פסק דין בפניי ערעורים על פסקי דין של בית המשפט השלום לתעבורה - חדרה, (כב' השופט א. גופמן) בת. 13645/02 - מיום 02.11.04 (וכב' השופט מ. גינות) ת. 82/04 - מיום 31.10.04 עניינם של שני הערעורים שבפניי, החלטות שניתנו על ידי כב' השופטים קמא לאחר מתן פסקי הדין לסייג את פסילתו של המשיב. לנוכח זהות הצדדים והסוגיה שבמחלוקת שני הערעורים נדונו במאוחד. העובדות הצריכות לעניין: ביום 25.12.02 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה (ת 13645/02 - כב' הש' גופמן). במסגרת הסדר טיעון בפני כב' השופט גופמן, הורשע המשיב על פי הודאתו ונגזרו עליו ביום 28.03.04, העונשים הבאים: א. 11 חודשי פסילה בפועל ב. קנס בסך של 6,000 ₪. ג. 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וכן התחייבות עצמית בסך של 3,000 ₪. ביום 24.07.04, 4 חודשים בלבד לאחר מתן גזר הדין הנ"ל, נמצא המשיב נוהג ברכב בזמן פסילה, ללא רישיון וביטוח חובה תקפים, עבירות בניגוד לסעיפים 67 ו-10א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 וכן עבירה בניגוד לסעיף 2א' לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970. כתב האישום בגין העבירות הנ"ל נדון בפני כב' השופט גינות בת.פ. 82/04. גם בתיק הנ"ל, הודה והורשע המשיב במסגרת הסדר טיעון, לפיו, סוכם כי עונש המאסר המותנה בתיק 13645/02 בן 7 חודשים יוארך, תוטל עליו פסילה בפועל בת 18 חודשים אשר תכלול גם הפעלה של שנת פסילה מותנית מתיק 13645/02. ביום 26.07.04 השופט מ. גינות אימץ את הסדר הטיעון וגזר על המשיב את העונשים הבאים: 18 חודשי פסילה בפועל. הארכת מאסר על תנאי בן 7 חודשים למשך שנתיים. קנס כספי בסך של 10,000 ₪ (הכולל חילוט התחייבות עצמית מתיק 13645/02). פסילה על תנאי למשך 9 חודשים למשך שנתיים. חתימה על התחייבות עצמית בסך של 15,000 ₪. ביום 17.10.04, הגיש המשיב לכב' השופטים גופמן וגינות בקשה לסייג את הפסילה בפועל שהוטלה עליו, כך, שיותר לו לנהוג במלגזה בשטח עבודתו. כב' השופטים קמא, למרות העובדה שבמקרה האחד חלפו 7 חודשים מיום מתן פסק דינו, במקרה האחר 3 חודשים, נעתרו לבקשת המשיב וסייגו את עונש הפסילה אשר הוטלה עליו כך שיותר לו לנהוג במלגזה במתחם מקום עבודתו, תוך שציינו את החשש האפשרי לפגיעה אפשרית בפרנסתו. אני סבור כי דין הערעורים להתקבל. אין חולק על כך כי לבתי משפט קמא הסמכות, כאמור בסעיף 36(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 להטיל עונש של פסילה מסוייגת, וזאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות. ואולם, החלטות כב' השופטים קמא באשר לסיוג עונש הפסילה ניתנו שלא במסגרת גזרי הדין אשר ניתנו על ידם, אלא, חודשים רבים לאחר מכן, ומטעם זה אני סבור, כי החלטות אלה אינן יכולות להישאר על כנן. ההחלטות על סיוג הפסילה ניתנו על ידי בתי המשפט קמא, כאמור, חודשים רבים לאחר מתן פסקי הדין, ומטעם זה, כאשר פסקי הדין הללו חלוטים, ניתנו בחוסר סמכות. למעלה מהדרוש לעניינינו, באשר לסיוג עונש של פסילה, יאמר כי, המחוקק בציינו כי בתי המשפט ידרשו לסוייג הפסילה רק בנסיבות מיוחדות אותן יפרש ביהמ"ש בפסק דינו, היה ער לכך כי אין הדבר הינו דבר של מה בכך, ויש בכך כדי חשש מלרוקן את סנקציית הפסילה העונשית מכל תוכנה. באשר למשיב שבפניי, כפי שניתן ללמוד משתי הפרשיות אשר בגינן הוגשו כתבי האישום ואשר הסתיימו בהרשעתו במסגרת הסדרי טיעון, הרי המשיב חזר פעם אחר פעם, נהג ברכב בזמן פסילה, ובכך יש חומרה מיוחדת. נאמר לא אחת כי עונש הפסילה הוא לעיתים קרובות העונש היעיל ביותר, והמתאים ביותר אשר אותו ניתן לגזור בעקבות הרשעה בעבירות תעבורה, (ראה ע.פ. 117/84 מבורך נ. מדינת ישראל פד"י לח(3) 250). גם לגוף העניין, המשיב הניח בפניי מסמך על היותו עובד בחברה כמחסנאי, תפקיד הכולל, בין היתר, נהיגה על מלגזה והיה וישלל רשיונו, יפגע באופן משמעותי. אין בנימוק הנ"ל כדי נסיבה מיוחדת אשר תצדיק את סיוג הפסילה, וזאת, לאור נסיבות הרשעותיו בפני בתי המשפט קמא בעבירה של נהיגה בזמן פסילה על כל הכרוך בזלזול הבוטה אותו הפגין המשיב בעת שנהג ברכב למרות עונש של פסילה אשר הוטלה עליו. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן שתבוטלנה החלטות בתי המשפט קמא בעניינו, באשר לסיוג עונש הפסילה שהוטל עליו מלכתחילה בפסקי הדין שניתנו על ידי כב' השופטים קמא בתיקים 13645/02 ו- 82/04. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהערעור