחות עד מועד זה לא הייתה ממהרת להתחיל בעבודה אחרת, כיוון שהמשיכה לקבל משכורת. יש אף לזכור כי התובעת פוטרה מעבודתה בש. בר מסחר, ולא התפטרה שאז הייתה עוזבת רק בצמידות להתחלת עבודה חדשה. אין זה מקרה נדיר כי אדם המפוטר מעבודתו, בפרט אדם העובד בתפקיד בכיר, נזדקק למספר חודשים על מנת למצוא עבודה אחרת ולהתחיל לעבוד בה, עבודה אשר לא נופלת ברמתה ובתנאיה מעבודתו הקודמת. מכאן ששלושה וחצי חודשים בין עבודה לעבודה, בפרט שבחודשיים מהם המשיכה לקבל שכר בהחלט סבירים. עוד אציין בהקשר זה כי התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי עבדה בברמד רק עד יולי 2012 (פרוטוקול הדיון מיום 14/03/13 עמ' 7 ש' 32, עמ' 8 ש' 1). התובעת לא צירפה תלושי שכר או הזכירה עבודה אחרת לאחר מכן, מה שמעיד שיתכן ולא תמיד מוצאת התובעת עבודה מיד בסמיכות להפסקת עבודה קודמת. 30. מעבר לנימוק הלוגי דלעיל התובעת לא צירפה מסמך כלשהו או ראייה כלשהי שיש בה להעיד על כי הייתה אמורה להחל בעבודתה ב"ברמד" כבר החל מספטמבר 2007. 31. כך, התובעת למרות טענתה כי ברשותה הסכם העסקה עם "ברמד" נמנעה מלהציגו בפני בית המשפט (פרוטוקול הדיון מיום 14/03/13 עמ' 7 ש' 21-20). חוזה זה אשר עשוי היה לשפוך אור על מועד תחילת העסקה של התובעת בברמד. אדגיש כי היות שמדובר בשאלה מאוד חשובה לגבי העובדה המהותית שבמחלוקת, הצגת החוזה הינה חיונית. כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 08/01/90). 32. זאת ועוד, התובעת נמנעה אף מלהביא לעדות את סמנכ"ל "ברמד" גלעד בן דרור, עימו, לשיטתה, סיכמה על מועד תחילת העבודה ב"ברמד" (פרוטוקול הדיון מיום 14/03/13 עמ'' 8 ש' 9-11) על מנת לתמוך בטענתה כי הייתה אמורה להחל בעבודה כבר בחודש ספטמבר 2008, אך בשל התאונה נדחה מועד זה בכשלושה חודשים. התובעת הסבירה תמיהה זו בכך שגלעד בן דרור לא שוהה בארץ אלא נסע להודו לפני יותר משנה לכן לא הגיע לעדות. לזאת אציין בראש ובראשונה כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי בן דרור שוהה בחו"ל או למצער כי בכלל עזב את עבודתו ב"ברמד". ברי כי לו באמת הייתה נכונה להביא את אותו גלעד בן דרור לביהמ"ש, הייתה התובעת מראה כי ניסתה להביאו לעדות או מבקשת כי ביהמ"ש יזמן את העד לעדות, לרבות בדרך של הוצאת צו הבאה. אדגיש כי התובעת בהודעתה לביהמ"ש מיום 06/09/12 הודיעה כי בכוונתה לזמן את מר בן דרור אשר עדותו חיונית לשאלה שבמחלוקת, אך בסופו של דבר לא עשתה זאת. בנוסף, בעידן הטכנולוגי של היום היה מצופה כי התובעת תציג למצער מסמך כלשהו מידי אותו גלעד בן דרור בדרך של דואר אלקטרוני, למשל, המאשר את טענתה. התובעת לא נמנעה מלהגיש מסמכים רבים אחרים ללא עד מאמת, כגון מכתב הפיטורין שהגישה לבית המשפט ללא תצהיר מידי עורכו. גם אם תוכן מסמך כזה לא היה מתקבל בסופו של יום כראיה לאמיתות תוכנו, העדר ניסיון מצידה להציג ראיה כנ"ל אומר דרשני, ומציע כי גלעד בן דרור בכל מקרה לא היה מחזק את גרסתה של התובעת. 33. לא זו אף זו, התובעת לא טרחה לציין שמות של גורמים אחרים בחברה אשר יעידו כי הייתה אמורה להתחיל בעבודתה במועד הנטען על ידה. לדבריה, התנהלה אך ורק מול אותו גלעד בן דרור, וגורמים אחרים לא היו מעורבים (פרוטוקול הדיון מיום 14/03/13 עמ'' 8 ש' 9-11). הדעת נותנת כי בחברה בסדר גודל של 400 איש, כמתואר על ידי התובעת עצמה (עמ' 8 ש' 7-8), העסקת עובדת חדשה בתפקיד בכיר של מנהלת תשתיות אינה החלטה סודית התלויה אך ורק באדם אחד, ומועד תחילת העסקתה בודאי מתואם עם הגורמים השונים עימם אמורה לעבוד בפועל. התובעת יכולה הייתה להביא למצער את חברתה אשר לשיטתה שימשה גורם מתווך בינה ל"ברמד" בנוגע לחזרתה לעבוד שם (עמ' 7 ש' 14-15). הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבעת עדים אלו. 34. זאת ועוד, התובעת אשר קשרה בין מועד תחילת העבודה הדחוי לטיפולי הפיזיותרפיה שעברה לא הראתה, כאמור, כי בפועל עברה טיפולים פיזיותרפים, כנטען על ידה, ע"י צירוף סיכומי ביקור במכון הפיזיותרפי עצמו מעבר להפניית אורטופד. גם המומחה הרפואי בפרטו את החומר אשר עמד מולו לא מצא לנכון להזכיר סיכומי ביקור במכון הפיזיותרפי, נתונים אשר בהחלט היו עשויים להיות רלבנטים לו עמדו לפניו. גם לו הייתי נכון לקבל כי התובעת בהיותה מטופלת בגבס עברה טיפולים כאלו, הרי שבהיעדר סיכומי ביקור לא הוכיחה בכל מקרה כי הטיפולים נמשכו עד ינואר 2008, מועד תחילת עבודתה ב"ברמד". 