התובעת הגישה את שטר החוב לביצוע כנגד החברה וכנגד הערב לחיוב השטרי. הגם שהוראות חוק הערבות על ערבות לשטר אם לא נקבע אחרת (לדוגמא בפקודת השטרות- ראו רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ''ד נג(4) 804), ספק רב אם סעיף 8 לחוק הערבות חל על ערבות שטרית מאחר וסעיף 57 (ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש) סוטה מעקרון טפילות הערבות לחיוב העיקרי שבחוק הערבות (ראו : ע"א 582/87 ניסים קונפורטי נ' מאיר אברהם פד"י מ"ב (4) 120).הטעם השני שמביאני למסקנה הנ"ל הוא שלשון הערבות השטרית עליה חתם הנתבע, מחריג את תחולת סעיף 8 לחוק הערבות (הקובע חובה לפנות לחייב העיקרי תחילה) על ערבותו של הנתבע. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סעיף 8 לחוק הערבות: 1. התובענה שלפניי היא תובענה שטרית, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סכום שטר חוב ע"ס 100,000 ₪, שמשכה חברת אלדיס הנדסה בע"מ (להלן: "החברה") ואשר נערב בערבות "אוואל" ע"י הנתבע. 2. התובעת - חברה העוסקת באספקת דלקים ושמנים, מכרה לחברה שמנים ומוצרי דלק נלווים אחרים, ולהבטחת התחייבויות החברה כלפי התובעת, עשתה החברה שלושה שטרי חוב: הראשון ע"ס 300,000 ₪ שנערב בערבות "אוואל" ע"י סגל אפרים - אחד מבעלי המניות בחברה; שיק נוסף ע"ס 270,000 ₪ נערב בערבות "אוואל" ע"י ה"ה גרינבוים אריה וברקן יוסף; ושטר שלישי - הוא השטר מושא התביעה שלפניי, ע"ס 100,000 ₪ - נערב בערבות "אוואל" בחתימת הנתבע. 3. התובעת הגישה את שטר החוב ע"ס 100,000 ₪ לביצוע במסגרת תיק ההוצאה לפועל מספר 01-84217-07-2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, ובית המשפט נתן לנתבע רשות להביא ראיותיו. 4. בהתנגדות לביצוע שטר, ולאחר מכן בתצהיר עדות ראשית מטעמו, טוען הנתבע טענות ההגנה שלהלן: א. הנתבע - רו"ח במקצועו, הקים את החברה יחד עם אחרים. הנתבע טוען כי חברה בבעלותו השקיעה בחברה, כאשר הזרימה הלוואת בעלים, וכאשר עפ"י הסכם המייסדים (נספח ב' לתצהיר הנתבע) הוקצו לו 15% מהון המניות הנפרע של החברה. לשותפיו הוקצו, בנוסף למניות רגילות, גם מניות הנהלה, ומנהלי החברה היו ה"ה אפרים סגל, אריה גרינבוים ויוסף ברקן (סעיף 9 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען כי במשך מספר חודשים מאז הוקמה החברה, נתן לה שירותי ניהול כספים, לרבות הגשת דוחות מס, כפי שעולה מן הפרוטוקול, נספח ג' לתצהיר הנתבע. ב. עיקר פעילות החברה היתה כסוכן שמנים. התובעת הסכימה לתת לחברה מסגרת אשראי ע"ס 800,000 ₪, מאחר ולחברה אין מחסנים. עפ"י ההסכם, תספק התובעת את המוצרים המוזמנים ישירות ללקוחות החברה ותקבל תמורתם מן החברה. לפיכך, כך לטענת הנתבע, הסכימה התובעת כי חובות לקוחות החברה כלפי החברה "ישמשו כבטוחה העיקרית לאשראי הניתן לחברה ע"י התובעת" (סעיף 12 לתצהיר הנתבע) ואילו הערבויות שבעלי המניות של החברה התבקשו לתת - היו בבחינת "ערבויות משניות"; ובהתאם להבטחה זו של התובעת, הסכים הנתבע לחתום על ערבות "אוואל" לחיוב השטרי שבשטר החוב. ג. לפיכך, טוען הנתבע, על התובעת היה לגבות תחילה חובות החברה מלקוחות החברה, על דרך הטלת עיקולים על נכסי החברה אצל החייבים הנ"ל; כמו כן, טוען הנתבע כי עפ"י מסמכים המצויים בידיו, מגיעים לחברה סך 1,757,758 ₪ מלקוחותיה, נכון ליום 2.12.2007, כפי שעולה מן המסמך נספח ז' לתצהיר הנתבע. ד. בנוסף, טוען הנתבע, כי הוא חתם על שטר חוב, ולפיכך התנאי להגשתו של שטר החוב לפרעון הוא קיומו של חוב כלפי התובעת. טוען הנתבע כי לאחר שבדק את המסמכים שהעבירה התובעת לעיונו, מגיע הוא למסקנה, כי לא קיים חוב ועל כן אין התובעת זכאית להגיש את שטר החוב לפרעון. ה. הנתבע טון כי עפ"י נספח ב' לתצהירו, מצא הוא כי 13 תעודות משלוח שסכומם הכולל הוא 49,178 ₪ - כלל אינן קיימות. יוצא אפוא, שהחברה חויבה בסכומן ומאידך החברה לא חייבה את לקוחותיה הסופיים, אשר קיבלו את הסחורה, בתמורת הסחורה . וכיצד מסיק הנתבע קיומן של תעודות משלוח; זאת הוא מסיק מנספח ט' לתצהירו הכולל כל תעודות המשלוח שהוציאה התובעת אל לקוחות החברה. ו. טענה נוספת אותה מעלה הנתבע היא - כי הוא מצא שבתעודות משלוח אשר הועברו אליו במסגרת הליך גילוי המסמכים קיימות 15 תעודות אינן חתומות ע"י לקוחות החברה (הלקוח הסופי לא חתום עליהן) ולפיכך אין החברה יכולה לחייב את הלקוחות הסופיים שקיבלו את הסחורה בתמורת הסחורה, מאחר, וכאמור, עסקינן בתעודות משלוח בלתי חתומות. ערכן הכספי של התעודות הלא חתומות מגיע כדי סך 82,1652 ₪, כפי שמופיע ברשימה הכוללת תעודות אלה, ואשר צורפה כנספח י"א לתצהיר הנתבע. ז. עוד טוען הנתבע כי מכלל תעודות המשלוח שהוציאה החברה מחודש 4/07 עד 12/07 (אשר הומצאו לידי הנתבע ע"י התובעת במסגרת הליכי גילוי המסמכים ואשר הוגשו לתיק בית המשפט כנ/4) הוא מצא 87 תעודות משלוח שאינן נושאות חתימה, כי אם "קשקוש". עפ"י רשימה שערך הנתבע - נספח י"ב לתצהירו, ערך הסכום הנקוב בתעודות המשלוח הנ"ל הוא 198,024 ₪. לטענתו, יש להפחית סכום זה מסכום חובו, מאחר ולא ניתן לגבות הסכום הנ"ל עפ"י תעודות משלוח שאינן נושאות חתימת הלקוח, וזהות החותם - אינה ברורה. ח. בקלסר הכולל את תעודות המשלוח שהנפיקה התובעת (נ/4), מצא הנתבע 48 תעודות משלוח הנושאות חתימה, אולם לא ברורה זהות החותם. לפיכך, לטענתו, אין החברה יכולה לחייב את לקוחותיה (אליהם נשלחה הסחורה ע"י התובעת) עפ"י תעודת משלוח שזהות החותם עליהן אינה ברורה, שכן לא ניתן לוודא כי הסחורה התקבלה אצל הלקוח הסופי. ט. הנתבע טוען כי ב"כ החברה פנה ללקוחות ששמותיהם מופיעים על תעודות המשלוח הנ"ל ואלה סירבו לשלם כאשר הם טוענים כי לא קיבלו את הסחורה. י. טענה נוספת בפי הנתבע, והיא - כי חברת כתר שהיתה לקוחה של החברה, ועפ"י נספח ז' לתצהיר הנתבע, חייבת היא לחברה סך 460,415 ₪, כפרה בקיום רובו של החוב הנ"ל במסגרת בקשה להטלת עיקול על זכויות החברה אצל חברת כתר. עוד טוען הנתבע, כי על אף שנפתח תיק הוצאה לפועל נגדו, במסגרתו ניתנו צווי עיקול על נכסי החברה המצויים בידי כתר, התובעת "התרשלה בגביית הכספים מחברת כתר עפ"י צו עיקול שניתן לבקשתה במסגרת תיק ההוצל"פ" וכך התאפשר המצב בו חברת "כתר" שילמה לחברה - בניגוד לצו העיקול - סך של 122,514 ₪, סכום שיש בו כדי לכסות את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבע, שכן החוב עומד ע"ס 100,000 ₪ ואילו התובעת היתה דואגת כי חברת כתר תשלם את הסכום הנ"ל עפ"י צו העיקול, היה חובו של הנתבע נפרע. (סעיף 46 לתצהיר הנתבע). י"א. לבסוף טוען הנתבע, כי נוכח תעודות המשלוח הפגומות, אשר ניפקה התובעת, התכחשו לקוחות אצלם הוטל עיקול על נכסי החברה לקיומו של חוב, ולפיכך לא גבתה החברה סכומים מלקוחות החברה, אצלם הוטל עיקול. 