מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו הריסה לבית של נכה: בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 9.8.12 ועניינו מבנה בשטח של כ-88 מ"ר הבנוי מבלוקים, קונסטרוקציית ברזל בשטח של כ- 24 מ"ר, וגדר פח באורך של 16 מ"ר ("להלן - המבנה"). לטענת המבקשים, המדובר במבנה הקיים למעלה מעשור, לפחות משנת 2002, וכי המבקשת 2 הינה נכה המתגוררת במבנה כשלושה ארבעה חודשים עובר להגשת הבקשה. לטענת המבקשים, המבנה שימש במשך שנים רבות למגורים, ולאור קשייה של המבקשת 2 להתגורר במקום מגוריה הקודם, עברה להתגורר עם המבקש 1 (בנה) במבנה נשוא הבקשה, וכתוצאה ממעברה, נוצר צורך בשיפוץ המבנה וחלוקתו לשתי יחידות נפרדות, ובתקופה שקדמה להוצאת הצו והרלוונטית להוצאת הצו, בוצעו עבודות השיפוץ. לטענת המבקשים, השיפוץ בוצע במהלך תקופה בה התגוררו בני המשפחה במבנה. המבקשים מסכימים כי במהלך השיפוץ הורחב המבנה בכ- 8 מ"ר. המבקשים מאשרים כי המבנה נבנה ללא היתר בניה וכי השיפוץ וההרחבה בוצעו אף הם ללא היתר בניה. לטענת המבקשים, קמות בעניינו של המבנה העילות הקבועות בחוק המצדיקות ביטולו של צו הריסה מיידי, שכן הקמת המבנה הסתיימה זה מכבר, והמבנה היה מאוכלס תקופה העולה על 30 ימים עובר לחתימת התצהיר. לטענת המבקשים, ניתן להיווכח מצילומי אוויר מן השנים 2003, 2007, 2008 ו- 2009 כי באותו מקום היה מוצב המבנה נשוא הצו. לטענת המבקשים, הגם שגגו של המבנה הוחלף, אין המדובר בשינוי בשיפועיו. לטענת המבקשים, השיפוץ כלל רק החלפת חלק מהתקרה, השתמרו מסגרות הברזל והאיסכורית למעט חלק אחד שהוחלף בשל דליפה. לטענת המבקשים, גרסת המצהיר מטעם המשיבה רצופה באי דיוקים וסברות, וחסרה נתונים. לטענת המבקשים, במועד מתן הצו היה המבנה שוקק חיים, כפי שניתן להיווכח מקיומם של מוצרי צריכה בתוכו. ב"כ המבקשים אף טען כי קיים אופק תכנוני מסויים למבנה, שכן קיימות תכניות המצויות בשלב דיוני להרחבת היישוב לקייה באופן בו יכלול את המקרקעין נשוא הצו, הכללה שיכול ותביא לתוחלת תכנונית למבנה. בנוסף טען ב"כ המבקשים, כי הריסת המבנה תסכן את חייה של המבקשת 2 לאור מצבה הבריאותי, ומצוקת דיור ממנה היא סובלת וכן טען לקיומה של הגנה מן הצדק. בנוסף טען ב"כ המבקשים, כי המבקשים מסכימים גם היום להגיע להסדר עם המדינה אשר יכלול את יישובם מחדש, וכל עוד לא יושג הסדר שכזה, אין למבקשת 2 פתרון אחר וכי: "נכון הדבר שזה לא מעניינו של בית המשפט, אולם הריסת המבנה לא תביא את המטרה המיוחלת של הממשלה, הרי אי אפשר למנוע מן הבדואי את מהות הטבע ואת הצדק הטבעי". ב"כ המשיבה טען בתגובתו ובסיכומיו כי הצו הוצא כדין, וכי המבנה הוקם על מקרקעין שייעודם על פי תכנית המתאר המחוזית לחקלאות, ועל כן חסר כל אופק תכנוני, וזאת בנוסף לעובדה כי על המקרקעין לא חלה כל תכנית מפורטת המקנה זכויות בניה ואין אפשרות להוציא במקרקעין היתר בניה. לטענת המשיבה, אין ממש בטענות המבקשים כי המדובר במבנה ישן. לטענת המשיבה, בניית המבנה ואכלוסו טרם הסתיימו במהלך חודש אוגוסט 2012, ולפיכך הצו עומד במועדים שנקבעו בתנאים המפורטים בסעיף 238 א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965. לטענת המשיבה הוכח, במסגרת שמיעת הראיות בתיק, כי המבנה ביום 11.7.12 לא היה גמור ולא היה מאוכלס, וכי ניתן להתרשם מן התמונות שהוגשו, כי באותו