35. לאור האמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מועד תחילת העסקתה נקבע לספטמבר 2007 וכי בשל התאונה נאלצה לדחותו בכשלושה חודשים. 36. בנוגע להפסדיה החל מינואר 2008, כמפורט לעיל, לא מצאתי ירידה ברמת ההשתכרות של התובעת לאחר התאונה, ולא מצאתי קשר בין נכותה התפקודית הנמוכה מאוד לבין רמת השכר אותה השיגה. להיפך אין חולק על כך שלאחר תקופת ההיעדרות חזרה התובעת לעבודה ומקבלת שכר עבור משרה מלאה, ומשביחה שכרה ללא כל מגבלה. אמנם לתובעת אושרה ע"י המומחה הרפואי תקופת אי כושר מלא של 3 חודשיים, כשבחודשיים מהם הייתה אמורה להמשיך לעבוד בש. בר מסחר כהודעה מוקדמת על פי החוזה, אך עם זאת היא אישרה כי קיבלה שכרה גם בתקופת אי הכושר (ראה למשל ש' 49 לשאלון שנשלח לתובעת)., וסביר להניח כי הדבר נעשה על חשבון ימי מחלה (ראה אישורי מחלה נספח ב לכתב התביעה). התובעת לא הציגה אישור מש.בר מסחר לגבי מנגנון פדיון ימי מחלה, כך שלא הוכיחה הפסד גם בתחום זה. 37. עם זאת, אני מוכן לקבל כי התובעת בהיותה אישה חרוצה שעבדה בקביעות כל ימיה עשויה הייתה לעבוד בשיעור כשלהו בחודשים שנותרו החל מסיום עבודתה בפועל בש. בר מסחר עד למועד תחילת עבודתה ב"ברמד" בינואר 2008, ולמצער במשך החודש וחצי האחרון עובר לעבודתה ב"ברמד", אז הפסיקה לקבל שכר מש.בר מסחר. בהחלט סביר כי הנכויות הזמניות הגבוהות שניתנו לה בתקופות אלו כתוצאה מפגיעתה בתאונה הקשו עליה לעשות כן. במצב זה לא ניתן לחשב את הפסדי השכר של התובעת לעבר באופן מדויק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובאלי, לפיכך אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצוי גלובאלי בסך 10,000₪ בגין הפסד השתכרותה של התובעת בעבר. ##הפסד השתכרות לעתיד:## 38. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95). 39. התובעת מציעה לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס הנכות רפואית (שיעור 3%), והשכר הנומינאלי אותו השתכרה בחברת "ברמד" בסך 18,800. 40. הנתבעת מנגד טוענת כי מדובר בפגיעה מזערית אשר אינה אמורה להשליך על נכותה התפקודית של התובעת, ולא ייגרם לתובעת כל הפסד השתכרות לעתיד. עם זאת הנתבעת מציעה פיצוי גלובאלי בסך 15,000 ₪. 41. אכן, אין חולק על כך כי לאחר תקופת היעדרות חזרה התובעת לעבודה ולא נפגעה בשכרה עד היום, וכפי שפורט בהרחבה לעיל ספק אם לנכותה הרפואית הנמוכה משמעות תפקודית. 42. עם זאת ולנוכח העובדה שבפני התובעת עוד שנות עבודה רבות, נכון אני לפסוק לתובעת פיצוי כספי כלשהו אשר יבטא את החשש שמא בעתיד אולי תהיה השפעה מזערית של הנכות שנקבעה על כושר ההשתכרות של התובע, וזאת בעיקר בשל אותם הנעלמים בעתיד, כגון הפסד ימי עבודה או צורך מוגבר בטיפולים פיזיותרפיים. יש אף לזכור כי עפ"י הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה, לכשיפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23/11/94). זאת ועוד, חזרתה של הנפגעת למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינו בהכרח מהווה סיבה לשלול ממנה את הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרות, שכן גישה כזו אף תהייה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)) (להלן: "קציר"), בעמ' 207). 43. לאור האמור לעיל, ולנוכח העובדה כי בנכויות נמוכות מעין אלו הנטייה היא לא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי הנכות, ונוכח העובדה כי לא הונחה תשתית להפוך את הנכות הרפואית לבסיס לחישוב הפסדיה בעתיד לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעתיד באופן מדוייק, ואין מנוס מהערכתם על דרך האומדן הגלובאלי. 