מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שביתת מאבטחי השרים: הנשיאה נילי ארד פתח דבר חברת מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ זכתה במכרז שפרסמה המדינה לאבטחת שרי הממשלה ובתיהם. בהתאם, מעסיקה חברת מיקוד את מאבטחי השרים בחוזים אישיים, והמדינה הינה בבחינת "משתמשת" בשירותיהם של מאבטחי השרים והאחראית המקצועית על הכשרתם והנחייתם. בהיותם עובדי קבלן, התאגדו מאבטחי השרים במסגרת הסתדרות העובדים הלאומית שהיא, לפי קביעת בית הדין האזורי וקביעתנו שתפורט להלן, הארגון היציג שלהם. במסגרת זו, התקיימו מהלכי משא-ומתן בנוגע לתנאי העסקתם של מאבטחי השרים ולגיבוש הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הלאומית לבין חברת מיקוד. משכשלו מהלכים אלה, הכריזה הסתדרות העובדים הלאומית ביום 27.2.2012 על סכסוך עבודה ועל כוונתה לקיים שביתה או השבתה של עבודת מאבטחי השרים, כנדרש בסעיפים 5 ו - 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז - 1957. לבקשת חברת מיקוד, הוציא בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, צו מניעה ארעי נגד השביתה. בנוסף, הוציא בית הדין האזורי צו איסור פרסום על ההליך, והורה על העברת הדיון בהליך לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. או אז, הגישה הסתדרות העובדים הלאומית, בשם מאבטחי השרים, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בקשה להסרת צו המניעה ועתרה לאפשר למאבטחי השרים לשבות. מדינה ישראל צורפה להליך זה כמשיבה, כמי שעלולה להיפגע מהשביתה. בהחלטה מיום 3.6.2012 קיבל בית הדין האזורי בירושלים (השופטת רחל בר"ג-הירשברג ונציגי הציבור מר אליהו מחלב ומר תמיר ברשד; ס"ק 12 - 05 - 18212) את בקשתה של ההסתדרות הלאומית, והורה על הסרת צו המניעה ועל מתן סעד זמני של אישור שביתת מאבטחי השרים, כפי שהוכרזה על ידי ההסתדרות הלאומית. נוכח בקשת רשות ערעור שהגישה מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ, מעסיקתם של מאבטחי השרים, נעתר בית הדין האזורי לבקשתה של מיקוד, והורה על צו עיכוב ביצוע החלטתו. בהחלטה מיום 13.6.2012 ניתנה רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי. עיקרה של המחלוקת מושא הערעור שלפנינו בשאלה האם בדין הורה בית הדין האזורי בירושלים על הסרת צו המניעה הזמני באופן שהתיר את שביתת מאבטחי השרים עליה הכריזה הסתדרות העובדים הלאומית, והאם מתכונת השביתה כפי שהותרה עונה על דרישת המידתיות. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי מאבטחי השרים רשאים לשבות. להלן נעמוד, בפירוט הנדרש, על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים, על טיעוני הצדדים בערעור ועל ההכרעה המשפטית שביסוד החלטתנו. תמצית החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים 3. בהתבסס על חומר הראיות הלכאורי שהוצג לפניו, קבע בית הדין האזורי כך: משך כשלוש שנים תמימות, ניהלה חברת מיקוד משא-ומתן קיבוצי עם ההסתדרות הכללית החדשה (היא המשיבה 3 בערעור - להלן גם: ההסתדרות או ההסתדרות הכללית), בדבר חתימת הסכם קיבוצי מיוחד למאבטחי השרים; משכשלו מגעים אלה, ולאחר הכרזתה של ההסתדרות הלאומית על יציגותה, המשיכה מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ (היא המערערת - להלן: מיקוד או חברת מיקוד) וניהלה עם הסתדרות העובדים הלאומית (משיבה 1 בערעור - להלן: ההסתדרות הלאומית) משא-ומתן קיבוצי בעניינם של מאבטחי השרים בלבד, משך שמונה חודשים. בתוך כך, התקיימו שמונה פגישות בין נציגי מיקוד לנציגי ההסתדרות הלאומית בדרגים שונים "ובגדרן אף שלוש פגישות משא ומתן לצורך חתימה על הסכם קיבוצי". נוכח מסכת עובדתית לכאורית זו, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי "מיקוד הסכימה לפיצול יחידת המיקוח במפורש ואף בהתנהגותה ועל כן היא מושתקת מלטעון כי מאבטחי השרים ובתיהם אינם יחידת מיקוח נפרדת במפעלה". בנוסף, קבע כי קיים "אינטרס מיוחד" המצדיק להכיר בעובדים אלה כיחידת מיקוח נפרדת משקיימים מאפיינים מיוחדים לגיוס והכשרת עובדים אלה ו"מתכונת ייחודית" להעסקתם. עוד נקבע כי בפיצול יחידת המיקוח אין פגיעה ביציבות המפעל, או במרקם יחסי העבודה או החלשת כח המיקוח של יתר העובדים. על רקע זה, ובשים לב לחומר הראיות הלכאורי שהובא לפניו, הוסיף בית הדין האזורי וקבע, כי הסתדרות העובדים הלאומית מייצגת מעל לשליש ממאבטחי השרים המועסקים בחברת מיקוד, וכי על כן ההסתדרות הלאומית היא הארגון היציג בקרבם. זאת, להבדיל מההסתדרות הכללית, שהינה הארגון היציג