מועד טרם הושלם גימור הקירות, לא בוצע ריצוף ולא נבנו חלונות. לטענת המשיבה, ניתן גם להתרשם כי באותו יום עדיין נראו מחוץ למבנה חומרי בניין רבים, וניתן להתרשם מבנייתם של קירות חדשים ומרפסת חדשה. בנוסף, הפנה ב"כ המשיבה לתמונות מהן ניתן להתרשם כי ביום 11.7.12 נבנתה מסגרת בטון חדשה להנחת קורות הגג ונבנה גג חדש. ב"כ המשיבה אף הפנה לתמונות שצולמו ביום 22.8.12 ומהן ניתן להתרשם מהימשכות עבודות הבניה, וכי במועד זה הושלמו בניית הקירות וצביעתן, הושלמו עבודות הריצוף, הושלמה בניית המרפסת ובניית חלק מהחלונות, וכי במועד זה המבנה טרם אוכלס. ב"כ המשיבה הפנה אף לעותק תצלום אוויר משנת 2010, המוכיח כי בשנת 2010 לא היה קיים בנקודת הציון נשוא הצו המבנה הנוכחי. ב"כ המשיבה טען כי אין המדובר בשיפוץ מקומי נקודתי ובעבודות תחזוקה ותיקון של מבנה ישן גרידא, אלא בניה של מבנה חדש במקומו ועל בסיסו של המבנה הישן. לטענת ב"כ המשיבה הוכח כי שטח המבנה הנוכחי הינו 88 מ"ר לעומת שטחו של המבנה הקודם, אשר כעולה ממדידות על בסיס תצלום האוויר משנת 2010, היה שטחו 75 מ"ר. לטענת ב"כ המשיבה, תצלומי האוויר עליהם מסתמך ב"כ המבקשים מן השנים 2003, 2008, 2007, 2009 הוגשו ללא כל חוות דעת מומחה או ראיה להוכחת מועד צילומן, והעד אשר באמצעותו הוגשו הצילומים העיד כי אינו יודע למדוד את גודל המבנים המופיעים בתמונות. ב"כ המשיבה הפנה לעובדה שהמבקשים בחרו שלא להגיש חוות דעת מומחה, אשר תשווה בין המבנה הקיים כיום ובין התצ"א משנת 2010, ונמנעו מלהגיש חוות דעת מומחה בנוגע לשינויים ההנדסיים והקונסטרוקטיביים אשר לטענת בוצעו במבנה במהלך השיפוץ. לטענת ב"כ המשיבה, קיים שוני חזותי מהותי בין המבנה הנוכחי למבנה הישן, וניתן להתרשם כי בעוד שגג המבנה הישן, כפי שנלמד מתצלומי האוויר, היה שטוח, הרי שגג המבנה הקיים הינו משופע ולטענת ב"כ המשיבה, המבקש 1 בעדותו התחמק ממתן תשובה בעניין זה. לטענת ב"כ המשיבה, המבקש 1 בעדותו הסתבך בסתירות והסברים אשר אינם תואמים את המציאות, והסותרים ראיות חד משמעיות שהוגשו, ובהם התמונות. ב"כ המשיבה הדגיש כי המבקשים עצמם מודים ומצהירים כי ביצעו עבודות במקרקעין ובכללם הגדלת שטח המבנה הנוכחי ושינוי המבנה הנוכחי לעומת קודמו, בהיות המבנה הקודם בעל יחידת דיור אחת והנוכחי נועד להיות מבנה המחולק לשתי יחידות דיור. לטענת ב"כ המשיבה, גם מעדות המבקש 1 ניתן ללמוד כי הגם שראשית העיד כי עבודות השיפוץ כללו רק עבודות טיח ומקלחת, אישר לבסוף כי עבודות השיפוץ כללו השלמת קירות, החלפת גג, פתיחת חלונות, סגירת חלונות, פתיחת דלתות, בניית מרפסת, פרופילים חדשים לגג, בניית קירות ועוד. לטענת ב"כ המשיבה הרחבת המבנה והוספת יחידת הדיור הנוספת חורגים מגדר "שיפוץ" ומהווים בניה חדשה ומהותית על בסיס ובמקום המבנה הישן, תוך קבלת מבנה חדש השונה משמעותית מהמבנה הקודם, מרווח ממנו ושונה במראהו ובשטחו. ב"כ המשיבה הדגיש כי טענת המבקשים כי המבנה היה מאוכלס במהלך השיפוץ, נסתרת ע"י הראיות שהובאו בפני בית המשפט ובהן תצהיר המפקח, עדותו, והתמונות שצילם, מהן עולה בבירור כי במקום בוצעו עבודות בניה, כך שבזמן ביצוע העבודות לא התקיימו תנאים המאפשרים מגורים. במהלך הדיון בפני העיד המבקש 1, אשר אישר כי חתם על התצהיר שצורף לבקשה. עיון בתצהירו של המבקש 1 מלמד כי לטענת המבקש, אמו הנכה (המבקשת 