5. מאידך, טוענת התובעת, כי חובה של החברה עומד נכון ליום 22.6.10 ע"ס 485,457 ₪, וזאת לאחר קיזוז סך 310,000 ₪ ששילמו שני בעלי מניות של החברה, גרינבאום וברקן, אשר ערבו לחובות החברה בערבות אוואל בשטר חוב ע"ס 270,000 ₪. 6. עוד טוענת התובעת בתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמה, כי בינה לבין החברה נכרת הסכם לאספקת שמנים ומוצרי דלק נלווים, כאשר התובעת סיפקה סחורה ללקוחות החברה והעבירה את תעודות המשלוח לידי החברה - אשר חייבה את לקוחותיה. לטענת התובעת, ההסכם בינה לבין החברה נחתם בחודש 3/05 (נספח ב' לתצהירו של מר טוב אזגורי מטעם התובעת) וכי התובעת מכרה שמנים ומוצרים נלווים לחברה מיד עם חתימת ההסכם ועד חודש 10/07 (סעיף 5 לתצהירו של מר שמואל אורי מטעם התובעת). 7. התובעת כפרה, באמצעות המצהירים מטעמה, בטענה כי הערבות היא "ערבות משנית" כטענת הנתבע. התובעת טענה כי עד להגשת הבקשה לביצוע השטר ואף שהתובעת והחברה ניהלו עסקים, לא העלתה החברה ולו טענה אחת מאלו שמעלה הנתבע היום. מדובר, אפוא, במסע דיג במסמכים שהועברו לנתבע במסגרת הליכי גילוי המסמכים, כאשר החברה ומנהליה הבקיאים בחשבונותיה - לא העלו הטענות שמעלה הנתבע היום. 8. התובעת טוענת כי הסחורה בה חויבה החברה סופקה ללקוחות החברה או למי מעובדי החברה שבמחסני התובעת. המחלוקת ונטל ההוכחה 9. הצדדים אינם חלוקים לגבי מהותו של שטר החוב. עסקינן בשטר חוב שעשתה החברה להבטחת חובותיה כלפי התובעת, והנתבע ערב לחיוב השטרי. 10. אף שטר לבטחון נהנה מחזקת התמורה ולפיכך הנטל להוכיח כי לא התמלא התנאי להגשת השטר לפרעון, מוטל הוא על הנתבע. הנתבע טוען כי לא התמלא התנאי להגשת השטר לבטחון לפרעון, מאחר ולא קיים חוב לחברה כלפי התובעת (ראו טענת הנתבע בסעיף 55 לתציהר עדות ראשית מטעמו). 11. אף אם יסתבר כי קיים חוב - טוען הנתבע כי ערבותו היא "משנית", מאחר ועל התובעת לגבות תחילה את החוב מלקוחות החברה. הנתבע הוסיף וטען, כי גרינבאום, ברקן וסגל הבטיחו לו כי הם הם האחראים לפירעון חובות החברה לתובעת. 12. נוכח האמור לעיל, המחלוקת, אפוא, היא בשאלות שלהלן: א. האם נותרה החברה חייבת סכומי כסף לתובעת, במידה ולא יוכחו טענות הנתבע כנגד קיומו של חוב. ב. האם רשאית התובעת לפנות לנתבע ולבקשו לפרוע את החוב עפ"י שטר הערבות, לאור טענות הנתבע האמורות לעיל. הראיות 13. מטעם הנתבע, שפתח בהבאת ראיותיו, הוגש תצהירו של הנתבע. כמו כן, העידו מטעם הנתבע מר גרינבאום; מר אבי כהן - עובד התובעת; והגב' שמחה עיני - אף היא עובדת התובעת במחלקת הנהלת חשבונות. 14. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של ה"ה שם טוב אזגורי ושמואל אורי - אשר העידו בפניי. הכרעה 15. אדון תחילה בטענת הנתבע, להעדר חוב כלשהו כלפי התובעת. כאמור, הנטל להוכיח טענה זו, ולפיה לא התמלא התנאי להגשת שטר החוב לפרעון, מוטל הוא על הטוען זאת, המבקש לסתור חזקת התמורה (ראו ע"א 326/78 גרבוב ואח' נ' פישמן פ"ד לד (3) 792, 795; ש. לרנר "דיני שטרות" (מהדורה שניה) עמ' 221-222). 16. בטרם אדון בטענות הנתבע, יש לקבוע תחילה אם נותרה החברה חייבת לתובעת כספים (בהנחה וטענות הנתבע תדחנה). 17. כאמור, התובעת טוענת כי יתרת חוב החברה כלפיה עומד על סך 485,457 ₪ נכון ליום 22.6.10, וזאת לאחר קיזוז סך 310,000 ₪ ששולמו ע"י גרינבאום וברקן (סעיף 19 לתצהירו של מר שם טוב אזגורי מטעם התובעת). להוכחת טענה זו צרפה התובעת לתצהירו של מר אזגורי כנספח 3 כרטסת, אשר מפרטת את יתרת החוב לאחר קיזוז סכומים שנזקפו לזכות החברה, לרבות סך 310,000 ₪. 18. הנתבע לא טען לגובה החוב ולא סתר תוכן הכרטסת הנ"ל; אין מחלוקת כי טענותיו של הנתבע מבוססות על הממצאים שהתגלו, לטענתו, לאחר קבלת המסמכים מן התובעת. הנתבע לא הציג מסמכים מהנהלת החשבונות של החברה, אשר יפריכו את טענת התובעת לחוב הנ"ל, והנתבע אף אינו כופר בכך ש"לא היתה לו נגישות" לחומר הנהלת החשבונות של החברה (עדות הנתבע בעמוד 31 שורות 7 ו- 8 לפרוטוקול). לפיכך, נראה כי בשלב זה, ובטרם נכריע בטענות הנתבע, יש לקבוע כממצא עובדתי כי החברה נותרה חייבת סך 485,457 ₪ לתובעת עפ"י החשבוניות שהוציאה התובעת לחברה, ולאחר קיזוז הסכומים ששולמו. 19. נותר לבדוק עתה אם הנתבע הוכיח כי חלק מן הסחורה לא סופק ללקוחות או שהתנהגות התובעת גרמה לחברה ולנתבע נזק שיש לקזזו מסכום החוב. טענת הנתבע להעדר קיומן של 13 תעודות משלוח שערכן הכספי הוא 49,178 ₪ 20. טוען הנתבע, כי הועברו לידיו תעודות המשלוח אשר מסרה התובעת לחברה מחודש 4/07 ועד 10/07 (ראו נ/4). הנתבע טוען כי השוואה בין רשימת תעודת משלוח נספח ט' לתצהיר הנתבע, לבין תעודות המשלוח בנ/4 מעלה, כי חסרות 13 תעודות משלוח - אשר פורטו בנספח ב' לתצהיר הנתבע (ראו סעיף 33 לתצהיר הנתבע). 21. לטענת הנתבע, יש לקזז את ערך הסחורה מושא תעודות המשלוח הנ"ל, מאחר והתובעת חייבה את החברה בתעודות המשלוח הנ"ל, מבלי שתמסור אותן לידי החברה, על מנת שזו תחייב את לקוחותיה, שקיבלו את הסחורה. 22. אני דוחה טענתו זו של הנתבע; על מנת שטענה זו תתקבל ויקוזז מסכום החוב של החברה כלפי התובעת את סכומן הנקוב של תעודות המשלוח, על הנתבע להוכיח כי החברה חויבה בסכום תעודות המשלוח הנ"ל, וכי החברה לא חייבה את לקוחותיה (מקבלי הסחורה) בסכום התעודות הנ"ל. 23. לטעמי, הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו, לפיה החברה חוייבה בסכום הנקוב בתעודות המשלוח הנ"ל, שכן לתצהיר הנתבע לא צירוף הוא את החשבוניות שהוציאה התובעת לחברה. כמו כן, למקרה ותעודת משלוח כלשהי מופיעה בחשבוניות שהוציאה התובעת, לא הוכח כי החברה לא חייבה את הלקוח הסופי ולא קיבלה תמורת הסחורה. 24. בנוסף, הנתבע הודה בחקירתו כי תעודות משלוח מס' 1476 קיימת וצורפה להזמנה וכי במידה והיה רואה את תעודת המשלוח וההזמנה (ת/8 ו- ת/9) הוא לא היה מכליל את תעודת המשלוח בנספח י' לתצהירו (ראו עדות הנתבע בעמוד 43 שורה 19 לפרוטוקול). בנוסף, במהלך עדותו הוצגה לנתבע תעודת משלוח 2871 שסכומה, עפ"י נספח ב', הוא סך 22,176 ₪ והסתבר כי תעודה זו קיימת והנתבע הודה אף כאן כי אילו היו מציגים לו תעודה זו, לא היה מכליל אותה בתצהירו (ראו עדות הנתבע בעמוד 44 שורה 15 לפרוטוקול); וכך אף לגבי שלוש תעודות משלוח נוספות: 632 (ת/12), 688 (ת/13) ו- 82 (ת/14) (ראו עדות הנתבע בעמוד 46 שורות 4-15 לפרוטוקול). 