בענף השמירה והאבטחה. לאור זאת, קבע בית הדין האזורי, כי הסתדרות העובדים הלאומית היא הארגון היציג בקרב מאבטחי שרי ממשלת ישראל ומאבטחי בתי השרים המכונים זקיפים. הוסיף בית הדין האזורי וציין, כי אין מניעה בדין לפיה בד בבד עם ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה, ייכרתו המאבטחים הסכם קיבוצי מיוחד (מפעלי) אשר יסדיר את זכויותיהם מול החברה. בית הדין האזורי בחן את עילות השביתה והגיע למסקנה כי הן כלכליות טהורות. במיוחד כן, נוכח העובדה שהכרזת השביתה באה על רקע אי חתימת הסכם קיבוצי מיוחד שהיה בו כדי להסדיר את תנאי עבודתם של מאבטחי השרים, ונוכח דרישתם כי לא ייערכו שינויים חד צדדיים במתכונת עבודתם וכי ישתכרו יותר. אשר לחירות השביתה ומידתיותה, קבע בית הדין כי הליכי המשא ומתן בין הצדדים התנהלו בתום לב והגיעו לכלל מיצוי, וכי הצעדים הארגוניים בהם מבקשים מאבטחי השרים לנקוט הם מידתיים. בית הדין דחה את טענות המדינה לפיהן יש למנוע מהמאבטחים לממש את זכות השביתה, נוכח השירות החיוני אותו הם מספקים, וקבע כי עמדתה זו של המדינה פוגעת בחופש ההתאגדות, בהעדר הצעה למנגנון חלופי ליישוב סכסוכים. הערעור 4. בערעורה חזרה חברת מיקוד על עיקר טענותיה בבית הדין האזורי, תוך שהטעימה כי מאבטחי השרים נמנים על כלל עובדיה, 3000 במספר, וכל אלה עוסקים בסוגים השונים של אבטחה. לטענתה, אין רבותא בעיסוקם של מאבטחי השרים, ואין הוא שונה מעיסוקם של מאבטחים אחרים בשירותה, מלבד הכשרתם, שהיא ממילא ייחודית לכלל עובדיה המאבטחים, בהתאם לדרישות המזמין. על כן, טענה, כי מאבטחי השרים אינם בבחינת יחידת מיקוח מוכרת לצורך התארגנות בנפרד מיתר עובדי בחברה. עוד טענה מיקוד, כי על כלל עובדי החברה חל הסכם קיבוצי ענפי שנחתם עם הסתדרות הכללית ביום 2.11.2008 והמסדיר את תנאי עבודתם של עובדי ענף השמירה; וכי הלכה למעשה התקיימו מהלכי משא-ומתן בין מיקוד לבין ההסתדרות הכללית לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי בעניינם של מאבטחי השרים, אשר "כמעט ונחתם". בנסיבות אלה, טענה מיקוד, ההסתדרות הלאומית אינה הארגון היציג של מאבטחי השרים. הוסיפה מיקוד וטענה, כי עילות הסכסוך והשביתה, הן משפטיות ולא כלכליות, כפי שקבע בית הדין האזורי, וכי גם מטעם זה אין לאשר את השביתה. לטענת מיקוד, על מהותן המשפטית של עילות השביתה ניתן ללמוד מטיעוניה של ההסתדרות הלאומית ומעדותה של העדה מטעמה, וכי בית הדין האזורי בהחלטתו, לא נתן ביטוי הולם לדברים אלה. 5. המדינה (המשיבה 3 בערעור) הטעימה בטיעוניה כי אין לראות בה צד ישיר או עקיף לסכסוך, וכי חברת מיקוד היא בלבד בעלת דברם של מאבטחי השרים. זאת, משחברת מיקוד היא המעסיקה הישירה והבלעדית שלהם, מתוקף זכייתה במכרז שפרסמה המדינה. אי לכך "משא ומתן לשיפור תנאי ההעסקה, יכול שיתנהל אך ורק בין מאבטחי השרים מזה, לבין מעסיקתם - היא חברת מיקוד, מזה. המדינה איננה צד ליחסי העבודה בין הצדדים". ככלל הסכימה המדינה, כי למאבטחי השרים זכות שביתה, בהיותם מועסקים כעובדי קבלן על ידי חברת מיקוד. עם זאת, טענה, כי בהכרזתה על שביתת מאבטחי השרים ובקיומה הלכה למעשה, מגלה ההסתדרות הלאומית "חוסר אחריות ציבורית, [ו]תוך העמדת חייהם של שרי ממשלת ישראל בסכנת חיים ממשית ומיידית". טענותיה אלה מבססת המדינה על היותה בבחינת "משתמשת" בשירותיהם של מאבטחי השרים, המנחה המקצועית שלהם, טרם קבלתם לעבודה במיקוד, והמפקחת על עבודתם במהלכה. בהקשר זה, טענה המדינה, כי התפקידים אותם ממלאים מאבטחי השרים, מיוחדים במינם וכי אין להם תחליף. זאת, מחמת השוני המהותי בפעילותם, מתפקידי אבטחה שממלאים עובדי אבטחה אחרים, לרבות אלה המועסקים על ידי חברת מיקוד. על כן, ונוכח ייחוד עבודתם וחשיבותה, טענה המדינה כי אין להתיר כלל השבתת שירותי האבטחה לשרים, למעט בעיסוקי "מעטפת" שלהם. לחלופין, ובלית ברירה, ביקשה המדינה, כי אם ייתן בית דין זה אישורו לשביתת מאבטחי השרים, תינתן לה שהות בת שבוע עד עשרה ימים להתארגנות הנדרשת. 