2) שהתה במחיצת אחיו עד כארבעה חודשים עובר למועד חתימת התצהיר (26.8.12), וכי בשל החמרת מצבה הרפואי והקושי להימצא במחיצת ילדיו של אחיו של המבקש 1, עברה להתגורר עם המבקש 1 במבנה בו התגורר למעלה מעשור. לטענת המבקש 1 בתצהירו: "המבנה משמש את ביתי מזה שנים רבות במבנה הנ"ל. המבנה מבחינת מצבו הפיזי והתחזוקתי הידרדר במשך השנים ובשל המעבר של אמי לגור ביחד איתי, שיפצתי אותו, סגרתי את המרפסת שהיתה בו בגודל בערך של 8 מ"ר, והחלפתי חלונות, ותיקנתי טיח בפנים. תומכות הגג והגג לא הוחלף כלל, למעט החלק של המרפסת הוחלף (כך במקור) ואף התומכות של הגג נשארו מאז בנייתו של המבנה". בעדותו בפני, ביום 12.12.12 נחקר המבקש 1 נגדית ואישר כי המבנה המצולם בתמונות שלו. המבקש טען בעדותו בפני, כי אמו, המבקשת 2 עברה להתגורר בביתו: "לפני יותר משנה", טענה הסותרת את האמור בתצהירו לעניין זה. בעדותו טען המבקש כי ביצע את השיפוץ במועד הגעתם של המפקחים, וכי במסגרת השיפוץ, לשאלה מה עשה בדיוק, השיב: "החלפתי איסכורית של הגג, רק איפה שיורד מים, לא כל הגג ופתחתי שלוש (כך במקור) חלונות ועשיתי מקלחת, אבל הרסתי אותה." לשאלות איזה גג היה לו לפני השיפוץ, והאם צורתו קודם לכן היתה גם היא באותו שיפוע משולש, השיב: "אותו גג איסכורית... ... הגג היה קודם אותו דבר בדיוק. הכוונה בקודם, לפני השיפוץ". משהוצגו למבקש 1 בעדותו צילומי אוויר קודמים והוצגה בפניו טענה כי גג המבנה המצולם בהם הינו ישר ולא משופע, עמד המבקש 1 על טענתו כי גם קודם היה הגג משופע. משהוצג למבקש 1 צילום אוויר משנת 2007 והמבקש נשאל מה שטח המבנה המצולם, השיב: "אותו דבר, לא הגדלתי את הבניה" ראוי לציין כי תשובה זו סותרת את הנטען ע"י המבקש 1 הן בבקשתו והן בתצהירו, שם טען כי הגדיל את המבנה בכ- 8 מ"ר. העד נחקר אודות צילומי האוויר שצורפו ע"י המבקש לבקשתו, והשיב כי לא רק שלא צילם אותם אלא שאינו יודע כיצד ניתן לחשב את גודל המבנה לפי הצילום, וגם אינו יודע לומר את מועד צילומם והאם כל אחד מצילומי האוויר צולם בשנת 2000 או בשנת 2012. ראוי לציין כי לא הובא כל עד אחר מטעם המבקשים, ולמעשה ככל שהיה בדעת המבקשים לעשות שימוש בצילומי האוויר, לא ניסו להגישם באמצעות עד אחר, אלא רק באמצעות המבקש 1 בעדותו. משנשאל המבקש 1 על ההבדל בין גווני הטיח של קירותיו החיצוניים של המבנה, השיב כי הסיבה היא כי הוא עשה את הטיח ורק לשאלה החוזרת בדבר ההבדל בצבע, השיב כי נגמר לו החומר במקום מסוים. משהוצגה למבקש 1 האפשרות כי ההבדל בצבע גימור הטיח הנראה בגיליון התמונות מש/2 נובע מכך שמדובר במבנה ישן שעליו הוספה תוספת, עמד המבקש 1 על טענתו כי אין המדובר בתוספת למבנה ישן. ראוי לציין כי עיון בגיליון התמונות מש/2 מלמד כי נראים שני צדדים של המבנה, מצידו החיצוני, כאשר חלק מסוים משני הקירות החיצוניים, הנראים בתמונה נראה ישן, ואילו מרבית המשכו של אחד מן הקירות החיצוניים, מטוייחת בטיח חדש, השונה מגוון אותו חלק קודם, ואותו טיח חדש אף מצפה את החלק העליון של אותו קיר חיצוני, הנחזה כישן מעל גובה מסוים ועד הגג, בצורה היוצרת מעין פס רחב למלוא אורכו, החוצץ בין הקיר לבין הגג. לשאלה החוזרת: "תתאר לנו איזה עבודות שיפוץ בדיוק עשית? השיב: עשיתי את הטיח הזה במקלחת עשיתי. לשאלה: "רק טיח ומקלחת"? השיב: "כן". משנתבקש המבקש 1 לתת הסבר לכמות