25. הנה כי כן, מכלל תעודות המשלוח האמורות בנספח ב', הודה הנתבע כי 5 מתוך 13 תעודות משלוח נכללו בנספח י' בטעות מאחר והן קיימות. 26. יצויין כי במהלך חקירתו של מר אזגורי הוגשו החשבוניות שהנפיקה התובעת לנתבעת (נ/5). עיינתי בחשבוניות אלה ומצאתי כי תעודות המשלוח הנותרות, אינן מופיעות בחשבוניות שהוציאה התובעת לחברה, ולפיכך החברה לא חויבה מעולם בסכומן. 27. המשמעות - טענת הנתבע לקיומו של חוב "מדומה" בסך 49,178 ₪, בשל אי קיומן של תעודות משלוח - נדחית בזאת. טענת הנתבע לגבי תעודות משלוח שאינן חתומות 28. טוען הנתבע כי חלק מתעודות המשלוח המופיעות ב- נ/4 אינן חתומות ע"י הלקוח הסופי, ולפיכך לא ניתן לחייב את הלקוח עפ"י תעודה לא חתומה. הנתבע ערך רשימת חשבוניות שאינן חתומות (נספח י"א לתצהירו) והגיע למסקנה כי סכומן הכולל של התעודות הלא-חתומות, מגיע כדי סך 82,161 ₪. 29. אף טענה זו דינה דחייה, ולהלן אנמק מסקנתי. 30. אף בהנחה ותעודות המשלוח המפורטות בנספח י"א אינן חתומות, על הנתבע להוכיח כי החברה חייבה את הלקוח (הלא חתום) בסכום תעודת המשלוח, וכי הלקוח של החברה סירב לשלם את סכום התעודה - מאחר והוא מתכחש לעצם קבלת הסחורה. 31. הנתבע לא הוכיח כי מי מן הלקוחות שקיבל סחורה עפ"י התעודות המופיעות בנספח י"א לתצהיר הנתבע - נמנע מלשלם או התכחש לקבלת הסחורה. הנתבע טען, באופן כללי, בסעיף 37 לתצהירו, כי "עו"ד של החברה פנה במכתבי דרישה ללקוחות של החברה אשר אצלם התובעת לא הטילה עיקול במסגרת תיקי הוצל"פ, ומרביתם סירבו לשלם בטענה שלא קיבלו את הסחורה". בכל הכבוד הראוי, טענה זו נותרה טענה בעלמא; הנתבע לא פירט את זהות הלקוחות שסירבו לשלם ולא הביא לעדות את עוה"ד אשר שלח את מכתבי ההתראה, על מנת שיעיד מי הם אותם לקוחות שסירבו לשלם, והאם מדובר בטענות הנוגעות לאותן תעודות משלוח המפורטות בנספח י"א לתצהיר הנתבע. 32. יצויין, שלמרות שהמידע שיש בו כדי לשפוך אור על טענות הנתבע בדבר סירוב לקוחות לשלם - הינו בהישג יד, לא טרח הנתבע להביאו בפני בית המשפט. הנתבע לא זימן מי מן הלקוחות שקיבלו סחורה עפ"י תעודות המשלוח בנספח י"א, ע"מ שיעיד כי הסחורה לא הגיעה לידיו, והוא אף לא עשה להזמנת ב"כ החברה אשר פנה לחייבי החברה וביקשם לפרוע את חובם. 33. הנתבע העיד, כי הוא לא פנה ללקוחות החברה על מנת לברר אם קיבלו את הסחורה (ראו עדותו בעמוד 41 שורות 26-28 לפרוטוקול). הנתבע טען עוד, כי נודע לו כי "הלקוחות מתכחשים לאספקות" (עדות הנתבע בעמוד 47 שורות 10-13 לפרוטוקול), אף שמדובר בעדות מפי השמועה, לא ברור מי הם הלקוחות שמתכחשים לחובות והאם הם קשורים לנספח י"א לתצהיר. 34. אמרתי את אשר אמרתי עד כה, זאת בהנחה ותעודות המשלוח המפורטות בנספח י"א אינן חתומות. אלא שבמהלך חקירת הנתבע התגלה שחלק ניכר מן התעודות חתום. כך לדוגמה התגלה כי תעודת משלוח 181 (ת/2) חתומה (עדות הנתבע בעמוד 38 שורה 25). כן הסתבר, כי תעודה מספר 860 אף היא חתומה (ראו ת/3 ועדות הנתבע בעמוד 38 שורה 28 לפרוטוקול). בנוסף, תעודות מס' 701 ו- 233 אף הן חתומות (ראו ת/5, ת/6 ו- ת/7 וכן עדות הנתבע בעמוד 40 שורות 4-14 לפרוטוקול). כמו כן, במהלך עדותו אישר הנתבע כי תעודות משלוח מס' 663, 377, 684 ו- 757 אף הן חתומות (ראו עדות הנתבע בעמוד 40 שורות 4-14 לפרוטוקול). מכאן, אף גרסתו הבסיסית של הנתבע לגבי העדר חתימות על תעודת משלוח - איני מקבל. 35. לפיכך, אני דוחה טענת הנתבע הנוגעת לתעודות משלוח לא-חתומות, המפורטות בנספח י"א לתצהיר הנתבע. טענת הנתבע לגבי תעודות משלוח חתומות, כאשר לא ברורה זהות החותם 36. הנתבע טוען טענה נוספת, לפיה בדק ומצא כי מבין כלל תעודות המשלוח שנשלחו לידיו ה"י התובעת (נ/4) קיימות 87 תעודות משלוח חתומות, אולם מדובר בחתימה שהיא "קשקוש" ולא ניתן ללמוד מתעודת המשלוח זהות הגורם שקיבל את הסחורה. טוען הנתבע כי הוא ריכז את תעודות המשלוח בנספח י"ב וסכומן הכולל של התעודות הנ"ל מסתכם בסך 198,024 ₪. כמו כן, טוען הנתבע כי הוא מצא 48 תעודות משלוח בהן מופיעה חתימה אך זו אינה מזוהה - ובהן לא נרשמו פרטי מקבל הסחורה והמועד בו נתקבלה הסחורה בידי הלקוח הסופי. תעודות אלה רוכזו בנספח י"ד וסכומן הכולל הוא 161,115 ₪. 37. אף טענה זו דינה דחייה ואין לי אלא לשוב על הדברים שאמרתי בפרק העוסק בתעודות שאינן חתומות לעיל. הנתבע לא הוכיח כי הלקוחות שקיבלו תעודות אלה נמנעו מלשלם תמורת הסחורה, ולא הוכיח כי הסיבה בעטייה לא שולמה התמורה (ככל שהתמורה לא שולמה) היא בשל חתימה לא ברורה או קושי בזיהוי. כאמור, לא הובא ולו לקוח אחד לעדות שיעיד כי לא קיבל את תעודת המשלוח, וכן לא הובא ב"כ החברה שיעיד כי לקוחות מסרבים לשלם או מתכחשים לתעודות משלוח אלה. 38. יצויין עוד, כי החברה או ברקן וגרינבאום לא העלו טענות אלה שמעלה הנתבע היום. טענות אלה לא הועלו בזמן אמת וגם לאחר מכן, כאשר הסכימו גרינבאום וברקן לשלם סך 310,000 ₪ - חובם בגין ערבות "אוואל" לשטר חוב שעשתה החברה. 39. יצויין כי טוען הנתבע כי לקוחות - אצלם הוטלו עיקול - לא העבירו את הסכומים המעוקלים, מאחר והתכחשו לחובות. טענה זו נותרה טענה בעלמא שלא הוכחה. לא הוכח כי אותם "חייבים" אכן חייבים כספים לחברה, לא הוכח כמה כסף חייבים ולא הוכח כי חובות אלה קשורים לאותן תעודות שהחתימות בהן לא ברורות. כך או כך, אפילו אניח כי אותם "חייבים" אכן חייבים כספים לחברה, ואפילו מתכחשים הם לחובותיהם לחברה, לא הוכח "קשר סיבתי" בין תעודות אלה (המפורטות בנספחים י'-י"ד) לבין התכחשות הלקוחות הנטענת לחובותיהם (שאף היא לא הוכחה). 40. לפיכך, טענות הנתבע לגבי החתימות על תעודות המשלוח או לגבי העדר חתימות עליהן, נדחות בזאת. טענות הנתבע לגבי אספקת סחורה לחברת כתר 41. בסעיף 39-44 לתצהירו, טוען הנתבע לפערים בין החיובים שהוציאה החברה לחברת כתר לבין הסכומים שנקלטו בחברת כתר (בכרטסת שלה). הנתבע טוען כי הסיק מסקנה זו מהשוואה בין דו"ח תנועה של חברת כתר שהגיע לידיו לבין תעודות המשלוח של סחורות שסופקו לחברת כתר בחודשים 7/2007 ועד 10/2007. 