מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד איגוד ערים לכבאות: 1. המבקש הגיש ביום 24.1.13 בקשה לצו מניעה זמני כנגד החלטת המשיב - איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה (להלן:"המשיב" או "האיגוד") מיום 16.1.2013 להורות על פיטוריו לאלתר. המבקש טען בבקשתו כי פיטוריו בוצעו שלא כדין בניגוד להחלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח-1978, בניגוד לנוהל הפיטורים שנקבע בחוזה העבודה של המבקש, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים. המבקש ביקש להמשיך במעמד של עובד בהשעיה עד לתום ההליך הפלילי (לאחר פסק דין חלוט) בהתאם להחלטה של בית הדין למשמעת לעובדי הרשויות המקומיות. 2. נקבע דיון בבקשה, במעמד שני הצדדים, ליום 31.1.13, כאשר המשיב נדרש להגיש תשובה, באמצעות תצהיר. כך, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי קרמפה (להלן:"מר קרמפה") יו"ר הוועדה הקרואה לאיגוד. מתצהירו של מר קרמפה עולה כי ההחלטה על פיטורי המבקש התקבלה לאחר שניתנה הכרעת דין בהליך הפלילי המתנהל כנגד המבקש, שבה הוא הורשע במספר אישומים. לפי ההצהרה, בעקבות הדיון בוועדה הקרואה המבקש הוזמן לשימוע בפני ועדת שימוע ולאחר היוועצות עם נציב כבאות ראשי, מר שחר איילון, התכנסה הוועדה הקרואה ביום 16.1.13 והחליטה לאמץ את המלצת ועדת השימוע ולפטר את המבקש, ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים. נטען כי הליך הפיטורים בוצע על פי הנוהל שנקבע בחוזה העבודה המיוחד, תוך מתן אפשרות למבקש לטעון בפני ועדת השימוע. 3. בדיון אשר התקיים בבקשה, ביום 31.1.13, בנוסף לטענות הצדדים, עלתה האפשרות שהמבקש יצא לפרישה בהסכמה, לגביה כבר נוהל משא ומתן מזה תקופה ארוכה. הומלץ לצדדים למצות מו"מ בעניין זה, תוך הקפאת החלטת הפיטורים, והמשך השעיה, עד ליום 31.1.13. התקיימו עוד שני דיונים בתיק, במטרה להגיע לפתרון הסכסוך, כאשר במהלך הדיון, ביום 8.2.2013, הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה (תוך פירוק הגופים המקומיים) והעובדים הפכו להיות עובדי מדינה, והאיגוד כבר לא קיים כאישיות משפטית. המשיב המשיך להיות מיוצג בהליך במשותף על ידי ב"כ האיגוד, עו"ד טיבי וב"כ המדינה, עו"ד נחמיאס. לצערנו, המשא ומתן הממושך לא צלח ועל כן, בדיון מיום 28.2.13 נשמעו סיכומי הצדדים והתיק הועבר להכרעה. 4. רקע עובדתי: א. המבקש עבד באיגוד משנת 1990 במשך למעלה מ- 17 שנה, ולפני כן עבד במשך כ-15 שנה במשטרה. בתפקידו האחרון שימש המבקש מפקד שירותי הכבאות של האיגוד בדרגת טפסר. ב. המבקש מועסק על פי "חוזה מיוחד להעסקת עובד" מיום 10.7.2001, בתוקף החל מיום 1.1.2001 (להלן:"חוזה העבודה"). ג. ביום 7 בינואר 2008 נעצר המבקש ואחרי שבוע שוחרר בתנאים מגבילים, כאשר אחד התנאים היה הרחקה ממקום העבודה לתקופה של 30 יום. בתום התקופה האמורה האריך בית משפט השלום מפעם לפעם את תוקפו של התנאי האוסר על המבקש להגיע למקום עבודתו עד ליום 27 ביולי 2008. ד. ביום 23 ביולי 2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד המבקש והחל להתנהל משפט בעניינו (ת"פ 92/08). ה. בחודש מרץ 2010 פתח האיגוד בהליכים להשעיית המבקש. ביום 8 במרץ 2010 התקיים דיון בהשעייתו של המבקש בוועדת השימוע מטעם האיגוד בנוכחות המבקש ובא כוחו. ועדת השימוע המליצה ליו"ר האיגוד להשעות את המבקש מעבודתו, וביום 14 במרץ 2010 החליט יו"ר מועצת האיגוד לאמץ את המלצת ועדת השימוע ולהשעות את המבקש. ו. אולם, להשעיה הנ"ל לא היה תוקף שכן על פי סעיף 20 (1)(ב) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978 (להלן:"חוק המשמעת") ליו"ר האיגוד אין סמכות להשעות עובד בעקבות הגשת כתב אישום, שכן הסמכות היא בידי בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן:"בית הדין למשמעת") בלבד. לפיכך הגיש יו"ר האיגוד ביום 27 באפריל 2010 בקשה לבית הדין למשמעת להורות על השעייתו של המבקש. ז. ביום 23 ביוני 2010 אב בית הדין למשמעת הורה על השעיית המבקש מעבודתו באיגוד החל מ-14.3.2010, נקבע כי ההשעייה תעמוד בתוקפה עד תום 15 יום מיום גמר ההליך הפלילי המתנהל נגד המבקש. ח. ביום 15 באוקטובר 2012 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המבקש אשר זוכה ממספר אישומים והורשע במספר אישומים. הטיעונים לעונש טרם נשמעו. ט. יו"ר הוועדה הקרואה אשר שימשה כמועצת האיגוד, מר קרמפה, שלח למבקש זימון לשימוע בטרם קבלת החלטה בדבר פיטורים ליום 14 בנובמבר 2012. הדיון בשימוע התקיים בסופו של דבר ביום 11 בדצמבר 2012. י. ביום 11 בדצמבר 2012 הופיע המבקש עם ב"כ לפני ועדת השימוע כשהוא טוען לאי חוקיות השימוע במועד הנ"ל, שכן ההליך הפלילי בעניינו לא הסתיים. י"א. המלצת ועדת השימוע הייתה לפטר את המבקש לאלתר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים. י"ב. ביום 15 בינואר 2013 שלח נציב כבאות והצלחה רב טספר שחר איילון מכתב למר קרמפה בו הוא כותב כי אינו מתנגד לפיטוריו של המבקש וכי הוא מאשר כי קויימה עימו חובת ההתייעצות לעניין הפיטורים. י"ג. ביום 16 בינואר 2013 התקיימה ישיבה מספר 9 של הוועדה הקרואה בתחנת הכיבוי טבריה ובה הוחלט, בין השאר, לאמץ את המלצת ועדת השימוע ולפטר את המבקש לאלתר מעבודתו באיגוד ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים. י"ד. באותו יום נשלחה למבקש הודעה על הפסקת עבודתו לאלתר, ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצוי פיטורים, שהתקבלה על ידו ב-12.1.13. ט"ו. ביום 24.1.13, כאמור, הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני לבית הדין. ביום 8.2.13, במהלך הדיון בבקשה, סיימה הוועדה הקרואה את תפקידה, מאחר שכל האיגודים לכבאות בארץ- לרבות המשיב- הועברו לראשות הארצית לכבאות והצלה ועובדי האיגוד הפכו לעובדי המדינה. 5. להלן עיקר טענות המבקש: א. פיטורי המבקש נעשו בחוסר סמכות ובניגוד להחלטה של יו"ר בית הדין למשמעת אשר קבע כי מועד סיום ההשעיה של המבקש הינו בתום 15 יום מיום גמר ההליך הפלילי המתנהל כנגדו. ההליך הפלילי מסתיים עם פסק דין חלוט. ב. החלטת הוועדה הקרואה אינה יכולה לבוא במקום החלטת בית הדין למשמעת. ג. הפיטורים לא בוצעו על פי הנוהל שנקבע בחוזה העבודה של המבקש. לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע בפני המועצה/הוועדה הקרואה את טענותיו בעניין הפיטורים. ד. האיגוד ניסה בכל דרך לפגוע בזכויות המבקש אף במחיר התעלמות מהחלטות בית המשפט, מהחוק ומנוהל הפיטורים אשר נקבע בחוזה העבודה. ה. ההחלטה על הפיטורים התקבלה בחוסר תום לב ומתוך שיקולים זרים, בשל סיום תפקידה של הוועדה הקרואה ביום 8.2.2013, מה שגרם להליך פיטורים מזורז כדי למנוע חלות של סעיף 68 לחוק המשמעת. ו. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, שיוותר ללא מקור פרנסה עם הפסקת תשלום דמי השעייה, כאשר הוא המפרנס העיקרי של משפחתו. 6. להלן עיקר טענות המשיב: א. לא נפל כל פגם בהליך הפיטורים שבוצע כדין, תוך היוועצות עם המשרד לביטחון פנים ונציבות הכבאות הראשית. ב. אין הצדקה להמשיך העסקתו של מי שהורשע בדין ולהמשיך לשלם את שכרו. המבקש קיבל כספים רבים בתקופת ההשעיה, החל מ-14.3.10. ג. אדם שהורשע בעבירות קשות, לאחר ששלח את ידו לקופה הציבורית, ממנה התפרנס בכבוד, אינו יכול לצפות שהקופה הציבורית תמשיך לשלם לו שכר מלא גם לאחר הרשעתו. ד. המשיב מפנה להלכה שנפסקה בע"ע 21623-10-10 נציב שירות המדינה נ' שוקי משעול (להלן:"עניין משעול") לפיה בית הדין הארצי אישר את ההחלטה של נציב שירות המדינה שלא להאריך את חוזה העסקתו של עובד מדינה בכיר בשל כתב אישום שהוגש כנגדו. ה. עם הקמת הרשות הארצית יש להשוות את המקרה של המבקש למקרה של אי חידוש חוזה עבודה. המדינה טענה כי אין מקום לחדש את חוזה העבודה של המבקש נוכח הרשעתו בפלילים. ו. בהחלטה של בית הדין למשמעת, הקובעת כי כל עוד לא יסתיימו ההליכים הפליליים אין להשיב את המבקש לעובדה, אין כדי למנוע מהמעביד להפעיל את סמכותו ולפטר את העובד לפני מועד זה. ז. מאזן הנוחות נוטה במפורש לטובת המשיב. אם ייקבע בהליך העיקרי כי הפיטורים בטלים, המדינה תכנס בנעלי האיגוד וישולם פיצוי כספי. המבקש זכאי לקצבת פרישה עם סיום עבודתו ולכן, הוא לא נותר ללא מקור פרנסה, כאשר כל הנזק שייגרם לו, אם תתקבל התביעה, ניתן לפיצוי כספי. 7. צו מניעה - שיקולים התנאים למתן צו מניעה זמני גובשו בפסיקה. השאלה הראשונה היא "אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה שישית, סעיף 462), שעה שהכלל הוא שצו כאמור יינתן כאשר יש צורך לשמור על מצב קיים, שאם לא יחול בו שינוי עד לגמר הדיון, עלול התובע לקפח את זכותו. שאלה נוספת, חשובה לא פחות, שעה שמבוקש צו זמני, היא: "האם ניתן נזקו של התובע לפיצוי בכסף אם ימאן בית המשפט לתת לו סעד זמני? ומאידך גיסא - מה נזק עלול הצו הזמני לגרום לנתבע אם התביעה תדחה" (זוסמן, לעיל, בסע' 494 ואסמכתאות שם, דב"ע נב/262-3 מעריב הוצאות מודיעין בע"מ נ' ארנון מוזס ואח', פד"ע כד 511). 8. דיון והכרעה: יובהר כי קביעותינו הן לכאוריות בלבד, ככל שנטען והוכח במסגרת הבקשה לסעד זמני. א. הוראות הדין הרלוונטיות אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית חל על הצדדים חוק המשמעת, אשר קובע בסעיף 20: בכפוף להוראות חוק זה יחולו הוראות חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת), למעט סעיפים 19 עד 30, על עובדי הרשויות המקומיות, על חברי בית הדין ועל ההליכים בבית הדין, וסמכויות בית הדין יהיו כסמכויות בית הדין למשמעת לפי חוק המשמעת, הכל בשינויים ובתיאומים שיקבע שר הפנים באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת ובשינויים אלה: (1) במקום האמור בסעיף 47(א), (א1), (ב), (ה) ו-(ה1) בחוק המשמעת, לענין סמכות ראש הרשות המקומית ובית הדין להשעות עובד שהחלה נגדו חקירה פלילית, או שהוגש נגדו כתב אישום, יחולו הוראות אלה: (א) החלה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד רשות מקומית, בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להמשיך לשמש בתפקידו, רשאי ראש הרשות המקומית, לאחר שהתייעץ עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, להשעות את העובד לתקופה שלא תעלה על 45 ימים; בית הדין רשאי להורות על הארכת תקופת ההשעיה, לפי בקשת ראש הרשות המקומית, לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שישה חודשים. (ב) הוגש כתב אישום נגד עובד רשות מקומית, רשאי בית הדין, לבקשת ראש הרשות המקומית, להורות על השעיית העובד, אם נוכח בית הדין כי בנסיבות הענין מדובר באישום בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין העובד ראוי להמשיך לשמש בתפקידו; השעיה כאמור תימשך לא מעבר לחמישה עשר ימים מיום גמר ההליכים בכתב האישום, ואולם אם הוגשה קובלנה נגד העובד על עובדות שעלו במהלך החקירה הפלילית או הדיון בבית המשפט בתוך חמישה עשר הימים האמורים, תימשך ההשעיה לא מעבר לגמר ההליכים המשמעתיים ... חוק המשמעת חל על מבקש אף בהתאם להפנייה מפורשת בחוזה העבודה, סעיף 7.ה. בסעיף 7.ב. לחוזה העבודה נאמר: לא יפוטר העובד אלא על פי החלטה של רוב חברי מועצת האיגוד בהתאם לצו איגודי ערים (שירותי כבאות) תשכ"א-1961 ובהתייעצות עם מפקח כבאות ראשי בהתאם לסמכותו בחוק שירות הכבאות התשי"ט 1959 ובהתאם לאמור בסעיף 12 (ג) לתקנת שרותי הכבאות (מינוי והעסקה של כבאים) התשכ"ט-1969 החלטת המועצה בדבר פיטורי העובד לא תתקבל אלא בישיבת מועצת האיגוד שזומנה במיוחד לעניין זה, ולאחר שנתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה, וניתנה לעובד הזדמנות להשמיע לפני המועצה את טענותיו בעניין הפיטורים. ב. סמכות לפטר את המבקש - ולסיים את תקופת ההשעיה: בהתאם לחוק המשמעת הוקנתה סמכות לבית הדין למשמעת (של עובדי הרשויות המקומיות, ושל עובדי המדינה, בהתאמה) "לשפוט את עובדי הרשויות המקומיות על עבירות משמעת לפי חוק זה" (ראו סעיף 2 לחוק המשמעת). בהתאם לכך, בעבירת משמעת של עובדי הרשויות המקומיות, ההחלטה, כולל החלטה על פיטורים, תינתן על ידי בית הדין למשמעת. כך, בהתאם להפנייה לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן:"חוק שירות המדינה"), על פי סעיף 20 לחוק המשמעת, קיימת עדיפות לבירור העניין בפני בית הדין למשמעת. זאת, על פי סעיף 68 לחוק שירות המדינה, אשר קובע: "אין פיטורין על עבירה אלא על פי פסק דין עובד מדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק - דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הנסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ועל פיטורים מחמת הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, ופיטורים בשתי נסיבות אלה לא ייראו כאמצעי משמעת לעניין סעיף 62". בדב"ע לז/3-93 מדינת ישראל - יואל חנוכי, פד"ע ט', 14, נדרש בית הדין הארצי לעבודה לאבחנה שבין פיטורי משמעת לבין פיטורים מנהליים, בהקשר לעובד מדינה, על רקע הוראות הדין. וכך, בפתח דבריו הבהיר בית הדין הארצי את הרציונאל שבהוראת סעיף 68 לחוק המשמעת, כדלקמן: "מהאמור עולה, כי כוונת המחוקק היתה להותיר בידי הממשלה את האפשרות לפטר עובד, או להפסיק את עבודתו, כל אימת שהדרכים הרגילות של מינהל סדיר מחייבים זאת, בין אם המדובר בכל הקשור בדרך או ברמה שבה העובד ממלא את תפקידו, ובין אם המדובר בנסיבות שאינן קשורות כלל בעובד, כגון צמצום היקף עבודה או ביטול תפקידים. תחום אחד ויחיד של פיטורים או הפסקת עבודה הפקיע המחוקק מידי הממשלה והעבירו מהתחום המינהלי לתחום השיפוטי, תחום זה הוא הפיטורים או ההשעיה בגלל עבירות משמעת" לציין, כי בע"ע 525/06 מדינת ישראל/משרד הבריאות - שמאי סגל (לא פורסם - פסה"ד מיום 21/1/07), הוסיף בית הדין הארצי לעניין זה: "הטעם לדבר נעוץ בעובדה שחוק המשמעת קבע מערכת נורמטיבית מיוחדת הנוגעת למשמעת עובדי המדינה ובמסגרתה הוקם בית דין למשמעת המוסמך בלעדית לשפוט ולענוש על ביצוע עבירות משמעת. בית הדין למשמעת הוא המוסמך לנקוט אמצעי משמעת במקרה של ביצוע עבירות משמעת על ידי עובד מדינה וסדרי מינהל תקינים מחייבים שלא לעקוף הסדר זה בדרך של פיטורים "מינהליים". נדמה שעקרון זה גלוי וברור ואין צורך להכביר עליו מילים". הדגשות לא במקור - בית הדין למשמעת הורה על השעיית המבקש עקב הגשת כתב אישום כנגדו והוא בעל הסמכות להורות על פיטוריו וסיום ההשעיה בשל הסיבה הקשורה לאותו הליך פלילי , אך אין בכך כדי למנוע החלטה של הגוף המוסמך על פי הוראות הדין וחוזה העבודה להורות על סיום העסקתו בשל סיבה אחרת. המשיב מסתמך על ההלכה בעניין משעול, כדי להצדיק את הטענה כי לא נדרש פסק דין של בית הדין למשמעת על החלטה שלא להאריך חוזה העסקה של עובד בכיר בשל כתב אישום שהוגש כנגדו. אולם, אנו מסכימים עם המשיב כי מדובר בסיטואציה אחרת, של חוזה לתקופה קצובה (שהסתיימה) ולא חודש. שם נאמר: חוק המשמעת חל על "עובד מדינה", הן במעמד של עובד קבוע המועסק על פי כתב מינוי והן במעמד של עובד המועסק על פי חוזה מיוחד (ראו הגדרת "עובד מדינה" בסעיף 1 לחוק). לפי סעיף 68 לחוק המשמעת, לא ניתן לפטר עובד מדינה - ועובד על פי חוזה מיוחד בכלל זה - מן השירות בשל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין למשמעת. לעניין זה, הרשעה בפלילים בעבירה שיש עימה קלון כמוה כעבירת משמעת (סעיף 17(6) לחוק). עם זאת, לפי הסיפא לסעיף 68, במקרה של הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, ניתן לפטר עובד מדינה גם בלא לקיים הליך משמעתי. סעיף 68 לחוק המשמעת עוסק, כאמור, בפיטורי עובד קבוע או בפיטורי עובד המועסק בחוזה מיוחד. על פני הדברים, סעיף 68 לחוק המשמעת אינו עוסק במצב בו תקופת העסקתו של עובד לפי חוזה מיוחד הסתיימה ולא הוארכה (בג"צ 7542/05 פורטמן ואחרים נ' שר התחבורה ואח', ניתן ביום 11.2.07). בנקודת