הגדולה של חומרי הבניין הנראים בתמונות, אם אכן מדובר בשיפוץ בהיקף כה קטן, השיב כי הביא את החומרים: "כדי לעשות יציקה". לשאלה מדוע הביא לבנים בכדי לבצע יציקה, השיב: "בשביל הקרמיקה", אך מיד לאחר מכן הבהיר כי לא החליף את כל הרצפה. משנתבקש המבקש 1 להתייחס לתמונות המצולמות בגיליון התמונות מש/6, ובהן נראה בבירור כי מבוצעות במקום הכנות לריצוף ובמרבית שטחו של המבנה פוזר חול כתשתית לריצוף, לא ידע המבקש 1 להראות היכן הרצפה הישנה, נוכח טענתו כי לא החליף את כל הרצפה, ולאחר מכן טען כי במקום היתה קודם לכן יציקת בטון כרצפה. המבקש 1 אישר כי הקיר החיצוני הנראה בתמונה הימנית תחתונה ב-מש/6, הינו קיר חדש. משהוצגו למבקש 1 התמונות נשוא הגיליון המסומן מש/3, טען כי הבדלי הצבע בגימור הטיח בקירות החיצוניים, נובעים מתיקון ולטענתו, במקום היה חלון גדול שסגר. המבקש 1 מאשר כי האיסכורית המכסה את הגג הנראה בתמונות מש/6 חדשה לחלוטין, ראוי לציין כי מעבר לאיסכורית הנראית בצילומי הפנים, גם עיון בצילום הימני תחתון בגיליון מש/2 מלמד על הבדל של ממש, בין האיסכורית המכסה את צידו האחד של הגג בשיפוע לכיוון שמאל, לבין האיסכורית המהווה את צידו הימני של הגג בשיפוע ימין, והאיסכורית מן הצד השמאלי נראית חדשה לחלוטין ושונה מן האיסכורית בצד שני. המבקש 1 אישר כי ביצע עבודות בקירות, כפי שנראה בתמונות מש/7 (מדובר בתמונת פנים המבנה, שם נראה גג מאיסכורית חדשה לחלוטין, וחדר המצוי בשלבי ריצוף, כאשר חלקו מרוצף באריחי קרמיקה אשר נראה כי טרם הסתיימה התקנתם וחלקו האחר עדיין לא מרוצף וחול מפוזר כתשתית לריצוף). נוכח טענת המבקש 1 כי הוסיף להתגורר במבנה בתקופת השיפוצים, הוצגו למבקש 1 ע"י ב"כ המשיבה תמונות פנים המבנה, והוא התבקש להצביע היכן ישן באותה תקופה. לטענת המבקש 1 ישן במקום המצולם בתמונה הימנית תחתונה בגיליון מש/8, והמצולם בתמונות העליונה והתחתונה ב-מש/7. עיון בתמונות אלו מלמד כי לא רק שלא נראה בתמונות אלו כל פריט המלמד על מחייה באותו מקום, אלא שבגיליון מש/8, בתמונה הימנית התחתונה, נראה חדר ערום לחלוטין מכל פריט, זולת אריחי קרמיקה אשר הונחו אך טרם הסתיימה הדבקתן, ומספר אריחי קרמיקה השעונים על הקירות. בתמונות האחרות, ב-מש/7, לא נראה כל פריט זולת אריחי קרמיקה, בקבוק אחד של מים, את חפירה ומגרפה. בתמונה הימנית עליונה ב-מש/7 נראה חדר אשר בשוליו הודבקו אריחי קרמיקה, וכל שטחו עדיין אינו מרוצף, חול מפוזר על הרצפה כתשתית לריצוף, והציוד היחיד הנראה במקום הינו מגרפה וארגז של אריחי קרמיקה שטרם נפרק. בתמונה הימנית תחתונה ב- מש/7, נראה צידו של אותו חדר אשר בו כלל אין כל ריצוף, חול מפוזר על הרצפה, נראית אותה מגרפה שצויינה לעיל ואותו ארגז אריחים, וכן נראה את חפירה. התמונה השמאלית עליונה ב-מש/7, אך מלמדת על כך שאותו חדר הינו ריק, ומספר אריחי הקרמיקה שכן נראים מודבקים באותה תמונה, נחזים כהדבקה טרייה וכעבודה שטרם הסתיימה ואף מונח קרש לרוחב, על מנת למנוע דריכה על האריחים שזה אך הודבקו. ראוי לציין כי המבקש 1 נשאל: "איך אתה ישן, על מיטה?" והשיב: "כן". לאחר מכן משעומת עם התמונות ועם העובדה שלא נראית כל מיטה בתמונות, טען כי ישן על מזרן. לאחר מכן, טען כי המזרן לא צולם, משנשאל היכן ניתן לראות אותו בתמונות, טען שבתמונות התחתונות בגיליון מש/6, מצולמת כרית שהיא הכרית שלו. ראוי לציין כי העיון בתמונות אלו, אשר צולמו ע"י מפקח המשיבה עת ביקר במקום, מלמד כי החדר המצולם בהם ריק לחלוטין מכל פריט, פרט למספר ארגזי קרטון ריקים של אריחי קרמיקה. החדר אינו מרוצף, אך פוזר חול לשם ביצוע הריצוף, ובחדר עצמו נראים דלי של חומר המשמש להדבקת קרמיקה ועל קיר נמוך המשמש כמחיצה חלקית (בגובה של כמטר) בתוך אותו חדר, מונחים מספר פריטים ובהם כרית ישנה המונחת על הקיר הנמוך עצמו, כשחומרי בניין שונים מסביב לה. בהמשך חקירתו הנגדית, עומת עם טענתו הנ"ל נוכח דבריו קודם, כי ישן בחדר המצולם בגיליון מש/7 ולא בחדר בו מצולמת הכרית, ולא נתן הסבר של ממש היכן הניח את מזרונו ומדוע לא צולם. לאחר מכן, שב וטען כי הניח את מזרונו בחדר המצולם בגיליון מש/8, אך כאמור לעיל, לא רק שחדר זה ריק לחלוטין מציוד ומצולם מכל כיווניו, אלא שניכר כי גם החלק המרוצף באותו חדר, מרוצף באריחים שטרם הסתיימה הדבקתן ושהודבקו זמן לא רב קודם הצילום. בנסיבות אלו, סבורני כי הופרכה טענתו של המבקש 1 אודות השימוש הרציף במבנה ואודות העובדה שבמהלך תקופת השיפוץ, התקופה בה הגיעו המפקחים, היה המבנה מאוכלס. לעניין קורות הברזל הנראות בתמונה מש/14 - טען המבקש 1 כי: "זה מרפסת שעשיתי. עשיתי מרפסת. קודם לא היתה מרפסת. הרסתי את המרפסת כשהגיעו הפקחים. היום יש מרפסת בלי זכוכית, רק פרופילים". משנתבקש המבקש 1 להסביר את הבלוקים החדשים הנראים כמרכיבים את הקיר המצולם בתמונה השמאלית תחתונה בגיליון מש/1, טען כי המדובר בחלון שהקטין אך לאחר מכן, לשאלה אם הוסיף בלוקים לקיר, השיב: "לא הוספתי. שיפצתי". ראוי לציין כי עיון בתמונה מלמד כי לא רק שנחזים בתמונה בלוקים חדשים לחלוטין, אלא שמעל החלון נראית יציקת בטון חדשה וטרייה יחסית. בהמשך חקירתו הנגדית, אישר המבקש 1 כי חומרי הבניה המצולמים מחוץ למבנה, שימשו גם לצורך בניית הקירות, הגם שתחילה טען כי שימשו אך ורק לצורך ריצוף ויציקה. משנשאל המבקש 1 לעניין ערימות הבלוקים המצולמים ב-מש/5, טען כי אלו נועדו לצורך החלונות. ראוי לציין כי בתמונה נחזה משטח אחד ועליו ערימת בלוקים שטרם נפרקה. המשטח מכיל כמות בלוקים משמעותית ביותר. סמוך אליו נראה משטח נוסף, שחלקו עדיין עמוס בבלוקים ואשר נפרק בחלקו. העיון בתמונות סותר לכאורה את טענות המבקש 1 שכן כמות הבלוקים אינה תואמת את טענתו לעניין אופי השיפוץ שערך והיקפו. מטעם המשיבה הוגש תצהירו של המפקח אילן אוחיון אשר גם העיד בפני ונחקר על תצהירו. עיון בתצהירו של מר אוחיון מלמד כי על המקרקעין הרלוונטיים חלה תמ"מ 14/4, וכי ייעוד המקרקעין הינו חקלאי וכי לא ניתן להוציא במקרקעין אלו היתרי בניה כלשהן. כעולה מן התצהיר, ביום 11.7.12, ביקר מר אוחיון במקרקעין ומצא: "כי המבנה לא היה גמור ואף לא היה מאוכלס". העד פירט את מצב המבנה, את העובדה שמחוץ למבנה נראו חומרי בניין רבים, ובכללם ערימות חול, בלוקים לבניה, לוחות פח ועוד. בנוסף ציין העד בתצהירו, כי: "הקירות הינם חדשים, מבוצעת בניה של מרפסת חדשה, נבנתה מסגרת בטון להנחת הרלסים המחזיקים את הגג, ונבנה גג פח חדש". העד צילם תמונות. כעולה מן התצהיר, ביום 22.8.12 ביקר העד בשנית במקרקעין, על מנת להדביק את צו ההריסה, וציין כי במועד זה: "הושלמה בניית הקירות וצביעתן, הושלמו עבודות הריצוף, בניית המרפסת ובניית חלק מהחלונות. גם במועד זה המבנה טרם אוכלס... ... אין המדובר בשיפוץ מקומי או בתיקון מבנה ישן, אלא בבניה של מבנה חדש". בנוסף ציין העד בתצהירו, כי ערך בדיקה של תצלומי האוויר של המקרקעין ומצא כי בחודש דצמבר 2010: "מבנה נוכחי זה לא היה בנוי בנ.