להלן פסק דין בסוגיית פקיעת רישיון נהיגה: פסק דין 1. מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת ר. בן יששכר-שוורץ) בתיק 2853/07, מיום 2.12.07, לפיו הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של פקיעת רישיון נהיגה מעל ל-6 חודשים וכתוצאה מכך נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה והושתו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, אשר ירוצו בעבודות שירות, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וכן פסילה על תנאי לשלושה חודשים למשך שלוש שנים. 2. בערעור שבפני ביקש המערער להשיג אחר עצם הרשעתו בעבירות הנ"ל וטען כי אשמתו לא הוכחה ברמה הנדרשת בפלילים ולפיכך ביקש לזכותו מן האשמה. לחילופין, טען כנגד העונשים אשר הושתו עליו וטען כי חמורים הם יתר על המידה. 3. אין חולק כי רישיון הנהיגה של המערער פקע ולא חודש מחמת קנסות מזה כ-14 שנה. בית משפט קמא אשר שמע את הראיות מצא לנכון להעדיף את גרסת המאשימה לפיה ביום 3.12.06, עשה המערער שימוש באופנוע שברשותו ועוכב על ידי שוטר אשר הבחין במערער כשהוא מעורב בתאונה של נזקי רכוש בצומת גן יבנה בסמוך לעיר אשדוד. אז פנה השוטר אל המערער ומבדיקה שביצע אל מול תחנת המשטרה גילה כי רישיונו פקע בשנת 1992 וכי האופנוע בו עשה שימוש היה ללא כל רישיון. גרסתו של המערער מנגד, אותה דחה בית משפט קמא כבלתי אמינה, היתה כי לא עשה כל שימוש באופנוע כפי שטען השוטר. הסברו לעצם הימצאו בצומת גן יבנה היה כי ביצע עסקת מכר למכירת האופנוע לאדם המתגורר בצפת וכי היה אמור להוביל את האופנוע לחיפה לשם העברתו לקונה ומאחר וחברת הגרירה, אשר היתה אמורה לגרור את האופנוע מבית הוריו, באשקלון, ועד לחיפה, סירבה לבצע את שירות הגרירה מאשקלון הוביל הוא את האופנוע, בעזרת אדם אחר, לצומת גן יבנה ושם המתין לבואם, שם פגש בו השוטר. כאמור, בית משפט קמא התייחס לכל המסכת העובדתית אשר באה בפניו ודחה אחת לאחת את גרסתו של המערער, כשהוא נותן את הדעת לכל הטענות והפרטים אשר היוו מבחינתו את הבסיס להסקת המסקנה כי יש להעדיף את גרסת השוטר על פני גרסתו של המערער. המדובר בקביעות של ממצאים עובדתיים המבוססים באופן לוגי על התרשמות ישירה של הערכאה הדיונית מן העדים הבאים בפניה וידועה ההלכה המושרשת, שלפיה בית המשפט לערעורים לא יסטה, דרך כלל, מממצאים עובדתיים שקבעה הערכה הראשונה (ע"פ 2653/98 יצחק בן דוד נ' מדינת ישראל , ע"פ 347/86פ"ד נב (4) 529). כדברי כב' השופט ש. לוין בע"פ 210/81 ע"פ 210/81עקביוב נ' מדינת ישראל, פד' לו (3) 393, 400 הקובע כי: "כלל ידוע ומקובל, העובר כחוט השני לכל אורך הפסיקה של בית המשפט היושב לדון בדרגת ערעור, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הדרגה הראשונה, על אחת כמה וכמה כאשר הממצאים העובדתיים נקבעו במידה רבה על סמך מידת המהימנות שייחס בית המשפט לעדי הצד האחר העדיפים, מבחינת אמינותם של עדי הצד שכנגד." (ראה גם ע"פ 1201/98 ע"פ 1201/98חליפה (כליפה) נ' מדינת ישראל, דינים עליון נ"ד 100 וכן ע"פ 4336/96 ע"פ 4336/96מדינת ישראל שמחה דיניץ, דינים עליון כרך נב 681) הנה כי כן, לא מצאתי כל סיבה או עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא אשר נומקו ובוססו היטב תוך מתן עדיפות לגרסת השוטר על פני גרסת המערער . לפיכך, דין הערעור באשר להכרעת הדין להדחות. 4. אשר לחומרת העונש גם כאן לא ראיתי כל סיבה לנכון להתערב בעונש שהושת על המערער. המערער חטא ארוכות כאשר נתפס 6 פעמים בעבר כשהוא נוהג בכלי רכב לאחר שרישיונו פקע. רישיונו פקע כאמור מזה כ-14 שנה ומעלה את החשש הממשי כי המערער אינו כשיר לנהיגה. הגם זאת והגם העונשים אשר הושתו עליו בעבר לא היה באלה כדי להרתיע אותו מלחזור ולאחוז בהגה ולעשות בו שימוש פעם אחר פעם, כשהוא נעדר רישיון נהיגה ועושה שימוש בכלי רכב כשאין לגביו ביטוח תקף. אין ספק כי התנהגותו של המערער מלמדת על עזות מצח רבה ולכשעצמה מהווה סיכון הן לעצמו והן לעושים שימוש בדרך באופן המחייב השתת ענישה מוחשית, גומלת ומרתיעה. בית משפט קמא נתן את הדעת לדברים אלו והשית עליו עונשים ראויים שאין מקום להתערב בהם. 5. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה. בית משפט קמא יחזור ויבחן את שאלת אופן ריצוי עונש המאסר. משפט תעבורהרישיון נהיגה