הזמן בו מסתיימת העסקת עובד על פי חוזה מיוחד, אין תחולה לסעיף 68 לחוק המשמעת ועניין המשך ההעסקתו של עובד נתון לשיקול דעת גורמי השירות המוסמכים (בענייננו - נציב שירות המדינה). מדובר בהחלטה מינהלית אשר צריכה להתקבל לפי כל הכללים הרגילים החלים על החלטה מינהלית, היינו - פעולה בגדר הסמכות, שיקולים ענייניים, ראיות מינהליות מספיקות, סבירות, הגינות וכו' והדברים ידועים. אכן, כלל הוא שאי חידוש חוזה עבודה כמוהו כפיטורים, אלא שכלל זה נקבע לעניין הזכות לפיצויי פיטורים ואין ללמוד מכך לעניין תחולת סעיף 68 לחוק המשמעת המכוון, כמוסבר, לתקופת ההעסקה בחוזה מיוחד ולא לחידושה לאחר סופה. (ההדגשות לא במקור). החוזה של המבקש הוא לתקופה בלתי קצובה ולכן, ההלכה בעניין משעול אינה רלוונטית לגביו. על כן, כל עוד עילת הפיטורים של המבקש היא עבירות המשמעת, כולל אלה שהתבררו במהלך ההליך הפלילי, הסמכות היא של בית הדין למשמעת, שהוא גם הגוף המוסמך להפסיק את ההשעיה. ג. עילה להפסקת העבודה של המבקש: בזימון לשימוע, שנשלח על ידי מר קרמפה, נאמר "בהסתמך על הכרעת הדיון שנתנה ביום 15.10.12 ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת בהליך הפלילי המתנהל כנגדך (ת"פ 92-08) שוקל האיגוד לנקוט כנגדך בהליך פיטורים". זו אף הייתה הטענה שהועלתה בישיבת השימוע, וכנגדה התגונן המבקש, שהופיע בליווי עורך דינו. בהמלצת ועדת השימוע נאמר: "... 4. על בסיס כל החומר שהוצג בפנינו במסגרת הליך השימוע ולאחר עיון כאמור בהכרעת הדין, אנו סבורים כי נכון יהיה לסיים לאלתר את עבודתו של מר חבר באיגוד, בין היתר, בהתבסס על סעיף 7 ז' לחוזה העסקה המיוחד עליו חתם. 5. אנו רואים בחומרה רבה את העבירות בהן הורשע מר חבר ע"י בית המשפט המחוזי וסבורים כי יש בעבירות בהן הורשע כדי הפרת אמונים חמורה וכי יש לראות בהצטברותן של העבירות הפליליות בהן הורשע כעבירות שיש עמן קלון ובוודאי כאלו המטילות בו דופי מוסרי, במיוחד כאשר מדובר בעובד ציבור שעמד בראש המערכת עליה הופקד. 6. לכן לאחר ששקלנו את כל טענות בא כוחו של מר חבר, לרבות בשאלת חוקיות ההליך ובעניין סמכותנו לערוך לו שימוע, אנו סבורים שהחוזה המיוחד עליו חתם ובמיוחד הוראות סעיף 7 ז' לחוזה המיוחד הנ"ל, מאפשרות הפסקת עבודתו באיגוד ובהתאם לכך אנו ממליצים למועצה להתייעץ עם מפקח כבאות ראשי, בטרם קבלת החלטה ביחס להמלצתנו להפסקת עבודתו לאלתר". לאחר היוועצות עם נציב כבאות והצלה מטעם המשרד לביטחון הפנים, החליטה הוועדה הקרואה, בישיבתה מיום 16.1.13: "החלטה: לאחר שקראנו את המלצת ועדת השימוע בעניינו של מר יגאל חבר ולאחר התייעצות עם נציב כבאות ארצי ועל סמך כל החומר שהונח בפנינו, לרבות הכרעת הדין, פרוטוקול ועדת השימוע, המלצת ועדת השימוע, חוזה העסקתו המיוחד שעליו חתום מר חבר והוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים, הגענו לכלל החלטה לאמץ את המלצת ועדת השימוע, לפטר את מר יגאל חבר לאלתר מעבודתו באיגוד, ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים". יש לציין כי התקיימו בעניינו של המבקש השלבים והליכים הנדרשים בהתאם לחוזה העבודה, ואין לקבל את