צ. נשוא הצו. המבנה הנראה בתצ"א הינו מבנה הקטן מהמבנה החדש..." בחקירתו הנגדית אישר העד כי באותו מיקום היה קיים מבנה, אך מבנה שונה, קטן יותר, והעיד כי ערך בעצמו מדידה, הן בשטח לעניין המבנה נשוא הצו, והן בתצ"א לעניין מבנה שנראה בדצמבר 2010 באמצעות תכנת GIS. ב"כ המבקשים עימת את מר אוחיון עם מדידה שערך לכאורה מר אלי עצמון באמצעות תכנת GIS , אך ראוי לציין כי אותו עצמון לא הובא כלל לעדות מטעם המבקשים ולא הוגשה כל חוות דעת מטעמו. העד הבהיר, בחקירתו הנגדית, כי כשציין בתצהירו שהמבנה אינו גמור, התכוון שטרם הסתיימו בו העבודות ולא היה מאוכלס. העד הדגיש כי: "הקירות היו גמורים, לא היו חלונות ולא ריצוף, בדיוק עבדו על הריצוף. היה חולות בפנים, עבודות קרמיקה. הקירות היו גמורים". בהמשך הסביר כי "גמורים", הכוונה קיימים, גם אם טרם הסתיימה צביעתם ובנייתם. העד אישר כי לא היה שינוי בגודל המבנה בין הביקור שנערך ב- 11.7.12 ל- 22.8.12, ושב והדגיש כי התצ"א שהיה בפניו הינו תצ"א מדצמבר 2010. דיון סעיף 238 א (ח) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 קובע: "לא יבטל ביהמ"ש צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". המבקש אינו טוען ואין כל מחלוקת כי לא קיים כל היתר בניה למבנה, או כי הבניה בוצעה כדין. טענתו העיקרית של ב"כ המבקשים היא כי המבנה היה מאוכלס זה מכבר וכי עמד על תילו שנים רבות. בנוסף, טען, כאמור, ב"כ המבקש לנסיבות אישיות המצדיקות ביטול הצו. עיקר המחלוקת שבפני נוגעת לשאלה העובדתית מתי הוקם המבנה והאם המבנה מאוכלס, וזאת נוכח הוראות החוק בעניין זה: סעיף 238 א' (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965, קובע: "הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי",. לאור הסתירות הרבות בעדות המבקש 1 וההסברים שמסר ואשר לא עלו בקנה אחד עם המצולם בתמונות הצבעוניות שהוגשו במסגרת הדיון, אינני יכול ליתן אמון בעדותו של המבקש 1. בנוסף, ראוי לציין כי המבקשת 2 כלל לא העידה, ומטעם המבקשים לא הובא כל עד נוסף לתמוך טענותיהם, ובסופו של יום, הגם שהוצגה לעד אוחיון תזה לפיה מר אלי עצמון הגיע לתוצאות שונות במדידה שערך, באשר למבנה המצולם בתצ"א, לא הובא אותו עצמון לעדות ולא הוגשה כל חוות דעת מטעמו. מר אוחיון אשר העיד בפני, הותיר בעדותו רושם חיובי. מר אוחיון השיב לשאלות שנשאל בצורה שאינה מתחמקת ואישר בחקירתו הנגדית, גם פרטים אשר לכאורה היו פחות נוחים לו. בנסיבות אלו, אני נותן אמון מלא בעדותו של מר אוחיון. מן השילוב של עדותו של מר אוחיון עם התמונות שצולמו מש/1 - מש/14, אני קובע כי אכן במועדי הביקור שערך מר אוחיון, לא היה המבנה מאוכלס ולא נמצאו בו כל סימנים כי מלבד עבודות בניה נעשה במבנה שימוש כלשהו, קל וחומר שימוש למגורים. העיון בתמונות, כפי שפורט בהרחבה לעיל, מלמד כי יש תימוכין לגרסתו של מר אוחיון, ואני מוצא כי אכן במקום היה קיים מבנה ישן (אשר את שרידיו ניתן לראות בתמונה הימנית התחתונה ב-מש/2, בתמונה השמאלית העליונה ב-מש/3, בתמונה הימנית התחתונה ב-מש/3, בחלק מהתמונות ב-מש/13), אך מבנה זה למעשה פורק כמעט כליל ומבנה חדש, גדול יותר וגבוה יותר, נבנה במקום תוך שימוש בחלק מיסודותיו של המבנה הישן וחלק מקירותיו החיצוניים. ראוי לציין כי המבקש עצמו סתר בעדותו את הנטען בבקשה ובסיכומיו, אך בסופו של יום אישר כי הוחלף הגג (אם כי לדבריו באותה צורה בה היה קודם לכן). לאחר העיון בתמונות ונוכח עדותו של מר אוחיון, אני קובע כי המבנה הישן שונה באופן בו נעשה לצורך המבנה החדש שימוש בשניים מקירותיו החיצוניים, ולמעשה פרט לכך ופרט לשימוש חוזר בחלק מלוחות האיסכורית לגג, מרבית קירותיו החיצוניים של המבנה, קירותיו הפנימיים, ולפחות מחצית גגו, כפי שנראה היטב בתמונות, הינם חדשים לחלוטין. בנוסף, ניתן לראות בתמונות המתעדות את אותם שני קירות חיצוניים ישנים כי אלו הוארכו בקירות חדשים והוגבהו ביציקות בטון על מנת לתמוך בגג החדש. בנסיבות אלו, סבורני כי הוכח בפני, כי אין המדובר בשיפוץ, אלא למעשה בבניית מבנה חדש לחלוטין על בסיס מבנה ישן אשר שונה ללא היכר. יודגש כי גם המבקשים מסכימים בסיכומיהם כי המבנה הנוכחי גדול יותר מן המבנה הישן, ודוק: גם אילו היה מדובר בעבודות שיפוץ פנימיות בלבד הרי שבע"פ (חיפה) 539/98 חאלד אחמד מחמיד נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה תק - מח 98 (2) 622 נדחה ערעור על החלטת בית המשפט השלום שדחה בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, כאשר נטען שם כי המבנה היה מבנה ישן, וכי העבודות שבוצעו אינן בניה חדשה, אלא עבודות שיפוץ שהתבטאו בעבודות טיח והקמת מחיצה בתוך המבנה. בית המשפט המחוזי קבע: "מדובר בבניין שנבנה ללא היתר. על כן ה' שינויים הפנימיים' שבתוך הבניין, אינם יכולים לחסות בהיתר, וכזה לא ניתן בענייננו לבניית הבניין כולו... ... בוצעה בנייה של קירות חיצוניים, חלק מן הקירות סוגרים מרפסת, וברור שאין אלה עבודות פנימיות. אף אם חלק מן העבודות שבוצעו בתוך הבניין הן עבודות פנימיות, הרי העבודה העיקרית שבוצעה שלא כחוק, היא בניית אותם קירות חיצוניים בבניין שאינם בגדר שינוי פנימי..." בנסיבות אלו, סבורני כי הצו נשוא הבקשה הוצא כדין, ואין עילה לביטולו. באשר לטענות בדבר נסיבותיהם האישיות של המבקשים הרי שעם כל הצער שבדבר נפסק כי: "מטרתו ותכליתו של הצו המנהלי לפי סעיף 238 א' הינה בהסמכת הרשות המנהלית לבער נגע בניה שלא כחוק בעודו באיבו - על כל המשתמע מכך. המערערת עשתה דין לעצמה והחלה בבניית המבנה במקום ... ... שאינו מיועד כל עיקר לבניה או למגורים והכל כמובן ללא היתר. מצוקתה האישית אין בה כדי לגרוע מהסעד המנהלי שקבע המחוקק לתופעה שכזו, מהסמכות שהפקיד בעניין זה בידי הרשות ומהצמצום המופלג שצומצמה ההתערבות השיפוטית בצווים אלה. על אלה יש להוסיף כי המערערת לא טענה לזכות קניינית איזושהי בשטח עליו בנתה את המבנה. טענת ב"כ המערערת כי יש לראותה כ'בר-רשות' מחמת השלמת הרשויות עם ישיבת בני שבטה באותו האיזור, דינה להידחות. ראשית - לא הוכחה כל עיקר הסכמה או השלמה כלשהי של מי מהרשויות לעניין השטח הספציפי עליו נבנה המבנה נשוא הצו. שנית - לא הוכח כל עיקר מי כביכול נתן את אותה ה'רשות', למי מבני השבט ניתנה ה'רשות' ומה בין אלה לבין המגרש הספציפי עליו הוקם המבנה" (ע"פ 7337/06 ביהמ"ש המחוזי באר שבע - יסמין אטרש נ' מדינת ישראל (פורסם בפדאו"ר). וראה גם: "בהתחשב בכל הנסיבות, ומתוך ראייה כוללת של ההתפתחויות ההיסטוריות שהיו מנת חלקם של הבדואים באזור הנדון, הרי קשה שלא להרגיש מידה של אהדה לאנשים אלה ורצון לסייע בידם במצוקה שנקלעו לתוכה... ...