טענת שיהוי, היא לכשעצמה, יש בה, לעיתים כדי להביא לדחיית תביעה. ראה ע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין, פסקי דין כרך כח' חלק שני עמוד 309, שם בעמוד 339 קובע כב' השופט לנדוי (כתוארו אז) כי במקום שלא ניתן להעלות טענת התיישנות יש בדיני השיהוי כדי לדחות תובענה או לסרב לתת סעד. בודאי יש בטענת שיהוי בהשגת תובענה כדי להצדיק מתן צו מניעה זמני. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה זמני - טענת שיהוי: המבקשת, התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: "המבקשת") הגישה כנגד המשיבה, המועצה האזורית חבל יבנה (להלן: "המשיבה") תביעה למתן פסק דין הצהרתי כי המבקשת חייבת בתשלום ארנונה על פי דרישה שהופנתה אליה על ידי המשיבה. בכתב התביעה נטען כי המבקשת הייתה, עד לחודש נובמבר 1990, יחידת סמך של משרד הביטחון. בחודש אוקטובר, באותה שנה, נערך שינוי ארגוני בידי הממשלה והתעשייה הצבאית תואגדה והפכה לחברה ממשלתית. ביום 25.12.97, ממשיכה המבקשת וטוענת בכתב התביעה, התקבל במשרד המבקש מכתב דרישה מהמשיבה ולפיו חויבה המבקשת בתשלום ארנונה עבור קרקעות ומבנים המוחזקים, לטענת המשיבה, על ידי המבקשת בתחום המועצה, עבור שבע השני האחרונות, החל משנת 1991 וכלה ב- 1998, בסכום הקרוב ל- 40,000,000 ש"ח. טענת המבקשת היא כי האתר נשוא החיוב הינו אתר ששימש עד לשנת 1990 כמתקן ביטחוני של המבקשת וכי אתר זה ננטש על ידי המבקשת בשנת 1991, בהתאם למדיניות הממשלה, והופסקה בו כל פעילות או שימוש. מוסיפה המבקשת וטוענת בכתב התביעה כי המבקשת אינה חייבת בתשלום ארנונה, שכן מדובר בשטח שהוא בגדר "אדמת בנין", וכן שהמבקשת אינה מחזיקה באתר וכי היא פטורה מתשלום ארנונה בהיותה פועלת באתר כזרוע של המדינה. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת, בתיק זה, בקשה למתן צו מניעה זמני. ביום 28.5.98 ניתן על ידי צו מניעה זמני כמבוקש, במעמד ב"כ המבקשת בלבד, והדיון נקבע במעמד הצדדים למועד מאוחר יותר. באי כח הצדדים הגישו בפני את סיכומי טענותיהם בכתב. בנוסף לטענותיה בכתב התביעה, טוענת המבקשת בבקשה זו כי יש לבית המשפט סמכות לדון בתביעה וכי לא הייתה חייבת לפנות בהשגה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו- 1976 (להלן: "החוק"), כנטען על ידי ב"כ המשיבה. מוסיפה המבקשת וטוענת בבקשה שבפני כי יש להיעתר לבקשה ולהשאיר את צו המניעה הזמני, שניתן על ידי ביום 28.5.98. בתוקפו של השיהוי הרב בפניית המשיבה בדרישת תשלום הארנונה ובנקיטת צעדים שהיא עומדת לנקוט כדי לגבות את חוב הארנונה, כולל עיקול על זכויות ונכסים, דבר שעלול לגרום למבקשת נזק רב ביותר. כן טוענת המבקשת כי גם על פ הכלל של "מאזן הנוחיות" יש להיעתר לבקשה. ב"כ המשיבה טוען בפני כי אין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה וכי על המבקשת היה להשיג על דרישת הארנונה בהתאם לחוק. אשר לשיהוי הרב, קרוב ל- 8 שנים, בהפניית הדרישה למבקשת לתשלום חוב הארנונה, הינה מטילה המשיבה את האחריות לכך על המבקשת דווקא, אשר, לטענתה, נמנע מלדווח למשיבה על החזקתה בנכסים ועל העובדה שהפכה מיחידת סמך לחברה בע"מ. ב"כ הצדדים טענו ארוכות, והסתמכו על הלכות רבות שניתנו על ידי בתי המשפט, בקשר לשאלה אם היה על המבקשת לפנות בהשגה על פי החוק, או אם זכאית היא לפנות בעתירה לבית המשפט, כפי שעתרה. ברם, נראה לי, יש, במקרה דנן, להיעתר לבקשה ולהשאיר את צו המניעה הזמני בתוקפו בהסתמך על טענת השיהוי ומאזן הנוחיות, שהועלתה, על ידי ב"כ המבקשת. אין ספק כי המבקשת לא הייתה זכאית לפנות בהשגה על פי החוק בטענת שיהוי שהעלתה בפני בין יתר טענותיה. טענת שיהוי, היא לכשעצמה, יש בה, לעיתים כדי להביא לדחיית תביעה. ראה ע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין, פסקי דין כרך כח' חלק שני עמוד 309, שם בעמוד 339 קובע כב' השופט לנדוי (כתוארו אז) כי במקום שלא ניתן להעלות טענת התיישנות יש בדיני השיהוי כדי לדחות תובענה או לסרב לתת סעד. בודאי יש בטענת שיהוי בהשגת תובענה כדי להצדיק מתן צו מניעה זמני. בעניינו, יש בפניה של המשיבה למבקשת לתשלום ארנונה עבור 7 שנים קודמות, כדי להצדיק זאת. בספרו של ד"ר אליהו וינוגרד "צווי מניעה" חלק כללי שם בעמוד 111 קובע המחבר, על סמך הלכות המצוטטות שם, כי שיהוי בהגשת תביעה יש בו כדי לחסום אותה, כאשר השיהוי יכול להיחשב כזניחת זכות התביעה, או כאשר הורע מצבו של הצד שכנגד עקב השיהוי, או כאשר קופחו, עקב השיהוי, אפשרויות הצד שכנגד להוכיח את טענותיו כנגד התביעה. אין, לדעתי, לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי השיהוי נגרם בשל מחדלה של המבקשת באי מתן הודעה על החזקתה באתר שבגינו נדרש תשלום המס. על המבקשת לעשות את הבירורים והבדיקות הדרושות כדי לדעת מי חייב במס כדי להפנות אליו דרישה, כחוק. מה עוד שזו הינה שאלה עובדתית, שמקומה להתברר במהלך המשפט בתיק העיקרי. זאת ועוד, אין ספק בעיני כי אכן מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. ד"ר וינוגרד מתייחס לנימוק זה בבוא בית המשפט להחליט בדבר מתן צו מניעה זמני. שם, בעמוד 135 נקבע כי על בית המשפט לשקול במאזניים "את זכויות היושר של כל אחד מהצדדים גם התנהגות של התובע או של הנתבע, שאינה עולה כדי טענה עצמאית, כגון: שהוי, התנהגות בלתי הוגנת... עשויה להילקח בחשבון בעת קביעת מאזן הנוחות יחד עם הקשיים, הנזקים וההכבדה שייגרמו לצד התובע אם לא יינתן הצו לעומת הקשיים הנזקים וההכבדה שייגרמו לצד הנתבע, אם הצו יוענק לתובע". אין ספק כי אי מתן צו המניעה הזמני עלול לגרום נזק רב למבקשת, ויש מקום להתחשב בו יותר מאשר הנזק העלול להיגרם למשיבה במתן צו המניעה הזמני עד לבירור התביעה ומתן פסק דין בה, לאחר שהמשיבה עיכבה והשהתה את ההליכים לגבית המס, שלטענתה חייבת בו המבקשת, במשך שבע שנים תמימות. במילים אחרות: הנזק שעלול להיגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב גביית המס לעוד מספר חודשים לאור העיכוב במשך שנים רבות, אינו שקול לנזק הכבד, שעלול להיגרם למבקשת אם לא יעוכבו ההליכים שהמשיבה עומדת לנקוט בהם. לכן, אני מורה כי צו המניעה הזמני שניתן על ידי ביום 28.5.98 יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. סעד זמנישיהוי