פסיקה בעניין הרמת מסך

הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, כי לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג/3-205 מוחמד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כז 345, 350). יחד עם זאת, יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. כך קובע סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999: (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. בהתאם ללשון סעיף 6 לחוק החברות, ניתן לבצע הרמת מסך כאשר השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות אדם או לקפח נושה של החברה ו"בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן". זאת כאשר היה יסוד להניח שניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה והיה בניהול זה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. אולם, בתי המשפט נוקטים זהירות רבה שעה שמשתמשים בדוקטרינה של "הרמת מסך". לפי ההלכה פסוקה, הרמת מסך ו/או חיובו של מנהל בחיובי החברה ייעשו במקרים חריגים ובמשורה. המבחן המרכזי להרמת מסך הוא מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות הנלמד על פי הנסיבות. בהתאם לפסיקה, במקרים בהם עולה חוסר תום לב של בעל המניות, תגבר הנטייה להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבעל המניות. זאת בפרט בחברות משפחתיות, כך, בע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין - G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם (ניתן ביום 1.11.11) (להלן: "עניין זוננשיין") קבע בית הדין הארצי כי בנסיבות בהן מעסיקה חברה, ובייחוד חברה משפחתית, עובד במשך חודשים ללא תשלום שכרו ומתן תלושים כדין וזאת עקב קשיים כלכליים, ישנה הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אישית את בעל המניות בחברה בחובותיה כלפי העובד. בק"ג (חי') 2343/06 "קהל" קרן השתלמות לעובדים נ' מן תעשיות מזון והשקעות (ניתן ביום 13.7.11) [הש' אלכס קוגן] הורם מסך ההתאגדות בין החברה לבעלי מניותיה. באותו עניין נקבע כי בעלי המניות בחברה, שהינה חברה משפחתית, חבים אישית בחובות החברה שנוצרו עקב אי העברת הפרשות סוציאליות שנוכו משכר העובדים לקופת הגמל. בית הדין הארצי חזר והדגיש את המעמד המיוחד שיש לעובד כנושה של החברה וחובת האמון המיוחדת והאחריות המוגברת של מעסיק כלפי עובדיו מכוח עקרון תום הלב. בעניין זה ראו עניין זוננשיין; ע"ע 1170/00 (ארצי) פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין פ''ד לח 817 (להלן: "עניין פרידמן"); ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) (ניתן ביום 17.12.02). בית הדין הארצי קבע כי בנסיבות מסוימות, עת מפסיקים בעלי המניות את פעילותה של החברה, בלי להבטיח את זכויותיהם של עובדיהם, תהא הצדקה להרמת המסך. בית הדין הדגיש כי יש להטיל על בעלי המניות שהם בעלי השליטה את האחריות לכך שהחברה לא פורקה, כאשר אם היו מפרקים אותה, היו העובדים מקבלים לפחות חלק מהסכומים להם הם זכאים על פי דין, באמצעות המוסד לביטוח לאומי. (ראו עניין פרידמן). כך נפסק בהקשר זה: "החברה לא שילמה את מלוא הזכויות המגיעות לעובדים. לימים מחליט היזם ובעל המניות להפסיק את פעילות החברה והעובד נותר מול שוקת שבורה, בלא יכולת להיפרע מן החברה. בנסיבות בהן בעלי השליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות העובדים, הם פועלים בחוסר תום לב, ומסך ההתאגדות לא יעמוד להם כמגן." (ע"ע (ארצי) 1192/02 חב' סברס שירותי קייטרינג נ' ריאד עבדל רחמן (ניתן ביום 27.7.03 (להלן: "עניין סברס")). הרמת מסך