6. הסתדרות העובדים הלאומית תמכה בהחלטתו של בית הדין האזורי, מושא הערעור, על מכלול טעמיה. בנוסף, חזרה והטעימה כי התקיימו בינה לבין מיקוד מהלכי משא ומתן כדי כך שהוחלפה טיוטת הסכם קיבוצי, אשר לא הבשילה. בנוסף, טענה כי עילות השביתה הן כלכליות במהותן, משעניינן בדרישה לשיפור תנאי העסקתם של מאבטחי השרים. בהתייחס לעילות השביתה, ציינה ההסתדרות הלאומית במיוחד את דרישתם של מאבטחי השרים לתשלום שכר גבוה מזה המשולם להם כיום; את התנגדותם לקליטת עובדים חדשים בשכר נמוך מזה המשתלם למאבטחי השרים המועסקים כיום; את דרישתם לתשלום תמורת שעות נוספות, ושעות עבודה בשבתות ובחגים - שאינה משולמת להם במסגרת השכר הכולל; ודרישתם שלא לפגוע בתנאי העבודה שלהם בכל הנוגע לשיבוץ והפעלה. ההסתדרות הלאומית טענה, כי מאבטחי השרים מודעים היטב לחשיבות התפקיד אותו הם ממלאים, למהותו הבטחונית בהגנה על חיי השרים ושלומם, ולייחוד פעילותם. אולם בהיותם עובדי קבלן, אין זכויותיהם מוגנות דיין וכנדרש בדין, על כן ובאין מנוס, נאלצים הם לנקוט בנשק השביתה, שהיא אכן כואבת. אשר למתכונת השביתה, הודיעה ההסתדרות הלאומית, כי מתכונת השביתה כפי שהוצגה לבית דין זה, עונה על האיזון הנדרש בין מימוש זכות השביתה הלכה למעשה, לבין הפגיעה הנובעת ממהלכיה. בהתאם, ולפי מתכונת השביתה.... 7. ההסתדרות הכללית החדשה התייצבה לראשונה לדיון, לאחר שנמנעה מהתייצבות לדיונים שהתקיימו בפני בית הדין האזורי בתל אביב ובירושלים, ולאחר שנמנעה מלהתייצב למהלכי גישור ופישור לרבות אלה שהתקיימו בפני הממונה על יחסי עבודה. בהודעה שהגישה לבית דין זה ציינה ההסתדרות הכללית כי "הינה ארגון העובדים היציג בענף השמירה. מתוקף כך, מתקיימת בין ההסתדרות הכללית לבין ארגון מפעלי השמירה והאבטחה בישראל - הוא ארגון המעסיקים אליו משתייכת המערערת - מערכת יחסים בת עשרות שנים במהלכה נחתמו הסכמים קיבוציים כלליים שונים" במסגרת זו נטען כי "ההסכם הקיבוצי הענפי האחרון המסדיר את תנאי עבודתם של עובדי ענף השמירה נחתם ביום 2.11.2008". לגופו של ענין, טענה ההסתדרות, כי היא עצמה קיימה עם חברת מיקוד "במשך כשנתיים וחצי, משא ומתן קיבוצי במטרה לחתום על הסכם משלים אשר יסדיר וישפר את תנאי העסקתם של מאבטחי השרים". לטענת ההסתדרות, במסגרת המשא ומתן נועדו נציגי איגוד עובדי השמירה בהסתדרות הכללית וועד הפעולה עם נציגי מיקוד "עשרות פעמים ואף החליפו עמם טיוטות מתקדמות של נוסח ההסכם הקיבוצי אשר נועד להיחתם. בנוסף, העמידה ההסתדרות הכללית לרשות העובדים אקטואר לצורך בחינת ההסדרים הפנסיוניים שברשותם." בסופו של יום, "המשא ומתן הקיבוצי לא הבשיל לכדי הסכם קיבוצי, זאת, בין היתר, נוכח חילוקי דעות באשר לתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 על מאבטחי השרים". משלא הגיעו להסכמות, בחרו מאבטחי השרים לנסות ולהמשיך ולנהל משא ומתן קיבוצי עם חברת מיקוד באמצעות הסתדרות העובדים הלאומית. ההסתדרות הכללית לא הביעה התנגדות לייצוגם של מאבטחי השרים על ידי ההסתדרות הלאומית. עם זאת "ובמסגרת כלל פעילותה של ההסתדרות בענף השמירה והאבטחה" הודיעה על נכונותה "להיכנס לעובי הקורה, לרבות ניהול מו"מ מול כל הגורמים הרלוונטיים - ארגון המעבידים, המעבידה וגורמים נדרשים בשירות המדינה, וזאת על מנת לאפשר גיבוש של הסכמות לפתרונות אפקטיביים גם ברמה המעשית, והכל לטובת העובדים הנוגעים בדבר". 8. בתום שלב הטיעונים, קיבלו הצדדים לערעור הצעתנו, לפיה ככל שיוחלט על התרת השביתה, וככל שתינתן למדינה שהות להתארגנות לקראת מהלכיה, יתקיים הליך גישור, על ידי מגשר מוסכם שיוצע על ידי בית דין זה, במטרה להגיע לפתרון המחלוקות ביניהם בדרכי שלום. דיון והכרעה 9. סוף דבר נקדים לראשיתו ונציין, כי לא מצאנו טעם המצדיק התערבותנו בהחלטתו של בית הדין האזורי בירושלים בהליך הזמני, מושא ערעור זה. החלטתו של בית הדין האזורי, בכל הנוגע לעצם התרת השביתה ומידתיותה, מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות. אשר על כן, דין הערעור שהגישה חברת מיקוד להידחות, תוך שייקבע כי למאבטחי השרים עומדת זכות השביתה וכי הם רשאים לקיימה, בתנאים שייקבעו. טעמינו למסקנה זו נבאר להלן. ערכאת הערעור לא תתערב בקביעותיו הלכאוריות של בית הדין האזורי בהליך זמני שעניינו התרתה או שלילתה של שביתה 10. כמבואר לעיל, הערעור שלפנינו מכוון נגד הכרעתו של בית הדין האזורי בירושלים, בהליך זמני שהגישה חברת מיקוד נגד הודעתה של ההסתדרות הלאומית על כוונתה לקיים שביתה או השבתה של מאבטחי השרים עובדי מיקוד. ככלל, בהליך קיבוצי זמני של בחינת התרת הזכות לשבות או מניעתה, העובדות הן לכאוריות בלבד, ומתייחסות ליריעת המחלוקת משתרעת על בחינת עצם קיומה של הזכות לשבות, על בחינת עילות השביתה, מיצוי ההידברות ומידתיות השביתה. בנדון זה הבהרתי בפרשת עורכי הדין של המוסד לביטוח לאומי כך: "צו זמני למניעת עיצומים או התרתם, אינו מהווה הכרעה במחלוקת גופה. בהליך ממין זה, בית הדין לעבודה אינו נדרש להכרעה בשאלות המשפטיות שבמחלוקת. ...סוגיות אלה אינן אמורות להתברר במסגרת הדיון בסעדים זמניים בהליך קיבוצי, ומקומן במשא-ומתן בין הצדדים. לחלופין, יידונו בהליך העיקרי, ככל שבית הדין האזורי יתבקש להידרש לו." 11. זאת ועוד. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בעובדות הלכאוריות כפי שנקבעו בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, שעניינן סעדים זמניים בהליכים קיבוציים, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים או חריגים המצדיקים זאת, לרבות בעניין מעמדו של ארגון עובדים כארגון יציג. על עקרון זה עמד חברי, סגן הנשיאה השופט יגאל פליטמן בפרשת רשות שדות התעופה ויפים דבריו ישימים גם לענייננו: "ככלל, החלטה בדבר מתן סעד זמני במסגרת סכסוך קיבוצי, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיה הלכאוריות של הערכאה הדיונית ובשיקול דעתה, בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, לרבות בהליך קיבוצי, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים או חריגים המצדיקים זאת בהם נמצא כי שיקולה דעת הופעל שלא כהלכה". 12. לאור עיקרים אלה, לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ובמסקנותיו המשפטיות. קביעות בית הדין האזורי לפיהן יש להכיר בקבוצת מאבטחי השרים והזקיפים כיחידת מיקוח בחברת מיקוד ובהסתדרות הלאומית כארגון היציג של יחידת מיקוח זו הינן לכאוריות ובית הדין הארצי כערכאת ערעור לא יתערב בהן בשלב זה של ההליך. זאת ועוד. במגעים הממושכים שניהלה מיקוד בתחילה עם ההסתדרות הכללית ולאחר מכן ועם ההסתדרות הלאומית, די כדי לבסס באופן לכאורי הכרה מצד מיקוד בקבוצת מאבטחי השרים כיחידת מיקוח. נוסיף ונטעים, כי בשלב הלכאורי בו אנו מצויים, אינטנסיביות המגעים בין מיקוד להסתדרות הלאומית עד כדי גיבושה של טיוטת הסכם קיבוצי ו"שלוש פגישות משא ומתן לצורך חתימה על הסכם קיבוצי" מהוות ראיה כבדת משקל למעמדה של ההסתדרות הלאומית כארגון יציג. בנסיבות אלה, התנערותה של מיקוד ממהלכי המשא-ומתן שקיימה עם ההסתדרות הלאומית בכל הנוגע לתנאי העסקתם של מאבטחי השרים לקראת גיבושו של הסכם קיבוצו, לוקה בחוסר תום לב. עוד יצוין, כי בשלב זה של ההליך הקיבוצי, במסגרת דיון בסעד זמני של התרת שביתה או מניעתה, ההכרה במאבטחי השרים כיחידת מיקוח, נכוחה ולגיטימית אף בשים לב לכך שמאבטחי השרים הם קבוצה ייחודית גם בקרב קבוצות המאבטחים השונות המועסקות על ידי מיקוד, כפי שהטעימה המדינה בטיעוניה. זאת, בין היתר, בשל הכשרתם המיוחדת, אימוניהם השוטפים והתפקיד המיוחד אותו הם ממלאים. בנסיבות אלה, היותם של מאבטחי השרים, יחידת מיקוח המונה כ- 665 עובדים, משליכה באופן ישיר על מעמדה של ההסתדרות לאומית כארגון יציג של יחידת המיקוח בחברת מיקוד משלמעלה משליש מעובדים אלה הינם חבריה, משהוכח להנחת דעתו של בית הדין האזורי: "כי בעת הזו מאורגנים בהסתדרות הלאומית 110 מאבטחי שרים ו - 140 זקיפים שהם 250 עובדים. לאמור, למעלה משליש מכלל מאבטחי המתקנים והאישים במיקוד, לשיטתה (665)". אשר על כן, ומתוקף מעמדה כארגון יציג לפי הוראת סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957 קמה כשרותה של ההסתדרות הלאומית לפעול במישור הקיבוצי, לנהל משא ומתן קיבוצי לחתימת הסכם קיבוצי מיוחד ולנקוט בצעדים ארגוניים לרבות שביתה. 13. לבסוף נציין, כי ההסתדרות הכללית אינה חולקת כלל ועיקר על הכרה במאבטחי השרים כיחידת מיקוח בחברת מיקוד, ואף אינה מערערת על מעמדה של ההסתדרות הלאומית כארגון היציג של מאבטחי השרים במיקוד. אף אין היא מעלה טענה ליריבות ארגונית כלפי ההסתדרות הלאומית, בנוגע לייצוגיות יחידת המיקוח של מאבטחי השרים בחברת מיקוד. טענה, אשר מכל מקום מקומה אינו בבית הדין האזורי. למאבטחי השרים קמה זכות יסוד לשביתה 14. הלכה פסוקה היא מיני כבר, כי השביתה נגזרת מחופש ההתארגנות ומוכרת כזכות חוקתית המעוגנת בחקיקה ובפסיקה הישראלית, והמהווה על פי מהותה "כלי המאזן כוחות בפערי הכוחות בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים". 