הטענה כי לא מדובר בישיבה של מועצת האיגוד שזומנה במיוחד לעניין זה כנדרש בסעיף 7 ב. לחוזה העבודה. זאת, מאחר שהנושא של החלטה בהמלצת ועדת השימוע מופיע בין הנושאים לדיון על פי פרוטוקול הישיבה, שזומנה על פי אותו סדר יום. לא נדרש כי הדיון בסיום העבודה של המבקש יהיה הנושא היחיד שנידון באותה ישיבה שזומנה לשם כך (ולשם נושאים אחרים). אולם, עולה מכלל המסמכים שהוזכרו לעיל, כי העילה שהביאה להחלטה על סיום העבודה של המבקש הייתה הרשעתו בהליך הפלילי, תחום שבו הסמכות נתונה כאמור לבית הדין למשמעת. עולה מכך פגם לכאורה בהחלטה על הפסקת העבודה של המבקש - וכתוצאה מכך סיום ההשעיה, מוקדם מן המועד שנקבע על ידי יו"ר בית הדין למשמעת. על אף זאת, כאמור, במהלך הדיון בבקשה פורק האיגוד והוקמה הנציבות הארצית לכבאות והצלה, כאשר עובדי האיגוד הפכו לעובדי מדינה. עלה מסיכומי ב"כ המשיב (אף שלא הובאו על כך ראיות, בשלב זה של הדיון) כי העובדים שנקלטו כעובדי מדינה נאלצו לעבור מבחנים והמבקש לא יכול להיקלט כעובד מדינה לאור הרשעתו בעבירות שבוצעו במסגרת תפקידו. טענה זו היא בעלת משקל, אף שלא התבררה עד תום במסגרת הדיון בסעד הזמני. על כן, מסקנתנו בשלב זה של הדיון היא כי קיימות ראיות לכאורה באשר להעדר סמכות של הוועדה הקרואה של האיגוד לפטר את המבקש, בשל הכרעת הדין שנתנה כנגדו, כאשר הסמכות להפסיק את העבודה וכן לסיים את ההשעייה, נתונה לבית הדין למשמעת. על אף זאת, קיימות נסיבות אחרות, שהן פירוק של האיגוד וקליטת העובדים כעובדי מדינה, שייתכן שמצדיקות סיום ההתקשרות עם המבקש, לאחר שנתנה הכרעה דין המרשיעה בחלק מסעיפי האישום. 9. מאזן הנוחות: המבקש לא עובד החל ממעצרו - בינואר 2008, קרי יותר מחמש שנים. הוא בהשעיה ומקבל שכר בהתאם (75% בגין שישה חודשים ראשונים ולאחר מכן שכר מלא) החל מ-14.3.2010 (כשלוש שנים). לא מן המיותר לציין כי עיקר התכלית של השעיית המבקש אינו להבטיח לו מקור פרנסה (אף שזו תוצאה משנית וחשובה לעובד המושעה) אלא לשמור על תדמית הרשות תוך מניעת עבודה של מי שמואשם בעבירה משמעתית או פלילית. המבקש לא יכול בשלב זה לחזור לעבודתו ואין הוא דורש זאת, אלא מבקש להמשיך במעמד של עובד מושעה, המקבל שכר בהתאם. ברור, על כן, כי הסעד המבוקש הוא כספי גרידא, ובמידה שהתביעה תתקבל, הוא יכול לקבל מן המשיב (דרך מדינת ישראל, שממשיכה את פעילותו) פיצוי מלא עבור הנזק שנגרם לו. מנגד, אם הבקשה תתקבל, המבקש ימשיך להיות חלק ממצבת העובדים של האיגוד, שהינו גוף שלא קיים עוד, והמדינה תצטרך להמשיך בתשלום דמי השעייה. על אף טענות המבקש על כך שהוא יוותר ללא מקור פרנסה אם הבקשה תדחה, הוא זכאי לפנסיה בגין תקופת העבודה. ההחלטה על פיטוריו אמנם שללה זכאות לפיצויי פיטורים, אך לא זכויות פנסיה. לאור זאת, אנו בדעה כי מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובת המשיב. 10. לסיכום: לאור מסקנותינו באשר לזכאות לכאורה של המבקש לסעד המבוקש, והנזק שייגרם לכל אחד מן הצדדים כתוצאה ממתן או אי מתן הצו, אנו סבורים שלא קיימת הצדקה להורות על צו מניעה זמני כנגד ההחלטה על פיטורי המבקש. הבקשה נדחית. שריפהכבאות / מכבי אשפיטורים