אך אין בתחושה זו כדי להניע אותנו להנציח קיומם של מבנים, שנבנו שלא כחוק, או להורות למשיבים שלא לפעול לשם השלטת החוק בנושא זה" (בג"צ 2678/91 אלצנעא ואח' נ' היועמ"ש). וראה גם: "אין לבית משפט זה אפשרות לבחון נכונות מצוקת הדיור של העותרים או השהיית פעולות תכנון מטעם הרשויות, אם מוצדקת היא ואם לאו; אך ככל שהמדובר הוא בעתירה לבטל צווי הריסה אדמיניסטרטיביים אין בידי בית משפט זה להועיל לעותרים. כל אחד מהם הקים מבנים שלא כדין ועל אדמה אשר לפחות בשלב הנוכחי אינה מיועדת לבניה. משכך הדבר היה בסמכותו ואולי מחובתו של המשיב להוציא צווי הריסה מינהליים כשם שפעל, ולא היה בידי העותרים להצביע על כל נימוק או צידוק לפיו יכול בית משפט זה לבטל צווי ההריסה או להגיש לעותרים סעד אחר כמבוקש בעתירתם". (בג"צ 654/88 - עלי סולימאן זברגה נ' יו"ר הועדה המחוזית .תק-על 88(3), 94). וראה גם: "הצורך לפתור את בעיית יישובם של הבדואים בנגב אינו חדש ומדובר בבעיה ידועה, שהמדינה פועלת כדי להסדירה עוד משנות ה-70. גם העתירה שהוזכרה היא חלק מהתהליך למציאת פתרון לבעיה. מבקשת המבקשים עולה מצוקתם הנובעת מעצם יישובם במבנים זמניים ללא תשתיות מסודרות והרצון לעבור לגור במבני קבע, שהוא גם אינטרס של המדינה. ואכן ראוי היה, שהמדינה תפעל לזירוז עניינם. ואולם, עם כל ההבנה למצוקתם, אין בידי להיענות לבקשת המבקשים. כאמור, אף המבקשים אינם חולקים על כך, שלמבנה הוצא צו הריסה שיפוטי כדין, שכן נבנה ללא היתר וכי בנייתו לא תוכשר בעתיד. בנסיבות אלה, אין עוד מקום לעכב את ביצועו של צו ההריסה" (רע"פ 9206/05 מחמד אבו קוידר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אזור הדרום, תק-על 2006(2), 3252 , 3253 (2006)) בנסיבות אלו, ומשלא רק שאין מחלוקת כי למבנה אין היתר בנייה, אלא שכעולה מטיעוני הצדדים, ומהראיות שהוצגו בפני, למבנה גם אין כל אופק תכנוני בשים לב לעובדה שהוא מצוי במקרקעין אשר על פי ייעודם, אמורים להישמר כשטח פתוח או לצורך חקלאי, ובדחותי את טענותיהם העובדתיות לעניין המבנה, אני דוחה את הבקשה. מכוח הוראות סעיף 238 א' (ט) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, אני קובע, כי המבקשים יהיו רשאים לבצע את ההריסה בעצמם עד ליום 7.3.2013, (להלן:"המועד הנדחה"), ולאחר מועד זה, המשיבה תהא רשאית לבצע את ההריסה בתוך 90 ימים נוספים מהמועד הנדחה. אני מחייב את המבקשים לשאת בהוצאות המשיבה, בסך 12,000 ש"ח כאשר באם יבצעו המבקשים את ההריסה בעצמם, ישאו אך בחלק מהוצאות המשיבה, בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו מן הפיקדון שהופקד במסגרת בקשה זו ויהיו פטורים מתשלום היתרה (והיה ואכן יעשו כן, יתרת הפיקדון בסך 2,000 ₪ תוחזר למבקשים). באם המבקשים לא יבצעו את ההריסה בעצמם, המבקשים ישאו ביתרת סכום ההוצאות שנפסק בסך 4,000 ₪ נוספים, לטובת המשיבה, הוצאות אלו ישולמו (ככל שלא יבצעו את ההריסה בעצמם כמפורט לעיל), באופן בו יחולטו ה- 2,000 ₪ הנותרים מן הפיקדון לטובת המשיבה והיתרה בסך 2,000 ₪ תשולם בתוך 30 ימים לאחר המועד הנדחה, דהיינו, עד ליום 7.4.2013. הריסת מבנהנכותצו הריסהצווים