15. בענייננו, קמה למאבטחי השרים הזכות לשבות. מלכתחילה היו מאבטחי השרים עובדי שירות הביטחון הכללי וככאלה חל עליהם האיסור להתאגד ולשבות. איסור זה נמוג מאליו, משעה שהמדינה החליטה על הפרטת השירות שניתן על ידם ועל קבלת שירותי אבטחת השרים כ"משתמשת" משהועברו לעבודה במסגרת חברות פרטיות, זוכות במכרזים שפרסמה המדינה מעת לעת. במצב דברים זה, של מערכת העסקה משולשת, לא חל על מאבטחי השרים איסור להתארגן ולנקוט באמצעים ארגוניים, לרבות מימוש זכות היסוד החוקתית לשביתה. בטיעוניה לפנינו, הסכימה המדינה כי למאבטחי זכות השביתה וכך ציינה: "לגישת המדינה, בדומה לכל שירות חיוני אחר, כך אף נקיטה בצעדים ארגוניים על ידי ארגונם היציג של מאבטחי השרים, איננה אסורה קטגורית או באופן גורף, זאת כל עוד צעדים אלה ננקטים באופן מידתי, וכל עוד אין היא כרוכה בסיכון חיי אדם ו/או בנזק כבד לציבור. ... בניגוד למשטר הקבוע בחוק שירות הביטחון הכללי האוסר על עובדי השירות להתאגד ולהתארגן, אין אפוא, מניעה, מבחינת המדינה, כי מאבטחי השרים יתאגדו ויתארגנו, ואף ינקטו בצעדים ארגוניים באופן מידתי". הנה כי כן, בהסתמך על חומר הראיות וטענות הצדדים, בדין הכיר בית הדין האזורי במסגרת ההליך הזמני, באופן לכאורי, במאבטחי השרים ובזקיפים כיחידת מיקוח, ובהסתדרות הלאומית כארגונם היציג בחברת מיקוד. אשר על כן, משמאבטחי השרים הינם עובדי קבלן של חברת מיקוד ומהווים באופן לכאורי יחידת מיקוח בפני עצמה המיוצגת על ידי ההסתדרות הלאומית, ובהיעדר יריבות ארגונית בין ההסתדרות הלאומית להסתדרות הכללית החדשה, רשאית ההסתדרות הלאומית להכריז על סכסוך עבודה ולנקוט בצעד ארגוני של שביתה, ככל שעילת השביתה לגיטימית ובכפוף לשיקולי מידתיות. שביתת המאבטחים היא שביתה מעורבת לגיטימית בעלת היבט כלכלי דומיננטי 16. מושכלות ראשונים הם כי "קיימת אבחנה בין הסוגים השונים של השביתה: שביתה כלכלית - מותרת; שביתה פוליטית - אסורה; ושביתה דו-תכליתית מעין פוליטית - מעורבת, המוכרת כלגיטימית אך בהיקף מוגבל". כאשר קיימת שביתה בעלת גוון מעורב פוליטי וכלכלי, סיווג עילת השביתה יעשה לפי "מבחן המטרה העיקרית" במסגרתו תיבחן המטרה הדומיננטית של השביתה, האם כלכלית היא או פוליטית. בהתאם למבחן זה, מתבקשת המסקנה כי השביתה עליה הכריזה ההסתדרות הלאומי בעניינם של מאבטחי השרים, הינה מעורבת לגיטימית בעלת היבט כלכלי דומיננטי. ונבאר. 17. עילות הסכסוך והשביתה בעקבותיו, פורטו ב"הודעה על שביתה או השבתה" מיום 27.2.2012, שהגישה ההסתדרות הלאומית, ואלה הן: " 1. החלת תנאי עבודה חדשים מכוח מכרז באופן חד צדדי: ביום 1.3.2012 עתיד לצאת מכרז חדש להעסקת מאבטחי השרים. המכרז נמצא באחריות משרד האוצר. טענת ההסתדרות הלאומית היא כי תנאי שכרם ועבותם של מאבטחי השרים, הן כיום, והן במסגרת המכרז החדש, אינם תואמים את הוראות החוק ואינם הולמים את אופי התפקיד. ההסתדרות הלאומית וועד העובדים מנהלים מזה מספר חודשים דיאלוג אל מול המדינה ואל מול החברה המעסיקה בניסיון ליישב את המחלוקות ולמצוא פתרונות לכשלי ההעסקה, וזאת עוד טרם כניסתו לתוקף של המכרז החדש. היום נמסר לנו על ידי משרד האוצר כי חרף העבודה שלא הוסדרו התנאים כנדרש, המכרז עתיד לצאת לדרך ב- 1.3.2012 2. אי הצגת מפרט תנאי העבודה לעובדים: מסמכי המכרז החדש נמסרו להסתדרות הלאומית ללא מפרט תנאי העבודה, למרות שהן החברה והן משרד האוצר נתבקשו לעשות כן. 3. הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951; המאבטחים מועסקים שעות רבות בניגוד לדין. 4. אי מתן תוספת שחיקת שכר; שכר המאבטחים עומד על כנו ואינו מוצמד לתוספות כלשהן. משא ומתן לקבלת תוספת לשחיקת שכר לא הניב תוצאות. 5. קליטת עובדים חדשים בתנאי שכר נחותים; עובדים אשר נקלטים לעבודה החל משנת 2009 ואילך משתכרים שכר נמוך יותר מאלו אשר נקלטו לעבודה לפניהם ומבצעים את אותה עבודה בדיוק 6. כוונה לשינוי מתכונת ההעסקה בשטח באופן חד צדדי; המאבטחים מקבלים מסרים כי מתכונת סידור העבודה ומספר המשמרות החודשיות, כמו גם שיבוץ אחד המאבטחים בתפקיד סדרן העבודה כפי שהיה עד כה, צפויים להשתנות. החברה לא הגיבה לפניות בעניין זה. 7. הפרת הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. תלוש השכר אינו ערוך בהתאם להוראות החוק חרף פניות בעניין זה". 18. בית הדין האזורי בחן את טיעוני הצדדים, את העדויות שנשמעו לפניו, ואת חומר הראיות בכללותו ועל סמך כל אלה הגיע למסקנה כי השביתה הינה כלכלית בעיקרה וכי מדובר בסכסוך כלכלי במהותו משמרבית עילות השביתה כלכליות ולא משפטיות. בנדון זה, הטעים בית הדין האזורי כי "מלכתחילה לא שררה בין הצדדים בפנינו מחלוקת כי עסקינן בשביתה כלכלית טהורה. אולם בסיכומיה טענה מיקוד כי בפנינו בקשה להתיר שביתה שעניינה אינו קביעת זכויות כי אם סכסוך משפטי הסב על מימוש זכויות, ועל כן אין להתירה. את מסקנתה זו ביססה מיקוד על האמור בהודעתה המשלימה של ההסתדרות הלאומית מיום 23.5.2012 ולפיה, מאבקם של מאבטחי השרים אינו על שיפור תנאי עבודתם (סעיף 30), אמירה שזכתה לאישור בעדותה של עו"ד בר לב (עמ' 5, שורה 30). נוסיף כי אי בהירות מסוימת בעניין זה נמצאה גם בדברי ההסתדרות הלאומית בישיבת בית הדין מיום 17.5.2012 ומחלק מטיעוניה בסוגית היציגות ...". בהתייחס לטיעוניה אלה של מיקוד, אותן שבה והעלתה אף בטיעונה לפנינו, עמד בית הדין על עילות השביתה, אחת לאחת, תוך שהטעים כי " שחלק בלתי מבוטל מהטענות שהושמעו בפנינו התמקדו במבנה שכרם של המאבטחים, באופן הצגתו בתלושי השכר ובשאלה האם עומדים אלה בהוראות הדין. כן נכון הוא שבמהלך הדיונים אף הושמעו טענות מפי ההסתדרות הלאומית שניתן היה להבין מהן שכל מבוקשם של המאבטחים הוא שיקוימו לגביהם הוראות חקיקת המגן, כפי שאף עולה מהודעת השביתה ולפיה מופרים לשיטתם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר".בהתייחס לטיעונים אלה קבע בית הדין האזורי כי "באופן דווקני אלה הם אכן נושאים המתאימים יותר להתברר בדרך של סכסוך משפטי." אלא, שכפי שציין בית הדין "בהמשך הבהירה ההסתדרות הלאומית, ושוכנענו שאלה הם אכן פני הדברים, כי אחת המטרות המרכזיות של השביתה מבחינת המאבטחים, היא לגרום לכך שחברת מיקוד יחד עם המדינה תשפר את תנאי שכרם בדרך של הגדלת שכר היסוד המשולם להם ואף תמגר כשלים אחרים במתכונת עבודתם". לאחר שחזר ובחן את טיעוני הצדדים בהקשר זה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי "מרביתן המכריע של דרישות המאבטחים מתייחסות ל"תנאי עבודה" במובנו הרחב של הדיבור. הן מתייחסות לשינויים חד צדדיים בעקבות המכרז החדש, הן מתייחסות לדרישתם לשיפור תנאי עבודתם ושכרם. אולם גם אם חלקן אינן כאלה, וגם אם מדובר בסכסוך מעורב הרי שכל עילה מעילות השביתה נבחנת לגופה ואם כלולות בעילות דרישות לשיפור תנאים, כפי שכבר קבענו, הרי שמדובר בשביתה כלכלית. נטעים כי יתכן שמקום בו ימצא בית הדין כי רק חלק קטן מהעילות עניינן שיפור התנאים, ואין זה המקרה שבפנינו, הרי שהדבר ישקול בבואו לקבוע את גדרי השביתה ומידתיותה. מכל מקום, מסקנתנו היא שמדובר בשביתה כלכלית ולא בסכסוך משפטי הסב על מימוש זכויות". 19. בחינת ההודעה על סכסוך העבודה, טענות ההסתדרות הלאומית בדבר עילות השביתה בבית הדין האזורי ובערעור לפנינו ומכלול כתבי הטענות על נספחיהם מעלה, כי אכן חלק ניכר מעילות השביתה עניינן "בסכסוך כלכלי שעניינו קביעת זכויות, ולא בסכסוך משפטי הסב על מימוש זכויות". בהקשר זה, העילות של החלת תנאי עבודה חדשים מכוח מכרז באופן חד צדדי, אי הצגת מפרט תנאי העבודה לעובדים, אי מתן תוספת שחיקת שכר, קליטת עובדים חדשים בתנאי שכר נחותים וכוונה לשינוי מתכונת ההעסקה בשטח באופן חד צדדי הן כלכליות מובהקות לגיטימיות. עילות אלה אינן מוקנות בדין ועניינן קביעת זכויות חדשות לעובדים "לשיפור תנאי עבודה, מניעת פגיעה בהם". ודוק. בנסיבות בהן מאבטחי השרים הועברו למעמד עובדי קבלן, כטענת המדינה ומיקוד, חלה לגביהם ההלכה הפסוקה לפיה שינויים מבניים, לרבות הפרטה הם " 'בעלי השפעה ניכרת על זכויות העובדים' וזאת, הן ביחס לעצם מהלך השינוי המבני והן בנוגע להשלכותיו". אף אין חולק כי עובדים המועסקים באמצעות קבלני כח אדם או קבלני שירותים "זקוקים להגנה על זכויותיהם ועל מעמדם". בהתאם, נמצא כי אכן, ההיבט הדומיננטי של עילות הסכסוך והשביתה "נוגע לקביעת זכויות, כגון 'רכישת' תנאים חדשים או קביעת נורמה חדשה" בעניינים שבתנאי עבודה וביחסי עבודה. בשלב זה של ההליך, מוצתה ההידברות בין הצדדים 20. הלכה פסוקה היא כי השביתה "אינה מטרה כשלעצמה, כי אם כלי להשגת דרישות העובדים לשיפורים ולהטבות מתחום תנאי העבודה ויחסי העבודה". אשר על כן, "השביתה צריכה להיות האמצעי האחרון במסגרת המאבק המקצועי, לאחר שמוצו הליכי המשא ומתן והתיווך". על עקרון ההידברות טרם מימוש זכות השביתה עמדתי בהרחבה בפרשת המגה שביתה בעניינם של עובדי קבלן ומיקור חוץ: "מדיניות ראויה ביחסי העבודה קיבוציים היא לנסות למצות מהלכי הידברות עובר למימוש נשק השביתה. ... בהתאם, ובמסגרת התנהלותו של סכסוך קיבוצי, מהווה השביתה אמצעי 'אלים' וכוחני לעידוד הידברות, לאחר שמאמצים לפתור הסכסוך בדרך זו הגיעו למבוי סתום.... ... כדי שארגון העובדים לא יקלע לעמדת מיקוח מוחלשת, בהינטל ממנו ההכרה בזכותו להכריז על שביתה מוגבלת, או ללא הגבלת זמן, יבחן בית הדין לעבודה את נסיבות המקרה לגופו, ואת לגיטימיות עילת השביתה, מידתיותה, היקפה ומתכונתה, במסגרת החלטתו בדבר הענקת סעד של שביתה, או סעדים להגבלתה. לאור עקרונות אלה, יעודד בית הדין הידברות אינטנסיבית ותכליתית בין הצדדים, קודם להכרעתו בלגיטימיות השביתה, מידתיותה ומימושה בפועל". 