44. לפיכך, הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצוי גלובאלי בסך 30,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרותה לעתיד. סכום זה מגלם בתוכו גם פיצוי גלובאלי בגין הפסדי זכויות סוציאליות ופנסיוניות. ##הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה:## 45. התובעת זנחה ראש נזק זה בסיכומיה, אך בכל מקרה למען הזהירות לגופו של עניין ייאמר כי עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו וראה ע"א 525/74 אסבסטים וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ ל (3) 281 (10/06/76) שם נקבע: "נזק מיוחד" חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת, ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק אלא גם את היקפו או שיעורו". 46. בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן: "חוק הבריאות") קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות שמיום 01/01/10 מכוחו של חוק ההתיעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה לישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009 לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים, גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי: "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 47. גם באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובעת עלולה להזדקק לטיפולים עתידיים. ##עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:## 48. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (ד. קציר פיצויים בשל נזק גוף עמ' 792). 49. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית מזערית של 3%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית, והתובעת שבה לעבודתה זמן מה אחרי התאונה. 50. יחד עם זאת, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה לאור חומרת הפגיעה, ובמיוחד בזמן בו רגלה הייתה נתונה בגבס, נזקקה התובעת לסיוע מוגבר. גם בקביעת המומחה הרפואי כי לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% למשך כ- 3 חודשים ונכות זמנית בשיעור 30% לנמשך שלושה חודשים נוספים יש כדי להעיד כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת כלשהי. עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ ( 19/11/97), הנזכר שם בעמ' 829. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון 04/08/05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( 08/12/05) אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 4,000 ₪. ##כאב וסבל:## 51. ב"כ התובע ביקש לטעון כי בשל תקופת הטיפולים והשיקום הממושכת, כאביה ומגבלותיה של התובעת שפורטו לעיל וגורמים לה לסבל רב ראוי לעשות שימוש בס2(ב) לתקנות הפלת"ד (פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון) ולפסוק לתובעת פיצוי בשיעור 10% מהסכום המקסימלי שהיה קבוע לפיצוי מסוג זה במועד התאונה. 52. ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי יש לפצות את התובעת בהתאם לתקנות על בסיס 3% נכות רפואית בלבד. 53. בענייננו בתאונה נגרם לתובעת שבר, היא נזקקה לקביים לזמן מה, ואף אושרו לה נכויות זמניות בשיעור גבוה של 100% למשך 3 חודשים ו-30ֵ למשך 3 חודשים נוספים. התובעת אף טוענת כי סבלה מכאבים אשר גרמו לה סבל רב. סבורני אם כן כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעניין הכאב והסבל, בכדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות. על כן הנתבעת 1 תפצה את התובע בראש הנזק של כאב וסבל בסך של 10,000 ₪. ##סוף דבר:## 54. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 54,000 ₪. 56. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין תאונות דרכים בשיעור של 13% + מע"מ. 57. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין. קרסולתאונת דרכיםרגלייםשבר