42. גם אם אקבל אותה כרטסת שהופקה ע"י חברת "כתר" כראייה, ולמרות שראוי היה לזמן נציג מטעם כתר לשם הוכחת טענה זו, לא ברור מדוע עובדות אלה, ואף אם הן נכונות, מוכיחות כי התובעת הפרה את ההסכם בינה לבין החברה, או שהיא התרשלה כלפי החברה. 43. התובעת סיפקה את הסחורה לחברת כתר. היה וחברת "כתר" זקפה לזכות החברה בספריה היא, סכומים הנופלים מן הסכומים המגיעים לחברה בפועל, על החברה היה לפעול לתיקון המעוות. החברה לא עשתה זאת עד היום ואין הוא יכולה לגלגל טענותיה כלפי חברת כתר על התובעת, מבלי להוכיח כי התובעת כלשה, התרשלה או הפרה את ההסכם בינה לבין החברה. טענות הנתבע לגבי מיצוי הליכי העיקול כנגד חייבים בכלל וכנגד כתר בפרט 44. טוען הנתבע, כי התובעת הטילה עיקולים אצל לקוחות החברה שחייבים כסף לחברה, ולא פעלה לגביית כספים. עוד טוען הנתבע, כי כתר היתה חייבת לחברה כספים, הוטל עיקול על כספים אלה ביום 13.11.07, ואף על פי כן, העבירה כתר לחברה סך 122,519 ₪, לאחר הטלת צו העיקול. לטענת הנתבע, מימוש העיקול הנ"ל היה מסלק את חוב הנתבע, שעומד על סך 100,000 ₪. עוד טוען הנתבע, כי התובעת יזמה הליך לרישום העיקול (נספח ט"ו לתצהירו) והיה על התובעת להמשיך בהליכים כנגד "כתר", לשם קבלת הסכומים המעוקלים, לרבות הסכומים ששולמו בניגוד לצו העיקול. 45. אף טענה זו אני מוצא לדחות. התובעת הגישה את שטר החוב לביצוע כנגד החברה וכנגד הערב לחיוב השטרי. הגם שהוראות חוק הערבות על ערבות לשטר אם לא נקבע אחרת (לדוגמא בפקודת השטרות- ראו רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ''ד נג(4) 804), ספק רב אם סעיף 8 לחוק הערבות חל על ערבות שטרית מאחר וסעיף 57 (ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש) סוטה מעקרון טפילות הערבות לחיוב העיקרי שבחוק הערבות (ראו : ע"א 582/87 ניסים קונפורטי נ' מאיר אברהם פד"י מ"ב (4) 120).הטעם השני שמביאני למסקנה הנ"ל הוא שלשון הערבות השטרית עליה חתם הנתבע, מחריג את תחולת סעיף 8 לחוק הערבות (הקובע חובה לפנות לחייב העיקרי תחילה) על ערבותו של הנתבע. 46. הנה כי כן התובעת לא היתה חייבת לפתוח בהליכים כנגד החברה, וכפועל יוצא מכך לא היתה חייבת להטיל עיקולים עצל לקוחותיה. התובעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד החברה והיא הטילה עיקולים אצל צדדי ג', לרבות אצל חברת "כתר". איני סבור כי קיימת חובה על התובעת לפעול "לטובת הנתבע" בכך שתפעל לגבות חובות החברה אצל לקוחותיה. 47. אולם אפילו אקבל הטענה שחברת כתר שילמה בניגוד לצו העיקול, אין בכך כדי להעלות או להוריד לגבי חובו השטרי של הנתבע כלפי התובעת. כבר קבענו כי חובה של החברה עומד על סך 485,457 ₪, ולפיכך, קבלת טענה זו של הנתבע (לפיה שילמה כתר בניגוד לצו העיקול) היתה מפחיתה את סכום חובה של החברה בסך 122,519 ₪ והחוב של החברה כלפי התובעת היה נשאר מעל סכום ערבותו של הנתבע. לפיכך, אין בטענה זו, לפיה שילמה כתר לחברה בניגוד לצו העיקול כדי לסייע לנתבע, אפילו אם הייתי מקבל את הטענה. טענת הנתבע כי ערבותו היא "ערבות משנית" 48. כאמור, טוען הנתבע, כי הוסכם בינו לבין התובעת כי ערבותו היא "ערבות משנית". לטענת הנתבע, ערבותו "קמה לתחייה" רק מעת שמוצו ההליכים בקשר ל"בטוחות העיקריות" - חובות הלקוחות של החברה. 49. דין טענה זו להדחות. חובות הלקוחות של החברה אינם משמשים בטוחה, שכן, לא הוכח כי החברה המחתה לתובעת על דרך השעבוד חובות אלה, ולא הוכח כי חובות אלה שועבדו לטובת התובעת. לפיכך, אין בפני "בטוחה ראשית" כפי שטען הנתבע. אוסיף כי איני מקבל טענת הנתבע, אותה חידד בסעיף 14 לסיכומיו כי עפ"י ההסכם נ/1 המחתה החברה זכויותיה. בסעיף 4 להסכם נ/1 נקבע "להבטחת התחייבויות הלקוח עפ"י הסכם זה... ימסור הלקוח לחברה את הבטוחות הנ"ל: שטר חוב/ שעבוד/ ערבות בנקאית/ המחאת זכויות" . הסעיף קובע את סוג הבטוחות שניתן היה לתת אולם אין בו כדי ללמד מהן הבטוחות שניתנו בידי התובעת בפועל, שכן אין חולקין כי לא ניתנה ערבות בנקאית ואף לא נרשם שעבוד. מכאן, איני מקבל הטענה כי מכח סעיף זה הוקנתה המחאת זכות לטובת התובעת, לפיה הומחו זכויות החברה כלפי לקוחותיה לידי התובעת. לאמור לעיל אוסיף כי הצדדים מעולם לא נהגו עפ"י אותה המחאת זכות. 50. נוסף על האמור לעיל, עיון בערבות "אוואל" עליה חתם הנתבע, מעלה כי מדובר בערבות שטרית לכל דבר ועניין. הנתבע ערב לחיוב השטרי של החברה, דהיינו, הנתבע התחייב, כי ככל שהחברה תהיה חייבת לתובעת כספים ושטר החוב יוגש לפרעון - ישלם הנתבע את סכום השטר. עיון בלשון הערבות אינו מותיר ספק כי ערבותו של הנתבע לא היתה מותנית בביצוע פעולה כלשהי מטעם התובעת. עפ"י לשון הערבות, ערב הנתבע לסכום השטר ואף ויתר על חובת הצגת השטר, והסכים כי הערבות "הינה סופית ומוחלטת בלתי חוזרת ובלתי ניתנת לביטול". הנתבע אף ויתר על תחולת סעיפים 8 ו- 15 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967. 51. חזקה על הנתבע, רואה חשבון במקצועו, כי הבין את תוכן הערבות. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח המחיקות שנעשו בכתב הערבות. מי שחתם על חוזה או על שטר מוחזק כמו שהבין את תוכנו (ראו ע"א 11120/07 ‏דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, ניתן 28.12.09)). בנוסף, טענותיו של הנתבע, כי למרות לשונה המפורשת של הערבות, "קיימות הסכמות אחרות" היא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב (ראו על כלל זה בהקשר לכתב ערבות: רעא 9168/08 מריו לזניק נ' ענבר ליס בע"מ (טרם פורסמה, ניתנה 03.02.09); עא 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם, ניתן 02.06.04)). 52. לפיכך, אף טענתו זו של הנתבע, לפי מדובר ב"ערבות משנית" - אני דוחה. 53. טענותיו של הנתבע באשר להתחייבויות שותפיו גרינבאום, ברקן וסגל כלפיו דינן להתברר במערכת היחסים בין הנתבע ובין שותפיו הנ"ל, ואין מקומן בתביעה שהגישה התובעת לפי ערבות "אוואל" שנתן הנתבע לתובעת. לסיכום 54. טענות ההגנה שהעלה הנתבע נדחות בזאת; ולפיכך, התובענה השטרית כנגד הנתבע מתקבלת. 55. התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק מספר 0184217072. 56. כמו כן, ישלם הנתבע הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. 57. התובעת תוכל להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בתיק הנ"ל ולגבות את סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד, היה והנתבע לא ישלם את מלוא חובו תוך 30 ימים מהיום. ערבות