21. לפי העולה מכלל החומר שהובא לפנינו, החלטתו של בית הדין האזורי ניתנה לאחר ששוכנע כי אכן מוצו מהלכי ההדברות בין הצדדים, משמהלכי הגישור והפישור לא צלחו. בית הדין האזורי ציין, כי אף בפניו "שבה והודיעה ההסתדרות הלאומית כי היא נכונה ליטול חלק בכל הידברות מועילה, וכי אינה מעוניינת בנקיטת הליכי שביתה שלא לצורך. אל מול הצהרה זו, מסרבות מיקוד והמדינה כל אחת מטעמיה להוסיף ולקיים עם ההסתדרות הלאומית הידברות. משכך, אכן לא נותרה בידי ההסתדרות הלאומית ברירה אחרת מעם נקיטת שביתה." משעה שהוגשה בקשת רשות הערעור במפני בית דין זה, חזרו הצדדים לשולחן המשא ומתן בחסותו של בית דין זה. התקיימו מספר ישיבות תזכורת במסגרתן נבחנו אפשרויות ליישוב הסכסוך בהסכמה, אולם למרבה הצער, כל אלה לא הניבו פרי של ממש. לבסוף, הייתה זו ההסתדרות הלאומית שביקשה קיומו של דיון בערעור גופו. בנסיבות אלה, משהמשא-ומתן בין מיקוד להסתדרות הלאומית בשל עילות הסכסוך, כאמור, הגיע למבוי סתום, באנו לכלל מסקנה, כי לעת הזו מוצו מהלכי המשא-ומתן בין הצדדים ועובדי היחידה רשאים לממש זכותם לשבות. מידתיות השביתה 22. משהגענו עד הלום, נוסיף ונבחן שיקולי המידתיות במימוש השביתה. ככלל, בית-הדין הארצי נוקט ב"מדיניות של ריסון עצמי בכל הנוגע להגבלת חירות השביתה". על מדיניות זו ויישומה בעילת שביתה מעורבת עמדתי בפרשת עובדי הקבלן ומיקור החוץ בצייני: " אף במקרים בהם מדובר בשביתה מעורבת ינתן צו במשורה 'ורק ככל שהשביתות מסבות פגיעה חמורה לשירות ציבורי, למשק ולציבור הרחב' ". מדיניות זו, של ריסון עצמי, נכונה ביתר שאת, לאחר שהתקיימה הידברות אינטנסיבית בין הצדדים אשר לא נשאה פרי, עובר לשביתה. בענייננו, הגם שאין חולק על כך, כי עבודת מאבטחי השרים הינה שירות חיוני, לא חל עליהם האיסור לשבות. על חיוניות עבודתם של מאבטחי השרים עמד בית הדין האזורי בהחלטתו, תוך שהטעים: "לא נותר בלבנו ולו צל של ספק כי השרות אותו מספקים מאבטחי ממשלת ישראל הוא שרות ציבורי חשוב מאין כמותו, המגן לא רק על גופם של השרים ועל שגרת פעילותם כי אם על הדמוקרטיה הישראלית, ובכך על הציבור כולו". עם זאת, ובהתאם להלכה לפיה גם עובדים הנותנים שירות חיוני רשאים לשבות, קנויה למאבטחי השרים הנותנים שירות בטחוני חיוני הזכות החוקתית לשבות. זאת, מן הטעם שמאבטחי השרים הינם עובדי קבלן, ואינם כפופים לאיסור שבדין להתארגן ולשבות, החל על העובדים בשירות הביטחון הכללי, על השוטרים, והסוהרים. ההסתדרות הלאומית פעלה במהלכי המשא ומתן כדין ובתום לב. ראשית, לא נטען ולא נמצאה כל ראיה לכך כי ההסתדרות הלאומית פעלה לסיכול ההידברות. כפי שנקבע בהחלטת בית הדין האזורי, מאבטחי השרים לא מיהרו לנקוט בשביתה אלא כעבור תקופה ממושכת של הידברות, העולה על שלושה חודשים, למן מועד ההכרזה על סכסוך העבודה בסוף חודש פברואר 2012. אף "לא הוכח שפעולתה של נציגות העובדים לוקה במניעים פסולים, שמניעיה אינם לטובת ציבור העובדים בחברה בכללותו, או כל מניע פסול אחר". משמהלכי המשא ומתן עלו על שרטון, הכרה בלגיטימיות השביתה ומידתיותה "עשויה לסייע להמשך מגעי הצדדים ומיצויים עד תום, אף לאחר שהתבקשה והתקבלה החלטה" בנוגע להתרת השביתה. חזקה היא כי בעת שביתה בשירות חיוני בטחוני יגלו ההסתדרות הלאומית ומאבטחי השרים אחריות ציבורית ויפעלו בסבירות. על התנהלות ארגון העובדים בשביתות בשירותים חיוניים עמד הנשיא (בדימ.) סטיב אדלר בעניין מקורות תוך שציין כך: " בתולדות יחסי העבודה בישראל היו שביתות בשירותים חיוניים, אך בדרך כלל פעל ארגון העובדים תוך אחריות, והמשיך לספק שירותים חיוניים שהיעדרם יסכן את החיים או את הביטחון של התושבים". ועוד זאת. עקרון יסוד במשפט העבודה הקיבוצי הוא, כי על הצדדים להסכם הקיבוצי לגלות אחריות ציבורית. על עקרון האחריות הציבורית החל ביתר שאת בשירות חיוני עמדתי בעניין עובדי הרכבת באלה הדברים: " התנהלות ארגונית מידתית, סבירה ואחראית, במסגרתה נדרש פיקוח על עוצמת המחאה ומשכה. יש לזכור כי מדובר בציבור עובדים המופקד על מתן שירות ציבורי חיוני. מציבור עובדים שכזה נדרשת מידה מוגברת של אחריות בבואם לנקוט צעדים ארגוניים לגיטימיים". בענייננו, על ההסתדרות הלאומית ומאבטחי השרים חלה אחריות ציבורית מוגברת בכל הנוגע למידתיות השביתה ולהתחשבות בצרכיהם הביטחוניים של השרים. בהקשר זה מקובל עלינו האמור בהחלטת בית הדין האזורי: "שוכנענו מהעדויות שנשמעו בפנינו וכן מהתנהלות המאבטחים לאורך הדיונים, כי המדובר בקבוצת עובדים שקולה, המודעת לכובד האחריות המוטל על כתפיה בשגרה, ואינה מבקשת במהלכים כוחניים לשמם. ניכר היה שרעיון השביתה קשה למאבטחים שכן חזרו וביקשו להביא בפני בית הדין את המאמצים שהם עושים בשגרה לאבטח את השרים שבאחריותם וזאת 'באש ובמים'". מתכונת השביתה 26. ההסתדרות הלאומית הציעה מתכונת שביתה... 27. המדינה התנגדה נחרצות למתכונת זו של השביתה, תוך שחזרה וטענה, כי ככלל השבתת שירותי האבטחה של השרים, תפגע פגיעה חמורה בהתנהלותם, ובביטחונם האישי והממלכתי. לשיטתה של המדינה, מימוש זכות השביתה של מאבטחי השרים יכול ויתקיים אך ורק בתפקידי "המעטפת" שלהם, שאינם נוגעים למילוי המשימה של אבטחת השרים משך כל שעות היממה, בארץ ובחו"ל. גישה כוללנית זו של המדינה אינה מקובלת עלינו. משמעותה, הלכה למעשה, היא שלילת זכות השביתה של מאבטחי השרים מכל וכל, והעמדתה בקרן זווית. לכך אין להסכים. כפי שציינו לעיל, לא חל על מאבטחי השרים המועסקים על ידי מיקוד איסור התארגנות ושביתה, ממין אלה החלים על המאבטחים המועסקים על ידי שירות הביטחון הכללי. משהגענו למסקנה כי למאבטחי השרים קמה זכות השביתה, יש לאפשר להם למצותה כדין. אכן, אין חולק כי השביתה תגרום נזק בהתנהלותם השוטפת היומיומית של שרי ממשלת ישראל. אולם זו מהותה של שביתה שעילתה לגיטימית, שהיא "גורמת למעסיק נזק, שמטרתו לשכנעו להגמיש את עמדותיו במשא ומתן הקיבוצי". 28. ההסתדרות הלאומית הסכימה כי נדרשת התחשבות בצרכים הביטחוניים של השרים בהיבט של אבטחה והצלת חיים, והציעה מתכונת הולמת, לשיטתה, להתנהלות השוטפת של שרי ישראל ללא פגיעה בביטחונם, תוך הקמת ועדת חריגים בנוגע לצרכים מיוחדים. מנגד, לא נעלם מעינינו כי אל מול זכותם של מאבטחי השרים המאבטחים לשבות, עומדת זכותם של השרים המאובטחים לחייהם ולשלמות הגוף, ועומדת זכותם הדמוקרטית של אזרחי ישראל לניהול חייהם על ידי חברי ממשלתם הנבחרת. וכי המדינה והמומחים לדבר מטעמה, היא הקובעת מי מנבחריה יאובטח וכיצד. במקרה שלפנינו, בשים לב למתכונת השביתה, נאמר לנו על ידי הממונה המקצועי והאחראי מטעם המדינה, כי ככל שתתקיים השביתה במתכונתה המוצעת על ידי ההסתדרות הלאומית, קיימת חשיבות רבה ביותר להמשך מתכונת אבטחתם של השרים, בכל תחומי פעילותם והתנהלותם. על כן, הודיעה המדינה כי למקרה שמאבטחי השרים יודיעו על קיום השביתה בפועל, נדרשת תקופה של כשבוע עד עשרה ימים להתארגנות בכל הנוגע לאבטחת השרים, כנדרש. ההסתדרות הלאומית טענה כי היה למדינה די זמן והותר להתארגנות, מאז ה- 10.6.2012 המועד בו הותר להם לשבות בהחלטת בית הדין האזורי; וכי כל העת הזו מאז ועד עתה, מנועים הם מלשבות מחמת צו עיכוב הביצוע שניתן בהיענות לבקשת מיקוד. עם זאת, הסכימו למתן ארכה קצרה למדינה להתארגן לקראת הסדרי אבטחה חלופיים לשרים לפני שיממשו זכותם לשבות, הלכה למעשה. בהתקיים הסדר חלופי, כאמור, מתכונת השביתה כפי שהוצעה על ידי ההסתדרות הלאומית הינה מידתית. סוף דבר לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני המדינה מזה וההסתדרות הלאומית מזה, ולאיזון הנדרש בנסיבות העניין, ונוכח עמדותיהם, הרינו קובעים כי השביתה שבכוונת ההסתדרות הלאומית לקיים בעניינם של מאבטחי השרים הינה לגיטימית מותרת ומידתית. אי לכך הרינו דוחים את הערעור שהגישה מיקוד על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים בצו הזמני ומורים כך: מבוטל צו עיכוב ביצוע החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים בהליך הזמני מושא ערעור זה. ההסתדרות הלאומית תגיש הודעה בכתב לבית דין זה, למדינה ולמיקוד על כוונתה לקיים את שביתת המאבטחים, 48 שעות לפני קיום השביתה בפועל, ולא לפניי יום שלישי 3 ביולי 2012 בשעה 06:00. משתינתן הודעה בכתב, כנדרש בס"ק (ב) לעיל, על קיום השביתה, יורה בית דין זה בהחלטתו על המועד בו יתייצבו הצדדים לתזכורת דיווח. בפרק הזמן הדרוש למדינה לארגן אבטחה חליפית לשרים, יקוים הליך גישור בו ייקחו חלק הגורמים הרלבנטיים לסכסוך: ההסתדרות הלאומית, חברת מיקוד והמדינה, באופן שייקבע במהלך הגישור. הליך הגישור יתקיים בפני השופט (בדימוס) פרופ' יצחק זמיר. בהתאם ובתכוף למתן החלטה זו יבואו הצדדים בדברים עם פרופ' זמיר, לשם תיאום מועד הגישור והתנהלותו, לרבות מעמדה של המדינה בגישור, והמצאת כלל החומר הנדרש לעניין. המדינה תדאג להמציא לפרופ' זמיר את החלטת בית הדין האזורי בירושלים, בנוסחה המלא. הצדדים לגישור ישאו בתשלום שכר טרחתו של המגשר בחלוקה שווה ביניהם. מתכונת השביתה המאושרת על ידינו היא זו: ........ משמדובר בהליך קיבוצי, אין צו להוצאות. הדיון בערעור התקיים בדלתיים סגורות וצו איסור הפרסום על הדיון בהליך זה ממשיך לעמוד בעינו. ככל שתתבקש הסרת צו איסור הפרסום על החלטה זו, תיבחן הבקשה בשים לב להודעה משותפת מטעם הצדדים בנדון זה. ענף השמירהשביתהעובד אבטחה (מאבטח)