המשמעות הראייתית של שתיקת חשוד: "עשיית שימוש בזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית", הטעים יעקב קדמי, "אינה יכולה להיות לרועץ למשתמש בה ואין ללמוד ממנה דבר לחובתו" (על סדר הדין בפלילים חלק ראשון, כרך ב 776 (2008)). "עם זאת", הוסיף, "סירוב לשתף פעולה עם החוקרים מעבר לעשיית שימוש בחיסיון כאמור, הינו בעל כוח ראייתי - כראיה נסיבתית המבטאת התנהגות מפלילה - לחובת המסרב; ושתיקה בשלב החקירה מצריכה הסבר מניח את הדעת ל'כבישת הגירסה' המוצגת לאחר מכן במהלך הדיון" (שם, שם). מכס השיפוט פסק: "אכן, עומדת לו לחשוד זכות שתיקה בשלב החקירה ואין הדעת סובלת שעשיית שימוש בזכות השתיקה [תהא] לו - כשלעצמ[ה] - לרועץ. ברם, לעשיית שימוש בזכות השתיקה על ידי חשוד ישנו 'מחיר' טבעי מן ההיבט הראייתי. חשוד הבוחר בשתיקה גורם לכך, שהראיות העומדות לחובתו נותרות ללא 'משקל שכנגד'; ובכך מתחזק, מטבע הדברים, כוחן הלכאורי של אותן ראיות והדבר יכביד עליו כאשר יעלה את גירסתו בעדותו במהלך הדיון" (ע"פ 5730/96 גרציאני נ' מדינת ישראל, בפסקה 5(ד) לפסק-דינו של כבוד השופט קדמי (פורסם במאגרים, 18.5.98)). בשורה של פרשות מן השנים האחרונות קבע בית-המשפט העליון, כי שתיקת חשוד עלולה לחזק את הראיות נגדו (ראו, בפרט, ע"פ  1707/08 אריש נ' מדינת ישראל, בפסקה כ"ו לפסק-דינו של כבוד השופט אליקים רובינשטיין (פורסם במאגרים, 25.11.08); ע"פ 2996/09 דבור נ' מדינת ישראל, בפסקה קמ"א לפסק-דינו של השופט רובינשטיין (פורסם במאגרים, 11.5.11); ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, בפסקה 181 לפסק-דינה של כבוד השופטת מרים נאור (פורסם במאגרים, 10.11.11); ע"פ 2098/08 פרעוני נ' מדינת ישראל, בפסקה ו' לפסק-דינו של השופט הנדל (פורסם במאגרים, 28.12.11)). מהותו של חיזוק זה לא פורטה כל צורכה, אולם בשתיים מן הפרשות - עניני דבור וקצב - הפנה בית-המשפט העליון בהסכמה לדבריו הנזכרים של השופט קדמי בענין גרציאני. דומה אפוא כי שתיקת חשוד אינה מקימה ראיה עצמאית לחובתו, אך היא עלולה להותיר את ראיות התביעה בלא משקל-נגד, ולהעיב על גרסה מאוחרת ככל שיבקש החשוד להשמיעה. בכך נבדלת שתיקתו של חשוד בחקירתו משתיקת נאשם במשפט (ואינה מעניננו עתה). את הדברים סיכם, שוב, קדמי בספרו: "ומנין הכוח 'לחזק', שהרי השתיקה היא זכות יסודית של חשוד ושל נאשם? וכיצד זה שעשיית שימוש בזכות תהיה לו לאדם המיישם אותה לרועץ? התשובה לכך היא, שהכוח לחזק בא לשתיקה בעקיפין, לאמור: בכך שגִרסת התביעה נותרת ללא מענה, בנסיבות שבהן הדעת נותנת שאם יש מענה - אין מסתירים אותו. [להבדיל מנאשם במשפטו], בעניינו של 'חשוד' - קרי: בשלב החקירה המשטרתית - נותר המצב כמות שהוא: שתיקתו של חשוד אך מחזקת את ה'יש' אך אינה מצטברת אליו" (יעקב קדמי על הראיות א 306 (2009)). חשוד